ארכיון יומי: 27 באפריל 2017


יום העצמאות ה- ס"ט = סוף טוב, ספי טבא {בארמית. לא 'ספרדי טהור'}, לעם ישראל במדינת ישראל. מאת: הרב משה אסולין שמיר.

יום העצמאות ה– ס"ט = סוף טוב, ספי טבא {בארמית. לא 'ספרדי טהור'},Asilah

לעם ישראל במדינת ישראל.

מאת: הרב משה אסולין שמיר.

"זה היום עשה ה' – נגילה ונשמחה – בו" (תהלים קיח, כד).

             "בו – ביומא. בו – בקב"ה" (זהר, ג, קה ע"א) .

השמחה ביום העצמאות נובעת מתוך השמחה בקב"ה שעשה לנו את היום הזה,

ועל כן "נגילה ונשמחה בו" – באבינו שבשמים – "גואל ישראל".

"רבי חייא רבא ורבי שמעון בן חלפתא היו מהלכים בבקעת ארבל בהשכמת הבוקר… וראו איילת השחר שבקע אורה. אמר רבי חייא רבא… כך היא גאולתם של ישראל: בתחילה קמעה קמעה, כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת. מה הטעם? "כי אשב בחושך, ה' אור לי".

כמו בנס פורים: תחילה "מרדכי יושב בשער המלך". אח"כ "ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות". בסוף, "ליהודים הייתה אורה ושמחה, וששון ויקר" (ירושלמי ברכות, פ' א).

אמירת הלל ביום העצמאות.

לאחר קום המדינה, הוחלט על ידי הרבנות הראשית בראשותם של הרבנים הגאונים הרב בן – ציון מאיר חי עוזיאל והרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג זצ"ל. לומר חצי הלל ללא ברכה. שנת תש"י. (1950)

אחרי מלחמת ששת הימים, הוחלט ע"י מועצת הרבנות הראשית  בראשותם של הרב יצחק נסים והרב איסר יהודה אונטרמן זצ"ל לומר הלל שלם עם ברכה ביום שחרור ואיחוד ירושלים.

ביום כ"ה בניסן תשל"ד, אחרי הישועה והניצחון במלחמת יום הכיפורים, הוחלט ע"י מועצת הרבנות הראשית בראשותם של מרן עובדיה יוסף והרב שלמה גורן זצ"ל לומר הלל שלם עם ברכה ביום העצמאות. מרן הרב עובדיה זצוק"ל התנגד, אבל ההחלטה התקבלה ברוב קולות חברי מועצת הרבנות.

במרוקו ותוניס,  אמרו הלל עם ברכה מתוך שמחה.

הרה"ג שלום משאש ע"ה כותב: "חייבים להודות ולהלל למי שעשה לנו את כל הניסים הללו, ומי הוא זה ואיזהו שיכול לבטל מנהג זה {אמירת הלל}, ולהיות כפוי טובה לקב"ה". (מתוך ההסכמה ל"בית מנוחה). בארץ פסק שכל אחד ינהג לפי מקומו (שמש ומגן ח"ג סג, סו).

הרה"ג אליהו אריאל אדרי שליט"א– דיין מקודש ורב שכונת "חומת שמואל", מקיף באור יקרות תוך משא ומתן יסודי ומקיף בדברי רבותינו הראשונים והאחרונים את נושא "אמירת הלל ביום העצמאות ויום ירושלים", ומגיע למסקנה שיש לומר הלל עם ברכה בתפילת שחרית (שחר אהללך" ח"א סימנים' ב-ח).

הרה"ג שלמה בן חמו שליט"א, הרב הראשי לקרית- גת פסק: "לאור הנסים והנפלאות שאירעו בימינו וממשיכים ללוות יום יום את מציאותנו – חובה עלינו מהתורה לומר שירה, להלל…, ועיין בדברי מאור עינינו

רבנו "אור החיים" הק' (ויקרא כה כה) האומר:

"ועל זה עתידים ליתן את הדין כל אדוני הארץ גדולי ישראל, ומהם יבקש ה' עלבון הבית הזה".

{מתוך הסכמה ל"בית מנוחה" לרב אורי שרקי שליט"א}.

"מצמיח קרן ישועה".

רבנו "אור החיים" הק' עבר בדרכו לירושלים דרך אלג'יר, שם זיכו אותו הרבנים הגאונים יהודה עייאש ויצחק שורקי ע"ה בהסכמה לספרו "אור החיים" וכך כתבו:
"החותמים לכבוד התורה – יום ד'

חמשה ימים  לחודש אייר שנת אצמי"ח קר"ן = {תצ"ט} לבית ישראל"{תצ"ט = 1739}.

אכן, הקב"ה השרה עליהם את רוח קודשו לרמוז לדורנו את נבואת הגאולה (יחזקאל כט, כא):

"ביום ההוא, אצמיח קרן לבית ישראל" – יום ה' אייר, בו נברך "מצמיח קרן ישועה"

(ע"פ "עטרת חכמים על רבנו אוה"ח הק'" מאת הרה"ג אליהו רפאל מרציאנו שליט"א רב ביכנ"ס "זהר מיכל" בהר חומה)

"אלו ואלו – דברי אלוקים חיים".

אמר רבי אבא אמר שמואל: שלוש שנים נחלקו בית שמאי ובית הלל, הללו אומרים הלכה כמותנו, והללו אומרים הלכה כמותנו. יצאה בת קול ואמרה: אלו ואלו דברי אלוקים חיים הן, והלכה כבית הלל. וכי מאחר שאלו ואלו דברי אלוקים חיים הם, מפני מה זכו בית הלל לקבוע הלכה כמותם? מפני שנוחים ועלובים {צנועים} היו, ושונים דבריהם ודברי בית שמאי. ולא עוד, אלא שמקדימים דברי בית שמאי לדבריהם" (גמרא עירובין יג ע"ב).

"אלו ואלו – דברי אלוקים חיים".

המסר החשוב של בית הלל הוא: רק כאשר דברי הלכה עומדים אלו ליד אלו בכבוד הדדי, הם נקראים =  דברי אלוקים חיים. ובפרט כיום שלא זכינו עדיין ל"בת קול" שתקבע הלכה. לכן, גם בנושא אופי 

ההודיה לה' ביום העצמאות, מן הראוי שכל יהודי באשר הוא, יכבד את מנהגי רעהו.

הרה"ג אברהם מימון שליט"א רב קהילת "לב חנון" בהר חומה שבירושלים, כותב בהרחבה על נושא אמירת הלל ביום העצמאות בשו"ת "לב חנון" (חלק ב' סימן מב),  וכך מסכם את פסיקתו: "כל אחד ינהג איך שדעת רבותיו נוטה. ובוודאי אם ינהג כך וכל כוונתו לשם שמים, אין ספק שגם מעשיו רצויים מכיוון שעשה ע"פ התורה אשר הורוהו רבותיו. והעיקר הגדול הוא שלא לבוא לריב או להשמיץ ולדבר לשון הרע על אלה שלא נוהגים לפי הנהגתו".

אכן, זוהי דוגמא לרב דגול ועניו ההולך בדרכם של בית הלל, דבר המסביר מדוע דבריו ואמריו  נשמעים ומופנמים בקרב קהילת צאן מרעיתו.

"ואהבת לרעך" – המסד והמסר לגאולה.

 

 

בימים הללו שבין פסח לשבועות – ימי ספירת העומר, הפכו בני ישראל לאחר יציאתם ממצרים מאנשים בודדים וכל משפחה לעצמה כפי שהיה במצרים כאשר כל משפחה הסתגרה בביתה בליל טו בניסן והקריבה את קרבן פסח ככתוב: "ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בוקר" –  והפכו לעם אחד מאוחד המיוחד בתורתו במעמד הר סיני – "כאיש אחד בלב אחד" (רש"י).

בימים הללו התרחשו לאורך ההיסטוריה רבת השנים, אורות וצללים בקרב עם ישראל.

הצל הכבד של מות  24,000 תלמידי רבי עקיבא ממשיך ללוות אותנו, ולכן נוהגים בהם מנהגי אבלות עד ימינו. הגמרא (יבמות סב ע"ב) אומרת לנו: "אמרו: שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא… וכולם מתו בפרק אחד – מפני שלא נהגו כבוד זה לזה, והיה העולם שמם עד שבא רבי עקיבא אצל רבותינו שבדרום ושנאה להם: רבי מאיר, ורבי יהודה, ורבי יוסי, ורבי שמעון, ורבי אלעזר בן שמוע. והם העמידו תורה אותה שעה"… וכולם מתו מיתה רעה = אשכרה". רבי מאיר בעל הנס אכן יישם את דברי רבו בכלל: "לעולם, אתם נקראים בנים…" (קידושין לו ע"א).

רב שרירא גאון כותב באיגרתו המפורסמת שהיה זה "שמדא". כלומר, הם נהרגו בגלל גזירת השלטונות הרומיים שדיכאו באכזריות את מרד בר כוכבא בו השתתפו כלוחמים. כידוע, רבי עקיבא תמך במרד בר כוכבא, ואף ראה בבר כוכבא משיח, ע"פ עדותו של רבי שמעון תלמידו. יוצא שבכל יום נהרגו מאות תלמידי חכמים, והכל בגלל "שלא נהגו כבוד זה לזה" כדברי הגמרא. גם הביטוי של הגמרא "זוגים" משקף את הבעיה שהם נהגו כבוד אחד עם בן זוגו בלבד, ולא עם השאר. לפי פירוש אחר, למרות שכל אחד אמור לנהוג כבוד כלפי בן זוגו, הוא לא נהג כך.

חבל מאוד שגם כיום "בשם התורה" בבחינת "ותשחת הארץ לפני {בשם} האלוקים", ישנם רבים הממשיכים בהתבדלות ובהתנגחות, וכאן המקום להזכיר את ספרו "אם הבנים שמחה" של הרה"ג יששכר שלמה טייכטל הי"ד שנהרג בשואה. בספר הוא מנתח את סיבת צרות הגלות והשואה, בגלל שלא רצו לעלות לארץ ישראל, והתבדלו מהציונות שדגלה בגאולה ע"פ הטבע כפי שהתוו בספריהם החשובים גדולי מבשרי הציונות הדתית  הרבנים הגאונים יהודה אלקלעי וקלישר  זצ"ל.

רבנו "אור החיים" הק' אומר: "כי ה' חפץ שתהיה אוהב רעך כמוך… ונתן טעם לדבר "אני ה'", פירוש על דרך אומרו שבאמצעות יחוד הלבבות מתייחד שמו יתברך". (ויקרא יט, יח)

השפת אמת (תרמ"ג)  כותב שפרשת קדושים נאמרה בהקהל "רק כשהם באחדות אחת, לכן רוב דיני פרשה זו הם בין אדם לחברו ובמרכזם "ואהבת לרעך כמוך – אני ה'"…".

"בשוב ה' את שיבת ציון – היינו כחולמים" (תהילים קכו, א).

שני האורות המרכזיים  בימי הספירה:

יום העצמאות – ה' אייר. ואיחוד ירושלים – כ"ח אייר.

על שני הימים: ה' אייר = כ לעומר ו- כח אייר = מג לעומר, אומר הגאון מוילנא (מדרש שלמה פ' ז עמ' נב"):

ימי העומר הם הימים המסוגלים ביותר להתעלות בקדושה, לעומת זאת הם רגישים להתדבקות הקליפה…

זולת שני הימים הנ"ל, שאין הקליפה יכולה לשלוט.

שיבת ציון כחלום – החלום ופשרו.

רבנו אברהם אבן עזרא: "בשוב ה' שבותם, כן יאמר ישראל: אין אדם רואה בהקיץ הפלא הזה, רק בחלום". כלומר, התרחשות הגאולה היא כמו חלום. זוכר בערגה את מו"ר אבי  הצדיק רבי יוסף בר עליה ע"ה שהשתטח ונישק את רגבי ארץ הקודש בהגיענו לטבריה ביום פסח שני – יום ההילולא של רבי מאיר.

רבנו המאירי: "שלא נתייאש מן הגאולה, אבל דעתנו ולבנו עליה תמיד, ואמר שבעודנו בגלות – אנחנו

כחולמים עניין הגאולה". כלומר, מרוב השתוקקותנו לגאולה, אנחנו חולמים עליה. בגלויות הרבות תמיד אמרו: "לשנה הבאה בירושלים".

רבנו הרד"ק: "כחלום יעוף יהיה בעינינו צרת הגלות, מרוב השמחה שתהיה לנו בשובנו לארצנו". צרות הגלות נראות לנו כחלום. וכאדם שבילה נעוריו בגלות, מודה לה' שזיכה אותנו לחונן את עפר ארץ ישראל בבחינת "ואת עפרה יחוננו", ושכחנו מצרות הגלות.

"הודו לה' כי טוב…  יאמרו {בעתיד} גאולי ה' אשר גאלם מיד צר…" (תהילים קז).

את המזמור הנ"ל שרנו בפסח, ונזכה לשיר אותו ביום העצמאות הבעל"ט, ובגאולה הקרובה.

 הביטוי "יאמרו" נאמר בלשון עתיד, דבר הרומז להבטחת הקב"ה לנביא יחזקאל בשנת {586 לפנה"ס}:

"ולקחתי אתכם מן הגויים / וקבצתי אתכם מכל הארצות / והבאתי אתכם אל אדמתכם /

 וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טמאתיכם / ומכל גילוליכם אטהר אתכם" (יחזקאל לו כד- כה).

הקשר הפנימי בין חג הפסח ליום העצמאות.

מרן השו"ע ע"פ (הטור באורח חיים סימן תכח סעיף ג) מסביר את סימני החלת המועדים במהלך השנה על פי א"ת ב"ש בין ימי הפסח לשאר החגים. כלומר, מצליבים בין האות של כל אחד מימי הפסח, לאותיות הפותחות את שאר החגים. להלן הפירוט:

 א"ת: א – ביום א של פסח, יחול במהלך השנה גם – תשעה באב. ב"ש: ב – יום ב של פסח יחול ששבועות. ג"ר: ג – של פסח יחול לעולם – ר-אש השנה. ד"ק: ד – של פסח,  תחול ק-ריאת התורה של שמחת תורה. ה"ץ: ה – של פסח יחול צ-ום כיפור. ו"ף: יום שישי של פסח יחול פ-ורים שעבר". קשר בין נסי פסח ונסי מצרים. שלושת ימי צום אסתר, היו בפסח: יד, טו, טז בניסן.

השולחן ערוך אינו מזכיר את הצמד הבא: ז – ע. שיזווג את היום השביעי של פסח לחג אחר, כפי שנעשה קודם לימי הפסח הקודמים. 

גם לצמד ז"ע, מצאו חכמי דורנו פתרון: ז – יום שביעי של פסח, יחול לעולם יום ע–צמאות, וכן ט"ו באב – יום האחדות בין חלקי בני ישראל, ובינם לקב"ה.

בנוסף להתאמה בין שני הימים הנ"ל, קיימת גם התאמה פנימית רעיונית כפי שיוסבר להלן.

הרה"ג אליהו אריאל אדרי – דיין מקודש ורב שכונת "חומת שמואל" בירושלים כותב על כך בספרו "משירי אהודנו" עמ' כב':

"הרב קוק זצ"ל (עולת ראיה א עמ' לח) מבאר ששביעי של פסח הינו יום המרכז באופן תמציתי את הארת הפסח כולה, אשר התחלקה על פני שבעה ימים… בדורנו נמצא בן הזוג {ליום שביעי של פסח בדמותו של} יום טוב של יום העצמאות שהתחדש מן שמיא ומן ארעא בדור של חתימה, והתקשרו חותם בחותם – חותם הגאולה הראשונה בחותם הגאולה האחרונה.

תהליכי הגאולה בראי – תפילת שמונה עשרה וברכותיה.

"דבח"י ברכאן דצלותא – תליא פורקנא" (תיקוני זהר ת' כ"א ג' ע"ב).

תרגום הזוהר: בח"י ברכות שבתפילת שמונה עשרה – תלויה הגאולה.

"ברוך אתה ה' – גאל ישראל".

ברכת "גאל ישראל", חותמת את ברכות "קריאת שמע", ומהווה למעשה, מבוא לתהליכי הגאולה הרמוזים בתפילת "שמונה עשרה" שנתקנה ע"י אנשי הכנסת הגדולה. אחד היסודות בתפילה הוא סמיכת גאולה לתפילה כדברי רבי זעירא בשם רבי אבא בר ירמיה: שלש תכיפות הן: תכף לסמיכה שחיטה. תכף לנטילת ידיים {מים אחרונים} ברכה. תכף לגאולה – תפילת העמידה. אמר רבי יוסי בי בר רבי בון… וכל מי שהוא תוכף = מסמיך גאולה לתפילה – אין השטן מקטרג באותו היום" (ברכות ו). ההסבר לכך הוא שע"י הציפיה לגאולה תתגלה מלכות שד-י בעולם, ובכך אנחנו נותנים למעשה את המשמעות האמתית למהות התפילה שהיא רצוננו להתקשר לקב"ה כדי להקים את השכינה מהגלות בה היא נמצאת בגלל עוונותינו כדברי המקובל הרב יהודה פתייה זצ"ל המסביר בהרחבה את תפילת "לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתי" שלפני התפילה ("מנחת יהודה" עמ' 73-74). לדבריו, ה"שכינה" מהווה את אורו יתברך השוכן בארץ, ככתוב "כי אני ה' שוכן בתוך בני ישראל" (במדבר לה, לד). הוא מדמה את הקב"ה לשמש, בבחינת "כי שמש ומגן ה' אלוקים" (תהלים פד, יב), ואת קרני השמש לשכינה. את עוונותינו הוא מדמה לעננים המחשיכים את קרני השמש.

בתפילה אנו מבקשים שכסא ה' בעולם יהיה שלם ע"י חיבור אותיות י-ה לאותיות ו-ה. במחיית זכר עמלק נאמר: "כי יד על כס י-ה מלחמה לה' בעמלק" (שמות יז, טז). כסא ה' איננו שלם היות וחסרות בו שתי האותיות ו-ה, ורק ע"י תיקון עוונותינו הדומים לעננים, כיסא ה' יהיה שלם, ואז תבוא הגאולה. זו בעצם עבודת המקובלים ב"תיקון חצות".

תפילת שמונה עשרה מהווה את נקודת השיא שבתפילה, ולמעשה היא  "התפילה" בהא הידיעה. בעולם הספירות, היא בבחינת הכתר שבראש עולם האצילות, וכל מה שלפניה הוא בעצם מעין הכנה לתיקונה המלא של השכינה: "כד אתיין לה לחופה… הא קא אתיין לחופה". תרגום דברי הזוהר: כשמעלים את השכינה מעולם הבריאה לעולם האצילות ע"י תפילות מקדימות כמו פסוקי דזימרה המסמלות את עולם היצירה, וכן קריאת שמע וברכותיה המסמלות את עולם הבריאה, עד שמגיעים לתפילת שמונה עשרה המכונה "חופה".  (רעיא מהימנא חלק ג רל/ב). בתפילת שמונה עשרה, אנו שואפים להתחבר אל עולם הנצח ארוך הזמן, ולא להפוך את התפילה למעין מכולת לבקשות הב הב.

הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל שואל על הפסוק "כי עין בעין יראו, בשוב ה' ציון" (ישעיה נב, ח), האם יש מושג כזה של עין בתוך עין? תשובתו לכך היא שעלינו לכוון את העין הפרטית שלנו לעין האלוקית, ורק אז נראה את המשך הפסוק "בשוב ה' ציון".

הפסוק החותם את המזמור "הודו לה' כי טוב, כי לעולם חסדו" (תהלים קז מג) אותו שרים בפסח, ביום העצמאות ובים ירושלים, אומר:

"מי חכם – וישמור אלה – ויתבוננו ה'".

רק חכם ונבון בחכמה אלוקית זוכה לשמור ולהתבונן בחסדי ה'  וגם להודות לו על החסדים שעושה לנו, ועל תהליך הגאולה בארץ ישראל בו אנו נמצאים.

ברכות שמונה עשרה ותהליך הגאולה.

ברכה ראשונה"ומביא גואל {בהווה} לבני בניהם {גם לנו}  למען שמו באהבה. הקב"ה גואל אותנו מתוך אהבה.

ברכה שנייה – "מלך ממית ומחיה ומצמיח ישועה –  הקב"ה מצמיח גאולתנו.

ברכה תשיעית – ברכת השנים – ברכת ארץ ישראל החוזרת לתת מפריה לעם השב לציון כנבואת יחזקאל הנביא..

ברכה עשירית – "תקע בשופר גדול לחירותנו, ושא נס לקבץ גלותנו". רוב רובו של העם היהודי יושב בציון.

ברכה אחת עשרההשיבה שופטנו כבראשונה" – אנו נמצאים כיום בתהליך של ראשית החלת המשפט העברי.

ברכה ארבע עשרה"בונה ירושלים" – הקב"ה בונה בהווה את ירושלים המהווה כיום, העיר הגדולה בארץ.

ברכה חמש עשרה"מצמיח קרן ישועה" – מלכות בית דוד צומחת כעץ הצומח לאיטו. "ראשית צמיחת גאולתנו.

ברכה שבע עשרה בגמטריא = טוב – "והשב העבודה לדביר ביתך". בנין בית המקדש אמן סלה ועד.

 חג שמח וגאולה קרובה וברחמים משה שמיר אסולין – 0523-240298  shamir240298@gmail.com

 

 

עץ חיים לרבי חיים גאגין-ההדיר מ.שה עמאר – האישים המוזכרים בחיבור

האישים המוזכרים בחיבורעץ חיים-רבי חיים גאגין

הספר ״עץ חיים״ משופע בשמות חכמים ואישים המוזכרים בו. לגבי רובם, מקור זה הוא היחיד המזכירם. בשמות המשפחה של התושבים יש שמות הנפוצים גם בספרד או שמקורם ספרדי, כגון: פינטו, המון, זכרי, רמוך. סיבת הדבר בקירבת שתי הארצות מבחינה גיאוגרפית ותרבותית, לכל הפחות לגבי ספרד המוסלמית, וההגירה ההדדית שהיתה קיימת מאז ומתמיד. לכן, על סמך השם לבד, אין לקבוע את מוצאו של אדם, אם הוא מן המגורשים או מן התושבים. כמו־כן ישנם שמרת־משפחה בין שמות התושבים שלא נתקלנו בהם אחר־כך, כגון: אזרדב, אקדר, בוגזאלא, בן נונא, פאטרני. ייתכן שנפלו בכתב־היד של ״עץ־חיים״ שיבושים במספר שמות. את השמות ערכנו לפי סדר האלפבית, והשתדלנו ללקט פרטים במידת האפשר על האישים המוזכרים. למרות שאין זה ברור אם סדר חתימותיהם כמו שהוא לפנינו מוכיח על דירוג מעמדם בקהילה, הקפדנו לציין זאת ליד כל אישיות.

  ר׳ יצחק אבוהב :  מוזכר חיבורו ״לשון הרב יצחק אבוהב ביאור יורה דעה״ בין ׳הספרים הנמצאים אצלנו׳ אשר אסרו את הנפיחה. מלשון זו משמע שספר זה היה בהישג ידו של ר׳׳ח גאגין בספרייתו או בעיר פאס, הגם שאין ציטוט ממנו ב״עץ חיים״, לא בדברי ר״ח עצמו ולא בדברי חכמי הגירוש. חיבור זה היה בידי הרדב״ז, אשר השתמש בו. נראה כי הכוונה לר׳ יצחק השני, שיצא בגירוש לפורטוגאל ונפטר שם בחורף בשנת רנ״ג, בהיותו כבן ששים שנה. עם תלמידיו נמנו ר׳ יעקב בירב, ר׳ אברהם זכות, ר׳ משה דאנון ור׳ שלמה אלכלאץ. מחיבוריו ידועים לנו:

פירושו על פירוש הרמב״ן לתורה (קושטא רפ״ה); ״נהר פישון״, דרשות (שם רצ״ח); חידושים על מסכת ביצה (נדפס בתוך שו״ת מהר״ם גלאנטי, ויניציאה שס״ח); חיבורו על הטורים: ה״בית יוסף״ מצטט ממנו בטור אורח חיים, החיבור על טור יורה דעה מוזכר ב״עץ חיים״, וייתכן שחיבורו הקיף גם את אבן העזר וחושן משפט. בכתובים ממנו: חידושים למסכת קידושין וכתובות; פירוש על רש״י לתורה; כמו־כן תשובות ממנו, שרובן אבדו. בעבר ייחסו לו את ספר ״מנורת המאור״, אך כיום הוכח כי מחברו הוא ר׳ יצחק הראשון.

ר׳ שלמה אבוהב. חותם שמיני על תשובת חכמי הגירוש לר״ח גאגין, ורביעי על פסק־דינם המתיר את הנפיחה. אין לנו פרטים נוספים עליו, ולא נודע אם היו לו קשרים משפחתיים עם ר׳ יצחק אבוהב. מבני משפחת אבוהב חיו במארוקו בעיקר באיזור הספרדי.

משה אבוטאי, מראשי קהל המגורשים. היה מקורב למלך בוחסון בפאס בשנת רפ״ו(1526). הוא הזהיר את המתפללים שלא יקומו מפני ר״ח גאגין כשייכנס לבית־הכנסת, לאחר שר״ח התבטא כלפי חכמי קאסטיליא ״שקר נחלו אבותינו״. הוא רדף את ר׳ יעקב בלחסן וניסה לפגוע בו, על שתמך ברבו ר״ח גאגין בפולמוס הנפיחה. אבוטאי התלונן עליו למלך, ובעקבות תלונה נגדית שהגיש ר׳ יעקב בלחסן הושם אבוטאי בכלא שבחצר המלך. הוא מתואר ב״עץ חיים״: ״כי משה הנזכר גדול בבית המלך מצד שהיה מוסר ומלשין״. כדי כך הגיעו הדברים, שגם הנגיד חשש לטפל בתלונת ר״י בלחסן נגד אבוטאי.

ר׳ משה אבורביע מן אלקלעא (Alcal'a). לפעמים היתה חצר המלך בעיר זו. הוא נפטר סמוך לגירוש . היה תלמיד ר׳ שם טוב אלקחלי  הוא חיבר קונטריס בענייני טריפות, וכנראה כלל רק טריפות הריאה. הקונטרס היה בידי ר״ח גאגין, המצטט ממנו ב״עץ חיים״. הוא נשאל על־ידי חכם אחד ממקום שהנהיגו היתר בנפיחת הריאה, אם יש להם על מה שיסמוכו או עליו לפעול לביטול מנהגם. בפנייתו ציין השואל שהוא פונה בעניין זה לחכמים נוספים ומחכה להכרעתם. בתשובתו שולל ר״מ היתר זה מכול וכול ואף מזרז את השואל לפעול בהקדם .

לכן החכם עשה והצלח להסיר את המות הזה… ולא תמתין עד שתשלח לכל החכמים כאשר כתבת… אלא תסיר את המסווה מעל פניך ודבר אליהם קשות ושמעו לקולך ותחיה את נפשותם כי הנוהג המנהג הזה ממלא ביתו טרף ומעונותיו טרפה…ומשה זכה וזיכה את הרבים, זכות הרבים תלוי בך.

לדברי ר״מ אבורביע, מנהג זה נמשך מהעיר אוקניא (Ocana) למקום החכם השואל. הוא מספר כי, בשעה שנשמע בעיר אלקלעא כי בעיר אוקניא נהגו היתר בנפיחה, התכנסו דון ר׳ אברהם בן באן בנשת, ״רב כל קהלות הקדש״, וחכמים נוספים. הם דנו בעניין והחליטו לשלוח ולהביא לפניהם את השוחט מאוקניא. כאשר בא השוחט, הודה לפניהם שאכן כך הוא נוהג וכן מנהגם. לשאלתם, על־סמך מה נהגו להתיר את הנפיחה, הצביע על הרמב״ם, הכותב במפורש שמעיקר הדין הדבר מותר. תשובתו זו עוררה את חמת השומעים, והם הטיחו כלפיו, מה ראית להעדיף דברי הרמב״ם הללו על פני דבריו שכותב שהמנהג הפשוט בכל ישראל לאסור כל סירכה שלא כסדרן? רב החצר החליט לאסור במקום את השוחט, להעבירו מתפקידו ולהטיל עליו עונשי נידוי וקנס. אך בהתערבות שרים שוחרר ממאסרו והועבר מתפקידו . החכמים המכונסים אף כתבו מכתב חריף על עניין זה לראשי הקהילה בעיר אוקניא. על ר״מ אבורביע אין לנו פרטים נוספים. ידוע חכם בשם ר׳ משה בן רביע שחי בדמשק; ר״י גארסון דרש בשנת רע״א בפרשת ויקהל לכבוד ברית המילה של בנו. ייתכן שזה היה נכדו של ר׳ משה דנן. משפחת אבורביע אינה מהמשפחות העניפות במארוקו; היא פעלה בעיקר באיזור הספרדי.

השירה היהודית העממית לערובי-יעקב לסרי

 

מתתלת ראצכבשירה העממית

המשלת עצמך

 

מתלכ ראצכ פחאל לקרטא דלגזזאר

המשלת את ראשך, כמו סדן הקצב

 

חמרא ומצללעא, פחאל דללאח

פדחת מבהיקה, כאבטיח חמרמר שנצרב

 

עיונכ מזבודין, כיף משאהב ננאר

עיניך בולטות, כמו מידקרות לוהטות

 

ווכדודכ מגזדרין פחאל נדדאחא ( נוואחא )

ולחייך ממורטות, כפני המקוננות

 

לחיתכ מזבודא כיף למנכור

זקנך שלוח לפנים, כמו השטן ברמייה

 

מנאכרכ מתרפסין, וופממכ פחאל למללאחא

וחוטמך פחוס, ופיך צורת מלחייה

 

מטלב ללאה ייזבדלכ דממאלא באיין פכאדכ

אודה לאל אם יצמיח בין רגליך ילפת נאלחה

 

מא תנעס וואלא תפיק, ווהייא לפדיחא

לא תישן לא תיעור, משערוריה נאנחה

 

וואככא תכון פלקבר, וואלא תציב זי ראחא

ואף אם בקבר תוטמן, גם שם לא תמצא מנוחה

 

זמאן זמאן כונתי ענדי

לפנים ומזמן היית אצלי

 

זמאן זמאן כונת ענדי סרביל מזעפר

לפנים ומזמן הייתה אצלי סנדל רקום מפואר

 

טללעתכ לססוק, ווסווא סומכ גאלי

העליתי אותך לשוק, וגבה מחירך מכל יקר

 

וואצללא ביכ ייא להרכום לבאלי

ואיזו תועלת בך, גרוטאה בלה ומרופטה

 

פממכ ידווי, וובזטאמכ כאווי

פיך יתרברב, וארנקך ריק מפרוטה

 

זמאן זמאן כונתי ענדי פחאל קפטאן למובבר

לפנים ומזמן הייתה אצלי גלימה קטיפה

 

ווילא נלבסכ, ראני אנא נכון ביכ ענאייא

אותה כאשר אלבש, אהיה בשעתי היפה

 

ליום ליום רזעתי ענדי, פחאל כניף מדרבל

והיום שבת להיות אצלי, כמלבוש טלאים

 

ללי מא יילבסוכ, גיר צטטאחין הדדאווא

אשר ילבשוך, רק מחוללים שיכורי חושים

 

נאעאלאת ללאה עליכ, ייא אוזה דראווא

פורענות האל עליך, בן פרצוף כושים

 

זמאן זמאן כונתי ענדי ראזל מסכין

לפנים ומזן הייתה אצלי אביון ודל

 

כיף תטלע לפוק לגדייא, וותדרכ חכמיסא

מטפס לגבעה, ובגופך מצונף ומכורבל

 

תקאדי מן לכיף, וותכממל בלחשישא

התחלת בסמי העישון ומסיים בחשיש

 

נאעאלאת ללאה עליכ, ייא אוזה לפריסא

אסון האל עליך בעל חיים מבאיש ומביש

 

זמאן זמאן כונתי ענדי סלהאם מכייר

לפנים ומזמן הייתה אצלי אדרת בד מובחר

 

עבביתכ לססוק, פדדלאלא סומכ יחייר

למכירה בשוק לקחתיך, וכל שואל למחירך סוחרר

 

ווליום ליום, וולליתי גיר בגלא תרכל

היום הן תדמה לפירדה ותבעט

 

אצללא ביכ ייא להרכוס לבאלי

גבר לא יוצלח, גרוטאה בלוייה וערכה מועט

 

פממכ ידווי וובטאמכ כאווי

פיך ימלל, ארנקך ריק והשטר נמלט

 

ייא האדאכ לעדו

הוי !! אויב שכמותך

 

ייא האדאכ לעדו, אזי אווא אנא נגוללכ

הוי אויב שכמותך, גש אלי ואגידך אמרות

 

נווצציכ עלא זזמאן, ראה מא פיה תמארא

אצווה אותך על הזמן, כי אין קלות וחמורות

 

נתמננא ליכ בומזווי, ווסי מרד קביח

אייחל לך מיחושי מעיים, ומחלה אנושה מרוצצה

 

ווקרטאצא מדוורא, פכרסכ בעמארא

וכדור עגול, או לבטן פצצת הרימון

 

וונסופכ גדדא נסאע ללאה, צרקתי בלגא

ואביט בך מחר בעזרת השם, כי הסנדל גנבת

 

ווננאס ייטוופוכ עלא חמארא

ובני אדם יכלימוך, על גב אתון רכבת

 

ענדאכ ייא לעדו, לא נחללכ לבאב וותהרב

היזהר לך אויב, פן אפתח השער ותברח החוצה

 

לא תקצצכ לפעא, וותעאוודלכ לעקרב

פן אותך יכיש הפתן, ויוסיף העקרב עקיצה

 

וותזי דגייא ווממכ תזרי וותתזארא

ותבוא אמך בחופזה, ובריצה תתרוצץ

 

וותקול כצארא, בנהא מסא פלכצארא

ותאמר מה חבל על כי בנה לשווא ננפץ

 

אומא נתהננאוו עליכ ייא עדונא

ועליך אויבנו לא נמצא מנוחות

 

חתתא נדפנוכ פצצטוואן דלמיעארא

עד שנקבור אותך בחצר בית הקברות

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 135 מנויים נוספים

אפריל 2017
א ב ג ד ה ו ש
« מרץ   מאי »
 1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
30  

רשימת הנושאים באתר