מורשת יהדות מרוקו

יש לשמוע את מוסר אללה גם ממי שלא מחולל נסים

מוחמד טוען שאף־על־פי שהוא לא מחולל נסים, חייבים לשמוע לדבריו ולהטפותיו. הלא גם בזמנים קדומים היו חייבים לשמוע בקול הצדיקים, אף אם לא חוללו נסים: ״האם לא שמעתם את אשר אירע לבני הדורות שהיו לפניכם בני עמו של נח… השליחים אשר נשלחו אליהם הביאו להם אותות נהירים, ואולם הם נשכו את כפות ידיהם ואמרו: כופרים אנו באשר נשלחתם למסור, ויש בלבנו ספק וחשד בדבר אשר תקראו לנו להאמין בו… אתם אינכם אלא בשר ודם כמותנו… אמרו להם השליחים: אומנם בשר ודם כמותכם הננו… ולעולם לא נוכל להביא לכם אסמכתא, אלא ברשות אלוקים״ (יד, ט-יא).

בעצם מסכימים היהודים לטענה הזאת. כל מי שמוכיח את אנשי דורו שלא יזלזלו בכבוד השם ודבריו, שיתנהגו במוסר הרצוי כפי שציווה ה׳ את נח, לא לגנוב ולא לרצוח ולא לנאוף, אינו חייב לעשות נסים ונפלאות כדי שישמעו לו. ואכן, כל זמן שמוחמד דרש והטיף לערבים דברים אלו, כפי הנראה שמחו היהודים לדבר:

״הן הוא אשר הוריד אליכם את הכתב אשר אותותיו מוצגים אחד אחד. אלה אשר נתנו להם את הכתב יודעים כי גם זה הורד מעם ריבונך״(ו, קיד)

אולם ברגע שסטה מוחמד מהשמעת המוסר האוניברסלי של אלוקים והחל להזכיר בדבריו את ישו ואת האוונגליון ודגל בשינוי דת משה, היתה ההתנגשות עם יהודי מדינה ועם היהדות בכלל בלתי נמנעת.

מוחמד מאמץ את ׳דת אברהם׳

לדעת מוחמד חייבות כל האומות לקבל על עצמן את דת אברהם, שלדבריו בנויה על אמונה בא-ל אחד, והיא כוללת חובה לקיום חיי מוסר תקינים, עשיית חסד ועשיית משפט. היהדות מסכימה לכך, ומוחמד מנסה לשכנע את היהודים ואת הנוצרים את הכלל שקבע – שדתו ודתם הם אחת:

״הוי אלה אשר קיבלו את הספר, האמינו באשר הורדנו [דברי מוחמד] למען יאשר את אשר עמכם בטרם נמחה תווי פרצופים ונסובבם לאחור… או נקללם כשם שקיללנו את מחללי השבת״_; ״אתם אלה אשר עד כה התפלמסתם רק על אשר תדעו, ומה לכם כי תתפלמסו עתה על אשר לא תדעו? אלוקים יודע ואתם אינכם יודעים: אברהם לא היה יהודי ולא נוצרי, אם כי חניף ומתמסר [לעבודת א-ל אחד], ולא היה במשתפים. הראויים מכול להיות יורשי אברהם הם אשר הלכו בדרכו, והנביא הזה [מוחמד] והמאמינים״; ״הם לא נצטוו בלתי אם לעבוד את אלוקים, בייחהם לו את דתם כחניפים, ולקיים את התפילה ולתת זכאת [צדקה]. זאת היא הדת הנכונה״.

חניף (בערבית: حنيف, רבים: حنفاء, חנפאא') הוא מונח ערבי המתייחס למונותאיסט מן התקופה הקדם-אסלאמית שאינו יהודי או נוצרי.

המילה חניף נזכרת בקוראן 12 פעמים, 8 מתוכן ביחס לאברהם. כך, למשל, בסורה 3, סורת אל עִמְראן / איה (פסוק) 95: "אמור, אמת אמר אלוהים, לכן לכו בעקבות דת אברהם אשר נהג כחניף ולא היה בין עובדי האלילים".  قُلْ صَدَقَ اللّهُ فَاتَّبِعُواْ مِلَّةَ إِبْرَاهِيمَ حَنِيفًا وَمَا كَانَ مِنَ الْمُشْرِكِينَ 95על סמך פסוק זה ואחרים התקבעה דמותו של אברהם כמודל המונותאיסטי האולטימטיבי. במסורת המוסלמית "דת אברהם" (בערבית: ملة إبراهيم) מכונה לעתים "חניפיה". ההבדל בין חניף לבין יהודים ונוצרים משתקף בסורה 3, סורת אל עִמְראן / איה (פסוק( 67: "אברהם לא היה יהודי ולא נוצרי, אלא היה חניף מוסלמי, ולא היה בין עובדי האלילים". مَا كَانَ إِبْرَاهِيمُ يَهُودِيًّا وَلاَ نَصْرَانِيًّا وَلَكِن كَانَ حَنِيفًا مُّسْلِمًا وَمَا كَانَ مِنَ الْمُشْرِكِينَ 67 המילה "מוסלמי" בפסוק זה (مسلم), פירושה מי שמתמסר לעבודת האל לבדו, ולא בהכרח מי שמשתייך לדת האסלאם של מוחמד, שטרם הופיעה בזמנו של אברהם.

הקוראן מפציר במוחמד לנהוג כחניף, שכן זוהי הצורה הטבעית (בערבית: فطرة, בתעתיק מדויק: פִטְרה) בה ברא אלוהים את האדם (סורה 30, סורת א-רוּם / איה 30). גם שאר בני האדם נקראים לנהוג כחניפים (סורה 22, סורת אל-חג' / איה 31; סורה 98, אלבינה / איה 55)

כשרואה מוחמד שאין היהודים הולכים אחריו, הוא מבקש מהם שלכל הפחות יסכימו שהוא – מוחמד – וחבריו מתנהגים כראוי:

״הוי בעלי הספר, בואו ונאמר דבר בינינו אשר עליו נשתווה: רק את אלוקים נעבוד, ולא נצרף לו כל שותף, ולא ניקח אנשים מקרבנו כאדונים לנו זולת אלוקים. אם יפנו עורף, אמרו: אתם עדים כי מתמסרים אנו. הוי בעלי הספר, מדוע תתפלמסו על אודות אברהם? הן אחריו הורדו התורה והאוונגליון! האם לא תשכילו להבין? אתם אלה אשר עד כה התפלמסתם רק על אשר תדעו, ומה לכם כי תתפלמסו עתה על אשר לא תדעו?… בני עדה אחת מבעלי הכתב אמרו: הכריזו בבוקר כי מאמינים אתם באשר הורד אל המאמינים [חסידי מוחמד] , וכפרו בו עם ערב, למען יחזרו בהם [הערבים מהלוך בדת], אבל אל תאמינו לאיש כי אם להולכים בדתכם שלכם… כי ינגחו אתכם בפני ריבונכם, אמור: הברכה ביד אלוקים היא, ואותה ירעיף על אשר יחפוץ, ואלוקים רב אמצעים ויודע״! ״הם [היהודים והנוצרים] אמרו: היו יהודים או נוצרים למען תישירו לכת! אמור: לא, כי נלך רק בדרך דת אברהם אשר נהג כחניף ולא היה במשתפים. אמרו מאמינים אנו באלוקים ובאשר הורד לנו, ובכל אשר הורד לאברהם, לישמעאל, ליצחק ליעקב ולשבטים, ובאשר ניתן למשה ולישו, ובאשר ניתן לנביאים מעם ריבונם. לא נפלה איש דרכם, ואולם אם יפנו עורף ייקלעו למחלוקת״(ג, סד-עד_; ב, קלה-קלז).

63 قُلْ يَا أَهْلَ الْكِتَابِ تَعَالَوْاْ إِلَى كَلَمَةٍ سَوَاء بَيْنَنَا وَبَيْنَكُمْ أَلاَّ نَعْبُدَ إِلاَّ اللّهَ وَلاَ نُشْرِكَ بِهِ شَيْئًا وَلاَ يَتَّخِذَ بَعْضُنَا بَعْضاً أَرْبَابًا مِّن دُونِ اللّهِ فَإِن تَوَلَّوْاْ فَقُولُواْ اشْهَدُواْ بِأَنَّا مُسْلِمُونَ 64 يَا أَهْلَ الْكِتَابِ لِمَ تُحَآجُّونَ فِي إِبْرَاهِيمَ وَمَا أُنزِلَتِ التَّورَاةُ وَالإنجِيلُ إِلاَّ مِن بَعْدِهِ أَفَلاَ تَعْقِلُونَ

[1]      היהודים והנוצרים.

הערת המחבר : ד, מז! ג, סו-סח! צח, ה. לפי המסורת, היו בתקופה הטרומ-אסלאמית חניפים, הוגים דתיים ערבים, אשר הטיפו לאמונה מונותיאיסטית ועבודת א-ל אחד. הללו הושפעו מאמונות יהודיות ונוצריות, שרווחו בהצי-האי ערב והקלו על הערבים להקל את רעיונותיו של מוהמד. ראו י׳ פרידמן, ״התקופה הטרום-אסלאמית״, בתוך: פרקים בתולדות הערבים והאסלאם, עמי 21-20. המוסלמים קבעו שהצדקה (זכאת, מלשון זכות) היא אחת מחמשת מצוות היסוד. השאר הן לדידם: עדות כי אין אלוה מלבד אללה ומוחמד הוא שליחו! הצום בחודש הרמדאן! התפילה! העלייה לרגל (האג׳). ראו לצרוס-יפה, ״הקוראן ומצוות היסוד באסלאם״, עמי 98-97.

מוחמד אינו יודע – או עושה עצמו כלא יודע ־ שגם המסורת היהודית מחייבת את כל אומות העולם לקיים את דת אברהם; אלא שהיהודים סבורים שהוא, מוחמד, משנה אותה. הוא נוטל הלכות ומנהגים מן הדת היהודית, מוסיף עליהם ממנהגי הנצרות או מחדש דברים מעצמו או מרבותיו, ומציג הכול בתור אמת שבאה מכוח נבואה. קל לשער שיהודי מדינה, כמו כל שאר היהודים, בוודאי לא רצו למונעו מלהאמין בדת אברהם. הם רק רצו שלא ישנה את דברי הדת, ובזה התנהגו כמו חכמי הפרושים והעם שנהה אחריהם, שמנעו מישו וחסידיו לשנות את הדת. התנגדותם מבצבצת ועולה בפסוק זה:

״בפוגשם את המאמינים [חסידי מוחמד], הם [היהודים] אומרים: מאמינים אנו, ואולם בהתייחדם זה עם זה יגידו: התעזו לספר להם את אשר גילה אלוקים בפניכם? הן כך יוכלו לנגח אתכם בפני ריבונכם!״(ב, עה).

75 وَإِذَا لَقُواْ الَّذِينَ آمَنُواْ قَالُواْ آمَنَّا وَإِذَا خَلاَ بَعْضُهُمْ إِلَىَ بَعْضٍ قَالُواْ أَتُحَدِّثُونَهُم بِمَا فَتَحَ اللّهُ عَلَيْكُمْ لِيُحَآجُّوكُم بِهِ عِندَ رَبِّكُمْ أَفَلاَ تَعْقِلُونَ

התחפצו כי יאמינו לכם ? הן יש וחבורה מהם תשמע את דבר אלוהים ואז תטה אותו ביודעין לאַחַר שעמדו על פשרו. פרופסור רובין

 תשמע את דבר אלוהים ואז תטה אותו: נהוג לפרש שהכוונה ליהודים שסילפו את דברי התורה שנתן להם משה, וזאת כדי להסוות את דברי השבח לנביא מוחמד שהיו כלולים בנוסח התורה המקורי

ימי פריחה

מימין הגאון רבי יוסף בן נאים בספרייתו, שני משמאל בפינה ר' מכלוף בנו של שלום

שבו ימי פריחה לאפריקה הצפונית. תרמה לכך לא מעט היציבות המדינית במאה התשיעית: בית אגלב במזרח (תוניסיה ואלג׳יריה), בית אדריס במערב (מארוקו), בני אומיה בספרד, כוננו ממשלתם על המגרב במובנו הרחב.

עדים מהימנים שסיירו באיזור זה שנים על שנים, כגון אבן חוקל ומקדסי (במאה העשירית), בכרי (במאה האחת־עשרה), מרבים לשבח את פוריותה של הארץ ^. באזורים נרחבים של תוניסיה הדרומית (המכוסים כיום חולות) גדלו אז עצי־פרי למיניהם, זנים שונים של הדרים ותאנים, כרמי זית וגפן. בנאות־המדבר הנרחבות נשאו דקלי־תמרים פרי משובח, ואדמת הצפון הצמיחה חיטה ודגנים אח­רים. בסביבות קרתיגני, קירואן ומג׳אנה גדלו: הכרכום, אותו צמח־פלא שהשתמ­שו בו לדברים הרבה — לרפואה, לבושם, לצביעה ולתבלין, ושהיה אחת מסחורות־היצוא המבוקשות ביותר (ובמיוחד נזכר ה'עוּצפוּר׳ — הכרכום בפריחתו)? הפשתה והקנבוס! הכרתיה והכּמון! במסילה ובנִקאוֶץ צמחה הכותנה, וקנה־הסוכר בקאבס ובג׳ריד. צמחי התעשייה, צמר־הצאן וכן תולעת־המשי בסביבות קאבס סיפקו חומר לייצור אריגים, מרבדים ושטיחים שונים. המשי של קאבס נתפרסם ביופיו ובעדינותו. כל הגיאוגראפים מזכירים את מיכרות הברזל, העופרת והכסף שבסביבות מג׳אנה. ואם כרו שם עפרות ברזל ועופרת, ודאי שהתפתחה גם תע­שיית מתכת ״.

בתיאור ערי־החוף מתוניס מערבה עד לאוקיאנוס האטלאנטי ועד בכלל, מדגיש אבּן חַלְקַל מדי פעם את פוריות הסביבה. אמנם עשויים דבריו, החוזרים ונשנים כלשונם כמעט, לעורר רושם של חזרה סטריאוטיפית חסרת משמעות של ממש.

אולם לא כן נראה מהערותיו, שבהן הוא עומד על צדדים שליליים בכלכלת הארץ. יש להביא תבואות ופירות אל מרסא אל־ח׳רז, נמל־האלמוגים מערבה לטברקה, הנקרא כן בשל האלמוגים ששולים כאן; היה זה המקום העשיר ביותר באלמוגים, ותנס וסבתה, שגם שם שלו אותם, נפלו ממנו מבחינת כמותם ואיכותם. וכן יש להביא שעורה אל נפטה שבתוניסיה הדרומית ^.

גם ארץ המגרב הקיצוני, כלומר מארוקו, ידועה היתה בשל פוריות אדמתה. הכריזו על כך שדות התבואה שבה, חורשות עצי־הפרי, וכרי־הדשא לגידול הצאן והבקר. הרי האטלאס עדיין מכוסים היו יערות־עד! גם בעמקים הדרומיים של הדרעה, הסוס והזיז היתה הצמחייה עשירה ביותר. במיוחד נודעו לתהילה סביבות מכנאס, שהם עד היום האיזור הפורה ביותר במארוק!, בשל עצי־הפרי: תפוחים, אגסים, אפרסקים, שקדים, אגוזים, הדרים, תאנים, תמרים, ענבי כרם, זיתים, קנה־סוכר ודגנים. במארוקו נוסדו ערים חדשות רבות. שלא כבתוניסיה ואלג׳יריה נבנו הללו במקומות שלא היו מיושבים בתקופה הקודמת. פאם, מראכש, מכנאס, רבאט — כולן יצירה מוסלמית הן, ובנייניהן מימי־הביניים נראית בהם מזיגה מיוחדת במינה של אמנות ספרד ומסורות הבֶּרְבֶּרִים.

מצבה של מארוקו גרם, שנודעה לה חשיבות יתרה בקשרים עם הברברים הנוודים של הצחרה בסודאן המערבי, שהיו העשירים והתקיפים בכל שבטי הברברים. המסחר עם המדבר התרכז בסג׳למאסה, הנאה הגדולה בעמק הזיז הדרומי, שהתפתחה ל׳נמל׳ מדברי ראשון במעלה. לכאן היו מזדמנים סוחרי בגדאד, כּוּפה ובצרה, כדי להחליף את סחורותיהם, שהביאון בשילוב־דרכים בים וביבשה או בנתיבי יבשה בלבד׳ בזהב הסודאני ובתוצרת חקלאית. ואם לאלה כדאי היה לטרוח לבוא מרחוק, כל־שכן שפנו לכאן, לפי עדותו של אבן חוקל, סוחרי אנדלוס, פאס, אגמאת (בימיו עדיין לא היו קיימות מראכש ומכנאס), בשל הרווחים הצפויים להם במרכז מסחרי זה. סוחרי סג׳למאסה גופה עשירים היו, ואבן חוקל מוסר פעמים מספר, שראה שם שטר־חוב על ארבעים ושניים אלף דינר שחייב היה אדם באוד׳גאסת (בסודאן) לסוחר סגילמאסי. וכשסיפר על כך בעיראק ובפרס — אשר שם ישבו העשירים המופלגים — היה הדבר לפלא בעיניהם. אבל לא רק אילי ־הכסף מצויים היו כאן. אותו גיאוגראף מציין גם את אופיים הנוח של אנשי העיר. יש ביניהם חכמי־דת רבים ואנשים משכילים שקנו דעת ותרבות במסעיהם הנרחבים בעולם. לפי ליאו־ן האפריקאני נשתבש מסחרה של סג׳למאסה והיא ירדה מגדולתה כאשר כבשו המוראבטים את אוד׳גאסת והחריבו את גאנה. אז צפה ועלתה דרעה, כמתחרה לגברתה. ערך לא מבוטל היה גם לחלקן של התחנות הקדמיות בשלוחות אחרות של המסחר עם הצהרה המרכזית: וארגלאן, ג׳ריד, קפצה, גדאמס, אבל הוא הצטמצם לעסקות אזוריות ולא הגיע לעולם לממדים בינלאומיים. נראה, שחשיבותם של נאות־המדבר באלג׳יריה עלתה עם התפשטותם של הבדווים במזרח האיזור. המסחר ביקש לו אז מקומות־מוצא אחרים, שלא יהיו נתונים לפגיעותיהם של אלה. באותה תקופה צומחת וארגלאן, שלא בא זכרה לפני כן, ומקומות אחרים כגון תוקורת, מזאב, תואת ועוד. אכן, המקום הראשון באפריקה הצפונית מבחינת החשיבות הכלכלית נועד לקירואן, ובחוג השפעתה הבלתי־אמצעית לא היתה כל אפשרות לצמיחת מרכז גדול נוסף ^.

בשנת 1899 לפי צו הביי הוקם ועד קהילה אשר טיפל בצורכי הקהילה ובהם גביית מסים, תרומות, הקדשים ודמי שכירות מהבתים שהיו בבעלות הקהילה, וכן איחוד הרובעים מנזל וג'ארה שבהם גרו היהודים תחת ועד קהילה אחד. נשיא הקהילה הנבחר היה חואטי חדאד אשר כיהן בתפקיד זה עד סוף שנות השלושים של המאה ה-20 וזכה להערכה רבה בקרב הקהילה. אחריו ניבחר שמעון מימון ששירת את הקהילה בזמן מלחמת העולם השניה. בשנת 1945 נבחר כנשיא הקהילה חואטי זאנה.

כל שליחי האלוהים צוידו באותות ובמופתים כדי להוכיח מחד את שליחותם ומאידך להתעלות באותותיהם האלוהיים על כל מעשי עושי הכשפים שבקרב עובדי האלילים.

לראיה אפשר לציין לדוגמה את שליחותו של משה רבנו שנזקק לאות כדי להוכיח לפרעה ולמכשפיו הגדולים שהוא שליחו של האל הכל יכול. ראה בספר שמות פרק ז פסוקים ח – יא, מצטט חלקית:

וישלך אהרון את מטהו לפני פרעה ולפני עבדיו ויהי לתנין: ויקרא גם פרעה לחכמים ולמכשפים ויעשו גם הם חרטומי מצרים בלהטיהם כן וישליכו איש מטהו ויהיו לתנינים ויבלע מטה אהרון את מטותם״.    סוף ציטוט

איך היו מתקבלים משה ואהרון בחצר פרעה ללא האותות האלוהיים?

למוחמד לא היו אותות להיעזר בהם כדי לשכנע את יריביו אולם הוא צויד בחרבו כדי להשמיד את יריביו ולהכניע את מתנגדיו ובדרך הרשעים השיג את מטרותיו.

בפסוק 39 בספר הקוראן בשורת אברהם, כתוב מצטט:

זכור באמור אברהם, ריבוני, קבע את העיר הזאת מכה כעיר מקלט ומבטחים והרחק אותי ואת בני מעבודת הפסלים שהטעו אנשים רבים, מי שילך בדרכי הוא כמוני ומי שמתנגד לי הנה אתה סולח ורחמן״.

סוף ציטוט

עורכי ספר הקוראן אינם מתעמקים במשמעויות מסריהם הבלתי מדויקים הגובלים בהסחת דעת ובניסיון זדוני להטעות את המאמינים התמימים. אברהם אבינו התגורר בכנען על פי ציווי אלוהי לפני אלפי שנים ככתוב בספר הספרים ומי יודע אם באותם ימים מכה הייתה בכלל קיימת? אולם מחמת הספק אפשר לשער שאולי מכה הייתה קיימת כמושבה ליושבי אוהלים נודדים אך בוודאי ללא כעבה וללא פסלים?

להוכחה ראה בספר בראשית פרק יז׳ פסוקים ח – י מה הוריש אלוהים כצו לאברהם, מצטט:

ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך את כל ארץ כנען לאחוזת עולם והייתי להם לאלוהים.

סוף ציטוט

מאין מצצו עורכי הקוראן את הסורה 39 ועל מה הסתמכו שאברהם ביקש את מכה כעיר מקלט לו ולבניו?

האם אברהם אבינו שכח את ציווי ה׳ אחרי כל כך הרבה שנים?

אין סוף לבדיות ולסילופי עובדות הגובלים לעתים בגיחוך בספר הקוראן.

סורה 15 – פסוק 5

מעולם לא השמדנו אומה ועיר, אלא במועד הכתוב בספר

وَمَا أَهْلَكْنَا مِن قَرْيَةٍ إِلاَّ وَلَهَا كِتَابٌ مَّعْلُومٌ 4

בספר : בספר הגורלות הנצחי אשר בשמים. ספר זה הוא גם המקור שממנו נשאבו כל כתבי הקודש, כולל הקוראן

עורכי הקוראן מודים בדיעבד בהשמדת שבטי היהודים אולם מנסים לתרץ את פשעיהם כציווי אלוהי בכתובים או כמתואר ״אלא במועד הכתוב בספר״.

לאיזה ספר מתכוון העורך? האם המועד צוין בספר הקוראן?

האם ספר הקוראן היה קיים כשמוחמד הורה להשמיד או לגרש את שבטי היהודים ולגזול את רכושם?

היכן כתוב ״המועד״ שיש להשמיד את היהודים ולרשת בכוח את רכושם?

מדוע מוחמד לא נקט באותה הדרך נגד עובדי האלילים ותקף דווקא את השבטים היהודיים שהאמינו באלוהים?

הגיע הזמן להודות בעובדה שמוחמד כאסטרטג צבאי היה זקוק לממונם הרב ולרכושם של היהודים כדי להקים את צבאו שהכין בשקדנות לקראת הגשמת מטרותיו. את הממון הרב שהשיג משבטי היהודים לא היה יכול להשיג אילו תקף את מושבותיהם של עובדי האלילים.

בפסוק 65 בספר הקוראן בסורת הדבורה סורה ממספר 16

אללה : לפניך באו שליחינו אל עדות מבני ישראל שהשטן הראה להם באור יפה את מעשיהם והוא פטרונם גם כיום וועונשם מכאיב, עבורם הורדנו את הקוראן למעם תבהיר להם במה שהם מחולקים בווכהדרכה ורחמים חאנשים מאמינים….סוף ציטוט

♦ מדוע ספר הקוראן ירד להבהיר דווקא את המחלוקות בין היהודים המאמינים ולא כאמצעי להפצת תורת ה׳ בין עובדי האלילים?

• איך עורכי הקוראן העזו לכנות את השטן כפטרונם של העם היהודי ולהדגיש בבטחה שהשטן פטרונם גם כיוס?
• הייתכן שפטרונם של עם הספר ״אלוהי השמיים״ שהעם היהודי הביא את תורתו לכל העמים מכונה ״השטן״?

האם יש אמת ביומרה הסתמית, מצטט: ״עבורם הורדנו את הקוראן למען להבהיר להם במה שהם מחולקים בו״, סוף ציטוט.

• מדוע עורכי הקוראן מתכחשים לעובדה שהקוראן נכתב ביוזמתו של החליפה עותמאן והוא איננו יצירה אלוהית?
• איך אפשר לכנות את הקוראן כיצירה אלוהית כשכרכיו אינם ערוכים כראוי והוא טומן בחובו כפילויות וטעויות ורוב פרקיו מושתתים על המנהגים ועל חוקי עובדי אלילים?
• האם תורת היהודים לא הבהירה דיה את דרכי ה׳ שהיה צורך בספר נוסף להבהרות ביוזמת אלוהים?

כל בר-דעת המתעמק בכתובים בספר הקוראן מגלה ללא כל קושי שבכל פרקיו אין כל חידוש נבואי שיכול להוות עילה להדרכה או להבהרה שלא נאמר ולא היה ידוע לפנים.

עורכי הקוראן הבינו אולי במלאכת המלחמה ובכיבושים אולם בתורת האלוהים אפשר לכנותם בורים מתנשאים שמטרתם היחידה התמקדה ברצח האופי ובהטלת דופי בעם היהודי.

חמי

שרשור זה מוקדש לעילוי נשמתו של רבי יצחק בן חיים זצ"ל, חמי זצוק"ל, שהיה איש ענו וישר, כל ימיו בלימוד תורה, בנוסף למלאכתו לפרנס את משפחתו הענפה, כהרגלם של יהודי מרוקו, אשר שילבו בחכמתם הרבה גם עבודה וגם לימוד תורה ביחד. וזאת, על מנת לא ליפול כמעמסה על הקהילה או אנשים זרים. לצערינו, תפיסה זו חלפה פסה לה מן העולם שלנו, ויש להם לחכמים דהיום ללמוד מנוהגם של רבני וחכמי מרוקו, וגם מסתם ירא שמים ששילבו עבודה ולימוד תורה.

אשריכם ישראל.

יא

מעשה די כאן פייאם הרב הצדיק רבי שלום ז״ל מן בלאד נעלז כאן סאן סאכן פי בלאד פילעון(רוסייה). ואחד אראזל די מה כאנתס ענדו לברכה פדי תה ירבח כאמל וקאל מעה באלו באס ימסי יבדדל לסי בלאד אוכרה לאיכון תכון ענדו לברכה ומסה לבלאד לונדריס יע״א וחממה כסב ואחד להצלחה כבירה די עאונו שי״ת וזמע ממון כתיר תממה .זאב שי״ת מרד פהאדיף לבלאד ווצל למות רח״ל ומן די סאף באיין מריד בזזאף. צאפד ובררח לחכם לכביר די בלאד לונדריס יע״א ועאודלו וקאלו באיין הווא מן בלאד בעידה ודאבה חבת נוציך לאמה נמות בלה אוצאייה . דאבה נחבךּ מנורה מה נמות תציפד לולאדי באס יקבדו לממון דייאלי די מאסי נכלילהום ענדךִ האדיךּ סאעה קאללו ארב אנה: ראני נעמל די תה תקוללי :

והאגדאךּ עמל ארב כיף נפטר האדאךּ לעשיר כתב ואחד לברה לייד ארב די בלאד לעשיר וקאלו נחבך תקול לולאד דלעשיר לפלאני באס יזיו להנא פי בלאד לונדריס באם יקבדו ליראתה די כללאלהום בוהום. כיף אוצלת לברה לייד לחכם די בלאד לעשיר ציפת עלה אולאד למיית ווראלהום האדיךּ לברה די זאתו מן ענד ארב דלונדריס וכיף דאזו לייאם דלאבילות רח״ל מסאוו האדוךּ לולאד ללונדרים ועבבאוו פידיהום ואחד לברה מן ענד ארב די זאתו לברה ומכתוב פיהא באיין האדו חומה לולאד די האדאך לעשיר די נפטר פלונדרים יע״א . ומסאוו לענד ארב די פבלאד לונדריס ווראולו האדיךּ לברה די כתבלהום ארב דלבלאד דיי^אלהום ופי מה קרה האדיךּ לברה די זאבו דגייה תפעלהום לפלוס די כללא בוהום תחת ידו וכיף קבדו לפלוס לולאד קבדו כררושתהום ומסאוו לבלאדהום :

כיף כרזו לטריק עמלו שרוט בינאתהום באם טריק כּאמלה מה יתפרקוסי בזוזהום מן לקררוסה גיר אילה פי ואחד פיהום חב יעמל צרכוו יחדאז יבקה ואחד פלקררוסה חאדי לפלום וכיף קררבו לבלאדהום חדאז ואחד פיהום באס ינקי ראצו וכללה כאה פלקררוסה חאדי. בלהק כיף רזע סאף סנדוק דלפלוס די זאבו מן לונדריס תסרק מן לקררוסה וקאם ותלק ציחה כבירה וקאל לכאה באיין נתינה היוא די כוונת סנדוק מן די כלליתך בוחדך וכיף אוצלו לבלאדהום דגייה מסאוו לענד רב די בלאדהום ועאודולו. די תעמאל בינאתהום כאמל. ורב קטע שרע באיין כאה די בקה מעה לקררוסה וסנדוק בוחדו יחדאז יחלף באיין מא סרק ורסמלהום נהאר פאס יחלף.

בלחק קבל מה יוצל נהאר דלחלוף תואפקו  לכואן בינאתהום באש ימסיו לענד ואחד ארב די בלאד מקאזניץ יעיא וההיא יקטעלהום אסרע וכיף מסאוו לענדו ועאודולו כולסי די טראלהום וקאל ארב לואחד טן האדוךּ לכואן האדסי די קולתי באיין כאךּ הווא די סרק סנדוק מאסי חק גיר די סרק הווא ואחד לכוואן אכור די הווא כדדאם מעה למכזן פי בלאדכום עלא האגדאךּ כיף תוצלו לבלאדכּום תמסיו לענד למכזן וטלבו מנו באם כולסי למכאזנייא דיאלו יתצפפו לוזהו והאד זוז דלכואן יוקפו קדאם לקאייד וידור ואחד מן לכואן עלא הארוךּ למכאזניא ויצקציהום ואס מה כאנו סנדוק ולואחד מן למכאזניא די יקום פיה בלמעיור יערף באיין האדאךּ הווא די כאן סנדוק והאגדאך עמלו האדוך לכואן

 בלחק מן די תזמעו למכאזניא וקפו פצף ואחד וכאנו לכואן יצקציוהום וסי חד מה עאיירהום האדיךּ סאעה עארפו באיין כץ סי ואחד מן למכאזניה די מה זאס ודגייה אוצצה לכביר דלמכאזניה באס יחסבו למכאזניא כאמלין ומן די חסבוהום סאף באיין כץ ואחד מה זאס ומסאוו טאפו עליה וזאבוה למודע למחכּמה ודאזו האדוך לכואן מררה אוכרה עלה האדוך למכאזניה וצקצאוהום וחתה ואחד מה עאירהום חתה אוצלו להאדאך די מה זאס למררה לולא ונתלק עליהום בלמעיור כביר ודגייה קאלו ללקאייד האדה הווא די סרק מאלנה.

מעשה די כאן פייאם הרב הצדיק רבי שלום ז״ל מן בלאד נעלז כאן סאן סאכּן פי בלאד פילעון(רוסייה). ואחד אראזל די מה כאנתס ענדו לברכה פדי תה ירבח כּאמל וקאל מעה באלו באס ימסי יבדדל לסי בלאד אוכרה לאיכון תכון ענדו לברכה ומסה לבלאד לונדריס יע״א ותממה כּסב ואחד להצלחה כבירה די עאונו שי״ת וזמע ממון כתיר תממה .זאב שי״ת מרד פהאדיף לבלאד ווצל למות רח״ל ומן די סאף באיין מריד בזזאף. צאפד ובררח לחכם לכביר די בלאד לונדריס יע״א ועאודלו וקאלו באיין הווא מן בלאד בעידה ודאבה חבת נוציך לאמה נמות בלה אוצאייה . דאבה נחבךּ מנורה מה נמות תציפד לולאדי באס יקבדו לממון דייאלי די מאסי נכלילהום ענדךִ האדיךּ סאעה קאללו ארב אנה: ראני נעמל די תה תקוללי :

והאגדאךּ עמל ארב כיף נפטר האדאךּ לעשיר כתב ואחד לברה לייד ארב די בלאד לעשיר וקאלו נחבך תקול לולאד דלעשיר לפלאני באס יזיו להנא פי בלאד לונדריס באם יקבדו ליראתה די כללאלהום בוהום. כיף אוצלת לברה לייד לחכם די בלאד לעשיר ציפת עלה אולאד למיית ווראלהום האדיךּ לברה די זאתו מן ענד ארב דלונדריס וכיף דאזו לייאם דלאבילות רח״ל מסאוו האדוךּ לולאד ללונדרים ועבבאוו פידיהום ואחד לברה מן ענד ארב די זאתו לברה ומכתוב פיהא באיין האדו הומה לולאד די האדאך לעשיר די נפטר פלונדרים יע״א . ומסאוו לענד ארב די פבלאד לונדריס ווראולו האדיךּ לברה די כתבלהום ארב דלבלאד דייאלהום ופי מה קרה האדיךּ לברה די זאבו דגייה תפעלהום לפלוס די כללא בוהום תחת ידו וכיף קבדו לפלוס לולאד קבדו כררושתהום ומסאוו לבלאדהום :

כיף כרזו לטריק עמלו שרוט בינאתהום באם טריק כּאמלה מה יתפרקוסי בזוזהום מן לקררוסה גיר אילה פי ואחד פיהום חב יעמל צרכוו יחדאז יבקה ואחד פלקררוסה חאדי לפלום וכיף קררבו לבלאדהום חדאז ואחד פיהום באס ינקי ראצו וכללה כאה פלקררוסה חאדי. בלהק כיף רזע סאף סנדוק דלפלוס די זאבו מן לונדריס תסרק מן לקררוסה וקאם ותלק ציחה כבירה וקאל לכאה באיין נתינה היוא די כוונת סנדוק מן די כלליתך בוחדך וכיף אוצלו לבלאדהום דגייה מסאוו לענד רב די בלאדהום ועאודולו. די תעמאל בינאתהום כאמל. ורב קטע שרע באיין כאה די בקה מעה לקררוסה וסנדוק בוחדו יחדאז יחלף באיין מא סרק ורסמלהום נהאר פאס יחלף.

 בלחק קבל מה יוצל נהאר דלחלוף תואפקו  לכואן בינאתהום באש ימסיו לענד ואחד ארב די בלאד מקאזניץ יעיא וההיא יקטעלהום אסרע וכיף מסאוו לענדו ועאודולו כולסי די טראלהום וקאל ארב לואחד טן האדוךּ לכואן האדסי די קולתי באיין כאךּ הווא די סרק סנדוק מאסי חק גיר די סרק הווא ואחד לכוואן אכור די הווא כדדאם מעה למכזן פי בלאדכום עלא האגדאךּ כיף תוצלו לבלאדכּום תמסיו לענד למכזן וטלבו מנו באם כולסי למכאזנייא דיאלו יתצפפו לוזהו והאד זוז דלכואן יוקפו קדאם לקאייד וידור ואחד מן לכואן עלא הארוךּ למכאזניא ויצקציהום ואס מה כאנו סנדוק ולואחד מן למכאזניא די יקום פיה בלמעיור יערף באיין האדאךּ הווא די כאן סנדוק והאגדאך עמלו האדוך לכואן

 בל.חק מן די תזמעו למכאזניא וקפו פצף ואחד וכאנו לכואן יצקציוהום וסי חד מה עאיירהום האדיךּ סאעה עארפו באיין כץ סי ואחד מן למכאזניה די מה זאס ודגייה אוצצה לכביר דלמכאזניה באס יחסבו למכאזניא כאמלין ומן די חסבוהום סאף באיין כץ ואחד מה זאס ומסאוו טאפו עליה וזאבוה למודע למחכּמה ודאזו האדוך לכואן מררה אוכרה עלה האדוך למכאזניה וצקצאוהום וחתה ואחד מה עאירהום חתה אוצלו להאדאך די מה זאס למררה לולא ונתלק עליהום בלמעיור כביר ודגייה קאלו ללקאייד האדה הווא די סרק מאלנה.

 בלחק הווא מה חבסי יגּרד לאיין כאן כוואן מערוף וצצה לקאייד באם יטייחוה לעצה וידרבוה מייאת דקקה עלה לחמו והווא קבל באס יתכאלהא ומה חבסי יגרד טייחוה ללעצה ומן די בקאוולו 15לדקקה פלמייה צייח וקאל חטאתי וסרקת לפלום לאיין מן די בקאולו גיר 15 לדקקה מה קדרסי יסבר חתה יכמלולו חסאבו והאריךּ סאעה אוראלהום פאיין ככבה סנדוק דלפלום וצקצאה לקאייד וקאלו עלאס מה גּררתי גיר חתה בקאוולך 15 לדקקה ואס מה קדרם יצבר חתה יכמלו 15 לדקקה.

 ואזבו האדאך למכזני וקאלו כונת נקדר נצבר ללכמאלה דדק בלחק גיר קריב תסאלו דריב זזאני ואחד ראזל סיבאני לוזהי ועצה פיידו וקאלי ידה מה תגּררסי בסריקה ראה יזייפו ויקתלו בהאדיך לעצה עלה האדאך חדאזת נגרר דגייה האדאך לקאייד תעזזב בזאף וקאל להאדוךּ לכואן ואס תה תעארפו סי חאזה מן האדסי די טרה ועאודולו באיין הומה כאנו קדדאם לחכם די בלאד קאזניץ יע״א והווא די עטאנה האד ראי ועלה כלאמו תמסינה פהאדיך סאעה מסה האדאך לקאייד לענד לכביר דלחכמה דלבלאד (פחאל ריזידאנץ) וקאללו תעארף יא סידי באיין ואחד לחכם דליהוד תא יעארף כול מא הייא חאזא די מכבביא ודאבא תא נחבך תציפדלנא עליה ונשופוה מנאיין ענדו באס תא יעארף האד סי כאמל באם נשופו ונבחתו עליה קדדאש נהווא זהדו פדנייא באם תה יסוף האד לחואייז כאמלין למכביין …