אוצר המנהגים לקהילות תאפילאלת וסג'למאסא"- מאיר נזרי – סוכות ושמחת תורה
סוכות ושמחת תודה
הימים שכין יום כיפור לסוכות
מנהג ייחודי בקהילות דרום תאפילאלת אצל חלק מהמשפחות שלא לבשל מאכלים בין יום כיפור לסוכות, ואלו שנהגו לבשל העבירו אוכל מבושל לאלו שלא נהגו לבשל. ייתכן שהעניין קשור בייחודיות של הימים האלה.
הערות המחבר: דוגמאות לכך הן מסעודה אשת אברהם סבאג מארפוד, שנהגה לבשל והעבירה אוכל לבית סבי שבו לא נהגו לבשל(מפי אדוני אבי), ובני משפחת באשי בן חיון מריסאני, שהביאו חמין לבני משפחת ר׳ מכלוף ב״ר יצחק שטרית שלא נהגו לעשות חמין(מפי ר׳ יצחק שטרית).
אלה הם ימים המחברים בין יום כיפור לבין חג הסוכות, בבחינת פתיחת דף חדש. לפנים בישראל היו ימים אלה ימי חנוכת בית המקדש הראשון על ידי שלמה המלך. מחרתו של יום כיפור הוא ׳יום שמחת כהן' שהוא שמחה של כל ישראל שזכו ליום של סליחה וכפרה. השווה משנה יומא ז, ד ׳ויום טוב היה עושה [הכהן הגדול] לאוהביו בשעה שיצא בשלום מן הקדש' מיום זה ועד ערב סוכות עסוקים עמך ישראל בעניינא דיומא ודקדושה: בניית הסוכה וקניית ארבעת המינים. ימים אלה אפופים הילה רוחנית ואווירה חגיגית, ויש שראו בימים אלה כעין מעמד של חול מועד. לכן אין אומרים בהם תחנונים, ראה אליהו כי טוב, ספר התודעה, ירושלים תשס״ח, עמ׳ פח.
בניית הסוכה
. ברוב הבתים קיים מבנה של סוכת קבע על גג הבית או בחצר, כלומר ארבעה כתלים בנויים ופתח באחד מהם, ומעל למחיצות ניצבת מסגרת של קורות להנחת הסכך.
לסכך הסוכה אין משתמשים כבימינו במחצלות של ׳סכך לנצח׳, אלא בסכך חדש וירוק מדי שנה מחריות של דקלים.
סוכות המחוסרות מחיצות קבע מקיפים בדפנות מקני סוף או בחריות צפופות זו ליד זו, וקושרים אותן היטב.
יש שמקשטים את הסוכה על ידי שטיח קיר הקרוי ׳חיטי׳.
בכל קהילות תאפילאלת אין מקימים סוכה בבית הכנסת.
ראה גם ישראל סבא, עמ׳ 293. גם בג׳רבא משתמשים בחריות של דקלים בצירוף ענפי הדסים הן להעמדת המחיצות והן לסכך (ברית כהונה, או״ח, ח״א, מערכת ד', סעיף ז, ערך דפנות הסוכה).
מנהגי הסוכה
באחת הפינות של הסוכה מייחדים כיסא ועליו מפה נקייה, ועליו מניחים ספר לאושפיזין, בדומה ל׳כיסא של אליהו׳.
החוששים להדליק נר בסוכה מחמת סכנת שרפה מדליקים במקומו פנס.
מתפללים תפילה חגיגית, ואומרים פיוט לפני קדיש.
לפני שנכנסים לסוכה אומרים: ׳עולו אושפיזין עילאין קדישין, עולו אבהן עילאין קדישין למיתב בצלא דמהימנותא עילאה בצלא דקודשא בריך הוא׳.
מנהג תאפילאלת להקדים תמיד את משה ליוסף באושפיזין, בסליחות ובהושענות.
מרא דאתרא יש״א ברכה נהג להזמין אורחים לסוכה ששמותיהם כשמות האושפיזין. ביום ראשון הזמין אורח ששמו אברהם, ביום שני – יצחק, וכן בשאר הימים. ליום השביעי הזמין פעם אחת אורח ששמו צמח, לבשר על המשיח.
סדר הקידוש: יין, קידוש, סוכה, שהחיינו. פותחים את הקידוש בפסוקים: ׳ בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת. לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי ה' אֱלֹקיכֶם"
אֵלֶּה מוֹעֲדֵי יְהוָה מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם בְּמוֹעֲדָם.
אחריהם ׳סברי מרנן… בורא פרי הגפן, אחר כך ׳אשר בחר בנו… מקדש ישראל והזמנים' אחר כך ברכת ׳לישב בסוכה׳ ולבסוף ׳שהחיינו׳ בלילה ראשון.
באחת הפינות של הסוכה מייחדים כיסא ועליו מפה נקייה, ועליו מניחים ספר לאושפיזין, בדומה ל׳כיסא של אליהו׳. כן המנהג גם על פי זוכר ברית אבות, עמ׳ 136 סעיף ב, אבל על פי נתיבות המערב, עט׳ קט סעיף ד, נהגו לתלות את הכיסא. המקור למנהג הוא החיד״א, מורה באצבע, בתוך סדר עבודת הקדש לחיד״א, בני ברק תשמ״ו, סימן ט, סעיף רפט: ׳אור החג הקדוש ילך לסוכה ויצוה להביא כסא ומעיל מפואר על גבה לזכר שבעה אושפיזין עילאין קדישין מעין דוגמא שעושין ביום המילה כסא של אליהו הנביא זכור לטוב׳. השווה גם חמדת ימים, שם, עמ' 369 צד ב, ׳ומה טוב ומה נעים להכין בתוך סוכתו כסא מיוחדת בבני ברק ומשי ורקמה לכבוד כל צדיק כל איש ביומו׳.
׳עולו אושפיזין עילאין קדישין, עולו אבהן עילאין קדישין למיתב בצלא דמהימנותא עילאה בצלא דקודשא בריך הוא׳. מקור המנהג להזמנת האושפיזין הוא זוהר כרך ג(ויקרא), פרשת אמור, דף קג עמוד ב: ׳ת״ח בשעתא דברנש יתיב במדורא דא צלא דמהימנותא שכינתא פרסא גדפהא עליה מלעילא… ובעי בר נש למחדי בכל יומא ויומא באנפין נהירין באושפיזין אלין דשריין עמיה… כי הא דרב המנונא סבא כד הוה עייל לסוכה הוה חדי וקאים על פתחא דסוכה מלגאו ואמר נזמן לאושפיזין… תיבו אושפיזין עלאין תיבו, תיבו אושפיזי מהימנותא תיבו…׳. הנוסח ׳עולו אושפיזין… עולו׳ מקורו בספר חמדת ימים, חלק ג, חג הסוכות שם, עט' 386.
כל הברכות נאמרות בעמידה.
בסעודה שיש בה קידוש מברכים ׳לישב בסוכה׳ בסוף הקידוש, ובסעודה שאין בה קידוש מברכים ׳לישב בסוכה׳ אחרי ברכת ׳המוציא׳.
אם חל יום טוב בשבת או בחול המועד אומרים ׳שלום עליכם׳.
בכל לילה ובכל יום של שבעת ימי הסוכות קוראים מעניינא דיומא מקרא, משנה וזוהר לפי הסדר הרשום בספר ׳חמד אלהים׳, וכן המנהג בקצר א־סוק.
חסידים ואנשי מעשה ישנים בסוכה כל שבעת הימים.
ראה -"אוצר המנהגים לקהילות תאפילאלת וסג'למאסא"- מאיר נזרי הוצ' אוני' בר אילן עמ' 128-126