יוצרת ויוצרים בשירה העברית במרוקו-שיר על קוצר השפה-ר'דוד  אלקאים-יוסף שטרית-התשנ"ט

ב. שיר על קוצר השפה

הכתובת: ״פיוט זה על השפה ועל השירים ועל כי שירי הערב מתוקים לחכם בעבור שפתם הרחבה, ומשורר הישראלי נכנסה בלבו קנאת המשוררים הערבים וגם לבש קנאת לשון הקדש אשר קצרה ידו לשורר בה כאוות נפשו, ולכן בשפוך שיחתו בשירתו בה ימצא נחמה״.

סי׳ [=סימן]: דוד קים. קד [=מנגינה־משקל]: ״יאמס פמנאמי, אטאלב, נחכילך סי כבאר ואקיע זראלי״(שירי דודים, עט׳ 182־183).

1 נָמַס אוּלַמִּי; / נִבְטַל מֵחִכֵּי עם נָבָר / שירי מַהֲלָלִי, / בת שירתו כּי [נִפְלַל.

דמעי ודמי / המו לשירי עַם גָּבַר, / ניבו ומשלֵי / חרוזיו בם [התהלל.

קולי בשׂפָמי / נטה בְשפרירו בדבר / חִנו וַעֲלֵי / מליצותיו [שֶׁעָלַל*.

חֶלקי עולמי, / רֶגֶש נפשי עלי עָבַר; / סודי אֲגַלֶּה, / פָּז לשוני [וְצָלַל*.

מקורות וביאורים

נמס אולמי: נמוג, נחרב ונעלם בית המקדש, שהיה סמל לעצמאות עם ישראל, על דרך ״הרים כדונג נמסו מלפני ה׳״ (תהלים צז, ה): נבטל מחכי… נפלל: כתוצאה מכך בטלה רוח השירה הנשגבה מעם ישראל; נבר: טהור ונקי, על פי ״עם נבר תתבר״(שמואל ב כב, כז) או ״עם נבר תתברר״ (תהלים יה, מ); שיר׳ מהללי: השירה העברית שבה אני משתבח ומתהלל; בת שירתו: כינוי לרוח השירה, להשראה הפיוטית הנחה על המשורר [כינוי זה לשירה רווח בלשונה של שירת ההשכלה באירופה], על פי ״וישחו כל בנות השיר״(קהלת יב, ד) – כינוי לציפור שיר; נפלל: במובן של ״הופלל״ כנראה, היינו נמצא אשם ונגזר עליו כיליון, וכן חדל להתקיים.

דמעי ודמי… התהלל: כולי נסער מקנאה כשאני מתבונן בשירה המוסלמית של העם שתחת מרותו אני חי, היינו השירה הערבית במרוקו, הגדושה בעושר מילולי ובאמרות שפר ומשלים מחורזים ומשובחים; ניבו…: במקום ״לניבו ולמשלי חרוזיו״.

קול׳ בשפמי… מליצותיו שעלל: כשאני מזמזם את השירים הערביים, אני נכבש כולי לשירה מולחנת זאת בגלל החן הרב שבה ובגלל הסגנון המליצי השופע המאפיין אותה – הכוונה פה בעיקר לסוגת הקצידה המוסלמית שעל לחניה ומקצביה הרכיב רד״א את רוב שיריו. נטה בשפרירו: חסה בצל אהלה, נכבש להשפעתה ולחנה של השירה הערבית, הנקראת במרוקו ״שירת המלחון"; על פי ״ונטה את שפרירו עליהם״(ירמיה מג, י).

חלקי עולמי… עבר: בשם ה׳, שהוא חלקי ומנת גורלי, אני מודה שנפשי נסערה אז והתרגשה התרגשות רבה מהעיסוק בשירה; חלקי עולמי: על פי ״צור לבבי וחלקי אלהים לעולם״(תהלים עג, כו); פז לשוני וצלל: גם לשוני התחילה לרקד ולפזם, היינו להשמיע צלילים עבריים, על פי ״ויפזו זרעי ידיו״ (בראשית מט, כד) ועל פי ״לקול צללו שפתי״ (חבקוק ג, יג).

5 אָסָף*, בְּנומי / חלמתי, אוסף שיר כְּבָר; / ולבי מלא, / אך [הוליכני שולָל.

וחן יהלֻומי, / שירתי נגנז ונקבר; / נלאה ונקלה, / אסף אורו [וְנִצְלַל*.

דרכי בפעמי / נתיבותיו שמתי; מִדְבַּר / רצתי וָאֵלֶא, / כמרוצת [המהולל*.

לבי לוחמי, / עצמו משובותיו צבר; / שירו יפלא / כשיר נער [ועולָל.

מורי וּבָשְׂמִי – / שירי; אם אניף בְּמִכְבָר / סָלְתּוֹ, מִבְדָּלִי / הין,

[אֵיפָתו תְקֻולַּל.

מקורות וביאורים

אסף… הוליכני שולל: מרוב התפעמותו המשורר חושב שכבר הצליח להגשים את שאיפתו לחבר שירים עבריים ראויים לכך שאסף, הנביא והמשורר מספר תהלים, יתייחס אליהם בהערכה – אך זו הייתה אשליה גרידא; אסף… אוסף שיר: לשון נופל על לשון, היינו מקבל בהבנה ובהערכה את פרי יצירתו של המשורר; ולבי מלא: לבי כולו נרגש ונסער, על פי ״מלא לב בני האדם בהם״(קהלת ח, יא); הוליכני שולל: על דרך ״מוליך יועצים שולל״(איוב יב, יז).

והן יהלומי… ונצלל: המשורר מבכה את מר גורלה של השירה העברית כפי שהוא מבין אותו – הקסם הרב ששרה בימי קדם על המשוררים נעלם ונכחד בגלל מצבה המדולדל והעגום של הלשון העברית, שאינו מאפשר למשורר לבטא את הגיגיו וחוויותיו האישיות; נלאה: על פי ״נלאית ברב עצתיך״(ישעיה מז, יג); ונקלה: על פי ״ואנכי איש רש ונקלה״(שמואל א יח, כג); אסף אורו ונצלל: דעך והתכסה בצל עד שנחשך – על פי ״צללו שערי ירושלים לפני השבת״ (נחמיה יג, יט).

דרכי… כמרוצת המהולל: המשורר מתאר כאן את ניסיונותיו, שלא תמיד עלו יפה, ליצור שירה עברית ראויה וללכת בדרכי המשוררים הקדומים והפוריים; הוא חשב שהגיע לדרך סלולה, אך זאת הייתה למעשה דרך חתחתים שבה הוא הלך לאיבוד ולא הצליח להגשים את שאיפתו; דרכי בפעמי נתיבותיו שמתי: על פי ״וישם לדרך פעמיו״(תהלים פה, יד); מדבר רצת׳ ואלא: על פי ״כי את רגלים רצתה וילאוך׳(ירמיה יב, ה); המהולל: על פי ״לשחוק אמרתי מהולל״(קהלת ב, ב).

לבי לוחמי…: לבו של המשורר לוחץ עליו ליצור שירים בעברית, והתפעמותו מרצון זה הולכת וגוברת; לבי לוחמי: על דרך ״כל היום לחם ילחצני״(תהלים נו, ב); עצמו משובותיו: על פי ״רבו פשעיהם עצמו משבותיהם״ (ירמיה ה, ו); שירו ׳פלא כשיר נער ועולל: שיריו תמימים וטהורים, מלאי רגש והמיה כשירת ילדים.

מור׳ ובשמי שירי: לשירים שהוא מצליח לחבר ערך רב בעיניו, שכן הם תוצאה של עמל רב, על פי ״אריתי מורי עם בשמי״ (שיר השירים ה, א); אם אניף במכבר… איפתו תקולל: אולם המשורר מודע לכך שרק חלקם הקטן של שיריו בעלי ערך פיוטי, ואילו בא להפריד את הסולת מהפסולת, היה זורק את חלקם הגדול; מכבר: כברה, נפה – על פי ״מכבר מעשה רשת נחשת״ (שמות כז, ד; לח, ד); מבדל׳: צורה שנתחדשה כנראה בידי רד״א, ומובנה התוצאה המתקבלת כשמבדילים בין חלקים של אותו עצם מוצק או נוזלי, כאן הסולת מהפסולת.

יוצרת ויוצרים בשירה העברית במרוקו-שיר על קוצר השפה-ר'דוד  אלקאים-יוסף שטרית-התשנ"ט עמ'-303-302

Recent Posts

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 139 מנויים נוספים

אפריל 2019
א ב ג ד ה ו ש
« מרץ   מאי »
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
282930  
רשימת הנושאים באתר