ארכיון יומי: 26 במרץ 2020


Bensamoun-Bensaude-Bensidon-Benshafat-Benshaprut-Benshloha

BENSAMOUN

Nom patronymique arabo-hébraïque, formé de l'indice de filiation Ben et de Samoun, sans doute altération phonétique du prénom masculin grec Simon, lui-même traduction du prénom biblique Shim'on (voir Benshim'on), le fils de Simon. Le nom figure sur la liste Tolédano des patronymes usuels au Maroc au XVIème siècle. Autre fonne: Samoun. Au XXème siècle, nom très peu répandu, porté en Algérie (Tlemcen, Oran, Miliana) et au Maroc (Fès, Sefrou).

  1. ELEAZAR: Le fondateur de la famille à Fès.
  2. YOUSSEF: Rabbin à Fès au XVIIème siècle, mort avant 1768. Il étudia dans la yéchiva de rabbi Shémouel Elbaz où enseigna également rabbi Hayim Benattar, "Or Hayim". En 1754, il décida de monter en Terre Sainte, mais il s'attarda quelques années à Tétouan pour ramasser la somme nécessaire pour payer les frais de voyage et de la taxe de sortie exigée alors par les autorités pour les sujets quittant le pays et où il se lia de grande amitié avec rabbi Eliahou Sarfaty avec qui il restera en correspondance. En 1755, il arriva à Livourne et fit alors venir sa famille restée à Tétouan. 11 y fit imprimer son ouvrage de Responsa "Edout Beyossef" en y joignant des commentaires de son fils, rabbi Shemtob. En 1796, il réalisa enfin son rêve de monter en Terre Sainte et s'installa à Tibériade. Il fut envoyé comme émissaire en Lybie et en Tunisie. Il laissa des commentaires talmudiques non publiés.
  3. ABRAHAM: Shohet à Tlemcen, mort en 1917. Il publia avec son compatriote rabbi Aharon Elkouby un guide pratique pour connaître les dates des fêtes religieuses du calendrier hébraïque, en arabe dialectal, "Or hahama" (Tunis, 1897), la lumière du soleil.
  4. ABBA: Rabbin de la communauté de Troyes, en Champagne, et aumônier de l'armée française. Né à Fès.

 

BENSAUDE

Nom patronymique d'origine arabe, formé de l'indice de filiation et du prénom votif masculin très populaire parmi les musulmans, Sao'ud, le bienheureux, l'homme né sous une bonne étoile, équivalent de Saïd. Ce prénom très peu cornant chez les juifs, n'est devenu que tardivement nom patronymique puisqu'il ne figure pas sur la liste Tolédano des noms usuels au Maroc au XVIème siècle. Cela confirme la thèse avancée par David Corcos selon laquelle le nom originel de cette famille originaire de Rabat, était Siboni et que c'est en se référant à leur ancêtre Sa'oud Siboni et pour lui rendre hommage, que ses descendants après leur installation au Portugal adoptèrent ce patronyme. Ils le firent d'autant plus volontiers que le nouveau nom sonnait portugais, Saude signifiant dans cette langue la santé. Au XXème siècle, nom très peu répandu, porté au nord du Maroc et par émigration au Portugal.

ABRAHAM (1790-1868):       

Grand commerçant né à Rabat, il quitta sa ville natale après la création en 1807 par le sultan Moulay Slimane, dans son désir d'isoler les Croyants des influences étran­gères, d'un mellah et l'obligation faite aux juifs d'y habiter exclusivement. Il fut le fondateur de la première communauté juive au Portugal depuis l'expulsion de 1497, à Ponte Delgado dans les îles Açores. Avec son frère Elias et son cousin Salomon, venus le rejoindre, il fonda la grande maison de commerce international Bensaude et Compagnie", qui devint rapidement une des plus importantes de la place de Lisbonne, ayant des succursales dans tous les grands ports européens.

JOSE: Fils d'Abraham, il développa l'affaire familiale et fut l'introducteur dans les iles des Açores de la culture du tabac et des pamplemousses.

ALFREDO (1856-1941): Fils de José, petit-fils de Abraham, né à Ponte Delgado. Après des études d'ingénieur à l'Université de Gottingheim en Allemagne, il fut professeur à l'Institut d'Etudes Commer­ciales et Industrielles de Lisbonne et considéré comme le meilleur spécialiste de géologie et de minéralogie du Portugal. Il composa une vingtaine d'ouvrages scienti­fiques en allemand et portugais. Il fonda en 1911 l'Institut Supérieur de Technologie du Portugal. Très attaché à la tradition juive, il joua un rôle actif dans la vie de la communauté de Lisbonne. En hommage à l'oeuvre de pionnier de son père, il publia sa biographie, "La vie de José Bensaude" qui fut traduite en français par Esther Bensaude-Ulman.

http://www.bensaude.org/history/Jose-fr.pdf

DR RAOUL: Grand rabbin de Lisbonne et médecin de la famille royale portugaise au début du siècle.

JOSE EMILIO ALBERTO: Grand négociant et armateur né à Lisbonne en 1893. Président de la Chambre de Commerce Portugal-Etats-Unis, il fonda la première compagnie de transport aérien des Açores, la Sata. Sioniste fervent, il fut le premier armateur à accepter à envoyer un de ses navires ravitailler l'Etat d'Israël dès sa proclamation le 15 mai 1948. C'est ainsi que le "Kakson" qu'il avait affrété, fut le prmier navire civil à entrer le port de Haïfa, amenant des Etats-Unis une précieuse cargaison de 7200 tonnes de farine.

JOAQUIN (1859-1952): Célèbre historien portugais, il a montré par ses recherches le rôle de premier plan joué par les savants juifs comme rabbi Abraham Zaccuto dans le développement de la navigation maritime au XVème siècle, permettant par leurs travaux l'expédition de Christophe Colomb et les grandes découvertes.

 

BENSIDON

Nom patronymique d'origine arabo-phéncienne, formé de l'indice de filiation Ben et du substantif phénicien sidon, la pêche, qui a donné son nom à la ville portuaire attribuée à la tribu à vocation maritime de Zeboulon lors du partage de la Terre Sainte et connue actuellement comme la ville de Tyr au sud Liban. Autre forme: Sidoni. Au XXème siècle, nom très peu répandu, porté en Algérie (Alger, Tlemcen, Mostaganem).

  1. ALLAL: Saint miraculeux dont une des synagogues de Tlemcen portait le nom jusqu'à nos jours, et dont le nom était béni à chaque office de Yom Chabbat en même temps que ceux des autres rabbins les plus marquants de l'histoire de la communauté. Son nom est resté lié à un miracle prodigieux qui sauva au XVème siècle le communauté du massacre. L'assassinat du fils du roi dont le corps fut retrouvé dans le quartier juif fut imputé à la communauté, sommée de livrer les assassins ou de périr. Au bout de trois jours de jeune et de pénitence, rabbi Allai se présenta devant le roi pour lui annoncer que les Juifs ne savaient pas qui étaient les assassins et que le seul moyen de le savoir était de le demander à la victime elle-même. Le cadavre fut apporté au palis, le rabbin lui déposa une formule kabbalistique sur le front et le jeune prince se souleva, dit le nom de ses assassins et retomba raide- mort, le rabbin se disant incapable de le ressuciter. Plusieurs de ses poèmes sont entrés dans la liturgie des synagogues de Tlemcen.
  2. AHARON: Rabbin né à Tlemcen, il servit de guide spirituel de la communauté de Mostaganem à la fin du XVIIIème siècle.
  3. YEHOSHOUA: Rabbin-kabbaliste et poète célèbre à Alger, seconde moitié du XVIIIème siècle. On lui doit notamment le poème de grâces composé pour célébrer le second Pourim d'Alger, le Pourim dit d'Edom, célébrant l'échec des Espagnols à conquérir la ville malgré un long siège en 1775 et entré dans la liturgie de célébratrion annuelle de ce miracle dans les synagogues d'Alger.

 

BENSHAFAT

Nom patronymique d'origine hébraïque, formé de l'indice de filiation Ben et du prénom d'homme biblique porté dans la tribu de Simon, avec sans doute pour sens le fils du juge. Autre orthographe; Ben Chaphat. Le nom est attesté au Maroc au XVIème siècle, figurant sur la liste Tolédano des patronymes usuels à cette époque. Au XXème siècle, non très rare sinon disparu.

 

BENSHAPRUT

Nom patronymique d’origine araméenne, au sens difficile à préciser. Le nom s'est particulièrement illustré en Espagne. Le nom est attesté au Maroc au XVIème siècle, figu­rant sur la liste Tolédano des patronymes usuels à cette époque. Au XXème siècle le nom semblait avoir disparu au Maghreb.

HASDAI: Fils d'Itshak, le prmier juif de cour en Espagne musulmane au début du Xlème siècle. Médecin de l’émir d'Anda­lousie Abdrahman à Courdoue. il devint son intendant du palais, le receveur des douanes et le chef de la communauté juive. Il remplit pour le souverain des missions diplomatiques auprès des rois chrétiens. Il fut en relations avec les Guéonim de Babylone et les rabbins d'Eretz Israel et voua une grande admiration au roi des Kuzarim qui s'était converti avec son peuple au judaïsme.

 

BENSHLOHA

Nom patronymique d'origine berbère, le fils des Chleuhs, le nom collectif donné aux Berbères de l'Anti et Haut Atlas et du Sous au sud du Maroc. Le nom est attesté sur la liste Tolédano des patronymes usuels au Maroc au XVIème siècle. Au XXème siècle, nom très peu répandu porté uniquement au Maroc.

Bensamoun-Bensaude-Bensidon-Benshafat-Benshaprut-Benshloha

40 שנות ישוב יהודי בעזה, באר שבע והקמת חוות רוחמה-מרדכי אלקיים-כסלו תשנ"ה-1994

ניסיון לריתוק הבדואים במחוז ובעיר משלהם

בשנת 1888 הבינו שלטונות הצבא כי אין פתרון לבעיית הבדואים מבלי לדאוג לפרנסתם. על כן הטילו על המושלים לנסות להקים לבדואים מחוז ועיר כדי להגביר את תלותם בה; עיר שיהיו בה מוסדות רפואה וחינוך, משטרה, בתי-משפט, שירותים ושוק מרכזי לתוצרת שלהם, שתעניק טובות הנאה לבדואים והציבור יהיה תלוי בה.

המושלים החדשים שבאו לארץ השתייכו לארגון התורכים הצעירים והיו נאורים יותר ומוכשרים יותר במינהל. היו ביניהם בעלי ניסיון וכוח שכנוע. הם ניגשו למשימה בזהירות אחרי מחקר יסודי (התיעצויות גם עם היהודים) על כוחות השבטים וסמכויותיהם בשטח, עוררו את אמון ראשי השבטים להאמין בהם, ועל- ידי כך השיגו את רצונם וקיבלו מראש את הסכמתם של ראשי השבטים, אחרת לא היו אלה נענים למשימה.

בראש וראשונה למדו המושלים החדשים, בדרכי נועם, את המנטליות של הבדואים, ואת מוקדי הכוח במדבר: מי חזק ממי; שלטונו וסמכותו של מי מקובלים, ומי מתיימר בלבד. התורכים הצעירים שלמדו את בעיות הבדואים, שוכנעו, כי הרעיון לרכז את הבדואים במחוז ובעיר משלהם הוא הפתרון היחיד. הם שיכנעו את ראשי השבטים הגדולים בתועלת (גם לכיסם) שתצמח לשלושת השבטים החזקים, אשר יישבו סביב שטח בארות המים, ממנו שאבו את כוחם ואת עוצמתם. היו אלה שבטי אל-תיאהה, אל-עזאזמה ואל-טראבין.

אחרי אלפי שנות תרדמה, מאז כרת אברהם אבינו את בריתו עם אבימלך מלך גרר, ומאז ששניהם נשבעו ליד הבאר, שקראו לה"באר-שבע", ועד ראשית המאה העשרים, לא חלו כל שינויים ושום התפתחות במדבר באר-שבע.

הקמת עיר ומחוז בדואי במדבר באר-שבע

רק ב-1900, כאשר הכיכר היתה במלוא פריחתה, הוקצה השטח להקמת המחוז והעיר באר-שבע. המקום נבחר בזכות המרחבים הגדולים, בצומת ההיסטורי בו הציע אברהם ללוט לבחור לעצמו את השטח שירצה, ואמר לו: "אם תימינה ואשמאילה ואם תשמאילה ואימינה".

ב-1898 תיכננו התורכים להקים את העיר באר-שבע בצומת גיאוגרפי חשוב, שמיקומו במרכזו של שטח מישורי רחב-ידיים, מוקף רכסי-מגן מכל עבריו. ב-1900, אחרי הכרת המושל התורכי ואישור התוכנית שהוכנה לעיר, החלו מיד לבנות אותה, ובחרו במועצת העיריה והקימו מינהל לניהול העיר והמחוז, שיועדו לבדואים, אנשי המדבר. כך עשו כדי שהבדואים יתחילו בחיים קונסטרוקטיביים, גם כדי לשחרר

אותם ממאות שנות נדודים בתנאים של רעב וצמא, ללא תכלית, לבנות ולהיבנות, ככל אורת בארץ.

כשהתורכים הכירו את עוצמת שלושת השבטים שחלשו על שטח מקורות המים וגם על שטח השוק המחוזי, למדו גם להכיר את עברם ואת ראשיהם: שבט אלתיאהה טען, כי הוותק שלו במדבר הוא מימי יתרו, חותן משה (פירוש השם "תיאהה" הוא"תועים"); ולפי סיפורם, מאז הם תועים במדבר. בראשם עמד חאג' עלי אלטוונה. בראש שבט אלעזזמה עמד שייח' חסן אלמלטעה. בראש שבט הטראבין עמד שייח' סלמן.

המושל התורכי העניק לשבטים את הזכות לבחור במי שיעמוד בראש העיר החדשה "באר-שבע", ומי יהיו סגניו, מתוך הנחה שהם יבחרו במועמד החזק ביותר על דעת כל השבטים. ואכן, הם בחרו באמיר חאג' עלי אל-עטוונה, ראש שבט אל- תיאהה, לראש העיר והמחוז ואת שני השייח׳ים האחרים לסגניו בשכר.

מיקומה של העיר נקבע בהסכמתם במרכז אדמותיהם. המושל התורכי קנה מהם ומהשבטים השכנים, שבט המחמדין, שבט אלג׳באראת ושבט אלחנג׳רה, עוד כ- 2,500 דונם במחיר סביר והעניק אותם במתנה לעיריה.

שייח' עלי אל-עטוונה נבחר לראש המחוז ולראש העיריה הראשון של באר-שבע

אחרי בחירת חאג' עלי לראש עיריית באר-שבע והמחוז, בחר נסים אלקיים בחלקה בקירבת בארות המים השייכות לשבט אל-עטוונה, וגר שם בגפו. בשנת 1906 קנה נסים אלקיים בצפת שלושה אוהלי-שיער מהבדואים בצפון ונטה אותם בקירבת אוהליו של שייח' חסן אל-עטוונה, ושיכן בהם את משפחתו.

בין הראשונים שהגיעו לבאר-שבע היו גם יעקב גורדון ושניידרוביץ, אשר הקימו ב-1902 טחנת קמח במקום. למרבה הצער, בשנת 1908 נפטר יעקב גורדון, ומשפחתו חזרה לתל-אביב. שנה לאחר-מכן הגיעו אליעזר וצילה מרגולין עם בתם הקטנה לעבוד בטחנת הקמח של גורדון, וגרו במגורים ארעיים בשכירות. כמוהם גרו בבאר-שבע סוחרים רבים. יהודים מעזה התגוררו במחנות הבדואים במדבר באר-שבע ובמדבר סיני. חצי שנה בחורף גרו בעזה. חצי שנה בקיץ גרו בבאר-שבע.

 

זכות טובת ההנאה לראשי השבטים החזקים

כבר בשלב הראשון של הקמת העיר נהנו השבטים הגדולים מהכספים הרבים שזרמו לכיסיהם תמורת האדמות שקנתה מהם הממשלה, במחיר מופקע, כדי לעודד אותם, והמושל הבטיח כי היד עוד נטויה לקנות מהם שטחים נוספים.

כל נציגי השבטים נתמנו חברים במועצה. כפקידי המועצה לתפקידים מינהליים וראשי מחלקות גויסו בדואים מבין המשכילים שבתוך בני כל שבט. פריד, בן אחיו של ראש העיר האג' עלי אל-עטוונה, שרכש את השכלתו באנגליה ובירושלים, נתמנה גזבר המועצה ומנהל מחלקת המסים.

כל הפקידים והמנהלים באו מתוך שבטי הבדואים בלבד, זאת כדי להעניק טובת הנאה לכל שבט. המושלים התורכים ליוו את הקמת העיר ותיכננו אותה בעזרת מהנדסים ואדריכלים, תורכים וגרמנים, מומחים לתכנון ערים; כדי לעודד את המוני

הבדואים להתישב בעיר, הוחלט להעניק להם זכות עדיפות בקבלת מגרשים, והוכח שבל בדואי שיבוא לבנות ביתו בעיר יקבל מגרש, או יותר, חינם אין בסף. גם תוענק לו זכות ראשונה על כל משרה.

קבעו, שלזרים יהיה מחיר המגרש עשר לירות זהב. אף-על-פי-כן, המוני הבדואים לא שׂשׂו לקבל מגרשים כדי לבנות עליהם בתים במקום אוהליהם. המושל, שלא הבין את הסיבה, החליט, לכן, להכריח את הבדואים לבנות, ולחץ על השייח'ים שנהנו ממכירת אדמתם לבנות הרבה בתים, חנויות ומחסנים להשכרה. רוב השייח'ים לקחו מגרשים ובנו בתים, חנויות ומחסנים להשכרה. כאשר נוכחו הבדואים האחרים שיש הכנסה טובה משכר הדירות, החלו לבנות, ומספר הקופצים מבין הבדואים והעירוניים הלך וגדל, וכלל את סוחרי עזה וחברון.

יעקב גורדון חבש מגרש בבאר-שבע

בשנת 1900 הגיע יעקב גורדון לבית חכם נסים בעזה. בידו היה מכתב מיחזקאל דנין, בו מבקש דנין מחכם נסים להדריך את גורדון ולסייע בידו לקנות מגרש כדי להקים עליו טחנת קמח בבאר-שבע. עיריית באר-שבע מכרה מגרשים לכל דיכפין. היה זה ביקורו הראשון של יעקב גורדון בעזה והוא לא ידע לאן ללכת ולמי לפנות בבאר-שבע.

למחרת בבוקר נסעו השניים לבאר-שבע, שעדיין לא היו בה בנינים. רק בנין העיריה היה אז בראשיתו. העיריה שכנה בינתיים באוהל בו ישב פריד אל-עטוונה, בן אחיו של ראש העיר. הוא היה מהבדואים היחידים שידעו קרוא וכתוב. יעקב גורדון שילם לפקיד עשר לירות זהב תמורת מגרש במפת חלוקת המגרשים, שהיתה מסומנת במספרים, וליד אחד מהם נרשם שמו של גורדון. פריד אל-עטוונה נתן לו קבלה וטופס חוזה מוכן, שבו צויין כי מגרש מספר זה וזה נמכר ליעקב גורדון. על החוזה חתמו פריד אל-עטוונה, יעקב גורדון וחכם נסים, כעד.

באותו לילה לן יעקב גורדון בבאר-שבע באוהלו של חכם נסים. למחרת, עם עלות השחר, הצטרפו שניהם לשיירת הגמלים שיצאה לעזה. יעקב גורדון נשאר ללון בעזה והשכם בבוקר הודה לחכם נסים ועלה על דיליז׳נס שיובילו ליפו, על-מנת לרדת בראשון-לציון.

40 שנות ישוב יהודי בעזה, באר שבע והקמת חוות רוחמה-מרדכי אלקיים-כסלו תשנ"ה-1994 – עמ"118

שבחי הרמב"ם- מחזור סיפורים על הרמב״ם מעיראק-יצחק אבישרתשנ"ח

12-הרמב״ם שב אל בית אביו ואל עירו חכם גדול

כעבור ימים ושנים חזר רבי משה לעירו אלקייאדה אשר בה אביו ואחיו, ולא הלך לבית אביו. כשבא (לעיר) היה ערב שבת קודש. הלך לבית הכנסת, ובלילה לן בבית אחד מבתי הגדולים. ביום השבת הודיעו שיש דרשה בבית הכנסת הגדול, ומיד התאסף הקהל כולו בבית הכנסת. התחיל רבי משה לדרוש דברים נפלאים, וכל הרבנים שנאספו שם תמהו והתפלאו רבות על הדברים שאמר. כשסיים את הדרשה קם הגביר שאצלו התארח אמש והיום, וביקשהו שייכנס לביתו. רבי משה ביקש ממנו שירשה לו ללכת עתה לבית הרב, רבי מימון. מהדברים שסיפר בבית נודע לאביו שהוא בנו משה אשר היה קורא לו ״בן הקצב״. מיד באו אביו ואחיו ונישקוהו וחיבקוהו וקיבלו אותו בשמחה גדולה ובפנים אוהבות ועשו לו כבוד גדול, כמו הכבוד שנעשה לחכמים הגדולים.

ומן בעד אייאם וסנין רגע רבי משה לבלאדו אלדי ביהא אבונו וצוותו אלדי הי אסמהא אלקייאדה ומא נזל פי בית אבונו וחין אלגא יום עש״ק ראח לל צלה ובליל באת פי פרד בית מן ביות אלאכאבר ויום אלשבת נבהו אלדי אבוש דרוש פי צלאת לכבירי וחאלן אלגמאעה גמיעהום אנגמעו פי אלצלה ובדה רבי משה ידרש שי עגאייב. וגמיע אלרבנים אלדי באנו מגמועין אנדהשו ותעגבו שי עגאייב עלה כלאם אלדי קאלהא. ופי וקת אלדי כלץ אלדרוש תקדם אלגביר אלדי כאן יסמינו אבן אלקצאב. וחאלן גו אבונו ואכוותו ובווסונו וחצנונו וקבלונו בפרחה עצימה ובווגה אלמחבה וסוולו כבוד גדול מוגב כבוד אלדי יתסווא לחכמים לכבאר.

13-נשיקת הרי״ף לרמב״ם וברכתו

כשהגיע זמן הרי״ף ז״ל ליפטר(מן העולם) נכנס לפניו הרמב״ם ע״ה ונשק את ידו; והוא היה באותו זמן בן חמש שנים. ונישקו ובירכו, ומאותה הנשיקה והברכה למד לקרוא ונפתח לבו והחל להבין יפה. ועל זה אמר את הפסוק ״ישקני מנשיקות פיהו״ ־־ כדי לזכות בבינה כמו שצריך; וכמו שנשיקת צדיק תעשה טובה רבה כך נשיקת הרשע תזיק, ובמיוחד אם יתנשקו בשפתיים.

ופי למן וקת הרי״ף ז״ל ליפטר דכל קדאמו הרמב״ם ע״ה ובאס אידו וכאן דאלך אלוקת פי אלעמר סנה כמסא ובאסו ובארכהו. ומן האדיך אלבוסה ולבראכה אתעלם אלקראייה ונפתח אלקלב מאלו ובאדה יפהם מליח ועלה האדי קאל אלפסוק ישקני מנשיקות פיהו לאגל יזכא ללפהם מוגב אללאזם ומצל מא אלבוס אלצדיק תסווי מליח כציר כדאלך בוסת אלרשע תציר וכצוצן אן כאן יתבווסון בלשפאף.

14-הרמב״ם בורח ומתחבא בין ״שלוש חומות״

כשגדל הרמב״ם ז״ל בבינה ובדעת וברפואה והיה לרופא שאין כמוהו בעולם נכנס לרפואה, והיה רופא ראשי של המלך והשרים. והרופאים קינאו בו ודיברו עליו לשון הרע אצל המלך, כמנהג הבריות. עד היום נמצאים אנשים כאלה, שכשיראו איש אחד שהתקדם, אם אצל המושל אם אצל הגביר, מקנאים בו ומדברים עליו לשון הרע בעניינים שונים עד שיגרמו לו נזק וכיוצא בזה, ירחם ה׳. וכן עשו על הרמב״ם ז״ל.

כשראה הרמב״ם ז״ל כך הלך ונתחבא בבית אישה אחת זקנה, וביקש ממנה שתביא לו גיגית אחת ותמלאנה מים, ושם ריחיים של אבן בתוך הגיגית וישב בתוכה. והמלך סמך על המכשפים שלו שהם יגידו לו היכן נמצא הרמב״ם. וכך עשה: שלח וקרא למכשפים, ובאו אצלו. ראו בכשפים ואמרו לו: אדונינו המלך, מה נאמר לכבודך על הרמב״ם, היכן הוא נמצא? דע לך, שלא תשיג ידך להביא את הרמב״ם, מפני שהוא נמצא במקום אחד שבו שלוש חומות: האחת של נחושת, השנייה של מים והשלישית של אבן, והרמב״ם שוכן בין שלוש החומות.

כעס המלך מאוד על דבריהם כי לא שמע בחייו שיש מקום שכזה. על כן נאלץ לקרוא לכרוז שיכריז כי מצוות המלך היא שיצא הרמב״ם (ממחבואו) ובחיי המלך לא יאונה לו כל רע.

כששמע זאת הרמב״ם מייד יצא מבית האישה הזקנה והלך למלך. מייד שלח המלך וקרא לכל המכשפים שלו ואמר להם: האם כך הדבר(כפי שאמרתם)? הנהו הרמב״ם! ואיך תאמרו שהוא נמצא במקום אשר בו שלוש חומות וכר? באותו זמן סיפר הרמב״ם למלך מה עשה והיכן היה. כששמע זאת המלך, שמח מאוד ושש עליו ועל תחבולתו הנפלאה.

14- וחין אלדי כבר הרמב״ם ז״ל בלעלם ובל פהם ובל טובבא וצאר דכתר מא פי מתלו בלדונייא בעינא דכל בלחכם וצאר חכים באשי מאל אלמלך ולרייאסא ולדכאתרה ג׳ארו מנהו ורמו עלינו לשון הרע ענד אלמלך מוגב אלעאדה מאל אלנאס ליחד הלאייאם מלתקין היך נאס מן ישופון פרד ואחד מתקדם הן ענד אלחאכם הן ענד אלגביר יג׳ארון מנהו וידוורלו אשכאל אלוואן לשון הרע לימא יסוולו אדיי אם ג׳יר יר״ה, וכדאלך סוו עלה הרמב״ם ז״ל ולמן שאף הרמב״ם ז״ל היך קאם ראח כתבה פי בית ואחדה מרה שאייבי ואלתמס מנהא יכון תגיב פרד טשת ומתרום מאי וכלא רחיי מאל צבר פי וצט אלטשת וקעד פי אלוצט. אלצלטאן מתכול עלא אלסחרין מאלו אלדי המי יקולון לו וין ציפי הרמב״ם וכדאלך סווא בעת צאח ללסחרין וגו לענדו ושאפו בלסחר וקאלו לו יא סידנא אלצלטאן איש נקול לחצרתך עלה הרמב״ם ווין ציפי תרה הרמב״ם מא תנוש אידך לתגיבו חית ציפי פי פרד בלד פיהא סור תלתא ואחד מאל אלצפר ואלתאני מאל אלמאי ואלתאלת מאל אלצכר והרמב״ם סאכן פי וצט הלתלאתא סוואר.

אלמלך קווי אנחצר עלה כלאמהום חית מא סמע פי עמרו אלדי אכוש היך בלד מן הל כצוץ אנגבר וצאח דלאל באנהו מן אמר אלצלטאן ווין מא יכון הרמב״ם כלי יטלע ומא יתאדה אבדן וראם אלצלטאן. הרמב״ם למן סמע היך חאלן טלע מן בית מרת אלעגוז וקאם וראה ענד מלך. אלצלטאן חאלן בעת נאדה וצאח לגמיע אלסחרין מאלו וקאל להום הכווא האדא הווי הרמב״ם וכיף תקולון צפה פי בלד אלדי פיהא סורי תלאתה וכר. ודאלך אלוקת חכא הרמב״ם ללמלך איש עמל ווין כאן. ופי למן סמע אלצלטאן היך כייף כתיר ופרח עלינו ועלה שעארתהו אלעגיבא.

  1. 15. סדר יומו של הרמב״ם

המלך השיבו למשרתו כרופאו הראשי, והיה מנהגו לרפא את מלך מצרים. והמלך היה גר באלקייאדה, ומקהיר לשם המרחק הוא יותר מחצי שעה. ולמלך היה מנהג מכביד מאוד (על הרמב״ם), שאי אפשר לו שלא יראה את הרמב״ם בכל יום מן הבוקר. ואם היה קורה שמבני בית המלך חלו, היה צריך להישאר שם. וכל יום היה (הרמב״ם) הולך השכם בבוקר וחוזר אחר הצהריים, ולא היה יום שהיה מגיע לפני הצהריים, (ובשל כך) היה נשאר רעב.

כשהיה שב לביתו היה רואה שחולים רבים בביתו, והחדרים והמרפסות כולם מלאים גויים ויהודים, עשירים ועניים ומושלים. והיה מרפא אויבים וידידים ואחרים. מיד בשובו היה רק רוחץ את ידיו ויוצא אליהם, מבקש את סליחתם ומבקש מהם לתת לו זמן שיאכל דבר־מה מועט אשר יהיה לו לעשרים וארבע שעות מעת לעת. הוא היה כותב להם מרשמים של רפואות למחלותיהם ומעודד אותם, ולא היו פוסקים מלבוא אליו כל הלילה וכל היום, זה נכנס וזה יוצא. והיה מדבר עמם ומצווה אותם כשהוא שוכב על גבו מרוב העייפות והסבל, ועם רדת הלילה לא היה יכול לדבר אפילו מילה אחת ואיש לא יכול היה להיפגש עמו, אלא ״משבת לשבת״ ייכנסו אליו ראשי הקהל להתייעץ בענייני הנהגת העיר והקהילה.

אל צלטאן רדו עלה שג׳לו דכתר באשי מאלו וכאן עאדתהו יחכמו אלא אלצלטאן מאל מצרים ואלצלטאן כאן סאכן באל קייאדא ומן מצרים לווניך אכוש פוק אלנצף סאעה ואלצלטאן כאן ענדו עאדה תקילי כתיר מא ימכן מן ג׳יר מא ישופו הרמב״ם בכל יום מן אלצבאח ולאכן אן כאן צאדפהום וגע לאהל בית אלצלטאן מלזום יצל הוניך וכל יום כאן יטלע מן ג׳בשא לי ירגע לעקב אלצהר ומא כאן יום יוצל קבל אלצהר וכאן יצל גועאן ובגייתו לל בית ישוף כתרה אווגאעי פי בטן אלבית אלקבב ואלטרמאת גמיעהום מלייאנין גוים ויהוד תגאר ופקרה וחכאם וכאן ידאווי עדוואן וצדקאן וג׳יר וחאלן ברגועו בס יג׳סל אידו ויטלע יאכד מן כאטרהום ויתרגאהום יעטונו וקת אלדי יאכל שי קליל אלדי יבקא עליהא ארבעה ועשרין סאעה מן אלוקת לל וקת ויכתבלהום אווראק מאל דווא אלוגע מאלהום וג׳יר ויאכד מן כאטרהום ומא ינקטעון טול אלליל וטול אלנהאר האדה ידכל והאדה יטלע יחכי וייאהום ויווציהום והווי משטח עלה צהרו מרוב אלתעב ולשקא ובדכול אלליל מא יקדר יחכי לאוונו כלמי וחדי ומא אחד יקדר ילתקי וייאנו ג׳יר מן שבת לשבת ידכלון אלגמאעה ענדו ליתשאוורון עלה תסליך אלבלד ושג׳אייל אלגמאעה.

שבחי הרמב"ם- מחזור סיפורים על הרמב״ם מעיראק-יצחק אבישרתשנ"ח-עמוד-91

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 157 מנויים נוספים

מרץ 2020
א ב ג ד ה ו ש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031  

רשימת הנושאים באתר