ארכיון יומי: 2 במרץ 2020


אורנא בזיז-הגדת אגדיר-העיר ושברה-ירושלים תשס"ח

 

ישֶש, המרוחק כשני קילומטרים מוואד׳ טילדי והקרוב לשלושת בת׳ העלמין של שלוש הדתות (האיסלאם, הנצרות והיהדות), חרב כולו על אלפי תושביו המוסלמיים. ברובע ויל נובל (Ville Nouvelle), שנבנה בדמות פרסה על ידי בוני העיר בשנות השלושים, נפגעו בעיקר הבניינים החדשים הגבוהים, וילות יוקרתיות, משרדים ממשלתיים ובתי מלון גדולים. בית הדואר לא נפגע. כך גם מרכזיית הטלפונים. אך מחמת הזעזוע שום תקשורת אינה מתאפשרת. במרכז השכונה, בקומה הרביעית בבניין "קסו" (Cassou), אחד הראשונים שנבנו ב־1934, בוערת החנות לחומרים כימיים: זו בערה יחידה, ומכבי האש אינם מצליחים להשתלט עליה בגלל מחסור במים זורמים. למרבה המזל האש נחנקת בטונות חומרי הבניין. הם חונקים גם את בני האדם תחתיהם. בצד אחר של אותו בניין שנותר ללא פגע, הדיירים נוטשים את דירותיהם ורצים במדרגות. אלה שהתגוררו מעל החנות עוברים דרך הסורגים אל השכנים.

מר ז׳אבן (Jabin), האדריכל, אינו מסוגל לקפוץ בשל נכות ברגלו. אשתו רצה החוצה להזעיק עזרה. בינתיים האיש מתבונן ממרפסת ביתו ומבחין בשני כבאים. הוא צועק לעברם, אך אחד מהם, לאחר שקירב את פנסו, מחליט להמשיך בדרכו ואומר לחברו בערבית: "עזוב, נחזור אחר כך. זה זקן". לקריאתו הנואשת של האיש על המרפסת ולשמע גידופיו וקללותיו הנמרצים בערבית, שבים השניים על עקביהם ומצילים אותו. כך זוכים הם גם לברכת אללה. היכן ״מצאו המילים אשר יתארו נאמנה את הבדידות הנוראה של הניצול או הניצולה שאינם שומעים עוד את קול אהוביהם ומתעקשים לאתרם? המצילים מעריכים את סיכו״ הנפגעים להצלה ומעדיפים לפסוח על "המקרים" הקשים ולחלץ מן ההריסות מהר ככל האפשר את "המקרים" הקלים ביותר. או אז נשאר האדם בבדידותו ובייאושו ובתפילתו ובתקוותו. או אז יושב האדם וזועק חסר אונים את שמות יקיריו: יעקב! יעקב! אייכה? כל הלילה וכל היום יסתובב האדם סביב קבר האחים ולא יֵדע אם חיים אֶחיו או מתים.

"היכן את, פרח היסמין היפה שלי?״, האב קורא לבתו.

על המרפסת העליונה של בניין שהתמוטט על ארבע קומותיו, אישה מבוהלת וילדיה צועקים לעזרה. חייל הבא לחלצם אומר: "קפצי, גברתי, מעל המעקה!״. והיא עונה לו: "אבל אני בקומה הרביעית, אדוני״. והוא משיב לה: "לא, את בקומת הקרקע" . די בכמה צעדים לחייל ולניצוליו להגיע לרחוב. כך מתאר אחד הניצולים את שראו עיניו מיד לאחר האסון:

הרובע הישן פננטי סביב המעיין של הפורטוגזים נהרס כמעט כליל. מאות משפחות הדייגים לכודות חיות או מתות תחת הריסנות בתיהן. הדרן המובילה לרובע הצופה על הנמל והנשען על שיפולי ההר של הקסבה, נפגעה קשות, ואי־אפשר לעבור דרכה. הקסבה, המצודה מימי הפורטוגזים, התמוטטה רובה ככולה על 823 תושביה.

איש אחד מצא את עצמו ישוב על מיטתו, ורק צעדים אחדים הפרידו בינו לבין הרחוב. אשתו ששכבה לצדו נעלמה, ולעומת זאת בנו אשר ישן במיטתו בחדר אחר נמצא לידו. זוג הועף מן הקומה הרביעית ונשאר על מיטתו כמעט ללא פגע, ואילו האם אשר ישנה בחדר סמוך נבלעה מתחת להריסות.

מאות נסים מסוג זה ומאות אסונות מעין אלה התרחשו בלילה המר והנמהר. לרשימת הנסים יש להוסיף את הישרדותם של שני הגשרים מעל הגיא טילדי שבעומק שלושים מטר, המחברים את טלבורז' לעיר כולה. האחד חיבר בדרך המלך את כל דרום מרוקו לקזבלנקה, ועליו נעו כלי רכב כבדים בהגבלת 16 טונות, ואילו על השני נעו כל כלי הרכב אשר יכלו לנוע. באופן מפליא שניהם עמדו בטראומת הרעש.

ככל שמתרחקים ממרכז העיר, הפגיעות נחלשות. ברובע התעשייתי הבניינים שלמים לרוב. פחות או יותר. אנשים קופצים בבהלה מקומות גבוהות ונפצעים ופוצעים אנשים אקראיים. אחרים עוזבים את ביתם ערומים למחצה בבגדי לילה ורצים החוצה.

נזכור כי הבילוי בבתי קולנוע היה נהוג כל ימות השנה (עדיין לא היו טלוויזיה, וידאו וכו,) ובמיוחד בימי הרמדאן. אלה שהיו בהצגת קולנוע בשעת הרעש הופתעו לפני תום ההצגה, והם אצים החוצה בבהלה, הגם שבתי הקולנוע לא נפגעו. הצגת הסרט של אלווים פרסליBagarre à King Créole הצילה אחדים. מה גדולה תדהמתם של היוצאים מבית הקולנוע ונזרקים באכזריות ובחדות מן המציאות הבדיונית אל המציאות הלא בדיונית של… מה שהיה ביתם. איך לא ישתגע הבחור הרץ להריסות שמתחתיהן קבורים הוריו ושבעת אחיו? מה רבים האנשים הרצים לבתי הוריהם, לילדיהם, ליקיריהם, לחבריהם ולמכריהם כדי לראות אם שלום להם, ואינם מוצאים אלא ערמת אבנים ובטון המכסה עליהם! איך תתואר במילים חרדתם של ההורים אשר ניצלו מן הרעידה, והם מצפים לאות חיים מבנם שיצא לקולנוע וטרם שב? והוא מצדו, לנוכח המראה המזוויע משוכנע שהנה הוא מגלה כי חרב הבית, וכי המשפחה אבודה בין חורבותיו. האנדרלמוסיה כה גדולה עד שאלה אינם מוצאים את אלה. כך קרה גם למתפללים במסגד. אלה שרצו החוצה נפצעו במנוסתם מאבנים מתמוטטות. אלה שנותרו במקומם לא נפגעו.

לא רק גורלם של בני האדם נותר עלום. כך היה גם גורלם של מבנים. בבניין הפינתי ״סוד בילדינג״ (Sud building) חיים דיירים בשתי הקומות העליונות, ובארבע התחתונות יש משרדים וחנויות. הנה תמונה של הבניין היפהפה והמודרני שבשדרות Lucien Saint לפני הרעש.

באחת הדירות העליונות גרה משפחת פסקל (Pascal), מחלוצי אגדיר של שנות השלושים, בעלי חנות לצילום בבניין הסמוך, בניין "קסו". בני המשפחה נטשו את הווילה הגדולה שלהם לטובת דירה שכורה כדי להתקרב לחנותם. לאחר הרעש הם נמצאו במיטתם ללא רוח חיים, לאחר שהקומה שלהם התמוטטה על הקומות התחתונות שלא היו מאוישות ונותרו כמעט בשלמותן. הנה שלוש תמונות אשר ימחישו את השבר.

בקומה העליונה התגורר נוטריון רווק בשם קולומב (Colomb) עם הוריו. שפר מזלם, ודירתם לא ניזוקה. אך כאשר יצאו לרחוב נזכר הבחור בתיקים חשובים מאוד וביקש להצילם. את סופו של האירוע אולי לא קשה לכם לנחש, אך לא תנחשו את צורתו: כאשר הזיז מדף מספרייתו כדי לשחרר את הקלסר המבוקש, התמוטט עמוד הבית, וגופו נותר תקוע בין החורבות עד שיצאה נשמתו.

בניין "בולי" (Bohly), הראשון שנבנה בשכונה, התפצל לשניים. משפחת גרוניו (Grognot) עם תשעת ילדיה מצליחה לרדת במדרגות בזהירות. אך כאשר האב נוכח לדעת כי חסר אחד, הוא שב על עקבותיו, ובדחילו ורחימו מגיע למיטת בנו… הנם את שנתו ללא מפריע. הוא אוחזו בזרועותיו כמוצא שלל רב ומורידו לרחוב. בני משפחות אחרות שלא שפר מזלם נקברו חיים תחת ההריסות.

אורנא בזיז-הגדת אגדיר-העיר ושברה-ירושלים תשס"ח-עמ' 98

(En arabe) Un poème du type 'zajal' en judéo-arabe marocain sur le séisme d'Agadir- Mohamed Elmedlaoui

 

 

 

(En arabe) Un poème du type 'zajal' en judéo-arabe marocain sur le séisme d'Agadir

Mohamed Elmedlaoui

رفع الحجاب عن مغمور الثقافة والآداب (الرافد العبري)

(3) قصيدة زجلية حول زلزال أكادير بالدارجة المغربية المهوّدة،

مدونة بالحرف العبري

بعد تعريف سابق قبل أيام في نفس هذه الصفحة (فايسبوك) بآخر إصدار بلغني حول ما أسميه بـ"الأدب المغربي الناطق أو المكتوب بالحرف العبري"، أي تريلوجيا זרים ("الغرباء" 2018) للكاتب جبرائيل بن سمحون، وبعد التعريف في نفس الأمد ونفس اليوم بكتاب דברי הימים של פאס ("تاريخ مدينة فاس")، أسوق اليوم هنا مقتطفا من قصيدة زجلية حول خراب مدينة اكًادير، لصاحبها حانانيا كوهن (חנניה כהן).

القصيدة قصيدة زجلية متوسطة الجودة من الناحية الفنية؛ لكنها بالغة الأهمية من الناحية التاريخية والأدبية ومن حيث ما تتضمّن، في آخرها، من مواقف سياسية جديدة للوسط الذي أصبح صاحبُها يعيش فيه ونتمي إليه. إذ من المعلوم أن المجموعات اليهودية المغربية كانت تسجل في أدبياتها، العبرانية من حيث اللغة والحرف أو من حيث الحرف فقط (فصحى أو دارجة مدونة بالحرف العبراني)، كل تفاصيل الحياة الاجتماعية والاقتصادية والسياسية التي عرفها المغرب عبر قرون منظورا إليها من منظور خصوصيات تلك  الجماعات في وسطها المغربي العامّ. غير أن ذلك الرافد من روافد الثقافة والهوية المغربية المركّبة ظل مغمورا بالنسبة لكثير من المغاربة على جميع مستويات تشكيل الوعي والمعرفة (المدرسة، الجامعة، البحث الأكاديمي، الذاكرة الجمعية العامة). فمن ذا الذي يعرف مثلا، ويصدّق ثانيا، أن هناك قصيدة تغنّت من خلالها الجماعات اليهودية في شمال المغرب لعدة قرون بهزيمة سيباستيان ملك البرتغال في معركة وادي المخازن (بحثت اليوم عن توثيقها فلم أفلح مع الأسف)؟

قصيدة زلزال أكًادير التي سأورد هنا مقتطفا منها، أورد نصها الكامل موقعُ  מורשת מורוקו ("تراث المغرب"؛ انقر هـــــنــــا من أجل النص الكامل للقصيدة بذلك الموقع)، وذلك إلى جانب مقتطف ذي ثلة من كتاب الباحثة الميدانية، أورنا باعزيز (אורנה בזיז)، الأكًاديرية المولد والطفولة؛ وهو كتاب صدر باللغة العبرية سنة 2008 (317 ص؛ شهادات وصور) بعنوان: הגדת אגדיר – העיר וחרבה "قصة أكادير –المدينة وخرابها" (انظر تعريفا بالكتاب بالعربية ثم الفرنسية هـــــنــــا).

في المقتطف الذي أوردُه هنا من قصيدة ناحاميا كوهن الزجلية، قالِبا حرفَه من العبراني إلى العربي، سأغض الطرف عن الخصائص النطقية التي تنطق شين الدارجة سينا، والسين شينا في بعض الأحيان، وجيمها زايا؛ وذلك من أجل تيسير القراءة على العموم.

مطلع القصيدة مقلوبا إلى الحرف العربي

أجيو تسمعو هاد الـقسّــة

د-اكَادير، عمرها ما تنسى

جرات فـــخوانّا هاذ الرفسة    ("الرفسة" ربّما كلمة أخرى أُسِيء تدوينُها)

شي مات، وشي جبدوه بالكْـياسة

تًّـكًـلبـ'ـت لارض وهوما نايمين؛

فالحجـ'ـر والتراب صبحو مردومين؛

فيهوم يهود، نصارى ومسلمين؛

هادشّي طرا من ربّ العالامين؛

———

الأصل بالحرف العبري:

אזיו תשמעו האד אלקססה

די אגאדדיר עממרהא מא תנסאה

זראת פכוונה האד ארפסהחר   (الكلمة الأخيرة يبدو فيها سوء تدوين)

סי מאת וסי זבדוה בלכיאסה

תגלבת לארד או הומה מאימין

פלחזר וטראב סבחו מרדומין

פיהום יהוד נצארא ומסלמין

האדסי טרא מרב אלעלמין

محمد المدلاوي: مشوار مهني وأهم المنشورات

Mohamed Elmedlaoui: CV et principales publications

Mohamed Elmedlaoui: CV and main publications

اضغط على الرابط أسفله

نـقّـر  فـوزّداي  ن-دّاوايس

לחץ על הלינק למטה

https://static.blog4ever.com/2006/04/162080/Elmedlaoui-CV-Publications_4840497.pdf

אשה במזרח-אשה ממזרח-סיפורה של היהודייה בת המזרח-עורכים טובה כהן-שאול רגב-2005 –החתירה להשתחררות האשה ה יהודייה במראכש

ד"ר אלישבע שטרית

ד. מפעלים ציבוריים של נשים

  1. 1. ארגוני נשים למען נשים

בשנת 1924 יזמה ד״ר לג׳י, רופאה צרפתייה שפעלה במראכש, ארגון נשים יהודיות בקהילה בשם: La Société de Secours des dames Israélites de Marrakech [״החברה לעזרת נשים של מראכש״], בראש הארגון עמדו שתיים מנכבדות הקהילה, פרחה קורקוס, שכבר נזכרה לעיל ומסעודה דרעי. הארגון נועד לתמוך בנשים עניות ולטפל בנשים חולות.

שנתיים לאחר מכן (ב־1926) הקימה לג׳י בעזרת שלטונות הפרוטקטורט, כי״ח ומשפחת רוטשילד בית יולדות במלאח ולידו הוקם הארגון הנשי: L’Aide Maternelle, ״עזרה לאם״ [מעין ״טיפת חלב״], ובראשו עמדה גב׳ בוסקילה. מטרות הארגון היו להרגיל את הנשים ללדת בבית יולדות תחת השגחה רפואית ולהקנות להן הרגלי הגיינה. וכן לחנך את האימהות הצעירות למעקב מקצועי אחר התפתחותו של התינוק, לקבל חיסון וכיו״ב. הארגון גם דאג לספק בגדי תינוקות ובקבוקי חלב לאימהות העניות.

אמנם היוזמה להקמת ארגוני הנשים באה מקרב גורמים חוץ קהילתיים, ואולם ללא ההיענות של נשות מראכש והירתמותן לפעול למען הנשים העניות והחולות, ובלי הפעילות האינטנסיבית של קבוצת הפעילות המרכזית (קורקוס, צרפתי, דרעי, בוסקילה ואחרות) הייתה היוזמה נדונה לכישלון. הארגונים עוררו את חשדן של נשות המלאח, ורבות סירבו ללדת בבית היולדות, כי ראו בכך התערבות של גורמים זרים וחיצוניים בחייהן הפרטיים. אימהות סירבו לחסן את התינוקות, כי הן סברו שהצרפתים מסמנים את התינוקות כדי שבבוא הזמן יוכלו לזהות אותם בקלות ולגייסם לצבא. רק בעקבות פעילותן של חברות הארגון המקומיות — נשים שהכירו מקרוב את מציאות החיים במלאח ואת המנטליות של בנות הקהילה והמגע היום־יומי שלהן עם אוכלוסיית היעד, חל שינוי הדרגתי בעמדת הנשים. האימהות החלו לראות בהבאת תינוק לשקילה ולקבלת חיסון עניין שבשגרה. חברות הארגונים ניצלו את בואן של האימהות הצעירות כדי לשוחח אתן על נושאים נשיים שונים, כגון: שמירת היגיינה, לידה בגיל צעיר, נזקים הנגרמים לאשה מריבוי לידות וכיו״ב. בכך תרמו ארגוני הנשים בעקיפין לשינוי עמדות בקרב נשים, שלא זכו לשבת על ספסל הלימודים.

החברות בארגוני הנשים הצליחו לרתום לפעילותן קבוצות שונות בחברה: סוחרים תרמו בדים, דברי דסקית, מוצרי מזון וכיו״ב. נשים התנדבו להקדיש מזמנן ולתפור בגדים למען עניות ולמען תינוקות, אחרות עסקו בהסברה בקרב השכבה הענייה כדי להחדיר בקרבה הרגלים שונים.

 בקהילה פעלו ארגונים פילנתרופיים שונים, אשר כונו ״חברות״, למשל: ״חברת מרפא חולים״ שעזרה לחולים נזקקים וסיפקה להם תרופות, ״חברת מלביש ערומים״ שסיפקה ביגוד לעניים, או ״חברת אליהו״, שדאגה לספק למשפחות עניות את הדרוש להכנסת תינוק בבריתו של אברהם אבינו. ארגונים אלה הופעלו בידי גברים בלבד. סביר להניח שבמראכש, כמו בכל מקום אחר, פעילותן של הנשים נעשתה ״מאחורי הקלעים״ ובתחום הפרט בלבד. אשר על כן ארגוני הנשים חידשו בעצם ההתארגנות הנשית וביציאתן לפעילות גלויה במישור הציבורי.

הנשים לא הותירו אחריהן עדויות כתובות על פעילותן בארגונים השונים. את הפרטים למדנו מתוך מה שכתבו אנשי כי״ח או צרפתים שפעלו במראכש(ד״ר לג׳י ) ומפי בני משפחה, כמו למשל:מורים קורקוס, בנה של פרחה קורקוס או שרי־דרעי־לוי, אחייניתה של מסעודה דרעי.

ארגוני הנשים פעלו למען נשים בלבד וטיפלו רק בנושאים נשיים (לידה, אימהות), והם היו הארגונים הראשונים בקהילה של מראכש, שנוהלו על פי מודלים מודרניים בכל הנוגע לחלוקת תפקידים ולגיוס כספים ותרומות. בראש הארגון עמדה נשיאה שנעזרה כסגנית, מזכירה וגזברית. כדי לגייס כספים הן קיימו ערבי ריקודים (soirée dansante, thé dansant) אספו חפצי נוי ומכרו אותם במכירה פומבית, מכרו כרטיסי הגרלה וכיו״ב. ההתארגנות על בסים נשי פיתחה במידה רבה את כישוריהן הניהוליים והכלכליים של הפעילות — כישורים שלא היו יכולים לבוא לידי ביטוי בחברה המסורתית. היא גם העניקה להן עצמאות בקביעת המטרות ובבחירת האמצעים להשגתן. ההצלחה הוכיחה להן כי הן מסוגלות להשתחרר מהתלות המוחלטת שהייתה להן בגבר.

אין ספק שארגוני הנשים מילאו תפקיד חשוב בשינוי מעמד האשה והיו שלב נוסף בתהליך השתחררותה מכבלי העולם הישן.

  1. 2. נשים בארגונים ציבוריים

פעילותן של נשים במסגרת הארגונים הנשיים הכשירה את הקרקע לכניסתן לפעילות ציבורית גם למען כלל הקהילה. הן החלו לקחת חלק ביחד עם הגברים בארגונים פילנתרופיים וחברתיים שהוקמו על ידי כי״ח ונועדו לכלל הקהילה.

בסוף שנות העשרים הקימה כי״ח במראכש ארגונים פילנתרופיים שנועדו לתמוך בתלמידים נזקקים. הארגון l’Aide Scolaire סייע לתלמידים בתחום ההזנה ואספקת ביגוד; הארגון L’Ouvroir de l’Aide Scolaire טיפל בהקמת סדנאות להכשרה מקצועית של בנים ובנות ; הארגון Association Des Anciens Elèves דאג לפעילות חברתית ותרבותית של בוגרי כי״ח לדורותיהם. במסגרתו הובאו מקזבלנקה מופעי תאטרון והעלו הצגות תאטרון, התקיימו מופעי מוסיקה, הוקמה ספרייה ציבורית ועוד. באמצעות הארגון הזה ביקשה כי״ח לשמור על קשר עם בוגריה ודרכם להשפיע על הנעשה בתוך הקהילה.

מאמצע שנות השלושים החלו גם הנשים לקחת חלק פעיל בכל אחד מהארגונים הללו הן השתתפו בוועדות השונות (ועדת ההזנה, ההלבשה, החגיגות, גיוס תרומות וכו') ומספרן בהן בדרך כלל לא היה זניח. לעתים מחצית מחברי הוועדה היו נשים. גם בהנהלה המרכזית הוקצה מקום אחד לאשה, בתפקיד של סגן נשיא. בשנות השלושים והארבעים שימשה מסעודה [מסודי] דרעי בתפקיד זה. בוועדות השונות ובהנהלה המרכזית העלו הנשים נושאים לדיון, התווכחו, עמדו על דעתן והשתתפו בהצבעות על החלטות.

כדי להגדיל את ההכנסות והתרומות לארגונים השונים התקיימו מפגשים חברתיים ומסיבות רבות משתתפים. במפגשים אלה הופיעו נערות או נשים לפני קהל רב של גברים ונשים במשחק, בשירה ובריקוד. כך אנו קוראים בתוכנייה של הזמנה לנשף שנתי שקיים הארגון L’Aide Scolaire בשנת 1934 :

ביום שבת ה־5 במאי יתקיים נשף גדול באולם השמחות.״: בתכנית:.1 ההמנון של כי״ח בביצוע מקהלת הבנים והבנות. 2. הופעה של הזמרת מ׳ כהן. 3. הצגת האופרטה ״היום והלילה״ מאת לקוק. משתתפים: הגב׳ ס׳ קורקוס, העלמות אבו, איבגי ובן אסייג. 4. ריקוד בלט בביצוע נערות ובהדרכת הגב׳ פירו. 5. קומדיה בהשתתפות העלמות: פרץ וכהן והאדונים: סלומון, יפרח ואמזלאג… בתום התכנית האמנותית יתקיים נשף ריקודים.

זוהי פריצת דרך של ממש בחייהן של נשים שעד לפני עשורים אחדים בלבד היו מנועות מפרהסיה.

כניסתן של הנשים לפעילות ציבורית למען כלל הקהילה מבטאת את השינויים שחלו במעמדה של האשה וביחס הגבר אליה: א. קודם שנחשפו למודרניזציה היו הנשים ספונות בתוך ביתן וכל עיסוקן היה בענייני הבית והילדים. השתתפותן בארגונים החברתיים הוציאה את הנשים מהבית והכניסה אותן לפעילות במישור הציבורי שהיה שמור עד אז לגברים בלבד. ב. עד ראשית המאה העשרים נשמרה ההפרדה החברתית בין המינים בתוך המשפחה ועל אחת כמה וכמה מחוצה לה. השתתפותן של נשים נשואות ופנויות בוועדות של הארגונים לצד גברים זרים (שאינם מבני משפחתן) והשתתפותן בנשפי ריקודים המוניים, ביטאה את היעלמותה של ההפרדה החברתית בין המינים. ג. בחברה המסורתית דעתן של הנשים ״בין טובה ובין רעה״ כמעט שלא נשמעה. לעומת זאת, בוועדות ובכינוסים של הארגונים החברתיים השמיעו הנשים את דעתן כשוות בין שווים. ד. בוועדות השונות האירו הנשים זוויות ראייה בנושאים, שהגברים אולי לא נתנו עליהם עד אז את הדעת.

הפעילות המשותפת של גברים ונשים בארגונים השונים שימשה מעין מכשיר חינוכי לשני המינים: הגבר החל להתייחס אל האשה כשותפה שיש להתחשב בדעתה ואילו האשה למדה להכיר ביכולת ההשפעה שלה בתחומים שעד אז היו חסומים בפניה.

אשה במזרח-אשה ממזרח-סיפורה של היהודייה בת המזרח-עורכים טובה כהן-שאול רגב-2005 –החתירה להשתחררות האשה ה יהודייה במראכש-עמ' 157

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 219 מנויים נוספים
מרץ 2020
א ב ג ד ה ו ש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031  

רשימת הנושאים באתר