ארכיון יומי: 14 במרץ 2020


מרטין גילברט-באוהלי ישמעאל-תולדות היהודים בארצות האסלאם-הנביא מוחמד והיהודים

זמן לא רב לאחר שמוחמד גירש את שבט נצ'יר, הוא גילה כי שבט יהודי אחר בעיר מדינה, שבט קורייט'ה, מהווה איום נוסף לאסלאם. מנהיג יהודי קורייט'ה בעיר מדינה, כַּעְבּ אבן אסד, אכן הוזמן להצטרף לברית של אויבי מוחמד, בראשות שבט קורייש הערבי-פגאני. הדבר הודלף לאזניו של בן־בריתו הקרוב ביותר של מוחמד, עומר אבן אל-ח'טאב – לימים הח'ליפה השני של הרשידון – שסיפר למנהיגו שהיהודים כורתים ברית נגדו, יחד עם אנשי מכה.

הערת המחבר: התואר 'כליף' או סגן(כליפה בערבית) הוא קיצור של כליף האל (בערבית כליפה אללה). לאחר מותו של מוחמד בשנת 632, 'כליף' הפך לתואר של השליט על השושלות המוסלמיות. חמשת הכליפת לאחר מוחמד היו הרשידון (מדינה 632-661) אשר כיבושיהם השתרעו מאפגניסטן עד תוניסיה; האומיית (דמשק 661-750 וכן אל-אנדלוס – קורדובה 756-1031); העבאסית, (בגדאד 750-1258); הפאטימית (קהיר 909-1171); והעותימאנית (איסטנבול, 1517-1924). החיליפות העותימאנית בוטלה על ידי המנהיג הטורקי מוסטפה כמאל אתאטורק ב-3 במרץ 1924.ע"כ

מתוך חשש שהברית הזאת תוביל לנחיתות מספרית של אנשיו, ניסה מוחמד לזרוע מחלוקת בין בני קורייט'ה לבין אויביו הערביים. תוך שלושה שבועות הוא הצליח במשימה. היהודים, שחששו מבגידה אפשרית של שבט קורייש, החזיקו חלק מאנשי השבט כבני ערובה, כדי למנוע את נטישת הברית. אך בשלב זה, החיילים של ברית מכה התקשו להאכיל את הסוסים והגמלים שלהם. סערה עזה במדבר הוסיפה למצוקתם. אבו סופיאן החליט אז לפרק את הברית לגמרי, ופנה אל חייליו במילים תבוסתניות: 'הו, קורייש' הוא אמר, 'אנחנו לא במחנה קבע כאן; הסוסים והגמלים שלנו מתים; בני קורייט'ה לא עמדו בהבטחתם כלפינו ושמעתי מהם דיווחים מדאיגים. אתם יכולים לראות את פראות הרוח, שמותירה אותנו ללא סירי בישול, ללא אש, וללא אוהלים שניתן לסמוך עליהם. התקפלו, כי אני הולך!'

בני קורייט'ה נותרו לבד בפני צבאו של מוחמד, אם כי מנהיגם של יהודי נצ'יר הגולים, חי בן־אחיטוב, נסע מרחק של יותר ממאה קילומטרים מח'ייבר והצטרף אליהם. מוחמד, בהאשימו את בני קורייט'ה בסיוע לאויביו, שלח מוחמד את כוחותיו כדי להטיל עליהם מצור. היהודים החזיקו מעמד עשרים וחמישה ימים, אך ככל שהמצור נמשך, כך גבר הרעב. חי בן־אחיטוב וכעב אבן־אסד הביאו בפני אנשיהם שלוש אפשרויות: לקבל את הצלחותיו היוצאות דופן של מוחמד כהוכחה לכך שהוא נביא אמת ולהתאסלם. או להרוג במו ידיהם את נשותיהם וילדיהם ולאחר מכן לתקוף את הצבא המוסלמי, זאת כדי לא לדאוג לגורלם האכזר של אלה התלויים בהם, אם הם עצמם נהרגים. האפשרות השלישית הייתה לנסות להערים על מוחמד ולהתקיף אותו בשבת, כאשר אין הוא מצפה לכך.

מטעמים דתיים ומוסריים, היהודים החליטו כי שלוש האפשרויות אינן מתקבלות על הדעת. במקום זאת, הם ביקשו ממוחמד שיאפשר להם לעזוב את מדינה באותם תנאים שהעניק קודם לכן לבני שבט נצ'יר. כלומר, המוסלמים יחרימו את אדמת בני קורייט'ה ונכסיהם, וכל משפחה יהודית תעמיס רכוש על אחד מגמליה בלבד. מוחמד סירב. הלוחמים היהודים הציעו לנטוש את אדמתם וכל רכושם ולצאת רק עם בני משפחותיהם. שוב מוחמד סירב. הוא רצה שהיהודים ייכנעו ללא תנאי, ויסכימו לכל החלטה שהוא יקבל לגבי גורלם. ליהודים לא נותרה ברירה, והם נלקחו בשבי.

במדינה, הפרידו בין גברים לנשים וכלאו אותם בחצרות שונות. ידי הגברים נקשרו מאחורי גבם. בני השבט הערבי אַוּס, שהיו בעבר בני ברית של היהודים, ביקשו ממוחמד לנהוג בסלחנות כלפי היהודים. אך הוא דחה את בקשתם ומינה כבורר אחד האישים המובילים של שבט אַוּס, סַעד אבן מֻעַאד', זו היתה תחבולה של מוחמד, כי ידע מה יהיה משפטו של סעד, שנפצע והושפל בקרב; ניתן היה לצפות כי פסק דינו יהיה חמור ואכן כך היה: הגברים יוצאו להורג, נשים וילדים יימכרו לעבדות, ורכושם של היהודים יחולק שלל בקרב המוסלמים.

כאשר מוחמד שמע את פסק דינו של סעד, הוא נזעק: 'אתה שפטת על פי משפטו של אללה מעל שבעת הרקיעים!' ומוחמד הורה לבצע את פסק הדין. מעתה ואילך, המוסלמים ראו בפסק דין זה התגלות אלוהית. בקוראן נאמר: 'הכופרים לא יועילו להם נכסיהם ובניהם במאום אצל אלוהים, וכל אלה יהיו דלק לאש. ראה סורה 3 פסוקים 12-10

إِنَّ الَّذِينَ كَفَرُواْ لَن تُغْنِيَ عَنْهُمْ أَمْوَالُهُمْ وَلاَ أَوْلاَدُهُم مِّنَ اللّهِ شَيْئًا وَأُولَـئِكَ هُمْ وَقُودُ النَّارِ 10

كَدَأْبِ آلِ فِرْعَوْنَ وَالَّذِينَ مِن قَبْلِهِمْ كَذَّبُواْ بِآيَاتِنَا فَأَخَذَهُمُ اللّهُ بِذُنُوبِهِمْ وَاللّهُ شَدِيدُ الْعِقَابِ 11

 قُل لِّلَّذِينَ كَفَرُواْ سَتُغْلَبُونَ وَتُحْشَرُونَ إِلَى جَهَنَّمَ وَبِئْسَ الْمِهَادُ 12

10 הכופרים, לא יועילו להם נכסיהם ובניהם במאום אצל אלוהים, וכל אלה יהיו דלק לאש. ״ דינם יהיה כדין בני משפחת פרעה ואלה אשר היו לפניהם: הם כפרו באותותינו ואלוהים הכה בהם כי חטאו, ואלוהים עונש קשות. 12 אמור לכופרים, עוד תובסו ותיאספו אל גיהינום. מה נורא הוא יצוע האש.

למחרת, שבע מאות גברים יהודים נלקחו לשוק של מדינה. תעלות נחפרו בכיכר השוק, הגברים נקשרו יחד בקבוצות, וראשיהם נערפו. גופותיהם מחוסרי הראשים נקברו בתעלות שנחפרו, ומוחמד הביט במתרחש. כמה אנשים ניצלו, לבקשתם של מוסלמים בודדים. למרות פסק הדין, אישה יהודיה הייתה בין אלה שהוצאו להורג; עאישה, אשתו של מוחמד, נגשה אליה לאחר ששמעה קול נסתר קורא בשמה. 'אלוהים אדירים' קראה עאישה, מה קרה?' 'מוציאים אותי להורגי השיבה האישה. 'מדוע?' שאלה עאישה. 'בגלל משהו שעשיתי' ענתה האישה: במהלך המצור, היא שמטה אבן כבדה על אחד המוסלמים. עאישה סיפרה: 'היא נלקחה משם וראשה נערף.'

לאחר שכל הגברים היהודים והאישה היהודייה הוצאו להורג, כל הזכרים היהודים שטרם הגיעו לבגרות וכל הנשים והבנות שנותרו, נמכרו כעבדים. חלקם ניתנו כמתנות לחבריו של מוחמד. רכוש היהודים וכלי נשקם חולקו בין הכובשים. על פי הביוגרף של מוחמד, אבן אסחאק, מוחמד בחר לו אישה מתוך הנשים היהודיות, רַיְיחָאנָה, שבעלה היה בין אלה שהוצאו להורג. כך הסתיים ניצחונו השלישי של מוחמד על היהודים.

חיסולם האכזרי של אלה שהוכרעו על-ידי מוחמד, הפך למודל עבור השליטים המוסלמים שבאו אחריו. משפטן מוביל מוסלמי, אבו יוסוף (שהיה יועצו של החיליפה העבָאסי הָרוּן אֶלרָשִיד ומת בשנת 798), כתב בפרשנותו לג'יהאד – מלחמת קודש – כי בכל פעם שהמוסלמים 'מטילים מצור סביב מעוזו של אויב, והאויב נכנע בתנאים שייקבעו על-ידי נציג, ונציג זה מחליט שהחיילים שלהם יוצאו להורג ונשיהם וילדיהם יילקחו בשבי, החלטה זו הינה חוקית.' הוא המשיך והסביר: יזו הייתה החלטתו של סעד איבן מועאד' בקשר לבני קורייטיה.,

אבו יוסוף הוסיף כי האימאם – מנהיגה הדתי של הקהילה – הוא זה שיחליט על התנאים שיוכרעו ויוצאו לפועל. 'אם האימאם סבור כי הוצאתם להורג של הלוחמים ושעבוד הנשים והילדים הוא טוב יותר עבור האסלאם ומאמיניו, אז הוא יפעל כך, ויחקה את הדוגמה של סעד איבן מועאד'.

שלוש מאות שנה מאוחר יותר, משפטן מוביל מוסלמי מבגדד, אל-מָווּאַרדִי, (שמת בשנת 1058), כתב על הטבח של קורייטיה, כי מוחמד 'לא היה רשאי' לסלוח במקרה של צווי אלוהי, והוא יכול לסלוח רק עוונות 'בנושאים הקשורים בו אישית'. ואכן, מבחינתם של מוסלמים מלומדים שבאו מאוחר יותר, עונשם של יהודי קורייט,ה לא הוכרע מתוך משאלות אישיות של מוחמד; אלא היה זה סעד איבן מועאד', הבורר שנבחר על ידי מוחמד, אשר קבע כי הגברים של קורייט'ה יומתו, הנשים והילדים יימכרו לעבדות, ורכושם יחולק כשלל בקרב המוסלמים.

מרטין גילברט-באוהלי ישמעאל-תולדות היהודים בארצות האסלאם-הנביא מוחמד והיהודים-עמ'38

דניאל ביטון בר אלי -מי אתה המעפיל הצפון אפריקאי?- עבודת גמר מחקרית לקבלת התואר "מוסמך האוניברסיטה"- רעיון 'החלוץ האחיד ו'תוכנית המיליון

קבוצת מטפלים במחנה 62 ביקשה להקדים עלייה של ביה כהן ותינוקה מיכאל, מעפילה ב'שיבת ציון', במסגרת מכסת התינוקות והילדים השנייה, מאחר והייתה חולה ובעלה רחמים לא נמצא בקפריסין. לדעת המטפלים הייתה זו שגיאה לא להעלותה ארצה במכסה הראשונה בשלהי .1947  רחמים כהן, בעלה של ביה, שנשאר במחנה באלג'יר, כתב שני מכתבים ל'מעלת ראש הממשלה היהודית העצמאית',התלונן על הניתוק ממשפחתו במהלך ההעברה לספינה 'שיבת ציון', וציין שמשפחתו שהתה מספר חודשים בתנאים לא תנאים במחנה מעבר 'רוויגו'  באלג'יר. במכתביו רמז על מידת 'איפה ואיפה'

שהונהגה על ידי מנהל המחנה כלפי מעפילים שהמתינו לספינה. לדעתו, היו מעפילים ששילמו בהסתר כסף למארגנים המקומיים כדי לקבל מקום בספינה: "נשרפתי כשראיתי אנשים שבאו לאלג'יר ואחרי 15 יום הלכו ואנחנו 3 חודשים לא הלכנו. שמעתי שיש כאן עניין של כסף". למכתבו השני הוא צירף תמונות וחתם "עבדכם שהניח הכל למען מולדתו".  החבר י. קשטן הציג מקרה זה בפני משה שפירא, מהמדור הדתי של מחלקת העלייה, וזה השיב לו ש" לולא המצב הכללי, הייתי דורש חקירה כלפי אותם האנשים האחראים לארגון 'עלייה' בצורה זאת". [המצב אליו התייחס שפירא קשור למלחמת השחרור שהתנהלה באותה עת, ב.ד[. כיוון ששפירא לא ציין מי היו האחראים, אפשר לשער שהוא התכוון לשליחים שפעלו בצפון אפריקה ואולי לפעיל מקומי שניהל את מחנה המעבר ברוויגו באלג'יר. גם לגבי בקשה זו לא נמצא אישור מוועדת העלייה.

מקרים דומים הובאו לידיעת הסוכנות היהודית. חיים צדוק, מהמדור לטיפול בעולה, פנה לחיים ברלס, מנהל המחלקה לעלייה, אודות עזיזה בת שמעון בת – 25 שנשארה במחנה המעבר באלג'יר, כי אושפזה בבית החולים בזמן שבעלה אמסלם יחיא העפיל ב'שיבת ציון' עם שלושת ילדיו ועם רוחמה אמהּ. במאגר מופיע עזיזה כמי שהעפילה ב'יחיעם' ושהתה בקפריסין. מצב זה יתכן בהנחה שעזיזה עלתה למרסיי ומשם בספינה לפלשתינה א"י. עלייתה ארצה של עזיזה אמסלם מהספינה 'יחיעם' הוקדמה – בגלל מחלתה. מקרה דומה של ג'רמן סטרוסי ]סרוסי, ב.ד[ מתוניס, רשומה במאגר עם בנה עודד, העפילה ב'שיבת ציון' ללא בעלה סרוסי בן טלו שנשאר במחנה באלג'יר. ברלס ביקש לאחד את המשפחה אך לא נמצאה עדות שמשפחה זו אכן התאחדה.

במקרה אחר פנו ממחנה המעצר בעתלית למזכירות המשותפת בקפריסין – 23.10.47 -, וביקשו לאתר את בעליהן של הנשים ממשפחות בן סימון וטיס שהתנתקו כשהעפילו ב'שיבת ציון' והועברו למחנה בעתלית: "מצבן ייאוש ונודה לכם אם תתחשבו ותחישו את העברת הבעלים ארצה".  יוסף בן סימול – [סימון[ שהה במחנה 55 ועלה לארץ ישראל ארבעה חודשים לאחר קבלת ההודעה – 1.2.48 – לגבי אליהו טיס, ששהה במחנה 55  בארכיון לא נמצא רישום על עלייתו מקפריסין ארצה, אף שעלה ארצה עם סגירת מחנות קפריסין.

במקרה מסוים התקבלה תשובה לקונית מטעם ועדת העלייה לבקשת הקדמת עלייה של אזוט, מכלוב ]חזות מכלוף, ב.ד [. הוועדה סירבה להיעתר לבקשתו לעלות ארצה כדי לסייע בהעלאת בני משפחתו ממרוקו בתירוץ ש"משפחתו נמצאת על מקומה" ] במרוקו, ב.ד[.הנימוק ש'משפחתו נמצאת במקומה במרוקו' פרושו שלא נשקפה לה סכנה ולא יאונה לה כול רע במרוקו. הערה זו של ועדת העלייה לא התחשבה במצב הקהילות בצפון אפריקה. חודש לאחר תשובת ועדת העלייה נשלח מברק מ'אטלס' ]צפון אפריקה[  לתשומת לבו של 'רודי' ] שמריה צמרת, ב.ד[  מהמוסד לעלייה ב' בפריז, שצפויות בעיות ליהודים ב'אטלס'. מחד גיסא ההתכתבות הייתה במהלך מלחמת השחרור שהשפיעה גם על יחסי היהודים במגרב עם שכניהם המוסלמים והתנגדו להקמת המדינה. ומאידך גיסא עדיפות ניתנה במהלך הקרבות לעליית צעירים בגיל גיוס כפי שהיה בהפסקת העלאת עולי 'אקסודוס'.

היו מחוות של מעפילים צפון אפריקאים שהעפילו מנמלי אירופה והחליפו מועדי עלייה לארץ ישראל עם חבריהם למחנות. למשל, שלום קדוש מעפיל צפון אפריקאי מ'לנגב' שהחליף את מועד עלייתו ארצה עם אלבוים זאב מעפיל מ'חיים ארלוזורוב'. ההתחשבות בצרכיו של המעפיל מ'חיים ארלוזורוב' מעידה שהיו קשרים בין מעפילים אירופאים לצפון אפריקאים. סיטבון שלום ואחיו החורג מאיר שהעפילו ב'בן הכט' החליפו ביניהם את מועדי העלייה ארצה. טובול אברהם בן 17 מהספינה 'לקוממיות' החליף את מועד עלייתו ארצה עם מעפיל מ'המעפיל האלמוני' למרות שהיה זכאי לעלות עם עליית הנוער.

הפניית מוגרבים לבתי עולים, קיבוצים ולקרובי משפחה בפלשתינה א"י ומדינת ישראל. במאגר – אוחדו הקטיגוריות בתי עולים, קיבוצים, התיישבות להגדרה אחת הפנייה מוסדית. כל הפנייה אחרת – סווגה כאישית. לפי המאגר רק ל- 30 מהם היו בני משפחה בארץ והם הופנו אליהם לפי לבחירתם. לעומתם, ליוצאי אירופה היו קרובים בארץ שאותרו בעזרת המדור לחיפוש קרובים שהפעילו הג'וינט והסוכנות היהודית. מעפיל שבחר לשהות עם קרוביו חתם על הצהרה המסירה כול התחייבות של הסוכנות היהודית כלפיו.

הפנייה לבתי עולים181 מעפילים צפון אפריקאים הופנו לבתי עולים של הסוכנות היהודית ביניהם  80 בודדים ובודדות ו – 25 מוגרבים החליטו להסתדר בכוחות עצמם. במילים אחרות, לגבי 92% ממעפילי צפון אפריקה הנותרים לא ברור לאן הופנו. יתכן והרישום לא היה מפורט דיו. ניתן להניח, שעד הקמת המדינה רובם הופנו ונקלטו בבתי עולים ברחבי הארץ. לאחר קום המדינה מעפילי צפון אפריקה בעלי משפחות וילדים הופנו למחנות עולים כמו שאר עולים אחרים שעלו ארצה באותה עת.

דניאל ביטון בר אלי -מי אתה המעפיל הצפון אפריקאי?– עבודת גמר מחקרית לקבלת התואר "מוסמך האוניברסיטה"– רעיון 'החלוץ האחיד ו'תוכנית המיליון

Langues et folklore des Juifs marocains-Pinhas Cohen-2014- Histoire de la mahia au mellah- El kas-d-Chriqui /Le verre de Chriqui

 

D-din-d-Chriqui /La dette de Chriqui

Men ktert- s-sreb di mahia / Chriqui f-kherr hyato tqerrem / u ma kan ikhrez l-s-oq / gher gales foq wahd-el krersa d-el-khseb b-er- rwedat/u ka it‘awen biddo fhal ila kayehbo fhal d-drari sghar. Wakha dak s-si kant baqya-lo l-mlagha u d- dhak. Wahd- en-nhar za wahed ka idhek ‘leh u qal-lo “ Iwa rit daba lain oselta Chriqui? ” Zaubo huwwa u qal-lo : as nqollek / iqder ikon ma kunt-s- ka nehbo bezzaf men di kunt sgher u daba rani ka nkhalles d-din dyali foq had-l-krersa.

Le sieur Chriqui à force de boire se retrouva à la fin de sa vie paralysé des deux jambes . Il ne se déplaçait plus que sur une planche de bois munie de roulettes, en s’aidant de ses mains pour avancer .Mais malgré son handicap, il ne perdait jamais le sens de l’humour.Un jour, quelqu’un en plaisantant lui dit : “ tu vois où tu en es réduit Chriqui? ” Il lui répondit : “vois-tu, c’est une vieille dette que je paie aujourd’hui, parce que quand j’étais bébé probablement je n’ai pas assez rampé, alors on me fait payer maintenant tout ce que je n’ai pas rampé quand j’étais bébé ”

Le problème de la mahia ne concernait pas seulement les Juifs. Certains Musulmans de la médina, peu observants, venaient au mellah à la tombée de la nuit pour boire de la mahia chez quelque Juif du mellah qui la fabriquait en cachette Ils rentraient chez eux le soir quelque peu éméchés au grand dam de leurs épouses, comme le rapporte cette histoire suivie d’une chanson.

Il frappe à la porte . Sa femme vient lui ouvrir et demande : qui est-ce ?

Skon ?.      Skon ?

Helli l-bab ! ma ta‘ref skon ana ? Men deqqa dyali ta‘ref belli gher ana.

Iwa ‘la slamtek ! tzik s-skhana / nti ka tlali f-el qhawe/ wana bayta sahrana

Daba gher b-zoz del kisan rasqli / u ntina baqya ka tehder hetta t-teyroli. Ta‘ref as ta‘mel ila ntina bent n-nas u qelbek ‘liya mehroq zbed elqre‘a u-l-kas u kemmel m‘aya r-rsoq

Sme‘ y a dak el-meskhot ! sir t-tof m ‘a men tesker u-mma ana bezzaf ‘lik, wila kettert el-hedra daba nworrilk.

Ai…ai…ai… ‘las ka tedhini ? ma ‘endek swiyes d-er rehma ‘liya ? fa-‘wad ma tqol-li l-lah ya‘fo ‘lik men had el-bliya tefrah biya teghsel li rezliya u tghenni ‘liya.

Sof! had-l-lila ghadi nkhellik tedhel / u ghedda ila ziti m‘attel u sekran rani nekhrez ‘lik u ntewwof bik z-iran . Qolt-li nghenni ‘lik iwa ghadi nghenni ‘lik had el-ghenya di twatik.

Traduction

Qui va là ? Qui va là ?

Ouvre-moi ! Ne sais-tu pas qui je suis ? Rien qu’à ma manière de frapper à la porte tu peux deviner que c’est moi.

Paix sur toi malheureux ( ironique)! Puisse la fièvre t’abattre ! Toi tu déambules au mellah et dans les cafés tous les soirs et moi je passe mes nuits éveillée.

  • Quoi ! deux verres seulement me mettent en gaîté. Et toi tu continues à me critiquer, tu vas finir par me fâcher.

Voilà ce que tu vas faire, si vraiment tu es une fille de bonne famille et que ton cœur a encore un peu de tendresse pour moi, sors une fiole et une guitare et nous nous égayerons ensemble .

-Ecoute, espèce de goujat, lui dit-elle, va chercher avec qui te saoûler. Je suis trop bien pour toi. Et si tu continues à m’importuner par tes paroles, je te ferai payer cher tes gaudrioles.

-Aïe!… aïe!… aïe!… Pourquoi me chasses-tu? n’as-tu pas pitié de moi ? Au lieu de me dire “que Dieu te pardonne pour ce vice”, m’accueillir avec joie et me chanter quelque chanson …

Eh bien d’accord pour cette nuit, mais demain si tu t’avises à rentrer tard et saoûl ce sera ta fête et je te ferai honte devant tout le monde. Tu m’as demandé de te chanter une chanson, eh bien, je vais t’en chanter une qui te va très bien. Ecoute :

Kif na‘mel ya-l-khwan ?

 

‘Andi razel sekran

 Fdahni m‘a z-ziran

Kif na‘mel ya-l-khwan ?

 

Ka imsi idor f-el- qhawe

 U i‘ammer raso u izini

Rehto ka tsekkerni

Khayfa la yeblini

Kif na‘mel ya l-khwan ?

 

Dwit m‘ah b-en-niya

Wala hebb isma ‘ liyya

Blito hiyya hiyya

Kel-lila izini sekran…

Kif na‘mel ya l-khwan ?

 

Que dois-je faire mes frères ?

J’ai un mari ivrogne

Il m’expose à la risée des voisins

 Que dois-je faire mes frères ?

 

Il s’en va tourner dans les cafés

Il s’imbibe de vin à son gré

 Son odeur seule me fait tourner la tête

J’ai peur d’en être contaminée.

Que dois-je faire mes frères ?

 

J’ai essayé de le raisonner

 Il ne veut point m’écouter

 Son vice est tenace

 Il rentre chaque soir schlass

Que dois-je faire mes frères ?

 

Langues et folklore des Juifs marocains-Pinhas Cohen-2014- Histoire de la mahia au mellah El kas-d-Chriqui /Le verre de Chriqui-page 81

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 152 מנויים נוספים

מרץ 2020
א ב ג ד ה ו ש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031  

רשימת הנושאים באתר