מורשת יהדות מרוקו

אִם קָמַי קָמוּ עַל רֹאשִׁי / ה' מָגֵן בַּעֲדִי

רה. אם קמי קמו על ראשי

נגד בעלי אמונות נפסדות. על-פי עדות רומאנילי (עמ' 111) מכוון שיר זה כנגד הבונים החופשיים, וראה כתובת נ״י 4. שיר מעין אזור בן תשע מחרוזות. הטור השני של המדריך משמש רפרין. בכל מחרוזת שלושה טורי ענף וטור אזור אחד.

חריזה: א/ב א/ב בבבא גגגא וכר.

משקל: שמונה הברות בכל טור.

כתובת: פיוט נועם מרובע. סימן: אנכי דויד בן חסין. ננ״י 4: שיר יסדתי על כת ליצנים בגיברלטר].

מקור: ק־ ח ע״ב; נ״י 3097 – 28 ע״ב (נ״י 3); נ״י 4517 – 8 ע״א (נ״י 4).

מתוך הספר "משא בערב" לשמואל רמאנילי: עמוד 111
"עד במא״רוק הוליך הקול את שם להקת הבונים חפשים. ובל ידעו מה הוא ינאצו האנשים האלה ויגרשום מהסתפח בנחלת  ה׳ לאמר, כי הזונה אחריהם עובד אלהים אחרים. ויורו עליהם זיקי שיר אשר הסוגר הוא הפסוק: ׳בסודם אל תבא נפשי, בקהלם אל תחד כבודי׳; ואומרים כי עליהם דבר יחזקאל:

׳לא מהם ולא מהמונם ולא מהמהם ולא נה בהם׳. רק הזדון יפתנו לשפוט את הנעלם ממנו; העור לא יבחין הצבעים.

אִם קָמַי קָמוּ עַל רֹאשִׁי / ה' מָגֵן בַּעֲדִי

בְּסוֹדָם אַל תָּבוֹא נַפְשִׁי / בִּקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבֹדִי

נֶגֶד תּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה

בְּדוּ אֱמוּנָה חֲדָשָׁה

5-    הֶעֱמִיקוּ לְהַסְתִּיר עֵצָה

לְהֶפֶךְ לַמַּשְׁחִית הָדִּי         

בְּסוֹדָם אַל תָּבוֹא נַפְשִׁי / בִּקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבֹדִי

כָּרְתוּ בְּרִית, אֹמֶר גָּזְרוּ

פֶּה לָהֶם לֹא יְדַבְּרוּ

אָכֵן בִּרְמִיזָה יַכִּירוּ

10        זֶה הוּא רֵעִי, זֶה הוּא דּוֹדִי

בְּסוֹדָם אַל תָּבוֹא נַפְשִׁי / בִּקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבֹדִי

יוֹם אֱמוּנָתָם שָׁמַעְתִּי,

לְשֵׁמַע אֹזֶן נִבְהַלְתִּי,

חַשְׁתִּי וְלֹא הִתְמַהְמַהְתִּי

נֶגְדָּם עָמַדְתִּי עַל עָמְדִי     

בְּסוֹדָם אַל תָּבוֹא נַפְשִׁי / בִּקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבֹדִי

15        דָּחִיתִי בְאַמַּת הַבִּנְיָן

אֶת דִּבְרֵיהֶם בְּכָל עִנְיָן

נֶאֱמָן עָלַי הַדַּיָּן

וּלְאַחֵר לֹא אֶתֵּן כְּבוֹדִי       

בְּסוֹדָם אַל תָּבוֹא נַפְשִׁי / בִּקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבֹדִי

וַאֲנִי בְּלֵב וּשְׂפָתַיִם

20   מַאֲמִין בֶּאֱלֹהִים חַיִּים

הִנֵּה עֵדִי בַּשָּׁמַיִם

וּבַמְּרוֹמִים סָהֲדִי 

בְּסוֹדָם אַל תָּבוֹא נַפְשִׁי / בִּקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבֹדִי

יִרְאַת שַׁדַּי לִי תֶּעֱרַב

וְעִם שׁוֹנִים אַל תִּתְעָרָב

25  וַאֲלֵיהֶם בְּעֵת אֲקָרֵב

תִּעֲבוּנִי מְתֵי סוֹדִי

בְּסוֹדָם אַל תָּבוֹא נַפְשִׁי / בִּקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבֹדִי

דִּבְרֵי שִׂנְאָה סְבָבוּנִי

דִּמּוּ, חָשְׁבוּ לְאַבְּדֵנִי

בַּעֲצַת נָחָשׁ קַדְמוֹנִי

30        מֵעָלַי נָשְׂאוּ רְדִידִי           

בְּסוֹדָם אַל תָּבוֹא נַפְשִׁי / בִּקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבֹדִי

בּשֶׁת וּכְלִמָּה יַעֲטוּ

מִדַּרְכָּהּ שֶׁל תּוֹרָה נָטוּ

נֶאֶסְפוּ וְיִתְלַקְּטוּ

יָצְאוּ נִצָּבִים לְנֶגְדִּי           

בְּסוֹדָם אַל תָּבוֹא נַפְשִׁי / בִּקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבֹדִי

35 נָתְנוּ רְשָׁעִים לִי פַּחִים

לִבְנוֹת בַּיִת הֵם שְׁלוּחִים

לְהַקְרִיב עוֹלוֹת וּזְבָחִים

וַאֲנִי אֵין לְאֵל יָדִי

בְּסוֹדָם אַל תָּבוֹא נַפְשִׁי / בִּקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבֹדִי

חֵלֶק בְּדָוִד אֵין לָהֶם

40 עֵת רִמָּה תְּכַסֶּה עֲלֵיהֶם

לֹא מֵהֶם לֹא מֶהֱמֵהֶם

לֹא כֵן אָנֹכִי עִמָּדִי

בְּסוֹדָם אַל תָּבוֹא נַפְשִׁי / בִּקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבֹדִי

סוּרוּ רְשָׁעִים מִמֶּנִּי

יָרֵא אֲנִי אֶת אֲדֹנִי

45  הַמֶּלֶךְ יֹצְרִי וְקוֹנִי

אֲשֶׁר עָשַׂנִי יְהוּדִי

בְּסוֹדָם אַל תָּבוֹא נַפְשִׁי / בִּקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבֹדִי

יִתְבָּרַךְ שֵׁם אֱלֹהֵינוּ

מִן הַתּוֹעִים הִבְדִּילָנוּ

בְּכָל לִבִּי אֶעֶבְדֶנּוּ

50        בְּכָל נַפְשִׁי וּבְכָל מְאֹדִי      

בְּסוֹדָם אַל תָּבוֹא נַפְשִׁי / בִּקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבֹדִי

נָא הָשֵׁב לִבָּם אֵלֶיךָ

וְקָרֵב קֵץ מְשִׁיחֶךָ

דִּבַּרְתָּ לַחֲסִידֶיךָ

מָצָאתִי אֶת          דָּוִד עַבְדִּי           

דִּבַּרְתָּ…

1. 1. אם… קמו: על-פי שמ״ב כב, מ; תה׳ נד, ה. קמי, אויבי הקמים עלי, על ראשי, על-פי איכה ג, נד. ה׳… בעדי: על-פי תה׳ ג, ד. 2. בסודם… כבודי: על-פי בר׳ מט, ו. 4. בדו: על-פי מל״א יב, לג. 5. העמיקו… עצה: על-פי יש׳ כט, טו. 6. להפוך… הוד: על-פי דני י, ח. 7. כרתו ברית: על-פי יהו׳ ט, טו; יר׳ לד, יח. אומר גזרו: על-פי איוב כב, כח. 8. פה… ידברו: על-פי תה׳ קלה, טז. 9. אכן… יכירו: על-פי יבמות קח ע״ב: ׳דמכרת ברמיזותיו וקריצותיו׳. ובנ״י 3 – ׳ברמיזות׳. 10. זה… דודי: על-פי שה״ש ה, טז. דודי ורעי הם כינויים לקב״ה. 12. לשמע אוזן: על-פי תה׳ יח, מה; איוב מב, ה. 13. חשתי… התמהמהתי: תה׳ קיט, ס. 14. עמדתי… עומדי: על-פי דג׳ ח, יח. 15־20. נ״י 3 מחליף בין מחרוזת רביעית למחרוזת שביעית וחסרה בו המחרוזת השישית בנוסח שלפנינו. 15. דחיתי… הבנין: אמת הבניין היא מוט באורך אמה ושמשה את הבנאים למדידת גדלים, כלים יז, י: ׳דחפו באמת הבנין׳. וכן שבת לא ע״א: ׳דחפו באמת הבנין שבידו׳. 17. נאמן… הדין: על-פי עבודה זרה טז ע״ב. 18. ולאחר… כבודי: על-פי יש׳ מב, ח; שם, מח, יא. 19. בלב ושפתיים: על-פי מש׳ כו, כג. 20. אלוקים חיים: שמ״א יז, כו, לו ועוד. 21-22. עדי… טהרי: על-פי איוב טז, יט. 23. יראת שדי: על-פי איוב ו, יד. 24. ועם… תתערב: מש׳ כד, כא. שונים הם אוהבי תמורות או בני עמים אחרים. 26. תעבוני… טודי: על-פי איוב יט, יט. במתי סודי הם ידידי. 27. דברי… טבבוני: תה׳ קט, ג. 28. דימו… לאבדני: על־פי שו׳ כ, ה. 29. נחש קדמוני: הוא כינוי לנחש שהיה בגן עדן. למשל סוטה ט ע״ב, ורמז לכך שהוציא עליו דיבה כי הוא נוטה לחברי הכת. 30. מעלי… רדידי: על-פי שה״ש ה, ז. 31. בושת… יעטו: על-פי תה׳ עא, יג. 32. מדרכה… תורת: על-פי אבות ו, ד: ׳… כך הוא דרכה של תורה – פת במלח תאכל׳. 33. נאטפו ויתלקטו: על-פי שו׳ יא, ג. 34. יצאו ניצבים: על-פי במ׳ טז, כז. 35. רשעים… פחים: על-פי תה׳ יא, ו. ׳פחים׳ הם גחלי אש. 36. לבנות בית: על-פי מל״א ה, יז. 37. להקריב… וזבחים: על־פי מל״ב י, כד; שמ״א טו, כב. 38. ואני… ידי: על-פי בר׳ לא, כט; נחמי ה, ה. וכוונתו שאין ביכולתו לעשות להם רע. 39. חלק… להם: על-פי שמ״ב כ, א. 40. עת… עליהם: על-פי איוב כא, כו, והכוונה לזמן מותם. 41. לא… מהמהם: על-פי יח׳ ז, יא, לא ישאר מהם מאומה ולא מהמייתם ושאונם. 42. לא… עמדי: איוב ט, לה. 43. סורו… ממני: על-פי תה׳ קיט, קטו. 44. ירא… אדוני: על-פי יונה א, ט. והמילה אדוני היא כינוי לקב״ה. 45. המלך יוצרי: על-פי יש׳ מט, ה. וקוני: על-פי מש׳ ח, כב. 46. אשר… יהודי: לקוח ממטבע הברכות של ברכות השחר כנגד הברכה ׳… שלא עשני גוי׳. 47. יתברך… אלוהינו: על-פי ברכת יוצר אור שבק״ש: ׳… תתברך ה׳ אלוהינו׳. 48. מן… הבדילנו: על-פי התפילה ׳ובא לציון׳: ׳ברוך הוא אלוהינו… והבדילנו מן התועים׳. 50-49. בכל… מאודי: על-פי דב׳ ו, ה. 51. השב… אליך: על-פי איכה ה, כא ועוד. 52. וקרב… משיחך: על-פי הפיוט: ׳יגדל אלוקים חי… ישלח לקץ הימים משיחנו׳. 53. דיברת לחסידיך: על-פי תה׳ פט, כ. 54. מצאתי… עבדי: על־פי תה׳ פט, כא

פרק שני: רבי אלישע חיים בר רבי  יעקב אשכנזי – נפטר בשנת 1673

רבי אלישע עלה לארץ־ישראל מאחת מארצות אשכנז( מכאן שמו ) והשתקע בירושלים. בשנת ת׳׳י( 1650 ) יצא למרוקו בשליחות עדת האשכנזים בירושלים והתאכסן בביתו של רבי יעקב ששפורטש בעיר סאלי_׳ עת כיהן הלה בעיר זו ברבנות.

את בנו הקטן נתן, שהיה אז כבן שש, ושעתיד להיות נביאה של התנועה השבתאית, השאיר בירושלים בביתו של ידידו רבי יעקב חאגיז (בר רבי שמואל- 1674-1620), רב מופלג בתורה שעלה לירושלים בשנת 1648 מפאס שבמרוקו ועמד בראש ישיבת ״בית יעקב״ בירושלים שמשפחת גבירים עשירה מליוורנו, משפחת ווגה, הקימה.

נתן הצעיר גדל בביתו של רבי יעקב חאגיז, על שולחנו אכל ובבית־מדרשו למד. יחד עם נתן למדו בישיבת ״בית יעקב״ רבי יוסף אלמושנינו, מי שעתיד להיות רבה של בלגרד, ורבי משה חביב, מי שעתיד להיות רבה של ירושלים בדור  הבא.

את כל שנות נערותו ובחרותו בילה נתן בבית רבי יעקב חאגיז עד שנת תב״ד ( 1664) והוא כבן עשרים. פרטים על אותה תקופה אנו לומדים מפי ששפורטש: ״הרב יעקב חאגיז, רבו שלימדו תורה, וכל עוד שהיה אביו של נתן בעיר סאלי, שהלך בשליחות ירושלים מקהילות קודש אשכנז, היה הרב הנ״ל מפרנסו כנער קטן.״

הנה כי כן נתן אשכנזי, שעתיד להתפרסם כנתן העזתי וכנביאה של התנועה השבתאית, הוגה תורתה ועורך משנתה, גדל והתחנך בביתו של רב מקובל עולה ממרוקו.

רבי יעקב חאגיז, מורו מחנכו ומיטיבו של נתן, עתיד להיות לוחם מושבע נגד התורה והאמונה שמפיץ תלמידו, ובנו של רבי יעקב, רבי משה חאגיז, עתיד גם הוא בעוד דור להיות לוחם קנאי נגד התנועה ולהכריז מלחמת חורמה על ספיחיה של התנועה השבתאית ונגד כל שריד אשר ריח התנועה נודף ממנו, יחד עם רבי יעקב בן־צבי עמדין(יעב״ץ).

ר׳ משה חאגיז, בנו של ר׳ יעקב, לא הכיר את נתן בשנים ששהה בביתם, כי בן זקונים היה לאביו. הוא נולד מאוחר יותר, בשנת 1672, לאחר והתנועה התבססה ולאחר שידעה עליות וירידות ולאחר שנתן היה מפורסם כנביא התנועה. גם את אביו הוא הכיר אך בקושי. ר׳ יעקב נפטר בשנת תל״ד (1674) , בהיות הילד משה בן שנתיים, ועל נתן הוא יודע מכלי שני, ממה שסופר לו על־ידי בני ביתו וממה שקרא ברשימות שהשאיר לו אביו. הוא יודע כי נתן היה עילוי ותלמיד מוכשר, בקי בש״ס, בתלמוד ובפוסקים, וכי הוסמך על־ידי אביו להוראה.

משהגיע הנער נתן לפרקו נשא לאשה בשנת תכ׳׳ד (1664) בת סוחר אמיד תושב עזה, הגביר ר׳ שמואל לישבונה. הגביר פנה לר׳ יעקב האגיז וביקש ממנו למצוא לו חתן לבתו ״כלילת היופי אבל בעלת מום באחת משתי עיניה״. ר׳ יעקב חאגיז הועיד לבת הגביר את תלמידו המצטיין נתן. לאחר נישואיו עם המיועדת לו קבע את מגוריו בבית חותנו בעזה והיה סמוך על שולחנו, כמנהג בני ישראל בימים ההם, ואת זמנו הקדיע ללמוד תורה ולעבודת הבורא.

בשנת תי״ד (1654) סיים ר׳ אלישע, אביו של נתן, את שליחותו הרא­שונה במרוקו והתכונן לחזור לארץ־ישראל דרך אירופה. בהיותו באיטליה קרו לו שני מקרים מצערים שבעטים נתעכב כעשר שנים בארצות אירופה עד שנת תכ״ה (1665): ראשית, חברו לשליחות למרוקו, שנתלוה אליו, ר׳ שלמה נאוורו, המיר את דתו בהגיעם לאיטליה, ושנית כספי התרומות שאספו אבדו להם בדרך. ר׳ אלישע נאלץ להאריך את שהותו בנכר, ובמקום לחזור לירושלים חיזר על פיתחי נדיבים בנסיכויות הגרמניות ובפולין וקיבץ נדבות ותרומות.

בשנת תכ״ה (1665) בהיותו בליוורנו שבאיטליה הגיעו אליו שמועות על נבואות בנו נתן ואז גמר אומר לארוז את מטלטליו, לשים לדרך פעמיי ולשוב לירושלים. בדרכו הגיע למצרים ושם נתקבל בכבוד גדול על־ידי הקהילה היהודית כאביו של נתן הנביא ששמו הלך לפניו. נגיד הקהילה רפאל יוסף, השפיע עליו כל טוב והרעיף עליו מתנות למכביר.

על קורותיו של ר׳ אלישע באותה שנה, מספר לנו ידידו הותיק ר׳ יעקב ששפורטש:

״כאשר הגיע (ר׳ יוסף בן־שלום מלמד תינוקות) לליוורנו… מצא שם להח׳ כה"ר אלישע אשכנזי, אביו של הנביא, שבא משליחותו מברבריאה ואני הדל באלפי ישראל בהיותו בעיר סאלי נתאכסן אצלי ושלחתיו לעיר ארג׳יל ובאתי אני לאמסטרדם עם כל בני ביתי מחמת המלחמות והרעב, ונתעכב שם בארג׳יל וחזר לכאן לאמסטרדם והמבורג והפסיד את ממון השליחות ביען שחברו שלמד נאבארו שהיה חכם ומקובל וחסיד בבואו לעיר ריג׳ו באיטליה שם חשק גויה אחר. ונשאה והמיר דתו יש״ו(ימח שמו וזכרו). וזה כה״ר אלישע לאחר טלטולו בכאן הלך לו דרך אשכנז ופולין עד הגיעו לליוורנו ושם מצאו כה״ר שלום בן יוסף הנ׳׳ל וכשמעו על נבואות בנו נתן שם לדרך פעמיו בחברתו(של שלום בךיוסף) וכשהגיע למצרים יצאו כל גדולי ק״ק (קהילת קודש) מצרים ורוב ההמון והיו מנשאים אותי וכבוד גדול עשו לו. והגביר רפאל יוסף הממונה על הנמל ועל אוצרות המלךהתוגר (התורכי) הוציא לו בגדים חשובים ויקרים, ובעת צאתו ממצרים ללכת לארץ ישראל הלך הגביר ללוותם ושלח עמיהם פרשים ונתן להר' אלישע הנ״ל תי״א(411 גרושוש (מטבעות כסף) בתורת מתנה כמנין שם אלישע באופן שהלך טעון ממון ובגדים.״

על פעילותו בירושלים לא ידועים לנו פרטים. מכל מקום, הוא שהה בירושלים רק תקופה קצרה ושוב יצא בשנת תכ״ו (1666) בשליחות ירושלים למרוקו. באותה שנה היתה התנועה השבתאית בשיאה, ושם בנו .נתן, נביא התנועה, נישא בפי כל. בהגיעו למרוקו חזר גם הפעם לאכסניתו הראשונה – העיר סאלי – בה פתח ישיבה ועמד בראשה. בין תלמידיו הידועים והמובהקים היה ר׳ חיים אבן־עטר הזקן, סבו של ר׳ חיים בן־עטר בעל ״אור החיים״. בשנת תל״א (1671) עקר מסאלי ועבר לגור במקנס. שם התאכסן בביתו של ר׳ שמעיה מאימראן, חמיהו של ר׳ חביב טולידאנו שהזכרנו לעיל.

ר אלישע אשכנזי הרבה להתמסר לתורת הקבלה ועשה הרבה למען הפצת תורת הח"ן (חכמת הנסתר) בכתב ובעל פה. הוא טרח להביא לדפוס את כתב־היד של ספר החזונות ״מגיד מישרים״, היומן הקבלי של ר׳ יוסף קארו בעל ה״שולחן ערוך״. כן הביא לדפוס ״זוהרי חמה״ ו״ירח יקר״, פרושים על הזוהר לר׳ אברהם גאלאנטי. הראשון פרוש לספר בראשית —שני פרוש לספר שמות. את הספר השני ״ירח יקר״ הביא עמו למרוקו ולאחר פטירתו בשנת תל״ג(1673) במקנס, ״נשאר הספר עם שאר עזבונו בבית האכסניא שלו אצל החכם ר׳ שמעיה מאימראן ז״ל עד שבאו שלוחי ארץ ישראל בהרשאה ונטלו הספר עם שאר עזבונו.״

פרק שני: רבי אלישע חיים בר רבי  יעקב אשכנזי – נפטר בשנת 1673

עמוד 143

פרק שביעי

אונס נערות וחילול כבודן של נשים יהודיות (1897-1829)

תעודות 48־55

תעודת 48

קונסול בריטי פיתה שלוש נערות יהודיות ומאחת מתן נולד ילד

Tangier 20^th January 1829

Sir George Murray Secretary of State Sir,

…It is now about three years since M^r Douglas seduced three Jewesses Sisters, by one of them he had a child, the youngest knowing the fact became deranged a complaint having been made to the late Bashaw he wrote to the Emperor. The Moors are a people that will not suffer common adultery, and knowing the Consul had connection with three Sisters it was thought a heinous crime and a wish was expressed that he should be removed, a quarrel ensued between His Majesty’s Consul and

Pashaw and it was fully expected on M^r Douglas’s going to England he would not have returned but that another would have been sent in his stead. In June last the Emperor arrived at Tangier and this Majesty’s Consuls had an audience of him, with the other foreign Consuls. M^r Douglas was the fourth Consul spoken to the (the Emperor) asked the Interpreter which was the English Consul. He was shown him and then said he is a good man. I have heard of his character; with regard to the letter sent me. I shall not now speak of it but another time. M^r Douglas still being continued Consul against the Emperor’s wish, he removed his Bashaw, to another government and expected that having removed him to please the English, His Majesty’s government would have recalled the Consul General. It is well known here and was the common conversation with the Moors that the Emperor prefered the English Nation to any others but he was determined, and was also the wish of the Moors in general to get rid of him for his conduct to the three Jewesses, being an old man, and would by some means or other find a method to get rid of him…

I have the honor to be Sir

Your most obedient humble servant Wfilliam] L. Crowther Cap[tain]

תרגום

20 בינואר 1829

במכתבו לשר־החוץ של בריטניה ג׳ורג׳ מוריי מתלונן הקפטן ויליאם קרותר על דוגלאס, קונסול בריטניה במרוקו, שפיתה שלוש אחיות יהודיות שלוש שנים קודם לכן, ומאחת מהן נולד לו ילד. כשנודע הדבר לצעירה שבהן התלוננה בפני הפחה(מושל טנג׳יר), וזה כתב על כך לסולטאן. לדברי הכותב, אין המאורים סובלים ניאוף והדבר נחשב לפשע, לכן הובע רצון להיפטר מדוגלאס. מריבה נתגלעה בנידון בין הקונסול לפחה, והובעה תקווה שכאשר יפליג דוגלס לאנגליה לא יוכל לחזור, וקונסול אחר יישלח במקומו. דוגלס עדיין מכהן בתור קונסול בניגוד לרצון הסולטאן, ואת הפחה העביר הסולטאן להיות מושל במקום אחר, כדי להשביע רצונם של האנגלים. ידוע שהסולטאן אוהד את האנגלים, אבל הוא נחוש בדעתו, וזוהי גם דעתם של מאורים רבים, שיש להיפטר מן הקונסול הכללי הזקן בגלל התנהגותו כלפי הנערות היהודיות. מוטב שממשלת הוד מלכותו תחזיר אותו לאנגליה.

תעודות 49־50

חאשמת קונסול בחילול כבודו של נשים ושל גנות יהודיות

ב־1852 נשלח למרוקו המומר ח״א מרקהיים מטעם האגודה הלונדונית להפצת הנצרות בין היהודים London Society for Promoting Christianity amongst the Jews

מרקהיים נועד להיות שליח נודד. הוא ביקר בטנג׳יר, והתייצב בפני קונסול בריטניה ג׳והן דרומונד האי. בהסתמך על ההמלצה שהביא מלורד פלמרסטון ובהיותו בעל תעודת חסות של בריטניה קיבל המלצה מדרומונד האי המופנית לסגני־ הקונסולים בערי החוף שבהן אמור היה לבקר. מרקהיים הסתכסך עם דרומונד האי ועם תומס ריד (Read), השני בהיררכיה של הקונסוליה הבריטית בטנג׳יר. את ריד האשים בחילול כבודן של נשים ושל בנות יהודיות, ואת דרומונד האי—בהתנהגות בלתי־הולמת כלפי יהודים ובאיום, כי יביא למאסרם של הבעלים והאחים של הקורבנות אם יעזו להתלונן על ריד. היחסים ביניהם באים לידי ביטוי בהתכתבות מ־16 בספטמבר 1852 עד 2 ביוני 1855 בץ מזכיר האגודה הלונדונית, משרד־החוץ של בריטניה והנוגעים בדבר במרוקו. במכתב הראשון — האשמתו של מרקהיים, ובשני — תגובתו של ג׳והן דרומונד האי ודחיית ההאשמה. קשה לדעת מהי האמת.

תעודת 49

קטע ממכתבו של תמיסיונר מרקהיים לקפטן לאיארד בלונדון – על נשים ועל בנות יהודיות בסיכון

Tangier July 28 1854

Captain H.S. Layard, London My dear Sir

…M^r Reade is a wild young man, son of the late Sir Thomas Reade Consul General at Tunis. The report is that the poor Jews’ wives and daughters are at his mercy. Husbands and fathers are at the risk of being cast into prison if they venture to offer opposition, and I am even told that a young Jewish girl was in one occasion forcibly taken by two soldiers to his house, (signed) H. A. Markheim

תרגום

טנג׳יר  28 ביולי 1854

…תומס ריד הוא אדם צעיר ופראי. נשות היהודים ובנותיהם נתונות לחסדיו, בעלים ואבות בסכנת מאסר אם הם מגלים התנגדות. במקרה אחד נלקחה נערה יהודייה בכוח לביתו על־ידי שני חיילים…

אונס נערות וחילול כבודן של נשים יהודיות (1897-1829)-אליעזר בשן

עמוד 124