ארכיון יומי: 4 באפריל 2021


אלף ואחד פתגמים יהודיים ממרוקו-יששכר בן-עמי

יהדות-מרוקו-יששכר בן עמי

 

123-בֵּדִי נְסוֹט, בֵּדִי נְטְרֵּרק

אני בעצמי נושף ודופק אין לי עזרה.

 

124-בִיטוֹן מְכָארִי בְעָאם, מָא תְסוּלָא יִקּוֹל קַדִּישׁ

ביטון מושכר לשנה, אינו פנוי לומר קדיש

נאמר על אדם בשנת האבל שלו, שאינו מתפנה לומר קדיש.

 

125-בֵּיְן סְבוֹלאָ לְסְבוֹלָא, פָאיְין תְרְקֵד בֵנְתְ לְמְהבוּלָא

בין שיבולת לשיבולת, איפה תישן בת המשוגעת ?

לג׳י קושרת פתגם זה למזג־האוויר: ״בין שיבולת (השעורה) לשיבולת (החיטה) ימות בן המשוגעת״, דהיינו, מי שחשב שיהיה חם בחודשים מארס־אפריל ולא התלבש מספיק,ימות.

 

126-בֵּיְן רָאזֵל לְרָאזֵל קְּבְדָא דְלְבְזַל, ווּבֵּיְן לְמְרָא קָאלְף חְמְרָא

בין איש לאיש זר צנוניות, ובין אשה לאשה אלף אתונות

מובן הפתגם אינו ברור. המלים ״צנוניות״ ו״אתונות״ באות רק לצורך החרוז. ייתכן,

שהפתגם רוצה להביע את הרעיון, שההבדל בין גבר לגבר הוא קטן אבל בין אשה לאשה

 ההבדלים גדולים מאוד.

 

127-בִּינָא תָאבוֹ ווּכְרִין

אצלנו [על בשרינו] התבשלו האחרים

 בפתגם מדובר על נצול.

 

128-בִּיע ווּנְדְם, ווּלָא תְכְלִּלי ווּתְנְדְם

מכור והתחרט טוב משלא תמכור ותתחרט ראה: יהודה, מס׳ 2280.

 

129-בִית בְסוּוָאסִי ווּלָּא בִית בְלְכְנָאסִי

בית עם כובעים [הרבה ילדים] ולא עם שקי כסף.

 

130-בִיתְ כְּלְב, תְסְבַח עְרוּס

תישן ככלב, תקום כחתן

נאמר על אדם העובד קשה ומגיע להישגים. ודומים לו אצל בן־שנב הפתגמים מס׳ 431 ו־2264; לפי בן־שנב מצווה הפתגם לא להיות פזיז: בלה את הלילה בכעס, ולמחרת תירגע ותוכל לשקול היטב את העניין. וכן ראה: פישר, מס׳ 23.

 

אלף ואחד פתגמים יהודיים ממרוקו-יששכר בן-עמי-מנוקד

תנא דבי אליהו-להרה"ג רבי אליהו הצרפתי-אורות המגרב-תשע"ט- רבי שמואל הצרפתי- משפחת צרפתי וחכמיה בעיר פאס-משה עמאר.

תנא דבי אליהו

 

שיטתו

פרשנותו הולכת בעקבות שיטת רבי יצחק קאנפנטון, גאון קאשטיליא ותלמידיו, אשר שמו יותר את הדגש על העמקת העיון והבנת הדברים הכתובים על אתר, ופחות עסקו באימות ועימות בין מקורות שונים ויישובם. שיטתם כפי שפותחה אצל חכמי מרוקו, היא ללמוד את הסוגייה בצורה עצמאית ללא עיון במפרשים – בכללם רש״י ־ ורק אחר־כך לעיין ברש״י, ובמידה שהפירוש שהם פירשו לא עולה בקנה אחד עם פרש״י, או אז התחילו לדקדק ולהבין את המניע לרש״י שלא פירש כמותם. דבר זה בולט בחיבורי רבי שמואל. לאחר שמיצה את עיונו, הוא נהג לעיין בספרים רבים, ראשונים ואחרונים, שהיו בהישג ידו, ועשה בהם שימוש נרחב. זאת כנראה הודות לספריה המשפחתית העשירה. הוא מרבה לציין כי לאחר שעיין וכתב את פירושו, עיין בספרי פרשנים אחרים: ׳אחר שחזרתי על מה שכתבתי בזה המאמר כמה פעמים, ושמחתי שמחה גדולה במה שהורוני מן השמים בא לידי ספר…׳. או: ׳מה שעיינתי בזה אחר העיון מצאתיו מודפס בספר לחם אבירים…׳.

מאידך, החתירה לדיוק מוליכה אותו בחוש, שיש בו יותר משמץ של מתודה מודרנית, לביקורת נוסחאות וגירסאות, שרק לאחר בירורן יוכל להידרש לכתוב עצמו לפרשו. כאשר הנוסח בגמרא וברש״י בדפוס לא הניח את דעתו, הוא בדק והישוה גירסאות במספר ספרים, כגון הגירסה ב׳עין יעקב׳, או בדפוסים שהיו בהישג ידו. הוא מזכיר את דפוס אמשטרדם למסכת חגיגה (ה, ב). ׳ובדפוסים החדשים בבזילא׳ לגבי מסכת הוריות (י, ב). בצר לו, לפעמים הוא עורך הגהות בדברי רש״י ובתוספות. אחדות מהגהות אלה שהגיה, זוהי הגירסה המובאת כיום בדפוס, או כך הגיהו גם במסורת הש״ס. לפניו, היתה גירסה אחרת, אשר תוקנה במשך הדורות. כמו כן, הגהה שהגיה רבי שמואל ברש״י, כך הנוסח כיום בנדפס, וכנגדה נמצאה בהגהות הב״ח גירסה אחרת, שאותה ביקש הר״ש דווקא לשלול. גם בספר השו״ע בדק הנוסחה בדפוסים שונים, וכן תיקן את הנוסח בדברי האחרונים. גם במקרא טרח ובדק צורת הכתיב בכתב-יד רבי משה זבארו לגבי הפסוק בתהלים ׳ויבשת ידיו יצרו׳(צה, ה) ׳ידיו׳ האם בכתיב מלא, או ׳ידו׳ בכתיב חסר.1

רבי שמואל, מאמין בלימוד ועיון צרופים, כדי שדרכם יוכל לרדת לעומקן של הסוגיות הנדונות. השם והתואר ׳עיון עמוק׳ חוזר ונשנה הרבה בכתביו, בצירופים שונים, וזה מלמד על כמיהתו להגיע לחקר הדברים עד תום, כדי שלא להניח עניין תלוש ולא מבורר בגלל התרשלות וריפיון. ׳הדבור הזה עמוק מאוד׳. גם פה, מתוך ענוותנותו מבצבצת גאוותו על אמות המידה הקפדניות, ועל החיפוש אחר הדיוק הגמור בפירוש הכתובים. בגישתו זו אפשר לראות כבר את גישתו המחקרית החותרת לאמת ללא פשרות, וכן הוא אומר: ׳דבריהם צריכים ביאור כידוע למעיין המעמיק׳; בדבריו הוא פונה לקורא המעמיק בעיונו: ׳אתה המעיין המעמיק אחר היגיעה שתיגע לעיין ולהבין דברי התוספות׳. ׳עוד אודיעך אתה בני וידידי המעיין המעמיק׳; ודוחה בזלזול הלומדים המתרשלים בעיונם: ׳שפיר ידענא דמי שלא ירצה ליגע עצמו בעומק העיון מצי תו למידחי…..

כדי להקל על אלה שרוצים ללמוד ולהעמיק, הוא טרח והעתיק מתוך כתבי־יד פירושי ראשונים לסוגייה קשה במסכת שבועות (כו ע״ב), ואף הדפיס הדברים בחיבורו ׳דברי שמואל/ בסיום העתקתו הוא פונה לקורא:

ידוע תדע כי טרחתי לכתוב כל זה, כי אם למעיין שיש לו חשק ותשוקה גדולה בלימוד התורה, ויתאווה להבין סוגייא זו על בורייה ככל מה שפירשו עליה המפרשים ז״ל, דאיש כזה ידעתי דלא לבד שישמח בזה, אלא גם ברך יברכני ויזכרני לטובה, דהוא יודע כמה טרחתי בעיון סוגייה זו ובחיפוש כל מפרשים גם כל הפוסקים ז״ל. אכן להנהו דאין רצונם בעומק הדברים כי אם בפשטן, ידענא דבכדי טרחנא. ואיברא דבנדון דידן יכולני לומר דלא דברה תורה אלא במתים, כידוע מאמרם ז״ל על פסוק אדם כי ימות. אמנם בין להני ובין להני בבירור ידענא, דמשפטי את ה׳ ופעולתי את אלהי.

מדבריו אלו עולה רצונו העז להפצת תורה ברבים והתמדתו הגדולה עד כדי כלות הנפש. את פירושיו הוא מקדיש להבנת דברי הגמרא ומפרשיה הקלאסיים ־ רש״י והתוספות – ובדרכו נוהג לדקדק בפשר דברי רש״י ודברי התוספות, במובנם המילולי ובמשמעות. יש שהוא מפרש גם כשהענין נראה, לכאורה, פשוט ומובן, וכך הוא מעיר: ׳ולא כתבתיו אלא לפי שראיתי כמה בני אדם שאינם משגיחים כלל לדקדק בלשון רש״י אלא כקורא באגרת׳. או ׳והוא מבואר והוצרכתי לכותבו יען שמעתי מתעקשים בדבר ומפרשי בה מה שאין הדעת מקבלת כלל. ומה שאמרתי הוא פשוט בעיני כביעתא בכותחא׳. יש שהוא מציין שיש צורך לפרש מצד עומק המושג: ׳לשון זה [של רש״י] עמוק מאוד ונתחבטו בו רבים…׳. או: ׳ונבאר כל הצדדין וצדדי הצדדין שיוכל לעיין המעיין המעמיק…׳.

בימיו, הגיעו למרוקו לראשונה חידושי מהרש״ל, מהר״ם ומהרש״א על הש״ס, והם עשו רושם רב על הלומדים. רבי שמואל הירבה לעיין ולשאת ולתת בדבריהם ובמיוחד בדברי המהרש״א אשר ׳מכנה אותו בשם הרב האשכנזי׳.

רבי שלמה לוריא (רש"ל או: מהרש"לה'ר"ע 1510 – י"ב בכסלו ה'של"ד 7 בנובמבר 1573), היה מגדולי פוסקי ההלכה ופרשני התלמוד, וממנהיגי יהדות אשכנז במאה ה-16. חי ופעל בערים שונות ברחבי פולין בהן עמד בראשות ישיבות. ספריו "חכמת שלמה" ו"ים של שלמה" נחשבים לאבני יסוד בפרשנות התלמוד הבבלי, תשובותיו ההלכתיות מצוטטות בספרות ההלכה, וידועות גם הגהותיו לכתבי קדמונים.

רבי שמואל אליעזר הלוי איידלס (בכתיב ארכאי: איידלש או אידלש; בראשי תיבותמהרש"א – מורנו הרב רבי שמואל איידלס; ה'שט"ו 1555 – ה'שצ"ב 1631 אוסטרואה) היה רב ומפרש התלמוד, מגדולי האחרונים. צאצא למשפחת קלונימוס, שייחוסה מגיע עד דוד המלך.

רבי מאיר ב"ר ברוך מרוטנבורג נודע בשם המהר"ם מרוטנבורג (אחרי ד'תתק"פ (1220) – י"ט באייר ה'נ"ג (1293), מגדולי ראשוני אשכנז בתקופת ימי הביניים ומאחרוני בעלי התוספות.

בשנת ה'מ"ו 1286 נכלא המהר"ם על ידי השלטונות במבצר אנזיסהיים (Ensisheim) לאחר שנתפס כשניסה להגר לארץ ישראל, הקיסר הגרמני דרש סכום כופר עצום כדי לשחררו. על פי המסורת המקובלת, סירב המהר"ם שהקהילה היהודית תפדהו תמורת סכום שכזה מחשש לתקדים שיביא למאסרים ולדרישות כופר דומות נוספות, בסופו של דבר נפטר המהר"ם בכלאו.

פעמים כתובים דבריו בתמציתיות כה רבה, עד שהמעיין עשוי להתקשות בהבנתם. לכן, יש לקרוא בהם פעמים אחדות, כדי לעמוד על משמעותם. אף הוא עצמו מציין זאת: ׳ודוק היטב והבין כי הוא חריף מאוד וישר, וצריך אתה המעיין המעמיק להתיישב בדברי היטב, יען כי קצרתי בלשוני וכתבתיו בעומק רב׳. פעמים, מסתפק הר״ש בהפנייה לספרים שדנו בנושא: ׳הדבור הזה עמוק מאוד גם כל הסוגיא, ועיין בספר רצוף אהבה… בספר מעשה חייא ובספר חידושי הלכות, ומתוך ספרים אלו תצא סוגיא זו לאור או ׳כוונתו בזה מבוארת  כמו כן, ׳דיבור זה עמוק מאוד, ועיין פירושו במהרש״ל ז״ל ובספר חידושי הלכות להרב האשכנזי ז״ל.

יושרו האינטלקטואלי וענוותנותו גורמות גם שיודה שעל אף יגיעתו, לא נחה דעתו ממה שהסיק, והוא מודיע לקוראיו בגילוי לב: ׳כל זה נראה לי כעת ועדיין לבי מגמגם ואכתי צריך לעיון לפעמים, לא היה סיפק בידו להשלים את העיון, ובכל זאת רשם מה שהעלה בדעתו, שגם הליקוטים שליקט יועילו למי שיבקש להעמיק בנושא: ׳ולאפס הפנאי לא יכולתי להאריך במה שנראה לעניות דעתי בישוב הני דקדוקי, לכן אמינא דלינא לך לחספא ואת משכה תותה מרגניתא לפעמים, לא רשם מה שהעלה בעיונו בחושבו שהדבר פשוט:

וחבל על דאבדין ולא משתכחין, דבלומדי הלכה עם התלמידים, עיינתי הכרח למה שלא אמר רש״י ז״ל, והאי דפרכת לר״ט מאי ארייא דנשבע וכו'. ולעולם בדוקא נקט רש״י ז״ל הכי ולאו בד״ה. ולפי שהיה פשוט בעיני לא כתבתיו, ואח״כ כשראיתי דברי הרב אשכנזי ז״ל, תהיתי על הראשונות, ולאפס הפנאי לא יכולתי לחזור ולעיין, וכתבתי זה לעורר לב המעיין.

בין הספרים שרבי שמואל גילה בהם עניין מיוחד, הירבה לעיין בהם ולהידרש להם, הם חיבוריו של רבי נסים שלמה אלגאזי, חכם שחי כמעט בדורו של רבי שמואל, התפרסם בבקיאותו הגדולה, בעומק עיונו וחריפותו. אולם, נראה כי חלק גדול מחיבוריו של ר׳ נסים שלמה הגיעו לידיו של רבי שמואל, רק לאחר שכתב את דבריו באותו נושא. ספרי רנ״ש אלגאזי גרמו לו לשוב ולעיין בדברים שכתב. רבי שמואל רחש כבוד רב לדברי רנ״ש אלגאזי: ׳ואחר העיון מצאתי שכיונתי בפירוש זה לדעת מהר״ר שלמה אלגאזי ז״ל… וששתי כעל כל הון שכוונתי לדבריו אך, יחד עם זאת, לא נרתע מלחלוק עליהם: ׳והנה אחרי כתבי קרוב לעשר שנים, בא לידי ספר תאוה לעינים… ולפי שיש לי עמו התווכחות… אדון לפניו מהצד כי רב מובהק הוא… אולם, רבי שמואל בחיבורו ׳מעולפת ספירים' מבקר באופן שיטתי את דברי רש״א אלגאזי, בחיבורו ׳לחם סתרים׳, וכדברי העורכים בפתיחה לחיבור: ׳אשר שם לו חק ומשפט ושם נשא ונתן בתוכחה מגולה ואהבה מסותרת… לנתוץ ולהרוס קושיות המלך [שלמה]..

הוא רגיל לצטט דברים ששמע בשם אומרם, ב׳נימוקי שמואל׳ פרשת חוקת: ושמעתי בשם החכם השלם כמוהר״ר חיים ן׳ עטר נר״ו׳ והכוונה לר״ח בן עטר הזקן סבו של ר״ח מחבר פירוש ׳אור החיים׳ על התורה.

ראש ישיבה ומשיב התלמודי

רבי שמואל היתה לו ישיבה ובה הרביץ תורה. בהקדמה לחיבורו ׳פתח עינים׳, מתאר רבי שמואל את עמלו ויגיעו הרב בעבודת ההוראה: ׳אך דאגות הזמן ולימוד התלמידים, מינים ממינים שונים, מהם בעלי משנה ומהם בעלי גמרא…׳. אולם, לא נזכר בה שם המקום. מתוכנה נראה שהיא נכתבה סמוך להדפסת הספר בשנת התנ״ט (1699), ואותה שעה שהה בפאס. נראה שחלק מחידושיו ליבן בשיעוריו. כפי שניתן להסיק מהתנצלותו וגילוי לב בהקדמתו, כי במסכת ברכות ׳בקצת מקומות לא יצאתי ידי חובת העיון … גם לא עיינתי אותה כי אם עם תלמידים קטנים הרבה המתחילים בלימוד הגמרא׳. בחיבוריו ישנם רמזים על בני הישיבה, כמו: ׳דרכים רבים נאמרו בזה בישיבה׳. יתכן גם שדברי המעיינים שמרבה להזכיר, הכוונה לחברים מבני ישיבתו. כמו ׳וקצת מהמעיינים פירשו׳. או ׳גם שמעתי לקצת מהמעיינים שרצו ליישב׳.

עמקות עיונו וחריפות שכלו, עשו להם שם בכל המדינה, וחכמים גדולים וקשישים ממנו, פנו אליו שיבאר להם דברים העמוקים בגמרא או בדברי רש״י והתוספות, או שהביאו בפניו את חילוקי הדעות שהיו בישיבה כדי שיכריע. כך נשמעים הדברים מפיו, באותן הפניות שהשתמרו בכתביו. בתשובה שכתב לחכמי צפרו הוא פותח בדברי ענווה: ׳צעיר אני לימים והם ישישים, על כן זחלתי ואירא מחוות דעי. אך מאחר שהם הרשוני אחוה דעי…׳.

על דברי התוספות ביבמות אמר: ׳דבריהם ז״ל צריכים ביאור כידוע למעיין המעמיק׳. רבי משה בן חמו, מהעיר צפרו, תלמיד חכם רשום ומבוגר מרבי שמואל בהרבה, הציע לפניו לבחון את הפירוש שפירש את דבריהם. כמוהו רבי דוד בן שטרית מצפרו, שאל לפרש לו את דברי התוספות בסנהדרין.

תנא דבי אליהו-להרה"ג רבי אליהו הצרפתי-אורות המגרב-תשע"ט- רבי שמואל הצרפתי- משפחת צרפתי וחכמיה בעיר פאס-משה עמאר.

עמוד 42

יחס דבדו-אליהו רפאל מרציאנו-משפחת מרעלי- בן שמואל- בן אפרים-בן טאטא-בן נסים

משפחת בן נסים

האשל ברמה, הולך תמים ופועל צדק, מרבה ישיבה מרבה חכמה, תם יושב אהלים, מלמד בני ישראל זכה ומזכה את הרבים, הצדיק הרב שלמה (הנק׳ בן נסים) הניח ברכה: ר׳ יעקב, ר׳ שמואל, אברהם, עווישא.

״צרור המור, החכם, צדקת פזרונו בישראל, כי יעמוד לימין אביון, גבר בגוברין, מחזיק ברכי רבנן דשלהי והיה להם לעינים… ביתו פתוחה לרווחה, בית ועד לחכמים, יראתו קודמת לחכמתו, שם מצינו ענוותנותו, נלב״ע שנת תרנ״ב … (מתוך הקדמת הרב משה בן גיגי ז״ל לספר קרן לדוד מאת הרב הרד״ך), החסיד הצדיק הרב יעקב הוליד: לוויהא (דביתהו של הרב משה בן געי ז״ל).

איש אחד מן הרמתים, תם יושב אהלים, מוקיר רבנן ותלמידהון, והוא גופא צורבא מרבנן, דובר צדק ומגיד מישרים, קיים כל מילי דרבנן, טוב לה׳ וטוב לבריות, הצדיק הרב שמואל הוליד: מימון, סתירא, סעידא.

המרוחם, שמן תורק שמו, דחיל חטאין ועבין טבין, הצדיק ר׳ מימון הנז׳ הוליד: שמואל, יעקב, מרי, אסטרינא.

הצדיק, עניו ושפל ברך, גומל חסדים טובים, יראת ה׳ היא אוצרו, הצדיק ר׳ אברהם הוליד: עווישא (הנק׳ עווישא די מלילח).

האשל הגדול, ענף עץ עבות, ירא אלהים וסר מרע, הצדיק ר׳ שלמה (הנק׳ בן נסים) הניח ברכה: אהרן.

הצנוע ועניו, יושב אוהל ומקנה, ספרא רבא בישראל, זכה ומזכה את הרבים, עוסק בצרכי צבור לשם שמים, קיים כל מילי דרבנן, החסיד הרב אהרן הניח ברכה: ר׳ שלמה, ר׳ יעקב (המי ר׳ כליפא), ר׳ אפרים, סאעדא.

השם הטוב, הולך תמים ופועל צדק, ספרא רבא, חזרן במצוות ובמעשים טובים, בעל צדקה, הזקן הכשר הצדיק ר׳ שלמה: ר׳ אברהם, משה, קמרא, מרימא, אסתר.

 

הרב המצויין, ספרא רבא, מתחסד עם קונו בהפסקה גדולה של ששת ימים, גומל חסדים עם החיים ועם הנפטרים, וימל בני ישראל שלא על מנת לקבל פרס, החסיד הרב אברהם הוליד: מאיר, אהרן, יעקב, שמואל, עווישא, סאעודא, אסתר, מרים, קמרא.

המנוח הצדיק ר׳ משה נפטר בלא זרע ב״מ.

איש חסיד היה, מבני עליה, מעשיו סולת נקיה, ״מניח חפציו ועוסק בחפצי שמים חנם אין בסף, והוא למד מבית אביו זצ״ל שהיו עוסקים בצרכי צבור בל ימיהם הם ונשיהם למלאות מקוה טהוה… זאת ועוד היה הר׳ יעקב משתדל ללכת לבקר הילדים הנימולים בין על ידו בין על יד אחרים לעשות להם רפואה ותחבושת עד אשר יתרפאו… (מתוך ספר ויקץ שלמה, עמי ר״י), והיה משגיח וזריז לבדיקת עירוב השכונה בדברו מידי שבוע ושבוע, חנם אין כסף, ספרא רבא בישראל, החסיד הרב יעקב הוליד: ר׳ אהרן, שלמה, סאעודא, לוויהא, עווישא, מרימא.

הרב הצדיק, ספרא רבא בישראל, מלמד תורה לבני ישראל, רב בית כנסת בעיר מליליא, גומל חסדים עם החיים ועם הנפטרים, החסיד הרב אפרים הוליד: דוד, יעקב, אהרן, יצחק, סעדיה, שלמה, עליזא (אליסיא).

 

משפחת בן טאטא

גברא רבא יקירא, נקי ובר, צדיק כתמר, ירא אלהים וסר מרע, ראש בית אב, הצדיק ר׳ שלמה הניח ברכה: דוד (הנק׳ דודו די בן טאטא).

המרוחם, רודף צדקה וחסד, חזרן במצוות ובמעשים טובים, הצדיק ר׳ דוד הניח ברכה: ר׳ שלמה.

הרב הצדיק, זקן ונשוא פגים, מתהלך בתומו צדיק, גומל חסדים עם החיים ועם הנפטרים, הרב שלמה הוליד: דוד, סעדיה, שמעון, מרימא, עווישא, סעידא, מאחא.

הזקן הכשר, מנא דכשר, מתהלך בתומו צדיק, דבק במצוות ביראת ה׳ טהורה, הצדיק ר׳ שאול הוליד: ר׳ שמואל, יוסף, משה, שרה, זמילא, עווישא, סליטנא.

המנוח, זקן ונשוא פנים, תם יושב אהלים, אוהלי תורת ה׳, ידיו רב לו בתורת ה/ דובר צדק ומגיד מישרים, הצדיק ר׳ שמואל הוליד: שאול, שלמה, אברהם, סטונא, לוויהא, קמירא, מרימא.

הנכבד ויקר, בכל ענייניו מאושר, עושה צדקות, גומל חסדים, חונן דלים, הזקן הכשר ר׳ משה הוליד: יצחק, שאול, מרדכי, שלמה, אהרן, ניניט, אסתר, קוטי.

המרוחם, מדותיו מדות יוצרו, ירא את ה/ משבים ומעריב לבית ה/ נודב נדבות, הצדיק ר׳ יוסף הוליד: שאול.

בן איש חיל, הולך בתום, יראת ה׳ היא אוצרו, עושה נחת רוח ליוצרו, ראש בית אב, הצדיק ר׳ יצחק הניח ברכה: אברהם, שמואל.

הנכבד, צדיק תמים, ענוותן שפל ברך, חי מיגיע כפיו, נותן צדקה, הזקן הכשר ר׳ אברהם הוליד: יעקב, משה, נונא, רחל, לוויהא, מרימא.

החשוב ונבון, מתמימי דרך, רודף צדקה וחסד, מיראי ה/ משכים ומעריב, הצדיק ר׳ שמואל הוליד: יצחק, שאול, סעדיה, מרים.

 

 

משפחת בן אפרים

משפחה נכבדה והיא ענף מתוך גזעא דקדושא משפחת בן צולטאן מוזכרת באגרת יחס פאס, פאס וחכמיה, א/ עמי 137.

השם הטוב, נכבד ועניו, דחיל חסאין ועביד טבין, ראש בית אב, המנוח ר׳ דוד הנק׳ בן אפרים הוליד: אהרן, אפרים הי״ד, מסעודא.

המנוח, עדין הנפש והטור לב ר׳ אפרים ה׳ ינקום נקמתו וידרוש דמו ודם זרעיותיו נפטר בלא זרע ב״מ.

המרוחם הנכבד, יקר רוח, מתפרנס מיגיע כפיו, בעל חסדים, חונן דלים, ר׳ אהרן (בן אפרים) הוליד: אברהם, דוד, אפרים, מרימא.

 

משפחת בן שמואל

משפחה נכבדה מוזכרת באגרת יחס פאס, פאס וחכמיה, א/ עמי 137.

האשל ברמה, ראש בית אב, פרי צדיק עושה חיים, מתפרנס מיגיע כפיו הצדיק ר׳ שמואל התגורר בעיר פאס, הניח ברכה: אהרן רפאל.

הזקן הכשר, מנא דכשר, ירא אלהים וסר מרע, רץ למעשים טובים, בעל צדקה, נהנה מיגיע כפיו, ״גומל חסדים, כולו מחמדים, וכל מעשהו באמונה״ (מתוך חוברת ״צדקת ישרים״ דפוס תוניס? טבריה?) הצדיק ר׳ אהרן רפאל הוליד: שאול, דוד, יצחק, חנה, שמחה.

הנכבד משכיל ונבון ר׳ דוד (בן ר׳ אהרן רפאל) היה חבר ועד הקהילה בפאס בשנים 1920-1918.

הזקן הכשר, ירא אלהים וסר מרע, אוהב תורה ולומדיה, בעל שם טוב, הצדיק ר׳ יצחק, מקום מגוריו בעיר פאס, הוליד: שלמה, משה, מרים.

היקר ונבון, עניו ושפל ברך, חי מעמל עשר אצבעותיו, הצדיק ר׳ שלמה הוליד: יצחק, עישא.

יוסף, משה (מקום מגוריהם היה בפאס).

המרוחם, מתהלך בתומו, חי מיגיע כפיו, משכים ומעריב ר׳ יוסף הוליד: אהרן.

אין בידינו פרטים על צאצאים שלי ר׳ משה המי.

המרוחם, נכבד ובר לבב, חכם לבב, בעל צדקה, הצדיק ר׳ יצחק הניח ברכה: אליהו.

המנוח, נטע נעמן, אוצר כלי חמדה, משכים ומעריב לבית ה׳, בעל צדקה הצדיק ר׳ אליהו הוליד: יצחק, עמרם, רפאל.

 

פרי צדיק עושה חיים, אילן ששרשיו מרובים, ירא ה׳ ושלם, גומל חסדים עם החיים ועם הנפטרים, הצדיק ר׳ יעקב הוליד ברכה: מרדכי.

הצדיק הכשר, דחיל חטאין ועביד טבין, הזקן הכשר, בעל מעשים טובים, משכים ומעריב לבי כנישתא ר׳ מרדכי הוליד: אליהו, יעקב, עמרן, אפרים, שמעון, יוסף, אליס, רחמא, לוויזיט, סולטאנא.

 

משפחת מרעלי-תולדות המשפחה

משפחה רמה נפוצה בקהילות מרוקו ואלג׳יריה. בתקופה שלאחר גירוש היהודים מספרד ופורטוגל חי הרב יהודה מרעלי ז״ל בעל תיקון סופרים, בעיר הגדולה אלג׳יר ידועים הרב זרחיה מרעלי ז״ל במאה שמונה עשרה למניינם, ובן המשורר, הוגי דעות, המחנך הרב יצחק מרעלי ז״ל שחי במאה העשרים. בני המשפחה נקראים ע״ש עיר האבות הראשונים בספרד ושמה מורל (ויש הסבורים שבני המשפחה צאצאים של ראש המשפחה הראשון ששמו היה עלי). ענפי המשפחה היו: אולאד זמאמא, אולאד מניגץ, אולאד בן הארונא.

 

יחס דבדו-אליהו רפאל מרציאנו-משפחת מרעלי בן שמואל- בן אפרים-בן טאטא-בן נסים

עמוד 220

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 219 מנויים נוספים
אפריל 2021
א ב ג ד ה ו ש
 123
45678910
11121314151617
18192021222324
252627282930  

רשימת הנושאים באתר