ארכיון יומי: 20 באפריל 2021


פרעות התריתל בפאס- משה חיים סויסה-פרק 4/5

יהדות-מרוקו

איזו ריצה מבוהלת! בפרק זמן של שעות אחדות בלבד התרוקן הגטו היהודי, שהיה מלא ושוקק חיים, מ־12,000 תושביו. הניצולים נמלטו בחירוף נפש דרך שער נוסף שהיה צמוד לחומת הגן של הסולטאן, שם נתקלו בשערים הסגורים של הארמון. הם התקהלו במשך שעות בערבוביה שאין לתארה, נשאו ונתנו עם השוערים המוסלמים, מתחננים לסיוע של הסולטאן. הסולטאן הביט ממרפסת ארמונו על אירועי השוד במלאת, אך לא נקף אצבע כדי להציל את היהודים האומללים. רק מאוחר יותר, לקראת הערב, הוא פקד לפתוח את אחד השערים, תמורת סכום כסף הגון שנתנו היהודים לשומר הסף המוסלמי, ושלח כרוז כדי להציע לפליטים היהודים מקלט בחצרו.

מאותו הרגע נהרו היהודים, שהיו פזורים בפינות המלאח, לעבר הארמון. אלפי יהודים מצאו מקלט באותו הערב בתוך החצר הצרה. לרוע מזלם פרצה סופה וגשם חזק החל לרדת. הם היו רטובים עד לשד עצמותיהם, פצועים ומורעבים, שכן אוכל לא בא לפיהם מאז תחילת הפרעות ביום רביעי בבוקר. הורים עמדו חסרי אונים אל מול בכייתם של ילדיהם שזעקו והתחננו ללחם ולמעט מים, ואין לאל ידם.

רק ביום שישי ב׳ באייר (19 באפריל), החל הצבא הצרפתי להפגיז את העיר, אך במלאת הביזה נמשכה. כך הושלכו פצצות גם על המלאח, והרסו חלקים ממנו. פצצות אחרות נפלו על בית הקברות היהודי, שהביאו למותם של יהודים שמצאו מקלט בו. הפליטים המשיכו להגיע לארמון, והסולטאן ציווה לחפש את שאר היהודים הפזורים בבית הקברות ובשדות ולקבל אותם בחצר ארמונו. ביום זה הם הצטופפו בחצר מסוגרת וצרה, אך למחרת ביום השבת הורשו לשהות בחצרות פנימיות גדולות של הארמון, וכן במתחם גן החיות של הארמון, כשהכלובים הריקים בו שימשו מחסה לפליטים בני מזל.

לקראת כניסת השבת, היום השלישי לפרעות, שלח הסולטאן ליהודים לחם וזיתים שחורים, שבמשך כל זמן הפרעות כמעט שלא הגיע מזון לפיהם. אלא שרק לחזקים ולבריאים נותר כוח ללכת לקחת את ההקצבה של רבע לחם ולחלק לילדיהם. כך ערב אחד הוקל מעט הרעב של אותם אודים מוצלים מאש, אך כבר בימים לאחר מכן שוב נותרו אלפי יהודים בלי אוכל.

בשבת ביקר הנציב הצרפתי העליון את הניצולים שמצאו מקלט בגן החיות של הסולטאן, ופנה אליהם בדברי פיוס. בעת המפגש התמוטטו כמה יהודים מרוב רעב ונפחו את נשמתם, כשלא ניתן היה לסייע להם. הצבא הצרפתי נקט במהירות צעדים ראשונים כדי לשפר את המצב הנורא, וחילק 1,000 כיכרות לחם, וכך גם הקונסול הבריטי חילק 1,200 כיכרות. כמו כן ננקטו צעדים דחופים כדי לענות מהר ככל האפשר על הצרכים המיידים של הקהילה שמצאה מקלט בארמון. הפצועים קשה פונו לבית החולים האזרחי. מצבם הנפשי והגופני הקשה של הנפגעים והיעדר תנאי טיפול הולמים, עוררו חשש להתפרצות מגפות.

בשבת עדיין נשארה האוכלוסייה היהודית בארמון והתקיימה בזכות חלוקת מזון. מאות שהו שם, האחד על רעהו, בחצרות גדולות, במסדרונות, בתוך מחסנים ישנים, באורוות ובכל מקום שמצאו. רובם היו מעתה חסרי בית, בלא בגדים, שכבו ערומים על הקרקע או סגורים בכלובי האריות, ששימשו בעבורם מקלט, רועדים מקור וסובלים מחרפת רעב. מניין ההרוגים בפרעות עמד על 51 נרצחים, מהם 18 נשים ו־10 ילדים, כשכמה מהם נרצחו בחיק אמותיהן יחד. מספר הפצועים קשה עמד על 72 איש.

ביום ראשון ד׳ באייר (21 באפריל), עם אור ראשון, חזרו קומץ פליטים למלאח כדי לחפש את בני משפחותיהם, וכן כדי לחטט בהריסות למצוא מעט מזון עבור טפם, לאחר שארבעה ילדים מתו ברעב.

הארמון היה רק מקלט ארעי. ולצורך שיקום הקהילה, הוקמה וועדה שחבריה היו מוסלמים, יהודים וצרפתים, כדי לפעול להשבתם לשכונתם במהירות האפשרית. אלמליח, שהיה חבר בוועדה זו, הגיע לשם עם אדריכל, רופאים וקצינים, כדי להעריך את המצב. במשך שעות הם הסתובבו בעיר נטושה, דוממה, שנבזזה עד היסוד והותירה אחריה עיי חורבות. הם הביטו בהלם על ההרס הנורא, השממה והחורבן. בבתים שכל החזית שלהם נפלה, אפשר היה לראות את הקירות והמחיצות החשופות. כל הדלתות, כל החלונות וכל קישוטי העץ של בתי המלאח נשרפו או נופצו. עשן חריף מעורב באדים חמים עלה מתוך גלי ההריסות. רעידת האדמה החזקה ביותר לא הייתה יכולה ליצור מראה זוועה כה מדכא וקודר. המלאח, שרק ימים אחדים לפני כן שקק פעילות, יושב בדד, מרוקן מתושביו ומנכסיו. ברחוב הראשי שחצה את כל המלאח, משער המלאח עד שער בית הקברות, הוצתו החנויות והבתים. ערמות של הריסות, קורות שרופות וגופות מושלכות בסים חסמו את המעבר.

האבדות לא נמדדו רק בנפש ובנזק. מורשת רוחנית שלמה נעלמה בעשן, כשבתי הכנסת ותשמישי הקודש חוללו והוצתו, הספסלים רוסקו ומנורות השמן נופצו. ספרי תורה שלא נשרפו נקרעו לגזרים, נזרקו ברחובות ונרמסו. שלמה הכהן, גזבר הקהילה היהודית בפאס, תיאר ביומנו בלשון הערבית את הפרעות הללו: "בתי כנסת מהם נשרפו ונהרסו, ספרי תורה קרועים מתגלגלים ברחוב בתוך הבוץ וגויים דורכים עליהם בעוונותינו הרבים, וספרי תורה שלא נשרפו הוציאו אותם החוצה קרעו אותם, והשליכו אותם כדי שיהיו למרמס לעוברים ושבים, ושברו הכוסות (כוסות של שמן זית לתאורה שבבתי כנסת) וספסלי בתי הכנסת. היהודים, מבוגרים וקטנים, ילדים ותינוקות, לא אכלו ולא שתו במשך שלשה ימים, והולכים נודדים ללחם ואין, ׳ הָאֱמֻנִים עֲלֵי תוֹלָע חִבְּקוּ אַשְׁפַּתּוֹת ׳ (איכה ד, ה). גופות יהודים הרוגים מושלכות בטיט, ועוברי דרך דורכים עליהן״. יומנו של שלמה הכהן נדפס תחת השם ׳יומן פאס׳, בתוך הספר ׳פאס וחכמיה׳ כרך ראשון, לרבי דוד עובדיה זצ״ל.

כך גם הספרייה העתיקה של משפחת סרירו, מן העתיקות ביותר בצפון אפריקה, שהכילה אלפי כתבי יד וספרים של רבותינו חכמי המערב, נחרבה ונשרפה עד היסוד. מאוחר יותר, ביום כ״ו באייר(13 במאי) שלח רבי מתתיה סרירו מכתב לכיי׳ח בדבר שריפת ספרייתו. הוא פותח בתיאור המאורעות ש׳׳נפלנו בידי אדונים קשים פראי אדם אשר לא ידעו חנינה כאשר נודע בכל קצווי תבל אשר חלפו עלינו צרות רבות אשר ילאה עט לתארם וילאה שכל לציירם". במכתבו הוא ממשיך ומספר את צערו הגדול, שמלבד כך שבזזו את רכושו כפי שעשו לשכניו, עוד שרפו את ספרייתו ששכנה בבית הכנסת, שהכילה ספרים רבים אשר אין מחיר לשוויים, כשבהם 57 ספרים כתבי יד מאבות אבותיו עד חמישה דורות, וכן אחד עשר ספרי תורה העלו באש, "ונשארתי כסומה בארובה וכגוף בלי נשמה". את מכתבו הוא מסיים, כי תקוותו שריח עשן הספרים יעלה לפניהם ויעמדו לעזרתו. מאוחר יותר יספר רבי יוסף בן נאים ביומנו, כי למעלה מחמשת אלפים ספרים נשרפו, עד שבית הכנסת הפך לתל עפר. כשפינו את ההריסות, לא נותר ולו דף אחד מן הספרייה ההיא. כך שגם חלק ניכר מתורתם של רבותינו נשמתם עדן איבדנו באסון הנורא ההוא.

במשך כשבועיים, עד יום ראשון י״א באייר (28 באפריל), נשארו כל תושבי המלאח בחצרות הארמון. שם נרכשו להם בדי קנבס כדי להקים מקלטים זמניים, ומחצלות מקני סוף חולקו לשוהים ושימשו להם למיטות.

ביום שלישי ו׳ באייר (23 באפריל), הגיע ראש הוועדה מוחמד תאזי לגן החיות, וזימן את הרבנים והאחראים. הוא ביקש מהם שיעמידו לרשותו 100 יהודים, שתמורת תשלום יפנו את הריסות המלאח. אנשים אלו חולקו לקבוצות של עשרה, ובראש כל צוות העמידו אחראי. הצבא הצרפתי העמיד לרשותם גם משמר צבאי.

הם החלו לפנות את מפולת ההריסות ולהחריב את המבנים שהיו על סף התמוססות. במשך עבודות אלו נאסרה הכניסה למלאח, בשל חשש מפני ביזה בבתים. הרשות הצרפתית הודיעה בעיר שיוטל עונש מוות על כל מי שיימצאו ברשותו נכסים יהודים. ואכן, חפצים פגומים הונחו ברחובות, ולמחרת אספו אותם חיילים והעבירו אותם לשער המלאח. לא נמצאו שם חפצי ערך, כלי נחושת או שטיחים יקרים.

עבודת הפינוי הראשונית נמשכה שבוע, עד יום ראשון י״א באייר (28 באפריל). אז יכלו היהודים לעזוב את חצרות הארמון. מי שבתיהם היו ראויים למגורים חזרו לגור בהם, ומי שבתיהם נחרבו התגוררו אצל קרוביהם או אצל חברים. בזכות הסיוע מבחוץ יכלו תושבי המלאח לשוב בהדרגה לבתיהם, אשר תוקנו בחפזה, באופן זמני, ולחזור לחיים אומללים לאחר שנשדדו לחלוטין. כמובן שהחזרה לא הייתה קלה. הזוועות שסבלו מהן יצרו בעיות חברתיות וטרגדיות קורעות לב. אלמליח כתב על כך: ״היהודים ישובו למלאח כעדר קרבנות תמימים ששילמו בחייהם ובנכסיהם את כופר האירופים שניצלו מטבח. למעשה, ביזת המלאח, שלא נעשה דבר כדי למונעה, ושבה במשך שלושה ימים הוציאו החיילים המורדים וכל שודדי העיר את זעמם, היא שהצילה מאסון מוחלט את הרובע האירופי״.

 

ביום רביעי כ״א באייר (8 במאי), כשלושה שבועות לאחר האסון הנורא, הוכרז יום אבל כללי. כל הקהילה היהודית התאספה כדי לקבור את ספרי התורה המחוללים. כאשר מסע הלוויה הגדול התקדם לעבר בית הקברות, פתחו הגברים עטופי הטליתות פיהם בקינות, התייפחו ופרצו בבכי, ומעיניהם זלגו דמעות חמות על יקיריהם שנספו. לפני קריאת תהלים ווידוי עוונות שרו את הקינות ׳אקום במר נפשי׳, ׳קול יללה׳ ו׳איכה צאן ההריגה' – קינות תשעה באב לזכר חורבן בית המקדש. אחד מחכמי העיר, רבי חיים הכהן, דיבר לפני הציבור דברי מוסר ושעליהם להתעורר בתשובה. על הלוויתם של הקרבנות כתב רבי שאול אבן דנאן: ״ימתקו להם רגבי אדמתם, ותהיה נפשם צרורה בצרור החיים״.

פרעות התריתל בפאס- משה חיים סויסה-פרק 4/5

עמוד 204

פרעות התריתל בפאס- משה חיים סויסה-פרק 5/5

יהדות-מרוקו

וועדת השיקום טיפלה בהיגיינה ובניקיון הרובע, ובאחד מבתי הכנסת הקימה מרפאה, שם השכיבו את החולים שלא היה אפשר לטפל בהם בבית. מאוחר יותר פתח אלמליח את דלתות בית הספר של כי״ח, ששימש גם מקום לחלוקת מזון. כך חולקו גם מחצלות לנזקקים, משום שכלי מיטה, שמיכות ומזרנים נגנבו מהבתים בעת הביזה. הקהילות היהודיות ברחבי מרוקו ובאירופה, כששמעו על האסון הנורא שפקד את אחיהם בפאס, נחלצו והתחילו באיסוף תרומות עבורם. אחווה נפלאה זו של יהודים שנחלצו לעזרת אחיהם, נטעה תקווה חדשה בפליטים היהודים, אך החזרה לחיי שגרה התעכבה עקב התגברות העוינות המקומית. טרם כלו קללות השנה הקטלנית, וחרב חדה עדיין הייתה מונחת על צוואריהם של יהודי המלאח במשך שבועות ארוכים.

הקרע בין היהודים לשכניהם המוסלמים היה מר ביותר, לפי שהטרגדיה אירעה זמן מועט לאחר חג המימונה. בחג זה היהודים היו מחליפים מתנות עם שכניהם המוסלמים, דבר המבטא הדדיות חברתית מסוימת.

בתי דין צבאיים הוקמו כדי להעניש את יוזמי ההתקוממות שהשתתפו בביזה וברציחות. אחדים מן האשמים הוצאו להורג ועל אחרים נגזרו עבודות כפייה. כך גם ארבעים ושמונה פורעים שנתפסו, הוליכו אותם כשהם כבולים בשרשראות ברזל דרך המלאח, שם הרגו אותם בעופרת רותחת לפני כל העם. שלטונות צרפת הטילו על האוכלוסייה המוסלמית בפאס קנס של מיליון פרנק. אף שהיה בכך מקצת מן הצדק להשיב לפורעים כגמולם, עדיין לא היה בכך נחמה לקהילה היהודית שהמשיכה לשאת את צלקות האסון על בשרם ונשמתם.

החזרת הביטחון לסביבות העיר אפשרה לרוכלים היהודים לסייר בכפרים ולמצוא פרנסה. הסוחרים שבו לחנויותיהם בעיר ובעלי המלאכה לסדנאותיהם, ולאט לאט שבה הפעילות המסחרית של המלאח לסדרה. ואולם, המשאבים היו דלים מאוד, בידי התושבים לא היה כסף לרכוש מחדש רהיטים, אף לא חפצים נחוצים ביותר, וזמן רב הבתים נותרו ריקים.

בחודשים שלאחר מכן החלו עבודות השיקום של המלאח, וחלו בו שינויים ושיפורים: ניצלו את ההזדמנות להרחיב את הרובע היהודי כדי לאפשר בו תנועת כלי רכב בצירים המרכזיים, ובפעם הראשונה בקורות המלאח הוקם בו בית מרחץ, שעד כה אסרו המוסלמים על הקמתו. כוח רצון ואמונה נדרשו מיהודי פאס, שרובם היו אנשים פשוטים, כדי להתגבר, וליצור מחדש חיי קהילה לאחר האסון המחריד. סייע לכך גם השיפור הגדול במצבם במשטר החסות הצרפתית.

הדיו של האירוע המזעזע הגיעו לעיתונות היהודית והבינלאומית, בארצות האסלאם ובארצות אירופה, וקיבלו תהודה רבה. בימים הראשונים לאחר ההתקוממות חסמה הצנזורה הצבאית ביד ברזל כל זליגת מידע לתקשורת, וגם היא עצמה טרם ידעה בדיוק מה הם ממדי האסון. עם שוך הסערה, תיאר אחד העיתונאים את ׳ההריסות המעשנות, שמהן הזדקרו קורות שרופות ושיירי גוויות׳. הוא הגיע לגן החיות של הסולטאן רק כמה שעות לאחר תום הקרבות, כדי לאסוף מידע ממקור ראשון. בעקבות חשיפתו לממדי האסון, שלח מברק מרגש במיוחד ובו תיאור על מה ששמע שם.

הוא כתב על אלפי אומללים אשר הופקרו ללא הגנה לפראות הבוזזים, על תחינותיהם שיחוסו על חייהם, על בריחתם המבוהלת לארמון, שבו מוטלים זה על גבי זה ומופקדים לרעב הם מצאו מקלט ארעי.

במבט לאחור, שאלות רבות נותרו פתוחות ללא מענה: דיפלומטים ואנשי הצבא הצרפתי האשימו זה את זה בעיוורון על שלא חזו את הסימנים המקדימים לתנועת המרד, ואיך ייתכן שהסמכות הצבאית הצרפתית בחרה להעלים עין מאותות אלו בתואנה של ׳היעדר ראיות מוצקות להישען עליהן?׳. מדוע הניחו לרוב הגדודים לעזוב את העיר, בעוד שאנשי המודיעין הצרפתי ידעו היטב שהידיעה על עזיבתם הקרובה הופצה לשבטים העוינים סביב העיר?

האם היה זה חלק מהתכנון של הסולטאן וצרפת לייעד את היהודים לשמש פורקן לתסכולה של האוכלוסייה המוסלמית כדי להסיט הן מן הסולטאן והן מן הצרפתים את הזעם הבלתי נמנע שעמד להתפרץ כתוצאה מן הגילוי על הסכם החסות? להשערה זו תורמת העובדה של פריקת היהודים מנשקם על ידי הצרפתים, שכן רק שנה לפני כן היהודים הגנו באומץ רב על הרובע שלהם בעת מתקפת השבטים המורדים, ומשום כך הפעם היה צריך לוודא שהערבים יוכלו לחדור ללא עיכוב למלאת. יש להזכיר גם את הפתח המסתורי שפתחו הצרפתים בחומת המלאח חודש קודם לכן ושנותר ללא דלת. לכאורה היה זה צעד של רצון טוב, שמטרתו להקל על הסוחרים היהודים את הגישה למחנה ׳דאר אלדביבג׳. אלא שכבר רבי שאול אבן דנאן הבין זאת היטב, כשתיאר שהיהודים נחרדו מן המחשבה שהדלת הפעורה, ללא מגדל הגנה, תשמש דרך גישה לפורעים הערבים.

גם כוונותיו של הסולטאן מוטלות בסימן שאלה גדול. לכאורה הוא סייע בהגנה על היהודים כשהכניסם לחצר ארמונו. אך ראוי לזכור שבתחילת שלטונו הוא כפה עליהם לעבוד בבתי המלאכה שלו, בימים הקדושים ביותר בלוח היהודי. פעולת ההרס של הרובע היהודי שירתה את מטרת הצרפתים, ולכן השלטונות הצבאיים הזמינו צלמים מקצועיים מקומיים, כך שהמאורעות ותוצאותיהם תועדו בתמונות רבות. מתמונות אלו הפיקו פנקסי גלויות, כשבאותה תקופה הייתה הגלויה אמצעי תעמולה רב השפעה.

יש לציין, כי התודעה ההיסטורית של העם היהודי מכירה את המילה הרוסית ׳פוגרום', אולם אינה מכירה את המילה הערבית ’תריתל׳. פירושה של מילה זו היא לנסות לגלות ולבזוז חפצים שמוסתרים באדמה. בעבר מונח זה היה מתאר את הפשיטות של השבטים על אסמי הדגן, והורחב להתקפות מזדמנות על שכונות יהודיות בערים ובכפרים ערביים במרוקו. לרוע המזל, בצפון אפריקה נערכו תריתלים ביהודי המלאח מעת לעת. היו תיירים מערביים שביקרו במרוקו וידעו לתאר את צערם העמוק על סבלותיהם של היהודים במרוקו, ועל הפרעות שערכו בהם מעת לעת. עוד במאה ה־19 ניתן למצוא ביטוי זה ככינוי לפשיטות של גדודי צבא מרוקאים על המלאח בערים השונות של מרוקו, כפי שתיאר הארכיאולוג הצרפתי לאון גודראד את אשר ראה בביקורו במרוקו באמצע המאה ה־19, שכאשר היה עיכוב כל שהוא במשכורות גדודי הצבא, היו פושטים במעשי ביזה על המלאח: 'כך נוצר מנהג של ממש, להשלים מעת לעת את הפיגור במשכורות הגדודים באמצעות תריתל ביהודים',

תריתל אינה תופעה בודדה בהיסטוריה של יהדות מרוקו ואף לא בהיסטוריה של יהודי פאס. ואולם, התריתל שחל בשלהי חודש ניסן תער״ב, שתיאורו הובא בפרק זה, הוא ׳ה-תריתל׳ בתוספת ה׳׳א הידיעה, כדי להדגיש את היקף האסון שאירע בו.

עוד יש לציין, כי מספר שנים קודם לכן, בשנת 1903, התחוללו פרעות ביהודי קישינב שהייתה תחת שלטון הרוסים בעת ההיא, אירוע שהיה בעל היקף דומה מאוד ונספו בו 49 יהודים, וכן יהודים רבים נותרו ללא קורת גת בעקבות הרס בתיהן. מעשי הטבח בקישינב הולידו ספרות ענפה, נחרטו בתודעה היהודית, ונלמד בהרחבה במסגרת לימודי היסטוריה בבתי הספר בישראל כיום. לשתי הטרגדיות היו מאפיינים משותפים: בשני המקרים היהודים היו חסרי הגנה, השלטונות היו שותפים בעידוד הפרעות, ועונשים לא הוטלו על כלל מבצעי הפשעים כנגד היהודים. החיבור בין שני האירועים נעשה כבר באותה התקופה בעיתונות שבשפת האידיש ובדיווחיה על הפרעות בפאס. יותר מכך, בעיתון ׳דער פריינד׳ שיצא לאור בסנט פטרבורג שברוסיה בשפת האידיש, נכתב מספר ימים לאחר הפרעות בפאס, בתאריך 29 באפריל 1912, כי ׳קישינב הייתה משחק ילדים בהשוואה למרחץ הדמים שהיה בפאס’.

אלא שבעוד ש׳פרעות קישינב׳ נצרבו עמוק בתודעה היהדית, הרי שפרעות ׳התריתל׳ נשכחו כלא היו. ייזכר לטוב פרופ׳ יוסף ינון פנטון, חוקר יהדות האסלאם ומומחה לקורות התרבות היהודית בארצות האסלאם, שחקר בהיקף רב את פרעות התריתל בספרו ׳הפרעות בפאס או התריתל; בספרו ליקט מכתבים ועדויות רבות מן האירוע ההוא, רובם בשפה הצרפתית, וספרו זה שימש עבורי את היסוד ועמוד התווך של כתיבת פרק זה, כשבלעדי מחקרו כמעט והיה נשכח אירוע זה מהיסטוריית העם היהודי.

יש שהסבירו שהטרגדיה בפאס נשכחה כמעט לחלוטין, עקב הסיפורים הדרמטיים על אסון טביעת אניית ה׳טיטניק׳ יומיים קודם לכן, ביום שני כ״ח בניסן (15 באפריל). לאחר מכן התחוללו משפט בייליס – עלילת דם נגד יהודי רוסיה, וכן מלחמת העולם הראשונה. אלא שבקרב יהודי פאס, זכר הטרגדיה הזאת, המלווה בפחד איום, הועבר מדור לדור בשירים ובסיפורים אישיים. עד לפני שנים אחדות רק האזכור של המילה ׳תריתל׳ עוד עורר צמרמורת בקרב מי ששמעו על המאורעות מהוריהם ומן הסבים והסבתות שלהם. עדיין בערבי חורף ארוכים, בפינת חדר קר, מצטופפים סביב תנוך דועך ונזכרים באירועים ההם, ומדברים עליהם בשעות הערות למראשותיו של חולה.

עם ההרס של חלק ניכר מן הרובע היהודי בפאס, נעלם גם עולם שלם. החברה במלאח השתנתה לחלוטין בעקבות נוכחות הצרפתים בעיר. זו אחת הסיבות שהביאוני לכתיבת ספר זה, למען יידעו דורות עדתנו הבאים את אשר עברו אבותינו במרוקו.

אין ראוי מלסיים פרק מטלטל זה, בקטעים מתוך הקינה ׳איכה צאן ההריגה׳. קינה זו על תיאור מצוקתן של ישראל בזמן חורבן בית המקדש, חיברה רבי יהודה הלו,, ממשוררי ספרד הקדמונים, ונאמרת בתחילת הקינות לשחרית של תשעה באב. קינה זו מבטאת בעבור יהודי פאס את הטרגדיה הנוראה שחוו, ואף נאמרה בעת הלווית הנספים.

אֵיכָה צֹאן הַהֲרִגָה מֵרִבְצֵיהֶן נְפוּצוֹת,           

פְּנֵיהֶם קָבְצוּ פָּארוּר וְהִתְגּוֹלְלוּ בַּבִּצּוֹת.

וּלְעֵין כָּל רוֹאֵיהֶם מִתְנַכְּרוֹת בַּחוּצוֹת,           

חָשַׁךְ מִשְּׁחוֹר תָּאֳרָם לֹא נִכְּרוּ בַּחוּצוֹת.

 

הַחֶרֶב יוֹם נָגְעָה עַד כֹּהֲנֵי הַמִּשְׁנֶה,

וְאֵשׁ אָכְלָה וּבֹעֵרָה וַיִצְעֲקוּ וְאֵין עוֹנֶה.

מֵהֶם נָפְלוּ לְתוֹךְ אֵשׁ וּמֵהֶם לְחֶרֶב שׂוֹנֵא,

יָדְעוּ כִּי כֵן נִגְזַר מִלִּפְנֵי שׁוֹכֵן סְנֶה.

תִּשְׁתַּפֵּכְנָה אַבְנֵי קֹדֶשׁ בְּרֹאשׁ כָּל חוּצוֹת.

 

וִילָדִים מוּצָאִים עֲרֻמִּים רְעֵבִים יְחֵפִים,

שׁוֹאֲלִים לֶחֶם וְאַיֵּה וּבַצָּמָא מִתְעַלְּפִים.

מִתְחַנְּנִים לְשׁוֹבֵיהֶם מוּל אַכְזָרִים חֲנֵפִים,

וְעוֹדָם פַּת אֵין לָהֶם וְרַחֲמֵי יוֹצְרָם שׁוֹאֲפִים.

עוֹלְלִים הָעֲטוּפִים בְּרָעָב בְּרֹאשׁ כָּל חוּצוֹת.

 

דָּרַךְ אֱלֹהַּ קַשְׁתּוֹ וַיְבַצַּע כָּל אֵלֶּה,

וְאֵין נֶעְתַּר לְקוֹל מַעְתִּיר יוֹם הָחֵל וַיְכַלֶּה.

וּבָנִים נָטוּ עֲרָפָם בְּיַד עוֹרְפָם כְּמוֹ טָלֶה,

וּרְחוֹבוֹת עִיר קֹדֶשׁ בִּדְמֵי חֲסִידָיו מִלֵּא.

וּפִגְרֵי נַעַר וְזָקֵן יָשְׁבוּ לָאָרֶץ חוּצוֹת.

 

פרעות התריתל בפאס- משה חיים סויסה-פרק 5/5

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 170 מנויים נוספים

אפריל 2021
א ב ג ד ה ו ש
 123
45678910
11121314151617
18192021222324
252627282930  

רשימת הנושאים באתר