ארכיון יומי: 6 באפריל 2021


יוסף טולדנו-רדיפה והצלה-יהודי מרוקו תחת שלטון וישי-תשע"ז-הלם התבוסה.

רדיפה והצלה

פרק שני

הלם התבוסה

יהודי מרוקו, מעריציה המושבעים של צרפת, העריכו כי היא מוגנת מכל פלישה על ידי קו מאז׳ינו(Maginot). לא היה להם ספק כי כאשר תפרוץ המלחמה, יכריע צבא צרפת – הנחשב לחזק בעולם ועדיין עטוף בהילת הניצחון של 1918 – את גרמניה הנאצית, האויב המשותף.

לפי שעה, שאבו יהודי מרוקו עידוד מאווירת האחדות וההזדהות עם צרפת של כלל חלקי האוכלוסייה המרוקאית. ואכן מיד עם הכרזת המלחמה על ידי צרפת נגד גרמניה, ב-3 בספטמבר 1939, נענה המלך לציפיות הכמוסות של הקהילה היהודית, ובהזדהות מלאה עם גורלה של צרפת, התייצב ללא היסוס במחנה הציוויליזציה נגד הברבריות. הוא קרא להתגייסות כללית של כל חלקי האוכלוסייה, גם אם הקריאה הופנתה מטבע הדברים בראש ובראשונה לנתיניו המוסלמים:

״המאמין הוא האדם המכבד תמיד את התחייבויותיו. היום, כאשר צרפת נלחמת כדי להגן על אדמתה, כבודה, עתידה ועתידנו, חובה עלינו להיות נאמנים לעקרונות הכבוד של גזענו, להיסטוריה שלנו ולדתנו… מהיום ועד אשר דגלן של צרפת ושל בעלות בריתה יוכתר בהילת הניצחון, אנו מצווים להושיט לה את מלוא עזרתנו ללא סייג, להעמיד לרשותה ללא חשבון את כל משאבינו, להקריב כל קורבן שיידרש… אין לנו ספק שהניצחון יהיה לצד הצדק והחוק״.

הנציב הכללי, גנרל נוגס, הכריז שצרפת ״לעולם לא תשכח באיזו תנופה נדיבה עמדו בגאון מלך מרוקו ועמו לצדה של צרפת, בהגנה על הצדק והחוק״. 'Union Marocaine l ירחון חוגי המשכילים היהודים הדוגלים באימוץ התרבות הצרפתית ובהשתלבות בחברה, הכתיר את מאמר המערכת מ-8 בספטמבר 1939 בכותרת: ״חובתנו ־ לשרת!״ והוסיף:

״בשעות החרדה האלה, צרפת קוצרת את פירות מפעלה התרבותי האדיר.

סביבה, לצדם של בניה האמיצים והנחושים, מתקבצות אוכלוסיות האימפריה שלה. במרוקו, היה נאום הסולטאן לעמו הפתיח לשיתוף הפעולה המלא הזה.

הוא העמיד את מצוות שיתוף הפעולה תחת סימן רגש הכרת התודה, שאין נעלה ממנו… בני בריתנו לא היו האחרונים להיענות לקריאת המלך…

בהתרגשות מהולה בגאווה התפעלנו מפרץ ההתלהבות של כל שכבות האוכלוסייה היהודית לצדה של צרפת המופקדת על שמירת החופש בכל העולם. דחף זה מצא ביטוי במאות, ומחר ללא ספק באלפי בקשות להתנדב לצבא הצרפתי. בשעה זו כבר רשמו ארגון בוגרי בתי הספר של אליאנס, בשיתוף פעולה עם עמותת שארל נטר, 1,250 בקשות כאלה, שלושה רבעים מהן לשירות צבאי מלא״.

לה ויז'י מרוקאן(La vigie Marocaine) העיתון הנפוץ ביותר, שלא הצטיין בדרך כלל באהבה יתרה ליהודים, דיווח:

״בכל הערים הגדולות היהודים האמידים מתגייסים כדי לתרום מכספם למאמץ המלחמתי. המפקח האזרחי על אזור קזבלנקה קיבל מקבוצת יהודים מקזבלנקה סכום של 600.000 פרנקים, כתרומה ראשונה של הקהילה היהודית בעיר לקופת ההגנה הלאומית. רשימת התורמים כוללת את האחים טולדנו (100.000 פ׳); טולדנו ופינטו (100.000 פ׳); יצחק אטיאס, רפאל בנאזרף, מוזס ואלברט בן דהן(100.000 פ׳); יוסף בונאן(30.000 פ׳); חברת בן שעיה (20.000 פ׳); אלי לאסרי (20.000 פ׳); חיים כהן (20.000 פ׳); יעקב כנפו (20.000 פ׳); ז'ק קאנסינו (20.000 פ׳), דוד חטשואל (15.000 פ׳); א. בן אזארף, אליאס אטדגי, טולדנו ולוי, שלמה בן הדוש, אלפונסו בן מרגי, עמרם סיבתי, אלברט פרדון, יום טוב אטיאס (10.000 פ׳)״.

ההתנדבות לשירות הצבאי

מבלי שנתבקשה לכך, הפנתה הקהילה היהודית עורף למסורת בת מאות שנים לפיה היו היהודים פטורים משירות צבאי, והייתה הפעם להוטה (בעיקר היהודים המשכילים, המעורים בחיי הציבור) ליטול חלק ממשי במלחמה, מעבר לסיוע הכספי שהושיטה בזמן מלחמת העולם הראשונה. בדיווחיו לפריז, הרבה הנציב נוגס לשבח את תרומות היהודים למאמץ המלחמתי, אבל לא הזכיר את הנכונות להתנדב לשירות הצבאי.

מבלי לחכות להנחיות ההנהגה המסורתית אשר דגלה, כפי שראינו בפרק הקודם, בהסתגרות ובהתרחקות מכל מעורבות בפוליטיקה ובענייני הציבור בכלל, הציע הנוער היהודי המשכיל את שירותיו. העיתון העצמאי של העיר רבאט Echo du Maroc׳l דיווח במאמר מ-28 באוגוסט 1939, עוד לפני פרוץ המלחמה, על היוזמה הברוכה:

״משלחת של ארגון בוגרי בתי הספר של אליאנס שכללה את נשיא הכבוד שמואל דוד לוי, את יושבת הראש עו״ד הלן קאזס בן־עטר ואת איש העסקים רפאל בן אזראף, התקבלה אצל המפקח האזרחי של קזבלנקה. היא הזכירה שעוד בחודש ספטמבר של השנה שעברה הודיעה לו על נכונות הנוער היהודי לעמוד לשירות השלטונות ולהילחם למען צרפת אם תפרוץ מלחמה. במצב החדש של היום, אנו חשים שחובתנו המינימלית היא לחזור ולאשר ביתר שאת את נכונות הנוער היהודי לעמוד ללא תנאי לשירות צרפת. ארגוננו ישמח לארגן ולתאם את היוזמות הפרטיות על פי ההנחיות שכבודו יואיל להעביר לנו״.

ואכן היושבת ראש של הארגון, הלן קאזס בן־עטר קיבלה מהמפקד האזרחי קורטין (Courtin) רשות לפתוח משרד גיוס במועדון הארגון בקזבלנקה ברחוב לאספד (Lacepede). הוא אף הציב קצין לסייע בתהליך רישום המתנדבים. היא בעצמה התכוונה להתנדב לכל זמן המלחמה לשירותי הבריאות של הצבא הצרפתי. ״היא הזניחה חלק מלקוחותיה כעורכת דין כדי להתמסר ללימודים בקורס להכשרת אחיות בבית החולים הצבאי בקזבלנקה, ובמקביל פיתחה יחסים עם השלטונות האזרחיים והצבאיים שיהיו לה לעזר רב בהמשך פעילותה״.  [Dr: Serge Lapidus; Helene Cazes-Benattar, Une femme de tete et de coeur.]

הארגון הפיץ בכל העיר כרוזים הקוראים להתנדב:

״ארגון בוגרי בתי הספר של אליאנס, בשיתוף עם עמותת הנוער שארל נטר,מודיע ליהודים המוכנים להתנדב לצבא הצרפתי לכל זמן המלחמה, שמשרד הארגון יהיה פתוח להרשמה בכל יום, מהשעה 9.30 עד 12.00 ומהשעה 16.00 עד 19.30. בנסיבות הקיימות, חובה קדושה לכל בני דתנו להפגין את נאמנותנו ללא סייג לסולטאן ולמדינה החוסה ולהעמיד את עצמנו ברצון, וללא תנאי לפקודת השלטונות העליונים״.

מאות רבות של צעירים נהרו למשרדי הארגון בכל רחבי מרוקו ונרשמו כמתנדבים לשירות בצבא צרפת. רבים אחרים המתינו לתגובת הצרפתים לזרם הפניות, בטרם יקבלו החלטה. על מידת ההתלהבות של המתגייסים מעיד העיתונאי הדגול יליד מוגדור, יעקב אוחיון.

״קרוב ל-2,000 צעירים חתמו על כתבי ההתנדבות בקזבלנקה. בהם שלושה אחים, הבכור רק בן 21, אשר התייצבו בלוויית אביהם. הוא פנה אלי כנציג העיתונות ואמר לי ״יש לי רק שלושה בנים, היום אני מצטער שאין לי יותר״.

״ראשי הקהילה היהודית במאזאגן ארגנו אסיפה גדולה. נשיא ועד הקהילה מר יחיא עמיאל ערך בפני הקהל הרב ניתוח מרתק על חומרת המצב הבינלאומי וקרא לכל הנוכחים להפגין, גם במחיר הדם אם יהיה צורך, את הכרת התודה לאומה החוסה. ׳על הצעירים להתגייס כמתנדבים לצבא, לאחוז בנשק ולהילחם לצד החיילים הצרפתים כדי להגן על צרפת. העמדתי את עצמי אישית לרשות השלטון המקומי ועליכם ללכת בעקבותיי, זאת עצתי היחידה לכם. אלה שאינם יכולים להתנדב לצבא, יתנדבו לתפקידים אזרחיים. חובתנו לסייע לצרפת בכל האמצעים שברשותנו, בגופנו, בכספנו, ברכושנו. אנו נדע להגן על צרפת בשכנוע פנימי עמוק, כי באותה עת אנו נגן גם על דתנו, מסורתנו ותרבותנו, שעליהן צרפת הקפידה תמיד לשמור ולכבד״׳.

למרות גילו המבוגר ומעמדו בראש חברת יצוא ויבוא בינלאומית, התגייס במלוא כוחו הפעיל הקהילתי רפאל בן אזראף, ממייסדי הביטאון הציוני Avenir illustre׳ L. נוסף לתרומתו הכספית האישית לקרן הביטחון, הוא פעל לגיוס כספים ויצא במסע לעידוד הצעירים להתנדב לצבא.

מנהל בית הספר של אליאנס בעיר הנמל הדרומית סאפי התפעל מרוח ההתנדבות והתלהבות שאחזה בקהילה הקטנה ודיווח לפריז: ״היהודים המרוקאים לקחו חלק במפעל זה. מהעשירים ועד הדלים ביותר, כל אחד הרים את תרומתו לפי יכולתו להגנה הלאומית ולמאמץ המלחמתי. אחרים ביקשו להתגייס לצבא הצרפתי לזמן המלחמה, אבל מסיבה שעדיין לא הובהרה, הם עדיין לא קיבלו עד היום מענה חיובי להתלהבותם״.

יוסף טולדנו-רדיפה והצלה-יהודי מרוקו תחת שלטון וישי-תשע"ז-הלם התבוסה.

Joseph Toledano-Epreuves et liberation-les juifs du Maroc pendant la seconde guerre mondiale- Exclusion de la vie publique.

Epreuves-et-liberation

Exclusion de la vie publique

II fut loin d’en etre de meme dans les autres domaines de la vie publique. Le dahir, reprenant presque a la lettre les dispositions draconiennes de la loi francaise, legerement adaptees au contexte local, introduisit un certain nombre d’interdictions et d’incapacites de droit prive et public, visant a exclure pratiquement les Juifs de toute participation a la vie publique. Selon l’article 3, l’acces aux fonctions publiques et mandats enumeres ci- dessus est interdit aux Juifs :

A)Membres de toute juridiction d’ordre professionnel et de toutes les assemblie

representatives issues de relection.

B)Directeurs, directeurs-adjoints, sous-directeurs et chefs de services municipaux et adjoints. Agents de tout grade dependant de la Direction Generale des Affaires Politiques, agents de tout grade attaches aux secretariats de greffe et secretariats de parquets et interpretes de la justice francaise, agents du notariat francais ; commissaires du gouvernement et agents de tout grade de la juridiction cherifienne, a l'exception des juridictions rabbiniques ; agents de tout grade attaches a tous les services de police.

C)Membres du corps enseignant, a l'exception de ceux qui professent dans les etablissements exclusivement reserves aux Juifs.

D)Administrateurs, directeurs, secretaires generaux dans les entreprises beneficiant de concessions ou d’une subvention accordee par une collectivite publique.

E)Postes soumis a la nomination du gouvernement pour les entreprises d’interet general.

F)Les Juifs ne peuvent exercer la profession de defenseurs agrees pres des juridictions du Makhzen, ni etre inscrits sur les tableaux d’experts judiciaires ou d’interpretes judiciaires assermentes, a ?exception de ceux concernant la traduction en langue hebraique.

Les rares dispenses accordees en France a titre militaire — anciens combattants, titulaires de la Croix de Guerre ou du Merite militaire cherifien – n’avaient au Maroc aucune portee pratique, les Juifs n’ayant jamais ete autorises et encore moins invites a servir dans l’armee pour s’y illustrer…

Pour les interdictions de droit prive, l'article 5 stipulait une clause de numerus clausus qui ne fut pas, pour l'heure, encore appliquee ?

« L’acces et I’exercice des professions liberales et des professions libres sont permis aux Juifs, a moins que des arretes viziriels aient fixe pour eux une proportion determinee. Dans ce cas, les dits arretes determineront les conditions dans lesquelles aurait lieu 1’elimination des Juifs en surnombre… »

L'article 6 enfin, reprenant mecaniquement le texte de loi francais. sans tenir compte du contexte local, enumerait la serie de professions interdites. visant a eloigner les Juifs marocains de tous les postes leur permettant, a un quelconque degre, d’exercer une influence sur l,opinion publique — alors meme qu’ils y etaient si peu representes ?

« Les Juifs ne peuvent, sans conditions ni reserves, exercer I’une quelconque des professions suivantes ? directeurs, gerants, redacteurs de journaux, revues, agences, periodiques a 1’exception des publications de caractere strictemeni scientifique; directeurs, administrateurs, gerants d’entreprise ay ant pour objet la fabrication, I’impression, la distribution, la presentation de films cinematographiques ; metteurs en scene, directeurs de prises de vue, compositeurs de scenarios, directeurs, administrateurs, gerants de salles de theatre ou de cinematographic, entrepreneurs de spectacles, directeurs, administrateurs, gerants de toute entreprise se rapportant a la radiodiffusion.

Des arretes vifiriels fixeront pour chaque categorie les conditions dans lesquelles les autorites publiques pourront s’assurer du respect par les inter esses des interdictions enumerees au present article. »

 

Une reaction resignee

Se sentant trahis par le pays des Droits de l,Homme, les Juifs d’abord incredules, connurent la panique puis la resignation, dans l’espoir que ce n’etait qu’une douloureuse epreuve passagere.

L’ancien grand reporter de L’Avenir Illustre, Jacob Ohayon, sut le mieux resumer ce desarroi des elites occidentalisees face a cette trahison :

« Les premieres persecutions se precisent. Les Juifs raisonnables disent " C’est la pression allemande qui fait tout marcher Les Juifs decus, les amoureux depites s’ecrient: " Qu’a done Petain a jouer la carte juive ?

C’etait peut-etre son meilleur atout, il l'abat tout de suite. Vous verrez qu’il ira plus ׳ ׳ loin qu’Hitler… " Si les mesures etaient purement gouvernementales et si 1’esprit des masses n’y trouvait pas satisfaction, le mal n’eut pas ete grand. Mais le public approuvait: " c’est bien fait! " et «ce n’estpas assez !… Mais le Maroc voulait faire plus et mieux… »

A Casablanca, rapportent les Renseignements Generaux :

Les Israelites de notre ville disent que la France a trahi les Juifs qui ont tant donne pour elle, que le marechal Petain est d’origine allemande et qu’a I’instar dHitler, il fait de la politique raciste et qu’enfin leur dernier espoir est en la victoire anglo- americaine. »

A Rabat, « Le nouveau Statut des Juifs francais fait I’objet de commentaires passionnes dans les milieux israelites ou I’on s’accorde a affirmer que ces nouvelles mesures sont de veritables sanctions constituant une revanche de la France fasciste sur les judeo-marxistes mattres de l’heure en 1936. Le 19 octobre, avant midi, les magasins juifs de la rue El Gza n’avaient pas pavoise alors que les maisons tenues par les Francais avaient arbore des drapeaux. Des ordres ont ete donnes pour que cet" oubli " soit repare et une enquete est en cours, afin de definir les raisons exactes de cette attitude… »

Si les nationalistes de la zone francaise ne se rejouirent pas ouvertement du malheur de leurs compatriotes juifs, le transfuge du Comite d’Action Marocaine, entre dans le Cabinet de Nogues, Abdelatif Sbihi, surnomme le Dr Goebbels du Maroc ne se priva pas de proclamer qu’il avait eu raison, avant tous, de demander de remettre les Juifs a leur place. II ecrivit dans son journal La Voix Nationale (25-11-40) qu’il avait ete, en son temps, le seul a se revolter, empruntant toujours sa phraseologie au langage antisemite aryen de 1’Action Francaise :

« Tous les obstacles cedaient devant les ambitions demesurees du Juif, flattees par un regime politique qu’il voulait a sa devotion, justifiees par la neutralite d’une opinion versee, comme le rappelle le marechal Petain, dans un liberalisme desagregeant. Au Maroc, une seule voix discordante, celle de " La Voix Nationale ", qui de sa tribune denoncait le peril juif, multipliait les appels a I’humilite, demandait aux Juifs de ne pas oublier le statut seculaire qui les fixe au sol marocain, reclamant ouvertement une reglementation officielle avant que les debordements n ’autorisent l’intervention brutale de la population. Main tenant, il reste a appliquer la loi, a amenager notamment les dispositions relatives au numerus clausus… »

De son cote, Abdelhaq Torres ironisait ?

« Le Protectorat a cree de toutes pieces la question juive. Avant l’intervention francaise, le Juif etait parfaitement a sa place dans I’Etat marocain. Mais comme les Europeens, principalement les Francais, avaient besoin de lui pour leurs affaires, ils l’ont sorti du mellah, protege etmeme naturalise ; voyez comment ils agissent avec lui maintenant… »

Le Bulletin de Renseignements de la Residence, en date du 15 novembre 1940, resumait ces reactions :

« Le dahir publie au Journal Officiel le 8 novembre, codifiant le Statut des Juifs au Maroc, est, des sa parution, immediatement connu et commente dans les mellahs.

L’interdiction d’occuper certains emplois et de tenir certaines places est peniblment ressentie. Elle apporte une nouvelle disillusion aux Israelites qui esperaient qu’au Maroc aucune difference ne serait faite entre Musulmans et Juifs autochtones. Elle ajoute encore au decouragement et a limpression d’isolement ressentie par la masse. En contrepartie, les Musulmans et beaucoup de Francais y voient la possibilite de trouver des emplois et manifestent ouvertement leur satisfaction de cette legislation.

La reaction juive s’exprime sur le mode mineur. A peu pres partout, les Israelites reprennent l’attitude effacee et modeste qu’ils avaient autrefois. En toutes circonstances, il faut constater leur resignation.

En peu partout, les commercants et les fonctionnaires importants cherchent des refuges. Les uns tenteraient d’acheter des proprietes rurales, mais ils craignent I’hostilite du fellah musulman. D’autres pensent a 1’emigration, en Argentine en particulier, mais le manque de moyens de communication ne simplifie pas les closes… »

Joseph Toledano-Epreuves et liberation-les juifs du Maroc pendant la seconde guerre mondiale- Exclusion de la vie publique.

 

Page 105

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 167 מנויים נוספים

אפריל 2021
א ב ג ד ה ו ש
 123
45678910
11121314151617
18192021222324
252627282930  

רשימת הנושאים באתר