בתפוצות הגולה-שבעים סיפורים וסיפור מפי יהודי מרוקו-ד"ר דב נוי-ירושלים תשכ"ד-1964

בתפוצות-הגולה
  1. 63. אשת־חיל תציל ממוות

היה היה רב אחד בא בימים, ולו בת יחידה יפהפייה. כל נכבדי הקהילה ביקשו את ידה, אבל הרב לא אבה להשיא את בתו, אלא לתלמיד חכם. פעם רצה הרב לדעת מי יהיה חתנו לעתיד. ובאחד מימי אלול התענה וטבל במקווה, ובערב עשה שאלת חלום כדרכי החסידים. בלילה נגלה אליו אליהו הנביא בחלום והודיעו, כי התנו לעתיד הוא תלמיד־חכם, שנגזר עליו למות ביום השנה הראשונה לנישואיו. אשתו תישאר אלמנה, והוא לא יקים זרע בישראל. כי כך נגזר מן השמים.

בבוקר קם החכם ונפשו עגומה עליו מאוד. אך הוא שמר את הדבר בסוד והחליט לעלות לארץ האבות ולהשתטח על קברי רבי שמעון בר יוחאי ורבי מאיר בעל הנם זצ״ל כדי להעביר את רוע הגזירה. שינוי מקום עשוי להביא לשינוי מזל.

יצא הרב עם אשתו ועם בתו לדרך, ובין ערביים הגיעו ליער גדול, הם ישבו ליד עץ חסון, שלידו זרם מעיין מים זכים, וסעדו את ליבם. בלילה שכבו לישון מעמל הדרך.

בחצות הלילה קם הרב ל״תיקון חצות״, ופתאום שמע איזה קול חלש, הבא כאילו ממרחקים. תמה הרב למשמע אוזניו ושאל את עצמו! מניין בא קול זהי הוא נשא את עיניו וראה אור קטן מתנוצץ בין העצים במרחק של כמטחווי קשת. התקרב הרב לעבר האור ומצא סוכה קלועה מענפי עצים ועלים המוארת באור קלוש. הסתכל הרב מבעד לענפים, ומה הוא רואה ? שני אנשים! אחד — זקן ו״סגי נהור״, אשר רק חושך שולט בעולמו; ואחד — עלם כבן עשרים, יפה תואר ויפה מראה! ושניהם עורכים ״תיקון חצות״.

השתומם הרב למראה עיניו ולמשמע אוזניו ואמר בליבו: מה לשני פרושים אלה ביער זה  לבסוף אזר עוז בנפשו, נכנם לסוכה פנימה ואמר:— שלום עליכם, רבותי!

ענו לו:— שלום עליך, רבנו ומורנו

ישבו שלושתם ללא הגה והמשיכו בצוותא ב״תיקון חצות״ ובתלמוד־תורה עד עלות עמוד השחר.

אחרי תפילת שחרית שאל הזקן את הרב:— איך נקלעת ליער זה ?

סיפר לו הרב, שהוא עולה לארץ־ישראל עם אשתו ובתו. גם הזקן גולל בפניו את פרשת חייו. חזר הלב אל אשתו ובתו והביאן לסוכה, ומאז ישבו חמישתם בה. הרב והזקן קוראים בתורה, האשה אופה ומבשלת׳ הבת שואבת מים, והעלם חוטב עצים. ונפשו של העלם מתקשרת בנפשה של הבת.

יום אחד ביקש הזקן מן הרב את יד בתו בשביל בנו. — תהיה בתך לאשה לבני ולכלה; ושנינו נזכה לזרע אחרינו בישראל. לא רצה הרב לגלות את סודו המר לזקן, וכעבור ימים אחדים באו הצעירים בברית נישואין כדת משה וישראל.

שנה שלמה חיו בני הזוג חיי אושר בסוכתם הבודדת שביער הנידח. ימים מעטים לפני תום שנת הנישואין גילה הרב לבתו את דבר החלום המר. והוא הודיע לה על המועד הקרוב והשביעה שלא לגלות לאיש את הסוד.

מאז גילוי דבר החלום עינתה האשה הצעירה את נפשה והתפללה יומם ולילה:— אלוהים, אם גזרת על בעלי מיתה, קח את נפשי, כי טוב מותי מחיי.

ביום השנה לנישואין יצא הבעל, בדרכו, ליער לחטיבת עצים, אך הפעם יצאה אשתו בעקבותיו. ביום ההוא כהתה השמש בשמים, נפש חיה לא נראתה מסביב והציפורים נדמו. בצוהרי היום, עת עמדה השמש באמצע הרקיע, הופיע מלאך המוות ובידו מאכלת גדולה. הניף מלאך המוות את המאכלת על ראש הבעל וזה צנח פתאום ומת. בראות האשה כי מת בעלה, היא אזרה עוז בנפשה ופנתה למלאך המוות:— מלאך המוות! גוזרת אני עליך בשם שולחך׳ שתגיד לי מדוע אתה גוזל ממני את בעלי. הלא שנות חיי אדם עלי־אדמות הן שבעים שנה, ולבעלי מלאו זה עתה רק עשרים ואחת ?

ענה מלאך המוות:— אשה פתיה ומסכנה! גזירה היא מלפני הבורא. ואין לך רשות להרהר אחריה.

  • אם כן!— אמרה האשה — אבקשך למלא את בקשתי היחידה.
  • כל מה שתבקשי אמלא, אך את בעלך לא אוכל להחיות.

ביקשה האשה— לא אבקשך להחיות את בעלי, אך אבקשך להחזיר לחותני את אור עיניו.

  • כן יהיה!— הסכים מלאך המוות.

ושוב פנתה האשה אל מלאך המוות:— מבקשת אני ממך, הבטיחני שחותני יזכה לראות במו עיניו נין או נכד משלו, המשחק סביבו, כדי שיתנחם על מות. בנו יחידו.

  • יהיה כן — הבטיח מלאך המוות.

אז אמרה האשה: — אם כן, הרי אני אשת בנו של חותני, ואני היחידה העשויה ללדת בנים ובנות ולקיים את זרעו. ואם ברצונך לקיים את הבטחתך,, עליך להחיות את בעלי, כי בלי בעלי אין ילדים ובלי ילדים לא יהיו לחותני נכדים ונינים. כל המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא, ואם אתה גוזל ממני את בעלי, הרי אתה גוזל ממני ומבעלי את הילדים ומחותני את הנכדים והנינים. מפר אתה את הבטחתך והורס בבת אחת את כל העולמות.

עמד מלאך המוות אובד עצות לפני האשה ולא נשאר לו אלא להחזיר את הנשמה לגוף בעלה. ברגע שבו עלה מלאך המוות השמיימה, נעמד הבעל על רגליו.

האשה ובעלה חזרו לסוכה ומצאו את הזקן מברך: ״ברוך פוקח עיני עיוורים״. הכול שמחו על הניסים והנפלאות של השם יתברך, ובירכו: ״ברוך המחזיר נשמות לפגרים מתים״.

 

מספר יהודה דרעי

יהודה ד ר ע י (מספר; סיפור 63)׳ יליד מאראקש׳ שם הוא חי עד היום. כבן 50. גבה קומה ומוכשר. מנכבדי הקהילה היהודית, מדבר צרפתית, ספרדית וערבית. נשוי וחשוך ילדים. הגורל התאכזר לו והוא לקה בשיתוק בחצי גופו השמאלי. מאז התחיל ללמוד את השפה העברית ובלימוד זה הוא רואה בילוי־זמן נעים. — בהיותו מורי הפרטי בשנת 1955— מספר עליו שלמה ק ו ר ק ו ס — שמעתי מפיו סיפורים רבים, אשר שמעם בערבית, מפי אביו ז״ל.

 

בתפוצות הגולה-שבעים סיפורים וסיפור מפי יהודי מרוקו-ד"ר דב נוי-ירושלים תשכ"ד-1964

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 171 מנויים נוספים

אפריל 2021
א ב ג ד ה ו ש
 123
45678910
11121314151617
18192021222324
252627282930  
רשימת הנושאים באתר