נתיבות המערב-הרב אליהו ביטון -מנהגים הקשורים למעגלי החיים- מנהגי טהרה הריון ולידה

טהרה הריון ולידה

יח. נהגו אחרי שהמיילדת חותכת את הטבור, מניחה בפי התינוק גרגיר סוכר, ואומרת לו; תמתק התורה בפיך, כסוכר המתוק הזה:

יח. כן הביא שם ביהדות מרוקו, וה׳ לא ימנע טוב להולכים בתמים:

יט. נהגו לתלות בפתח חדר היולדת ראש של תרנגול, וכן לחמים הנקראים ״קעקע״;

יט. כן הביא בספר נוהג בחכמה (עמוד קל״ו), וכל זה משום הסכנה שיש ליולדת ולרך הנולד, וכמובא בברכות (נ״ד ע״ב), וראה בספר סגולות ישראל (מערכת י׳ אות ר), ובבית היהודי(ח״י סימן כ׳ ס ״ז):

כ. נהגו כהוולד כן, אומרים ״ברוך הבא״, וכהוולד בת אומרים ״מבורכת ומאושרת״ (מבארכא מסעודא):

כ. כן הביא בספר יהדות מרוקו, וראה בזה בספר פלא יועץ (ערך בת), וראה עוד בבית היהודי(ח״י סימן י״ח):

כא. נהגו בהוולד בת, קורין שמה בעליה לתורה בשבת:

כא. כן הביא שם, וראה בזה בבית היהודי(ח״י סימן כ״ג סקי״ב), והוא סגולה לאריכות ימים:

כב. יש נהגו בהוולד בת, עורכים סעודה קטנה בבית היולדת, ושמה ״ זֶבֶד הַבַּת ״, וחכם קורא לה שם באותו מעמד, ואין שום מסיכה המונית לזה, משום ״כל כבודה בת מלך פנימה״:

כב. כן המנהג מימי קדם, והכל משום כל כבודה בת מלך פנימה, ואוי לאזנים שכך שומעות שעורכים מסיבה המונית לבת ושמה ״בריתה״, ויסודה מהמוני העם ומעמי הארץ, אשר דרכם כסל למו:

כג. נהגו שאשה יולדת במשך ארבעים יום אחרי לידה, אינה מנחמת אבלים, ואינה הולכת לבית הקברות:

כג. כן הביא בספר יהדות מרוקו, והטעם שזה יכול להזיק לה וכדלהלן, בסעיף הבא

כד. נהגו שאין מוציאים מים מחדר היולדת, במשך ארבעים יום;

כד. כן הביא בספר נוהג בחכמה (עמוד צ״ט), והחשש שלהם משום סכנה ליולדת, והוא סיים שמי שאינה מקפדת אין לה לחוש לזה, ושומר פתאים ה׳:

כה. יש נהגו ששתי יולדות, שלא עברו ארבעים יום מלידתן, אם נפגשו זו עם זו אינן משוחחות ביניהן:

כה. כן הביא בספר נו״ב (שם):

כו. נהגו כשהיולדת יוצאת ומשאירה את הרך הנולד לבדו, לשים ספר תהילים תחת מראשותיו, ויש מניחים ספר תהילים בדרך קבע ליד הרך הנולד:

כו. כן הביא בספר נו״ב (עמוד רכ״ב), ומקורו מגמ^׳ ברכות (כ״ג) בענין הואיל ושרונהו רבנן וברש״י שם:

נתיבות המערב-הרב אליהו ביטון -מנהגים הקשורים למעגלי החיים- מנהגי טהרה הריון ולידה

עמוד 136