היהודים המערבים בארבע ערי הקודש ממלחמת העולם הראשונה עד תום השלטון הבריטי -1948-1914-משה עובדיה-הרקע ההיסטורי-ארץ ישראל ויהודיה
באוגוסט התכנסו בפריס אנשי הסוכנות ואנשים אחרים מהיישוב ומן התנועה הציונית כדי לדון במצב שלאחר 'השבת השחורה'. כוונתם הייתה לאמץ את תכנית פיל המתוקנת ולהביאה לפני האמריקאים. ב 4- באוקטובר תמך נשיא ארצות הברית טרומן 1972-1884 בתכנית החלוקה והסתלק מ'תכנית מוריסון- גריידי'. תמיכתו של טרומן הייתה מכה קשה למדיניות בריטניה בארץ ישראל וציון דרך להעברת שאלת ארץ ישראל לאומות המאוחדות. הנהגת היישוב המשיכה במאבקה בשחרור מעפילים ממחנות מעצר, בהעפלה בלתי לגאלית וביישוב הארץ. בשלהי ינואר 1947 חודשה 'ועידת לונדון'. באופן בלתי רשמי הצטרפה הסוכנות בראשות בן-גוריון לדרישה להפוך את ארץ ישראל כולה למדינה יהודית. הבריטים ניסו להציג את תכנית שר החוץ של בריטניה ארנסט בווין 1951-1881 שלא הייתה מקובלת לא על היהודים ולא על הערבים. בווין הודה בכישלונו והודיע ב 18- בפברואר על העברת בעיית ארץ ישראל לאו"ם.
ב 28- באפריל התכנס מושב מיוחד של עצרת האו"ם, והוחלט בו על הקמת ועדה מיוחדת לארץ ישראל – United Nations Special Committee on Palestine – UNSCOP לאחר ביקור הוועדה במחנות העקורים והתרשמותה ממצבם החליטו רוב חבריה לתמוך בהקמת מדינה יהודית ומדינה ערבית ובשמירה על האחדות הכלכלית בארץ. הוועדה קבעה תקופת מעבר של שנתיים עד להקמת המדינות העצמאיות והמליצה לסיים את המנדט הבריטי בארץ ישראל. ב 26- בספטמבר הודיע שר המושבות של בריטניה על נכונות מצד ממשלתו לעזוב את הארץ. בכ"ט בנובמבר 1947 נערכה הצבעה באו"ם בדבר גורל הארץ, והוכרע בעד הקמת המדינה היהודית. 33 תמכו, 13 התנגדו ו 10- נמנעו.
ואולם היישוב לא ראה בהכרעה שנפלה באו"ם הכרעה סופית. עתה נפסק העימות עם הבריטים ונפתח עימות עם ערביי ארץ ישראל ומדינות ערב השכנות. היישוב החל לארגן מחדש את המטה הכללי. בראשית1948 עוצבה 'תכנית יהושע' למקרה של פלישת צבאות ערב, אך היא נדחתה, ובמקומה גובשה 'תכנית ד', שנועדה להשתלט על שטח המדינה היהודית ולהגן על גבולותיה, לתקוף בסיסי אויב בארץ ומחוצה לה, להרוס את כפרי האויב ולהשתלט על שכונות עירוניות. התכנית נועדה להתבצע על-ידי שש חטיבות: 'גולני',כרמלי', 'אלכסנדרוני', 'קרייתי', 'גבעתי' ו'עציוני'.
ההכרעה השפיעה גם על הערבים בבוקר שלמחרת כ"ט בנובמבר. הם פתחו במתקפה על דרכי התחבורה הראשיות. ליד פתח-תקוה הותקפו שני אוטובוסים, ושישה אנשים נהרגו עוד כמה נפצעו. ב 2- בדצמבר הותקף המרכז המסחרי בירושלים בידי הערבים, כאשר הבריטים תמכו בערבים בגלוי, והיהודים נאלצו לפנות את האזור. הערבים תקפו את יפו, אך שם הייתה התנגדות של ה'הגנה', האצ"ל והלח"י, ולערבים נגרמו אבדות רבות. בחיפה התמודדה ה'הגנה' עם הטרור הערבי על ידי הנחת מוקשי נפץ גדולים.
ירושלים הייתה מנותקת מהשפלה, והערבים תקפו שיירות שהיו בדרכן לעיר. ב 14- בינואר הותקף היישוב היהודי בגוש עציון, ולעזרתו נשלחה מחלקה של ל"ה לוחמים, אך בדרכם לגוש הם נרצחו בידי ערביי הסביבה. במרס הוחמר ניתוק ירושלים בעקבות נפילת השיירות להר-טוב ולגוש עציון. בחודש זה תקפו האצ"ל והלח"י את הכפר דיר-יאסין ששכן במערב ירושלים והרגו יותר מ 250- ערבים. לאחר כמה ימים רצחו הערבים 73 יהודים בדרכם להדסה. בשלב זה היה על היישוב להפעיל את 'תכנית ד', שמטרתה הייתה עימות כולל עם ערביי ישראל והסביבה, הכוללים כוחות ערביים סדירים ולא סדירים. ערב קום המדינה הכפיל הפלמ"ח את כוחותיו והגיע לכ 6,000- לוחמים, ולאחר זמן נהפך הפלמ"ח לכוח לוחם של שלוש חטיבות: 'הנגב', 'יפתח' ו'הראל'.
ב 1- באפריל הוחלט להוציא לפועל את 'מבצע נחשון'. ב 5- באפריל החל המבצע לשחרור ירושלים על-ידי כיבוש כפרים ומשלטים שחלשו על הדרך. עד 20 באפריל נכנסו שלוש שיירות של מזון ואספקה רפואית לירושלים, והדרך נסגרה שוב.
בצפון הארץ התנהל קרב מכריע במשמר העמק, ובו הוכה 'צבא ההצלה' של קאוקג'י. ב 19- באפריל
שוחררה טבריה מתושביה הערבים, ולאחר מכן חיפה. ב 21- באפריל הודיעו הבריטים על הסתלקותם מארץ ישראל. למחרת כבשה ההגנה את חיפה ואת יפו, והיה צורך לפרוץ שוב את הדרך לירושלים, שסימלה את מאבק היישוב לשחרור לאומי. ב 11- במאי נכבשה צפת לאחר קרבות קשים, וב 12- בו נכבשה בית שאן. ניצחונות הושגו גם בצפון הנגב. ב-ה' באייר תש"ח 14- במאי 1948 הכריז היישוב היהודי על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל ופרצה מלחמת הקוממיות, המציינת את תום עידן שלטון הבריטים בארץ ישראל.
מלבד הרקע ההיסטורי שנסקר לעיל יש להוסיף שבימי המנדט הבריטי התגבשו בארץ ישראל מוסדות ציוניים ומוסדות היישוב: מוסדות 'ההסתדרות הציונית', 'הסוכנות היהודית', 'ועד הצירים', שהוקם בהסכמתה של ממשלת בריטניה. תפקידי הוועד היו לשמש חוט מקשר בין היישוב היהודי לשלטונות, לסייע בהחזרת הפליטים והמגורשים, בתיקון הריסות המושבות ובפיתוחן ולסייע למוסדות היהודיים בארץ ישראל לחדש את פעילותם, להשתדל לכונן יחסים טובים עם העדות הלא יהודיות בארץ ישראל, לאסוף חומר על אפשרות התפתחות היישוב היהודי והארץ בכלל ולפעול להקמת אוניברסיטה עברית. לימים נהיה 'ועד הצירים' להנהלה הציונית. ב 1923- פעל וייצמן להקמת גוף של יהודים ציונים ולא ציונים. פעילותו הביאה להקמת הסוכנות היהודית ב .1929 בשנות ה 30- וה 40- התנהלו ההנהלה הציונית והנהלת הסוכנות במבנה של מחלקות. המחלקות העיקריות של הסוכנות בשיתוף עם הלא-ציונים היו המחלקה המדינית, מחלקת הכספים, מחלקת העלייה, מחלקות ההתיישבות, העבודה, הארגון, המסחר והתעשייה ומחלקת הביטחון מ 1946.
לאחר אספת הנבחרים הראשונה ב 7- באוקטובר 1920 נקבעה צורת התארגנות היישוב לכל ימי המנדט: אספת נבחרים שימשה מעין פרלמנט הדן בעניינים בעלי אופי כללי; 'הוועד הלאומי' – גוף שמנה 40-20 חברים, התכנס לעִתים קרובות וקבע את המדיניות השוטפת; ו'הנהלת הוועד הלאומי' הייתה מעין קבינט. בימי המנדט הוקמה הרבנות הראשית לארץ ישראל ב 24- בפברואר 1921 , והנבחרים היו הרבנים הראשיים- אחד אשכנזי ואחד ספרדי. מועצת הרבנות הייתה מורכבת משלושה רבנים אשכנזים ושלושה רבנים ספרדים.
היהודים המערבים בארבע ערי הקודש ממלחמת העולם הראשונה עד תום השלטון הבריטי -1948-1914-משה עובדיה-הרקע ההיסטורי-ארץ ישראל ויהודיה
עמוד 23
כתיבת תגובה