נשות חיל יהודיות במרוקו-אליעזר בשן-נשים כפעילות חינוכית.-פרק יא: חברת ״אם הבנים״
בצפרו
השמועה על היזמה החדשה הגיעה לצפרו, הסמוכה לפאס. הרב ישועה בן מסעוד עובדיה כתב, שבשנת תרע״ז(1917) נוסדה ״אגודת נשים מנשי העיר אשר נדב לבן אותן לתת דבר קצוב״. כן סיפר, שכאשר הגיע הרב זאב הלפרין ״שטרח ויגע להעמיד דגל התורה שירד בעונותינו הרבים מאה מעלות אחורנית, וכאשר לא עלה בידו לקיים זה על־ידי האנשים פנה אל הנשים רכות הלבב. והודות לדבריו הערבים הצליח להפיק רצונו על־ידי רוב נשי העיר שנטו אחריו״. ועדה מיוחדת של נשים, שעברו מבית לבית, נבחרה במטרה לשכנע את הנשים להצטרף לאגודה כחברות, ולתמוך בה בסכום שבועי קבוע למימון הפעולות.
אסתר אלבאז, שהייתה נוכחת בפאס במסיבת ייסוד בית־הספר על־ידי ״חברת אם הבנים״, רצתה לראות מוסד מקביל בצפרו. למרות שהגרעין הראשון של הפעילות הוקם כבר ביקשה לחוג את המאורע בביתה. חכמי העיר ונכבדיה הוזמנו לביתה והרב ישמ׳׳ח עובדיה דרש בשבח היזמה ועודד את הנשים לערוך מגבית מיוחדת. באותו מעמד נבחרה אסתר אלבאז לתפקיד נשיאת החברה וכן נבחרו חברי הוועד וביניהם רבנים. הרב ישמ״ח עובדיה היה פעיל בחברה וקבע, שהתלמידים ייבחנו בימי החגיגות של החברה. בין הנשים הפעילות יש להזכיר את רבקה שלום, אישתו של דוד הרוש, עישא אלקובי, בונינא זאזון ואחרות, שקיבלו על עצמן לתרום מדי מחודש סכום להחזקת החברה.
ההכנסות התבססו כאמור על תרומות חודשיות של הנשים, על תרומות מבתי־הכנסת,
על שכר הלימוד של הורי התלמידים בעלי היכולת וכן על מס של 50 סנט על כל קילו בשר כשר. באסיפת ועד הקהילה, שנערכה בראש חודש אייר תרצ״ה (4 במאי 1935), הוחלט, שהמס יעמוד על 25 סנט (עובדיה, תשל״ה-תשמ״ה, מס׳ 620). החברה קנתה מהממשלה מגרש, ובעזרת הג׳וינט נבנה בניין לבית־הסיפר שנחנך בשנת 1935. הרב ישמ״ח עובדיה דרש לרגל חנוכת הבית (עובדיה, תשי״ב, בהקדמה דפים כ, קב ע״ב, מהדורת תשל״ב, 37-36).
הנשים החברות נהגו להתכנס פעמיים בשנה: בח׳ שבט, התאריך שבו נוסדה החברה, ובאסרו חג שבועות. בהתכנסויות נמסר בדרך־כלל דו״ח על ניהול החברה והנאספות הותרמו. בחודש שבט נערכו חגיגות שנתיות.
הערת המחבר:על בית־הספר של החברה בפאס, שהמחבר ביקר בו בשנת תשי״ד(1954): פינקרפלד, 1974, 75. הגברת סימונה אטיאס סיפרה לי בכ״ד בשבט תשס״ב, כי מרים אצראף, הסבתא של אביה, מרדכי אטיאס – אישה עשירה – נמנתה עם המייסדות של חברה זו בפאס. היא תרמה לחברה מהכנסותיה מרכושה – בעיקר נכסי דלא ניידי. לדברי הרב מיכאל בן ארי, שלמד בבית־ספר זה, אף לא אחד מהתלמידים, כולל בניהם של בעלי יכולת, לא שילם שכר לימוד.בכל בוקר חילקו חלב וכן הוגשו לתלמידים ארוחות חמות.
הנשים הפעילות זכו להוקרה על־ידי החכמים, שחיברו לכבודן שירים. הרב ראובן בן אבנר אג׳יני מצפרו היה המורה הראשון בבית־הספר של החברה בצפרו עד שעבר לישיבת ״עץ חיים״. הוא חיבר שיר לכבוד הפעילות בחברה ובראש הפיוט כתב:
״פיוט יסדתיו אף עשיתיו, לכבוד חברת נשים צדקניות, בנוי לתלפיות, היא החברה המכונה בשם חברת אם הבנים, אשר נוסדו יחד לעזור ולהועיל ולפקח על עסקי תשב״ר [תינוקות של בית רבן] דרדקי דבי רב, לנועם, מה דמות תערכו לו…
אֶפְצְחָה תְּהִלָּה, שִׁירִים וּרְנָנִים
לִכְבוֹד עֲדַת סְגֻלָּה, חֶבְרַת אֵם הַבָּנִים.
נֶאֶסְפוּ נְדִיבִים, כֻּלָּם אֲהוּבִים,
מִנוֹפֶת עַרְבִים, עֲדַת אֱמוּנִים.
יַחְדָּיו נוֹסְדוּ יַחַד, כֻּלָּם כְּאֶחָד
בִּקְהָלָם אֵל יַחַד, כְּאַב עַל בָּנִים.
רַבּוֹת בָּנוֹת עָשׂוּ, חַיִל נִכְנְסוּ,
בְּתוֹרַת אֵל חֶפְצוֹ, הָיוּ נְכוֹנִים
אֲלֵיהֶם מִצְוָה זֹאת, נֹעַם לַחֲזוֹת,
בְּרוֹן וְעַלִּיזוּת, עֲשֶׂרֶת מוֹנִים.
וְצִדְקָתָם עוֹמֶדֶת, לָעַד תְּמִידִית,
זְכוּת מְיֻחֶדֶת, וְלִבְנֵי בָּנִים.
הַקֶּרֶן קַיֶּמֶת, פִּזֵּר לָאֶבְיוֹנִים.
נָשְׂאוּ דֶּגֶל תּוֹרָה, נָשִׁים שֶׁל שׁוּרָה,
זוֹהִי דֶּרֶךְ יְשָׁרָה. כְּמַעְיָן גַּנִּים.
הָנִי נָשֵׁי אַדִּיקֵי, הֵמָּה מַחֲזִיקֵי,
יְדֵי הָנִי דַּרְדַּקַּי, אֵם עַל הַבָּנִים.
תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן, אוֹר הַמַּעֲרָב,
מִזָּהָב מִפָּז רַב, וּמִפְּנִינִים.
הֵם בַּעֲלֵי מִקְרָא, מִשְׁנָה וּגְמָרָא,
שֶׁעֲמָלָם בַּתּוֹרָה, קוֹרִים וְשׁוֹנִים.
מוֹרִים מְלֻמָּדִים, עַל פִּי הַפְּקִידִים,
קוֹבְעִים עִמָּם, לוֹמְדִים כַּמָּה עִנְיָנִים.
וּבְרֹאשָׁם אֲנָשִׁים, כֻּלָּם קְדוֹשִׁים,
מַנְהִיגִים פַּרְנָסִים, נִטְעֵי נַעֲמָנִים.
ה' עֲלֵיהֶם סִתְרָהּ, מָגֵן סוֹחֲרָה,
יְהִי לָהֶם עֶזְרָה, יָמִים וְשָׁנִים.
יִבְלוּ יְמֵיהֶם, וְעִנְיְנֵיהֶם.
בְּטוּב חַבְלֵיהֶם, יִהְיוּ דְּשֵׁנִים
זְרִיזִים הֵמָּה בִּגְבוּרָה, קָבְעוּ לִמּוּד תַּלְמוּד תּוֹרָה
לְתִינוֹקוֹת בַּיִת רָב עֶזְרָה, דֶּגֶל תּוֹרָה נְשָׂאוּהוּ.
נָפִישׁ חֵילָם נָשָׂא וְרָם, כִּי בָּטְחוּ בָּהּ' צוּרָם,
עַל מִצְווֹת אֵלּוּ לְעֶזְרָם, בְּמַקְהֵלוֹת יְבָרְכוּהוּ,
יָדָם פִּזַּר מנִּדְבָתָם, לִמְלַמְּדִים בִּקְבִיעוּתָם,
לְדַרְדְּקִי בְּמִתְכַּוַּנְתָּם, סֵדֶר תָּנָ"ךְ יִקְרָאוּהוּ
(אג׳יני, תשל״ג, 107-105,14).
נשות חיל יהודיות במרוקו-אליעזר בשן-נשים כפעילות חינוכית.-פרק יא: חברת ״אם הבנים״
עמוד 115
כתיבת תגובה