קצידות, הגדה ושתי מגילות ממרוקו

מובא כאן תאור של שבע יצירות ספרותיות, שחוברו במרוקו בזמן מלחמת העולם השנייה ואחריה.

1.                 קצידא די היטיליר

היצירה חוברה על ידי מתתיה בן סמחון, יליד מוגדור, והיום תושב הארץ. נדפסה בקזבלנקה וכוללת 4 עמודים. אישור הצנזור האזורי: Visa fait par le Service du Controle Regional des Informations. (אוסף מלג״ה, מכון הברמן למחקרי ספרות).

הקצירה מורכבת משני חלקים: חלק ראשון כתוב בעברית ועשוי בתבניתם של פיוטי ימי כמוך׳, כפי שהתפתחו בגלגולם החדש בצפון אפריקה, והחלק השני, הכתוב בשפה הערבית־יהודית מרוקאית, עשוי בתבנית שיר הקצידה המרוקאי. וזה לשונו של החלק הראשון:

מי כמוך אב הרחמן

ואין דומה לך האל הנאמן

מציל תמיד עם לא אלמן

מיד אויביך ה׳

בימי היטליר האויב השודד

הוא ורֵעו מוסוליני הבוגד

חשבו להשמיד ולאבד

את עם ה׳

באחד עשר לנוואמבר גמלני חסדים

על יד האליי [בנות הברית les allies ] הנאהבים

על כן אשיר שירים

על גאולת עם ה׳

אדון חסדיך אזכירה

ולנגדך תמיד אשירה

אזי לשמך אזמרה

מי כמוך באלים ה׳

כידוע, פיוטי ימי כמוך׳ שנתחברו על ידי משוררי קהילות היהודים בצפון אפריקה, הם פיוטים המספרים על מעשי נסים שארעו לקהילתם. רובם הלכו בדרכו של רבי יהודה הלוי, שסיפר את נס פורים בפיוטו ׳מי כמוך׳ לשבת זכור.

מי כמוך

מתוך ויקיטקסט

פיוט לפורים מאת רבי יהודה הלוי, נקרא בשבת זכור בעדות המזרח.

מי כמוך ואין כמוך, מי דומה לך ואין דומה לך

על סדר א"ב

אדון חסדך בל יחדל
אמתך מבצר עוז ומגדל
כי היית מעוז לדל
ומעוז לאביון בצר לו (ישעיהו כה ד)

בימי חרפי (איוב כט ד) מקדמוני
בי דבר רוח ה'
והיום אם גרשוני עווני
דודי לי ואני לו (שיר השירים ב טז)

גמלני מאז טובות
גלויות ידועות ללבבות
גם אם יהיו הצרות קרובות
אשרי כל חוכי לו (ישעיהו ל יח)

דמי מתקוממי אזה
ודגלי ארים בדבר כל חוזה
הנה אלהינו זה
קוינו לו (ישעיהו כה ט)

היום אביעה חידות
היו מני קדם עתידות
נפלא בם המבין צפוני סודות
יוצרי מבטן לעבד לו (ישעיהו מט ה)

ויהי בימי אחשורוש (אסתר א א)
מלך הוקם על כברוש
נשא ורם על כל קצין וראש
וה' הניח לו (שמואל ב ז א)

זמן בשנת שלוש למלכותו
להראות לכל עבדיו תכונתו
ואבני נזר מתנוססות על אדמתו
ועפרות זהב לו (איוב כח ו)

חלק לכל בני שושן נתן
והקדיש קרואיו כחתן
בחצר גנת ביתן (אסתר א ה)
אוה למושב לו (תהלים קלב יג)

טעם עשות רצון כל איש ויצרו
ואין אונס לאיש יין עברו
ולתת לכל שואל די מחסורו
אשר יחסר לו (דברים טו ח)

יחד אוספו כל הנדרשים
גם ושתי המלכה עשתה משתה נשים (אסתר א ט)
ומשתה הנשים כאנשים
שבעת ימים יספרו לו (יחזקאל מד כו)

כטוב לב המלך ביין (אסתר א י)
אמר להביא לפניו את יפת העין
ותמאן בדבריה לאמר אין
העזה פניה ותאמר לו (משלי ז יג)

ליושבים לפניו עלי כָן
שאל וייעצהו ממוכן
הוא המן לפורענות מוכן
לבו יקבץ און לו (תהלים מא ז)

מועצותיו כדת נתונות
היו לעמי רפואות צפונות
כי לולי אגרות ראשונות
גם פלטה לא היתה לו (יואל ב ג)

נועץ לקרוא לכל המוניו
להביא כל יפת תואר לפניו
והנערה אשר תיטב (אסתר ב ד) בעיניו
מהור ימהרנה לו (שמות כה טו)

סנסן ליאיר האיר וזרח
ישיש כגבור לרוץ אורח (תהלים יט ו)
טרם מכה ציץ רפואה פרח
כי הפלה ה' חסיד לו (תהלים ד ד)

עמו נאמנה הדסה תמה
היא אסתר בת דודו (אסתר ב ז) ברה כחמה (שיר השירים ו י)
ובמות אביה ואמה
לקחה מרדכי לו (אסתר ב ז)

פגעה חן ותלך והלום
ותלקח אסתר אל המלך גזרת יהלום
ומרדכי צוה לה לכי לשלום
כי הוא אדוניך והשתחוי לו (תהלים מה יב)

צדק לבשה בממלכתה
לא הגידה אסתר עמה ומולדתה
והמלך אהבה וירב תפארתה
כי מה' היתה לו (מלכים א ב טו)

קשב רב קשב צרור המור (שיר השירים א יג)
מסריסי המלך הקבועים לשמור
והנם חושבים על המלך לאמר
הבה נתחכמה לו (שמות א י)

(הבית הבא אינו מריה"ל ויש אומרים שהוא מרבי אברהם אבן עזרא)
רצה האחד לשמור כפלים
משמרתו ומשמרת חברו שתי ידים
והשני סם בספל המים
שׁם שׂם לו (שמות טו כה)

רחשה אסתר למלך באמרי שפר (בראשית מט כא)
בשם מרדכי ונכתב בספר
בקש ונמצא לפני צבי עופר
כי בול הרים ישאו לו (איוב מ כ)

שניהם נתלו על העץ
כי שמע מרדכי לשונם בהוועץ
נשקה למלך סם המות רועץ
אולי יפותה ונוכלה לו (ירמיהו כ י)

תשועה זאת צפונה לדור אחרון
נכתבה על ספר הזכרון
להיות לו מן המלך תגמול ויתרון
כי פועל אדם ישלם לו (איוב לד יא)

בת יאור

בת יאור ילידת מצרים היושבת זה שנים רבות בשוויץ, מוכרת לקורא העברי מספרה " יהודי מצרים ", שראה אור בשנת 1974. היא מרבה לפרסם מאמרים על מיעוטים בלתי מוסלמיים בעולם המוסלמי.

הספר הנוכחי ראה אור במקורו הצרפתי ב -1980 ובמהדורות מורחבות בהרבה, באנגלית ב – 1985.

מבקרים אירופיים העריכו אותו כ " ספר עיון יחיד במינו בתחומו " התרגום העברי חופף את גירסתו המורחבת של הספר.

ד'ימי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

דִ'ימִי ( ערבית ذمي, תעתיק מדויק: דִ'מִ‏‏י, רבים: أهل الذمة, תעתיק מדויק: אַ‏הְל אלדִ'מָ‏‏ה ), הוא הכינוי לנתין לא מוסלמי של מדינה הנשלטת על פי חוקי האסלאם, ( השריעה ). המעמד של "דימי", או "בן-חסות", כפי שנהוג לתרגמו, ניתן לבני הדתות המונותיאיסטיות ( בעיקר "עמי הספר" נוצרים ויהודים וכן בני הדת הזורואסטרית )

המלה ذِمَّة בערבית פירושה –

• חָסוּת, הֲגָנָה שֶמַעֲנִיק הָאִסְלַאם ל – أَهْل الذِّمَّةِ
• הִתְחַיְבוּת, עֲרֵבוּת
• אַחֲרָיוּת
• מַצְפּוּן

הדִ'מי זכה לביטחון אישי ולזכות לקיים את אמונתו בתמורה למס גולגולת מיוחד (שנקרא ה"ג'יזיה") ששילם ובכפוף למגבלות שהוטלו עליו. הדימי לא היה רשאי לקיים טקסים דתיים בפומבי, להרחיב או לשפץ את בתי התפילה שלו או לשאת אשה מוסלמית. מגבלות נוספות שהטלו על הדִ'מים מזמן לזמן נועדו להשפילם ולהבליט את נחיתותם לעומת המוסלמים.

למשל: לבוש מיוחד, איסור רכיבה על סוס או גמל, איסור על בניית בתי תפילה שאינם מוסלמים אשר יהיו יותר גבוהים מהמסגדים המקומיים ואיסור על היהודים לתקוע בשופר ועל הנוצרים לצלצל בפעמוני כנסיות. (במקום פעמונים השתמשו הנוצרים בקורה שנקראה נאקוס )

החוקים המסדירים את מעמד בני החסות נקראים תנאי עומאר

האפליה הדתית ( אך לא גזעית ) העומדת בבסיס הדמי עודד קבלה הדרגתית של האסלאם על ידי בני החסות באופן של "כיבוש תרבותי זוחל" במסגרת הג'יהאד (המאבק הדתי המוסלמי). העקרון הפוליטי המנחה של האסלאם בנוגע לאהל הדִ'מה הוא שלאחר כיבושים טריטוריאליים בהם מתקיימות אוכלוסיות השייכות ל"דָ‏ארֻ-אלְחָ‏רְבּ‏" ( עפ"י ההגדרה הקוראנית – כל אוכלוסייה אנושית בכל גודל ומקום בעולם שאינה מוסלמית, שעתידה להיכבש במסגרת הגִ'האד ), התאסלמות היא רק עניין של זמן, תוך הנחה שעקב הכיבוש תוקף אוכלוסיית הדִ'מה באוכלוסיות מוסלמיות שיקיימו משטר אסלאמי, ולכן הקצאת משאבים רבים למטרת שעבוד ו/או התאסלמות בכפייה מיותרת.

יש לציין כי השרידות הגבוהה של קהילות יהודי המזרח התיכון, חצי האי ערב וצפון אפריקה לעומת יהודי אירופה ניתנת להסבר בחלקה על ידי מעמד הדִ'מה שהשתרש בשלטונות מקומיים וארכי-אסלאמיים ברחבי אותם אזורים לאורך ציר היסטורי.

מעמד הדִ'מי התבלט בארץ ישראל בתקופת השלטון העות'מאני.

מתוך ספרו של חנניה דהן – " אוצר הפתגמים של יהודי מרוקו "

בצירוף השוואות ומקבילות ממקורות יהודיים ואחרים – כרך א'

פרק א' – אבות ובנים

אב ואם

9 – ריחת אימא תחייני, וואכ'א תכון ד-סם, תסקיני

ריחה של אמי יחייני, גם אם רעל הוא – ישקני

המחסה הכי בטוח, היא חיק האם – פלוריאן

10 – לוכאן מא כאנת אמה פ-נסא, תזיהום כאנסא

לולא הייתה אימה בין הנשים, תבוא עליהן כליה

אילו העולם היה ללא נשים, הארץ הייתה משכנם של אלילים – CANTON

ואישה אחת מכל אלה לא מצאתי – קהלת ז' 28

11 – כ'ויא מן אומי, פחאל אל עסל פ-פומי

כ'וא מן באבא, פחאל א-סבא

אח מאמי – כדבש לפי – אח מאבי – כנתר בפי

נתר – מלח המורכב בעיקר מפַּחְמַת נַתְרָן (סוֹדְיוּם קַארְבּוֹנַאט). מצוי במכרות כמִרְבָּץ טִבעי. 

שבת שלום ומבורך

מתוך ספרו של יששכר בן עמי " יהדות מרוקו – פרקים בחקר תרבותם

הוצאת ראובן מס ירושלים – תשל"ו – 1976

רבי דניאל השומר

מעשה נסים. רבי דניאל השומר אשכנזי.

רבי דניאל אשומר בפי העם

על חייו ומעשיו של רבי דניאל אשומר ידוע מעט מאוד. המקורות העומדים לרשותנו הם כולם מקורות שבעל פה. ברם, יש כאן אפשרות לבדוק באיזה מידה ניתן להסתייע רק ממקורות שבעל פה.

קברו של רבי דניאל נמצא כחמישים קילומטרים מדרום למראכש, בדרך המובילה לוורזאזאת . שני המרכזים היהודים הקרובים אליו ביותר הם ארבע טיגאנה ותאחסאנאת . בשנת 1949 היו בארבע טיגאנה 23 משפחות כ-160 נפש, ובשנת 1943 היו בתחסאנט 40 משפחות. כמה משפחות מכפרים אלה גרות כיום במושב זנוח. ( הספר נכתב בשנת 1976 ).

מוצאו של רבי דניאל אשומר אשכנזי לוטה בערפל. הראינו לעיל שהשם אשומר מצוי במרוקו. בקונטרס המובא להלן מופיע " השומר " ולא אשמור, שהוא נכון יותר. השם אשומר מצוי בכמה מקורות,ידועים גם רבנים בשם זה במרוקו עצמה.

רבי אברהם אשומר נזכר בספרו של בירדוגו, נופת צופים. בן נאים בספרו " מלכי רבנן ", מזכיר את רבי יהודה אשומר מחכמי פאס שחי במאה הה'. קורייאט אברהם בספרו " זכות אבות " מזכיר את השם בן אשומר.

זאת ועוד, באזור שבו נמצאת לפי המסורת מצבת הצדיק שכן פעם מללאח של היהודים, שנקרא איית שומר שמשם הם גורשו.קבר הצדיק נמצא בתוך בית קברות יהודי עתיק, ונמצאה שם מצבה מן המאה הט"ו. לפי עדות אחת קבורה אמו של רבי דניאל אשומר לידו. 

אחד מתושבי כפר ארבע טיגאנה, הגר כיום במושב זנוח, סיפר לי את המקרה הזה : בחוזרו פעם מהילולה אצל רבי דניאל נתקף בנו ( שהיה בריא לפני כן ) בהתקפה, והוא נפל ארצה והתחיל מדבר. הבן ביקש מהאב לשלוח מכתב לקזבלנקה ולהודיע לאחרים על קבר הצדיק כי במקום שעליו הוקם בית המטבחיים קבורה אמו של הצדיק רבי דניאל אשומר, וכי דם הבהמות הנשחטות נשפך על מיטתה, ורבי דניאל אינו מרוצה מכך. לפי עדות התושב העתיקו האחראים את בית המטבחיים למקום אחר.

נראה כי אשומר אשכנזי, הוא המונח ביסוד הטענה, שרבי דניאל אשומר הוא שד"ר אשכנזי שבא מארץ הקודש, אבל אין ספק שיש לנו כאן עניין עם קדוש מקומי.

כידוע אשכנזים שבאו למקומות שגרו בהם ספרדים בשם המשפחה " אשכנזי " כגון רבי אשכנזי בצלאל בעל שיטה מקובצת. יש משפחות ספרדיות רבות הנושאות שם זה, כמו רבי יעקב אשכנזי די קורונא, למשל, או רבי יהודה אשכנזי בעל " יישא ברכה ".

שליחים רבים בשם " אשכנזי " נשלחו מארץ ישראל והרי כמה מהם : רבי עזריה חיים אשכנזי, רבי חיים אשכנזי, רבי אברהם בן רבי שמעון אשכנזי, רבי יהושע מרדכי אשכנזי, רבי יצחק בן רבי ירחמיאל הלוי אשכנזי, וכו…..

בשנת 1604היה באלג'יריה רבי יחיאל אשכנזי. בשנת 1801 שלחו חסידים שבטבריה את רבי דוד בן רבי ישראל אשכנזי. בשנים 1808 – 1809 היה רבי אברהם אשכנזי. באמצע המאה ה-19 בצ"א רבי חיים אשכנזי.

יהודי מראכש מספרים, שרבי דניאל אשומר בא לפני כמאה וחמישים שנה כשד"ר. שם זה אינו מופיע בספרו של א. יערי, שלוחי ארץ ישראל.

רבי דניאל אשומר נערץ גם על ידי המוסלמים, והוא נקרא בפיהם סידי דניל. הם טוענים, שהקבר הוא מוסלמי, והיו תקופות שלא אפשרו ליהודים לגשת אליו. החוקר וואנו משייך אותו לקבוצה של קברי קדושים שהיהודים והמוסלמים טוענים כאחד שהם שייכים להם. מן השורות שלהלן תעלה מאליה המסקנה שהקבר הוא יהודי.

קיים עוד קדוש הנקרא אשכנזי, והוא רבי יעקב נחמיאס המכונה גם מול אנאמי, דהיינו, בעל אנמאי ( המקום נקרא עתה סידי רחאל ). רבי יעקב נחמיאס שייך לרשימה של שבעה או עשרה רבנים שבאו פעם למרוקו. את קברו שיפצו ובנו בשנת 1946 וזו לשון בכתובת שעל קברו :

Ceci est la tombe du Rabbin dont le nom est connu dans toutes les villes et les villages. La demande de ceux qui viennent aupres de sa tombe est exaucee. Son nom est le Grand Rabbin Jacob Askenazi dit Moulay almay.

הרבה קדושים הנערצים על ידי היהודים ממרוקו מוצאם מארץ ישראל. מעמדם וכן הסדרים בכל הקשור לחלוקה הוסדרו לרוב על ידי תקנות.

מול אנמאי הוא רבי דוד אשכנזי או רבי שמואל אשכנזי. להלן רשימת הקדושים שמוצאם מארץ שיראל לפי ספרו של וואנו : חזן הרון כהן, רבי יחייא לחלו, סידי בן לנוואר, ירהיר יזיד, רבי עמרם בן דיוואן, רבי יחייא בן יחייא, מולאית מראן, צול אל בית, מולאי אינגירד, מולאי תונאבית, מול אל בורדז', סידי כירא, סידי חיים, דוד דראע, מולאי יגגי, שלמה בן לחנס, רבי חביב, רבי יהודה בן ישראל לוי, מול אזדה, רבי יונה אדוואדי, רבי שאול כהן, רבי משה כהן, רבי חיים דיוואן, באבא יהודה, רבי יצחק לוי, תוקשושת, רבי יוסף פינטו, איית אל כהן, רבי מכלוף בן יוסף אביחצירה, רבי מכלוף בן יוסף נסים, סידי וואלכנאס. זכותם תגן על כל עם ישראל באשר הוא.

59 – אליכם אישים אקרא

 פיוט יסדתיו לכבוד שבת קודש.

אֲלֵיכֶם אִישִׁים אֶקְרָא / אֶל בְּנֵי אָדָם קוֹלִי.

  אֶת דִּבְרִי זֹאת הַשִּׁירָה / הַאֲזִינוּ שִׁמְעוֹ לִי.
   מִנְחָה / שִׁבָחָהּ /אֶקָּחָה / לִכְבוֹד שַׁבָּת נִבְחֶרֶת.

   לִקְדוּשָּׁה וְלִמְנוּחָה / לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת.

   5 – נְתָנָהּ צוּר חֶלְקֵנוּ / גָּדוֹל קָדוֹשׁ וְנוֹרָא.
אֵל קְהַל עָדַתְנוּ / עִם הַדִּינִים בְּמָרָה
רַבַּת / חִבַּת / שָׁבַּת / לְשׁוֹנִי מְסַפֶּרֶת
לִקְדֻשָּׁה וְלִמְנוּחָה / לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת.

  יְסוֹד תֵּבֵל בָּהּ נִשְׁלָם / אֶרֶץ וְגַם שָׁמָיְמָה.
מִבְּרִיאַת הָעוֹלָם / מְקַדְשָׁא הִיא וּקְיָמָא.
10 – אֻמָּהּ /תָּמַה / רָמָה / מִמְּלָאכָה נִשְׁמֶרֶת 
לִקְדֻשָּׁה וְלִמְנוּחָה / לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת.

דִּבְרֵי חֹל הַם מְבֻדָּלִים / מְרֻחָקִים מִמֶּנָּה.
אָכֵן קֹדֶשׁ הִלּוּלִים / נִתְנוֹ לָהּ לְמָנָה.
תּוֹרָה / בָּרָה / תִּקְרָא / וּשְׁפֹךְ שִׂיחַ עֲטֶרֶת 

   לִקְדוּשָּׁה וְלִמְנוּחָה / לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת.

  וְהַזָּהִיר בִּכְבוֹדָהּ / שָׁלוֹם לוֹ כִּנְהָרִים.
15 – יִזְכֶּה יִנְחַל עַל יָדָהּ / נַחֲלָה בְּלִי מְצָרִים.
צֶמַח / יִצְמַח / יִשְׂמַח / בַּנֶּפֶשׁ הַיּוֹתֶרֶת 

 לִקְדוּשָּׁה וְלִמְנוּחָה / לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת.

  יָחִיד שׁוֹכֵן מֵעוֹנַי / בְּמַעֲמַד הַנּוֹרָא.
צִוָּנוּ עַל הַר סִינַי / זְכִירָה גַּם שְׁמִירָה.
זָכוֹר / שָׁמוֹר / אָמוֹר / שֶׁאֵין לָשׁוֹן דּוֹבֶרֶת 

   לִקְדוּשָּׁה וְלִמְנוּחָה / לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת.

   20 – דְּגוּלָה הִיא שְׁקוּלָה / כְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ.
וּמִיתָתוֹ בִּסְקִילָה / אִישׁ אֲשֶׁר מְחַלְּלָהּ.
דִּרְשׁוּ / עָנְשׁוּ / נַפְשׁוֹ / הִיא הִכָּרֵת תִּכָּרֵת  

לִקְדוּשָּׁה וְלִמְנוּחָה / לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת.

  בִּכְנִיסָה קָדֵשׁ אוֹתוֹ / עַל יַיִן גְּפָנֶךָ.
מְכֻבָּד וְכִבַּדְתּוֹ / מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ.
25 בָּהִיר / מָהִיר / זָהִיר / תַּעֲשֶׂה לוֹ מִשְׁמֶרֶת  

לִקְדוּשָּׁה וְלִמְנוּחָה / לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת.

  נַפְשָׁךְ עַנֵּג הַשְׂבִּיעַ / בִּמְטַעֲמִים עֲרֵבִים.
וּמִטָּתֵךְ תַּסִּיעַ / בִּמְרַבְּדִים חֲשׁוּבִים.
תֶּחְדֶּה / תַּעְדֶּה / בִּגְדֵי / לָבָן הוֹד וַעֲטֶרֶת

לִקְדוּשָּׁה וְלִמְנוּחָה / לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת.

חָסִין יָהּ מִי כָמוֹכָה / בְּסוֹד קְדוֹשִׁים רַבַּת.
– 30 כַּנָּה נָטְעָה יְמִינְךָ / אֹם נְצוּרָה כְּבָבַת.
קַלָּה / דַּלָּה / גּוֹלֶה / בֵּין הָעַמִּים שְׁחַרְחֹרֶת.
תִּתְעַנֵּג עַל ה' כְּאָז תִּהְיֶה גְּבֶרֶת.

   לִקְדוּשָּׁה וְלִמְנוּחָה / לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת.

1. 1. אליכם… קולי: על-פי מש׳ ח, ד. הזמנה לשמוע דברי שירתו. 2. את… לי: על־פי דב׳ לא, סד; לב, מד. 3. מנחה… נבחרת: דברי שירתי יהיו כמנחה. 4. לקדושה… ולתפארת: על-פי ברכת השבת בברכות שלאחר ההפטרה. 5. גדול קדוש ונורא: על-פי תה׳ צט, ג. 6. עם הדינים במרה: על-פי סנהדרין נו ע״ב, מצוות שבת וענייני משפט ודין נתנו לישראל במרה (שמי טו, כה). 7. רבת… מספרם: גדולת שבת וחיבתה אני מספר בשירי. 8. יסוד.. שמימה: שמלאכת הבריאה נשלמה בשבת, על־פי בר׳ ב, א-ג. 9. מבריאת… וקיימא: קדושת שבת קבועה ועומדת כנגד קדושת יום טוב הנקבעת על-פי הלוח וקידוש החודש. 11. דברי… מובדלים: על-פי שבת קיג ע״ב: ׳שלא יהא דיבורך של שבת כדיבורך של חול׳. 12. קודש הלולים: על -פי וי׳ יט, כד. כאן כינוי לתורה. נתנו לה' למנה: התורה היא חלקה של השבת. ׳שלא ניתנה שבת אלא לתלמוד תורה׳ על-פי פס״ר כג, ט. 13. תקרא: תורה. ושפוד שיח עטרת: תתפלל לקב״ה, וצ״ל כנראה, עתרת. 14. שלום לו כנהרים: על-פי יש׳ סו, יב. 15. יזכה… מיצרים: ׳שכל המענג את השבת נותנים לו נחלה בלי מיצרים׳, על-פי שבת קיח ע״א. 16. בנפש חיותרת: היא הנשמה היתרה, ראה: ביצה טז ע״א. 17. שוכן מעוני: כינוי לקב״ה על־פי דב׳ לג, כז. במעמד הנורא: מעמד הר סיני. 19-18. זכור… דוברת: ׳זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו׳, על-פי שבועות כ ע״ב. 20. דגולה… כולה: על-פי ירושלמי נדרים ג, ט ועוד. 21. מיתתו… מחללה: על־פי במ׳ טו, לו. 23. בכניטה… גפניד: שמצוה לקדש את השבת על היין, על-פי פסחים קו ע״א. 24. מכובד… דרכיך: על-פי יש׳ נח, יג. 25. משמרת: סייגים, שלא תבוא לידי חילול שבת, על-פי מ״ק ה ע״א. 27. תסיע: בשל חילופי מבטא ס/צ נכתב כך במקום: תציע. 29. הטין… כמון: על־פי תה׳ פט, ט. בסוד קדושים רבת: על-פי תה׳ פט, ח. 30. כנה נטעה ימינך: כינוי לישראל, על־פי תה׳ פ, טז. 31. קלה.. שחרחורת: תיאור מצבה של כנסת ישראל. שחרחורת: על־פי שה״ש א,ו. 32. תתענג…כאז: על פי יש' נח, יד.

קהילה קרועה – יהודי מרוקו והלאומיות 1943 – 1954 – ירון צור

העמותה לחקר מערכות ההעפלה על שם שאול אביגור

אוניברסיטת תל אביב

עם עובד – תשס"ב

קהילה קרועה מגולל את תולדות חדירת הלאומיות לחברה היהודית במרוקו, הקהילה היהודית הגדולה ביותר בארצות האסלאם. תוצאות מלחמת־העולם השנייה העניקו תנופה לציונות, אך גם לתנועה הלאומית המרוקנית, שבראשה התייצב בהדרגה הסולטאן.

מנגד ניסו גם השלטונות הצרפתיים הקולוניאליים לרתק את האוכלוסייה היהודית אליהם. על רקע בעיותיה הכלכליות החמורות של הארץ, הקמתה של מדינה יהודית וניצני הסכסוך הישראלי־ערבי התנהל מאבק על נפשו של היהודי המקומי. פרקי הספר מיוחדים לשחקנים הראשיים בדרמה זו, אך שימת לב מיוחדת ניתנת לסוגיית מדינת ישראל ויחסיה עם יהודי מרוקו.

בתקופה זו התחולל גל העלייה הראשון הגדול ממרוקו לישראל. סימני ההחרפה ביחסים בין אשכנזים למזרחים בישראל הצעירה ניגלו לעין, והעולים ממרוקו כבר סומנו כמי שניצבים בחזית מה שמכונה ״הבעייה העדתית״. המחבר מנסה לאתר את מקורותיה של בעייה זו במפגש החד־פעמי שהתחולל בציונות בין אתוס האחדות והשוויון של המסורת הלאומית לבין ההשפעות המפלגות של המורשת הקולוניאלית.

על רקע העלייה ההמונית נוצרה חרדה דמוגרפית חדשה ביישוב האשכנזי הוותיק, ועולי מרוקו, מסיבות רבות ומגוונות, הצטיירו כסמלו של האיום הגדול. ספרו של ירון צור מסתיים ב־1954, עם ראשית פריצתו של גל העלייה השני ממרוקו. בשלב זה כבר החלו להתבהר הכיוונים הראשונים של התהליכים ההיסטוריים ארוכי הטווח שיעמיקו וירחיבו את קרעיה של החברה היהודית ההיסטורית במרוקו ויכשירו את לחצי ההגירה אל מחוצה לה.

קהילה קרועה הוא ספר יחיד במינו בניסיונו להיחלץ מכבלי ההיסטוריוגרפיות הלאומיות למיניהן ובעיצובו של סיפור כיבושה ההדרגתי של יהדות מזרחית גדולה בידי הציונות. ד״ר ירון צור הוא ממקימי ״האוניברסיטה הפתוחה״ ומרצה בכיר בחוג לתולדות עם ישראל באוניברסיטת תל־אביב.