ארכיון יומי: 19 בפברואר 2013


ברית- בעריכת אשר כנפו..אמנון אלקבץ העיר תיטואן – ירושלים הקטנה

אמנון אלקבץ

העיר תיטואן – ירושלים הקטנה

טמודא – Tamouda)

חוברת ברית מספר 29

חבל ארץ זה של תיטואן ובנותיה, ידוע כאזור חקלאי פורה ביותר. שפע מימיו הרבים, ושדות אדמות-הסחף הרחבים שבין עמקי-ההרים, עשוהו למעין אסם תבואה של צפון מרוקו. כל האזור טובל בירוק-עד של יערות, מטעים, עמקים וגאיות, פארקים טבעיים רחבי ידיים ונופים עוצרי נשימה. ניחוחות ההדר והיסמין, הזכירו למתיישביו שבאו מקסטיליה, מאנדלוסיה, מגרנאדה ומוולנסיה, את ארץ מגוריהם אשר גרו בה עד לא מזמן.

מגורשי ספרד ופורטוגל, לא היו צריכים להתאמץ הרבה על מנת להתאקלם בסביבה. כאן הם מצאו את האווירה הים- תיכונית שאפיינה את מולדתם ממנה גורשו. הבתים הלבנים, הגינות המטופחות על שלל צבעי-פרחיהן, מזרקות המים הרבות ומעל לכל, השפה הספרדית השלטת בכל האזור, היא שפת האם שלהם, הקלו על קליטתם המהירה. לא בכדי בחרו המגורשים לקבוע את מקום מושבם דווקא במקום זה.

האזור העשיר בהיסטוריה ובתרבות שהותירו אחריהם הכובשים השונים לדורותיהם, היווה בשבילם מקור לא אכזב לעינוג נפשם ורוחם. מוסדות הממלכה חותרים כיום להפוך חבל ארץ זה של תיטואן, לאחד האזורים המתויירים ביותר במרוקו. האזור עשיר במערות רבות שבסביבה ההררית, בהן נמצאים ציורי קיר, יפים ומרהיבים, מהתקופה הפרה-היסטורית.

השלטונות מקווים שהגופים הפראיים, הצמחייה, יערות העד, המים הרבים והאקלים הים-תיכוני הנוח, יחד עם "חופי-הזהב" בהם מוקמו "מועדוני-הים-התיכון" המפורסמים שבעולם, הם שיביאו את התיירות המקווה. ברם לא סגי בכך, הגדילו ובנו גם תשתיות לפעילות פיסית. הוקמו פרוייקטים רבים בהם, מועדוני גולף המשתרעים על מדשאות רחבות ידיים. מועדוני קליעה, איצטדיון קריקט, מועדון רכיבה על סוסים, מרכז יציאה לטיולים במסלולים רבי-הוד ונופים עוצרי נשימה, וכמובן גם ארמון מיוחד למלך שנבנה על אחת הגבעות היפהפיות.

לצורך קיצור דרכי התחבורה הפנימית והובלת סחורות, הרחיבה הממלכה את שדה התעופה Sanya R Mel שליד תיטואן, ונסלל כביש-אגרא מהיר בעל ארבעה נתיבים, מטנגייר עד מראכש, באורך של יותר מ-800 ק"מ, ובקרוב הוא יגיע גם לעיר אגדיר שעל חוף האוקיאנוס האטלאנטי, בסה״כ כ-1000 ק"מאורך. אלה חלק מהפרוייקטים שנבנו על מנת לעודד את הערים לכיוון התיירות הבינלאומית המתפתחת, וכן לגרום לכך שחלק מאוכלוסיית מרכז המדינה, במיוחד זו המשכילה, תעתיק את מקום מגוריה, ממרכז הארץ אל צפונה.

כבר כיום נהנה האזור מתמריצים ממשלתיים ומהנחות מס שונות, על מנת לעודד את אוכלוסיית המרכז הצפופה שמסביב למטרופולין הכלכלי שבקזבלנקה, לעבור לצפון המדינה. המצב בקזבלנקה הגיע להתפוצצות אוכלוסין. העיר ופרבריה מונים כיום למעלה מ-12 מליון תושבים, כ-25% מכלל תושבי המדינה, והיא ממשיכה לגדול בקצב מדהים.

יחד עמה ובמקביל,' קיימת אבטלה עולה וגואה. הפתרון היחיד לכך הוא פיזור האוכלוסין, ואין מקום מוצלח יותר לקליטת עודפי כוח האדם, מאשר בחבל הארץ הצפוני המשווע לידיים עובדות. עידוד החברות התעשייתיות לעבור לאזור תיטואן, מלווה בהנחות מס של 50% ובעוד הטבות מפליגות אחרות. כגורמי משיכה, נבנו בה מרכז הכשרה טכנולוגי המפורסם בכל מרוקו, וכן מכוני יישום להכוונת בוגרים בעלי ידע מתקדם לתחומים רבים, אוניברסיטה ע״ש

Abdelmalek Essaadi, ו־ Universite des deux Rois ("אוניברסיטת שני המלכים", כנראה ע״ש מוחמד החמישי וחסאן השני). פרט לאוניברסיטאות, נבנו מכוני-מחקר אקדמיים רבים עבור השכבות המשכילות לכלל תושבי המדינה, ובהם Ecole superieure Roi Fahd de Traduction, המכון הגדול ביותר לתרגומים מדעיים במרוקו. הידוע והמפורסם מכולם הוא מכון סרוונטס לשיתוף הפעולה הבינלאומי ,Institut Fran9ais de Tanger – Tetouan המשותף לתיטואן וטנגייר.

הערצת הקדושים -יהודי מרוקו – י. בן עמי

 

. התגלות על־ידי מעשה יוצא דופן סמוך לשעת הפטירה

מסורות מספרות על קדושים שבעת קבורתם ירדו שרשראות מן השמים כדי להעלות אותם, כמו ר׳ יחייא לחלו , ור׳ מרדכי דיין או שמלאכים ירדו לקחת אותם, כמו אצל ר׳ מרדכי תורג׳מן והרב של העיירה של עשרה בקבר. על ר׳ יוסף תורג׳מן מסופר שהיה זקן מופלג וביקש למות והמלאכים מסרו לו את התאריך המדויק לפטירתו בליל הסדר השני. קיימת גם אמונה שהקדושים יכולים לעלות גוף ונשמה לשמים. וכך מסופר על ר׳ יוסף באג׳איו, שמוסלמיה ראתה אותו עולה לשמים, על מול תפילין, שעלה גוף ונשמה ורק התפילין נשארו: ועל ר׳ עלי בן יצחק.

  1. 5.         התגלות על־ידי נוכחות עמוד אש או אור מעל הקבר

עמוד האש הוא סימן היכר נוסף של הקדוש. כשעמוד אש עומד מעל קברו של אדם, זה אות כי שם קבור קדוש ויש לבקרו: כך היה עם ר׳ אליהו דהאן מאיית יעיש, שהאש רדפה אחרי מוסלמים שרצו לחפור את קברו כדי לכבותה: מול טרייא, בעל האור, הוא עץ שעליו יורדות להבות מהשמים כל לילה לפי מסורת אחת, או כל ערב שבת עד מוצאי שבת לפי מסורת אחרת:על קברו של ר׳ משה בן־יעקב חיון היתה יורדת אש כל יום שישי, כל ראש חודש וכל ערב חג, ויהודים ומוסלמים היו רואים אותה: על ר׳ חיים כהן מסופר, שבלילה שלאחר קבורתו ראו תלמיד חכם ומשפחתו, שהיו גרים ליד בית־הקברות, אור חזק כמו אש בדמות קערה מונחת על־גבי קבר הרב: כאשר נפטר ר׳ יוסף דהאן ונקבר, ראה בלילה קאדי, שהיה גר ליד בית־הקברות, אור מהשמים למטה, שני עמודים, אחד ירוק ואחד כמו נר גדול. רק הקאדי ראה זאת ואנשיו לא ראו. הוא פחד ועזב את המקום: כשהביאו את ר׳ יוסף דיין לקבורה, לאחר שהצליחו לרחוץ אותו רק בנסיון השלישי, ראו אור יורד על הקבר ואף המוסלמים הרגישו.

עמוד האש יכול ללוות את הקדוש גם בחייו. כך הציל רבי אברהם אזולאי – מראכש – את חייו ואת חיי חכמים אחרים כשהמלך ראה את עמוד האש על ראשו. על הבעל שם טוב מסופר ש " הסיר את המסווה וראה אור גדול וקם לפניו ".

  1. 6.         תופעות אחרות להתגלות קדוש

לפעמים הקדוש מתגלה תוך התקפה של אסלאי– זוהי מחלת הנפילה –  כמו מול תימחדארת, כאשר אשה מתאביה ביטאה את שמו בזמן ההתקפה.

מקרה מפורסם הוא זה של ר׳ דניאל השומר אשכנזי, שנתגלה לנער ערבי שסבל ממחלת השגעון. הנער ברח מביתו ובשדה נתגלה לו הקדוש שמסר לו את שמו ואמר לו איפה מקום קבורתו וגם ריפא אותו. הנער חזר בריא לביתו אחרי מספר ימים וסיפר לכולם על אודות הקדוש. מסופר גם שהקדוש התגלה לנער תוך כדי התקפת שדים. מסורת קדומה מספרת שהקדוש התגלה ליהודי תוך כדי התקפת אסלאי.

במחקרנו גילינו מקרה אחד בלבד של קדושה הקשורה לאדם הסובל ממופרעות נפשית. זהו המקרה של ר׳ ראובן אג׳ייני, שנראה היה לפעמים כמשוגע לאנשי סביבתו. הוא היה מנבא דברים שבאמת התקיימו, ולכן כשנפטר הלכו להשתטח על קברו.

לפי ידע פרטי שלי מפי מר שאול זיו – אג'ייאני – ז"ל מירושלים, המחלה הועברה מאיש חולה לרבי ראובן אג'ייאני כאשר כתב קמע עבור חולה זה לפי בקשת רבי שמואל אלבז מפאס. זה היה עונש של שבירת טאבו משפחתי, כי מסורת היא במשפחה שאין לעסוק בריפוי. לפי עדותו של שאול זיו, רבי ראובן אג'ייאני עשה זאת מתוך דוחק כלכלי. סיוע לעדותו אנו מוצאים בהקדמה לשיר של רבי ראובן אג'ייאני. " בקשה ורחמין למבעי מן קדם אלא שמייא, על כי רבת שבעה לה נפשי, צרות רבות מקורות הזמן, ופרט שאני שרוי בבור העניות ר,ל. ה' יאמר די לצרה – מתוך שפתי רננות, ירושלים תשל"ג, עמוד 157.

מצאנו מקרה אחד של התגלות קדוש על־ידי קדוש אחר: כאשר ר׳ משה מימון היכה באדמה לאחר בצורת קשה ובמקום פרץ מעיין, הוא הודיע ליהודים שקבור שם קדוש בשם קאייד אל־גאבא וביקש שיבואו לבקרו.

חיות מסוימות, ובעיקר יונים, הן סימן של קדושה: על דקל מסוים ישבו תמיד שתי יונים והאנשים הבינו ששם צריך להיות קבור קדוש. פעם כשיהודים קראו תהילים ליד אותו דקל, הופיע ר׳ דוד הלוי דראע, זיהה את עצמו וביקש מהם שיספרו עליו, ובאותה עת הודיע איך יציל אותם משודדים מוסלמים.

במקרים מסוימים מוסלמים הם האחראים להתגלות קדוש: ר׳ משה (שליד מולאי איגגי) נתגלה כשמוסלמים חרשו במקום ומצאו את התאריך שלו:מוסלמי אחר ראה כאשר ר׳ רפאל הכהן נכנס לקבר והקבר נסגר עליו ומסר ליהודי שעבר במקום ששם נמצא אדונם של היהודים. היהודי חפר ומצא תאריך והודיע ליהודי המקום שיצאו ברחובות העיר והכריזו שהתגלה רב בשם ר׳ רפאל הכהן והיהודים התחילו להשתטח על קברו.

מעניין לציין גם את הקשר בין עצמים בטבע — אבנים, סלעים, מעיינות, הרים, עצים וכד, לבין קדושים, לרוב קדושים אגדיים. קשר זה יכול להיווצר באחת הדרכים שהזכרנו לפני כן. לרוב נוצר הקשר באמצעות חלום, כמו במקרים של ר׳ אלעזר בן־ערך, ר׳ מימון אלגרבלי, ר׳ יצחק אל־קאנסי, מול אז׳בל אל־כביר, ר׳ אברהם דרעי, ר׳ יצחק הלוי, ר׳ מסעוד מאני, ר׳ אברהם מכלוף בן־יחייא, ר׳ יהודה וראובן ומול סדרה: או עקב הופעת אור על העץ, כמו במקרה של מול טרייא: או דרך התגלות על־ידי קדוש אחר, כמו במקרה של קאייד אל־גאבא.

חיי היהודים במרוקו – תערוכת מ.ישראל-פיפה

תערוכת מוזיאון ישראל

חיי היהודים במרוקו

סוליקה הצדקת-הרוגת המלכות

עם הספר

על החיבור ועל המחברת. שנים רבות עסקה ז׳ולייט חסין במחקר על הנערה היהודייה סול סוליקה חשואל הצדיקה, בת טנג׳יר שבמרוקו, שהוצאה להורג בעיר פאס בשנת צדק״ת (1834). נקודת המוצא שלה היו הפיוטים והקצות שכתבו חכמים יהודים עליה, וטקסטים אחרים שיצאו מתחת ידיהם של לא יהודים. בראשית שנת תש״ע שמעתי ממנה שהמחקר התקרב לסיומו, ושני חלקיו של החיבור כבר כתובים. אלא שהיא מבקשת ללטש את הדברים ולהשלים כמה זוטות ועוד תוספות של פריטים ברשימה הביבליוגרפית. עקבתי אחרי המחקר שלה בשיחותינו הקבועות בטלפון בימי שישי, כאשר הייתה מטלפנת לומר ״שבת שלום״, להתעניין בכל אחד מבני משפחתי, ואגב כך הייתה שחה עמי על ספרה.

להוותנו, בחודש שבט של אותה השנה טלפנה שלא כדרכה באחד מימות השבוע ולא בערב שבת, וסיפרה לי שחלתה במחלה קשה. בביקור״ אצלה בבית החולים ובבית ההחלמה ובביתה עודדתי אותה להזדרז להשלים את הספר, וביזמתי מסרה את הספר לעריכת לשון ראשונית לידי עדנה אברמסון. ואז הממה אותי בבקשתה: ״משה, אני מפקידה בידך את הספר; אני מקווה לזכות לראות בפרסומו. אבל אם לא אזכה, אנא ממך דאג ללוות ככל שתוכל את הוצאתו לאור; אני יכולה לסמוך רק עליך״. היא הוסיפה ואמרה שהיא מקציבה סכום ראוי מעיזבונה, המופקד בידי אחיה, למימון של כל שלבי ההפקה של הספר מאל״ף עד תי״ו.

קשה היה לי להתמודד עם הדברים הללו, שהיו מעין צוואה רוחנית. אבל לא יכולתי להתעלם מהם, כי הוקרתי את ז׳ולייט כחוקרת חשובה וכדמות מופלאה. ידעתי כי בחקירתה היא הופכת ומהפכת בנושאי מחקרה, מעמיקה חקור ומבררת כל פרט עד תומו. אף לא יכולתי שלא לראות כעין הזדהות אישית שלה עם סול סוליקה. פעמים אחדות דיברה אתי שגם היא כסול לא העמידה בית. עם זאת אמרה וחזרה אמרה שמצאה תנחומות בעובדה שזכתה להעמיד מחקרים בספריה ובמאמריה על פרוסט, בספרה על שירתה של דליה רביקוביץ ובעבודותיה האחרונות על סול. ואף הרבתה לדבר על אהבתה הרבה לילדי אחיה. הספר הזה הוא מרובה פנים. חקירותיה של ז׳ולייט חסין נוגעות בהיסטוריה ובפרשנות על יסוד ההדרה של טקסטים וניתוחם הספרותי מזוויות שונות. ז׳ולייט בת מכנאס שנולדה בעולם הישן, הייתה בחינוכה ובפעלה רב השנים לבת העולם החדש. היא הייתה חוקרתביקורתית מאוד והקפידה במאוד מאוד על כל פרט ופרט הנחקר, וידעה לצרף את הפרטים לתמונה כוללת. שליטתה בלשונות ובתרבויות אחדות ניכרות בכל פרק מפרקי הספר. זאת ועוד אחרת, היא לא הלכה שבי אחרי אמונות עממיות ואגדות שנשתקעו בטקסטים, היא בחנה בחינה ביקורתית וקפדנית את כל מה שנאמר בהם בתוך הקשרו ההיסטורי והתרבותי, ולא חששה להתייצב נגד מה שהפך לנחלת הכלל.

כדרכו של כל חוקר גדול יש באמירותיה ובמסקנותיה דברים שלא כל אחד יסכים אתם. היא אף ציפתה שעיוניה בפרשת מותה של סול יעוררו ויכוח ודיון שהיא עצמה תשתתף בו. אך למרבה הצער והכאב, היא לא תיטול חלק בדיון כזה אם יתקיים. אי אפשר לו לספר הזה שלא יעורר עניין בין חוקרי תולדות יהודי המגרב ובקהל חוקרי תולדות היהודים – יחידים וקהלים – שמתו מות קדושים בכל הדורות ובכל התפוצות. היא עומדת כאן גם על היבטים חשובים הכרוכים בעובדה שבמוקד הסיפור ניצבה נערה יהודייה, כלומר אישה ולא איש. כמה וכמה עיונים בספר הוקדשו לצדדים האלה, כגון הפרק העוסק ב״סדר נשים״ (פרק ו בחלק הראשון) והעיון הקצר החותם את הספר: "סוף דבר: הפיוטים והקצות על סול על פי משנת המגדר״.

על הפקתו של הספר. הרבה שותפים חברו בהפקת הספר הזה. גב׳ עדנה אברמסון ערכה עריכה ראשונית את הלשון של החלק השני עוד בחייה של ז׳ולייט, ואת החלק הראשון היא ערכה רק לאחר מותה. כמו כן שקדה על ריכוזה ועל איחודה של הביבליוגרפיה במסירות ובידענות. לאחר מכן קרא ד״ר מאיר נזרי הגהות של הנוסח הראשון, שנמסר לו לאחר עריכת הלשון. ואז הגיע לידי כתב היד של הספר על שני חלקיו, ושקדתי עליו במשך כארבעה חודשים. קראתיו בעיון מספר פעמים. מצאתי שכוחה של ז׳ולייט רב היה לה גם בחודשי מחלתה, והוציאה מתחת ידיה מלאכה גמורה. עם זאת, במקומות לא מעטים נותרו פרטים שהיו טעונים השלמה, ואנוכי השלמתים כמידת יכולתי. אף נמצאו כאן וכאן מרכות בפרטים אחדים, ודאגתי לסלקן. לפי בקשתה של זיולייט ערכתי לה עריכת סגנון מאמר אחד שנתנה לי לפני פרסומו לפני שנים אחדות. כך נהגתי גם כאן: שיפרתי גם את הסגנון במקומות לא מעטים. אבל לא ההנתי ולא מלאני לבי לנגוע בכל פרט של תוכן, וכל מה שכתוב כאן הוא מה שיצא מתחת ידה!! רק לעתים רחוקות מאוד הוספתי בין סוגריים מרובעים כמה הערות שוליים קלות ערך. כולן חתומות בר״ת של שמי(מב״א).

על הכנסת התיקונים שלי שקדה עירית בריס. לאחר קריאה נוספת של הגהה בידי, הספר נמסר להעמדת הסדר לידי הגב׳ שולמית ירושלמי. עם השלמת השלב הזה קרא אריאל שוה את הספר כמה וכמה פעמים הגהה מוקפדת ושקד על תיקונים רבים בפרטיםבכללים. הודות לעבודתו השקודה והנבונה הושלמה מלאכת הכנת הספר. תודת בני משפחתה של ז׳ולייט חסין ותודתי נתונה בזה לכולם. יתברכו מפי עליון.

המחברת ראתה להציע לספר תוכן עניינים מפורט, שייתר הכנת מפתחות. הספר יוצא במלאת שישים שנה להולדתה בחורף של שנת תש״ו, והוא מדובב את שפתיה, ודבריה אלה הם זיכרונה.

הספר הזה לא היה יוצא לאור לולא מסירותו הכבירה של דוד חסין, אחיה הנאמן של ז׳ולייט. הוא שראה בהפקת הספר גמילות חסד אמתית לאחותו הנעלה, ודאג לממן מעיזבונה את כל שלבי העבודה. הוועדה לספרות מדעית במדעי היהדות של מוסד ביאליק, שז׳ולייט הייתה חברה בה שנים אחדות והרימה לה תרומה חשובה בנוכחותה, קיבלה את הספר לפרסום במוסד. תבורך הגב׳ אורית אלירז־ורטהיים, סגנית המנכ״ל של מוסד ביאליק, על טיפולה המסור בשלבים האחרונים של הפקת הספר במסירות ובמקצועיות.

עם הספר

משה בר־אשר

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 134 מנויים נוספים

פברואר 2013
א ב ג ד ה ו ש
« ינו   מרץ »
 12
3456789
10111213141516
17181920212223
2425262728  

רשימת הנושאים באתר