ארכיון יומי: 12 בפברואר 2013


גירוש ספרד-ח.ביינארט

פרק ראשון מבוא: פרנאנדו ואיסבל מלכי ספרד

הטענות

על מנת לתת מקור לטענותיו, כי התלמוד מצווה על כפירה ועל איבה כלפי הנוצרים, וכי הוא מתיר ליהודי לרמות את הגוי, לגזול ממנו ואף להרגו, ציטט ניקולס דונין מן התלמוד מספר קטעים. בין שאר ציטוטיו, השתמש דונין באמרה "טוב שבגוים הרוג"‏, שלפי מקורה עוסקת בדיני מלחמה ולא בהיתר הכללי להריגת גויים, ובאמרה "אסור ליתן לגוי מתנת חנם משום 'לא תחנם', ואסור ליהודי לומר כמה נאה גוי זה"הוא ציין שבעיני התלמוד, גויים חשודים על רביעה של חיות או של זכרים, על עריות ועל שפיכות דמים.

תשובתם של הרבנים לגבי יחסו השלילי של התלמוד אל הגוי, הייתה שאין למתוח קו משווה בין הגויים שאליהם מתייחס התלמוד לבין הנוצרים, ועובדה היא שאכן יהודים סוחרים עם נוצרים גם ביום חגם של האחרונים, מתייחדים איתם, מלמדים אותם תורה, ועוד.

הרבנים הבליטו את עתיקותו של התלמוד, את היותו פירוש למקרא ולא תחליף לו.

לגבי הדברים בגנותו של ישו השיבו הרבנים כי המדובר הוא בישו אחר: "כי לא הייתה כזאת מעולם שנולדו שני אנשים בעיר אחת ושם אחד להם ומתו במיתה אחת? הלא רבים כאלה בארץ!". בכנותה של תשובה זו מוטל ספק רב

רבי יחיאל התייחס ליכולתו של הנוצרי להיגאל, על פי הדת היהודית. הוא טען, שעל ידי קיומן של שבע מצוות בני נח יכול כל גוי, לרבות הנוצרי, להיגאל. לתפישה זו, ישנם אכן מקורות מבוססים במחשבה היהודית.

הערכת תשובות הרבנים

ההבחנה בין גויים בתלמוד לבין נוצרים שבה הסבירו הרבנים את אי הרלוונטיות של הדינים שציטט דונין לא הייתה טקטית לצורך המשפט בלבד. הספרות ההלכתית מבדילה ברובה בין עובדי העבודה הזרה לבין הנוצרים. אומנם היקף השימוש בהבחנה זו משתנה לפי טיבו ודעתו של הפוסק, ואילו הרבנים המתווכחים עשו בה שימוש גורף, ואף הסבירו שדברי התלמוד בגנות הגויים מתייחסים לבני שבע אומות כנען בלבד, דבר שבוודאי אין בו אמת. עם זאת, בסופו של דבר הצורך להצטדק למען המשפט סייע להפנמה כנה של השקפות סובלניות, דבר המאפיין במיוחד את משנתו של רבי מנחם המאירי, חמישים שנה אחר כך.

כפי שמעיר יעקב כ"ץ:

 

נתגלה לנו כאן זימונו של מפנה היסטורי כפול. שהרי המשפט בפריז מהווה בתולדות הכנסייה מעבר מסובלנות יחסית כלפי הדת היהודית לנוהג של התאנות, חשדנות וביקורת כלפי מנהגי היהדות ועיקריה. אותו מאורע גופו דחף את היהודים, אולי שלא בטובתם, לצעוד צעד קדימה לקראת ההשקפה של סובלנות דתית.

ההכרעה

בסיום המשפט מצא חבר השופטים את התלמוד אשם בדין ודן אותו לשריפה. ניסיונותיהם של היהודים למנוע את ביצוע גזר הדין נכשלו וכל ספרי התלמוד הוחרמו. בשנת 1242 שרפו הצרפתים בפריז במשך כשתי יממות את כל ספרי התלמוד (מדובר כמובן בכתבי יד ולא בספרים מודפסים, שהרי הדפוס עוד לא הומצא).

ההשלכה של המשפט הייתה ברורה וחדה. הנוצרים מתכוונים לעשות דבר שנמנעו ממנו במשך כל הדורות עד אז – להתערב בתפיסה ובאמונה היהודית עצמה, ולא להשלים איתה מתוך ראיית היהודים כעדים על אמיתות הנצרות באומללותם הנוכחית או בהתנצרותם לעתיד לבוא.

דיאלוג עם טריפון היהודי

דיאלוג עם טריפון היהודי הוא חיבורו הגדול והחשוב ביותר של יוסטינוס מרטיר (Justinus martyr), וידוע גם כוויכוח הקדום ביותר בין הנצרות והיהדות.

שתי הדמויות המתווכחות הן המחבר וטריפון: המחבר נולד כפגני בקולוניה הרומית פלוויה נאפוליס (שכם), ואחר כך התנצר ושימש מורה לפילוסופיה באפסוס; טריפון הוא יהודי שעזב את ארץ ישראל בגלל מלחמות בר כוכבא. החיבור בן 142 הפרקים נכתב שנים מועטות בטרם הוצא יוסטינוס להורג בשנת 165. המחבר מדבר על היהודים בהתמרמרות גלויה ומייחס להם מעשי איבה כלפי הנוצרים, ואילו טריפון מגן על עמו בשפה רפה, שהרי מלכתחילה נועד להפסיד בוויכוח.

בחלקו הראשון של החיבור טוען יוסטינוס שמצוות התורה כמו שמירת השבת וברית המילה, בוטלו בצדק רב עקב בוא הנצרות. בחלקו השני של החיבור מנסה יוסטינוס להוכיח לפי הכתוב במקרא שנביאי ישראל חזו את בואו של ישו, בן האלוהים, וזאת בהתאמה למסופר בבשורות. לראיה על אלוהותו של ישו מסתייע יוסטינוס בכתוב בספר ישעיה ז' י"ד: "הנה העלמה הרה ויולדת בן", ומפרש "עלמה" במילה "בתולה", ומכאן שרוח הקודש הולידה את ישו (דיאלוג מ"ג ס"ז). יש שיוסטינוס מסתייע בכתובים שאינם מצויים כלל במקרא. למשל, הוא מביא ציטוט מתהלים צ"ו י': "ה' מלך מן העץ" (דהיינו, ישו מלך מן הצלב). בחלקו השלישי של החיבור מובעת הדעה כי בחירת האל עברה מישראל לנוצרים, ולכן הנצרות היא החלופה האמתית של ישראל.

ציטוטים מרכזיים מהדיאלוג טריפון: "יודע אתה, אמרתי, כי את כל אשר אמרו ועשו הנביאים – כפי שגם הוסכם על ידיכם (היהודים) – הם גילו במשלים ובסמלים, ועל כן אין זה קל לכל לתפוס את רוב הדברים, בהסתירם את האמת שבהם באופן שהמבקשים למצוא וללמוד (אותה – טריפון) יתייגעו. והללו אמרו (היהודים): "אכן הוסכם על ידינו". טריפון: האזן נא אפוא – אמרתי, לאשר (בא) אחר כך. הרי משה היה הראשון שחשף באמצעות האותות את מה שנראה כקללה זאת שלו.

היהודי: לאילו (אותות) מכוון אתה?

טריפון: "כאשר העם – אמרתי – נלחם בעמלק ובן נון, אשר נקרא בשם ישו (יהושוע), עמד בראש המערכה, משה עצמו התפלל אל האל בפרשו את ידיו לכל צד, ואילו חור ואהרן תמכו בהן מלמטה כל היום, כדי שלא ירפו בהתעייפו. כי, כפי שנכתב בכתובי משה, אם נתרופף משהו מן התבנית הזאת שחיקתה את הצלב – ידו של העם הייתה על התחתונה ואילו אם היא נשארה במצבה זה – עמלק הובס קשות, והגובר גבר על ידי הצלב.

טריפון: "וכן נראה שההצבה נגד הנחשים שהכישו את ישראל הייתה לישועת המאמינים הודות לתבנית ולסימן (של הצלב), כי היא הכריזה מראש שמכאן ואילך יבוא מוות על הנחש הודות לזה שעתיד להיצלב, ונוסף על כך תבוא ישועה לאלה המוכשים על ידיו והנמלטים אל מי ששיגר את בנו הנצלב אל העולם."

בציטוטים אלו, מנסה טריפון לבסס את טענתו העיקרית כי בואה של הנצרות, סמליה ונציגיה עלי אדמות נחזתה עוד במקרא.

יוסטינוס מתגלה בחיבורו כאחד מנאמניו של פאולוס, והוא אף מקצין את עמדותיו של השליח הנוצרי. אולם טריפון לא שוכנע מדבריו, ויוסטינוס אינו מסתיר עובדה זו. בספר גם מובאות טענות היהודים נגד הנצרות של אותם הימים. בחיבור מצוטטות מאות מובאות מן המקרא, רובן ככולן מתרגום השבעים, שכמה מטפסיו היו בימים ההם מסורסים על ידי הוספות ברוח הנצרות. כן מצוטטים בחיבור לראשונה דברי הבשורות בהרחבה. נשתמרו בו אף מסורות נוצריות של אותם הימים, וגם ידיעות על הכנסייה הקדומה, ולפיכך רבה חשיבותו מבחינת תולדות הנצרות.

החוקרים סבורים שהחיבור משקף בעיקר את המאבק שהתחולל בין יהודים לנוצרים על נפשות הפגנים. הוא ממוען בראש ובראשונה לגויים הקשורים ביהדות ואשר אינם בטוחים לגבי הנצרות. יוסטינוס מנסה לשכנעם לפסוח על היהדות ולעבור הישר אל הנצרות ואז לדבוק בה. לדבריו, היו גם גויים שהגיעו דרך הנצרות אל היהדות ולא להפך. יש בדבריו גם משום עדות למחלוקת בקרב הנוצרים בדבר שמירת המצוות. יוסטינוס עצמו גורס כי לנוצרים ממוצא יהודי מותר לשמור את מצוות היהדות, ואילו לגויים נוצרים אסור הדבר.

תולדות היהודים באפ' הצפונית -הירשברג

ב. היהודים כמסכת המאורעות המדיניים.

מקור אחר מוסר כי עם המשפחות המוסלמיות, שהגיעו מאנדלוס כדי להתיישב בפאס שנים מספר

לאחר היווסדה, באו גם יהודים, שחויבו לשלם מס גולגולת שנתי בסך 30,000דינארים. לפי מספר זח יש להניח כי שיעור הגברים המבוגרים, כי רק אלה היו חייבים במס, הגיע לפחות ל־ 15,000

זה מתאים לכלל אוכלוסיה יהודית בסך של 45,000 נפש — לפי יהס זהיר ביותר: לעומת כל גבר מבוגר אישה מבוגרת וילד בגיל למטה משתים עשרה. אבל לא ייתכן, כי מספר גדול כזה של יהודים

הגיע מספרד, שעה שאנו שומעים, כי רק שמונה מאות משפחות מוסלמיות — כלומר כששת אלפים נפש ־ – באו אז מספרד.

לכן יש להניח, כי אם סך המם שנקטו הנהו נכון, הוא נסב על כל היהודים, שישבו אז בממלכת בני אדרים, ).  על חשיבותם והשפעתם של היהודים יעיד סיפור על מעשהו של האמיר יחיא האדריסי  (בשנות הששים למאה התשיעית), בין אם הוא אמת או המצאה.

נפשו של יחיא זה חשקה בעלמה יהודיה יפהפייה והוא ביקש לשאתה לאישה. ומשלא נענתה לו, על אף הפצרותיו, חדר לביתה ואנסה במרחץ. לשמע הנבלה התקהלו מוסלמים ויהודים בראשותו של שייך מוסלם, רדפו אחרי האמיר, שהסתתר באחת השכונות, והרגוהו.  

אלמנתו של האמיר נאלצה להזעיק את אביה, מושל ההר, כדי להשקיט בכוח את סערת הרוחות. היסטוריון צרפתי בן זמננו מעיר, כי מאורעות אלה מרמזים עד כמה מעורים היו היהודים בחיי

המוסלמים, ועל מקומה המכובד של האישה בחברה  שעדיין נשארה ברברית".

בסוף המאה התשיעית לסה"נ הגיע לפאס ר׳ יהודה בן קוריש, ראשון הבלשנים העבריים, שהוכיח את אנשי פאס על שהם מזניחים את תרגום התורה לארמית, ובאגרתו המפורסמת ביקש להראות את התועלת הרבה שתצמח לידיעת הלשון העברית מהשימוש בתרגום  ".

כמעט בעת ובעונה אתת עם ממלכת בני אדריס ייסד האמיר אבראהים אבן אל־אגלב בחלקה המרכזי של אפריקה הצפונית נסיכות עצמאית למחצה, שלא ניתקה את קשריה עם הכליפים בבגדאד.  גבולותיה של מדינה זו השתרעו עד הר נפוסה במזרה והבל מזאב במערב.  

בירתה הייתה קירואן, אשר נוסדה אמנם  בראשית הכיבוש הערבי, אבל סבלה קשות במלחמות שהיו נטושות בין הח׳ארג׳ים, הפורשים ובין נציבי השלטונות של בגדאד. זו אחת הסיבות, שבגללן לא יכלה העיר להתפתח.

ייתכן כי מיד עם היווסד קירואן עברו — או הועברו — אליה יהודים ". ( ויש סוברים, כי עדת ק. עמדה בקשרים עם ר׳ יהודאי גאון סורא  (מחצית המאה  השמינית לסה"נ) בבירור ענייני הלכה ). היסטוריון ערבי מזכיר יהודי בחצרו של הנציב הערבי , שהיה אז בקירואן אולם רק בימי בית אגלב החלה התפתחותה המסחררת של קירואן כעיר מסחרית גדולה, ראשונה במעלה ובחשיבות בכל אפריקה הצפונית — בשל מקומה המרכזי.  

עם התמוטטות שליטתו של הצי הביזאנטי על הים התיכון המערבי לא החמיצו בני אגלב את ההזדמנות, שבאה לידיהם, כדי לקשור קשרים מסחריים עם הארצות החונות על חופיו אירופיים, ואף ניסו את מזלם במסעי כיבוש על סיקיליה ועל איטליה הדרומית, שבהם הוחל בשנת  827.

מעשי כיבוש זה נמשכו עשרות שנים (גורלה של סיקיליה הוכרע רק בשנת 902 ) ומעורים היו בהם גם היהודים תושבי סיקיליה ואיטליה הדרומית. הד המאורעות עולה ממגילת אחימעץ, שמהברה הי בראשית המאה האחת־עשרה באוירי ORIA  שבאיטליה הדרומית.

  אגב תיאור חייו של ר׳ שפטיה ממשפחתו של אחימעץ מספר הוא כיצד ההלו הישמעאלים לשוט במלכות ערלים, וכבשו את קלבריאה ואת אפוליאה. מושבו של השליט הערבי היה בבארי, והוא ניסה לכבוש את

אוירי בערמה:  ״לילך עליה פתאם ולהחרימה ולתנה לשמה ומשמה ".

  אולם שר אוירי הצליח בעזרתו של ר׳ שפטיה ( נפטר 886  ) לסכל את עצתו של האמיר׳ ולמלט את תושבי העיר. ר׳ שפטיה עצמו נפל כפי הנראה בידי הערבים, מאחר  שכיבוש העיר אירע ביום השבת . יש להניח כי יהודי אפריקה, וקירואן במיוחד, באו אז במגע עם אחיהם בסיקיליה ואיטליה הדרומית.

אולם יותר חשוב היה הקשר הקבוע שהוקם ההל מראשית המאה התשיעית בין העדה בקירואן ובין גאוני סורא ופומבדיתא. והוא עדות ברורה לריבוי האוכלוסין שבה ולחשיבותה. הרי לא רק למתן תשובות נכונות דרושה ידיעה עמוקה בתורה ובמסורת אלא גם להצגת שאלות כהלכה.

בשנת ד׳ תר״מ 880 בערך ביקר בקירואן אלדד הדני ואז שאלו  אנשי קירואן לרבינו צמח בן חיים גאון יעקב  מתאמחיא שבמתא מחסיא על עסק אלדד הדני, שנפל ביניהם מן השבטים הגנוזים בחווילה הקדומה בארץ כוש.

שבעים סיפורים וסיפור מפי יהודי מרוקו

שבעים סיפורים וסיפור –  מפי יהודי מרוקו – שנת הוצאה 196

הספר נכתב בשנת 1964. 

11 – כיצד מצא ג'וה גיבור יהודי

יעקב אביצוק – רושם סיפורים 1 – 23. נולד בשנת 1929 בעיר המולדווית ואסלוי, רומניה, לדוד ורחל איצקוביץ, כילד שישי בין תשעה אחים ואחיות, אביו היה רפד. יעקב למד באורח מקביל " בחדר " ובבית הספר היהודי בשם " עשה טוב ,, שבו לימדו גם קצת עברית.

בית הוריו היה מסורתי, נתחנך בתנועות הציוניות " גורדוניה " ו " בוסלייה ", והיה לפני עלייתו בהכשרה במלחמת העולם השנייה עבד במחנות הכפייה.

מספר הספור : אברהם ( אלברט ) אילוז.

בעיר אחת חי גיבור ערבי ושמו ג'וחה, ולא היה מי שינצח אותו. פעם אמרו לו – במראקש חי יהודי, והוא יותר חזק ממך.

שמע זאת הגיבור הערבי, התרגז ונסע למראקש. הגיע העירה ופגש ביהודי אחד. שאל אותו – הגד לי, אולי אתה יודע איפה גר כאן הגיבור יהודי ? ענה לו – יודע אני.

אמר לו ג'ןחה – אם אשלם לך, התלך אתי כדי להראות לי אותו ?

ענה לו היהודי – טוב, אלך, אבל אסור לי לעזוב את הקיר הזה, שמא יפול. החזק נא אתה בקיר זה עד שאחזור ואביא את הגיבור היהודי לכאן.

הלך היהודי ולא חזר.

עמד ג'וחה ועמד, וחיכה, עד שעבר במקום ערבי אחד. פנה אליו ג'וחה : שמא אתה יודע אתה, איפא גר כאן היהודי הגיבור ?

אמר לו הערבי – כן, יודע אני. אבל למה מחזיק אתה את הקיר ?

היהודי אמר לי לא לעזוב את הקיר, שמא יפול.

צחק הערבי ואמר לג'וחה – סידר אותך יהודי זה. הרי הוא הוא הגיבור בכבודו ובעצמו.

הלך משם ג'וחה מרוגז. הגיע לשוק ושאל אנשים – איפה הגיבור היהודי ?. עמד שם יהודי אחד וענה לו – אסביר לך איפה הוא גר. קח את סליל החוטים הזה ועמוד כאן. אני אמשוך בחוטים וכאשר אגיע לסוף, תדע : שם גר היהודי שאותו אתה מחפש

עמד ג'וחה ואחז בסליל. והיהודי מושך ומושך בחוטים עד שנעלם. וג'וחה עומד עדיין במקום.

עבר שם ערבי אחד ופנה לג'וחה – למה תעמוד כאן ?

רוצה אני למצוא את היהודי הגיבור ולהרביץ לו, כי רימה אותי הבוקר. ומה תחזיק בידך ?

חוטים – ענה ג'וחה – כאשר ייגמרו החוטים, אדע איפה גר יהודי זה. ומכות נאמנות ארביץ לו.

צחק הערבי ואמר – היה זה הוא בכבודו ובעצמו, שנתן לך להחזיק בסליל וזידר אותך בפעם השנייה.

הלכו השניים יחד, מצאו את היהודי הגיבור ועשו שלום ביניהם, מאז נתיידדו השניים והיו מופיעים יחד במעשה ליצנות

צדיקי מרוקו ונפלאותיהם – יששכר בן עמי

 

ר׳ אברהם עבו בן-יחייא (אוטאת אל־חאג׳) 

לר׳ אברהם עבו בן-יחייא היה שמש. פעם בליל שבת בא ערבי והתחיל להשתין על הקבר. עודנו משתין והתחיל לצעוק. כאשר באו אנשים ושאלו אותו מה עשה? ענה שהוא התחיל להשתין על מקום הצדיק. המשפחה שלו הביאה שמן למאור. התחננו. סוף סוף שוחרר. בחלום בא הצדיק לאותו ערבי ואמר לו שזו הפעם האחרונה שהוא מקבל את בקשתו, ושבפעם הבאה כל הטירות של המוסלמים תיהרסנה. מאז התחילו המוסלמים לפחד ממנו.

ר׳ אברהם קוריאט (מוגאדור)

נפטר ב-1845. משפחת קוריאט היא משפחת רבנים מפורסמת מאוד. כנראה שכאן מדובר על ר׳ אברהם קוריאט מחבר הספר ״ברית אבות״.

ר׳ אברהם תורג׳מן(בני סביח)

ההילולה שלו נערכת בי״ד בטבת ומתקיימת עד היום על-ידי צאצאי המשפחה בארץ. שייך למשפחת קדושים. הוא אביו של הקדוש ר׳ מרדכי תורג׳מן. לפי המסורת, ר׳ אברהם תורג׳מן היה רב שלימד ודאג למחסורם של כל תלמידיו.

עכשיו שהוא מת היינו הולכים לבית שלו להדליק שם. אנחנו מכירים רק את החכמים. הולכים להדליק בבית שלו נרות ושמן ומבקשים ממנו ואז נרפאים. לא ידענו מה זה רופא. פעם הגיע בעלי עד למוות. התחילו לקרוא קריאת שמע ואז הלכנו לבית ר׳ אברהם, והדלקנו נרות, ובא דוד של בעלי וכתב לו ואז הבריא.

ר׳ אהרן אביחצירא (תאבוגימת)

היה חי בתאפילאלת, ולפי המסורת היה בסיור באיזור כדי לאסוף כסף לארץ-ישראל ונפטר שם. ההילולה שלו נערכת בחודש אלול. הוא בנו של ר׳ יעקב אביחצירא הקבור בדמנהור, ואביו של ר׳ אליהו אביחצירא.

ר׳ אהרן אסולין (תעג׳דאד)

הקבר נמצא כשני ק״מ מהמלאח. ההילולה שלו נערכת בט״ו בשבט.

היה קרוב למלאח שלנו. אף אחד לא ידע עליו. עד שבא הנהר ביום שבת. הנהר עלה על גדותיו. בא בחלום לאדם אחר ואמר לו שימסור לכל היהודים שהוא, ר׳ אהרן אסולין, יחזיק את העיירה ושלא ידאגו ולא יקרה להם שום דבר. זה היה לפני כשלושים שנה. מאז התחלנו לערוך סעודה. וכל שנה עורכים לו סעודה בט״ו בשבט. אז הראה את עצמו. וכל שנה אנו עורכים לו כאן הילולה. הלכנו ביום שבת. בא הנהר, עלה על האיזור שבו היו הערבים ועמד ליד קבר הרב. הערבים התפלאו באומרם: איך לאיזור של היהודים הנמצאים במקום נמוך לא הגיעו המים ואנחנו הנמצאים על הגבעה, כל בתינו נהרסים. וגם בית ״השריפה״, שם היו קוברים את מתיהם, נהרס. בא הנהר ליד בית-הקברות שלנו ועצר. כמעט ונכנסו למלאח שלנו. אז באו היהודים וחפרו.

ר׳ אהרן אסולין(פרכלה)

הצדיק נחשב לבעל המקום, ועל קברו משתטחים יהודי האיזור. ההילולה שלו מתקיימת בחנוכה.

שחילקו את הדברים שלו, אמא קיבלה קמיע, קמיע מכסף. היה חכם אצלנו, יודע סוד. אמר פעם למימון ז״ל: אם אתה רוצה לקחת זהב, אראה לך איך לעשות זה. אמר לו: לא אוכל לקחת זהב. פעם בא אליה לאמי בחלום ואמר לה: אם היו אנשי פרכלה מכירים בערכי, היו שוקלים אותי במיליונים. הוא לא היה מרשה לאויב להיכנס לעיר. כן, כתב קמיע ושמו אותו בכניסה לכפר, שלא ייכנס האויב. אף פעם לא נכנס. מנסים להיכנס ולא מצליחים.

הצדיק עשה איזה נס לאבא. כשהייתי צעיר אז בפרכלה, כשבאו הצרפתים, בנו משרד שלהם בכפר הנקרא תינג'ידאד. החיילים הצרפתים שולחים מוסלמים לקנות מחייא מהיהודים על מנת לשתות. בא מוסלמי אצל אבא ואמר לו: תן לי בקבוק מחייא. אם זה שווה לירה, למשל, נתן לו שתי לירות. הגוי מכר לחייל. החייל השתכר, לקח הרובה שלו והתחיל לירות. הרג גויים, חיילים. השלטונות לא ידעו איך לתפוס אותו. מי שהתקרב היה יורה עליו. זרקו רימון יד מרחוק והרגו אותו.

 אבא שלי מבקש מה׳ יתברך. שמונה ימים הוא לא יצא מהבית. גם לא האחראי על היהודים. הנס הראשון שנעשה לו: האדם ששתה את המחייא נהרג. אם לא, היה מגלה מי המוסלמי שמכר לו וזה היה מגלה מי היהודי שמכר לו. רחמנא ליצלן, נהרג. אחרי זה, השלטונות באו לוועד היהודים שבפרכלה. לא שאלו אותם מי מוכר כאן מחייא, ואז היו מוכרחים לגלות את שם אבי, אלא שאלו אותם מי כאן עושה מחייא, ואז אמרו לו: כולנו עושים מחייא, כולנו. זה עוד נס. אבי, שמונה ימים, מפחד וצועק: הו, ר׳ אהרן אדוני, צועק עליו, תעשה לי נס, שאהיה עבדך ואדליק לך נרות. הצל אותי. יו״ר הוועד בא אל אבי ואמר לו: את מי שאתה עובד, תמשיך לעבוד. כולנו הסכמנו. אם היה המושל שואל אותנו מי מוכר כאן מחייא בכפר היינו אומרים לו שזה אתה. אבא הוא שעשה. זה היה מקצועו. אבל שאל: מי עושה, לא מי מוכר. אמרו לו: כולנו עושים. מאז תמיד מדליק ועושה לו כבוד גדול. קדוש גדול. שלושה ימים אבי ואמי צמו בגלל העניין הזה.

ר׳ אהרן הההן(תאזנאכת)

נקרא גם ר׳ אהרן הכהן הגדול. קבור בבית-הקברות היהודי, ליד קבריהם של כהנים קדושים אחרים, וביניהם ר׳ אפרים הכהן, ר׳ יוסף הכהן ור׳ יעקב הכהן. ישנן עדויות רבות על ביקורים בקברים אבל אין פרטים על מעשיו וניסיו.

ר׳ אהרן הכהן(זמנאת)

נקרא בפי היהודים גם סייד אהרן כהן, וסייד אהרן, ובפי המוסלמים סידי הארון או סידי מול לברכאת, היינו, אדוני בעל הברכות. באותו מקום קבורים גם מוואלין אל-גומרא. נערץ גם על-ידי המוסלמים.

אין לנו על ר׳ אהרן הכהן שום סיפור אבל לי יש סיפור שאני שמעתי אותו מפי מוסלמי אחד. מתי? היינו רוצים לעשות ט״ו בשבט או משהו. היתה לנו חברה של רשב״י, שהיו חופרים וקוברים מתים. קניתי עגל, לקחנו שוחט ושחט. בא מוסלמי אחד ואמר לשוחט: אתה מכיר את הצדיק הזה? זה צדיק והם המוסלמים קוראים לו: סידי מול ברכאת. אמר לו: אתה יודע שמזמן, כך מספרים המוסלמים, באה משפחה של מוסלמים וישבה ככה ליד בית-הקברות, קצת רחוק מבית-הקברות. באה משפחה וישבה ככה שמה. היתה להם נערה סומא. היו עושים לה צרות. פעם, מסכנה, נמאס לה ונתנה את עצמה ככה לדרך. הולכת, הולכת… עד שהגיעה. לא ידעה. עד שהגיעה בדיוק ליד הקבר של הצדיק. ישבה ובכתה. פתאום היא שומעת קול, שקוראים לו מבית-הקברות: ר׳ אהרן! ר׳ אהרן! אנו מחכים לך בבית-הקברות לבוא ללמוד. אמר להם: תסלחו לי, אני הלילה לא בא כי יש לי פה אורחת שאני לא יכול להשאיר אותה. הוא ישב שמה ואמר לה. העביר ידו על העיניים שלה ולמחרת היא רואה. חזרה לבד. בני המשפחה ראו אותה: מה קרהו מה קרהו סיפרה להם כל העניין. שמחו, עשו איזה כבוד! מאותו יום והלאה הם כיבדו את המקום הזה וקוראים לו מול לברכאת.

אז ככה עשינו חברא של סייד אהרן הכהן. לומדים זוהר. ביום ששי הולכים  לשם. כל אחד הולך, עושים סעודה. פעם היה מוסלמי ימח שמו, היה שונא, שונא ממש. פעם שניים מהחברא שלנו הלכו. היה איזה מעבר מים ליד השדות שלו. לקח עצים [ענפים] של זיתים והיה נותן מכה להם. הלך אחד מהם והיה מתמרמר אצל הצדיק ואומר לו: אם אתה לא תראה לנו את הנס שלך במוסלמי הזה, אנחנו לא מאמינים ולא עושים. אז מה קרה לו? רק הלך הביתה המוסלמי, נכנסה בו רוח סערה של שטות והיה משתגע. ככה נשאר איזה שלושה ימים.

ר׳ אהרן הכהן(אמזוגין)

פעם אחת, אבי היה חולה. לקחתי אותו לקזבלנקה. אחר-כך לקחתי אותו לוארזאזאת. שמה יש רופאים צרפתיים. ניגשתי לצדיקים הללו. בבוקר ישבנו ככה. אני חשבתי שיש מים באותו מקום, לפי דעתי ראיתי מים. לקחתי ומרחתי לאבי בכל גופו. אחר כך הסתכלתי על המקום. אין מים. אחר כך אבא הבריא. במשך שלושים שנה היה בריא עד שנפטר כאן… זה היה הנס שאני ראיתי במו עיני בצדיקים הללו.

קהלת צפרו – רבי דוד עובדיה ז"ל

תעודה מספר 198.

אור נערב, נר המערב, הרב המובהק, ומאיר כברק, דייאנא הוא ונחית לעומקא דדינא כולל תהלות ישראל מ"ו כמוהר"ר עמרם אלבאז נרו יאיר ויזהיר כאור החמה שבעתיים לטוהר כן יהי רצון.

אחרי נשיקת פניו הקדושים מאהבה רבה אלף עולות יעלה שלומו שלמא דכן רב ושלם הבית עדיף ושלם הבנים בניך ה' עליהם יחיו דגן ויפרחו כגפן אמן כן יהי רצון.

אותותי אלה בקרבך קדוש לידע להודיע תעלם יא רבי באיין ידיד נפשי רפאל בן ברוך מאסי לאענדכום נחית סיפד לקאייד עליה סי מא כפאך וזא לאענדי ורגבי נכתבלך וואחד לבריווא ונגרב פיה באס תספי כאטרך עליה .

וכא ידהר על הדין ועל האמת באיין כא יחבך בזזאף וכא יקול באיין אנאס כסרו כאטרך עליה והווא סי מא עמל וכא יחבך בזאף וכא יעאווד עליך זמיע לכיר, ודאבא יא רבי נחב מן השם יתברך ומנך תוקף מעאה עלא אוזנהא ותצלחו מעא ידיד נפשי אברהם בן מאמאן ומעא לקהל די תעארפהום כלהום מכסר כארטהום עליה.

ורא נתי כא תערף באיין שלם כיר מן כולסי מא יבקאווסי לקלוב מכסרין ווירזע כולסי אהבה ואחוה, וגם כן נחב מן לחאל ומניך תוקף חתא תפאסל ידי נפשי ישועה בן ברוך מעא לבאז והאד לענין די בין האד ישועה מעא לבאז אנאס כולהא כא תסהד ליהוד כולהום דייאלכום באיין ישועה כא יסאל להאד לבאז סך – בוו – תק – אוו – גוו.

והראוייה קבלת עדות ענדו באיין קאלו מא יכלסו גיר קדאם אנאס והאד לענין נתין ודאי מערף אס עטאה וואס באקי כא יסאל סי מא כפא עליך, ודאבא אידא תחבו שלם וכון מסקם ומא תבקא מחלוקת הווא תוקף חתא תפאסל האד ישועה מעא אלבאז טרף יעטיה וטרף יסאמחו ועשית כחכמתך וויספאוו לקלוב ומא תבאקסי האד לעדאווה.

 לאיין כא תערף יר רבי באיין למזנו האדא מה פיה אמאן נחייא כיף יקול ליום ונחייא אס יקול גדא, ופלחק די רבי דאהר באיין כא יחבך בזאף וכא יטלב עליך דעוואת לכיר וכא ח=יקול אמן סאב תספי כטרך עליה והווא גיר עבדך ודי יחבלך רבי ילקיהולו.

ודאבא נחב מן אלאה ומנך תעמל םוזהי ותעמלו שלם מעא די תערפו כלו מגאייר מעאה ותפאסל האד ישועה מעא לבאז באס מא יבקא כוואד ואיני כמזהיר אלא כמזכיר ואין להאריך כי אם בשלומך וטובתך ושלום רב.

וכא תערף באיין ידיד נפשי ישועה בן ברוך מא ידוזסי מתאעו וזא יסכי על סריף ורדתו אנא פעמים שלש וקולתלו חתא תעמל מעאה דין תורה ווידא מא עמלסי די יקולו אסרע עאד דאך לאאקת יכון לקלאם ודאבא נחב מן לחאל ומניך תוקף חתא תספי האד לענין והאדי אוזהי ענדך תכליסי שנאה תבקא בין האד נאס ושלום רב עבד השם ברוך הוא

מרדכי אפלאלו יס"ט.

תרגום תעודה מספר 198

אותותי אלה בקרבך קדוש לידע להודיע לך רבי, שידיד נפשי ראפל בן ברוך נוסע אצלכם כי שלח אחריו השר לא נעלם ממך. ובא אצלי ובקש ממני שאכתוב לך ואבקש עליו שתטהר לבך עליו, וכנראה שעל הדין והאמת הוא אוהב אותך מאוד, וטוען שאנשים רכלנים קלקלו היחסים עליו והא לא עשה כלום. ואוהב אותך ומספר עליך כל טוב.

ומעתה רבי, אבקש מהשם וממך תעמוד עמו למעני ותשלים אתו עם ידיד נפשי אברהם בן מאמאן, ועם הקהל שאתה יודע שהם לא מרוצים ממנו, ואתה יודע שהשלום הוא טוב מן הכל, ועל ידי השלום יטהרו הלבבות וישוב הכל אהבה ואחוה.

וכמו כן אבקש מהזמן וממך תעמוד לפשר ידיד נפשי ישועה בן ברוך עם אלבאז וענין התביעה שיש ביו ישועה עם אלבאז, הכל אומרים ומעידי כל האנשים שלכם יששועה נוא באלבאז סל – בוו – תק – אוו – גוו.

והראיהקבלת עדות שבידו שבה נאמר ( שאלבאז ) אומר לו שלא יפרענו כי אם בעדים והענין הזה בודאי שאתה יודע כמה פרע לו וכמה נשאר חייב לו כל דבר לא נסתר מנגד עיניך. ומעתה אם אתם רוצים בשלום ישר ולא תשאר שום מחלוקת, תעמוד עד שיתפשרו ישועה עם אלבאז חלק מן החוב ישולם וחלק ימחול בו. ועשית ויטהרו הלבבות ולא תשאר הטינה והשנאה.

יען כבוד הרב עליך לדעת שהממשל אין בו אמון ויש הפרש בין מה שאומר היום ובין מה שאומר למחר, ולפי האמת של השם נראה ( שישועה ) אוהב אותך במאד ומאחל לך כל טוב, ואומר בפה מלא הלוואי שתשנה את יחסך עמו לטובה והוא יהיה לך לעבד ומא שיאחל לך יאוחל לו.

לכו אני מבקש מהשם וממך תעשה למעני ותשלם אותו עם כל מה מי שאתה יודע שיש לו עמו שום דגון או מריבה, ותפשר ישועה עם אלבאז הנזכר, והעיקר שלט ישאר שום ערעור ואיני מזהיר אלא כמזכיר ואין להאריך כי אם בשלומך וטובתך ושלום רב.

ועליך לדעת שידיד נפשי ישועה בן ברוך, לא יוותר על ממונו ובא לקבול לפני סריף ( כהן דת שלהם ) והחזרתין םעמים שלוש ואמרתי לו תעמוד עמו לדין תורה, ואם לא יבצע מה שנותן הדין, אותה שעה נראה מה לעשות.

ולכן אני מבקש מהזמן וממך תעמוד עד שיגמר הענין הזה ( התביעה של ישועה נגד אלבאז ) ותעשה למעני ופני יהיו נגד עיניך. ולא תניח השנאה בין האנשים הללו ושלום רב עבד השם ברוך הוא  – מרדכי אפלאלו.

סוף תעודה מספר 198

זה האיש חנניה לוסקי זצ"ל

באדיבותה של ענת לוי-כהן

המוסיקה שלי – קישורים לשירים

مير الغرام

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 134 מנויים נוספים

פברואר 2013
א ב ג ד ה ו ש
« ינו   מרץ »
 12
3456789
10111213141516
17181920212223
2425262728  

רשימת הנושאים באתר