ארכיון יומי: 23 בפברואר 2013


הספרייה הפרטית של אלי פילו-מסורת ולשונות של יהודי צפון אפריקה מאת : משה בר אשר

מסורת ולשונות של יהודי צפון אפריקה

מאת : משה בר אשר

המרכז ללשונות היהודים וספריותיהן

האוניברסיטה העברית ירושלים

מוסד ביאליק

המכללה האזורית אשקלון

התשנ"ח

משה בר-אשר (נולד בי"ב בתמוז תרצ"ט29 ביוני 1939מרוקו) הוא בלשן ישראלי, מכהן כנשיא האקדמיה ללשון העברית. הוא פרופסור אמריטוס בחוג ללשון העברית ומופקד הקתדרה לחקר הלשון העברית על שםחיים נחמן ביאליק באוניברסיטה העברית בירושלים. בנוסף הוא מכהן כנשיא הארגון "ברית עברית עולמית".

בר-אשר הוא חתן פרס ישראל לשנת תשנ"ג (1993), חתן פרס רוטשילד לשנת תשס"ח (2008) ופרס א.מ.תלשנת 2012.

בקובץ זה מכונסים רוב מאמריי העוסקים בענייני לשון בצפון־אפריקה ובתרגומי המקרא וספרות אחרת בערבית יהודית מגרבית. הללו באים בארבעה שערים: השער הראשון יש בו שבעה מאמרים המוקדשים לשרח שבעל־פה במסורות תאפילאלת וגם במסורות אחרות ולחיבורו של רבי רפאל בירדוגו לשון לימודים. המאמר השביעי נתפרסם תחילה בצרפתית, וכאן הוא מובא בנוסח עברי. השער השני כולל מחקר אחד (מאמר ח) העוסק בתיאור מקיף של נושא אחד בדקדוק הערבית המדוברת: דרכי ההקטנה בלהגי היהודים בתאפילאלת. זו הרחבה של סעיף אחד שנרמז בפרסום קודם (הית ובר־אשר 1982, עמי 51). גם מאמר זה נתפרסם בראשונה בצרפתית. בשער ג כלולים שמונה מאמרים המוקדשים לחקר המרכיב העברי בערבית של יהודי צפון-אפריקה; מהם מאמרים בעלי אופי פרוגרמטי ובהם דיונים עקרוניים ותיאורים מקיפים של הממצאים הלשוניים, ומהם בעלי היבט מצומצם יותר. בשער ד החותם את האסופה באים שני מאמרים העוסקים במסורות הלשון העברית ובדרכי מסירתה וגלגוליה. אולי מיותר להעיר, שעניינים רבים במסורות העברית באו גם במאמרים הכלולים בשער ג.

יהודי צ. אפרקיה במלה"ע ה-2-מ.אביטבול

 

האוכלוסייה המוסלמית ויחסה לאנטישמיות האירופית

נושא חוזר, העובר כחוט השני דרך כל דוחות המשטרה האלג׳ירית, עניינו במתיחות -היחסים בין יהודים ומוסלמים, מאז מאורעות קונסטנטין. כל פרובוקציה עלולה הייתה לגרום בכל רגע להתפוצצות כללית, אגב התנגשות שתי הקהילות זו בזו.

 לפיכך הסבו השלטונות תשומת־לב מרבית אף לקטנה שבתקריות, כגון קטטה שפרצה בבריכת־שחייה שבקונסטנטין, וכפי שהוברר לא הייתה אלא מריבה ׳שגרתית׳ בין שיכורים יהודים ומוסלמים; הם הודאגו גם בשל שמועות מגמתיות ביותר, כגון אלה שהפיצו ׳עדי־ראייה׳ אירופים, בדבר התנגשויות שאירעו כביכול בעיר בין יהודים למוסלמים, או בדבר סגירתו של בית־קפה ערבי עקב התערבותם של יהודי אוראן.

כן הפגינו השלטונות רגישות רבה כלפי כל צעד, ולו הקטן ביותר, שהמוסלמים יכלו לפרשו כמשוא־פנים לטובת היהודים. לפיכך התבקשה העיתונות המקומית בצנעה שלא לסייע למסע שערכו כמה ארגוני יהודים בעניין משפט־חוזר לה׳ זאואי, יהודי שנידון למוות בעוון רציחתו של נכה המלחמה אוברטן, שכן: ׳דברים כאלה עשויים לשלהב את הרגשות האנטישמיים אצלם " המוסלמים "׳. והסיבה לכך:

האוכלוסייה המוסלמית […] מתלהבת מעונש המוות [של זאואי], מה גם ששני מוסלמים נערפו לפני כמה ימים באוראן, בעוון פשע שאינו נתעב יותר. החוק צריך להיות אחד, ליהודים כמו למוסלמים…3

לעומת זאת, הוכיחו השלטונות התאפקות מרבית נוכח יוזמותיהם של ארגוני הימין הקיצוני, שעודדו את הקמתם של גופים אנטישמיים בקרב האוכלוסייה המוסלמית, או לפחות ניסו להצית בה איבה מתמדת כלפי יהודים.

פעילים ביותר בתחום זה היו האב לאמבר ואמיל מורינו: ראש־העיר אוראן הוא־ הוא שהגה את הרעיון להוסיף חטיבה מוסלמית ל ׳ליגות הידידות הלאטיניות " ואת ניהולה הטיל על טייב אחמד, האחראי על שירותי הניקיון של העירייה.

 בין שתי אסיפות פרסם איש זה ׳קריאות אל העם המוסלמי " שבהן הוצגו היהודים בתורת ׳מחריבי הדתות׳ ו׳אויביו המושבעים של האיסלאם׳. אין ספק כי הקמתה של חטיבה מעין זו, בחסותה של אישיות בכירה כמו ראש־העיר עצמו, חייבת הייתה לעורר את תשומת־לבם של מוסלמים רבים, אשר לא הושפעו כלל בעבר מן התעמולה האנטי־ יהודית:

הילידים מניחים כי השלטונות התירו את הקמתה של חטיבה זו, או לפחות לא התנגדו לה: כך לובש המאבק נגד היהודים אופי של תנועה חוקית. 

באותה עת פרסם העיתון ׳ לה רפובליקיין ׳ (Le Républicain), של קונסטנטין, מובאות נרחבות מן העיתונות הערבית המזרח־תיכונית על המאורעות בארץ־ישראל, וכן מכתבים של קוראים מוסלמים — שספק אם היו אמיתיים — שקראו לבני דתם ללכת בעקבות אחיהם הפלסטינאים, ׳הכורעים תחת העול הציוני׳.

בדומה ל׳פטי אוראני׳ (Petit Oranais ) ופרסומים אחרים מאותו זרם, העניק העיתון הקונסטנטיני מקום נרחב לנושאים האנטי־יהודיים השונים ששירותי התעמולה הגרמניים והאיטלקיים הועידו לאוכלוסיות המוסלמיות של המגרב.

 אם כי הוא התעלם מן ההיבטים האנטי־קולוניאליים והאנטי־צרפתיים החריפים של התעמולה הפאשיסטית; בנשימה אחת גינתה העיתונות האנטישמית גם ראשי התנועה הלאומית האלג׳ירית, שאותם כינתה לעתים ׳ערבים מתייהדים " על רקע מאבקם למען הצעת החוק בלוס-ויולט. דחייתה של הצעת חוק זו וביטול ׳צו כרמיה׳ היו שני נושאים המשלימים זה את זה, בתעמולת התנועות האנטישמיות:

יש לזרוק את היהודים הימה, יש לשלול מהם את אזרחות צרפת… [אל להם למוסלמים] להאזין ליהודים אשר, תחת לספק להם עבודה ולחם מבקשים להשיג עבורם את זכות ההצבעה, שלא תביא להם תועלת.

אולם את תכסיסיהם של הארגונים האנטישמיים גינו פעמים רבות פעילי התנועה הלאומית באלג׳יריה. וכך כתב הפעיל הקומוניסטי בן־עלי בוקורט בביטאון השמאל ׳המאבק החברתי׳ (La Lutte Sociale).•

להחניק את תנועתנו הלאומית על־ידי הסבתה אל עבר האנטישמיות, הרי זהו אחד מאמצעי הלחימה של אויבי ענייננו. מיהו המוסלמי שמצפונו תמים עד כי טחו עיניו מראות את כוונתם הפושעת של כל האנטישמים שונאי הערבים האלה ?

אשר למאורעות בארץ־ישראל, שהזכירה לעתים כה קרובות עיתונות הימין הקיצוני, הרי ׳אין המאבק מתנהל שם עוד בין ערבים ליהודים׳, אלא ׳בין העם הערבי הפלסטינאי והאימפריאליזם האנגלי ושותפו הציוני׳, הסביר ק׳ בלקאיים.

בעיני הריפורמיסטים המוסלמים, הייתה שאיפתם של מנהיגי ׳ליגות הידידות הלאטיניות׳ ׳לחולל מהדורה חדשה של דרמת קונסטנטין׳; או, כדברי השיח׳ זאהירי:

הם רוצים היו כי בחסות המהומות יונהג מצב־חרום ויופעלו בתי־דין צבאיים, כדי שאפשר יהיה לכלוא את כל הפעילים שלנו, לשבור את התנועות הערביות, לסגור את בתי־הספר שלנו…

האם הושפעו גילויי־דעת אלה מאישים יהודים או מגופים כגון ׳הליגה הבינלאומית נגד הגזענות והאנטישמיות׳ (.L.I.C.A), שנציגיה באלג׳יריה עשו לבלימת התפשטותה של התנועה האנטישמית בקרב המוסלמים ? ללא כל ספק, אם להאמין לדוחות המשטרה; אולם על־פי גישת היסוד שלהם, עשו השלטונות כמיטב יכולתם כדי להכשיל כל מסע נגד… האנטישמיות בין המוסלמים.

ראש ׳המרכז למידע ולמחקר׳ שבאוראן הסביר מדיניות זו מפורשות, לאחר שהצנזורה אסרה לפרסם מאמר פרו־יהודי בעיתון ׳אוראן דפובליקייך(Oran Républicain).-

זה כמה ימים שהגורמים היהודים, הממלאים תפקידים רבים בעיתון זה, הפעילו לחצים כדי לעשות משהו ולהיאבק באנטישמיות, שעליה מתלוננים. לפיכך פנו לשיח׳ זאהירי שיכתוב מאמרים, בפרט כדי להרגיע את הערבים; הוא התחמק, על־פי עצתי, שכן הערכתי היא כי בנסיבות הנוכחיות פרסומים כאלה עלולים למעשה להביא להחרפת האנטישמיות. דומה כי אותם השיקולים הנחו את הצנזור הצבאי כאשר החליט לבטל את המאמר האמור.

יהודי צ.אפר. וארץ ישראל

יהודי צפון אפריקה וארץ ישראל.

מעלייתו של רבי חיים בן עטר עד ימינו –  ציונות, עליה והתיישבות.

העורכים : שלום בר אשר ואהרן ממן

התקווה המשיחית.

ייתכן שאין זה מקרה, כי המיצג את העמדה האחרת הוא החכם מטריפולטאניה. יהודי מרוקו לא הסתירו תקוותם כי בימות המשיח תיעשה נקמה בגויים על כל הסבל והעוול שנגרמו ליהודים במשך הדורות.

בתקווה זו השתעשעו, והיה זה אחד מן האמצעים הפסיכולוגיים שעל ידם מסוגלים היו להתגבר על סבלותיה של גלות ישמעאל.

עדויות להנחה זאת מצויות גם אצל הנוצרים שביקרו במגרב. כניעת הגויים אך ללא אלימות ושימוש בחרב, היא האמונה היהודית לימות המשיח, שמתאר אותה אדיסון, שהזכרנוהו לעיל. לדבריו, שוללים היהודים במגרב כל פעולה בעלת אופי צבאי, אך הם מאמינים כי הופעת המשיח תהיה מלווה במלחמה.

הוא יוביל את אויביו בשבי וכל ה " אדומים " ( הנוכריים לפי כינויו ) ייכנעו לפניו ללא שפיכות דמים. יש כאן אפוא יסוד של ניצחון צבאי, אך בדרך ניסית וללא הקרבת קרבנות אנוש. במקום אחר בספרו הוא כותב, כי היהודים מצפים למשיח כחזון עובדיה, וכי הגויים יהיו חוטבי עצים ושואבי מים של בני ישראל.[anti-both]

אמריקאי בשם ג'יימס ריילי, שעשה במרוקו בשנים 1815 – 1816, לאחר שספינתו נטרפה בים והא נשבה, כותב כי כל יהודי המגרב מאמינים שעתידה אומתם ליטול את שרביט השלטון על העולם כולו. אומנם ייתכן ששמע זאת מפיהם שלמוסלמים.

מכל מקום, אמונה עממית זו הייתה מרחפת בחלל האוויר בקרב המוסלמים והיהודים כאחד, כחלק מחזון של אחרית הימים. נקם ושילם ייעשה בכל הגויים ביום הדין, כך מאמינים היהודים. זאת מביא ריילי במקום אחר בספרו, מפיו של נוצרי שניסה לעשות נפשות לנצרות בין יהודי מרוקו, ללא הצלחה רבה.

במקור מתקופה מאוחרת יותר, דווח על ידיעות שנתקבלו בפגישות חוזרות ומפי אנשים שונים בחברה היהודית במרוקו, ומתקבלת תמונה משענת יותר. מיסיונר אנגלי ורופא, בשם רוברט קאר, שליח הכנסיה הפרסביטרית, פעל במרוקו בשנות ה – 80 של המאה הי"ט.

כרופא הוא טיפל בחולים יהודים ומוסלמים, וניסה לפתותם להיכנס תחת כנפי הנצרות. תוך שיחות וויכוחים עם היהודים שמע על אמונתם במשיח. לפי אמונה זו הוא ייסד מלכות שמטרתה לגאול את היהודים מידי מדכאיהם, הקערה תיהפך על פיה, והנוכרים ישרתו את בני ישראל ויעמדו תחת שליטתם.

ראויה לציון הערכתו החיובית על היהודים, שלמרות היותם מפוזרים וסחופים, שומרים על ייחודם ומתקיימים למרות תנאי החיים הקשים. התקווה היה המעיין ממנו שואבים הם את הכוח ואת החיוניות לחיות ולפעול.

כדרכו של נוצרי ניסה לשכנעם שהמשיח כבר בא. לדבריו, דרושה הרבה חכמה וסבלנות כדי לעמוד נגד טענת היהודים שהמשיח עדיין לא הופיע. הם דבקים באמונתם כי בואו קרוב, וכי הדבר תלוי בתשובה מחטאי העם. הגאולה התלויה בתשובה היא, כידוע, רעיון במסורת ישראל.

גם כאן ראינו, אפוא, כי קיימת אמונה שבבוא המשיח ישלטו היהודים בשונאיהם. אבל הגרעין העיקרי של האמונה המשיחי מצמצה בתקווה להוצאתם משפלותם מתחת עול הגויים. מצה שמאלף בכתביו של אנגלי זה, כי למרות היותו מיסיונר נוצר י שמתמודד עם היהודים, הוא רוחש אהדה לעקשנותם ונאמנותם למסורתם, למרות שזהו מכשול להצלחתו כמיסיונר. 

מסורות ולשונות של יהודי צ.א- משה בר-אשר

מסורת ולשונות של יהודי צפון אפריקה

מסורת ולשונות

מסורת ולשונות

מאת : משה בר אשר

 

המרכז ללשונות היהודים וספריותיהן

האוניברסיטה העברית ירושלים

מוסד ביאליק

המכללה האזורית אשקלון

התשנ"ח

 

משה בר-אשר (נולד בי"ב בתמוז תרצ"ט29 ביוני 1939מרוקו) הוא בלשן ישראלי, מכהן כנשיא האקדמיה ללשון העברית. הוא פרופסור אמריטוס בחוג ללשון העברית ומופקד הקתדרה לחקר הלשון העברית על שםחיים נחמן ביאליק באוניברסיטה העברית בירושלים. בנוסף הוא מכהן כנשיא הארגון "ברית עברית עולמית".

בר-אשר הוא חתן פרס ישראל לשנת תשנ"ג (1993), חתן פרס רוטשילד לשנת תשס"ח (2008) ופרס א.מ.תלשנת 2012.

 

תוכן העניינים

פתח דבר

שער א: ספרות השרח

א.   השרח המערבי למקרא ולספרות יהודית אחרת – טיבו ודרכי גיבושו

ב.   על הדרש בשרח                                                                     

ג.    שכבות הלשון בשרח המערבי                                                    

ד.   לשון לימודים לרבי רפאל בירדוגו: דברי מבוא והטקסט לפרשת בראשית     

ה.   עיונים במסירות של שרח לשון לימודים                                       

ו.    על מקורותיו של לשון לימודים                                                  

ז.    הערות למילון השמות של כלי הנגינה בשרח                                

שער ב: פרק בדקדוק הערבית המדוברת

ח.   דרכי ההקטנה בלהגי הערבית היהודית בתאפילאלת                       

שער ג: המרכיב העברי בערבית היהודית

ט.         על היסודות העבריים בערבית המדוברת של יהודי מרוקו

            י. המילים העבריות בשרח של יהודי מרוקו(מסורות תאפילאלת)           

״א. על היסודות העבריים בלשון לימודים     

י"ב. בחינות בחקר המרכיב העברי בערבית היהודית החדשה במזרח

ובמערב 

י"ג. מחידושי הלשון במרכיב העברי בערבית היהודית במערב (ובמזרח)  

י"ד. מילים עבריות וגלגוליהן בערבית היהודית בצפון־אפריקה  

טו.        המרכיב העברי בערבית של יהודי אלג׳יריה (קהילות תלמסאן

ועין תימושנת)    

טז.                ״ערובה״ ו״מעל״ בערבית היהודית במערב

יז.                  מילים וצורותיהן

יח.                הכתיב והניקוד בפסוקי המקרא בכתבי היד של לשון לימודים

יחס דבדו -אליהו רפאל מרציאנו

משפחת בן שמיען

בני המשפחה נקראים ע״ש ראש המשפחה ר׳ שמעון; במאה התשע עשרה עזבו דברו בני משפחת בהן בן שמיען והתיישבו בקהילות מליליא והאיזור הספרדי, איזור ריף.

הזקן הבשר, תם וישר, ירא ה׳ ושלם, גומל חסדים טובים, ר׳ שלמה בן שמיען הוליד: יהודה.

הצדיק, זקן ונשוא פנים, בעל צדקה וחסד, טוב לה׳ וטוב לבריות, ר׳ יהודה הוליד: שלמה, מרימא, מאחא, סלטאנא.

המנוח הצדיק ר׳ יצחק בן שמיען חי היה בעיר מליליא ואין בידינו פרטים על בניו.

משפחת ברמליל

משפחה נכבדה מוזכרת באגרת יחם פאס (פאס וחכמיה, ח״א, עט׳ 137). אבי המשפחה המכונה בר מילי או בר מליל היה בעל לשון צח ומילים ברות וברורות.

הזקן והחסיד, פרי צדיק עושה חיים, גזע ישישים, אבן הראשה, איש מגזע אהרן, גזעא דקשוט, הצדיק ר׳ שלמה הכהן די ברמליל, הניח ברכה: משה, דוד, יוסף, אהרן.

הצדיק, עץ עושה פרי, אילנא תקיפא, נהנה מיגיע כפיו, שייף עייל שייף נפיק, גומל חסדים עם החיים, ר׳ משה הכהן (נתבש״ם שנת תרמ״ו) הוליד: דוד, שמואל, שלמה, רחמים, אהרן הי״ד, עווישא, מסעודא, מרימא.

הנכבד, גומל חסדים טובים, ביתו פתוח לרווחה, נהנה מיגיע כפיו, נקי כפים, מיחידי הקהילה, מזכה את הרבים, וימל את בני ישראל, ובעל מקוה טהרה בבית, ר׳ דוד הכהן הנד הוליד: משה־מאיר, אהרן, אברהם, חיים-אליהו, אסתר, מרימא, סאעודא, עווישא הי״ן, נונא.

גברא רבא ויקירא, רחים ומוקיר רבנן, אוהב תורה ולומדיה, רודף צדקה וחסד, הצדיק ר׳ שמואל הכהן הנד הוליד: משה, שמעון, אסתר, סאעודא, נונא.

החשוב ומעולה, בפז לא ימולה, טוב לשמים ולבריות, איש חסד, מתהלך בתומו צדיק, הזקן הכשר ר׳ שלמה הכהן הנד הוליד: ר׳ משה הי״ד (נהרג בפוגרום בעיר ג׳ראדא), אברהם, סתירא, סאעודא.

הזקן הכשר ונשוא פנים, נקי כפים ובר לבב, רחים ומוקיר רבנן, ואיהו גופיה צורבא דרבנן, הצדיק ר׳ רחמים הכהן הנד הוליד: ר׳ משה, אהרן, שמעון, אברהם, אליהו, אסתר, סאעודא, זהארי.

החכם השלם, בישראל להלל, סופר סת״ם, שו״ב, מרביץ תורה בישראל, תלמיד חכם בקי וחריף, הרב אהרן הכהן הנד הי״ד הוליד: ר׳ משה, מרים, אסתר.

הזקן הכשר, טוב בעיני אלהים ואדם, נהנה מיגיע כפיו, גומל חסדים הצדיק ר׳ יוסף הכהן די ברמליל הנד הוליד: יצחק, דוד, סתירא, מרימא, מסיעדא.

הזקן הכשר, ירא אלהים וסר מרע, איש אמונים, חי מיגיע כפיו, הצדיק ר׳ אהרן הניח ברכה: יעקב, יהודה, מסיעדא, סתירא, זמילא.

המנוח הולך בתומו, גומל חסדים טובים, משכים ומעריב, בעל צדקה, הצדיק ר׳ יעקב הוליד: יהודה (ליאון), סוזן, עווישא.

הנכבד, ענוותן ושפל ברך, מתפרנס מיגיע כפיו, משכים ומעריב לבי כנישתא, הזקן הכשר ר׳ יהודה הוליד: אהרן, אליהו, שלמה, מרים, ג׳ולי, סלטאנא.

גברא רבא, אבן טובה, חי מעמל עשר אצבעותיו, רודף צדקה וחסד, הצדיק ר׳ שלמה די ברמליל הניח ברכה: אהרן, מרימא.

הנכבד, ישר ותם, איש אמונה, חי מיגיע כפיו, משכים ומעריב לבי כנישתא, הזקן הכשר ר׳ אהרן הוליד: שלמה, אליהו, יוסף, דוד, כרמלה, עליזה, שמחה, סאעודא הי״ד, לאוני הי״ד (שתיהן נהרגו ע״י בני עוולה בכפר ג׳ראדא בשנת תש״ח).

ישראל בערב – ח.ז.הירשברג

קורות היהודים בחמיר ובחיג'אז – מחורבן בית שני ועד מסעי הצלב. חיים זאב הירשברג

הכתובות שנתגלו בערב, ושרידי המקדשים, הקברים, ברכות, הבורות והסכרים, העידו נאמנה על גדולת הארץ לפנים. החוקרים החלו חושפים את קורותיהן של ממלכות עתיקות, שהיו קיימות שם לפני אלפי שנים " ממלכות מָעָן, שבא, חצרמות וקַתַבאן, ממלכת הנבטים, תדמור, לִחיאן וחמיאר.

זוהו השמות שהיו ידועים מן התנ"ך והספרות היוונית, ונחקרו השפעות גומלין בשטח התרבות והדת. נתעוררה בעיית קשרי המסחר, שראשיתם נעוצה בתקופה קדומה מאוד של ההיסטוריה האנושית בקדמת אסיה ואפריקה, ונתברר שערב הייתה לפנים מרכז גדול חשוב, המפורסם ברחבי מזרח ומערב.

דרכיה המו לפנים מרוב אורחות, שגמליהן נשאו את סחר שבא וכוש. אורחות אלה היו מחברות את הארצות שבאזור הים התיכון עם הודו וסין, כלומר את אירופה עם אסיה ואפריקה. כי ים סוף והמפרץ הפרסי לא היו מפרידים בין חלקים אלה של העולם וערב, אלא, להיפך, מחברים אותם אליה.

לנו , היהודים עניין מיוחד בחקר ערב.

אנו מסתייעים בתוצאות של חקירות המדע הבלשני השמי בחקר הלשון העברית ודקדוקה. לאור התגליות השבאיות – חמיָריות מתבררים ומתגלים עניינים סתומים במקרא. זאת ועוד אחרת : מימי אברהם גייגר, שספרו " מה קיבל מומחמד מן היהדות ? " הופיע עוד בשנת 1833, מנסרת בעולם המלומדים השאלה : חלקה של איזו דת גדול יותר באסלאם, חלק של יהדות או חלקה של הנצרות ? ויצויין עוד, שחקר ערב מפיץ אור רב על קורות תפוצות ישראל אחרי חורבן הבית השני.

כשלוש מאות שנה אחרי מרד בר כוכבא קמה בחצי האי ערב, בחלקו הדרומי מערבי, הנקרא היום תימן ( אז קראו לו מדינת שבא או חִמְיָר ) שושלת מלכים מתייהדים והארץ נחשבה בעולם למדינה יהודית. האחרון בין המלכים האלה ד'ו נואַס, נלחם לעצמאות ממלכתו ונפל בקרב. הכתובות שנחשפו מעידות על השפעתה של היהדות על חיי העם החמירי.

באותה תקופה ממש הקימו מהגרים יהודים בצפון הארץ, בחיג'אז, שורה של כפרים, קריות וישובים באזורים הפוריים של הערבה. הללו היו אדוני השטחים האלה : " מלכי מדינה ", " מלכי תימא " כך קוראים להם ההיסטוריונים הערביים. באחוזותיהם הקימו את טירותיהם ומצודותיהם, ורק ברשותם יכלו מהגרים חדשים מבין שבטי ערב להתיישב בסביבות הנאות היהודיות. 

דברי ימי יהודי ערב לוטים עדיין בערפל, ובחקירתם נתקלים בבעיות שעדיין לא נמצא להן פתרון. ביחס לכמה פרקים מחיי בני עמנו בערב חסרים המקורות לגמרי, ואילו לפרקים אחרים נשתמרו ידיעות מועטות בכתובות של דרום ערב וצפון ערב, בתלמודים ובמדרשים, בספרות הכנסיה, בדברי ימי הערבים ואגודותיהם, ובעיקר בספר הדת המוסלמית – בקוראן.

מלומדי המערב, לרבות המלומדים היהודיים, עסקו על פי רוב בעניין זה רק דרך אגב, בקשר לבעיות אחרות, או הצטמצמו במחקר פרקים בודדים ולא הקיפו את כלל קורותיהם של יהודי ערב. כנראה לא ראו את הקשרים בין החוליות הבודדות או נרתעו מפני הקשיים הרבים, המתעוררים בשעה שניגשים לחקירת כל המקורות.

משום כך נתפצל אף אותו החומר המועט אשר נשתמר עד ימינו, לא ניתן לנו מחקר, המכנס את כל המקורות הידועים לנו, מעביר אותם בכור הביקורת, מעבר מחדש את החומר ומצרף את הטבעות לשלשלת אחת.

בספר המוגש בזה לקוראים, נעשה ניסיון לתקן מעוות זה. כונסו בו כל היריעות שנותרו ממגילות דברי ימי יהודי ערב, והחומר המכונס מצטרף לפרק חשוב בקורות עמנו. המחבר השתדל להרצות את תולדות נפוצות ישראל בחצי האי ערב לפי סדר השתלשלות המאורעות, ונדמה לו כי עלה להפיץ אור חדש על כמה וכמה תופעות ולעקור שיבושים שונים.

על ראשית ההתיישבות היהודים בערב אין בידינו ידיעות מוסמכות. יש אגדות שונות, שמקצתן מקורן בתנ"ך ובתלמוד ומקצתן נולדו בער עצמה " אגדה על ראשוני הכובשים, שבאו לערב בימי משה רבנו ונאחזו בה. אגדה על כהנים, אשר הבקיעו להם דרך בשעה שנבוכדנצר צר על ירושלים והגיעו לערב. אגדה על יהודים, שנרדפו על ידי היוונים בארץ ישראל והיגרו אל ערב וכו…..יהודים ולא יהודים טיפחו אגדות אלה.

לעומת אגדות דומות, שנתרקמו בתפוצות אחרות, מוצאים אנו באגדות האלה של ראשית התיישבות היהודים בערב גרעין מה של אמת. הידיעות על התיישבותם של יהודים בימי בית שני בארצות הסמוכות לארץ ישראל מתאשרות על ידי מציאות שונות. כתובות, דברי עתיקות, מטבעות. לאט – לאט עברו רבים מבני עמנו דרומה והגיעו אל לב ערב.

Recent Posts


הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 219 מנויים נוספים
פברואר 2013
א ב ג ד ה ו ש
 12
3456789
10111213141516
17181920212223
2425262728  

רשימת הנושאים באתר