ארכיון יומי: 26 בפברואר 2013


L'esprit du Mellah-J.Toledano

Oulad Enas, textuellement "les fils des gens" equivalent parfait de l'espagnol Hidalgo, hijo de algo, fils de quelqu'un. C'est l'ensemble des "bonnes families" de chaque communaute, families se distinguant par leur fortune ou leur savoir. La fortune etant par definition changeante surtout quand elle n'est que mobiliere, ce qui etait toujours le cas chez les Juifs  les ascensions et les chutes etaient frequentes. Aucune rigidite done dans cette stratification. Le savoir aussi n'avait aucune raison de loger exclusivement dans les grandes families et quelques unes des dynasties de rabbins les plus connues de nos jours — comme par exemple les families Abihsera et Messas etaient a peine connues un siecle plus tot et ont pu aisement acceder au rang de oulad zdoud.

Oulad Souk, textuellement les fils du marche, de la rue. C'est le commun du peuple, les gens sans titre de noblesse ou de propriete. 

Oulad el Anyim, les fils des pauvres. Ils ont droit a tous les egards et a toute la solidarite et s'il n'y a pas de honte a etre pauvre, ce n'est point non plus un grand honneur. C'est le moins qu'on puisse dire puisqu'un adage talmudique et un dicton marocain constatent qu'un homme sans fortune vaut autant qu'un homme mort. Mais la pauvrete n'a jamais donne naissance au Maroc a ce que les sociologues appellent "la culture de pauvrete" car ellee etait consideree comme un etat provisoire dont il etait possible de sortir pour se faire admettre dans  la classe superieure. Le Talmud d'ailleurs ne met-il pas en garde "contre les enfants des pauvres. car c'est d'eux que sortirala Tora (au sens du avoir ? ) 

LA POLICE D' ASSURANCE 

Le nom de famille comme police d'assurance a vie La crainte de perdre l'enveloppe protectrice de la bonne reputation a certainement ete un des freins a !’emigration. Les grandes villes traditionnelles de l'interieur comme Fes et Meknes ont ainsi peu contribue au peuplement de Casablanca, devenue grace a l'immigration massive des Juifs du Sud, la grande metropole aspirante. On demanda un jour a Abraham Toledano pourquoi il ne s'installait pas aCasablancaou ses incontestables talents auraient trouve plus de debouches que dans sa ville natale deMekneset, il eut cette reponse: Parce qu'ici quoi qu'il arrive je ne serais toujours le fils de Rebbi Yedidia.

Pour les gens de Meknes cela suffisait, car en plus de ses connaissances talmudiques ne disait-on pas de Rebbi Yedidia que "meme le chat de sa maison savait parler", hommage a son ironie et a son sens de l'humour.

Cette impression d'etre nu si on n'est pas enveloppe de l'aureole de zekhout abot a ete certainement un des freins ala Alya des classes moyennes dont le bon renom etait parfois le capital le plus solide . . .

QUESTION DE CITOYENNETE

Le Juif errant n'est pas arrive jusqu'au Maroc. Installes depuis des temps imemoriaux dans leurs Mellahs, les habitants comme il sied a une societe conservatrice, n'admettaient pas facilement "les etrangers" Mais ecoutez plus tot ce qui arriva a Meknes il y a quelques annees. Les mille membres de la communaute avaient a leur disposition une dizaine de synagogues, l’embarras du choix. Parfois la ferveur de la priere debordait sur des disputes plus terre a terre, par exemple sur l'air d'un poeme. Ce jour-la la discussion s'enflamma plus que de coutume et chacun d'exprimer bruyamment son avis. Dans le feu de la dispute Yossef Sefraoui (ce n'etait pas son nom mais il n,etait connu que sous ce surnom) osa lui aussi avancer son opinion. II s'attira alors cette remarque indignee:

—         Tais-toi toi tu n'as pas droit a la parole, tu es un etranger!

Effectivement il etait ne a Sefrou mais cela faisait quarante ans qu'il habitait a Meknes, y avait fait des enfants et des petits enfants. Masquant sa colere il demanda avec douceur:

— Je voudrais bien savoir Messieurs, en Israel des que tu arrives on te donne la nationalite, au Canada il faut trois ans, en France cinq ans, en Amerique dix ans, et a Meknes il faut combien d'annees?

Jamais. Mais nul n'osa le lui reveler!

الجهاد والكراهية يهودي-ג'יהאד ושנאת יהודים-מתיאס קונצל.

הקדמת המחברגיהאד ושנאת היהודים

את שורשיו של הרעיון להחריב גוררי שחקים במנהטן באמצעות טייסים מתאבדים אפשר למצוא בברלין. ״בשלביה המאוחרים של המלחמה, מעולם לא ראיתי את היטלר נרגש כל־כך כמו ברגעים שבהם, כמו מתוך הזיה, הוא צייר באוזנינו את מגדלי ניו יורק עולים בלהבות ומתמוטטים״, כתב ביומנו האדריכל אלברט שפר, שר החימוש של היטלר. ״הוא תיאר כיצד גורדי השחקים הופכים ללפידי ענק בוערים ונופלים אנה ואנה, וכיצד משתקפים פניה של העיר המתפרקת בשמיים המתקדרים מעליה״.

הפנטזיה הזאת של היטלר מעלה על הדעת את אירועי 2001, והתכנית המעשית שהיטלר הגה להגשמתה אף מתארת אותם ממש. לפי התכנית, טייסי קמיקאזה היו אמורים להטיס מטוסים קלים, עמוסי חומר נפץ ונטולי כני נחיתה, אל תוך גוררי השחקים של מנהטן. הסרטוטים לתכנון ״אָמֵךִיקָבּוֹמְבֶר״ של חברת דיימלר־בנץ מאביב 1944 שמורים עדיין. נראים בהם מטוסים ארבע־מנועיים עצומים, שאל גחוניהם המוגדלים יכולים להיקשר מטוסי הפצצה קטנים. מטוסי האם תוכננו להתקרב לחוף המזרחי של ארצות הברית, לשחרר שם את המפציצים, ולשוב לאירופה.

ההתלהבות שהתעוררה בהיטלר נוכח המחשבה על מנהטן העולה בלהבות, רומזת למניע שמאחורי הפנטזיה. היטלר לא השתוקק רק להילחם ביריב צבאי. הוא רצה להרוג יהודים כדי לשחרר את האנושות. מתוך התמכרותו לרעיון שמלחמת העולם השנייה כולה הייתה מאבק נגד כוח יהודי דמיוני, הוא ראה את ״ארצות הברית כמדינה יהודית " ובניו יורק הוא זיהה את מרכזה של היהדות העולמית. ״וול סטריט״, נכתב באחד מרבי־המכר של תקופת רפובליקת ויימר, ״היא, אפשר לומר, המפקדה הצבאית של יהודה איש קריות. משם נטווים קוריו אל קצווי תבל כולה״. למן שנת 1941 ניסה היטלר לקדם את ייצורם של המפציצים, כדי ״שאפשר יהיה ללמד את היהודים לקח, בדמות התקפות טרור על כרכיה של אמריקה״. לקראת סוף המלחמה היה הרעיון הזה לאובססיה.

שישים שנה לאחר מכן, כשמתקפה אווירית על מרכז הסחר העולמי יצאה לפועל, היא תואמה על אדמת גרמניה. מוחמד עטא, המצרי בן ה־31 שהטיס את מטוס הבואינג שהתרסק עם 82 נוסעיו ו־11 אנשי צוותו אל הקומה ה־ 81 של המגדל הצפוני, התגורר בגרמניה מאז שנת 1992. מרוואן אל־שייח׳י בן ה־21 מאיחוד האמירויות הערביות, שנהג במטוס שהתרסק עם 56 נוסעים ותשעה אנשי צוות אל המגדל הדרומי, חי בגרמניה למן שנת 1996. כמוהו גם זיאד ג׳רח בן ה־24 מלבנון, שריסק מטוס בואינג ובו 37 נוסעים ושבעה אנשי צוות בשדה ליד שנקסוויל שבפנסילבניה. הללו, עם רמזי בן אל־שבה ומוניר אל־מותצאדק, הקימו את תא אל־קאעידה בהמבורג, שערך מפגשים קבועים של ״מעגל קוראן״ עם אוהדים. מהם הרעיונות שדחפו את עטא ואת חבריו לפעולה? תשובה לשאלה זו סיפקו העדים במשפט הראשון שנערך בעקבות מתקפת 11 בספטמבר, משפטו של אל־מותצאדק שנערך בהמבורג מאוקטובר 2002 עד פברואר 2003. שהיד ניקלז, שנהג להשתתף בפגישות מעגל הקוראן, העיד כי ״הם האמינו בקונספירציה יהודית עולמית״. הם סברו ש״מלחמת העולם השנייה הונדסה בידי היהודים כדי שיוכלו להקים את מדינת ישראל״. נגיד הבנק העולמי הוא יהודי, היהודים ארגנו את המשבר הכלכלי במזרח אסיה, ו״מוניקה לוינסקי נשלחה בידי היהודים כדי להציג את קלינטון כשוטה״. בפגישות, אמר ניקלז, דובר רבות על ניו יורק, ״כי כל כך הרבה יהודים גרים שם״. ״הם ראו בעיר הזו את מרכז היהדות העולמית״.

שותפיו של אל־מותצאדק לדירה ציירו בעדויותיהם תמונה דומה. אל־מותצאדק הגן על מדיניותו של היטלר והתהלל ב״מבצע הגדול״ המתקרב: ״היהודים יבערו, ובסוף נרקוד על הקברים שלהם״. האם אין אנו רשאים לשמוע בציפייתו המתרוננת של אל־מותצאדק לראות ״יהודים בוערים״ הד מהתלהבותו של היטלר? למרות השוני הרב שבין מתנדביו של אוסאמה בן־לאדן לבין טייסי הלופטוואפה של היטלר, יש להם מאפיין משותף ברור: אנטישמיות.

יש, עם זאת, הבדל של ממש בין מי שמאמץ רעיונות כאלו, שמסקנתם הלוגית היא השואה, לפני רצח ששת המיליונים, לבין מי שמאמץ אותם לאחר שהדבר אירע. הסטודנטים המוסלמים בהמבורג ידעו מה הם אומרים והתכוונו לכך. למרבה התדהמה, התקשורת האמריקנית לא הביעה עניין בעדויות הללו שנשמעו במשפט בהמבורג. לו היה זה משפט של חבר הקו־קלקס־קלאן, או של איש ימין קיצוני מסוגו של המחבל מאוקלהומה טימות׳י מק׳וויי, דיווחים על אנטישמיות בסגנון נאצי היו ודאי מגיעים לכותרות הראשיות. אולם עתה, כשהמחבלים היו בעלי רקע ערבי, התקשורת הבינלאומית לא סברה כנראה שיש עניין בהתבטאויות האנטישמיות שלהם: אף לא עיתון גדול אחד דיווח עליהן.

האנטישמיות מאפיינת לא רק את התא ההמבורגי של אל־קאעידה, אלא את אוסאמה בן־לאדן עצמו. בשנת 1998 הצהיר מנהיג אל־קאעידה: ״הטינה שבינינו לבין היהודים היא עתיקת יומין ושורשיה עמוקים. אין ספק שהמלחמה בינינו בוא תבוא… תחיית המתים לא תגיע לפני שהמוסלמים יילחמו ביהודים״. בעיניו, אמריקה נשלטת בידי היהודים. על ממשל קלינטון אמר בן־לאדן: ״אנו מאמינים שהממשל הזה הוא בא־כוחה של ישראל בתוך אמריקה… היהודים… משתמשים באמריקה כדי לקדם את מה שהם מתכננים לעשות לעולם, ובפרט לעולם האיסלאם״. ובכל זאת, אפילו בדוח הרשמי של ועדת החקירה האמריקנית לבחינת פיגועי 11 בספטמבר, שהוצג לציבור ביולי 2004 בידי יו״ר הוועדה הרפובליקני תומם קין וסגנו הדמוקרטי לי המילטון, אין כל אזכור לאנטישמיות.

הדוח, על 584 עמודיו ו־1,800 הערות השוליים שלו, הוא מופת לבהירות ולדיוק, אבל חסרים בו שני ממדים, שבהם ספרנו זה מתמקד. האחד הוא ההיסטוריה של האיסלאמיזם, אביה מולידה של אל־קאעידה – היסטוריה שהחלה בשנת 1928. בדוח מוקדשות חמש שורות בלבד לכל התקופה שעד 1945. הממד השני החסר בדוח הוא אידאולוגי. הפרק על התא ההמבורגי מציין אמנם את שנאת היהודים של מוחמד עטא, אולם המילה אנטישמיות אינה מופיעה כלל בפרק ״השקפת העולם של בן־לאדן״. הדבר מפתיע במיוחד שכן הוועדה מצטטת מתוך מסמכים שבהם בן־לאדן מבטא את האנטישמיות שלו באופן חד־משמעי. כזה הוא, למשל, איגרתו לעם האמריקני מנובמבר 2002, שהדוח מצטט שוב ושוב. במכתב גלוי זה, מנהיג אל־קאעידה מזהיר כי ״היהודים השתלטו על התקשורת שלכם, ועתה הם שולטים בכל ההיבטים של חייכם. הם הפכו אתכם למשרתיהם, והם משיגים את מטרותיהם על חשבונכם״. והוא ממשיך: ״החוקים שלכם הם חוקיהם של העשירים. מאחוריהם עומדים היהודים, השולטים במדיניות, בתקשורת ובכלכלה שלכם״. למרות זאת, מחברי הדוח לא הבחינו בחשיבותן של המילים הללו ובאידאולוגיה האנטישמית המדריכה אותן.

בהשמטה זו כמו אישרו עורכי הדוח את נכונות הערתו של פרופ׳ דייוויד גֵלֶרְנְטֶר, איש מדעי המחשב מאוניברסיטת ייל (ניו־הייבן, קונטיקט), שהעיר כך במאמרו מאוקטובר 2001 על שנאת היהודים של בן־לאדן: ״האמריקנים מתקשים לקלוט זאת: שנאת יהודים טהורה, חסרת מניע? שנאה טהורה, עקרונית? הגרמנים, לעומת זאת, קלטו זאת היטב: שנאה כזו היא בלתי הגיונית ובלתי מובנת – אולם היא קיימת״.

אכן כך. ספרי זה מראה שאל־קאעידה, וקבוצות איסלאמיסטיות אחרות, מונחות בידי אידאולוגיה אנטישמית שיובאה מהעולם הנאצי אל העולם המוסלמי. הספר מראה שהשקפת העולם הפרנואידית של הנאצים ו״המציאות הבדיונית״ שהניעה את פעולותיהם שליטות כיום בתודעתם של טרוריסטים איסלאמיים ומעצבות את פעולתם, ומסיק מכך מסקנות על העימות הגלובלי העכשווי.

עד 11 בספטמבר לא התעניינתי במיוחד באנטישמיות המוסלמית. עיקר ענייני היה האנטישמיות הגרמנית והשאלה מה איפשר את אושוויץ. מחקרו פורץ הדרך של דניאל יונה גולדהגן, ״תליינים מרצון בשירות היטלר״, תרם להתעניינות, בנושא, וכך גם מחקריי בתולדות משפחתי שלי. לאחר מותו של אבי בשנת 1996 הייתי, לראשונה בחיי, מסוגל לקרוא את מכתבי סבי וסבתי משנות השלושים ואת המכתבים ששלח אבי מהחזית המערבית בשנת 1945: מכתביה של משפחה שהפיקה רווח מה״אריאניזציה״ של גרמניה ונשארה נאמנה למשטר הנאצי עד הסוף המר.

שושלת לבית פינטו-אהוד מיכלסון

 

הרוטשילדית לבית פינטו

בדצמבר 1988 נפטרה דורותי דה רוטשילד בשיבה טובה, בגיל 93. כנגד כל שנה משנותיה הותירה אחריה מיליון ליש״ט בעזבונה, וכשנפתחה הצוואה, שנה לאחר פטירתה, התברר כי את רובם של 93 המיליונים ציוותה להעביר למוסדות צדקה ישראליים. היתה זו הירושה הגדולה ביותר עד אז בתולדות בריטניה.

דורותי נשאה עד לנישואיה את השם פינטו, כבתו של ברוך פינטו – בנו של ראובן, שהיה אחיו של הרב שלמה פינטו(אביו של הר״ח הגדול). היא נישאה לג׳יימס דה רוטשילד, חבר הפרלמנט הבריטי, בנו של הנדיב הידוע – ראש הענף הצרפתי לבית רוטשילד. גייימס נפטר ב־1957.

גייימס ודורותי ייסדו את ״קרן הנדיב״, קרן צדקה שתרמה כספים רבים להקמת מוסדות. בין היתר תרמה דורותי 6 מיליון לירות להקמת משכן הכנסת החדש, ומיליונים רבים אחרים להקמת בניין בית המשפט העליון בירושלים. נוכח נדיבותה ואהבתה הרבה של דורותי לישראל העניק לה מנחם בגין בי1982 אזרחות כבוד של ירושלים.

דורותי, נחשבה לאחת הנשים העשירות ביותר בבריטניה. הליידי דורותי, או כפי שכונתה, דולי, היתה חשוכת ילדים, וביקרה מספר פעמים בישראל. במסגרת הביקורים הגיעה גם לאשדוד והתקבלה אצל הרב משה אהרון פינטו. הביקור הוצנע, לפי בקשת הצדיק זצ״ל, שביקש להימנע מחשיפה בכלי התקשורת. בנו שליט״א, הרב חיים פינטו, התארח אצל הליידי דורותי מספר פעמים, בביקורים שערך בלונדון.

בשנת 1966 עברה הכנסת למישכנה הקבוע בגבעת רם בירושלים. בעת חנוכת הבית נשאו דברים יושב ראש הכנסת, נשיא המדינה וראש הממשלה. כולם כאחד העלו על נס את פועלה של דורותי רוטשילד, ואת תרומתה להקמת מישכן הקבע.

יושב ראש הכנסת, קדיש לוז, אמר בדבריו: ״ימים ספורים לפני שוועדת המיכרז עמדה להסיק מסקנותיה ביחס לתוכניות האדריכליות של מישכן הכנסת קיבל ראש הממשלה דאז, דוד בן גוריון, מכתב מאת הגברת ג׳יימס דה רוטשילד, בצירוף נוסח הצוואה של בעלה ג׳יימס דה רוטשילד ז״ל. הוא קראם לפני הכנסת בישיבתה. ג׳יימס דה רוטשילד ציווה את כל הנכסים הקרקעיים הגדולים של חברת פיק״א למוסדות הלאומיים וכן סכום כסף למדינת ישראל להקמת מישכן הכנסת…בניית מישכן הכנסת מסמלת את השלמת פועלם הלאומי־ממלכתי הגדול של האב והבן של בית רוטשילד להתעצמותו של עם ישראל בארץ ישראל״.

נשיא המדינה, שניאור זלמן שז״ר, אמר בין היתר בדבריו: ״יישר כוח מקרב לב נביע למשפחה האצילה שהתמחתה בנדיבות לבניין הארץ, ולכל לראש לידידתנו הכבודה, גברת ג׳יימס דה רוטשילד, שקיימה בקפדנות וברוחב לב את צוואת בעלה המנוח, נדיב בן נדיב, ולכל בני המשפחה שסייעו ומסייעים לה. תזכה המשפחה הנדיבה הזאת עוד רבות בשנים להיות מישענת נאמנה לארצנו הנבנית ותשבע נחת מפרי מעלליה ונהלל בשערים מעשיה הטובים״.

דברי תודה השמיע גם ראש הממשלה, לוי אשכול. ״על הקמת הבניין המפואר הזה חייב העם תודה למשפחת רוטשילד בכלל ולאשה האצילה, גברת ג׳יימס דה רוטשילד, בפרט״.

במהלך הטקס החגיגי של חנוכת המישכן נקראה הגברת דורותי רוטשילד לאולם המליאה, ושם העניק לה יו״ר הכנסת מגילת קלף ובה דברי הוקרה והערכה לפועלה הרב של משפחת רוטשילד. על המגילה חתמו יו״ר הכנסת, נשיא המדינה וראש הממשלה.

משפחת ספרא – ה״מונטיפיורו״ של ימינו

קשרים מיוחדים נרקמו בשנים האחרונות בין הרב חיים פינטו שליט״א לבין האחים אדמון ויוסף ספרא, אנשי העסקים הבינלאומיים משווייץ, יוצאי המשפחה השורשית והמפוארת מחאלב. המשפחה ידועה במפעליה הפילנטרופיים הרבים למען היהודים, בארץ ובעולם, וגם במוסדות ״אוצרות חיים – ישמח משה״ ידיהם להם רב. הידידות העמוקה בין משפחות ספרא ופינטו הביאה להקמת מיבנה מפואר באשדוד, קומפלקס של בית כנסת וישיבה.

בחודש סיוון תשנ״א נחנכה באשדוד הישיבה המפוארת על שם אדמון ספרא. אדמון ויוסף ספרא כיבדו בנוכחותם את הטקס,ועשה הלבה. אדמון ספרא על קבר דבי משה אהרון פינטז זצ״ל באשדוד.הנער שבתמונה הוא מנחם, בנו של הרבפרנטו שליט״א.

כשקודם לכן עלו המכובדים לקבר הרב משה אהרון פינטו זצ״ל בבית העלמין באשדוד. ליד הציון התקיימה תפילה, כנהוג ליד קברות צדיקים, ובסיומה אמרו שני האחים ״קדיש״ בנעימה ובהטעמה החאלבית המסורתית. הישיבה נקראת ״דברי אדמון ספרא״. בחנוכתה השתתפו בין היתר הראשון לציון, הגאון רבי עובדיה יוסף שליט״א, ראש עירית אשדוד, צבי צילקר, רבני העיר והסביבה, אישי ציבור ותושבי העיר.

בעת חנוכת הבית חלק הרב יוסף שבחים לאחים ספרא, ״אשר עשו ועושים רבות ונצורות להנציח את הוריהם היקרים, ושניהם מייסדים בכל מקום בתי כנסיות ובתי מדרשות ומכניסים אליהם ספרי תורה״. גם שר הפנים, הרב אריה דרעי, התייחס בדבריו לאחים ספרא, ״שאת שמם כמעט ולא שומעים – אבל לא בגלל שהם אינם עושים, אלא להיפך: הם עושים רבות, אבל בצינעה״. הוא סיים בדברי ברכה ותפילה, כי הקב״ה ייתן להם חן וחסד להמשיך בפועלם ולבנות עוד בית כנסת ועוד בית מדרש, מתוך אושר וברכה. הרב חיים פינטו שליט״א אמר בדברי ברכתו, כי בכל דור ודור שולח הקב״ה שליחים כדי לפאר את שמו בעולם הזה, להגדיל תורה ולהאדיר״. איש שכזה הוא אדמון ספרא, ה׳מונטיפיורי׳ של ימינו – אם לא יותר״.

בתום מסכת הברכות קבעו האחים ספרא את המזוזות בפתח הישיבה יחד עם הרב יוסף.

רבי ישראל נג'ארה

 

תולדותיו וכתביו.

תולדותיו

בדברי המבוא שלהלן אינני מתכוון לעסוק בהרחבה בתולדותיו של רבי ישראל נג'ארה, שכן אלו נכתבו בצורה מפורטת ביותר על ידי מאיר בניהו. בניהו אסף את כל החומר על רבי ישראל נג'ארה, המצוי בדפוסים ובכתבי יד, ובנה על פי ממצאים אלו תמונה ברורה למדי של תולדותיו וכתביו של רבי ישראל נג'ארה.

ברם, כתב יד בודפשט של הספר " מקוה ישראל " לא היה לפניו ולא הכירו, ולכן הסתפק בתיאורו של הספר על פי המעט ממנו שהוציא בדפוס א' ביק, ועל פי כתב יד ניו יורק אשר, כפי הנראה להלן, מכיל דפים בודדים בלבד מן הספר כולו, וגם אלו לא באים לפי הסדר.

לא ניתן לבנות תמונה, ולו חלקית, על טיבו ומבנהו של הספר, ואף לא על שיטת ומבנה הדרשה של רבי ישראל נג'ארה, אשלים ואוסיף פרטים הנלמדים מתוך כתב יד בודפשטשל " מקוה ישראל " שהוא כתב יד כמעט שלם. וחסרות בו רק דרשה אחת והתחלות של תי דרשות.

רבי ישראל נג'ארה נולד בצפת בשנת ש"י – 1550 לערך. את תורתו למד אצל אביו ואצל סבו רבי ישראל די קוריאל, מחכמי צפת ואחד מארבעת המוסמכים הראשונים. בהיותו בן עשרים וחמש לערך עבר לדמשק יחד עם אביו שקיבל משרת רבנות שם. לא ברור אם הצטרפותו של נג'ארה לאביו הייתה מאונס או מרצון, שהרי בשלב זה בחייו היה כבר נשוי.

האם נאלץ לצאת מצפת כתוצאה מבעיה כלשהי שהתעוררה או אולי אף נאלץ לברוח מדמשק. או שמא היה מעבר זה מרצון. סביר להניח שמעברו של נג'ארה היה לצורך פרנסה, בהיותו סמוך על שולחן אביו. לאחר מות אביו נתמנה לסופר הקהילות, משרה שכנראה אביו שימש בה לפניו.

תפקידו היה לנסח ולכתוב את מכתבי הקהילה ולשמור על קשר עם הקהילות האחרות. באתו זמן כנראה החל לדרוש את דרשותיו לא בדמשק עצמה, אלא בכפר ג,ובאר הסמוך לדמשק. לעת זקנתו התיישב בעזה והיה שם מרביץ תורה.

לא ברורות הסיבות למעבר זה, ואולי שהה שם בדרכו חזרה ממצרים ותושבי עזה היהודים הפצירו בו לשבת שם ולקבל משרה זו. מכל מקום, ידוע שמשפחת נג'ארה התיישבה בעזה ורבי ישראל נתמנה למרביץ תורה, משרה שאחריו ירש אותה בנו. רבי ישראל נג'ארה נפטר בעזה בשנת שפ"ה – 1625, בערך ונקבר שם. וכך אומר קונפורטי "

" ובעיר עזה היה מרביץ תורה הרב רבי ישראל נג'ארה המשורר שחיבר ספר זמירות ישראל, וחיבר עוד ספר שארית ישראל מפזמונים אבל לא נדפס, ועוד חיבר ספר מערכות ישראל פירוש על התורה, וספר מקוה ישראל מארבעים דרושים, וספר פצעי אוהב פירוש על ספר איוב ולא נדפסו, והא בנו של מהר"מ נג'ארה שהיה מרבני דמשק וחיבר ספר לקח טוב.

ואחר שנפטר רבי ישראל נג'ארה בעזה נכנס במקומו בנו הרב משה נג'ארה והרביץ שם תורה בעזה כמה שנים. ואני הכותב בעלותי לירושלים פעם ראשונה שנת הת"ה – 1645 בעברי דרך עזה אז ראיתי להרב משה נג'ארה שהיה מרביץ תורה ושם למדתי בחברתו קצת ימים. 

פיוט יה רבון עולם ישראל נג'ארא

המקום : צפת

זמן – המאה ה-16

יָהּ רִבּוֹן עָלַם וְעַלְמַיָּא

 

יה אדון כל העולמים

אַנְתְּ הוּא מַלְכָּא מֶלֶךְ מַלְכַיָּא

 

אתה הוא מלך מלכי המלכים

עוֹבָדֵי גְבוּרְתָּךְ וְתִמְהַיָּא

 

מעשי גבורותיך ונפלאותיך

שְׁפַר קֳדָמַי לְהַחֲוַיָּא

 

נאה לי להביע

   

שְׁבָחִין אֲסַדֵּר צַפְרָא וְרַמְשָׁא

 

שבחים אערוך בוקר וערב

לָךְ אֱלָהָא קַדִּישָׁא בְּרָא כָל נַפְשָׁא

 

לך אל קדוש בורא כל נפש

עִירִין קַדִּישִׁין וּבְנֵי אֱנָשָׁא

 

מלאכי מרום ובני אדם

חֵיוַת בָּרָא וְעוֹף שְׁמַיָּא

 

חיתו שדי ועוף שמים

   

רַבְרְבִין עוֹבָדָךְ וְתַקִּיפִין

 

גדולים מעשיך ואדירים

מַכֵךְ רָמַיָּא זַקֵף כְּפִיפִין

 

משפיל רמים זוקף כפופים

לוּ יְחִי גְבַר שְׁנִין אַלְפִין

 

לו יחיה אדם שנים אלפים

לָא יֵעוּל גְּבוּרְתָּךְ בְּחוּשְׁבְּנַיָּא

 

לא יספיק לספר גבורותיך

   

אֱלָהָא דִּי לֵיהּ יְקָר וּרְבוּתָא

 

האלוקים שלו יקר וגדולה

פְּרוֹק יַת עָנָךְ מִפֻּם אַרְיָוָתָא

 

פדה את צאנך מפי אריות

וְאַפֵּיק יַת עַמָּךְ מִגּוֹ גָּלוּתָא

 

והוצא את עמך מתוך הגלות

עַמָּךְ דִּי בְחַרְתְּ מִכָּל אֻמַּיָּא

 

עמך שבחרת מכל האומות

   

לְמִקְדָּשָׁךְ תּוּב וּלְקֹדֶשׁ קֻדְשִׁין

 

למקדשך שוב ולקדש קודשים

אֲתַר דִּי בֵיהּ יֶחֱדוּן רוּחִין וְנַפְשִׁין

 

מקום בו ישמחו כל רוח ונפש

וִיזַמְּרוּן לָךְ שִׁירִין וְרֲחֲשִׁין

 

ויזמרו לך שירים ושבחים

בִּירוּשְׁלֵם קַרְתָּא דְשֻׁפְרַיָּא

 

בירושלים עיר כלילת יופי

פעמים 82 – חכמת נשים

כל העוסקת בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה 

פעמים 82 – חכמת נשיםנשות חיל

כל העוסקת בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה – הרב יוסף משאש זצוק"ל על זכות האשה להתמסר לתלמוד תורה.  צבי זוהר – חוברת פעמים מספר 82. חורף תש"ס

הפרק האחרון בפרקי אבות מכונה " פרק קנין תורה ", מפני שהוא עוסק במעלותיו ובשבחיו של לימוד התורה ושל העיסוק בה. המשנה הראשונה בפרק זה נמסרה מפיו של רבי מאיר, ותוכנה אופייני לצביון הפרק הבא :

רבי מאיר אומר : כל העוסק בתורה לשמה, זוכה לדברים הרבה. ולא עוד, אלא שכל העולם כולו כדאי הוא לו. נקרא רֵעַ, אהוב, אוהב את המקום, אוהב את הבריות, משמח את המקום, משמח את הבאיות, ומלבשתו ענוה ויראה.

ומכשרתו להיות צדיק, חסיד, ישר ונאמן. ומרחקתו מן החטא, ומקרבתו לידי זכות, ונהנין ממנו עצה ותושיה, בינה וגבורה, שנאמר " לי עצה ותושיה, אני בינה, לי גבורה ( משלי ח, יד ). ונותנת לו מלכות וממשלה, וחקור דין. ומגלין לו רזי תורה. ונעשה כמעין המתגבר, וכנהר שאינו פוסק, והוא צנוע, וארך רוח, ומוחל על עלבונו, ומגדלתו ומרוממתו על כל המעשים.

הקוראים מבחינים בוודאי שכל הקטע כתוב בלשון זכר : העוסק בתורה הוא גבר, ומעיסוק זה זוכה הוא לכל אותן מעלות, כוחות ותכונות מופלאות שרבי מאיר מפרט. ומה דינה של אשה החפצה בתורה ? לכאורה כבר " נחתם דינה "

בשאלה זאת בתשובתו החריפה של רבי אליעזר לאשה שהעזה להעלות בפניו פירוש תורני משלה : " אין חכמה לאשה אלא בפלך " אמר רבי אליעזר. במילון אבן שושן מסביר מחבר המילון את הפסוק הנזכר בצורה הבאה " מימרה הממצָה את הדעת הקדומה על האשה שאינה צריכה לעסוק בתורה ובהלכה, אלא במשק ביתה בלבד "

ובמקום אחר הוסיף " כל המלמד בתו תורה, כאילו מלמדה תיפלות " ובהמשך המשנה " אם יש לה זכות הייתה תולה לה…מכאן אומר בו עזאי חייב אדם ללמד את בתו תורה, שאם תשתה תדע שהזכות תולה לה "

אולם מצויים במסורת קולות אחרים. כל כנגד דבריו האחרונים של רבי אליעזר מובאת במשנה סוטה דעתו של בן עזאי " חייב אדם לממד את בתו תורה ". ואילו עיון בהקשר דבריו הראשונים של רבי אליעזר מלמד שהוא אמר את הדברים במענה לשאלה אינטלגנטית  בפרשנות מקראית, שאותה נשאל ממי שמכונה בתלמוד " אשה חכמה " – וכבר העיר הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל :

מה שכתוב אין חכמה לאשה אלא בפלך, אינו אלא מליצה יפה להשתמט מלהשיב על שאלתה, ובאמת התלמוד עצמו מעיד שאשה זאת עצמה הייתה חכמה, ואמר התלמוד שאלה אשה חכמה את רבי אליעזר.

שאלת זכות ואפשרויותיה של אשה יהודיה לעסוק בתורה ממשיכה להעסיק את הציבוריות הדתית ואת דמויות הסמכות ביהדות ההלכתית, גם בימינו.

הרב יוסף משאש הוא אחד מאותם חכמים ספרדיים מזרחיים במאה העשרים שהביעו " קול אחר " במיגוון סוגיות העומדות על פרקה של ההלכה והחברה היהודית במאמר זה אציג ואנתח דברים שכתב רבי יוסף על זיקת הנשים לעיסוק בתורה. 

הרב יוסף משאש.

הרב יוסך משאש נולד בשנת תרנ"ב – 1892, במכנאס אשר במרוקו, שם קנה השכלה תורנית רחבה והוסמך לדיינות. בשנת תרפ"ד – ת"ש, 1924 – 1940, כיהן כרבה של העיר תלמסאן אשר באלג'יריה. בשנת ת"ש חזר למכנאס ונתמנה שם לדיין בבית הדין הגדול. לאחר זמן נתמנה גם לנשיא בית הדין לענייני השררה, תפקיד שאליו יכול היה להתמנות רק מי שהוכר כבעל כישורים יוצאי דופן. בשנת תשכ"ד עלה לארץ ונתמנה לרבה הראשי של חיפה, תפקיד שכיבן בו עד לפטירתו בשנת תשל"ה – 1975.

הערת המחבר

במרוקו יו למשחות וליחידים מקרב חכמי ישראל חזקות על ניהולם ותפקודם של מוסדות דתיים שונים. חזקה מעין זאת, שנקראת " שררה " הקנתה לבעליה בסיס כלכלי לא מבוטל, וכן כבוד רב. אין פלא אפוא שלעתים התעוררו מחלוקות בשאלת הזכות להחזיק ב " שררה " זאת או אחרת.

מחלוקות אלו התנהלו בין חכמים לבין עצמם, ולצורך יישובן הוקם בית דין מיוחד שדייניו נדרשו לשילוב של למדנות מופלגת, מעמד איתן בקרב ציבור תלמידי החכמים, והכרה ציבורית בכך שאינם חשודים על משוא פנים. עד כאן הערת המחבר.

הרב משאש היה בעל השכלה תורנית רחבה, וגילה התעניינות ערה בכל שטחי ההשכלה והיצירה האנושית, כגון היסטוריה, רפואה, מדע וטכנולוגיה, פוליטיקה ועוד. הפתיחות האינטלקטואלית הייתה בעיניו ערך דתי, והוא ראה פגם בלמדנות תורנית הנעדרת בקיאות בהשיגי התרבות האנושית. כפירוש לדברי קהלת " טובה חכמה עם נחלה, ויותר לרואי השמש, הציע הרב משאש הסבר זה :

יש לפרש " ויותר לרואי השמש " – דהיינו, שעינהם פקוחות להתבונן בענייני העולם. כל על ידי כן מתפקחים ומתחדד שכלם. שמו שמצינו בדורות הראשונים וראינו בדורות האחרונים, שכל חכם לב שהייתה דעתו מעורבת בענייני העולם הוא למופת בדורו, כמו הרמב"ם וחברוהי וכיוצא בהם בכל דו זיע"א, וכל שאין לו עסק בענייני העולם, חכמתו בתורה מלאה פתיות ותמימות וגם בערות.

הרב משאש היה גם דרשן ומשורר. כתביו משקפים הן למדנותו המקיפה והן את התייחסותו המפורטת והמקורית לשאלות מגוונות, שמקורן במפגש יהדות צפון אפריקה עם העולם האירופי המערבי המודרני.

רבים מחיבוריו נותרו בכתב יד, ואלה שראו אור הם החיבורים הבאים : שאלות ותשובות מים חחים,גרש ירחים על דיני גטין, זבח תודה על דיני שחיטה, נחלת אבות – שיעורים ודרשות על פרקי אבות,אוצר המכתבים, שלושה כרכים, נר מצוה, על ענייני חנוכה וסוגיות שונות מענייני דיומא, ויזכר יוסף, הגדה של פסח, בגדי ישע, סדר הושענות וענייני חג הסוכות

יצירתו והגותו של הרב יוסף משאש טרם זכו לדיון מחקרי, אף שמספר חוקרים החלו לאחרונה לעסוק ביצירתו. הדברים נכונים לחורף שנת 2000 שהיא שנת הוצאה לאור של חוברת זו.  מר דוד ביטון משלים בימים אלה עבודת גמר המוקדשת לפנים שונות בעולמו של הרב משאש.

 כמו כן, הרב דוד אסולין וכותב שורות אלה עסוקים בכתיבת ספר על יצרתם ההלכתית של חכמי התורה באלג'יריה בדורות האחרונים ודרכיהם במפגש עם המודרנה. בספר זה אנו דנים בהרחבה בתשובות הלכתיות רבות של הרב משאש, שכיהן כאמור, כרב אלג'יריה בשנים 1924 – 1940, ואף עמד בקשר תורני הלכתי עם רבנים בשנים שלאחר מכן, שעה שהתגורר במכנאס.

בהקמתו לספרו " נחלת אבות " מסביר הרב משאש שבשיעורים שנתן על פרקי אבות, הרבה לשלב סיפורי " מעשיות צדיקים אשר לכל עניין ראויות להתאים, כי המעשה כחו רב לעורר בני אדם להחרידם לעבודת אלה-ים שוכן גבוהים.

להלן נעיין בשני סיפורים שהרב משאש מביא בהתייחסותו למשנת אבות שציטטנו לעיל, ונבחן את המשתמע מסיפורים אלו ביחס לערכה ולמעמדה של אשה העוסקת בתורה.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 135 מנויים נוספים

פברואר 2013
א ב ג ד ה ו ש
« ינו   מרץ »
 12
3456789
10111213141516
17181920212223
2425262728  

רשימת הנושאים באתר