פאס העיר-א.בשן-התערבות הדיפלומטית והחסות ליהודים – חרב פיפיות.

הרקע המדיני ומצב היהודים במרוקו 1873 – 1900

בשנים אלה שלטו שלושה סולטאנים מבית פילאלי " מוחמד הרביעי אבן עבד אלחמאן – מאוגוסט 1859 ועד ספטמבר 1873, יורשו חסן הראשון, מ-12 בספטמבר 1873 עד 9 ביוני 1894, עבד אלעזיז הרביעי 1894 – 1908.

בין המאפיינים תקופה זו הן מסעות מלחמה של הסולטאנים נגד שבטים מרדניים, חולשה צבאית ותלות כלכלית במדינות אירופה, שמעורבותן הלכה וגברה עד השתלטותה של צרפת, נסיונות להנהיג רפורמה ומודרניזציה, אבל ללא הצלחה רבה. 

התערבות הדיפלומטית והחסות ליהודים – חרב פיפיות.

עתה עובר דרומונד האי לדון במצב היהודים וביחסם של המוסלמים למיעוט זה. התקרית נותנת לו הזדמנות לדון באופן יותר כללי במעמד היהודים והתוצאות מהעובדה שמדינות זרות מעניקות חסותן למספר מוגבל של יהודים בעלי מעמד כלכלי גבוה.

לדעתו, הסולטן והוזירים היו רצים לעמוד בהבטחתם ביחס ליהודים, וחזרו על כך כמה פעמים, אבל כוחו של הסולטאן שלשוט על המושלים ומוסלמים קיצוניים – מוגבל, ולא תמיד יעיל, ובייחוד כשמתגלה שנציג דיפלומטי מתערב.

ידי מוסלמי בעמדה בכירה אמר לו שהיהודים מביאים על עצמם צרות באשמתם של ידי חוצפתם הודות לחסות שהם יכולים לקבל ממשלות זרות. העובדה שיהודים אלה מדווחים לסוכנים זרים על יחס שלילי כלפיהם על ידי מוסלמים, מרגיזה את המושלים, והם מנצלים הזדמנות להתנקם ביהודים.

לדעתו, גם שגריר צרפת באותה דעה. לכן שניהם מהססים אם לנקוט בצעדים אשר אמנם יספקו את הקהילות היהודיות באירופה, אבל הם עלולים להיות מזיקים ליהודי מרוקו.

ראייה להצדקת הנחתו היא המקרה שקרה לאחרונה : בעקבות בקשתו שלחרור אסיר יהודי בעיר אָזמוּר – בחוף האוקינוס כ – 80 קילומטר דרומית לקזבלנקה – הורה הסולטאן לשחררו, אבל הגיב שהוא תמיד מוכן להיענות לבקשותיו, כשיהודים קרבנות של התנהגות שרירותית, אבל מציע שלא יינתן פרסום להתערבות זו, כי הדבר גורם לכך שהמושלים יחפשו דרך להתנקם ביהודים.

התערבות דיפלומטית מגבירה את העזתם של היהודים וגסותם כלפי השלטונות. דרומונד האי הבין את הדאגה של יהודי אירופה לאחיהם הסובלים במרוקו. להערכתו מצבם ישתפר הודות להתקדמות בקשרי סחר עם אירופה והפצת הציביליזציה.

אפשרות אחרת היא שמדינות זרות ייאותו לקבל את כל יהודי מרוקו תחת חסותם. אבל יש סכנה שהמוסלמים בפנים המדינה יגלו התנגדות לסולטאן וישחטו את היהודים כתגובה על שנטשו את המרות של החוק המוסלמי.

לדבריו, מאז שירותו הארוך במרוקו, עשרים ושמונה שנים, חלו שינויים רבים באשר ליחס כלפי היהודים על ידי השלטונות והאוכלוסייה המוסלמית. זכו לו הזמן כשיהודי או אירופי לא הורשו לרכב על בהמה כלשהי בעיר זו ( טנג'יר ). ויהודים מקומיים נאלצו ללכת יחפים ברובע המוסלמי בעיר, ואפילו יהודים אזרחי בריטניה לא הורשו לחבוש מגבעות גבוהות של נוצרים.

ולא עבר כמעט יום בו יהודי או יהודייה לא סבלו מפגיעה או עלבון על ידי מוסלמים. לעומת זאת, עתה יהודי אינו נאלץ לחלוץ נעליו בעוברו ליד מסגד בטנג'יר. הם רוכבים והולכים לכל מקום שרוצים, ומצבם בטנג'יר טוב יותר מזה של המוסלמים.

רק לעתים רחוקות שומעים על יהודי שהולקה או נאסר, וגם זה בדרך כלל כתוצאה מתלונתו של יהודי או נוצרי. הם אינם משרתים בצבא, ומשלמים מסים נמוכים. בתיטואן ובערי הנמל במערבה של מרוקו, חל שיפור ניכר במצבם, וזו תוצאה של קשרי הסחר והציוויליזציה האירופית המגיעה לשם.

הוא מציין כי ניצל את קשריו לטובת היהודים כשאלו דוכאו, והביא ליטול גזירות עליהם בעבר. בפגישותיו עם זקני היהודים בטנג'יר ובכמה נמלים במרוקו, הסביר להם שלמרות שממשלת הוד מלכותה מעוניינת בטובת היהודים, יש סכנות שבהתערבות היתרה.

וכי עליהם להישאר אורחים נאמנים של הסולטאן ולבקש התערבות של מעצמה זרה, רק במקרים של אכזריות חמורה כשהצדדים המעורבים חפים מפשע המקובל בחוקי מדינה זו. 12 בספטמבר 1873.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 161 מנויים נוספים

נובמבר 2013
א ב ג ד ה ו ש
 12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
רשימת הנושאים באתר