ארכיון יומי: 9 בנובמבר 2013


Le mariage trad. chez les juifs marocains

 

LE MARIAGE TRADITIONNEL CHEZ LES JUIFS MAROCAINS – ISSACHAR BEN-AMI

לעילוי הנשמות הטהורות אסתר וגלאוסיה וייזר ז״ל

Il semble que les centaines et milliers d'articles et publications qui concernent les Juifs d'Afrique du Nord, écrits généralement en  diverses langues, sont loin de nous donner une image profonde et équilibrée de ce Judaïsme

הטבילה במקווה

הטבילה במקו

 Elle est ensuite couverte d'un drap et conduite au bain. Personne ne doit l'apercevoir en route. Les femmes de la famille du fiance l'accompagnent et prennent soin d’emporter du swaq, du 'kar (fard rouge pour les joues), du khol, du henne, un peigne et un petit miroir. En entrant au bain, on allume des bougies, qu'on depose par-terre, et qu'il est strictement interdit d'eteindre. C'est une protection contre les genies. Avant de plonger dans 1'eau froide, une tamzwara jette en offrande les divers objets que la famille du fiance avait pris. La fille est en ce moment en grand danger car son genie est present. On pense qu'etant occupe a ramasser ces offrandes, il ne lui pretera pas attention.

Note de l'auteur

La croyance populaire soutient, qu'avec l'apparition d'un nouveau-ne au monde, celui-ci s'accompagne de la naissance d'un nouveau genie.

 Une tamzwara. rentre la premiere dans l'eau et est suivie de la mariee. Les autres femmes les entourent. On lui fait reciter la benediction suivante: "Baruh atta Adonay, sequidesanu bas elbent disrael tkon mkassra".

"Sois loue, Eternel, qui nous a sanctif16 pour que la fille d'Israel soit pure". Cette formule est remarquable tant pour son contenu que pour sa forme. En effet, une priere bilingue est tres rare chez les Juifs marocains.

 Quatre ou sept fois, la marine doit plonger dans l'eau froide.

 Apres cela, on offre aux assistantes de la confiture, des gateaux et de la mahia. La mariee est reconduite chez elle. Elle ne doit voir aucune personne en route. 

Note de l'auteur

D'aprfes Addison, op. cit., p. 46, la marine, apres ce bain rituel, ne devait etre plus vue par un homme, jusqu'& ce qu'elle soit livree a son man: "and her person secluded from the eyes of all men; it being not allowed for her father or brother to look upon her, till she be delivered to her husband".

Chez les Juifs tunisiens, aprSs la "tebila" ou bain, qui a lieu mercredi, jour du mariage, la marine ne peut voir aucun homme, y compris son pfere et ses fr£res, jusqu'& la benediction nuptiale. (Information privee de Madame A., Tunis). On procede ainsi chez les Juifs de Djerba jusqu'k ce jour. E. Rhais, op. cit., p. 128: "En route la mariee evitera de voir un homme quelconque, surtout un musulman. Quand les femmes juives prennent leur bain rituel, tous les mois apres la fin de leur periode d'indisposition, elles s'arrangeaient pour qu'un petit garcon juif les attende a la sortie du bain, afin que ses yeux ne rencontrent que purete et innocence".

 Le fiance prend son bain en compagnie des islan. II se baigne dans la partie reservee aux hommes, mais il ira aussi se tremper dans le mikve des femmes. Pour le jeune homme, on pousse seulement des zgarit pendant que ses amis le lavent.

Mercredi matin, les tamzwarat ou les amies de la jeune fille viennent preparer la mariee, qu'elles habillent et coiffent. On lui chante: "Ha le'rossa rayha eldarha" (La marine rejoindra sa maison). Une foule nombreuse afflue vers la maison de la fiancee des le debut de l'apres-midi. Quand le rabbin arrive, il trouve les maries debouts pres du talamon, autour duquel se placent deux gargons porteurs de cierges allumees. A un moment donne, chacun d'eux tente de s'asseoir le premier pendant que l'assistance crie

'baha 'bato                  II l'a prise, elle l'a pris

Ollah ma hallaha                  Par Dieu, il ne l'a point delaissee

 'baha bsfluso               II l'a prise grace a son argent                  

 'baha baryalo              II l'a prise grace a son real.

Les musiciens, presents depuis le matin, jouent sans arret. La fiancee a les yeux fermes. On lui enduit les paupieres avec de 1'eau sucree afin que les yeux demeurent fermes.

Le ,rabbin prend un verre de vin et recite trois benedictions. II en boit et fait gouter aux jeunes maries. Ensuite, le fiance s'adresse a la fiancee, en disant: "Te voila sacree pour moi par cette piece, selon la loi de Mo'ise et d'Israel". Le rabbin prend une deuxieme coupe et lit les sept benedictions. Lorsqu'il termine la lecture de la Ketouba, il fait gouter le vin au jeune couple et a toute l'assistance. Le rabbin ou le marie prend le verre, qu'il brise dans un seau, en souvenir de la destruction du Temple de Jerusalem. Le pere de la mariee, son beau-pere et des invites de marque lui font faire sept fois le tour de la maison. Les hommes chantent, pendant que les femmes l'aspergent avec du lait. Le marie, accompagne de ses amis, rejoint la maison de ses parents. Une heure apres, on transporte la mariee sur une chaise. Quand elle arrive a la maison de ses beaux-parents, elle est accueillie par sa belle-mere, qui lui offre du lait, qu'elle goute du bout des levres, du sucre et de la menthe, qu'elle deposera dans sa chambre. La maison se remplit d'invites et les musiciens jouent des airs appropries. Un grand repas est servi aux assistants. Les maries ne doivent a aucun prix manger devant les invites.

Ils prennent un repas specialement prepare pour eux et qu'on leur sert dans cinq plateaux, contenant cinq poulets, une colombe et de la langue de vache. Si la mariee est nubile, c'est sa mere qui lui donne les conseils d'usage. Ce sont les islan qui expliquent au mariece qu'il doit faire. Cette nuit-la est, d'apres la croyance populaire, la nuit la plus dure qu'eprouve une mere, car, si par malheur, les signes de la virginite n'apparaissent pas chez la mariee, c'est le deshonneur pour sa famille. Quand la mariee n'est pas nubile, le jeune homme s'engageait a ne pas l'approcher jusqu'au jour ou elle deviendrait femme. Le marie offre a sa femme une chemise de nuit a cette occasion. Une femme se tient pres de la porte et assiste discretement les maries. L'operation est particulierement difficile a cause du tqaf, qui rend l'homme impuissant ou la femme intouchable. Si la mariee est nubile, l'epoux lui offre de la mahia, qu'elle est tenue de boire.

כתבים נבחרים – שמואל רומאנילי

שמואל רומאנילי – כתבים נבחרים – משא בערב – לקט שירים – קטעים מתוך מחזות –

ההדיר, הקדים ופירש – חיים שירמן.

החל מאמצע המאה השמונה־עשרה קמו במערב אירופה סופרים אמיצים ובעלי חזון ששאפו לשינוי־ערכים מוחלט בסדרי החברה, לביסוסה על יסודות הצדק והאהבה לזולת ולמיגורם של השליטים העריצים. דבריהם מצאו אוזניים קשובות והביאו לתוצאות מו­חשיות: המהפכה הכבירה של שנת 1789 טיאטאה את המשטר שהיה קיים בצרפת, ביטלה את ההבדלים בין המעמדות ושימשה דוגמה לשוחרי החופש בארצות אחרות.שמואל רומאנלי 1

180 – החנויות הן כמחלות ( כתאים חלולים ) בקיר, כמנהרות אשר ראיתי בבואי, גבוהות מן הארץ חצי קומת איש, ויוכל איש היושב בהן על הארץ לקחת את כל אשר יחפוץ בהושיט ידו לבד, בלי יעמוד כי לא יכילו שנו אנשים. דלת החנות נסגרה במפתח עץ.

185 – במערות אלה מוכרים כל ממכר. המעט הם סוחרי בגד, יותר מהמה רוכלי בשמים, וכל כלם מוכרי מאכלים. רק בראותי אלה נהפכו מעי ( מרוב בחילה ) בקרבי. בשר צלי, שמן, בורית, חמאה, זיתים ומינים שונים – הכל הולך אל מקום אחד בשני חריטי ( כאן : כפות מאזניים )מאזנים עשוים מקש, והכל נקח באצבעותיהם ונתון מיד המוכר ליד הקונה.

אבני המשקל הם אבנים מן השוק, תופרי בגדים ברביאים לא יצלחו רק לבגדיהם לבד, והיהודים לבגדיהם לבד – ומאלה גם לבגדי נצרים, הערביאים עושים נעלים להם וליהודים, והיהודים נעליהם ונעלי נצרים.

ביום הראשון הסוחר המשרת והמליץ נסעו ללאראג'י לדבר על עניניו עם אח פקיד ( אחיו של קונסול גינואה פקראנסיסקו קיאפי היושב שם וקרוב למלכות. והניחני באטנג'יא לשמור הונו ועזבוניו, וארוחתי נתנה לי מאת בעל הבית, דבר יום ביומו עד שובו.

שער שני.

חפשי מכל שיג ( עסק ) נתתי את לבי לדרוש ולתור ביהודים בדרכם ובעלילותם. האנשים טובי לב, עושי צדקה, אוהבי הגר, מכבדי התורה, ולומדיה ומוקריים מאד יהודי אירופא הבאים שמה, והנקראים בפיהם בני חורים.

העדר הספרים והשמועות מטביע לבותם בבֹץ הסכלות והפתיות, ומשקיפים כפלאות( ורואים פלאים בכל דבר שלא ידעוהו ) כל חדשות ונצורות לא ידעום. ראמות( דבר כל כך יקר שאין להגיע אליו ) להם חכמות, ואולתם שמחה באמרם כי רבים חללים הפילה החכמה במהמורות ( בשוחות )  המינות והכפירה. נהרת ( אור )  החכמה לא הופיעה ולא הגיעה אליהם.

עד הנה לבער שגיאות המוסר והבלי הנעורים. מסוה אמונה נבערת מדעת מסלף ( מוסב על מסוה )   לבותם ומעוֵר עיניהם. אוחזים מנהגי קדמוניהם ויאחזו בהם עד כי יעברו על חקי האלהים ולא יעברו על חקיהם, ומשל בפיהם ( שאינו הולם את הנמשל כמו השוקיים את מי שאין לו רגליים ), כשוקים לפִסח : " מנהג אבותינו תורה היא ".

בל יבחנו מי אביהם ומה מנהגם, אם יש להם על מה שיסמכו ( כאן הערת המחבר " מגן אברהם הלכות פורים, והכוונה לחיבורו הידוע של רבי אברהם גומבינר, בשם הנ"ל, מגילה, " דאם נמצא המנהג באיזה פוסק, אין לבטלו, אפילו בשעת הדחק אין לשנות מנהג דאמורי בבני בישן, ואפילו יש במנהג צד איסור, אין לבטלו )  או אם כמנהג יהוא בן נמשי, ולא יבינו כי הלכו כן מנגד למגמת התורה אשר בחוקותיה חפצה להרחיקנו מחקות עמים.

ונהפוך הוא בהם, כי כן הולכים בדרכם מן הקצה אל הקצה. או יפרשו הפלגות המליצה כצורתן ( את ההפרזות הרטוריות יפרשו כפשוטן ) ואומרים : הפשט לא יופשט, או יערימו סודות יחתרו תעלומות על דבר ברור כשמש, נשענים על המשל על כל קוץ וקוץ תלי תלים של הלכות.

20 – יחתו מחלומות ומחזיונות יבעתו, על הרעים יצומו ועל הטובים (מוסב על טיבם של החלומות ) יחגו. מתהוללים ( משתוללים מפחד ) באימים ובפחד לילה, כי לא יזיד איש לישון בדד בחדר אחד בלילה או אשה ללכת יחידה מבית לבית.נשבעים בנר דלוק ואומרים על המלאך הזה, בחשבם כי מאורי האש הם מלאכי מעלה : משוגה הבאה להם מפירוש הפסוק " משרתיו אש לוהט ".

סוף דבר נשתה ( נתייבשה ) גבורת איש חכם בהם ויהיו לנשים קלות מדעת, ובכל זאת לבם לא צפון משכל ( אינו נסתר מהשכל ) , כי יבינו לאשורם בעניינים אחרים. ולרגעים ישלח שכלם ברקים, המגלים היותו תפוש ונעכר במעבה חלאה לא עב ( עבה וגס )מטבעו, כשמש המכוסה בעב הענן.

30 – הנשים יפות מראה ובריאות בשר, רק נמשלו כבהמות נדמו ( דומות, ולפי פירוש אחר מלשון דממה ) , ולא חלק להנה בחכמה ובתבונה ובדעת. אין מכירות לדבר לקרוא או לכתוב יהודית ( בלשון העברית ) ערביאית או ספרדית. וכנשים כאנשים שפתם מתבוללת ( מעורבבת ) כמשפט כל היהודים בכל מגוריהם אשר לא ישימו לבם ללמוד לשון עמים אל נכון.

שפתם ספרדית במבטא פורוטוגזית, אף לא מתפללות, עם כי הוטל עליהם מחכמי המשנה ( נשים ועבדים וקטנים פטורין מקריית שמע ומן התפלין וחייבים בתפילה ובמזוזה ובברכת המזון ברכות ג, ג ) , באמרם " כל המלמד את בתו תורה כאלו מלמדה תפלות" ( המחבר כאילו חומד לו לצון, שהרי המדובר כאן לא בתפילות אלא בתיפלות, פריצות )  והאשה לא מטוהרת היא בימי נדת דותה ( כאב נידתה. ועליה כתוב שם " ואל המקדש לא תבוא " ) והימים האלה יפלו לפתע פתאם. המנהג הזה הזקין שרשו ( השתרש )משנים קדמוניות ונדבק להנה מחקות הגויים, כי אף נשי הערביאים לא תתפללנה.

40 – הובאתי למדרש ( בלשון יהודי איטליה : לבית המדרש ) התלמוד. דרך למודם צלולה מדרך אנשי פולין וקרובה לדרך המזרחיים, גם ידיהם רב להם בקבלה, מנוס המתחכמים בל ילכדו בחקירות. הה זיד ! תחמוד בתעלומות יען אין צרך לראיה ( כאן הערות המחבר רבי יעקב פראנסיס בעץ הדעת, זוהי הבאה מתוך השיר נגד המקובלים " אשרי העם אשר בחר לו יה " ליקב פראנסיס 1615 – 1667. רומאנילי הכירו מתוך ספר " עץ הדעת " לשמשון מורפורגו..

לו חכמו ישכילו זאת החכמה על אפניה ( לפי אמתתה )  להסיר המסך המבדיל ולהוציא היקר הכמוס באוצרותיה, הלא עיניהם תחזינה כי כֻלה זרע אמת ההולך ומשתרג למעמקי ולמרחבי הפילוסופיה הטבעית וכי היא עוטה מעיל בל תשורנה עין כל ראי ( הרואים )  ולבלתי תשתפכנה אבני קדש ( מכוון לאוצרות החכמה ) בראש כל חוצות.

אך הם ( העוסקים בחכמה הנ"ל ) לא כן ידמו ולבם לא כן יחשוב, וכיראם מגשת אל כבודה ( הקבלה האמיתית ) בת מלך פנימה בחרו להם לקשור קשרים באותיות ולאסור  ( לערוך צירופי אותיות ולהכניס כוונות בהן כנהוג בקבלה מעשית ) אסר במלות ויתנבאו בהמה באין מבין.

דבר ספרי חכמה כמורה ( כספר מורה נבוכים )  ודומיהם יקר בעיניהם, כמעט ישאו שמותם על שפתם כמזכיר דברים נפלאים. למזער ( מעט, לעתים רחוקות ) יקראו ארחות משפט בספרי פוסקים, ומעט מזה המקרא. וקוראים על פה התורה בטעמיה וספרי אמ"ת ( איוב, משלי , תהלים, שלהם טעמי נגינה מיוחדים )  ישעיה ודניאל. 

מחקרים בתרבות יהודי צפון אפריקה

מחקרים בתרבותם של יהודי צפון אפריקה

מחקרים בתרבותם של יהודי צפון אפריקה – תעודות מהודרות ומפורשות

עורכים משה בר אשר וסטיבן פראד

התוכנית למדעי היהדות אוניברסיטת ייל, ניו הייבן

המרכז ללשונות היהודים וספרויותיהם – האוניברסיטה העברית ירושליםמשה בר-אשר

קטעים מ״תענוג ושמחה״

־. קטע א. בדף לד ע״א באה כותרת ׳׳עמידה״ ובה דרוש על ברכת הרפואה, מתוך תפילת העמידה:

חי׳ ע״פ ״רפאני ונרפא״ וכו׳ יובן עמ״ש כמוהר״ר אדמור משה יתאח נר״ו ע״ה, שהגאולות הראשונות היו על ידי שליח, וזאת הבאה, העתידה להיות, תהיה על ידו יתברך, וזכ"ה – וזו כוונת התפילה – ״רפאנו ה׳״ שתביא לנו גאולא, ״וארפא״ לעו – לעולם שלא ישוב עוד להגלותינו פעם אחרת, שנא׳ ״וינטלם וינשאם כל ימי עולם״. ודו"ק – הפועל ודוק, שעניינו "ודייק בדברים ", נכתב לעתים קרובות גם במקומותינו כראשי תיבות – ודו"ק – ואלה נפתחו בידי הלומדים : ודייק ותמצאנו קל.  משה יתאח.

אציין, כי עד הדור האחרון לישיבת היהודים במחוז תאפילאלת ובעיירה קצר אשוק, היינו עד שנות השבעים של המאה העשרים – עשרות שנים אחרי פטירתו, המשיכו אנשי העיירה להזכיר את רבי משה יתאח בהערכה רבה כגדול בתורה וביראת ה׳, ואף נהגו לפקוד את מקום קבורתו.

8. קטע ב. בדף לד ע״ב באה הכותרת ״ראה״, לפני דרוש לפרשת ״ראה״(מובא להלן רק חלקו הראשון של הדרוש):

חי׳ ע״פ" ״את אלה מהם תאכלו את הארבה למינו ואת הסלעם למינהו״ וכוי. אפשר לרמוז עמ״ש – על מה שכתב – רי״א – רבי יעקב אביחצירא – בספר ״פתוחי חותם״שלו, דידוע דג׳ אבות ודהע״ה – ודו המלך עליו השלום –  הם ד׳ דגלי המרכבה, וזכותם הם המגינה על יש׳; דכשישראל אינם עושים רצונו של מקום, האבות ודהע״ה מלמדים זכות. ואפי׳ תהיה גזירה מבטלים אותה כמשרז״ל – כמו שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה –  ״אם ראויים לשריפה הרי אברהם שמסר עצמו לכבשן האש, ואם להריגה הרי יצחק, ואם לגלות הרי יעקב, ועל דוד נוכל לומר אם ליסורין הרי דוד. נמצא כל אחד אצולי מציל ואגוני מגין – הביטוי הוא בארמית הבבלית ותרגומו : הַצֵל מֵציל והָגֵן מֵגֵן – בעניין שאירע לו, וזהו הכוונה ׳את אלה מהם תאכלו׳ דהיינו מזכותם תהנו ותנצלו מכל גזירות קשות ורעות״.

הבדיקה מגלה שזו מובאה מדויקת מספרו של רבי יעקב אביחצירא, ״פתוחי חותם״.

דרושים בערבית מתוך ״בית החכמה״

. להלן אציע שממה קטעים המכילים דרושים הכתובים ערבית מתוך החיבור השני – ״בית החכמה״. בעיניי יש חשיבות לא מבוטלת לדרושים האלה לא מצד תוכנם אלא בעיקר מצד לשונם. אלווה את הטקסטים האלה בתרגום לעברית ובהערות מבארות, ואחר כך אבוא לומר דברים כוללים עליהם ועל לשונם.

10. קטע א. בדף לז ע׳׳ב באה הכותרת ״משלי״, ולאחריה מוצע הטקסט הזה ;

״אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני״, וקשאוו לז״ל – לחכמים זיכרונם לברכה –  ״ויכי "שלהע״ה " – שלמה המלך עליו השלום – כסתו לחכמה  חתא יקול ׳אמרתי׳ וכו', והווא קאל פיה לפסוק ׳ויחכם שלמה מכל האדם׳?״ ילא גיר נציבו, באיין שלהע״ה חב יכון חכם, באס ימחי שמו של עמלק,  ויכמל האד שמות – השמות האלה –  די הייא ויה״א; לאיין ״ירושלים״ מן די כלאת מכתובא גיר ״ירושלם״ <כסהא י׳>; ו״כסא הכבוד״ מכתוב גיר ״כס״, כסו א׳; ושם ״יהו״ה״ ב״ה – ברוך הוא –  מכתוב ״יה״, שנא׳: ״כי יד על כס יה׳/ <כסו ו׳ וכסו ה׳>, ועליהא חב שלמה ע״ה יכמל האד לחרופ, שעה צאבהום בעאד מנו. ופאווק יכמלו האד לחרופ, הווא עד שימחה שמו של עמלק בוב״ק – בעגלא ובזמן קריב –  אכי״ר – אמן כן יהי רצון –  ודו״ק – הפועל ודוק, שעניינו " ודייק בדברים ", נכתב לעתים קרובות גם במקומותינו כראשי תיבות- ודו"ק : ואלה נפתחו בידי הלומדים כך : ודייק ותמצאנו קל "

הנה תרגום לעברית (של הטעון תרגום):

והקשו החכמים ז״ל: ״וכי שלמה המלך עליו השלום חסרה לו החכמה, עד כדי כך שיאמר ׳אמרתי׳ וכו׳, והרי הוא אמר בו הכתוב: ׳ויחכם שלמה מכל האדם׳?״ אבל אנו מוצאים ששלמה המלך עליו השלום רצה להיות חכם, כדי שימחה את שמו של עמלק וישלים את השמות האלה, שהם ויה״א, כי ״ירושלים״ משחרבה כתובה ״ירושלם״ [חסרה לה האות י]; וכסא הכבוד כתוב ׳כס׳ – חסרה לו [האות] א׳; ושם ״יהוה״ ברוך הוא כתוב ״יה״, שנא׳: ״כי יד על כס יה״ [כלומר חסרות לו האותיות ו ה: כל האותיות החסרות הן וי״ו יו״ד ה״א אל״ף = ויה״א]. ועל כן ביקש שלמה עליו השלום להשלים את האותיות [החסרות] האלה, אבל מצאן רחוקות ממנו, והזמן שיושלמו האותיות האלה, הוא רק כאשר יימחה שמו של עמלק בעגלא ובזמן קריב אמן כן יהי רצון. ודו״ק.

עליית יהודי האטלס-יהודה גרניקר

 

עליית יהודי אטלס – יהודה גרינקר הספר נכתב בשנת 1973

מבוא לספר מאת חנניה דהאן

העלייה ההמונית ממרוקו ימיה כימי המדינה : עשרים ושלוש שנים עברו מאז הדהדה תרועת שופר הגאולה בתפוצות ישראל, וטלטלה קהילות, עדות ושבטים לחופי המולדת. נתקיים חזונו של הנביא " מי אלה כעב תעופינה וכיונים את ארובותיהם ( ישעיה ס' – ה' )

הנה כי כן, נשמעה ונתקבלה תפילת הכיסופים והערגה לשיבת ציון, לאחר אלפיים שנות גלות, ופעמי המשיח שמהדהדים הם על סף ביתו של כל יהודי לאות בשורת הגאולה.יהודי האטלס 555

העלייה הגדולה ממרוקו אין בה מהספונטניות, היא מהווה למעשה המשך טבעי ורצוף לעליית יהודי מרוקו שהחלה לפני כמה דורות, כי הקשר בין קהילות מרוקו לבין הארץ מעולם לא נותק אם בשל שדר"ים וכוללים שהגיעו אליהם, אם בשל הסיוע החומרי ( עולים, תרומות ) או הרוחני ( רבנים, פסקי דין, קשר תורתי ) שקהילות אלה שלחו לארץ.

כמו כן מצאנו שכבר עם הקמת התנועה הציונית עמדו קהילות מרוקו בקשרי התכתבות עם הרצל, והלה התעניין בגורלן.

מחזה אימים בקזבלנקה

כ' באב תשט"ו – 8/8/1955

אני שוב בקזבלנקה. נקראתי מאוג'דה להשתתף במיון העולים. הלכתי בבוקר למשרדו של פיאר ]אבר על מנת להיפגש עם צוות המיון ולסיים את פרשת ההרשמה לעליה בקזבלנקה. בהגיעי למשרד נתקלתי במחזה אימים שסימר את שערותי : מאות אנשים צבאו על פתח המשרד, נשים ששערותיהן פרועות מרטו את השערות אחת לחברתה, שמלותיהן קרועות ורטובות מזיעה, ומראיהן כמכשפות ממש. כולן צעקו בבכי היסטרי, " עליה תיכף ומיד.

בקושי שרכתי את דרכי ביניהן בכדי להיכנס לפנים המשרד, ומה גדלה תדהמתי כשלא מצאתי איש מצוות המיון. לא מצאתי לעצמי כל פירוש למחזה אימה זה ולהתפרצויות מעין אלה שאני פוגש אותן בכל מקום. האם כיסופים לעליה ולגאולה, בריחה מהנכר, מהניוון ומהעוני, חיבה עיוורת לארץ ישראל ללא ציונות ? לאלוהים הנסתרות.

שוב במראכש

כ"ג באב תשט"ו – 11/8/1955 

הסתדרנו איך שהוא לגמור את עבודת המיון בקזבלנקה. נקראתי שוב למראכש בפעם השלישית. מתברר כי אזניים לקירות והאנשים יודעים בחוש הטבעי שלהם על יום בואי, ומתי נקבע יום ההרשמה. כבר משעות הבוקר, מבלי שיוזמנו לכך, צובאים אנשים רבים על משרד העליה ושוב התור הארוך מזדנב עד אין ראות את סופו.

התחלנו לרשום שלוש משפחות ראשונות ושוב, כבפעם הקודמת, הייתה התפרצות של נחשול בני אדם שלא יכולנו להתגבר עליו. שוב נאלצנו להפסיק ההרשמה. כל זה נגרם בגלל התחושה ששררה בקרב המוני היהודים כי הנה עומדים להתרחש מאורעות חמורים מצד הערבים, והיהודים יהיו קרבן לעזאזל, ובעיקר בגלל החשש פן תיפסק העליה כתוצאה ממאורעות אלה.

ללא פחד ללא רתיעה.

ז' באב תשט"ו – 18/08/055

על אף המתח הפנימי ופעולות הטרור, ואולי דווקא משום כך, לא ראינו את עצמנו משוחררים מלהמשיך במלאכתנו. הבינונו לרחשי לבם של אחינו בני ישראל וידענו שכל מה שנצליח להציל היום לא נוכל להצילו בעת אחרת.

המשכנו ברשמה לעליה. התחלנו יום עבודה ב 7.30 בבוקר, ונוכח הלחץ והדחק נאלצנו להפסיק ב-3 אחר הצהרים. בכל זאת הצלחנו לרשום במשך שלושה ימים כ-700 משפחות.

פתגמים ואמרות ממקורות שונים

 

 

אלף פתגם ופתגם – משה ( מוסא ) בן-חיים

ألف المثل والمثل – موسى (موسى) بن – حاييمאוצר פתגמים

44 – الرجل جلاب و المره دواب

א(ל)רג׳ל ג׳לאב ו(א)למרה דולאב.

הגבר מביא (את הכסף) והאשה ארון.

הגבר עובד, כדי להביא פרנסה וכסף למשפחתו והאישה מבזבזת אותו על בגדים.

45 – الرجل صناديق مقفلة

א(ל)רגיאל צנאדיק מקפלה.

הגברים תיבות נעולות.

הגבר נושא בתוכו סודות ותקוות.

46 – شو ما عملت عشن لجوزها بتعشى

שו מא עמלת עשא לגיוזהא בתעשא.

כל מה שתכין לארוחת הערב לבעלה, בעלה יאכל.

 נאמר על אשה השולטת בבעלה.

מי שאשתו מושלת עליו חייו אינם חיים״ (ביצה לב, עמי ב).

Recent Posts


הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 139 מנויים נוספים

נובמבר 2013
א ב ג ד ה ו ש
« אוק   דצמ »
 12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930

רשימת הנושאים באתר