ארכיון יומי: 16 בנובמבר 2013


מיהו מוחמד – נביא או מייסד תנועה לוחמת ?  – דורון חכימי

מיהו מוחמד – נביא או מייסד תנועה לוחמת ?  – דורון חכימי

במשך אלפי שנים חיו בני השבטים היהודים בשכנות טובה עם שבטי המדבר בחצי האי ערב, ללא מלחמות וללא שפיכות דמים. הס חיו עמם בשלום ובשיתוף פעולה מלא בכל תחומי החיים.

שבטים רבים מבני העם היהודי התיישבו בחבל חיג׳אז והקימו את העיר יתר׳ב וישובים גדולים אחרים בסביבתה.מיהו מוחמד - נביא או מייסד תנועה לוחמת

ההיסטוריונים חלוקים בדעותיהם לגבי תחילת ההתיישבות היהודית בחבל חיג׳אז. חלקם בדעה שההתיישבות היהודית בחצי האי ערב החלה אחרי יציאת מצרים בדרך אל ארץ ישראל. חלקם טוענים שההתיישבות היהודית בחבל חיג׳אז החלה בתקופת מלכות דוד ושלמה או מאוחר יותר, אחרי חורבן בית המקדש הראשון.

על פי תיאוריו של אבן-הישאם שלמעשה מסתמך בכתביו על ספרו של אבן-אסחאק ׳תולדות מוחמד/ היגר מוחמד ליתר׳ב בלויית חותנו אבו-בקר על פי הזמנתם של נציגי השבטים אווס וחזרג׳ לשמש כבורר וכמשכין שלום בין שני השבטים, אולם על פי מחקרים מאוחרים יותר התברר שאין כל ודאות ששבטים אלה חיו ביחסי עוינות או ביריבות ולא הזדקקו למשכין שלום ולבורר ביניהם.

יתרה מזו, מוחמד לא היה איש מוכר ביתר׳ב וכידוע, מנהיגי שבטי הנוודים מעולם לא בחרו בזרים אלא במכובדים מוכרים מקרב השבטים עצמם שהכירו היטב את מנהגיהם ואת תורתם.

להוכחה יש להדגיש כי מיום שהגיע ליתר׳ב, השקיע את מירב מאמציו באיסוף תומכיו ממכה ה׳מהאג׳רון ובגיוס כוחות מקומיים ה׳אנצאר׳, לגיבוש כוח לוחם בניגוד לרצונם של מנהיגי השבטים באזור.

מוחמד הגיע ליתר׳ב בתאריך 24/9/622 שייקרא לימים שנת ההיג'רה המהווה את תחילתו של הלוח המוסלמי.

שנת ההיג׳רה מתייחסת לתחילת ייסודה של האיסלאם והשנה בה היגרו מוחמד ומלוויו ליתר׳ב לאחר שגורשו מהערים מכה וטאיף.

בתחילת דרכו באל-מדינה פנה מוחמד אל שבטי היהודים במקום וביקש לגייסם לשורותיו. הוא אימץ וכיבד את תורתם, את מסורתם ואת חגיהם, הוא שמר על השבת והתפלל כשפניו פונים אל ירושלים, הוא צם  יום הכיפורים ונהג בכל נושאי האמונה הדתית ממש כאחד מבני השבטים היהודיים.

מוחמד אף הטיף בלהט לכל תומכיו מקרב ה׳מוהג׳רון וה׳אנצאר׳ לאמץ את כללי הדת היהודית ואת תורתם והדבר היווה אתגר אידיאולוגי ורסיס איתן להמשך דרכו המונותיאיסטית בעתיד.

עם חלוף הזמן עלה מעמדו של מוחמד למנהיג בעל כוח צבאי שהטיל את מרותו על תושבי המקום שהיו חסרי אונים מול כוחו הצבאי שהלך והתגבש מקרב תומכיו ממכה ה׳מוהג׳רון ומקרב מצדדי דרכו המקומיים, ה׳אנצאר׳.

כדי להתמקד במרכז העניינים ולהבהיר את מעמדו כמנהיג, פנה מוחמד בלויית נציגי השבטים המקומיים לשבטי היהודים אשר בניגוד לרצונם הסכימו למתן הכשר למעמדו של מוחמד כמנהיג וכמגן וכבעל זכות בלעדית בקביעת גורלם של תושבי האזור, כפי המתואר בהסכם ׳אהדל אומה׳.

׳אהדל אומה׳ או ׳כתב האומה׳ כפי שנכתב על ידי אבן-הישאם ויספרו ׳חיי מוחמד׳ אינו משקף נכונה את השתלשלות העניינים הנותנים למוחמד בהגיעו לאל-מדינה יתרונות שליטה כה רבים. מתוכן ׳כתב האומה׳ משתמע שמוחמד הוא השליט ועל פי דבריו יקום דבר ובלעדי הסכמתו לא תחתם ברית ולא יצאו למלחמה, תיאור שאינו קביל בהסתמך על דרכי הפעולה של מנהיגי אל-מדינה ושבטי האזור.

לדוגמא, אפשר לציין שמנהיג השבט הגדול באל-מדינה עבדאללה אִבן-אובי חתם עם מוחמד על הסכם שלום אך ורק לאחר ׳מלחמת חנדק׳, דהיינו, בשלהי שנת 627 לספירה ו׳כתב האומה׳ נחתם על פי המשוער בהגיעו של מוחמד לאל-מדינה בשנת 622 לספירה ואולי קצת מאוחר יותר.

ממזרח וממערב-כרך ה'- קהל התושבים בפאס מן המאה הט"ז ואילך – חיים בנטוב

קהל התושבים בפאס מן המאה הט"ז ואילך – חיים בנטוב

תקנה זו היא אישורו של מנהג שהיה מקובל מקדמת דנא בקהל אלבאלדיין, שלפיו ניכו בשעת הגבייה שליש מהסכום שהיה רשום בכתובה. אמנם חתומים עליה רק חכמי התושבים וטובי קהלם והיא נוסחה בערבית המדוברת ביניהם, אך לתת לה תוקף, חתום אתם הנגיד יעקב רותי מקהל המגורשים, ואילו נגיד התו­שבים שאול אבן רמוך לא חתום כלל, ועוד, חודשיים בלבד לאחר התקנה נזקקים הדיינים לפסוק דין הלכה למעשה באותו עניין.

על כל פנים, סדר הדורות שמן הגירוש ואילך

סלאת אלפאסיין

סלאת אלפאסיין

אין בו ספק, והראשון שאנו יודעים עליו לאחר הגירוש הוא ר׳ מימון, שנהרג על קידוש־השם ונקבר בפאס, והיו עולים להשתטח על קברו בעתות צרה (״דברי הימים״, עמי 13).

השני הידוע לנו הוא ר׳ שמואל בן מימון. נזכר לראשונה במחלוקת הנפיחה, ונשלח למכנאם, כנציג של התושבים בעניין זה. אחר־כך אנו מוצאים אותו חתום בתקנות בשנת ש״ה—ש״י (סי׳ יט—כד). ר׳ שמואל היה דיין בבית־הדין של העיר, שם ייצג את קהל התושבים.

את מקומו של ר׳ שמואל בהנהגת הקהל מילא בנו ר׳ סעדיה השני. אף הוא שימש דיין, וחתום על תקנות בשנות שכ״ח—של״ה. מפסק־הדין דלהלן אנו למדים, שכשנפטר ר׳ סעדיה זה היה שמואל בנו צעיר, ולא יכול למלא מקום אביו. במקומו מונה לחכם הקהל רבי נסים הכהן. משגדל ר׳ שמואל והיה תלמיד חכמים ותיק, פינה לו ר׳ נסים את מקומו ור׳ שמואל מונה כחכם־הקהל, ומאוחר יותר כדיין בבית־הדין. על פעילותו הרבה אין כאן המקום להרחיב את הדיבור ״. הוא הידוע כרשב״ד, וחתום על התקנות בשנות שנ״ב—שפ״ב, היא שנת פטירתו. בנו ר׳ סעדיה השלישי היה צעיר במות עליו אביו. לרשב״ד היו כמה אחים. ידועים לנו ר׳ שלמה ור׳ מימון. ר׳ שלמה מונה לאחר מות אחיו, ר׳ שמואל, כראש־הישיבה של התושבים וכדיין בבית־הדין, וחתום על פסקי־הדין משנת שפ״ו עד שצ״ח.

מהאח השני, ר׳ מימון, יש לנו רק רשימה היסטורית הכלולה בספר ״דברי הימים״. בדור זה היה גם ר׳ יעקב בן ד נא ן; תחילה היה סופר בית־דין, ולאחר־מכן דיין עם ר׳ שאול סירירו ובית-דינו,

אנו מוצאים בדור זה גם אברהם ן׳ דנאן (בן שמואל י). הוא חתום בתעודה על מכירת התפוחים של ספרי־תורה יחד עם ר׳ סעדיה. ומבנו, אף הוא נושא את השם סעדיה, יש רשימות כרונולוגיות ״.

ר׳ סעדיה (השלישי), בנו של הרשב״ד, מנהיגם של התושבים בזמן הריסת בית־הכנסת הגדול ובנייתו של בית־הכנסת השני, חתום על תקנות בשנים ת״ב— תל״ח. רשימות ממנו בענייני הלכה מצויות בידנו, ונדפסו בספר התקנות בחלקן. נפטר בשנת הת״מ. על שמו נכתב שטר המכר של בית־הכנסת של התושבים בשנת תי״ח. בזמנו היתה תנועת השבתאות, ויש התכתבות בנושא זה בינו לבין ר׳ יעקב ששפורטש.

בניו של ר׳ סעדיה (השלישי): ר׳ שאול — חכם־הקהל וממלא מקום אביו בדיינות, חתום על כמה פסקי־דין ועל תקנה משנת תמ״ח ״, נפטר בשנת תמ״ט ור׳ יהודה, שנסע לתיטואן, אביהם של ר׳ יונה ור׳ סעדיה, ובסוף ימיו חזר לפאס .

בני ר׳ שאול: ר׳ אברהם, ר׳ שמואל, ר׳ סעדיה ויעקב.

ר׳ אברהם מילא מקום אביו כחכם־הקהל וכדיין בבית־דינו של ר׳ יהודה אבן

עטר(ריב״ע) וחתום על כמה פסקי־דין.

ר׳ שמואל היה שוחט ובודק, והוא שכתב ואסף את ספר ״דברי הימים״ ״ הידוע.

סעדיה היה כנראה המבוגר שבאחים, אבל עסק במסחר ולכן לא שותף בשררה. לעת זקנתו חזר לבית־המדרש, ותבע וקיבל חלקו בשררה של בית־הכנסת.

Yigal Bin-Nun- יגאל בן-נון-הערבים הם הדבר הכי טוב שקרה לאירופה

הערבים הם הדבר הכי טוב שקרה לאירופהיגאל בן נון 2

אתחיל מן הסוף. הגירת הערבים היא הדבר הטוב ביותר שקרה לאירופה ב–50 השנים האחרונות. "צרפת השתנתה", "צרפת כבר לא מה שהיתה", "הערבים השתלטו על אירופה": כך אומר לי בעצב כל מי ששומע שגרתי 14 שנה בצרפת. הם מצפים ממני להסכמה כמובן, כאילו שאר העולם לא משתנה. כאילו צרפת חייבת להישאר כפי שנראתה בסרטים בכיכובם של ז'אן גאבן, אלן דלון או לואי דה פינס בימי ילדותם. כאילו אסונה של אירופה הוא הערבים. כאילו ברור שחייבים לעצור את ההידרדרות.

אין מה לעצור. הערבים באירופה הם עובדה קיימת. הגיע הזמן לעכל שאין דרך לחסום את ההגירה של סינים, פקיסטאנים או ערבים לאירופה. הם ימשיכו להגיע אליה ואין טעם לטמון את הראש בחול. קליטתם של מהגרים אינה דבר קל: היא מלווה בטראומות, מנת חלקו של כל מהגר. המהגרים שזה עתה באו מנוצלים, מושפלים ומופלים לרעה. אבל אחרי זמן מה המאסה הגדולה שלהם נקלטת ונהפכת לחלק אינטגרלי מאוכלוסיית המדינות הקולטות. לכן, אירופה לא תהיה מה שהיתה, וטוב שכך.

היום המהגרים מופלים לרעה. אך מי ימנע מחר מערבים, הודים וסינים להיבחר לראשי ערים, לחברי פרלמנט או לראשי מפלגות בכל אירופה? זה יקרה יותר מהר ממה שאנו חושבים. וזה מה שמפחיד את הישראלי. כי בעיניו הערבים הם טרוריסטים. הם אנטישמים. אנטי־ישראלים. הם יכפו את השריעה באירופה. נכון, יש טרוריסטים ערבים שהגיעו לדרגת שפלות, שנאה וגזענות מן הבולטות בעולם. חובה להילחם בהם. אבל רוב הערבים בצרפת, לדוגמה, הפכו לפטריוטים צרפתים. נסו להזכיר לבנו של מהגר ממרוקו את מוצאו הערבי והוא יקרא לכם גזענים: "אני צרפתי כמו כולם". בבית הספר יכול היה לבחור ערבית כשפה זרה שנייה אך העדיף עליה ספרדית או איטלקית. ישראלים יופתעו לגלות שערבים רבים בצרפת חשים אהדה כלפי יהודים ומגלים הערצה מפתיעה לישראל, יותר מצרפתים ותיקים.

אין אפשרות לדעת כמה ערבים חיים כיום בצרפת, מן הטעם הפשוט שרישום הדת או המוצא האתני אסורים בה לפי חוק. בעולם הנאור אין אזכור מסוג זה במסמכים רשמיים. ככל שיהיו יותר מהגרים מאפריקה ומאסיה כך ייטב לאירופה: במוקדם או במאוחר, ילדיהם ונכדיהם יתחתנו עם בני המקום ובנותיו, וישנו את הדמוגרפיה של ארצותיהם. הם ייהפכו בהדרגה לצרפתים, לבלגים, לשוודים ולגרמנים ויגרמו לתסיסה חברתית ולבחינה מחודשת של תרבות היבשת. ובדיוק משום כך זאת תהיה אירופה שונה: לא אירופה שהידרדרה לגזענות הקיצונית ביותר בהיסטוריה העולמית, לא אירופה שהמיטה אסונות איומים על האנושות.

הלקח האירופי מהמחצית השנייה של המאה העשרים ברור: הסתגרות אתנית־דתית־לאומית הובילה לאסון. אירופה שקעה בתוך הרג מאסיבי כי צמחה בה לאומנות אתנית. מה היה קורה לו מיליוני ערבים, אפריקאים, הודים וסינים היו חיים בה ערב המלחמה? האם היתה יכולה להתקיים בה תוכנית השמדה אילו נישואים מעורבים בין קבוצות אתניות היו נפוצים בברלין, בפאריס, ברומא ובלונדון? קידמה מדעית ותרבות גבוהה לא מנעו מאירופה להידרדר לגזענות אתנית. הדבר הטוב ביותר שיכול לקרות לאירופה הוא הגעת מאסה של זרים מארצות עניות שייקלטו בתוכה.

הדברים אינם פשוטים: הארצות העשירות מתגוננות בדרכים מתוחכמות. אחרי תור הקולוניאליזם ושנות הניצול, האפליה והדעות הקדומות, הגיע תור הסברת הפנים. בצפון אמריקה, ובמיוחד בקנדה, המציאו מונח חדש: "רב־תרבותיות". צמד מלים סימפטי שמשמעותו: גם לכם המהגרים מארצות נחשלות יש תרבות. אנחנו מכבדים אותה כמו את התרבות שלנו. לא נכפה עליכם את תרבותנו. להיפך, נעזור לכם לשמר את תרבותכם. כדי לשמור על עליונותם, הממסדים התרבותיים סגרו את המהגרים בתוך פולקלור ארצות מוצאם ויצרו סגרגציה, סוג מעודן של אפרטהייד, בינם לבין תרבויות המהגרים (ערבים, הודים, סינים, אפריקאים ועוד). הישגי התרבות האוניברסליים נותרו נחלתם של "העמים הנאורים" והאחרים הוכנסו לסד של מסורות עממיות.

כך קרה גם בישראל. לרב־תרבותיות קראו כאן "כור היתוך": הוותיקים שלטו בחיי התרבות הגבוהה והותירו לעולים את הגטו של הפולקלור. הממסד יצא מגדרו כדי לטפח חגיגות עדתיות כתחליף לטיפוח תרבות. הוא עמל, באופן ציני, להלל מסורות עדתיות ולהציגן כביכול כתרבות גבוהה, כאילו היו שוות ערך לתרבות האוניברסלית וליצירה התרבותית העברית שנוצרה בארץ. כך למשל זכתה המימונה למעמד מועדף אצל פוליטיקאים. במלים אחרות: ניתן לכם הרבה מימונה ושירים מזרחיים נלעגים ברדיו, ננשק את ידו של הרב עובדיה יוסף, ותשאירו לנו את הנהלות הפילהרמונית, הבימה, האופרה והאקדמיה. בכל אלה אנחנו נשלוט. הממסדים שמרו על כוחם תוך שימוש בצביעות ובזריית חול בעיניים. הם יצרו יישובים חד־אתניים כמעט, על טהרת המהגרים, ועיכבו זמן רב את אפשרות קליטתם בחברה הכללית. למרבה הצער, אינטלקטואלים אחדים מקרב בני המהגרים החדשים נפלו בפח שטמנו להם חסידי הסגרגציה התרבותית. כלומר: אם נמנע ממני להיקלט בתוך התרבות הישראלית, אם תרבות זו הקיאה אותי, אאמץ לעצמי את מסורות עדתי או, גרוע יותר, אמציא לעצמי, בהשפעת אופנות זרות, "זהות מזרחית" מלאכותית ואמורפית, בעיקרה מחאתית, שאף שוללת את קיומה של תרבות ישראלית. כך הציבו את עצמם "המזרחים המקצועיים" בשולי החברה, במקום להיאבק על הנהגתה, הפכו לקורבנות הרב־תרבותיות, ופיתחו עמדות גזעניות כלפי הישראלים – שבעיניהם אינם אלא אשכנזים.

למרות הקידמה התרבותית, החברה הישראלית סובלת מסגמנטציה חריפה. אפשר לומר שחיים בישראל כמה עמים נפרדים: הערבים חיים בנפרד מן היהודים, החרדים פרשו מן הציבור והמתנחלים חיים במדינה בתוך מדינה. זהו מצב של אפרטהייד. חרדים, ערבים ומתנחלים נבדלים מיתר הישראלים בכך שהם לא חיים, לא אוכלים ולא לומדים ביחד אתם ולא מתחתנים אתם. מידור הרמטי זה אינו מבשר טובות מבחינה דמוגרפית. ישראל היא מן המדינות הבודדות בעולם שזהות אזרחיה תלויה רשמית במוצאם האתני.

תלותה הבלבדית של הישראליות ביהדות היתה אולי נכונה כאשר המדינה סיפקה פתרון הומניטרי לפליטי השואה וליהודים מארצות מצוקה. האם יש הצדקה היום שזהותנו הישראלית תיקבע רק על פי קריטריונים דתיים? למרבה האירוניה, ישראלי יכול להיות חסר דת, אנטי דתי או להמיר את דתו ועדיין להישאר ישראלי. לא כך לגבי לא יהודי שרוצה לקשור את עתידו לישראל ולעמה: הוא יהיה ישראלי רק אם ימיר את דתו לדת שרוב הישראלים אינם מאמינים בה. לפי החלטות המדינה, יהדותנו אינה מבוססת על אמונה דתית אלא על מוצא אתני מפוקפק.

הציונות, שרצתה ליצור "מקלט לילה" ליהודים, השיגה את מטרתה ותפקידה נגמר. ישראל אינה יכולה להמשיך לדגול ברעיונות אנכרוניסטיים. האם יש עדיין צורך בסוכנות היהודית? האם לא כדאי להקים במקומה סוכנות לאומית להגירה לפי צורכי המדינה ועל פי שיקולים הומניטריים? האם ערביי ישראל חייבים להיות מנודים מן החינוך הכללי, מן הערים, מן החובות ומן הזכויות שלנו? מדינות מתוקנות התגברו על הבעיה וביטלו כל רישום של דת או של מוצא אתני ("לאום" במושגי משרד הפנים) מכל מסמך רשמי, גלוי או חסוי. אל לנו להתנהג כנבדלים מן החברה האנושית בעולם הגלובלי. אנחנו די חזקים כדי להפסיק להתנהג כגזע נבדל ולהפוך לעם נורמלי ללא סגרגציה אתנית, דתית ומגדרית.

מדינה המתקיימת על טהרת המוצא האתני מסכנת את עצם קיומה. חד־אתניות יהודית תוביל להתפרצויות גזעניות ומחירה יהיה כבד.

ד"ר בן־נון הוא היסטוריון וחוקר מקרא באוניברסיטת הסורבון בפאריס

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 135 מנויים נוספים

נובמבר 2013
א ב ג ד ה ו ש
« אוק   דצמ »
 12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930

רשימת הנושאים באתר