מורשת יהדות מרוקו

המקובלים במרוקו – משה חלמיש – ממזרח וממערב כרך ב' ועוד מקורות שונים

מצבה של הקבלה ביהדות מרוקו טרם זכה למחקר ממצה, למרות שתפסה מקום חשוב בחיי היהודים במרוקו. בספרו " שבתאי צבי והתנועה השבתאית בימי חייו " ציין גרשון שלום כי במרורו הייתה הקבלה גורם רוחני עצום, ולימודי הקבלה רגילים אצל רוב חכמיה. אנדריי שוראקי הפליג בכתבו, כי היהדות המוגרבית היא בעיקרה יהדות קבלית.

נגאון הגדול ראב"ד מקודש רבי שלמה אבן דנאן זצ"ל – אמצע –
מימין – הגאון רבי אהרן בוטבול
משמאל – הגאון רבי מתתיהו סירירו
אוסף אברהם אביחצירא, פריז

תורתו של הצורף.

את רוב תורתו למד רבי יעקב אצל הרמב"ם אלבאז, מחבר " היכל הקודש " על התפילה, על דרך הסוד ו " פרח שושן "  – פירוש הגדת פסח ( כתב יד ) על דרך הסוד. שמועות רבות וכן ציטוטים הוא מביא מדודו רבי יהודה חנין מחבר " עץ חיים " ו " מנחת יהודה ". כמו כן מצטט הוא את " גינת ביתן " לרבו – חברו – רבי יצחק כהן אשר נשתייך לאותו חוג מקובלים בתארודנת.

רבי יעקב לא הכיר את תורת האר"י ז"ל שצמחה בתקופתו וכנראה גם לא את תורת הרמ"ק שקדמה לה. עיקר לימודו כדבריו, מסופרים ומספרים, היה מרבותיו שצויינו לעיל ומהמכתבים הבאים הנכרים רבות בחיבוריו " " היכל הקודש " – ביאור התפילה לימי החול, שבת וימים טובים לרבו הרמב"ם אלבאז. פירוש הרקאנטי לתורה " אבני זיכרון " לרבי אברהם אדרוטיאל ממגורשי ספרד.

" תולעת יעקב " לרבי מאיר אבן גבאי וכן חיבורו " דרך האמונה ", רבי מאיר בן גבאי, מחשובי המקובלים בתקופת גירוש ספרד, חיבר גם את " עבודת הקודש ".

נכתב וסודר ע"י הגאון האלוהי, המקובל הנורא עיר וקדיש, מבאר "סוד היחוד" הרב המופלא המפואר והמפורסם הרב מאיר אבן גבאי זצוק"ל מחבר "תולעת יעקב" וכן "דרך אמונה" "אשר היה רב גדול ספרדי מפורסם בחכמה ובחסידות וספריו נתפשטו בכל הארץ" (שות חכם צבי, סי' י"ח) ודבריו הובאו בספר של"ה כמאה וארבעים פעמים השלים ספר קדוש זה בשנת רצ"א כארבעים שנה לפני עליית האריז"ל לארץ הקודש וכעת בעזרת ה' החונן לאדם דעת הספר יו"ל באותיות מאירות עיניים, מנוקה ממאות שגיאות דפוס בתוספת מבוא מקיף ומפתחות לאישים וספרים, ולביאורי פסוקים ומאמרי חז"ל וכן מפתחות ענינים מרובים ע"י הרב משה צוריאל.

" שערי אורה " לרבי יוסף ג'יקאטיליה מענקי המקובלים מספרד, תלמידו המובהק של רבי אברהם אבולעפיה. "

רבי אברהם אבולעפיה נולד בסרגוסה שבחבל אראגון בספרד בשנת 1240. לאחר זמן מה עברה משפחתו לטודלה בקרבת נהר האברו. עד פטירתו של אביו ב-1258 למד תורה מפיו.

ב-1260 החל במסע לארץ ישראל כדי לחפש את נהר הסמבטיון. ייתכן שהמניע לכך היה פלישת המונגולים לארץ ישראל באותה עת, פלישה שגרמה לאבולעפיה לשער שהם מצאצאי עשרת השבטים האבודים. אבולעפיה הצליח להגיע עד עכו, אך בשל קרב עין ג'אלות שהתחולל בין הממלוכים והטטרים באזור עין חרוד נאלץ לקטוע את מסעו ולחזור לאירופה.

שערי אורה "  הוא אחד הספרים היחידים העוסקים בקבלה שהותיר האר"י ז"ל ללמוד בהם בנוסף לכתביו. פירוש רבנו בחיי על התורה, םירוש הרמב"ן על התורה – פירוש חשוב להבנת הפשט בעיון, האר"י ז"ל אמר שקבלת הרמב"ן היא אמיתית ופירושו לתורה סתום.

אכן רבי יצחק דמן עכו, מגדולי תלמידיו, שישיב בסוף ימיו בעמק הדרעא הסמוך חעמק הסוס, כתב את הספר " מאירת עיניים " לבאר את פירוש הרמב"ן על דרך הסוד. פירוש רבי מנחם ציוני לתורה גם הוא נזכר רבות בחיבוריו.

בחיבורו " פרח שושן " מצטט הוא פעמים מספר, מספר " מנחה חדשה " לרבי יחיאל מיכל מארפטשיק, עם כל זאת עיקר ציטוטיו, בשני חיבוריו, הם מהזוהר הקדוש ותיקוני הזוהר לרשב"י וספר הבהיר מתורת רבנו נחוניה בן הקנה. ניתן לומר שעיקר תורתו ינק מתורת רשב"י ועל אדניה העמיד את פירושיו וחידושיו.

מחידושיו.

בחיבוריו, מרבה רבי יעקב להשתמש בחכמת הצירוף. חכמה קדומה בה נברא העולם כדברי הגמרא : " ואהיה אצלו אמון שעשועים יום יום " שהייתה מונחת התורה בחיקו של הש"י, תתקע"ד דורות ( במדרש אלפים שנה )ובה היה בורא את העולם. על פסוק זה בנה רבי דוד דרעא הלוי את ספרו " המלכות ", בו הראה כיצד חכמת הצירוף בנויה על השמות אהו"י ו אמו"ן הרמוזים בפסוק זה.

רבי יעקב הכיר ספר זה והזכירו. חכמת המירוף נתפרשה לראשונה בספר יצירה המיוחס לאברהם אבינו, במעין החכמה שנמסר למשה רבינו ובדורות התנאים, בתורת הקנה, במשנת רבי עקיבא, בספר התמונה לרבי ישמעאל כהן גדול ורבי נחוניה ובתורת רשב"י. חכמי מרוקו ובפרט חכמי עמק הדרעא, הגדילו עשות בתחום זה.

ב " מנחה חדשה " בפרשת בראשית, כותב רבי יעקב, כי סופי התיבות של תיבת בראשית הם בגימטריה תשפנד"ו. בראשית במילואה : בית ריש אלף שין יוד תיו, סופי התיבות המודגשים הם : תשפנד"ו כנ"ל. והוא הוי בגימטריה תור"ה קדמ"ה לכ"ל, זוהי התורה שהייתה מוחת בחיקו של הקב"ה אלפיים שנה לפני בריאת העולם ובה היה משתשע תתקע"ד דורות ( זבחים קטז ).

ובה הסתכל וברא את העולם. כך גם ישראל הנקרא כמו התורה – ראשית, עלה ראשית במחשב וסמך לדבר מצר רבי יעקב בתיבת ישרא"ל הועלה בימטריה תקמ"א, כמניין ראשי התיבות של עשר הספירות. כתר, חכמה, בינה, גדולה ( חסד ), גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד מלכות.

בחיבורו " פרח שושן – פירוש לפרקי אבות על פי השפט ועל דרך הסוד, כותב רבי יעקב :

" דע לך כי סוד המחלוקת שהיא לשם שמים, הנה יש לה שורש פנימי למעלה בסוד קשר המרכבה העליונה הטהורה והקדושה…והכוונה במחלוקת שהיא לשם שמים ולכבוד היוצר העליון יתעלה ויתברך, היא סוד המחלוקת והמרכבה שנפלה בסוד בחינת מים עליונים ומים תחתונים, שמקורם שנברא העולם, היה מים במים וזה קודם ההבדלה והפרישות, אמנם כנשברה העולם כתוב :

יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין ימים למים והנה באותה שעה, היו המים התחתונים במחלוקת ומריבה לאמר, מה ועל מה זה הובדלו והופרשו להיות תחתונים והעליונים ישארו במעלתם והיו בוכים על מאורע זה וחלקו והעיזו פניהם לבקע התהום ורצו לעלות וכוונתם היא לשם שמים, להתקרב לפני האל חתברך וליתעלה שעתה נתרחקו עד שגער בהם האל יתברך וחזרו למקומם.

 ומפני שהייתה כוונתם לשם שמים ולכבוד היוצר עליון, שיהיו קרובים אליו, קבלו שכרם וסוף אותה המחלוקת ו7המריבה נתקיימה, שיהיו נקרבים על גבי המזבח במלח ובנסוך המים " 

אנוסים בדין האינקויזיציה – חיים ביינארט.

האנוסים בקסטיליה במאה הט"ו

הוצאת ספרים עם עובד בע"ם – תל אביב

נסדר ונדפס בשנת התשכ"ה בדפוס דבר בע"מ – תל אביב

מחקר זה עיקר כוונתי בו לתאר את תולדותיה של עדת־אנוסים אחת, לחדור לנבכי עברה ולמצות מתוכה את דרכם של יהודים שנאנסו לצאת מן הכלל. עדה זו נתקיימה ב״תנאי־מחתרת״, ואם נשיל מתנאים אלה את מעטה הנצרות על כל גינוניה החיצוניים, כפי שסיגלום לעצמם בניה של עדה זו, תעמוד לפנינו עדה יהודית בכל גדולתה, על כל גוני אורח החיים היהודיים הערים ומלאי הערגה לכל דבר קטון וגדול שנתקדש בחיי האומה.

. נסיונות־ההתנגדות האחרונים לשיטתה של האינקויזיציה – עמוד 35

מכל התיאורים שהגיעו לידינו על הימים שאנו עומדים בהם חשוב ביותר תיאורו של פולגאר לימיה הראשונים של האינקויזיציה. הוא עד־ראיה וסיפורו הוא רב־מתח. ממנו אנו לומדים שרק עם בואו של טורקימדה למוסד זה נפתחה בו תקופה רבת־תנופה. מלכתחילה הטילו עליו פרנאנדו ואיזבל את החקירה בכל שטחי הריבונות ובכל המלכויות של המלך והמלכה, והוא־הוא שמינה לו ממלאי־מקום, שאחד מהם היה חואן די מדינה, שהוסמך לפעול בסביליה.

 תיאור זה סותר את תכנן של הבולות הראשונות על מינויי אינקויזיטורים ראשונים ואת תיאור מינויו הרשמי של טורקימדה בשנת 1482, כאחד מקבוצה גדולה של אינקויזיטורים שעליהם הוטלה הנהגת האינקויזיציה. אך נראה שבעצם אין סתירה בין תיאורו של פולגאר לבין המינוי הרשמי. תיאורו מלמד כי כבר בראשית ימיה של האינקויזיציה הקסטיליאנית לא היתה אישיות אחרת אלא זו של טורקימדה שכיונה את רצונה של המלכה, ואת רצונו של פרנאנדו, במלחמה נגד הכפירה, מסתבר שהוא עמד להם בעצה ובמעשה לארגון אשיות השלטון במדינה המאוחדת. לא בא פולגאר אלא לתאר את העובדות כפי שהן היו ידועות לו, כאיש היושב בחצר המלכות וכתיבת האנאלים הוטלה עליו.

הדעת נותנת, כי מי שנתמנה לשמש את האינקויזיציה. בסביליה (ולימים כמובן גם בסיאודד ריאל) לא נתמנה אלא לפי בחירתו או בהסכמתו של טורקימדה. המלכים הקתוליים הם שהעבירו את ההצעה הזו לאישורו של האפיפיור. מינויו הרשמי של טורקימדה לחבורת הסופרימה, המנהיגה את עניני האינקויזיציה, נעשה בימים שבהם נתחוור שיש צורך באישיות מרכזית ומוכרת שתעמוד בראשה של הסופרימה ותפקידה יהיה לשמש אינקויזיטור־גנרל לכל המלכות. משנתאשרד. רשימת האינקויזיטורים שהוגשה לסיכסטוס מינו פרנאנדו ואיזבל את טורקימדה למשרה רמה זו.

מכאן שיש לראות את מינוים של מוריליו ומדינה בסביליה ובסביבתה כמינוי קודם ומקומי גרידא. נראה שסיכסטוס ידע על התפקיד שיוטל על השנים באזור סביליה, שהיא אזור־ספר למלכות גרנדה. יש בכך הוכחה לדרך המלכות בשאלת האנוסים: תחילה הקמת בית דין מחוזי אחד לצרכים מקומיים! הצעד הבא-פנייה למינוי אינקויזיטור מקומי במלכות אראגון, והכנסת האינקויזיציה האפיפיורית שבמלכות אראגון לתחום עניניה של הממלכה המאוחדת! ומשנתגברו על היסוסי האפיפיור באה הצעה להקים מועצה עליונה לצרכי המלכות כולה! משנתמנתה מועצה זו הובלט בה טורקימדה, שהיה בין האחרונים ברשימת המתמנים וגעשה ראש וראשון בהנהגה זו. ואף כי דרכו של השלטון היתה ברורה בהקמת מוסד־מדינה זה בראשותו של טורקימדה, עדיין נשמעו טענות נגד דרכו של המוסד גם בחוגי־כנסיה עליונים בספרד. ועד שלא הוכרעו אלה ונתקבלה שיטתו של טורקימדה עוד נשמעו הדים אחרונים ונסיון של זעקת שבר וכאב מפי אנשים שענין האנוסים נגע ללבם.

פרנאנדו דיל פולגאר, מזכירה של המלכה, פעל כנראה בחצר המלכות עד 1482. מאותם ימים נשארה לנו ממנו חליפת־מכתבים מאלפת שניהל עם הקרדינל דון דיֶגו אורטאדו די מנדוסה, ארכיהגמונה של סביליה וראש הכמורה במלכות כולה. המיוחד שבחליפת־מכתבים זו הוא המען שאליו פנה פרנאנדו דיל פולגאר כדי להתאונן על העוולות שנעשו לאנוסים. פולגאר יצא לעשות את חשבון נפשם של אנוסי ספרד לאחר דורות של חיים בנצרות ונוכח פעולתה של אינקויזיציה, העושה לעקירתה של הכפירה שפשתה בין האנוסים.

 וחשבון נפש זה נעשה בודאי לפני אדם שפולגאר קיוה שתהיה לו אוזן קשבת לצרות בני עמו-האנוסים-ואולי יעשה למענם! אל אחרים לא פנה. הוא התלונן לפניו על הוראה אחת שניתנה בגיפוסקואָה, ולפיה אסורים אנוסים בהתישבות בין נוצרים במקום ובהתחתנות עם בני חבל־ארץ זה. ההוראה השניה שנגדה יצא לטעון ניתנה בטולידו, והיא אוסרת על סתתים ללמד את מקצועם לשום אנוס. הוראתם־גזירתם של בני גיפוסקו׳אה מביאה אותו לומר שהם עצמם באים לטולידו ולמקומות אחרים ויושבים ומשרתים בבתיהם של קונברסום רבים. 

40 שנות ישוב יהודי בעזה – באר שבע והקמת חוות רוחמה

מרדכי אלקיים

ייחודו של הספר הזה בראשוניותו. זהו ספר ראשון על ההתיישבות היהודית בעזה ב – 1885,היינו לפני יותר מ-100 שנים. הספר מתאר את הלבטים, הקשיים, האכזבות וההצלחות של המתיישבים הצעירים, בני העלייה הראשונה, חסידיהם של מבשרי הציונות המדינית, אשר יצאו בשליחות הנהגת ״חובבי-ציון״, אברהם מויאל (יו״ר), אליעזר רוקח וק. ג. ויסוצקי, להקים ישובים יהודיים נוספים בערים הערביות עזה, שכם ולוד, לקלוט בהן עולים יהודים, עירוניים, מברית-המועצות, ולשמש להם לפה במגעיהם עם הערבים ועם השלטונות התורכיים. צעירי קהילת יפו, שהיו הציונים היחידים בארץ ששלטו בשפה הערבית, יצאו אז להקים ישוב יהודי עירוני בעזה.

אמונת ז. ד. לבונטין ו"חובבי-ציון" בישוב יהודי בעזה

ההתעניינות בפיתוח הישוב היהודי בעזה החלה עוד בראשית 1882, כשחובבי- ציון באודיסה התענינו בישוב הארץ, והחלו לחלום על שטחים נרחבים לפיתוח ישובים בדרום ובנגב יהודה. כאשר נוכחו לדעת כי האיזור הוא רחב-ידיים וטוב לזריעה, הם תיכננו ודיברו על מושבות בסביבות עזה.

בספרו של ז. ד. לבונטין "לארץ אבותינו" מופיע תיאור על עזה: "הכיכר ההוא רחב-ידיים אשר בנקל יוכלו לשבת עליו כחמשת אלפים משפחות, כיכר שאין כמעט דוגמתו בכל ארץ פלשת, חוץ מעבר הירדן מזרחה. ואפילו בימים הראשונים יוכלו להתיישב כעשרים-שלושים משפחה, לסחור את הארץ ולהתעסק בכל מלאכה ובחרושת המעשה. אם מספר הבאים לאה״ק יתרבו, יוכל להיות הכפר הזה מרכז ראשון להתיישבות".

ז. ד. לבונטין היה מחסידי הרעיון של ויסוצקי להקים ישוב יהודי בעזה, והיה מן היחידים שעמדו לצידו במצוקתו. "עזה תהיה עיר יהודית גדולה" אמר לבונטין. וכך כתב בספרו: "לפנות-ערב שמתי פעמי לעזה להתעסק בענין קניית הקרקע (כיברת ארץ אחת שעמדה אז להימכר על-ידי הממשלה), ושנים-עשר האיש שנתנו לי דמי קדימתם על קנין הקרקע בחרו מביניהם איש אחד ללכת עימדי ולראות את טיב הקרקע ויבולה, וגם עוד שליחים אחדים ממקומות שונים שבאו לאה״ק הלכו איתנו.

"הראיתי להם את האדמה ויאשרוה ויהללו את תנובתה, יבולה ואווירה. ונגמר אומר כי ישובו ליפו כל הבאים אתי, ואנוכי אשאר פה לגמור את הענין הזה. והנה ביום חמישי לפנות-ערב הגיעתנו טלגרמה מיפו, מחברי הוועד, כי אחדל להתעסק ע״ד קנין הקרקע וכי אשוב על פעמי חזרה ליפו. ואף כי האגודה נתנה לי כוח והרשאה לקנות הקרקע, בבל זאת מצאתי לנחוץ לשוב על עקבי ולראות מה החדשה שהיתה שמה. אח"כ נודע לי כי עלה בידי הסוחרים השונים לרפות את ידי החברה החדשה הזאת ונתפוררה החבילה. במוצאי-שבת קיבל כל אחד מהם את דמי קדימתו חזרה, וכל עמלי וכל הוצאותי עלו בתוהו". המקום שרמז עליו ז. ד. לבונטין הוא ג'בל אלמונטר, רמה גבוהה 270 מטר מעל פני-הים, המשקיפה על הרי חברון ועל ימה של עזה וכל השטח מסביב כמונח על כף היד.

גם בשנת 1914 ניסה ז. ד. לבונטין לרכוש את השטח הזה, אולם מלחמת-העולם הראשונה שמה לאל את כל התוכניות והענין נדחה.

הנה כי-כן, עבר ז. ד. לבונטין"כפרים הרבה בארץ מישור ואף בהרי יהודה. השדות בפלך עזה משכו את לבבנו, ובאנו לידי החלטה כי המקום היותר מוכשר להתישבות יהודים הוא המישור, הלא הוא הנוף אשר על שפת הים התיכון, בדרום הארץ, ליד הבדואים יושבי האוהלים ורחוק מדרך המלך יפו-ירושלים. נוכל לסדר שם התישבות רחבה מבלי למשוך עלינו קנאת העמים הנושאים את עיניהם אל הארץ הקדושה". דברים אלה כתב בשנות השמונים של המאה ה-19 איש העלייה הראשונה, זלמן דוד לבונטין. מסתבר שסייר בעזה לפני שרכש את אדמות ראשון- לציון והיה אומר כי בעזה צריך להתחיל בהתישבות יהודית רחבה.

הדברים לא נסתייעו, אבל כאשר יצא הגרעין, שרוב אנשיו היו חברי ארגון "התחיה", להקים ישוב יהודי בעזה לא פסקו ז. ד. לבונטין ואליעזר בן-יהודה לעודד אותם בשעות מצוקתם, להמשיך" כי עזה תהיה עיר ואם בארץ-ישראל וגשר עם מצרים".

ז. ד. לבונטין ויחזקאל דנין לחצו במשך כל התקופה על המשרד הארצישראלי לשלוח עולים לעזה. בשנת 1914 שלח ז. ד. לבונטין את אברהם אלמליח לקנות את אדמות הר המונטר שאהב, כדי לקיים הבטחתו ולהגשים את חלומו להתחיל בהקמת ישוב גדול בעזה. וכאמור רק מלחמת-העולם הראשונה שיבשה את תוכניתו.

מלכי רבנן  לרבי יוסף בן נאיים זצ"ל

רבי יוסף בן נאיים ארזי הלבנון 944

רבי יוסף נולד באלול תרמ"ב – 1882 בפאס שבמרוקו.

משפחת בן נאיים, משפחה עתיקה ועתירת י

שני ענקים
חיים זאב הירשברג ורבי יוסף בן נאיים

חש היא, ומוצאה מספרד, וגדולי ישראל רבים נמנו עליה, בהם הגאון רבי יצחק בן נאיים זצ"ל, מגדולי פאס, שנולד לפני כמאה כחמישים שנה. בנו, הרב הגאון רבי יוסף למד תורה מפי חכמי פאס שבמרוקו, ובגיל צעיר, בהיותו כבן עשרים, כבר עמד בראש ישיבה משלו.

מורינו הרב אברהם אבודרהם זצ"ל.

אחד מרבני תיטואן חי במאה החמישית ויש פסק דינים ממנו ונדפסו מהם בשאלות ותשובות משפט וצדקה ביעקב סימן כ"ג פ"ו קצ"ט שט"ו וכל הפסקים הנזכרים המה בין שנת תע"ב לשנת ת"ק.

מורינו הרב אברהם בן סמחון זצ"ל.

מורה צדק בעיר בגריס בנוף תאפילאלת והוא הרביץ תורה בתלמידים והוא שונה לתלמידיו מאה ואחד פעמים לבל ישכח מהם כנזכר בסוף פ' כ"א מספר בנאות דשא ששמע מזקניו זלה"ה.

מורינו הרב אברהם הלחמי ז"ל.

עיר מולדתו מראקס ושוב קבע דירתו במקנאס הרביץ תורה במקנאס בים התלמוד והיה ידוע לחם תלמודי, והיה איזה זמן בפאס ולמד תלמידים, והיה לומד בעל פה כי הוא היה חולי עיניים, וחי במאה השישית ותחילת השביעית והניח אחריו שני בנים כבוד הרב יהודה הלחמי ז"ל ואחיו כבוד הרב מרדכי הלחמי ז"ל.

כהה"ר אברהם בן וואעיש ז"ל.

חי במאה הרביעית במראקס הוא שימש במשרת הנגידות בשנת שס"ו.

מורנו הרב אברהם אלבאז זצ"ל.

מורה צדק במקנאס בזמן מוהר"ר משה טולידאנו זצ"ל ומהר"י בהתית ז"ל.

מהר"ר אברהם ביבאס ז"ל

מחכמי פאס והיה מבעלי מחלוקת הנפיחה עם מורנו הרב חיים גאגין.

מורנו הרב אברהם הלוי ברוכים זצ"ל

מחכמי המערב והלך לצפת תוב"ב בימי רבינו האר"י ז"ל ונתיישב שם ולמד ממנו חוכמת הקבלה ויסופר רודותיו שראה השכינה פנים בפנים בהקיץ בכותל המערבי וראה בשה"ג או ר"א הלוי ברוכים מ"ש בזה. וראה במילואים שבסוף נר המערב צד 229 כתב שבאינצליקופדיה אוצר ישראל נאויארק תרס"ז צד 90 נרשמו חיבוריו נדפסים וכתב יד.

ובקורא הדורות ד' מ' כתב טעם למה היו קורין אותו ברוכים, וראה בסוף שם הגדולים הוצאת בן יעקב בהגהות והערות שבסוף הספר.