ארכיון יומי: 23 בנובמבר 2013


Il etait une fois le Maroc david bensoussanTemoignage du passe judeo-marocain David Bensoussan

 

Il etait une fois le Maroc

Temoignage du passe judeo-marocain

Le MarocDavid Bensoussan

Un adage bien connu veut que l'histoire soit de la polémique, mais que l'inverse ne soit pas fondé. Cela s'applique tout particulièrement à l'historiographie marocaine qui est, le plus clair du temps, teintée d'idéologie : une pléthore d'essais datant de l'ère coloniale, essais dans lesquels, le plus souvent, les simplifications, les réductions des données en matière d'information et le ton condescendant ne font que corroborer les préjugés.

LES NAUFRAGES

II existe une litterature abondante emanant d'anciens marins dont le navire a echoue sur les cotes marocaines

II existait une autre forme de piraterie. Si par malheur un vaisseau s'echouait sur la cote marocaine, ses passagers devenaient les esclaves de ceux qui les trouvaient. Ainsi, en 1784 M. Follie rapporta comment les membres de son equipage de son navire echoue furent distribues entre les Berberes et comment ces derniers s'entretuerent pour le partage des esclaves et du butin. Constamment rosse de coups, sous-nourri et traits de la facon la plus inhumaine, M. Follie changea trois fois de maitre avant d'etre rachete dans la ville de Goulimine par M. Mure, vice-consul de France dans l'Empire du Maroc pour etre ramene a Mogador et de la, regagner la France. Dans un recit similaire que publia en M Saugnier, compagnon d'infortune de M. Follie, M. Saugnior raconte comment il voulut faire fortune dans les colonies et s'installer au Senegal et comment il devint esclave des Maures apres que son navire eut echoue. Toutefois, apres son retour en France, il devint marchand d'esclaves au Senegal et consigna moult observations de ses peregrinations.

James Grey-Jackson vecut 16 ans au Maroc. II fut agent consulaire hollandais a Agadir puis a Mogador. II publia en 1809 l'ouvrage: An account of the Empire of Morocco and the district of Sus and Tafilalet. II precisa que cela prenait un a deux mois avant que l'on apprenne la nouvelle d'un naufrage a Mogador et qu'il fallait compter une rangon de 150 dollars par personne. Ceux qui reunissaient ces sommes n'avaient pas de garantie de remboursement de la part des gouvernements europeens. II rapporta qu'entre 1790 et 1806 32 navires echouerent sur la cote atlantique, sans compter ceux qui furent engloutis par les flots : 17 britanniques, 5 frangais, 5    americains et 3  d'autres nationalites. A titre d'exemple, sur les200   Britanniques echoues sur la cote marocaine, 40 perirent noyes ou encore des mains de leurs captifs sur le rivage, 40 autres perirent suite a leur captivite, 40 autres furent disperses dans le desert sans jamais etre revus et 80 furent rachetes apres une captivite pouvant durer jusqu'a cinq ans, parfois plus.

Alors qu'il etait sous les ordres du capitaine James Riley, le vaisseau Commerce en route pour le Cap Vert echoua au Cap Bojador. Le contenu de la chaloupe de sauvetage fut pille et les Maures se disputerent la possession des matelots. Un vieillard proposa a Riley de l'amener a Mogador contre rancon. Riley ecrivit aux consuls et aux marchands de Mogador, II fut accueilli par le consul anglais de la ville, M. William Willshire. Sidi Hamet, le vieillard en question plus haut, lui decrivit la ville – consideree alors comme mythique – de Tombouctou. Ce serait son ouvrage Narrative of the Loss of the American Brig Commerce qui aurait influence le president americain Abraham Lincoln a combattre "'esclavage. L'ecrivain Dean King refit le periple de Riley qu'il publia dans l'ouvrage Skeletons on the Zahara : A True Story of Survival en 2004.

Camille Douls se fit debarquer en 1887 au Sud de la cote atlantique et espera pouvoir traverser le Sahara en se faisant passer pour un naufrage musulman. II fut neanmoins traite avec cruaute. II fit de nombreuses observations de nature geographique et ethnographique. Arrive a Marrakech, il fut mis aux fers pour avoir feint d'etre Musulman mais fut libere apres l'intervention de M. Lacoste, consul d'Angleterre a Mogador.

Les recits des naufrages sur la c6te Atlantique sud du Maroc sont nombreux. Le nombre de naufrages n'a pas fait 1'unanimite aupres des chercheurs. L'ethnologue espagnol Caro Baroja a estime le nombre de naufrages a 40 pour les annees 1812-1837

 Olivier Vergniot quant a lui, decompta 32 naufrages entre les annees 1768 et 1892

Revue de l'Occident musulman et de la Mediterranee, 1988' 48-1

Compte tenu d'un equipage d'une douzaine d'hommes par embarcation le nombre de naufrages atteignit en toute vraisemblance quelques centaines etant donne que seule une partie d'entre eux survecut au naufrage.

Comment les naufrages etaient-ils percus par les habitants?

« C'est un bien que Dieu nous envoie. Nous prenons ce que Dieu nous envoie.» Selon les temoignages rapportes par les naufrages, c'est ainsi que ces derniers etaient consideres par le Maures qui souvent s'en disputaient la propriete. Le sultan Mohamed Ben Abdallah decida en 1775 de liberer les marins du batiment francais la Louise a titre de cadeau diplomatique. Par l'intermediaire de son ambassadeur Fennich Tahar, il proposa au roi Louis XVI d'echanger a l'avenir captif pour captif ou de convenir d'une rangon de 100 piastres par captif chretien male. Le roi de France refusa cette offre, ne voulant voir dans la question des naufrages qu'un aspect relevant du secours humanitaire.

Yigal Bin-Nun- יגאל בן-נון

 

 Nasser parle de son entretien avec les frères musulmans sur la question du voile.avi

 

פתגמים ואמרות ממקורות שונים

אלף פתגם ופתגם – משה ( מוסא ) בן-חיים

ألف المثل والمثل – موسى (موسى) بن – حاييم

47 – شاور مرتك وخالف رايها

שאור מראתק וחיאלפ לאיהא.

התיעץ עם האשה ועשה ההפך.אוצר פתגמים

״שאל עצת אשה, ועשה הפכן״ (שמעון בן צמח).

48 – شاورهن وخالفهن

שאורהִן וח׳אלפהִן.

התיעצו אתן, אך עשו ההפך.

49 – اخر النهار اختيار

אאח׳ר (אל)נהאר (א)ח׳תיאר.

בסוף היום זקן.

נאמר על אישה, שאחרה להתחתן ובסופו של דבר התחתנה עם איש זקן.

50 – اللي بيدير دان للنسوان بتعب

אלי בדיר דאן ללנסואן בת^ב.

מי שמפנה אוזנו לנשים יתעייף.

 אזהרה לגברים מחברת נשים פטפטניות.

מאז ומקדם – ג'ואן פיטרס

 

מאז ומקדם – ג'ואן פיטרס –

מקורות הסכסוך היהודי ערבי על ארץ ישראל

1 – פליט המזרח התיכון – מוכּרים ובלתי מוכּרים

החלקים המוספים בתצרֵף

עליזה: אין טעם לנסות… אי אפשר

להאמין בדברים בלתי־אפשריים.מאז ומקדם

 המלכה: הייתי אומרת שלא התאמנת

 הרבה. באמת, אירע לי שהאמנתי

בלא פחות משישה דברים בלתי אפשריים

לפני ארוחת־הבוקר.

עליזה בארץ־הפלאות ..

.כך המצפון הופך אותנו למוגי־לבב.

החלפת האוכלוסים

כנגד כל פליט – בוגר או ילד – בסוריה, בלבנון, או במקום אחר בעולם הערבי, שאהדתנו נתונה לו ממילא, יש פליט יהודי שברח מארץ־הולדתו הערבית. כנגד כל ערבי שעקר לארצות שכנות יש יהודי שנאלץ לברוח מיישוב שבו חיו הוא ואבותיו לפניו אולי אלפיים שנה. היהודים נמלטו לארץ-מכורתם הקדומה, מקום שם שרשיהם עתיקים עוד יותר: הערבים גם הגיעו למקום שבו הם הרוב, למקום שבו הם שותפים באותה לשון ותרבות עם ערבים־אחים, ובמרחק כמה עשרות מילים בלבד ממקומות־מוצאם.

חילופי אוכלוסים נערכו למעשה וגם מוצו: דרך־אגב, אפילו המספר הכרלל של הערבים שעזבו את ישראל לפי הדיווחים משתווה כמעט בדיוק למספר היהודים שהוחלפו בהם. היו חילופי־מיעוטים מוגמרים בין הערבים ליהודים, וחליפים של רכוש שהיו אפילו לטובתם של הערבים. היהודים שברחו מארצות ערביות הניחו אחריהם בעולם הערבי נכסים גדולים מאלה שהניחו הערבים בישראל. הרכוש היהודי שהפקיעו הערבים בעיראק, בסוריה, בלוב ובמצרים עודף, ככל הנראה, על תביעות הערבים לפיצויים מישראל.

אכן, מנהיג ערבי הוא שהעלה את המושג של ״חילופי־אוכלוסים ערבים ויהודים״ כפתרון ל״מאורעות״ במזרח התיכון זמן רב קודם שתקום ישראל וקודם שיתחוללו החילופים למעשה. ב־1939 עיבד מוג׳לי אמין, חבר בוועד־הערבי־להגנת פלשתינה, הצעה שנתפרסמה בדמשק והופצה בקרב מנהיגים ערביים, תחת הכותרת ״חילופי אוכלוסים״. אמין הציע כי כל ערביי ארץ־ישראל ייצאו ויחולקו בין הארצות הערביות השכנות. תמורת זאת יעברו לארץ־ישראל כל היהודים היושבים בארצות הערביות…

חילופי האוכלוסיה מן הדין שייערכו באותה צורה שבה החליפו תורכיה ויוון אוכלוסים ביניהן. יש להקים ועדות מיוחדות שתעסוקנה בחיסול הרכוש היהודי והערבי… למען האמת, חושש אני שהערבים לא יסכימו… אך למרות זאת אני מקבל עלי לשכנעם… עשר שנים לפחות לפני ההחלטה מ־1947 על חלוקתה של ארץ־ישראל למדינה יהודית ומדינה ערבית הציעו הבריטים להחליף את ״האוכלוסיה הערבית בארץ־ישראל״ ביהודים ממקומות אחרים. ב- 1945 אמר הרברט הובר כי ״האוכלוסיה הערבית של ארץ־ישראל תצא נשכרת מהחלפת נכסיה הנוכחיים בקרקעות טובות יותר. עיראק תצא נשכרת הואיל והיא זקוקה מאד לאוכלוסיה חקלאית. כיום מעבירים מיליוני בני־אדם מארץ לארץ״. לכן הציע הובר ״לממן״ את עיראק כדי ״להשלים״ ביתר־קלות את חילופי־האוכלוסיה.

מזמן שזכתה ישראל החדשה בעצמאותה ניסו פניות הומאניטאריות בלתי תלויות לגלות את האמת כפי שהיא לגבי כל ״פליטי המזרח התיכון״ ולשפוך אור על סיוע־הקבע שאפשר יהיה להשיגו. דוגמה אחת היא איש־הדת קארל הרמן ווס, שבאמצעות ספריו קיווה לשנות את תפיסתו הלקויה של העולם. וכך כתב: היו כמה פניות לעזרה שמהן נשתמע כאילו יש רק בעיה של פליטים ערבים, וכך יכלו תעמלנים ערבים להאשים את ישראל במצוקתם של הפליטים הערבים. אם תוסב תשומת־לב נאותה לבעיות הפליטים היהודים והערבים כאחד, אפשר יהיה למנוע הרבה איבה ולסייע לצרכי־אנוש אמיתיים, בלי הבדל גזע ודת.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 135 מנויים נוספים

נובמבר 2013
א ב ג ד ה ו ש
« אוק   דצמ »
 12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930

רשימת הנושאים באתר