הסתגרות ופתיחות.

פרק רביעי

שלטון הסעדים.

1492 גירוש היהודים מספרד. סופה של תקופה. 1492 – גילוי אמריקה, תחילתו של עולם חדש הגיאוגרפיה וההיסטוריה העמידו את מרוקו בנקודת מפגש של שני מאורעות מכריעים אלה, אולם במקום לצאת למרחב, הסתגרה הארץ עוד יותר בתוך עצמה, ואיתה יהודיה.

עבור היהודים תוצאת הקרב הייתה הצלה ככתוב בספר " דברי הימים " : " והייתה המלחמה חזקה עד מאוד בשנת השל"ח יום ב' לראש חודש אלול ולכן נתקבצו החכמים וקיימו על נפשם ועל זרעם לעשות פורים ומתנות לאביונים משם ואילך עש שיבוא משיחנו בקרוב " פורים זה הנקרא " פורים דה לוס קריטיאנוס " – פורים של הנוצרים – או " פורים דה לוס בומבס ", פורים של פצצות, בא לחגוג את הצלת היהודים משתי סכנות " מולאי מוחמד הצורר ואימת השתלטות הנוצרים הקנאים האחראים לגירוש ספרד ופורטוגל.

זכרו של פורים זה נמחק בפאס ובערי הפנים, ונשמר עד ימינו רק בצפון מרוקו בעיקר בתיטואן ובתנז'ה.

הד המאורעות האלה עצום באירופה, הרבה מעבר למימדיהם האמיתיים. אירופה הנוצרית כאילו גילתה מעצמה חדשה ושמה מרוקו המסוגלת בקרב אחד להשמיד צבאה של מעצמה אירופית. המדינות האירופיות היריבות התחילו לחפש את קרבתה של המדינה ולנסות להכניסה לסבך מלחמותיהן. מלך מרוקו החדש שקנה את עולמו בקרב זה, אחמד אל מנצור ידע בחוכמה רבה לנצל את הקונסטלציה החולפת ואתו גם הסוחרים היהודים " סוחרי המלך ".

סוחרי המלך.

בתוך כל מאורעות הדמים האלה תחשב מלכותו הארוכה 1578 – 1603 כנווה במדבר, כתקופת שקט ושגשוג כלכלי ממנה נהנתה ביותר הקהילה היהודית. על יחסו האוהד של המלך ליהודים תעיד תקרית מוזרה אבל בעלת משמעות. בשנת 1599 הוציא המלך דהיר המתיר ליהודים ריבוי נשים.

כמוסלמי אדוק חשב כנראה שהמחווה ינעם לבני חסותו. התערבות כזו בענייניה הפנימיים של הקהילה היא יוצאת דופן בתולדות המערב בו האוטונומיה ביהודית הייתה תמיד לחוק. כשאר שוכנע המלך בטעותו לא היסס לחזור בו ולהפקיד בידי הרבנים הזכות להתיר, במקרים מיוחדים, לקחת אישה שנייה. רק סולטאן הפתוח לצורכי הקהילה יכול היה לנקוט צעד כזה ולבטלו.

הניצחון בקרב שלושת המלכים פתח, כפי שראינו בפני מרוקו הזדמנות להשתלב במדיניות הבינלאומית. כמוסלמי אדוק נזהר המלך לפתוח את ארצו בפני השפעת הנצרות, אולם כמדינאי שנון הבין את הברכה הטמונה בפיתוח יחסי מסחר עם אירופה המתקדמת יותר, ובמיוחד בתחום ייצור הנשק המודרני.

גאוותו הייתה בהקמת צבא קבע בניגוד למסורת של צבא העם המגויס בשעת הצורך. בתחום הזה יכול היה המלך לסמוך בעיקר על צאצאי מגורשי ספרד שהביאו אתם סוד עבודת המתכת ולימדו את בני המקום ייצור נשק, והודות לקשריהם עם אחיהם בארצות אירופה יכלו לספק כל צרכיו בסוגי הנשק שאי אפשר היה לייצר במקום.

כדי לשלם את יבוא הנשק עודד המלך יצוא תוצרת מקומית, במיוחד הסוכר. יהודי ספרד הביאו אתם טכניקת זיקוקו קני הסוכר שגידולו התרחב מאוד באזור הסוס. מקורו הייתה ידועה אז באירופה כארץ הסוכר והזהב. הפלישה לסודאן בשנת 1591 הציפה המדינה בזהב והמטבע המרוקאי היה מבוקש ביותר על ידי סוחרי אירופה.

שפע הזהב, יבוא הנשק חייבו הרחבת הסחר הבינלאומי שלא הצטמצם עוד לשתי השכנות ספרד ופורטוגל, וכלל את אנגליה, צרפת ובעיקר את ארצות השפלה ( הולנד ). הפיתוח המהיר של הסחר עם הולנד היה מפעלה המזהיר של משפחת פליאג'י, ומייסדה שמואל הוא סמל עידן זה של " סוחרי המלך " שנמשך גם לאחר מות הסולטאן ולמרות אי השקט המדיני והסיגה הכלכלית שבאו בעקבותיה.