ברית מס31- תפילאלת..מלאח אלגלגלד, ואולאד חוסייך בסיפה

התיישבות יהודית בתפילאלת

ביקורים בקצארים ובבתי הקברות היהודים של אזור התפילאלת

כל הצילומים במאמר הזה הינם מאת המחבר נסים קריספל

המאמר מפורסם כאן באדיבות של מר נסים קריספל

התיישבות יהודית במנצוריה

כל מה שייכתב כאן מבוסס על ראיון שערכתי עם האינפורמנט עלאל בן עאבד אל רחמאן שהיה בן שמונים שנה ומעלה.

לדבריו, באלמנצוריה התקיימה ההתיישבות העתיקה ביותר בתפילאלת, אחריה באה תבועצאמת ואחריה העיר סיגיילמאסה. להערכתו ולפי מסורת אבותיו, מנצוריה נהרסה שלוש פעמים. במנצוריה, מספר עלאל, נותרו כמה מבנים עתיקים שקשורים לעיר הקדומה ולסוחרים היהודים שחיו בה כמו 'דאר סרוג' שבו החזיקו את הסוסים, 'דאר זעפראן' שבו מכרו את התבלין ורחבת יסוק אלעאם' – שוק של פעם בשנה שנערך בעיר. היהודים האחרונים שחיו באלמנצוריה היו:

שלמה – בעל זקן, היה מתקין דליים מעור.

 ווילד אלעווינה – היה חדאד – חרש ברזל.

בראהים – היה מתקן קדרות בישול שנסדקו, הוא זוכר אותו נושא שק על גבו והולך רגלית מקצאר לקצאר. מעטים היו העטארים שהיו להם חמור או פרד, רובם היו מתנהלים ברגל.

ולסיום הוא סיפר לי את האגדה על חורבן העיר מנצוריה: מספרים על סולטאן אחד שמלך במנצוריה שהיה לו בן עריץ וחזק. יום אחד יצאה אישה ממנצוריה יחד עם בנה הקטן כדי להשקות את שדותיה. הוא החל לחזר אחריה, אבל היא לא נענתה לו, ברוב כעסו הוא שיסה את כלבי הסלוגי שהיו ברשותו בבנה הקט והם טרפו אותו לעיניה. המואזין שעלה למינארט המסגד כדי לשאת את תפילתו, צפה מרחוק במעשה הזוועה. הוא התרגש בתפילתו ובמקום לומר: "סבאח ואלילאה אל חמד" אמר: "סבאח ואלילאה חילאת", ואז רעידת אדמה קשה הרסה את העיר כליל ולא הותירה בה אבן על אבן.

מלאח אלגלגלד, ואולאד חוסייך בסיפה

בקצאר סיפה, אני פוגש לראשונה מלאח ועוד מלאה השוכנים זה לצד זה כשחומה מפרידה ביניהם. הם היו פעם מלאה אחד, אלא שהמקומיים מספרים שבימיו של הקאיד בריק בל מכי, בימי הסיבה – כשלא היה שלטון מרכזי והשבטים נלחמו אלה באלה. השליט אשר שלט אז באזור התפילאלת היה חמד זרבה. הוא החליט להפריד בין שתי החמולות שגרו בקצאר סיפח, אולי עקב מחלוקות שנתגלעו ביניהם וגרמו לשפיכות דמים. חמד זרבה העניק לחמולת אולאד חוסיין שלוש חמישיות משטח הקצאר ולחמולת אלגלגלה שתי חמישיות הנותרות. כדי להפריד בין הכוחות נבנתה חומה שהפרידה ביניהם. ומה קרה ליהודים המסכנים שנפלו קרבן לקרבות שהתחוללו בין שתי החמולות? בחלוקת הקצאר החליטו שכל יהודי הולך אחרי נותן החסות שלו, וכך התפצלו יהודי המלאח. מרביתם עברו לחמולת אולאד חוסיין הגדולה ומיעוטם להמולת אלגלגלה. אני משער שמהלך זה היה קשה ליהודים שחיו כקהילה מגובשת שלפתע נאלצה להתפצל. מצב זה נמשך עד להחלת השלטון הצרפתי בחבל התפילאלת. הם המשיכו להתגורר במלאחים נפרדים, אבל הנגישות ביניהם הייתה קיימת. היהודים שגרו בשני המלאחים היו:

חאכי ושני בניו מאיר ושמעון – סוחרים, 'לבאש עליהום' (מצבם הכלכלי היה טוב)

 אולאד היון – נגרים

אולאד חרורה ־ סוחרים

 אישו- חיראז – סנדלר

 חאכי ווילד עזאר – חדאד – חרש ברזל

 הנא חאכי – קונה עורות, תמרים וסוחר בהם

 בחיא – אנקיירי – צורף בכסף

 ענינא – פלאח ובנאי

אולאד שראט – מקיזי דם ופלאחים

 אולאד איצחק – כתאן – סוחרים בבדים

 אולאד משה – סנדלרים וסוחרים.

בית הכנסת נמצא סמוך לביתה של רחמה ושל חאכי ווילד עזאר. תקרתו נישאת על שני עמודים מתומנים, הם וגומחת ההיכל נותרו בו לפליטה.