הורים וילדים בהגותם של חכמי צ.א. א.בשן

הורים וילדים בהגותם של חכמי צפון אפריקה – אליעזר בשן

הספר מתאר את חיי המשפחה של יהודי צפון אפריקה כפי שהם משתקפים בספרותם של חכמי מרוקו, אלג׳יריה, תוניסיה ולוב מן המאה ה־15 עד ימינו; כולל הדינים, התקנות והמנהגים. רוב המקורות שאובים מספרות השאלות והתשובות, הדרושים, המנהגים והשירה.הורים וילדים

(אותו אירוע ופסק דין מובא גם בספרו של ר׳ אהרן בן חסין, אלא שכאן האשה טענה שנישאה לפני חצי שנה (׳מטה אהרן׳, סי׳ סט).

בית הדין אילץ לגרש אדם שנחשב עקד והתברר שהוא בריא. משה סבאג, חכם מהעיר ואזאן }Quezzane בצפון מערבה של מרוקו], כתב לר׳ יוסף משאש על יהודי בשם מכלוף אסבאג שבא לגרש את אשת נעוריו, כי טובי העיר עם בית הדין הכריחו אותו, ״מטעם שהוא רפה אונים ואין לו גבורת אנשים ״. אבל לדברי החכם הנ״ל, ״שקר ענו כי נבדק על ידי רופאים מומחים ונמצא חזק ובריא׳(׳אוצר המכתבים׳, ח״א, סי׳ רעג).

אסור לתת זרע לבדיקה אם הוא פורה. רופא אמר לאדם שאינו מוליד, ולא ברור במי האשם – בו או בה – להביא זרעו לבדיקה. האיש שאל את ר׳ יוסף בן נאיים האם מותר להוציא זרע למטרה זו. תשובת החכם הייתה ״אסור, והגיע לסיכום כי ״האיש הזה יבטח בשם אלוקיו, ואלוקינו מרחם, והתקנה המעולה היא ישפוך שיחו לפני מלכו של עולם מתרצה בדמעות והוא מושל בכל ומספר את רובע ישראל ושערי דמעה לא ננעלו ורחמי שדי מרובים״ (׳צאן יוסף׳, סי׳ פב, וכן הנ״ל, ׳שארית הצאן׳, ח״ב, מי׳ קסג).

הזרעה מלאכותית משום שבעלה עקר. מעשה בזוג הנשוי כבר שנתיים וחצי והאשה לא התעברה. הבעל הודה ״שהוא חלוש ועוסק ברפואות מהיום הראשון ועד עתה… האשה נאמנת בטענתה שאין לבעלה גבורת אנשים… הואיל לזרוק לה זרע זר להולידה בלי איש״. ר׳ שאול אבן דנאן פסק כי על הזוג להתגרש, והבעל פטור מלשלם לה כתובתה, והנשאר מנדונייתה ייתן לה מיד (׳הגם שאול׳, ח״ב, סי׳ יח).

בנושא זה דן גם ר׳ שלום משאש בתשובה שכתב בירושלים בתשנ״ב – 1992 – ומסקנתו – כי אם הזרע של ישראל, או של נוכרי, ״שאין בזה שום איסור לא לאם ולא לנולד״ הדבר מותר (׳שמ״ש ומגן׳, ח״ב, סי׳ מב).

בכתביהם של חכמי תוניס, ג'רבה ואלג'יריה.

ר׳ מסעוד אלפאסי שפעל בתוניס, דן בתלונת אשה שבעלה עקר והיא מאסה בו, ״האשה נאמנת בטענתה שאין לבעלה גבורת אנשים״, הוא וישאל אם כופים אותו להתגרש. תשובתו חיובית, והוא מסיים דבריו כי ״כופין להוציא״ (׳משחא דרבותא׳, אהע״ז, סי׳ קנד ס״ז, דפים קמא ע״ב-קמד ע״א).

ר׳ עוזיאל אלחאייך גם הוא מתונים, פסק – ובעקבותיו פסקו חכמים אחרים – כי אשה נשואה שהבעל ״לא בא עליה כדרך כל הארץ אם מחמת עצמה או שאין לו גבורת אנשים ומתה, אין הבעל יורשה ״ (׳משכנות הרועים׳, מערכת אות יו״ד, דף קלז ע״ב).

לא תמיד גירש הבעל גם לאחר עשר שנות עקרות ויותר. בתוניס היה מעשה בראובן שנשא אשה בשנת תקע״ו (1816) ולא זכה להיבנות ממנה. כעבור 14 שנים נפטר אחיו בשנת חופתו, וראובן ייבם את אשתו, שהה עמה קרוב לשמונה שנים, ולא ילדה לו. נשא שלישית, ללא תוצאות. היבמה מינתה בא־כוח, ותבעה בפני בית הדין כי היות שהיא בודדה ״גם בן ואח אין לה״, רוצה להתגרש ולהינשא לאחר, ״אולי תיבנה ממנו להיות לה משען ומשענת לעת זקנתה, גם לעת נסיעתה לחצוב לה קבר בבית מועד לכל חי״. (כלומר, היא רוצה שיהיה לה כסף לקיום ולקניית חלקת קבר). בית הדין הפציר בראובן שיגרש אותה, סירב לקבל דעתם. החכם פסק כי ניתן לכוף אותו לגרש אותה (׳משכנות הרועים׳, דף מג ע״ב-מד ע״א).

בג׳רבה היה מעשה בשנת תרצ״ג (1933) ביהודי שנשא אשה ש׳׳אינה שלמה בדעתה״. בתוך השנה הודה ״דעדיין לא בא עליה מאז כששה חודשים״, באומרו שהוא קשור והיא חזרה לבית אביה (כלפון משה הכהן, ׳שואל ונשאל׳, ח״ו, אהע״ז, סי׳ פ).

חכם מג׳רבה ר׳ יוסף ברבי נשא שלוש נשים ולא זכה להיבנות מהן, סבל ממריבות עם נשיו ומכאובים בגלל שלא זכה לבנים. לא ברור אם האשמה בו או בנשותיו, אם כי סביר יותר שהוא היה עקר.

היות שעקרות פוגעת בדימוי העצמי של הגבר, היו גברים שטענו שהאשה עקרה. במאה ה־19 נשא אדם בתולה באלג׳יר וחי עמה כשש שנים

ויהי היום עמדה האשה ויצאה לטעון שאין לו גבורת אנשים לבא עליה כדרך כל הארץ והיא עדיין בתולה ורוצה להתגרש. והוא אמר שבאמת היא עדיין בתולה שהיא מרדה עליו שאינה מניחתו לבעול…. והוא היה ממתין שבאולי תחזור להיות כדרך איש ואשתו ולכן אינו מגרשה, אלא תחזור בה להיות כדרך כל הארץ.

אבל ר׳ דוד מועטי פסק כי למרות האשמתו את אשתו, ולמרות שהבעל מבקש לדחות את הגירושין ״שתמתין עוד, אולי יתרפא, שאין שומעין לו וכופין אותו לגרש״. כלומר, עליו לפרק את הנישואין(׳צוף דבש׳, סי׳ ס). סיכום המצבים בהקשר לתשלום הכתובה והתוספת כשהגבר עקר והזוג מתגרש, נרשם על ידי ר׳ יצחק אבן תאן:

א. אם בעל ואחר־כך תשש כוחו ואינו יכול לבעול – למרות שמגרש בעקבות תביעתה – ישלם כתובתה והתוספת.

ב.  אם לא בעל כלל ומגרשה ביוזמתו ״ישלם הכל״. כלומר הכתובה והתוספת.

ג.  אם היא תובעת אותו לגירושין – אין לה תוספת.

אבל היו חכמים שקבעו שבכל מקרה, בין שבעל ותשש כוחו ובין שלא בעל כלל, אם היא תובעתו שיגרשנה – אין לה תוספת (׳ליצחק ריח׳, ח״ב, דף כא, אות תיו, סי׳ א).

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 219 מנויים נוספים
יוני 2014
א ב ג ד ה ו ש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
2930  
רשימת הנושאים באתר