אל עולם שאבד-לקט מאגדות מרוקו-י. פרץ

אל עולם שאבד

לקט מאגדות מרוקו

רשם העיר והאיר :

יחיא – בן ה-17 בשנת 1964

נגינת החליל

שבעה בנים היו למלך אחד. כולם יפי תואר ותמירים. באחד הימים הכריז המלך על תחרות צייד בין בניו. יצאו הבנים ליער, אך לא צדו כלום. רק הבן הצעיר הצליח לצוד אנקור. אמר לו הבכור: ״תן לי את הציפור שבידך.״ לא אבה הצעיר לתת לו את הציפור, כי טען: ״ציידי הוא.״ הכה הבכור את הצעיר, המית אותו והטמין אותו באדמה. הביא לפני המלך את האנקור. שאל המלך לבנו הצעיר. ענה הבן הבכור: ״כנראה שתעה ביער״ משיצאו לחפשו ולא מצאוהו, אמרו: ״חיה רעה אכלה אותו״ והכריזו אבל בכל המדינה.

עברו שנים ומנגן צעיר עבר ליד מקום מותו של הצעיר, מצא עצם מעצמותיו והתקין ממנה חליל. משנשף בחליל, השמיע החליל קולות משונים, ואף דיבר ואמר: ״מנגן צעיר, מעצמותי לך חליל התקנת, דע כי אחי הבכור הרגני על שסרבתי לתת לו ציפורי ״

עלי להביא את הפלא הגדול הזה למלך – חשב המנגן.

הביא המנגן את החליל למלך, נשף המלך בפיו בחליל, ומתוכו בקעו קולות מוזרים ואף דברים בשפת אנוש: ״אהה, אבי, בידי אחי נהרגתי-בעטיה של ציפור שצדתי.״ נשפה אף המלכה בחליל ומה נרעדה כשנשמע קול בכי האומר: ״אהה, אמי, בידי אחי נהרגתי, בעטיה של ציפור שצדתי.״ וכך עבר מפה לפה, עד שהגיע החליל לבן הבכור. נשף הבן הבכור בחליל, ואז נשמע קול רם וצלול: ״אהה, אחי, אתה הוא שהרגת אותי, על ציפור שצדתי.״ הודה הבן הבכור בחטאו, ועוד באותו היום הוצא להורג, ואת עצמות הבן הצעיר הביאו לקבורת מלכים.