ברית מס 23 מבט על קהילת ואזאן-התייחסות הלכתית למימונה בקהילת וואזן על ידי ר׳ אברהם שלום חי חמוי.

ג. התייחסות הלכתית למימונה בקהילת וואזן על ידי ר׳ אברהם שלום חי חמוי.

הרב חמוי יליד חלב – סוריה נולד בשנת 1840 הגיע לוואזן לאחר מגורים, שליחויות וכהונת דיין בחלב, ירושלים, איזמיר ובליוורנו. בספריה הלאומית בירושלים רשומים על שמו 13 ספרים. ר׳ אברהם חמוי הוא מחברו של הספר ״אביעה חידות". הוא חובר בוואזן והוצאתו לאור בליוורנו בשנת תרמ״ב מומנה על ידי קהילת וואזן. בתקופת רבנותו בקהילת וואזן בשנים תר״ם – תרמ״ב, ר׳ אברהם שלום חי חמוי פסק בין היתר בשתי סוגיות הקשורות למימונה:

א. ״מא״ח [מאמר חדש] בדיני יו״ט היה מנהג במוצאי חג הפסח אוכלים דגים. והישמעאלים מביאים לקצת מהם דורון. ונתחדש המנהג ששולחים הגויים לצוד להם דגים ביו״ט, ולא די בזה אלא פורעים להם המעות ביו״ט. אז אמרתי למגדר מלתא ולכבוד יו״ט אסרתי הדגים לגמרי מפני שאינן בני תורה וכפ' רש״י ז״ל במסכי עירובין דט״ל ע״ב ויע״ש דלא ליתו לזילזולי ביו״ט א׳ וב׳ דקדושה אחת היה להם . וכן אפקעינהו רבנן לקידושי ״״

ב.                               ״ מא״ח [מאמר חדש] הלכות פסח. מעשה שהיה שקונים דבש דבורים מהישמעאלים ששוקלים בכף מאזנים של גוי מבלי שום כלי ושוקל בה קמח שעורים וקמח חטים כידוע לכל. וקונים גם כן שומשומין דנמצא בו חטים ואורז ומיני קטנית ומבשלים אותם הבחורים ומוכרים אותם מתוק בשוק. וקנו מהם ונמצא בתוך המתוק חטים ושעורים, אז אסרתי המתוק והכלים.״

שני פסקי הלכה אלה, מתעדים מנהגים שנהגו בקהילת וואזן במאה הי״ט ועד התפזרותה בשנת 1970. אשר למנהג לפרוע להם מעות ביום טוב, שאסר הרב אברהם חי חמוי, נוהג זה, הנו אחד מהקולות [הפך של חומרות] שהרשו לעצמם בני המערב בשמיני של פסח שהוא כבר יום חול בארץ ישראל. בוואזן כמו ביתר קהילות הצפון, תיטוואן, מקנס ופאס, קהילות המוצא של יהודי וואזן, נהגו להניח דג על שולחן המימונה שדייגים ילידים דגו בנחלים מצפון לוואזן, שעות אחדות קודם, בעקבות פסק הדין שינו ממנהגם והחלו לשלם עבור הדגים למחרת. פסק הדין השני מתייחס לדבש דבורים ושומשומין, שנהגו במאה הי״ט בוואזן, כמו גם במאה העשרים להציג ולאכול בערב המימונה. יש להניח שהניקוי היסודי של גרגרי השומשום, שנהג בקהילת וואזן כאשר הנשים בוררות גרגיר גרגיר בקפידה רבה, מקורו בפסק הלכה זה.