ארכיון יומי: 26 ביוני 2015


◆ פרשת חקת ◆ לאור חכמי מרוקו ◆ המלקט: הרב אברהם אסולין

תורת אמך

◆ פרשת חקת ◆ לאור חכמי מרוקו

המלקט: הרב אברהם אסולין

זאת חקת התורה אשר צוה ה' לאמר (יט, ב).

הנה במצוה זו, יש שבח לתורה, זכות לישראל ומעלה למשה, שכתוב במצוה זו חקת התורה' – רצה לומר, דבר חוקה של התורה הנובע ממנה. וזכות לישראל, מאחר שרוב מצוות התורה יש טעם וזאת לא, אלא חוקה סתם. ובזכות מצוה זאת, יש זכות לישראל על כל התורה, לכן אמר 'זאת חקת התורה', פירושו לכל התורה (מאור החיים).

ולקח הכהן עץ ארז ואזוב ושני תולעת והשליך אל תוך שרפת הפרה (יט, ו).

'עץ ארז' רומז על הגאוה, שהאדם חושב שהוא הגבוה כארז בלבנון. ה'אזוב' רומז אל השפלות, כי הוא השפל בכל עצי השדה. 'ושני תולעת' רומז אל העון האדום כתולע. ורבותינו ז"ל אמרו (ילקוט ישעיה תפח), שורש כל העבירות היא הגאוה ועל ידה הקב"ה משפילו, כמ"ש רבותינו על הפסוק (במדבר כא, כ), ומבמות הגיא. לכן הגאוה ושפלות שניהם כאחד מביאים אותו לידי חטא האדום כתולע, כי שפלותו היא הגורמת לו לגזול ולגנוב ולחזור לסורו. או ימות בלא עתו, מפני גסות רוחו שלא יקבל גזירת ה' בשמחה, וזה כמאבד עצמו לדעת. ועל זה צוה הכתוב, שלושתם כאחד ישליך 'אל תוך שריפת הפרה' ויטהר עצמו מכולם וישוב אל ה' וירחמהו (נשמת חיים).

זאת חקת התורה אשא צוה ה' לאמר דבר אל בני ישראל ויקחו אליך פרה אדומה תמימה אשר אין בה מום אשר לא עלה עליה על (יט, ב).

 זאת – היא. התורה – האשה יש דין מאן דקרי ותני וזהו. חוקת התורה – כי המניעה לא באה מצדה. אשר צוה – אותה. ה'- ולמדתם אותם את בניכם ולא בנותיכם ולמה נסתלקה לזה אמר. ויקחו אליך- דין. פרה אדומה – מה פרה אדומה מכפרת אף מיתתן של נשים צדקניות מכפרת ועוד. תמימה- אשר אין בה מום פירוש השלימה חוקה ועוד אשר לא עלה עליה עול פירוש "ושם ינוחו יגיעי כח" (כפר ליצחק אברזל).

שבת שלום הרב אברהם אסולין

לתגובות והצטרפות למיל השבועי וקבלת חוברות תורת אמך – מנהגי מרוקו וצפון אפריקה a0527145147@gmail.com

פיוט לכבוד התנא דבי מאיר בעל הנס זיע״א סימן אני יחייא אדהאן חזק אמיץ חזק אל ייָ לנו ויאיר. בזכות התנא רבי מאיר

 

פיוט לכבוד התנא דבי מאיר בעל הנס זיע״א סימן אני יחייא אדהאן חזק אמיץ חזק אל ייָ לנו ויאיר. בזכות התנא רבי מאיר

נשמח ונגילה ביום זה. לכבוד מַזֶה בן מַזֶה יַזֶה. כי הנה אלהינו זה. את פניו אלינו ויאר:

ישראל הם בני מלכים. ישמחו בשמחת נסיכים. לתפלתם אנו צריכים. בעבדך פניך האר:

יום אשר נִשְבית אחות אשתו. צדיק נשא נתן בדעתי. כיצד תעלה הצלתו. וגם יְיָ נתיבו יאיר:

חיש קרא לשומר הפתח. בכסף מלא ידו פתח. ענהו לא אמצא שום פתח. כי המלך חמתו יעיר:

יצאו לקראתו הכלבים. חזקים כמו אש להבים. נסה בהם ברחו ונחבים. בפתח דברי צדיק יָאיר:

ידידי בדק את האשה. מצאה עומדת בקדשה. והוציא אותה מן הבושה. להלל את השם ולפאר:

אוהב שלום ורודף שלום. כמו ספיר גזרת יהלום. כי בטח במלך השלום יצליח דברו ויאיר:

אלהא ד־מאיר ענני. בזה היום הוא פסח שני. מחשך לאור הוציאני. אתה יי נרי תאיר:

דבר תורה יבקשו מפיהו. חכמים מאיֹד שבחוהו. מתוק מדבש אמריהו לארץ ולדרים מאיר:

הוא היד. שלֻמד בנסים. לעשות בכל יום מעשים. מבטל כל גזרות קשים. היה לנו לעזר מעיר:

אור התורה וגם נר מצוה. חשבונה עם הכולל שרה. להוד שמו יראה ענוה. כתר מלכות לבש ופאר:

נדרים תדיר בעת צרה. לרבי מאיר אור מנורה. בעל הנס זה שמו נקרא. הוא הדר הדור וגם פאר:

חבור ויחוד היה עושה. לשכינת אל רם ומתנשא. בעת נסקו בתורת משה. הארץ מכבודו תאיר:

זכר הצדיק לברכה. זכה וגם אחרים זכה. לשם קונו הוא עושה ככה. להגדיל תורה וגם יאדיר:

קדשה היתה בו יתרה. צדקתו היא לעד שמורה. הציל מכל זעם ועברה. לאשר בחיֹשך לו האיר:

את דבר האשה לו הֻגד. ברוח קדשו בבית ועד. בעט בה בעלה וגם הוּעד. שלא תכנס אל תוך חצר:

מסבת שמיעת דרשה. הניחה בכלמה ובושה. עד אשר בעינו לחשה. שבעה פעמים ולא הרהר:

יחד חכמים נתפלאו. איך רבינו לבו מלאו. לבוא האשה למקום כסאו. ולא ילחש לו אחד חבר:

צדיק השוה עצמו לקונו. לעשות שלום נתכונו. וילמד כל אדם ממנו. פְּחוּת מעלה וגם צעיר:

חנון הוא ואדון השלום. ברחמיו יעשה שלום. זכנו לבנין צור עילום. קול השופר לבבות יעיר:

גוונים דתיים בתעמולת בחירות בקרב יוצאי צפון-אפריקה שלמה דשן

 

למשל: בחוג־בית אחד לנשים יוצאות מרוקו הציג פוליטיקאי מקומי את תכנית הפעולה המעשית של המפלגה במונחים מקומיים, מוחשיים ובהירים ביותר. בסוף דבריו הועלתה על־ידי הנשים שאלה: כיצד יוכלו לזכור ולהכיר את האות ב בקלפי ? הפוליטיקאי הגיב באריכות על־ידי שהציג שלשלת סיסמאות רגשניות בנויות על דרשות סביב האות ב. הנשים תזכורנה את סימן המפלגה, אמר, אם תיתנה דעתן על כך שהאות ב מופיעה בכתוב ׳בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ׳: ׳ב זה גם בריאות, ברכה׳. כנגד זאת, הזהיר הדובר, יישמר כל אחד מלהצביע בטעות בעד המערך, שסימנו היה אז את. ׳הסימן א״ת מבשר רעה — אין תורה׳. בסיום דבריו יעץ התועמלן שכל אשה, לפני היכנסה לקלפי, תכניס פתק ב לתוך החזיה, ובקלפי תשים אותו לתוך המעטפה. דברי הדרשה של הפוליטיקאי לא היו ענייניים לגבי השאלה המעשית של אי־ידיעת קרוא וכתוב של הנשים. אבל על כך היתה לו גם הצעת־פתרון פשוטה ויעילה. דבריו המרגשים של הפוליטיקאי היו תגובה למה שהוא הבין כשאלה נוספת וקשה יותר מן הבעיה המעשית של חוסר ידיעת קרוא וכתוב. הוא הבין את שאלת הנשים כעדות לפער הכרתי, שנותר בינו לבין השומעות, ולחוסר אחדות־דעים למרות כל הסבריו הקודמים. הפוליטיקאי פירש את השאלה במונחים מעמיקים, ׳מה משמעות סימן המפלגה?׳ תשובתו נגעה למישור זה. הוא שינה את הסימן הפוליטי הטכני והציגו כסמל דתי ממשי. הדובר קשר את האות ב בכמה מן הנושאים הבולטים שביהדות עממית, כגון סיפור מעשה בראשית, הכמיהות התמידיות והכלל־אנושיות לבריאות ולברכה. כמיהות ורגשות אלו, אשר מוצאים ביטוי בדרך מסורתית במונחים של תפילה ותורה, נתלבשו כאן בלבוש ההולם פעילות פוליטית מודרנית, באמצעות הסימן ב. הפוליטיקאי חתר להרכיב על הסימן ב רגשות דתיים עמוקים, כגון זה המתעורר בשעת הקריאה החגיגית של פתיחת התורה, בפרט לפי מנהג יהודי מרוקו. אסוציאציות רבות עשויות להילוות כאן, כגון שמחת מצוה על קיום התורה ודבקות במצוותיה והבטחה להתמיד בלימוד ובמעשה. כיוון אסוציאטיבי אחר מוליך לאלמנט המיתי־הקוסמי שבכתובים על הבריאה, והמיוחם עתה לאות ב.

מלבד הצגת טכניקה לזכירה הציג הפוליטיקאי את אות מפלגתו כסמל דתי. לאות ב נתלווה עתה שפע של משמעויות המתייחסות לרבדים עמוקים מאוד של הרגישות הדתית היהודית, משמעויות שהשומעים מסוגלים להביעם אך בקושי רב. השדר הדתי לובש אפוא צורה באמצעות מעשה פוליטי, וניתן לנסחו בערך כך: כאשר הבוחר מטיל פתק ב בקלפי הוא מבטא שמחה וסיפוק על שהוא נמנה עם הבוטחים בבורא העולם, השומרים על התורה ומקיימים אותה. פעולתו באה להבטיח שגם החברה הרחבה תעשה כמוהו, ובשכר מצוה זו יתן לו ה׳ בריאות וברכה. הפוליטיקאי יוצר אפוא סמל דתי חדש התואם את נוהל הבחירות. במהלך מערכת בחירות לא זו בלבד שנוצרים סמלים דתיים מתוך הסימנים הטכניים, אלא שלסימני מפלגות יריבות מייחסים תוכן דתי שלילי, וכך נוטים גם סימנים אלה ליהפך לסמלים דתיים, אלא שתוכנם הוא שלילי ומגנה. במערכת 1965 פורש הסימן ׳את׳ של המערך, על־ידי יריבים מן המפד״ל, כמבטא מהות מבעיתה ודוחה של ׳אין־תורה׳. בתודעה של אנשים מסורתיים, המצויים אצל הכתובים המשמשים בבית־הכנסת, מעורר הביטוי ׳אין תורה׳ את האסוציאציה הקודרת והמדכאה של ליל תשעת באב, כאשר נקראת ׳מגילת איכה׳ שבה מובא הביטוי בקשר לחורבן איום (איכה ב, ט). באמצעות הפרשנות הזאת והאסוציאציה הנלווית אליה העביר התועמלן שדר, שמשמעותו אזהרה מזעזעת וחמורה לא לבחור ׳את׳, כי בכך דוחה הבוחר את התורה. במערכת־הבחירות ב־1969, כאשר סימן המערך היה אמ״ת, נתקלתי בוואריאציות על אותו נושא בתעמולת המפד׳׳ל. פירוש אחד שניתן היה, ש׳אמת׳ משמעו ׳אין אמונה׳. פרשנות זו לאות מ שבסימנו של המערך היתה פחות קולעת וזריזה מן הקודמת, ואולם המשמעות הפרשנית דומה. המושג ׳אמונה׳ רווח מאד בשפת יוצאי צפון־אפריקה, הוראתו אינה תיאולוגית בלבד, אלא כלולה בו גם הוראה של הגינות אנושית כללית, במובן של ׳אמון׳ בעברית מודרנית. הביטוי ׳אין אמונה׳ מופיע גם בליתורגיה המסורתית, אם כי תוך שינוי קל, בשירת האזינו(דברים לג, כ), הנקראת אף היא אצל יהודי המזרח בתשעה באב.

פיוט על ר׳ אברהם תורג׳מן

 

פיוט על ר׳ אברהם תורג׳מן

אערוך ניבי לכבוד מר רבי עד שבנה נביא רבי אברהם

נפשו בהר המור צרור בצרור המור והכל במזמור שבח אברהם

אערוך ניבי לכבוד מר רבי עד יבנה נביא רבי אברהם

יגע ומצא תמימה דרישה תורה קדושה קנה אברהם

אערוך ניבי לכבוד מר רבי עד יבנה נביא רבי אברהם

שירי אחבר שבח אדבר ראש לכל משבר היה אברהם

אערוך ניבי לכבוד מר רבי עד יבנה נביא רבי אברהם

אערוך ניבי לכבוד מר רבי עד יבנה נביא רבי אברהם

(מלה לא ברורה) חמלה עלי נתמלא לחם ושמלה נתן אברהם

אערוך ניבי לכבוד מר רבי

שמע קל והנך רבי אברהם

למד בשקידה תורה ותעודה בוא בש״ס תלמודא רבי אברהם

אערוך ניבי לכבוד מר רבי עד יבנה נביא רבי אברהם

[…] רכה תורג׳מן חניכה: אשרי מי שכך בעם אברהם

בעיני שר ומלך בעיני המלך [חסרה שורה] שבח אברהם

ארזי הלבנון-אנציקלופדיה לחכמי הספרדים

 

יג. איראן(פרס)ארזי הלבנון - אנציקלופדיה - כרך 4

מעטים הם הידיעות הברורות על תולדות היהודים בפרס בתחילת האלף האחרון בו אנו עוסקים. בנימין מטודלה ורבי פתחיה מרגנסבורג במאה הי״ב, מוסרים נתונים מפי השמועה. על כל פנים, כל היהודים תושבי מרחבי פרס בראשית תקופה זו, היו נתונים לסמכות ראשי הגולה והגאונים שבבל. בהמדן ובאיספהן נוסדו ישיבות, והם היו מרכזי התורה ליהדות פרס.

בחמש מאות השנים האחרונות, ישבו יהודים כמעט בכל ערי פרס. היהודים היו נרדפים בגלל היותם ׳טמאים׳, דהיינו – בלתי מאמינים (באיסלאם).

במחציתה השניה של המאה הי״ז היה מעמדם של יהודי פרס כמעמדם של יהודי ספרד בימי האינקוויזיציה. רבו מעשי שמד, רבים נהרגו על קידוש ה׳, והקהילות היו על סף חורבן. חלק גדול מן היהודים חיו כאנוסים, חיים כפולים, אך רובם חזרו ליהדות.

היהודים בפרס עסקו בטוויית משי, ליטוש אבני חן, מסחר זעיר, הלוואות בריבית לגויים ועוד.

יהודי פרס נהגו לעלות לרגל לקברי הקדושים בפרס: קברי מרדכי ואסתר בהמדן, קבר דניאל בשושן, והמקום שבו נתגלתה להם סרח בת אשר בעיר בכראן שבמחוז איספהן.

על אף הקשיים בהם חיו יהודי פרס, שמרו יהודיה על קשר קבוע עם ארץ ישראל וארצות התפוצה. השדרי״ם מארץ ישראל הגיעו לפרס, עוררו לאהבת ציון ואספו כספים למוסדות תורה וחסד.

יד. בובארה

ארץ ומדינת בוכארה יושבת באסיה התיכונה, כשדרומית לה איראן, אפגניסטאן וסין, וצפונית לה הקיסרות הרוסית.

מסורת בידי תושבי בוכארה שיהודים התגוררו בה עוד בימי הבית הראשון, עם גלות עשרת השבטים. עדויות לישוב יהודי כבר במאה החמישית גילו ארכיאולוגים, כאשר על מצבות קבורה נמצאו שמות יהודיים מובהקים: ׳יעקב׳, ׳יוסף בר יעקב׳ ועוד. לדעת החוקר גיורא פוזיילוב, הנחשול המונגולי החריב את מרכזי היהודים באסיה התיכונה – ״החריבו בתי כנסיות ובתי קברות עתיקים, והיהודים נמלטו על נפשם״. התחדשות היישוב היהודי באיזור זה באה עם עליית שלטונו של האמיר תימור לנג במאה הי״ד. על יהודי בוכארה נגזר לחגור חבל סביב למותניהם, כסימן ליהדותם, והוטל עליהם מס-גולגולת שנגבה תוך כדי סטירת לחי שנועדה להשפילם (כך גם נהגו המוסלמים בקהילות נוספות).

לקראת סוף המאה הי״ח נעשה נסיון לאסלם את כל יהודי בוכארה. חלקם הפכו לאנוסים, והקפידו לשמור על מצוות התורה בסתר.

הדמות הרוחנית המרכזית של יהודי בוכארה הוא רבי יוסף ממאן. רבי יוסף הגיע לבוכארה ומצא שמצבה של הקהילה מבחינה רוחנית קשה מאד. הוא הנהיג את הקהילה, לימד תורה והכשיר כלי קודש ששירתו לאחריו כאישים ומנהיגים רוחניים. עיר מרכזית שבה היתה קהילה יהודית חשובה היא סמרקאנד. בקהילה זו פעלו הרבנים מולא בנימין, רבי יוסף הכהן כוג׳הינוף – שפתח בית מדרש עבור הדור הבא של המנהיגים הרוחניים. ראויים לציון העליות של יהודי בוכארה לארץ ישראל, שהתרחשו במספר גלים במאה הי״ט. במחציתה השניה של המאה הי״ט, בנו העולים מבוכארה בירושלים את שכונת ׳רחובות׳ (היא ׳שכונת הבוכרים׳).

גדולי חכמי בוכארה היו הרבנים: רבי יוסף מאמן – שהציל, כאמור, את יהדות בוכארה משקיעה רוחנית; רבי פינחס בן רבי יצחק הכהן מבגדאד – מתלמידי רבי יוסף מאמן; רבי חזקיה הכהן רבין – רבה של העדה בבוכארה; רבי שלמה מוסאיוב – ממיסדי שכונת הבוכרים בירושלים; רבי שמען חכם – אף הוא ממייסדי שכונת הבוכרים, ערך, תירגם והוציא לאור ספרים רבים; רבי אברהם אמינוף – רבם של יהודי בוכארה בארץ ישראל במשך שנים רבות.

טו. תימן

המסורת קובעת שראשוני היהודים בתימן הגיעו עוד בראשית ימי הבית הראשון, בימי שלמה המלך. אולם ידיעות ברורות קיימות רק מלאחר חורבן בית שני.

מיקומה הגיאוגרפי של תימן(בדרום חצי האי ערב), גרם שבמשך כל ימי תולדות היהודים בה, היו קשריה עם שאר קהילות ישראל רופף וחלש. אולם העיר עדן, השוכנת בדרום תימן, על חוף האוקיינוס ההודי, שימשה כמרכז בינלאומי, בשל מיקומה על נתיב המסחר בין הודו לארצות אגן הים התיכון. יהודים רבים שעסקו במסחר בנתיב זה עברו בה וחלקם אף השתקעו בה.

יהודי תימן, על אף בידודם ביחס לשאר קהילות ישראל שבתפוצות, קלטו מאוצרות הרוח של קהילות אחרות, אך מאוצרות רוחם הם – לא נודעו לשאר קהילות ישראל!

בתקופת הגאונים קיימו יהודי תימן קשר עם חכמי בבל, ומהם הגיע אליהם – ככל הנראה – התלמוד הבבלי. בימי הביניים, במאה ה- 13, היתה לרמב״ם השפעה גדולה ומעמיקה על יהודי תימן. ספרי הרמב״ם בהלכה ובמחשבה הגיעו לתימן עוד בחיי הרמב״ם, והם העמיקו לימוד וחקר בהם. בעיקר מפורסמת ׳איגרת תימן׳ אותה כתב הרמב״ם עבור יהודי תימן, ובה הוא מעודד ומחזק את הנרדפים בגזירות השמד. במאה ה- 16 הגיעה לתימן גם ספרות הקבלה: הזוהר וכתבי האר״י, עובדה המשתקפת בחלק מיצירתם של יהודי תימן.

יהודי תימן היו נתונים בכל תולדותיהם תחת לחץ בלתי פוסק של השפלות ורדיפות מן השליטים והחברה המוסלמית, במטרה להביא להתאסלמותם. רק לעתים רחוקות נהנו יהודי תימן מרגיעה יחסית (כגון במאות ה- 14-13 בימי השושלת הרסולית).

היהודים בתימן חיו בב- 1000 מקומות יישוב, כאשר כל קהילה מנתה מספר לא רב של נפשות. הקהילה הגדולה ביותר היתה בעיר צנעא, שמנתה כ- 6000 נפשות.

בראש כל קהילה עמד ׳מארי׳(=רב) ובית דין. כל הגברים והילדים הבנים ידעו קרוא וכתוב, ושלטו בלשון העברית.

עיקרה של יצירת תימן שנודעה לנו(שכן, ברובה עדיין בכתבי יד), הוא בתחום: המדרש, הלכה ושירה. מבין החכמים המפורסמים בתחום המדרש: רבי דוד בן עמרם עדני בעל ׳מדרש הגדול׳, זכריה בן שלמה הרופא בעל ׳מדרש החפץ׳, רבי שלוס שבזי בעל מדרש ׳חמדת ימים׳.

כן מפורסמים החכמים רבי שלום עדני, שכתב בחברון את פירושו הגדול למשנה ׳מלאכת שלמה׳, וזכריה אלצאהרי מחבר ׳ספר המוסר׳.

גדול משוררי תימן הוא רבי שלום שבזי, שיבולו הספרותי בתחום השירה גדול. גדול המקובלים הוא רבי שלום שרעבי, שעלה לארץ ישראל והיה מראשי המקובלים בה.

מרבני תימן המאוחרים והפוריים נודע רבי יחיא צאלח, שכתב שאלות ותשובות לרוב, ופירוש לסידור ׳תכלאל׳.

בסוף המאה ה-19 החלו יהודי תימן לעלות לארץ ישראל [על כך ראה בפרק: הזיקה והעליות לארץ ישראל].

Recent Posts


הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 219 מנויים נוספים
יוני 2015
א ב ג ד ה ו ש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
282930  

רשימת הנושאים באתר