ארכיון יומי: 18 ביוני 2015


מפטיר והפטרה פרשת קורח בנוסח יהודי מרוקו

 

מפטיר והפטרה פרשת קורח בנוסח יהודי מרוקו

תולדות ר' יעקב פינטו

 

ערוב ימיו

 "אני במערב ולבי במזרח״, מליצה נאה זו, תאמה גם להלך רוחו של ר׳ יעקב. שכן, למרות שעקר למרוקו מחמת אותן סיבות המנויות לעיל, לבו היה קשור בעבותות אהבה לארץ ישראל, וכמה פעמים חזר וביקר בה.

בספר  דרשותיו ״פני שבת״ (כת״י), מספר על כך שביקר בארץ ישראל בחודש ניסן שנת תק״ד (1744), ובחודש ניסן שנת תק״ח (1748). בביקוריו שהה בעיקר בירושלים, ודרש בה במקהלות עם, כפי שמספר שם בדרוש לחג הפסח: ״את זה דרשתי בקהל רב, פה עיה״ק ירושלים תוב״ב, יום א׳ של פסח מהתק״ד״, ובדרוש לשבת החודש כותב: ״דרשתי פה עיה״ק ירושלים תוב״ב, שנת התק״ח״.

בערוב ימיו שב ר׳ יעקב לירושלים, והשתקע בה. במכתב ששיגר לבני משפחתו שנשארו במרוקו," מעלה ר׳ יעקב את התלבטויותיו, האם עליו לנהוג כמנהגי ארץ ישראל, או להמשיך במנהגי מרוקו שהיו קרובים ללבו. שוני רב יש בין מנהגי מרוקו העתיקה, למנהגי שאר עדות הספרדים. מנהגי מרוקו העתיקה היו קרובים למנהגי האשכנזים בדברים רבים, כגון: ברכת הדלקת נרות שבת, ובברכת לקרוא את ההלל. וכן אין אומרים במועדים שיר של יום הרגיל, אלא שיר המיוחד לאותו מועד. אכילת אורז בפסח, ועוד ועוד. לאחר התלבטויות קשות, החליט ר׳ יעקב להמשיך לנהוג כמנהגי מרוקו.

שנת פטירתו של ר׳ יעקב אינה ידועה לנו, אולם כפי העולה מתשובתו המובאת בשו״ת נר מערבי (סימן נ״ז), הרי שבשנת תקכ׳׳ד (1764) היה ר׳ יעקב עוד בין החיים, אך ככל הנראה נפטר כבר לפני שנת תקל״ג (1736).

לפי מסורת המשפחה, ר׳ יעקב נפטר בירושלים, ושם קבורתו.

ר' אברהם בן ר׳ יעקב פינטו

חמשה בנים נולדו לר׳ יעקב, כולם תלמידי חכמים גדולי תורה ויראה, שהאירו את עיני ישראל בחכמתם וצדקתם. לפי עדותו של רבינו משה אהרן פינטו זצ׳׳ל, בניו הגדולים של ר׳ יעקב עוד נולדו לו בארץ ישראל, וכשגלה למרוקו נטלם עמו. היות וסדר לידתם אינו ידוע לנו, לכן נמנה אותם לפי סדר א-ב.

הראשון, בנו הבכור, הגאון הנודע, ״אותו צדיק, הרב המובהק, נר המערבי, סבא דמשפטים, חק לישראל״,המקובל האלקי, רבינו אברהם פינטו, מחבר חידושי מסכת כתובות שנדפסו בספר חסד ואמת. גאון עצום היה, עמקן נדיר, ומחדש גדול בסברא ישרה, כפי שכינהו ר׳ יצחק סבע: ״אחד היה אברהם״.

בדרך לימודו היה עומד ר׳ אברהם על הנקודות העמומות בסוגיא, מבאר ומאיר לפי דרכו ותוך כדי כך מיישב קושיות רבות במהלך הסוגיא. כבוד הרב שליט״א מספר בצעירותו כשלמד בישיבה בסונדרלנד, ולמדו מסכת כתובות, שלח לו אביו הצדיק ר׳ משה אהרון פינטו זצ״ל, את ספרו של ר׳ אברהם (חסד ואמת) על מסכת זו.

באחד מים הקשה ראש הישיבה הגאון ר׳ חיים שמואל לופיאן זצ״ל, כמה קושיות בשם הגאון הנודע ר׳ עקיבא איגר זצ״ל, קושיות ברזל, אשר נשארו ללא מענה. קושיותיו של גאון זה, משולות בעולם הישיבות לחומות מבצר, וכל לוחם במלחמה של תורה מנסה למצוא את מקום התורפה בהן ניתן להבקיען ולו במעט, אולם בדרך כלל ללא הצלחה.

כמובן באותו יום, כאשר למד הרב עם החברותא שלו, (הוא היה ר׳ נסים רביבו זצ"ל,  שלימים גדל ונעשה ראב״ד פריז), חזרו ושיננו את אותם קושיות נפלאות. לאחר מכן , פנו לעיין בספר חסד ואמת כדרכם מפעם לפעם.

 

עודם מעיינים בספר, ומהפכים במהלך הסוגיא הלוך ושוב לפי דרכו, ניסו לשוב ולהקשות את קושיות ר׳ עקיבא איגר, אולם הפעם ללא הצלחה, הקושיות לא ניסו שנית, וגם הפעם הקושיות נעלמו כלא היו.

קם כבוד  הרב שליט״א, קם ר׳ נסים, ויחד פנו לפינתו של מורם ורבם, הגאון ר׳ חיים שמואל. נעמדו לפניו ביראה והכנעה, והחלו להרצות דרך חדשה בסוגיא, מבלי לומר מבטן מי יצאו הדברים. ר׳ חיים שמואל שמע והאזין, חשב וחשב, ולבסוף נענה, הרי לפי דבריכם מיושבות קושיות ר׳ עקיבא איגר, ואור חדש על הסוגיא האיר!

מששמעו כך, נענו ואמרו: האור אינו חדש, אלא אור הגנוז לצדיקים הוא, ומתורתו של אברהם פינטו בעל ״חסד ואמת״ נטלנוהו… ביקש מהם ר׳ חיים שמואל מהאור בעצמו, נטל את הספר לידיו, עיין בו לארכו ולרוחבו, ושש ושמח בו כמוצא שלל רב.

קהילת אלג'יר – מרכז לאיסוף כספי ארץ ישראל בצפון אפריקה במאה הי"ז. מינה רוזן

les juifs d'algerie

קהילת אלג'יר – מרכז לאיסוף כספי ארץ ישראל בצפון אפריקה במאה הי"ז. מינה רוזן

השליח רבי יקותיאל עבר בכל רחבי " המערב " ואסף כספים והתחייבויות לשלוח כספים בכל הערים. לבסוף חזר ירושלימה, וכאן סיפר , שאת כל הכסף שגבה הניח בידי הרב בנימין דוראן באלג'יר. הרב בנימין דוראן נתן לו כתב המעיד שהניח בידיו את הכסף.

הרב שיגר לירושלים אגרת השואלת כיצד ישלח לשם את הכסף. האם ברצונם של הנמענים שישלח להם את הקרן, או שישקיענה למענם, וישלח להם את הפירות כל שנה ?

הנמענים ביקשו שישלח את הקרן, והוא עשה זאת ושלח את הכסף לידי אחד מתלמידי החכמים. הרב בנימין דוראן ביקש שיכתבו לו כיצד מתנהלת הישיבה וכיצד חולק הכסף. עתה קמו בעלי הבתים, וטענו שבמשך שנים ארוכות היה להם חלק ונחלה במעות הבאות מאלג'יר, ומלבד זה יש בידם שטר התחייבות מתלמידי החכמים, שהתחייבו בו – לאחר שנתפרסם דבר השליחות – לתת גם לבעלי הבתים חלק מן הכסף שיבוא למען הישיבה.

תלמידי החכמים טענו, שהכסף ניתן כדי לחלקו ליהודים יוצאי " המערב " בירושלים. ביחס לכסף שנאסף באלג'יר עצמה, טענו שעד כה ביקשו יהודי אלג'יר לשלוח כספם " על פי ליסטא ", ואילו עתה חשקה נפשם להקים ישיבה לבני " המערבים " בירושלים. רבי משה בן חביב ניסח פשרה בין שני הצדדים.

עובדות אלה מסתכמות כך : קהילת אלג'יר נהגה לשלוח לירושלים מדי שנה בשנת ממון על פי רשימה, ובה התרכזו כספים שנאספו בכל ארצות " המערב " לשם מטרות שונות בירושלים. רבי בנימין דוראן היה הממונה על כספים אלה, ובידיו היה כוח ההחלטה מה ייעשה בכספים שנאספו בעירו.

הוא היה גם בא כוחם של יהודי ירושלים באשר לשימוש שייעשה בכספים בארצות " המערב " עצמן, ואם ביקשו יהודי ירושלים להשקיע את הכסף בארצות " המערב ", ולשלוח רק את הפירות לארץ, הרי רבי בנימין דוראן היה האיש הנאמן עליהם לצורך זה.

על רבי בנימין דוראן אין לנו ידיעות רבות. הוא היה בן למשפחת דוראן הנודעת שמוצאה היה מפרובאנס, והתיישבה במיורקה אחרי הגירוש בשנת 1306, וחרי הגזרות בשנת 1391 עקרה לאלג'יר.

משפחה זו הוציאה מתוכה גדולי תורה נודעים כרשב"ש והרשב"ץ. בנימין דוראן היה ככל הנראה אביו של צמח בן בנימין דוראן, שנפטר בשנת 1727. הבן היה סמכות בענייני הלכה. עסק הקבה במסחר, והשאיר אחריו הון גדול.

אישור לאַמור כאן על קהילת אלג'יר מוצאים אנו בידיעות חדשות על מקומה באיסוף כספי ארץ ישראל, המצויות בשתי אגרות מערים שונות בצפון אפריקה אל קהילת ירושלים.

האגרות מצויות בסופו של כרך אגרות מסוגים שונים בכתבי יד אשר בבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי באוניברסיטה העברית בירושלים, ומספרו 861. הכרך כולל בעיקר אגרות שד"רים, אך גם אגרות פרטיות. מכל האגרות הושמטו סימני זיהוי, כדי שתוכלנה לשמש דוגמה למי שירצה לכתוב על פיהן.

למרות השמטת סימני הזיהוי, אפשר לברר במה עוסקות האגרות. מן האגרת הראשונה מתברר כי שליח ארץ ישראל הגיע אל קהילה אלמונית. שם הקהילה הושמט בידי מעתיק האגרות. על יהודי אותה עיר הוטלו מסים כבדים והתרגשו עליהם צרות שונות שטיבן לא פורש. לפיכך שלחו אתץ השליח לעיר אוראן.

קהילת אלג'יר – מרכז לאיסוף כספי ארץ ישראל בצפון אפריקה במאה הי"ז. מינה רוזן

השליח הלך לאוראן ואסף בה חמישים ושלושה גרושוש. הוא חזר בדרך היבשה לקהילה האלמונית ואסף בה עוד שישים ושלושה גרושוש. לפי האגרת נראה כי הקהילה האלמונית משמשת לשיח בסיס במסעיו, והיא המכוונת את צעדיו.

נראה כי מדובר בקהילת אלג'יר. השליח ההולך ממזרח למערב, מתעכב באלג'יר, הולך לאוראן ומשם חוזר לאלג'יר. באגרת השנייה מספר הכותב האלמוני על רדיפות שהן מנת חלקה של קהילתו מעם " אלופי עשו בארץ אדום ", היינו שליטים נוצריים.

הכותב במצפה לנכסים שצריכים להגיע אליו בדרך הים מארץ אדום. המדובר אפוא בעיר נמל צפון אפריקנית הנמצאת תחת שלטון נוצרי. בתקופה האמורה היה החוף הצפוני מערבי של צפון אפריקה תחת שלטון ספרד, ונראה שמדובר בקהילת אוראן.

המוען כותב עוד שכאשר יגיעו לידיו הנכסים האמורים, ישלח אותם את הממונים על כספי ארץ ישראל בקהילת אלג'יר.

שוב נזכרת קהילת אלג'יר כמרכז לאיסוף כספי ארץ ישראל  באזור זה. קשה לשער זמנן של אגרות אלה. כתב היד כולל אגרות מן השנים שפ"ה עד ת"ל לערך. נראה ששתי האגרות נכתבו לפני שנת 1699, שאז גורשו יהודי אוראן. האגרת השנייה מציינת רדיפות שהן מנת חלקם של תושבי העיר, וייתכן אפוא שהמדובר ברדיפות שקדמו לגירוש יהודי העיר והזמן הוא סוף העשור השביעי למאה הי"ז.

האגרות הועתקו ככתבן וכלשונן יחד עם הסימנים שנילוו אליהן בכתב היד. הוספתי בהן סימני פיסוק, כדי להקל הבנתן. במקום הגרשיים מעל האותיות לציון הדגשה נתתי מטעמים טכניים אותיות שמנות

סוף הפרק

חכמי גיברלטר שחתמו על ספרו של רבי יעקב בן שבת " רוח יעקב " הם.

 

חכמי גיברלטר שחתמו על ספרו של רבי יעקב בן שבת " רוח יעקב " הם.גיברלטר

רבי אלעזר הלוי אבן טובו, רבי יצחק אבן ואליד כתב לו בגיברלטר בשנת 1858 " ויאמר יצחק ". בין חכמי מכנאס נמנה רבי משה טובי החתום בשנת 1804 אולי הוא ממשפחה זו.

רבי רפאל חיים משה בן נאיים – 1845 – 1920, יליד תיטואן עלה עם הוריו לארץ בגיל 6 חודשים לאחר שאלה נדרו נדר ליד קברו של רבי עמרם בן דיוואן שאם יוולד להם בן יעלו לארץ. השפחה גרה בחיפה ואביו ישעיה לימדו תורה.

כשביקר רבי דוד בן שמעון מיסד עדת המערבים בירושלים המכונה " צוף דבש " בחיפה, הוליכו לירושלים גכדי ללמוד בבית ספר יחד עם בניו, והוא פרנס אותו. בגיל 13 עבר ללמוד בטבריה, ובמהלך השנים נחשב בין חכמי העיר.

נשלח בשליחות ארץ ישראל למרוקו בשנת 1881, ובבואו לגיברלטר הוצעה לו כהונה רב ראשי בטבריה, אבל נשאר בגיברלטר כי אמר שיש הרבה חכמים בטבריה, וכאן הוא דרוש יותר. נבחר לרב הקהילה בשנת 1886, עד פטירתו בשנת 1920. כינויו " רחמ"ן ".חיבר את הספרים הבאים : " קול תחנה קול טחנה "על איסור טחינת חטים לפסח בריחים הפועלים בקיטור, כתשובה לשאלה מאלג'יר.

" פטר רחם " דרושים על התורה, ליקוטים על הש"ס, " רחמיפ פשוטים " . בהקמה לספר זה הוא כותב שמורו היה רבי שמואל חיים הכהן קויורטי, ומשבח את אנשי גיברלטר " אשר אנוכי יושב בקרבו " וביחוד את החכם שלמה בן שמואל לעסרי שסייע בידו. רבי אליהו בן גיגי שכיהן שדבדו, כתב את הספר " קול צעקת הרועים " , נגד מסקנתו של רבי רפאל חיים משה בספרו " קול תחנה קול טחנה ", ושהוציא לעז שאכלו חמץ.

בתמוז תרנ"ז – 1897, שאל רבי רפאל חיים את רבי שלמה אבן דנאן " אשר שלמה, לפי ידיעה בשנת 1897 קיבל הרב מפירמה בשם לוי ושות' כמות של בשר ולחם לחלקו בין עניי היהודים בגיברלטר, כשם הפירמה חילקה לעניי הקתולים והפרוטסטנטים במקום.

בשנת 1908 שאל רבי דוד צבאח 1869 – 1956 את רבי רפאל חיים משה בן נאיים גיברלטר, בהיותו השואל בפורטוגל, על מנהגים משונים שמצאתי פה, הראשן שמתפללים בבית האבל ללא טלית מפני כבוד האבל

בין תלמידיו נמנה יצחק בו דניאל הלוי יליד תיטואן 1871 – 1930, מורה ומנהל בית הספר תלמוד תורה במליליה עד שנת 1929, שחיבר את הספר " דבור אשור " ספר ללימוד דקדוק הלשון העברית.

רבי שלמה אלמאליח, כיהן לאחר פטירתו של רבי רפאל חיים משה בן נאיים. כשביקר רבי יוסף משאש בגיברלטר בחורף 1920 פגש את רבי שלמה שכיהן בתור הרב של המקום. נפטר בשנת 1926. מאז עד בחירתו של הרב י"ע פציפיצי לא כיהן רב בקהילה.

דו בנו של רבי רפאל חיים משה בן נאיים, היה חזן הקהילה, ושימש במקום רב. רבי יוסף משאש ממכנאס 1892 – 1974, נשאל בשנת 1921 מעיר גיברלטר מרבי דוד בן נאיים האם יש לו ידיעה ממשפחת רבי וידאל הצרפתי.

יצחק שקרון, היה בהנהלת הקהילה, אבל לא כיהן ברבנות. רבי שלמה אבן דנאן מפאס 1848 – 1929, נשאל בשנת 1920, שאלה מעיר תהלה גיברלטר מהחכם יצחק שקרון שתי שאלות.

רבי יוסף עמנואל פציפיצי מאיטליה, כיהן החל ב *1956 עד שנת 1969 ותרם רבות לחיי הדת והחינוך בקהילה.

רי שמעון חאליווה החל משנת 1970 עד 1982

רבי רוני חסיד, יליד עיראק שהתחנך באנגליה ובישראל מכהן בשנים אלה

חכמים שביקרו בגיברלטר

רבי אברהם רפאל בן יהודה קורייאט הראשון, 1717 – 1806 יליד תיטואן שפעל במוגדור עד שנת 177 הגיע לגיברלטר ב- 1792. בתשובותיו " זכות אבות ", הודפסו שאלות שנשאל שם בין השניפ 1794 – 1798.

בשנת 1793 דן בנושא כלכלי. בויכוח על זכות חזקה ב " מעצרה " שעוצרים בה שעוה. כמו כן " נשאלתי מאחי ידידי מדי עברי פה גיברלטר ", כך גם בסימן לו מדובר על נושא כלכלי, ונאמר בו שגיברלטר הייתה מסוגרת, והחייב כתב שיפרע חובו לכשתפתח ואחר שפתחו בשלום נתחדשה האיבה. גם בשנת 1794 דן על אדם שהניח הכל לאשתו בצוואה חוץ ממתנות, וכאשר האשה תמות יתחלק הרכוש בין שני בניו, גם בנושא יבום פסק, מכאן עבר לליוורנו בה נפטר.

רבי יוסף חיים בן סאמון, שחי במחצית השנייה שלהמאה ה-18 בפאס, בתיטואן, בליוורנו ובארץ ישראל. כתב בספרו " עדות ביהוסף " חלק ראשון חידושים על בבא מציעא. בחלק שני תשובות " נשאלתי פה עיר גיברלטר. יש להמיח שרק בא לביקור שם, אולי כדי לאסוף כספים לקראת עלייתו לארץ ישראל.

רבי דוד אבן חסין ורע שלמה חלואה, ביקרו בגיברלטר באותה תקופה, וכתבו על חכמיה והקהילה. רבי דוד כתב בהקדמה לשיריו בשם " קדמת אשור " שבבואי לגיברלטר ראה " אדום בנגינתם " בחכמת המוסיקה.

רבי יצחק אבן ואליד 1778 – 1870 יליד תיטואן, היו לו קשרים עם יהודי גיברלטר, כפי שהזכרנו לעיל. הוא כתב בספרו " ויאמר יצחק " " את זה כתבתי בהיותי במתא גיברלטר שנת 1824. השיב תשובה מגיברלטר בשנת 1839 " החתונה פה בגיברלטר.

החכם היה נערץ על ידי יהודי גיברלטר ותיטואן, וגם המוסלמים היו עולים לקברו ביום ההילולה המוקדש לזכרו.

רבי חביב בן אליעזר טולידאנו, יליד שנת 1800 במכנאס. בזמן הרעב בשנת 1825 ביקר בגיברלטר כדי להתרים את יהודיה ומשם יצא לתוניס ולאיטליה בה הדפיס ספריו " פה ישרים ", על ההגדה של פסח, " תרומת הקדש " ומשם עלה לארץ ישראל.

רבי יעקב בן יקותיאל בירדוגו, שלח לגביר יהושע בו עולייל בגיברלטר " שהוא אחד מיוחד מהמחזיקים הידי ", שיר חדש לאחר ששמע שנשא את בת דודו בשנת 1830 " הוא שיבח את נדיבותם של יחידי סגולה קהל גיברלטר כולם נחמדים…יקריבו את מנחתם.

רבי אברהם אזולאי בן מרדכי – אנציקלופדיה ארזי הלבנון

 

אשירה לי"י כי גמל עלי:

אור חכמה ורוב עצמה ותורה באו בספר יפה תואר וצורה ראו כי הוא עץ יפה ענף ומצל היות שתול עלי מים ונהר מאד גבוה ורם [וייף] בגדלו ארזים לא עממוהו בגן אל זה עץ נטעהו חדל האישים ואם ישאל אחד שם עצו ופריו לכן ראו לא עץ מאכל הוא אכנהו בשם חסד לאברהם ירד פנימיות ים פנינים העלה חתר ותר בכל פירוש ופתרון זכות קדושים רוממי שד"י אשר קשר כתרים לדבריהם ובם נעלמה ואוצר צפונה וסתרה. ושרשיו מיוסדים עלי דרך ישרה. ורב נאות ואמרתי לפארה. הוציא פרי מאד מתוק כאורה. ולא דמה ליופיו עץ הזמורה. בעדן ניתנה לו הבכורה. ופריו לכל נבון וחכם תשורה. אם גפן ואם זית נהדרה. כי אם עץ חיים תורה ברה. ופריו הוא דבר שפה ברורה. יסודו סוד זה"ר מקורו הערה. כל טמון וכל סתום לא נעדרה. חלקם בחיים בזוהר האורה. שפתי יתר וגם שפרה. התנצלות המחבר:

אמר המחבר אברהם עד פה גברו עלי חסדי יתברך שמו, והוא ברחמיו וברוב חסדיו יחמול עלי בתוך עמו ישראל, ויגמור בעדי להצילני מחרון אפו הקשה, ויזכני להוליד בנים עוסקים בתורה ויראת י"י היא אוצרם, לא ימוש ספר התורה מפי זרעי וזרע זרעי יאמר י"י מעתה ועד עולם אמן. ואתה מעיין חכם אל יבהלוך רעיוניך בראותך בספר הנכבד הזה סוד פלוני וסוד פלוני אל ידמה בשכלך שהם סודות עמוקים ונפלאים הם ממך.

 כי לא חברתי לך בזה הספר שום סוד עמוק שיצטרך הקדמות כדי להבין אותם, אלא כל משכיל בנקל יוכל להבין מעצמו סוד זה הספר, וממה שאין ראוי שיעלים מן המעיין בזה הספר הוא כי הוא הרבה דברים נאמרים בו במקום אחד על כוונת מה ובמקום אחר על כוונה אחרת, כמו שעשה הרמב"ם ז"ל במקומות רבים מספר המורה.

בעבור זה ראוי שיזהר המעיין בעיונו [בדרושי] ספר איזה מחבר שלא יקפוץ להשיב על דבריו עד שידע אמיתת הענין, ויחשוב בו כי לפעמים ישמיט המחבר הקדמה אחת באיזה מקום לפי שהיא כמבוארת בעצמה או שנתבארה במקום אחר או בכוונה ממנו להסתיר הענין ויחשוב המעיין שזה טעות מן המחבר וימהר להשיב עליו ויחשוב אותו לפתי וסכל, אבל ישיב אל לבו כי המחבר ההוא לא היה מקלי הדעת שלא השיג בעומק עיונו מה שיעלה בלב המעיין בתחלת הדעת, ויותר ראוי לכל אדם לחשוד שכלו והבנתו וירבה להעמיק בדבריו, כי המחבר לרוב (השתוטט) [שטט] במחשבתו בדברים העיונים העמוקים, ולפעמים יקל [בהם] בעיניו להאריך בביאורו דבר מה ו

 בארץ הקודש.

אז הגיע רבינו אל המנוחה ואל הנחלה עיר הקודש ארע היא חברון…ותהי נפשי בחברת הדרת פינת יקרת שבטיה מחזיקי בדק ידי לומדי התורה ויודעיה. השלם העניו בחסיד כבוד הרב אליעזר ארחא. ובעזרו האלוהי זכיתי וחיברתי חיבורי הגדול ספר קרית ארבע.

אך גם כאן לא ארכה הטובה : ויהי היום בשנת שע"ט 1619- נהפך לאבל מחולנו…ואמלטה אני וביתי לעיר הקודש ירושלים. בירושלים התגוררו אז היהודים שעזבו את פאס ועלו לארץ ישראל אחר הצרות שעברו בפאס. אולם המגיפה הכתה קשות קהילה זו ורובם ככולם קיפחו חייהם בה.

על כן חזר רבינו לחברון לתקופה קצרה. אז נדר נדר, אם יעשה ה' עמו חסד ויחזירהו לחברון, יכתוב ספר מכל החידושים שאסף במשך השנים " בשקידות העיון ובטירחא יתירה ".

אז בגיעה הישועה ממקום אחר : " שמע ה' בקולי ותעצר המגיפה מעיר עזתה אשר ליהודה תוב"ב ואמלטה שמה בי"ט לאב ומצאנו שם מעט רווחה ", ושם בעזה, כתב ספריו " חסד לאברהם " ו " בעל ברית אברם ". לאור כל זאת מובנת היטב הסיבה שקרא רבינו לספרו " חסד לאברהם " – לזכור חסדי ה' אשר גמלני ומחרב מלטני ".

בתקופה זו הייתה בעיר עזה קהילה גדולה, בהיותה שוכנת על דרך המלך, המקשרת את סוריה וארץ ישראל עם מצרים, התיישבו בעיר סןחרים יהודים שניהלו עסקים פוריים. הגיעו גם פליטים מירושלים ומחברון בזמן רדיפות או מגיפות וחלקם נשארו לגור בה. ביניהן חכמים שנטעו בעזה את ידיעת התורה, יסדו ישיבהף וחיזקו את רוחו של היישוב הקיים.

נשאל הרדב"ז אם בני עזה חייבים להפריש תרומות ומעשרות, מפני שיש בה יהודים שיש להם קרקעות, והשיב שחייבים. ועיין שם שהאריך וסיים " שוב מצאתי לבעל כפתור ופרח, תלמידו של הרב ז"ל שכתב " שעזה בכלל ארץ ישראל היא ".

זרם ההשתלבות של היהודים בחברה המרוקנית 1967-1956

 

יגאל...הרצאהזרם ההשתלבות של היהודים בחברה המרוקנית  1967-1956

יגאל בן־נון, אוניברסיטת פריס  8

פורסם  בפעמים גיליון 127-125, קובץ מיוחד: יהודים ערבים? פולמוס על זהות

עורכים אבריאל בר-לבב, מרים פרנקל ויאיר עדיאל

מכון בן-צבי, ירושלים 2011, עמ' 284-235.

אל־וויפאק שהנהלתו הורכבה פריטטית מיהודים ומוסלמים, עסק בעיקר בארגון הרצאות ומפגשים חברתיים לקירוב לבבות. לפני חברי הארגון הופיעו הסופר אחמד ספריווי הכותב צרפתית ושרל בן־סימון שהרצה על הסימביוזה התרבותית בין מוסלמים ויהודים בתקופת תור הזהב בספרד. ב9- באוקטובר סמוך למבצע סיני, ערך הארגון בקזבלנקה קבלת פנים גדולה שנטלו בה חלק, לצד הנהלת ועד הקהילה, ראשי המוסדות היהודיים ובכך הביעו את תמיכתם הגלויה בתהליך האינטגרציה שהייתה באותם ימים דבר מובן מאליו, ואיש עדיין לא ערער עליה. בהשראת חברי אל־וויפאק המקורבים למושל העיר, שאף הוא היה חבר הארגון, התחולל מהפך בוועד קהילת קזבלנקה. אחרי כהונותיהם של יחיה זגורי, ז'אק דהן, יצחק־דוד עבו וז'אק פרץ, ב11- באוגוסט 1956, מינה מושל העיר אחמד ברגש, לפי הנהלים, מחצית מחברי הוועד, כולם מתומכי ההשתלבות. הוועד החדש כלל שלושה חברי מפלגת האיסתיקלל: הנשיא דוד בן־אזרף, המזכ"ל ארמן אסולין והגזבר דוד אזולאי, וכן שלושה חברי המפלגה הקומוניסטית: סם בן־הרוש, ד"ר ג'ו בנדלק ולאון אלמעלם. המחצית השנייה כללה שבעה ותיקים: את אלבר לוי, ג'ורג' אלחרר, שמואל חיות, אלבר בן־שושן, ישראל בן־הרוש, סלומון פינטו ויעקב בנון. עד מהרה הקים ארגון אל־וויפאק סניפים בקזבלנקה, באספי, בפס, באלג'דידה, בקניטרה ובמכנס. עבודתו התקיימה בשבע וועדות שהחשובה בהן הייתה ועדת קבלות הפנים והנשפים. כסגנו של מוחמד חסר נבחר דוד בן־אזרף נשיא ועד קהילת קזבלנקה. סם בן־הרוש מראשי המפלגה הקומוניסטית נתמנה למזכ"ל וסגניו היו ארמן אסולין ומוחמד דח'יסי. הגזבר היה ד"ר מוחמד דדון, שנבחר לאחר מכן לנשיא, ולסגנו נתמנה דוד אזולאי. שאר חברי הנהלת אל־וויפאק היהודים היו: עו"ד לאון אלמעלם, מרק סבח, ז'אק אוחנה, חיים זעפרני, רֶן לוי, האדריכל דוד אזגורי, ג'ורג' אלחרר, ד"ר אליעזר אלעופר ועו"ד אלבר הרוש. בארגון פעלו כחמש מאות חברים רשומים.

עם בחירתו כנשיא ועד קהילת קזבלנקה הצהיר הנשיא דוד בן־אזרף שמטרתו לפעול במישור הארצי כדי לעורר את ההזדהות הלאומית למען הפיכת היהודים למרוקנים לכל דבר: "במישור הלאומי נשתדל לעורר את המודעות הלאומית אצל יהודי קזבלנקה. היהודי חייב ליטול חלק במאמץ הלאומי, יד־ביד עם שאר האזרחים המוסלמים. עליו להתעניין לא רק בפעילות למען בניית המדינה, אלא גם במישור המינהלי. מתפקידנו אפוא לעודדו להשתתף ולבנות וגם להגיש מועמדות בכל הזדמנות לשם קבלת משרות בשירות הציבורי". בן־אזרף הרחיק לכת עד כדי תמיכה בגיוס יהודים לצבא: "נשמח אם היהודים יפנו לצבא המלכותי, שהצעירים ימצאו בו תעסוקה מצוינת, ישרתו את המדינה ויוסיפו כבוד לכל הקהילה. לסיכום עליהם להיות מרוקנים במלא מובן המילה ולגרום לכך שמחר לא יהיה הבדל בין מוסלמי ליהודי, חוץ מתחום הדת. הוד מלכותו כבר הצהיר על זה: 'מולדת אחת לכולם והדת היא עניין למצפון האישי בלבד'".

לקראת יום הכיפורים, ב13- בספטמבר, אירח המלך מוחמד החמישי את ועד הקהילה החדש של קזבלנקה בארמונו. לאחר ששמע את דברי אורחיו ואת תכניותיהם בתחום החברתי, פרס לפניהם את תפיסותיו לעניין מעמד הקהילה במרוקו העצמאית והגיב לדברי נשיא הקהילה שציין את עמדת המלך כלפי היהודים בימי משטר וישי. דבריו משקפים כראוי את הלך הרוחות של אחווה בין־דתית ושל השתלבות מוסלמים ויהודים בחברה מרוקנית אחת: "אני מביע לפניכם את שביעות רצוני מיזמותיכם ומן התכנית שבדעתכם לבצע […] אולם קיום מפעלי צדקה מוסלמים ויהודים מקבילים אינם יכולים להיות אלא דבר זמני עד למיזוגם. מכיוון שלכולנו אותה אזרחות, אותן דאגות יעסיקו אותנו. עלינו לפעול במישור הלאומי ולא במישור הדתי. כל המרוקנים המוסלמים והיהודים הם אזרחי אותה מדינה. יש להם אותן זכויות, אותן חובות ואותן מטלות. עליהם לפעול יחדיו במישור הלאומי. עלינו לאחד את כוחותינו ואת האמצעים העומדים לרשותנו ולסייע לכל הנצרכים, תהייה דתם אשר תהייה. והרי ברור שבתחום החברתי, למצוקה אין דת. נשיאכם הזכיר את עמדתי משנת 1941. אין צורך לדעתי לחזור לאירועים אלה, שכן מה שעשיתי הוא חובתו של כל שליט ער לחובותיו כלפי נתיניו. ברצוני להזכירכם שחוץ מהדת, יש להסיר את כל המחיצות המלאכותיות בתחום החברתי או הפסיכולוגי, שהפרידו בין מוסלמים ליהודים. אם נוצרו בעבר הפרדות בגלל נסיבות פוליטיות, נסיבות אלה נעלמו היום, והקהילה המשותפת מאחדת אותנו. הרגש הלאומי צריך לגבור על הרגש הבדלני".

כיוון שהמלך היה ער לגל ההגירה שגבר ערב סיום תקופת החסות הצרפתית, ונמשך באותם ימים בזכות ההסכם לפינוי מחנה המעבר לעולים 'קדימה', הוא מצא לנכון לחדד את עמדתו בעניין ולהפוך את ההנהגה היהודית לגורם פעיל לצמצום גל העזיבות: "ברצוני לבקשכם ליזום פעולת שכנוע והסברה בקרב היהודים, ולשכנעם לא לעזוב את מרוקו, שכן מקומם כאן. מרוקו זקוקה לכל בניה, יהיו מוסלמים או יהודים. מרוקו זקוקה לכל רופאיה, לכל מהנדסיה, לכל עורכי־הדין שלה. אני כמובן בעד חופש לכל נתיני, אולם יש לשכנע את היהודים שחובתם לא לנטוש את מרוקו אלא להישאר בה. עלינו לאחד את כוחותינו, לראות עצמנו מגויסים לשירות המולדת ולהתייחס לעוזבים כאל עריקים. החובה הלאומית צריכה לכוון אותנו ועלינו להציב את האינטרס הלאומי ואת צרכי הכלל מעל לדאגותינו הפרטיות. אלה עצותיי, עצות של אב שרציתי להביע לפניכם לרגל יום הכיפורים ולהצטרף למועדיכם. אני יודע שבני מולדתכם המוסלמים מצטרפים אף הם לשמחת חגיכם. עלינו לפעול כולנו יחדיו למען צרכי הכלל ולעשות כך שתהיה מולדתנו גדולה, מאושרת ופורחת".

למרות דברי השבח המרגיעים שהרעיף המלך על שומעיו, התעוררו אצל חברי קהילה אחדים ובעיקר אצל גורמים ישראלים, חששות כבדים לעניין גורל מוסדות הצדקה היהודיים, ששירתו עד עתה רק אוכלוסייה יהודית ואותם ביקש המלך למזג עם שאר המוסדות המרוקנים. מוסדות אלה כללו את בתי־הספר של כי"ח (כל ישראל חברים) ואת מרפאות אוז"ה ששירתו רק אוכלוסייה יהודית. שאר מוסדות החינוך והבריאות במדינה שירתו את כל האוכלוסייה ובהם האוכלוסייה היהודית. באחד באוקטובר ערכו ראשי הקהילה קבלת פנים למושל העיר, אחמד ברגש, וסיירו עמו במוסדותיה. המושל ופמלייתו החלו את סיורם בבית־כנסת "רבי אליהו" שקבור בו צדיק המשמש מוקד לתפילות ולעליה לרגל, משם סייר המושל בשכונות היהודיות והגיע עד לבית־ספר "תלמוד תורה". נשיא הוועד, בן־אזרף, ניצל את המעמד לציין את מגמות הנהגת הקהילה לעניין שילובה בחברה המרוקנית החדשה. לדבריו, האוכלוסייה היהודית בעיר מעוניינת ליטול חלק במאמץ הלאומי ולהשתלב בחברה המרוקנית ומצהירה בכך על רצונה להפוך למרוקנית במלא המשמעות של המושג ועם כל הנובע מן הזכויות והחובות הכרוכות בו.

בדברי תשובתו שיקף המושל אחמד ברגש את הציפיות שטיפחה ההנהגה המרוקנית בשילובם האינטגרלי של יהודי המדינה בחברה הלאומית החדשה: "אני שמח על ההזדמנות לומר לכם מה מידת העניין שאני מגלה בקהילתכם, שכן בעיותיה זהות לבעיות שאר האוכלוסייה המרוקנית. איני עושה שום הבחנה בין מוסלמים ליהודים. כולנו בנים לאותה מולדת. עלינו להישמע יחד לעצות שמעניק לנו המלך מוחמד החמישי. מולדתנו לא תתכחש לעולם לאחד מבניה ומצדנו, בשום אופן לא נתכחש אליה או נימנע ממאמצים שיעניקו לה את המקום הראוי לה במשפחת העמים. הגיע הזמן שמרוקו תסמוך יותר מתמיד על בניה שיציעו את תרומתם למפעל המשותף. אין זה עיקר להיות מוסלמי או יהודי, חשוב להיות מוכנים לפעול למען האינטרס הכללי. ידוע לכם שבעבר הוצב מחסום מלאכותי בין שתי הקהילות, כדי לשבור את הסימביוזה שתמיד שררה בקרבן. היום, בזכות מאבקם של המלך ועמו ולעקשנותם, השגנו את עצמאותנו שתאפשר לנו להחיות סימביוזה זו ולהפוך אותה לחסינה מפני כל פגיעה. ידוע לי שהאוכלוסייה המוסלמית משוכנעת מאוד ברעיון זה. אני מציע שתבצעו מצדכם את ההתקרבות הדרושה. יש להתעניין יותר בשפה הערבית, שהיא לא רק השפה הרשמית של המדינה, אלא צריכה להיות גם שפת הדיבור של כל המרוקנים, ללא הבדל…"

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 160 מנויים נוספים

יוני 2015
א ב ג ד ה ו ש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
282930  

רשימת הנושאים באתר