ארכיון יומי: 25 ביוני 2015


טללי אורות לפרשת "חוקת" – לכבוד הילולת רבנו "אור החיים" הקדוש – טו' בתמוז.

רבי חיים בן עטר קבר


טללי אורות לפרשת "חוקת" – לכבוד הילולת רבנו "אור החיים" הקדוש – טו' בתמוז.

מאת: הרב משה אסולין שמיר

"אז ישיר ישראל את השירה הזאת / עלי באר ענו לה".

באר חפרוה שרים / כרוה נדיבי העם / במחוקק במשענתם.

וממדבר מתנה / וממתנה נחליאל / ומנחליאל במות,

      ומבמות הגיא אשר בשדה מואב / על פני ראש הפסגה"(חקת, כא, יז-כ)       

 לקראת ההילולה הקרובה של רבנו "אור החיים" הק', ננסה להאיר בעזהי"ת באור יקרות, את הצדדים הפיוטיים בפרשנותו, המהווים את היהלום בכתרה של "תורת חיים – אמת" (מדברי אוה"ח הק'), דבר הבא לידי ביטוי ב"שירת הבאר" לה קורא שירת התורה.

רבנו אוה"ח הק' פותח את פירושו לתורה בשיר, וחותם אותו בשיר, כאשר את רעיונותיו הקדושים הוא מביע בצורה פואטית תוך שימוש בציורי לשון מטאפוריים כיאה לנפש אצילה מעולם אצילות של קדושה, וכדבריו בשירת הים: "כשנכנסה בליבם יראת הרוממות… זכו לומר שירה ברוח הקודש".

משה רבנו כתב את התורה בשמו של הקב"ה בצורת

שירה ככתוב: "ויכתוב משה את השירה הזאת ביום ההוא, וילמדה את בני ישראל" (דברים לא, כב).

רבנו אוה"ח הק' מפרש את הפסוק כך: "משה רבנו כתב את השירה, ולימדה לבני ישראל עד שהייתה שגורה בפיהם כדרך שלימדם".

  • השיר בו פותח רבנו את פירושו לתורה.

"בעזר יוצר אורה / אבאר פירוש התורה /

לייחד שמו הנורא.

אשר עשנו מראשית/ ויעצנו וקראנו ראשית/

לעסוק בנועם ראשית / אתחיל לבאר ספר בראשית".

השיר הנ"ל פותח בביטוי "בעזר יוצר אורה", כדי לבטא את האמונה בקב"ה שהוא עילת העילות וסיבת הסיבות, אשר זיכה אותו לבאר את התורה, כאשר כל מטרתו היא: "לייחד שמו הנורא" כדברי הזוהר:

אמר רבי אלעזר: בכל מעשי האדם. צריך שיהיו כולם לשם הקדוש. (זוה"ק ח"ג נא'. תרגום):

  • השיר בו חותם את פירושו לתורה.

"ומבאר אנוכי תורה הקדושה /שקיבל מסיני רבנו משה.

הגבר! בי תחדד עשתונותיך/ בפירושי שום תשים בינותיך.

במראה מקום תן עיניים /  ויאירו דברי באור החיים.

ואז תיוושע מאלוקי השמים / ברוב עושר ושנות חיים.

ברכות יחולו על ראשך / כאשר תאווה נפשך".

השיר הנ"ל פותח באחד משלשה עשר עיקרי האמונה, שהקב"ה נתן לנו את התורה בסיני ע"י משה רבנו.

הוא מציין את הצורך בעמל התורה הבא לידי ביטוי בעיון במקורות: "במראה מקום תן עיניים", וכן בהפעלת התבונה: "בפירושי, שום תשים בינותיך", ואז זוכים להארה רוחנית: "ויאירו דברי באור החיים", וכן באריכות ימים בטוב ובנעימים: "ואז תיוושע מאלוקי השמים / ברוב עושר ושנות חיים /. ברכות יחולו על ראשך / כאשר תאווה נפשך". שנזכה.

"ועתה כתבו לכם את השירה הזאת". זוהי המצווה האחרונה בתורה בה מצווים לכתוב ספר תורה. על השאלה מדוע נאמר "כתבו לכם את השירה" ולא "התורה" דבר המתאים יותר, עונה הרב אפשטיין "יופי של שירה – הוא ריבוי הקולות" כמו תזמורת בה מגוון הכלים יוצרים הרמוניה (ערוך השלחן).

רבנו חיים בן עטר מחבר הפירוש "אור החיים" הק'

על התורה, אכן הולך בדרכו של משה רבנו  ומאיר במתיקות לשונו את המישור הפיוטי והשירי בפירושו ל"תורת חיים"

להדגמת גישתו הפיוטית, נעיין בשיר בו פותח את התורה, ובשיר בו חותם את התורה, ולהלן נדגים ע"פ פירושו לשירת הבאר, לה הוא קורא: שירה זו – על התורה אמרוה…".

                                          "אז ישיר ישראל את השירה הזאת" {שירת התורה )

אמר רב יהודה אמר שמואל: מנין לעיקר שירה מן התורה שנאמר: "ושרת בשם ה' אלוקיו"(דברים י"ח סו). איזהו שרות שבשם? הוי אומר: זה שירה. רב מתנה אמר מכאן "תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב"(דברים כ"ח מז).איזו היא עבודה שבשמחה ובטוב לבב? הוי אומר זו שירה (ערכין יא ע"א).

"שירת הבאר – שירת התורה".

שירת הבאר היא השירה השלישית מתוך תשע שירות המוזכרות בתנ"ך, כאשר את השירה העשירית נאמר בעזהי"ת בגאולה הקרובה כדברי הנביא ישעיה: "השיר יהיה לכם לשמחה, כליל התקדש חג הפסח… לבוא בהר ה' אל צור ישראל". (ישעיה ל, כט). 

רבנו "אוה"ח" הק' אומר ששירת "הבאר" נאמרה ע"י עם ישראל בשנתם הארבעים במדבר, לאחר מות מרים אשר בזכותה היה להם מים – "באר מרים".

היות ולא התאבלו על מותה של הצדקת כדברי אוה"ח הק' לפסוק: "ותמות שם מרים ותקבר שם – סמוך למיתה – קבורה… ולא הרגישו לבא לגמול חסד…, לכן קפץ עליהם רוגזו של צמא" (מו"ק כח, ע"א), ונסתלקה הבאר כדברי רבי יוסי: "באר ניתנה לישראל בזכות מרים. מתה מרים, נסתלקה הבאר" (תענית ט, ע"א).

מרים הנביאה מתה מיתת נשיקה (ב"ב, יז ע"א). וכך מעיד הכתוב: "ותמות שם מרים – ותקבר שם", מייתור  המלה השניה "שם", לומד אוה"ח הק': "חש על כבוד הצדקת שהרי אמרו: צדיקים במיתתם נקראים חיים (ברכות יח, ע"א). "שם" – בין הצדיקים, ולומד זאת מגזרה שווה ממשה רבנו: "וימות שם משה" – "ותקבר שם מרים". כמו שמשה במיתת נשיקה. כך מרים.

הבאר חזרה בזכות משה, ואז שרו את שירת הבאר. לרבנו קשה. אם נומר שהכוונה לשירת המים, אם כן למה לא אמרו שירה גם על המן? לכן, אומר רבנו ששירת הבאר נאמרה במהותה על התורה: "כי שירה זו על התורה אמרוה… ונקראת באר מים על שם שכינה עליונה שנקראת באר, גם לפי שהתורה נמשלה למים", ולכן התורה אומרת "עלי באר", מלשון "עליה" = באר עליונה שזו התורה. "כי באמצעות עסק התורה מתקנים מקור עליון שנקרא באר, והתיקון נעשה ע"י הצדיקים הראשונים" כפי שיפורט להלן:

"באר חפרוה  שרים".

הביטוי "שרים", רומז לאבותינו אברהם, יצחק ויעקב  ש"חפרו" את הבאר העליונה והכשירו את בני ישראל לקבל את התורה, בסוד "והאבן גדולה על פי הבאר", וכן "ויגל את האבן מעל פי הבאר". {בראשית כט. ב, י)

"כרוה  נדיבי העם".

רמז למשה שהוריד את התורה, והזקנים ומ"ח נביאים שכרו {כמו כריית יהלומים} את התורה שבכתב והתורה שבעל פה, ופירשו את צפוניה.

"במחוקק במשענותם".

רמז לחכמים שבכל דור שהוסיפו לחקוק בתורה ע"י תקנות והלכות. רבנו מסביר ע"י תרשים זרימה מהכבד אל הקל: האבות חפרו. משה והנביאים כרו, ואילו חכמי הדורות, רק חוקקו מלשן חקיקה, שזה דבר קל.

הגאון מווילנא : שירת הבאר רומזת לשיתוף  בין לומדי התורה ותומכיה, "בצל החכמה, בצל הכסף" (קוהלת ז יא).

"באר חפרוה שרים" = לומדי התורה.

"כרוה נדיבי עם" = "תמכין דאורייתא".

"במחוקק = תלמידי חכמים. "במשענותם"= נדבנים.

איך זוכים בקבלת התורה?

"וממדבר מתנה/ וממתנה נחליאל / ומנחליאל במות / ומבמות הגיא אשר בשדה מואב".

הזוכה להיות עניו כמו מדבר, זוכה לקבל את התורה במתנה,  והא – ל  נוחל אותו ומרוממו לבמות גבוהות ברוחניות כמו אליהו הנביא העולה השמימה ויורד לארץ.

"ומבמות הגיא אשר בשדה מואב" – לאחר שזכינו להגיע ל"במות", חייבים להשכין את הגוף ב"גיא" המסמל את הקבר, כדי להגיע אל "מואב" – אב העולם שהוא הקב"ה בעולם הנשמות.

                             

                                                        שיר לכבוד רבנו "אור החיים" הקדוש זיע"א

                                                                     מאת הרב משה אסולין שמיר

פזמון:

"אור החיים" קודשנו/

 כתר תורה לראשנו.

  נגילה במורנו/

ונשמחה ברבנו.

                                           

א. רבנו חיים בן עטר / עינינו בתורה הוא פתח,

   ובזוהר רקח מרקח / "לב נתיבות" סלל וצלח.

 

ב. התקדש בעשר ספירות / מעלות טובות נאות

    הוא זכה ל"טל אורות" / בסודות ההיכלות.

 

ג. ברינה ובזמרה / נהללה את מרנא,

   אור החיים רבנא / בשירה ובזמרה.

 

ד. תורתו מאירה / כמנורה הטהורה,

   בעלמא דארעא / וברקיעא מעליא.

 

ה. קובעי עתים בתורתו / בקדושה ובטהרה,

    יזכו לאורה ושמחה / מפי בעל התעודה.

 

ו. השוקדים בתורתו / אור יקרות יעטו,

   בחכמתו ישכילו / ובתורתו יתקדשו.

 

ז. להולכים בהנהגתו / מתוך יראה וענווה,

   יזכו לחולקא טבא / במתיבתא דרקיעא.

 

ח. כתר זהב הוא שזר / אור תורתו במערב זרח,

    ובמזרח הוא בחר / ובהר הזיתים הוא שכן.

מדרש/שיר

כותרת השיר: "אור החיים" קודשנו

הכותרת משקפת את גדולתו וקדושתו של "אור-החיים" הקדוש הנמנה על ארבעת האישים המכונים "הקדוש", והם: רבי יהודה הנשיא – רבנו הקדוש,  האר"י הקדוש,  השל"ה הקדוש, רבנו חיים בן עטר – בעל הפירוש "אור-החיים".

ועל כך כותב האדמו"ר מצאנז בעל "הדברי חיים": "ולכן בעל "אור החיים" נשמתו בגנזי מרומים, בוודאי חיבר ספריו ברוח הקודש" (שו"ת דברי חיים חלק ב' יו"ד סימן ק"ה).

גם בעל ה"ערבי נחל" כותב: "עיין במה שכתב בזה רוח אפינו בספר "אור החיים", ודבריו בלתי מושגים רק ברוח הקודש".

רבנו חיים בן עטר מתייחס בפירושו לרוח הקודש וכך הוא כותב: "וכל דבריהם ז"ל ברוח הקודש נאמרו, והם דברינו עצמם" (ויקרא י"א).

מבנה השיר.

השיר הוא בעל 8 מחרוזות כאשר כל מחרוזת מורכבת מארבעה טורים. המספר 8 מסמל את העולם שמעל הטבע וכידוע רבנו היה "מיורדי המרכבה" כדברי הבעש"ט שעשה ניסים מעל הטבע בימיו, וגם אחרי מותו נושעים רבים וטובים בזכותו, ובפרט המחוברים והמקושרים לתורתו ולנשמתו.

 תרשים זרימה בשיר:

 שני הבתים הראשונים מתייחסים לגדולתו וקדושתו בעולם הספירות וההיכלות ("לב נתיבות", "טל אורות", "סודות ההיכלות", רקיעא מעליא" וכו').

הביטוי "רקח מרקח" לקוח משירו של רבי יעקב אבן צור – שכתב בהסכמתו לספר  "חפץ ה'" של רבנו "אוה"ח הק': "מקור מים חיים… מסיר כל ספק ומאיר באפילה…"

בבית השלישי – כפועל יוצא מגדולתו: עלינו להלל ולשבח את רבנו כפי שעושים בע"ה.

הבתים ד', ה', ו', ז', מתייחסים בצורה הדרגתית אלינו איך נוכל להגות בתורתו המאירה כמנורה הטהורה, שבהתחלה קובעים עיתים בלימוד תורתו (בית ה') אח"כ שוקדים בתורתו (בית ו') ולבסוף הולכים בהנהגתו (בית ז').

הבית השמיני והאחרון: "כתר זהב הוא שזר", כידוע ש"אור החיים" עסק באמנות שזירת חוטי זהב בבגדים יקרים. וכמובן, שזר זוהר פנינים בתורה, בהתחלה במערב (במרוקו) ואח"כ במזרח (בארץ ישראל) כדברי המשורר רבי יהודה הלוי "ליבי במזרח – ואנוכי בסוף מערב".

                                                      מעשי ניסים בזכות רבנו "אור החיים" הקדוש.  

 

הילולת רבנו "אור החיים" הקדוש תחול בעזהי"ת ביום ט"ו בתמוז הקרוב.

רבבות מעם ישראל יפקדו את ציונו הקדוש בהר הזיתים בירושלים תובב"א. בערים רבות בארץ, יקיימו את ההילולה המסורתית לצדיק, המלווה בחידושי תורתו, כאשר ברקע פייטנים וסעודה כיד המלך.

השבח למלכי המלכים המזכה אותנו מידי שנה, לקיים ברוב עם את ההילולה לכבוד הצדיק, ופרסום עלונים שבועיים מתורתו.       

רבי חיים בן עטר זכה שיום ההילולה שלו יחול לעולם באותו יום בשבוע של הילולת משה רבנו – ז' באדר, וכן ל"ג בעומר של רבי שמעון בר יוחאי, בבחינת "החוט המשולש לא במהרה ינתק" כדברי שלמה המלך. (קהלת).

אותיות הקסם הפותחות את שמותיהם הקדושים הם:

 מ – שה, ש – מעון, ח – יים, רומזות לשמחת מצווה, היות והם נמשחו במשחת הקודש דוגמת הכהן הגדול, הנביא והמלך: "על כן משחך אלוקים אלוקיך, שמן ששון מחבריך".

הביטויים:  מ-ש-ח = ש-מ-ח, מהווים את המוטיב המרכזי בפיוט "בר יוחאי נמשחת אשריך", וכן בשיר שכתבתי: "אור החיים קודשנו" לכבוד "אור החיים" הק' שיובא להלן.

ביום ההילולה של הצדיק, נשמתו נכנסת לפני הקב"ה ככלה בחופתה, כך שהצדיק משקיף עלינו ממרום , היות והוא מצוי בשני העולמות – העליון והתחתון.

ההתקשרות לצדיק יוצרת התעוררות בעולם הזה , דבר הגורם להתעוררות בעולם העליון המסוגלת להאיר את נשמתנו ולקבל את תפילותינו ובקשתנו ברצון, ובפרט ביום ההילולה על ציונו הקדוש כפי שמעידים רבים שנושעו ע"י הקב"ה בזכותו.

 רבי חמא בר חנינא:  גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם" (חולין ז' ע"ב)

מעשי ניסים הקשורים ברבנו "אור החיים" הקדוש, ובפרט לשוקדים בתורתו, ומקושרים בנשמתו.

  • מעיין הישועה.

מסופר על יהודי בשם ישועה שספורטס מהעיר סלי שבמרוקו שהיה עשיר אבל עם הארץ. הוא קנה פרדס מערבי ובו שני מעיינות שהתייבשו לאחר הקנייה. האיש פנה ל"אור החיים" הק' שמזג לו כוס מים אותו שתה ללא ברכה. הצדיק אמר לו : עתה אני מבין את סיבת התייבשות המעיינות. כתוב בתהילים: "ושאבתם מים בששון ממעייני הישועה". המעיינות התייבשו היות וישועה לא מברך.

הנוטריקון למלה ב-ש- ש- ו- ן :  ב ש = ברכות שתים.  

שון = שהכל ובורא נפשות.  ישועה קיבל על עצמו לברך ובכוונה כפי שהורה לו רבנו.  אכן, ישועה זכה שאחרי 24 שעות,  המעיינות שבו לנבוע בזכות כוונה בברכות ורבנו.

ב. קדושת ציון "אור החיים הק' וה"פרי חדש":

לאחר מלחמת תש"ח, הירדנים הרסו את המצבות בהר הזיתים. כאשר ניסו להרוס את ציון "אור החיים" הקדוש מחבר "פרי תאר" על ש"ע יורה דעה,  ורבי חזקיה די סילויא  מחבר "פרי חדש"  על ש"ע יורה דעה, הטרקטור התהפך ונהגו נהרג במקום. כשעלה נהג אחר על הטרקטור גם הוא נהרג. פועל ערבי שניסה לנתץ את המצבה בפטיש, נהרג במקום בכך שהפטיש נשמט מידו ורוצץ את מוחו. הירדנים הבינו סוף סוף שלפניהם –  טמון איש קדוש דבר ששמר על המצבה המקורית עד ימינו. כיום, הוקם שביל עד הציון, והמקום מצולם.

ג. "והסירותי מחלה מקרבך"

בזכות "אור החיים" הקדוש.

 לפני מספר שנים, השתתפתי בהילולת רבנו בהר הזיתים עם חברי קהילת "אור החיים" הקדוש מנתניה בה שימשתי כרב. למחרת ההילולה, אושפזתי בביה"ח עם חום גבוה – 41. הרופאים היו אובדי עצות לסיבת החום הגבוה, דבר שגרם לי לסיבוכים וירידה במשקל.

פתרונם היחיד היה: מקלחת קרה בכל לילה להורדת החום. לאחר כשבועיים של תפילות, חלמתי במוצ"ש והנה "אור -החיים" הקדוש ניצב ליד מיטתי ומכריז שלוש פעמים:

 "אבקש להסיר את המסכים מעל משה שמיר".

בחלומי ראיתי שראש ישיבה בנתניה הרב אשר דדון שליט"א שביקר אצלי בשבת ולמדנו יחד "אור החיים" הק', ביקש מרבנו להתפלל לרפואת דודו שהיה חולה אנוש. רבנו השיב לו: "באתי רק בשביל משה שמיר".

למחרת, נעשו לי בדיקות דם כבכל יום – והפלא ופלא, הרופאים הודיעו לי בפליאה: "אתה משוחרר – אין לך כלום".

הסיפור הנ"ל פורסם בעלון ע"י הרה"ג אברהם בן חיים חתנו של הרה"ג יעקב יוסף בנו של מרן הרה"ג עובדיה יוסף ע"ה. הרב אשר דדון קרא את העלון ומיד התקשר אלי ובפיו: "החלום שלך אמת ויציב". לשאלתי מדוע? הוא השיב:

באותה שבת אכן דודי היה חולה אנוש, ולמרות תפילותינו הרבות נפטר. כלומר, "רבנו אוה"ח הק' ראה שלא יכל לעזור, לכן אמר: "באתי רק בשביל משה שמיר" כפי שראית בחלום.

  

מפטיר והפטרה פרשת חוקת בנוסח יהודי מרוקו

מפטיר והפטרה פרשת חוקת בנוסח יהודי מרוקו

איתמר מלכא

עליית צפרו – תרפ"א – 1921 – יעקב וימן

 

עליית צפרו – תרפ"א – 1921 – יעקב וימן

ותהליך קליטתה בארץ ישראל

עבודה סמיניורית בהדרכת ירון צור

במסגרת הקורס :

ציונות ועלייה מצפון אפריקה

תשרי תשמ"ז – אוקטובר 1986

המביא לאתר : אלי פילו

באדיבותו של מר יעקב וימן

החברה היישובית נזקקה לכוח אדם רב על מנת לעמוד במשימות הכלכליות, הביטחוניות והפוליטיות שעמדו בפניה. רק עלייה גדולה ומתמדת יכולה הייתה להבטיח זאת. אולם ליישוב לא היו כמעט אמצעים מוסדיים לסיוע בקליטת העלייה. רצונם של העולים לבוא ולהישאר היה מותנה  ברצונם הטוב של יחדים וארגונים שונים לקלוט את הבאים.

השאיפה לצמיחה ופיתוח עמדה בסתירה לכושר הקליטה הממשי של המשק הארצי-ישראלי, עקב העדר הון ואפשריות פיתוח מיידית.. מציאות כלכלית זו גררה משברים וקשיי קליטה. אפשרויותיהם של הארגונים השונים לספק עבודה ופרנסה היו מצומצמות ובמיוחד היה קשה מצבם של העולים שהתארגנו בערים.

המסגרת הארגונית החזקה ביותר שטיפלה בקליטת העולים בערים הייתה הסתדרות העובדים הכללית. היא קיימה מוסדות עזרה הדדית כמו קופת חולים ומטבחי פועלים ויזמה פעולות חינוך ותרבות מצד דאגה לעבודה וזכויות הפועל. עלייתם וקליטתם של עולי צפרו בארץ שונה מהדפוסים הכלליים שהצגתי לעיל והכך, אולי, יימצא הסבר לחלק מקשיי הקליטה עליהם אעמוד בפרק זה.

עולי צפרו התארגנו לעלייה בקבוצה שבין רוב חבריה היה קשר משפחתי ( וזהו אחד המאפיינים של חברה מסורתית ). לא היה להם כל קשר לארגונים ארצי-ישראלים או למוסדות קיימים לפני עלייתם ארצה. הקבוצה נחלקה לשניים, כאשר מטרתה של הקבוצה הראשונה ( או לפחות לחלק מחבריה ) היה להכשיר את הקרקע לעליית רובה של הקבוצה האמורה להגיע כחצי שנה אחריהם.

בארץ מצטרפים העולים לעדה המערבית, אולם, במקביל משתדלים גם לשמור על ייחודם כיוצאי צפרו, בהיות רובם מבוססים מבחינה כלכלית הם מנותקים מן המוסדות היישוביים ומנסים להסתדר בכוחות עצמם במציאות הארצי-ישראלית. לתהליך זה היו השלכות מעשיות וחברתיות בעלות השפעות ארוכות טווח על קליטתם של יהודי המזרח, ובכלל זה העולים מצפרו בארץ ישראל……

היביטים חברתיים של הקליטה בארץ

דימוי העולים המזרחיים בעיני האשכנזים

העולים מארצות המזרח הגיעו לארץ המשנה את אופייה הדמוגרפי, לא עוד יישוב חרדי א יהודים ספרדים היושבים בארת דורות רבים, אלא ארץ אשר רוב תושביה היהודים הינם עולים חדשים שהגיעו ברובם מארצות מזרח אירופה החל מתקופת העלייה הראשונה. עולים אלו גם שינו את מפת ההתיישבות ברחבי הארץ, לא עוד ריכוזים יהודיים בערים מעורבות אלא מושבות, קיבוצים, מושבים, וקבוצות המתפרנסים מעבודת האדמה. רבים מתושביה היהודים של הארץ הם מורדים בדת ובמסורת וחסרי כל ידע או קשר לקהילות ישראל בארצות המזרח.

בתהליך החברתי שהתרחש בין היהודים האשכנזים ליהודי המזרח, נוצרו דימויים הדדיים אשר השפיעו רבות על הקשרים העתידיים בין שתי הקבוצות.

כיצד ראו האשכנזים את העולים מארצות המזרח ? הנקודה הראשונה שיכולה הייתה לייצור ניכור היא המראה החיצוני, וכך מתאר את עולי המזרח אחד מחלוצי העלייה השלישית  " אחינו וחברינו הפועלים מבני עדות המזרח שמרו עוד באותם הימים על תלבושתם המסורתית שהביאו עמם מארצות מוצאם.

חלוק הפסים על צוארונו הסגור ושרווליו הארוכים, בחגור אבנט רחב האברקים  והתרבוש האדום, לא תמיד ידענו להבחין בינם לבין בני ישמעאל "

אַבְרָקַיִם

אַבְרָקַֽיִם , אברקיים (ז"ז) [מיוונית: brakai ; לטינית: bracae ] מִכְנָסַיִם רְחָבִים: "מִקְטֹרֶן… וּשְׁנֵי אַבְרָקִין" (ירושלמי שבת טו ד). "הַשְּׁבִיעִי – אַבְרָקָיו אֲדֻמִּים וּתְרֻגִּים" (אלתרמן, התיבה 149). אַבְרָקַיִם שֶׁל פָּרָשִׁים.

יש להניח כי היותם של רוב העולים מזרחיים מסורתיים, ולעתים אף חרדים, הביאה ל " מיקומם במחנה היישוב הישן ותרמה גם היא לניכור בין היישוב החילוני – אשכנזי לבין העולים מבני ארצות המזרח.

בן גוריון ציין, כי רק 13% מהעם היהודי נמצא בארץ, והוסיף : " האמנם ייבנה כל העם היהודי רק מיהודי מרוקו ?

 

המחבר – חיים מלכא, נולד בשנת 1950 באר שבע, בן להורים שעלו ממרוקו במאי 1949.

עד גיל 11 למד והתחנך בבאר שבע, ומשם עבר ללמוד בישיבה חרדית בירושלים במשך כחמש שנים. ב- 1968 התגייס לצה"ל והמשיך בשירות קבע. שירת כקצין בכיר – אלוף משנה – בחיל השריון ופרש בשנת 1994. ספר זה הינו מחקר בן ארבע שנים, ואושר על ידי אוניברסיטת חיפה כעבודת גמר לקבלת תואר מוסמך.

בהערת ביניים העיר ברגינסקי : " הם אינם ערבים " ; ועל כך ענה וייס : " הם ברמה עוד יותר פחותה מערבים "

גם ברוך צוקרמן, חבר ההנהלה בניו יורק, התנגד להקלות בסלקציה לכפרי דרום מרוקו וכפרי דרום תוניסיה מחשש ללבנטיניות. לעומת זאת דרש להגביר את פעולות התנועה הציונית בארצות המערב : צריך להעמיק את החינוך, החל בבתי הספר בארצות החופשיות.

אני לא מתרגש אם במשך עשר שנים הקרובות לא תהיה עלייה. אני מקווה לעלייה גדולה, אם ייפתחו שערי מסך הברזל – מזרח אירופה – אך מתנגד לעליית קטסטרופה – מצפון אפריקה.

זלמן שזר, ראש מחלקת ההסברה בסוכנות, שבנובמבר 1951 הדריך את " ועדת הארבעה " בתקנות הסלקציה ליהדות צפון אפריקה בלבד, הצטרף למצדדים בסלקציה :

" אין בינינו איש שהוא נגד עלייה סלקטיבית. אנו הצבענו בעד סלקציה זו בהכרה גמורה…צריך לשמור היטב, לעשות בדיקה ולהביא מה שנחוץ ולא מי שנחוץ…..אני יודע מדוע ראש הממשלה דיבר ומדבר על ביטחון הארץ, כי אם אין מפקדים – אין גם צבא, אני ראיתי את צבאנו בתמרון, אני שותף בהחלט לכל דעה שאין דיסקרימינציה בין יהודים, לבן ושחור שווים.

אבל כאשר אני רואה פלוגה אחר פלוגה וכולם עורם שחום, ואני יודע מהיכן זה בא, אז אני אומר – כך זה לא יכול להיות, אין להם מפקדים משלהם, אין להם השכלה, המפקדים הם רק אשכנזים וכל החיילים בפלוגה הם אחרים.

זה לא יחזיק מעמד, זוהי דמורליזציה של היישוב….אין אנו יכולים להשלים במצב זה. נשלם ביוקר, זה לא ייתכן ככה …באה אלינו עלייה אשר לא טעמה טעם גינסיה…הם אינם רגילים לכל כך הרבה חינוך, לכל כך הרבה לימוד…

נניח אם טוב – נוכל להשפיע שהם יגמרו בתי ספר יסודיים, אבל מה תהיה אז הרמה, אך יהיה היישוב, האם אז נוכל להיות אור לגויים….האם היישוב בישראל ( יוכל להתקיים ) בלי תוספת אירופי ואנגלו סכסי, יהודים משלנו….

משונה אם מדברים על עלייה כאילו זוהי רק עלייה מטוניס…אולי אפשר שיבוא מישהו אחר פעם. אין עלייה רק לאלה אשר להם צפויה קטסטרופה. כל היהדות ממוצא אירופי היא מחוץ לכל עניין העלייה. נדמה לי שזהו תפקידה של הציונות ברגע זה. זהו תפקיד האקטואלי של הציונות : להכניס את היהדות, לאו דווקא את יהדות המזרח למעגל העלייה "

 בסוף שנת 1956, כאשר החלו להיפתח שערי מזרח אירופה, אמר זלמן שזר : " הייתי אומר שצריך לעכב את העלייה משאר הארצות ולהגדיל את העלייה מאירופה….הדבר רצוי גם מבחינה דמוגרפית של הארץ.

הערה שלי – אלה דברי " החוכמה " והשטנה של לימים נשיא מדינת היהודים " כביכול, רצוי לומר " נשיא יהודי מזרח אירופה בלבד, ושונא יהדות המזרח, אוי למדינה ואוי ואבוי לנשיאה. " ונשיא לא תאור בישראל, כך אומרים המקורות, ואני שואל האם ניתן לשתוק לנוכח קריאת דברים אלו מפי נשיא מדינת היהודים – עד כאן הערתי.

גם יושב ראש הנהלת הסוכנות, ברל לוקר, ראש המחלקה לענייני החלוץ, א' דובקין, וחברת הנהלת הסוכנות מניו יורק, רוז הלפרין, תמכו בעמדות של גולדמן, יוספטל ושזר והתנגדו להצעת רפאל להקלה בסלקציה.

ב-5 ביולי 1953 נאם ראש הממשלה ושר הביטחון, דוד בן גוריון, במליאה ותקף את התנועה הציונית, על שאינה מודרכת לפי רעיון וחזון – אלא מסתפקת בתמיכה ומגבית למדינה, ואינה רואה את עליית היודי אמריקה ואירופה כיעד של התנועה הציונית.

בן גוריון ציין, כי רק 13% מהעם היהודי נמצא בארץ, והוסיף : " האמנם ייבנה כל העם היהודי רק מיהודי מרוקו ? הם אנחנו יכולים לוותר על יהדות אמריקה, ארגנטינה, דרום אפריקה וצרפת ?

כנגד כל אלה בהנהלה הציונית ובממשלת ישראל, התומכים בסלקציה, יצא יצחק רפאל בהתקפה חריפה :

" המדינה קמה בשביל קיבוץ גלויות ובשביל פתרון צרות העם היהודי. אינני מאמין ביישוב יהודי בגולה. גם יהדות גרמניה לא האמינה שיקום פעם היטלר כזה. מה לנו להתעצב על העלייה מארצות המזרח. מתוך 710 אלף יהודים שעלו עד כ, רק 304 באו מארצות האסלאם, ובין יהדות רומניה באו יותר שחפנים מאשר מבין יהודי עיראק.

הדיבורים על האסון שבעלייה זו הם לא רק קלוטים מן האוויר  לא היה ולא נברא ) אין להם שחר. אתם מדברים על החומר הנחות של יהודי המזרח, מי אתם חושבים נתנו לנו את שרשרת הביטחון ביישובים בגליל, בנגב ובפרוזדור ירושלים. האם אלה הוותיקים או יוצאי פולניה ?

חיי היהודים במרוקו – תערוכת מ.ישראל

הועתק 94

למעלה מצד שמאל, גברת קורקוס ובנה דוד מוגאדור – תרע"ז – 1917

מתוך אוסף דוד קורקוס ירושלים

 

למטה מצד ימין : עריסה – " כונה " או " מהד " המאה העשרים

חומר : עץ

אורך העליון 120 ס"מ : גובהו : 65 ס"מ

מוזיאון ישראל, אוסף אליכס.

 

למטה מצד שמאל : קלעה אל מגונה : תשי " ב – 1952

מוזיאון ישראל, אוסף אליכס-פלאמנד

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 139 מנויים נוספים

יוני 2015
א ב ג ד ה ו ש
« מאי   יול »
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
282930  

רשימת הנושאים באתר