ארכיון יומי: 4 באוקטובר 2015


סורה 2 הפרה

 

סורה מספר 2 בקוראן, היא הסורה ( פרק 9 הארוך ביותר בן 286 פסוקים, כאשר בתוכה מופיע הפסוק הארוך ביותר בקוראן, פסוק 282…..סורה שיש בה תוכחות רבות, כמובן כנגד הכופרים בדת האסלאם……אני מביא אותה כאן בחלקים, לשיפוטכם…..

כמובן המקור הוא הקוראן עצמו בערבית, התרגום הוא של פרופסור אורי רובין, מתוך ספרו " הקוראן "

8 وَمِنَ النَّاسِ مَن يَقُولُ آمَنَّا بِاللّهِ وَبِالْيَوْمِ الآخِرِ وَمَا هُم بِمُؤْمِنِينَהקוראן

ישנם אנשים האומרים, אנו מאמינים באלוהים וביום האחרון, אך אינם מאמינים

ישנם אנשים : הפרשנים מזהים אותם עם המתחסדים ( מכונים בערבית : מונאפיקון ), כלומר אנשים קיבלו על עצמם את האסלאם למראית עין בלבד

ביום האחרון : ביום הדין

9 يُخَادِعُونَ اللّهَ وَالَّذِينَ آمَنُوا وَمَا يَخْدَعُونَ إِلاَّ أَنفُسَهُم وَمَا يَشْعُرُونَ

הם מבקשים להוליך שולל את אלוהים ואת המאמינים, ואולם רק את עצמם יוליכו שולל ולא יחושו

 10 فِي قُلُوبِهِم مَّرَضٌ فَزَادَهُمُ اللّهُ مَرَضاً وَلَهُم عَذَابٌ أَلِيمٌ بِمَا كَانُوا يَكْذِبُونَ

הנגע פשה בלבם, ואלוהים הוסיף להם נגע, וצפוי להם עונש כבד כי שיקרו.

הנגע פשה בלבם : תיאור מקובל למתחסדים

11  وَإِذَا قِيلَ لَهُمْ لاَ تُفْسِدُواْ فِي الأَرْضِ قَالُواْ إِنَّمَا نَحْنُ مُصْلِحُونَ

בהיאמר להם, אל תחמסו את הארץ, יגידו, דואגים אנו רק לשלום יושביה.

 12 أَلا إِنَّهُمْ هُمُ الْمُفْسِدُونَ وَلَـكِن لاَّ يَشْعُرُونَ

ואולם חומסים הם, ולא יחושו

13 وَإِذَا قِيلَ لَهُمْ آمِنُواْ كَمَا آمَنَ النَّاسُ قَالُواْ أَنُؤْمِنُ كَمَا آمَنَ السُّفَهَاء أَلا إِنَّهُمْ هُمُ السُّفَهَاء وَلَـكِن لاَّ يَعْلَمُونَ

בהיאמר להם, האמינו כשם שהאמינו האנשים, יגידו, הנאמין כשם שהאמינו השוטים ? אלא שהם עצמם השוטים, אך אינם יודעים.

האמינו כשם שהאמינו : יש המפרשים שהפנייה היא אל היהודים

האנשים : יהודים שהתאסלמו – הידוע שבהם הוא עבדאללאה אבן סלאם – או חבריו של הנביא

תולדות חייהם של כל רבותינו חכמי הספרדים ועדות המזרח – שמעון ואנונו

רבי אברהם אלמליחזכור לאברהם

בנו של הצדיק רבי יהודה אלמליח זצ״ל. נודע כקדוש מצדיקי וקדושי מרוקו. הוא קבור באמיזמיס.

רבי אברהם אלנקאר

יליד פאס, ברעב שהיה בשנת תצ״ח עבר לליוורנו (מלכי רבנן, יח ע״ג) ידוע ב״מחזור קטן לימים נוראים כמנהג ק״ק ספרדים״, שיצא בעריכתו, ונדפס לראשונה בליוורנו, תקס״ג. המחזור, הנקרא ״זכור לאברהם״, בנוי על-פי כתבי האר״י וספר ״חמדת ימים״. תפוצתו היתה רבה מאוד, ועל כך תעיד הדפסתו החוזרת ונשנית. למשל: פעם נדפס המחזור כמנהג ״אלגיר ובנותיה״, ליוורנו, תרמ״ו, אך בעיקר ״כמנהג ק״ק ספרדים שבקוסטאנטינא ומדינות מזרח ומערב ואיטאליא״, ליוורנו, תר״ז, תרכ״ה, תרנ״ד, תש״ז, תשי״ז, תשכ״ב, תשכ״ח, תשכ״ט, תשל״ז, ואולי אף יותר מזה. וראה עוד גירונדי, תולדות גדולי ישראל באיטליה, עמוד 47.

ממזרח וממערב, המקובלים כמאווקו, עמוד 209

רבי אברהם אלצירפי – החלפן

מחכמי בבל. מתלמידיו של רב סעדיה גאון. חיבר ספר

״אלכשאף״ [־הגילוי]. קטעים ממנו נמצאו בגניזה במצרים.

רבי אברהם אמאלריי

מחכמי ארץ מצרים שעלו לארץ ישראל חתימתו נמצאת בין חכמי ירושלים משנת ה׳שנ״ז [1597] והובא בתשובות רבי בצלאל אשכנזי [בעל שטמ״ק].

רבי אברהם אמאריליו

היה רבה של טריקולה שביון. חיבר ספר ״ברית אברהם״, דרושים והספדים וקצת חידושים על הש״ס ונדפס בהוצאות אשתו, שהפרישה מהונה לזכר בנה יחידה שהלך ערירי [שלוניקי תקנ״ד – תקס״ב].

בערוב ימיו עלה לירושלם ובה נפטר ביום ה׳ סיון תקמ״ד [1784]. על מצבתו כתבו ״הרב החסיד המדוכא ביסורים״, ועל ידו מצבת קבורת אשתו ״רבקה די אמאריליו״.

ע״פ תולדות חכמי ירושלים ח״ג פ״א

רבי אברהם אמזלג

מחכמי ורבני מרוקו. הוא חתום על הסכמה לספר ״אבקת רוכל״ לרבי יוסף אוחיון זלה״ה.

רבי אברהם אמיגו

 המאור הגדול מגדולי חכמי וגאוני ירושלים בדורו.

נולד באנדרינופולי [וי״א בקושטא] בשנת שע״א [1610] לערך, ונפטר בירושלים סמוך לשנת תמ״ג [1683]. [י״א שנפטר בשנת ש״צ. וטעות הוא, כי בשנת תכ״ו שהה בירושלים וכוי כמסופר להלן], [ראה ״דור דור וחושיו" אות אי סימן תק״כ].

מקורה של משפחת אמיגו היא מספרד, ומשמעות מלת אמיגו פירושו אוהב או חבר בשפה הספרדית קאשטיליאנית, [ראה דברי ימי ישואל בתוגרמה לר״ש רוזאניס ח״א עמוד 273]. במקום אחר מציינים את שמו ״רבי אברהם אמיגו הלוי״, אבל יתכן שדעה זו היא דעת יחיד, כי בחתימתו הוא לא מוסיף ״הלוי׳ [ואה ״אוו החיים״ לרבי חיים מיכל עמוד 15 סימן 53].

רב רבנן

בנעוריו למד בישיבותיה של אנדרינופולי, ובעודו צעיר לימים נתקבל לרב בעיר זו. עד מהרה נתפרסם כפוסק גדול, עד כי גדולי חכמי מצרים ותורכיה היו פונים אליו בשאלותיהם, ודעתו היתה מכרעת בעיני בני דורו. כמו כן נודע כדרשן בחסד עליון ודרשותיו היו חביבות מאד קהל שומעי לקחו. עוד לפני שנת תי״ב עלה מתורכיה עם קבוצת רבנים לשכון כבוד בירושלים ת״ו, ובה עסק גם בתורת הקבלה, והצטרף לבני החבורה ששמעה תורה מפי הגאון המקובל רבי יעקב צמח הרופא, על פי עדותו של הגאון רבי יעקב עמדין [היעב״ץ] בספרו ״תורת הקנאות״ [נעמוד 53], מצויין שבעת בואו של שבתי צבי ונתן העזתי נביאו לירושלים בשנת תכ״ה ״לא היה בעת ההיא כל כך חכמים בירושלים כי אם שלשה, היינו שני המאורות הגדולים הגאון הגדול המקובל רבי אברהם אמיגא, והמקובל אלקי רבי יעקב צמח המפורסם בכל כתבי האר״י ז״ל, והשלישי סניף להם הרב שמואל אבן צחן, ואלו השלשה לא האמינו להם אדרבא פזרו ממון רב עד שגרשו אותם״.

כשנוסדה בירושלים ישיבת ״בעלי בתים״ על ידי הגבירים לבית ויגה, הוזמן רבי אברהם אמיגו להרביץ תורה בבית מדרש זה, ובזמן כהונתו העמיד תלמידים רבים שמילאו תפקידים חשובים בחיי יהודי ארץ ישראל, ביניהם הגאון רבי חיים אבואלעאפייא והגאון רבי דוד הכהן מחבר ספר ״דעת קדושים״, שכותב בספרו הנ״ל [חיו״ד ערך א׳ סוף סימן ב׳]: עמדנו עם מורי הרב הגדול והקדוש כמו״ה אברהם אמיגו יחד עם הגאון רבי משה בן חביב, על דברי הגאון רבי מרדכי הלוי, כנראה בתשובות דרכי נועם [אה״ע סימן י״ח]. תלמידו זה היה שליח ירושלים לגלילות תורכיה, וישב בבית דינו של רבי משה ב״ר יהונתן גאלאנטי זלה״ה. בישיבה זו עמד במשא ומתן של הלכה עם רבי נסים שלמה אלאגזי, רבי משה הלוי, רבי ברוך בנימין, רבי יצחק די-בוסון, רבי משה בן חביב ורבי שמואל גרמיזאן זלה״ה.

מלחמתו בשבתאות

פרק חשוב בקורותיו קובעת מלחמתו העזה נגד שבתי צבי, כשהגיע שבתי צבי לירושלים בשנת תכ״ד, תעו אחריו רוב בני העדה. רבי אברהם אמיגו התנגד לו בתקיפות ובחריפות יחד עם הגאון המקובל רבי יעקב צמח, רבי יעקב חגיז ורבי שמואל גארמיזאן, שבהשתדלותם נאלץ ש״צ לעזוב את ירושלים ולשוב לאזמיר. כשקבלו חו״ר קושטא אגרת מרבני ומיציה ובה נשאלו על אמיתות הדברים שנפוצו על שבתי צבי וגרורותיו, פנו במכתב לרבי אברהם אמיגו בשנת תכ״ו חכמי קושטא הרבנים רבי יום טוב בן חנניה בן יקר ורבי משה שאנג׳ו ורבי כלב ב״ר שמואל, בהצעה שהם ממנים אותו עם עוד שלשה רבנים מקהל עדתם ״הנשר הגדול הרב כמהר״ר גבריאל איספיראנסה נר״ו ושני המאורות הגדולים כמה״ר שלמה אלימן אשכנזי וכמוהר״ר חיים אבולעפיה נר״ו״ שילכו לעזה על מנת להתחקות על שרשי התנועה המשיחית מפי נתן העזתי שליחו של ש״צ. בראשה מכתב כותבים לו בתוארים דלהלן: ״לן בעומקה של הלכה, בקי בחדרי תורה, כל סתום לא עממוהו וכל רז לא אניס ליה דיינא דנחית לעומקא דדינא החכם השלם הדיין המצויין כמה״ר אברהם אמיגו נר״ו״, [ואה ״ציצת נובל צבי״ לוני יעקב ששפורטש, מהדורת ירושלים תשי׳׳ד עמודים 123-125]. בתשובות לחו״ר קושטא בתבטאת עמדתו השלילית לשבתאות, ומלחמתו בשבתאים היתה עזה ללא רתיעה.

עדיו בחותמם זכין לו

רבי דוד קונפורטי בביקורו בירושלים בשנת תי״ב כותב עליו בספרו ״והרבי אברהם אמיגו מעיין גדול ועוקר הרים בתלמוד וחסיד׳ [קורא הדורות דף מ״ט ע״ב].

רבינו החיד״א זיע״א כותב עליו: ״והגאון הנזכר היה חשוב מאד בעיני רבני קושטא בזמן הרב פני משה [הוא רבי משה בנבשתי] ובית דינו, וראיתי כתיבהם שהיו שולחים להרב הנזכר בכבוד גדול. וראיתי ספר גדול כתיבת ידו יד הקדש משו״ת וחידושים בש״ס ופוסקים״, [שם הגדולים מערכת ספרים ערך פרי חדש אות פ׳ סימן קל״ח]. במקום אחר מציין החיד״א שראה בכת״י את תשובותיו של רבי אהרן בן חיים נמח״ס קרבן אהרן ולב אהרן] לרבי חנניה אישפריאל מרבני חברון, ורבי אברהם אמיגו מירושלים, וזה לשון החיד״א: ״גם ראיתי תשובתו כ״י שקיל וטרי עם הגאון מהר״א אמיגו איש ירושלים", [שם הגדולים ערך רבי אהרן בן תיים].

רבי שלמה ב״ר בנימין הלוי גדול חכמי אזמיר בדורו וחתנו של רבי יהונתן גאלאנטי, קורא לו: ״המאור הגדול חד בדרא, הרב הגדול בישראל גדול שמו עליון למעלה״, [ראה שו״ת לב שלמה סימן פ״ד],

רבי משה חגיז שהכירו בימי נעוריו כותב עליו ״שר וגדול בישראל סיני ועוקר הרים״, וכן מזכירו לשבח יחד עם גדולי דורו בספרו ״משנת חכמים״ סימן תרכ״ד.

כן נאמר עליו ״וכן כל רבני ארץ הצבי וארץ מצרים ורבי קושטא כולם מפליגים בשבחו וחרדו מגדולת מעלתו״. עיין בשו״ת ״דרכי נועם״ לרבי מרדכי הלוי [חיו״ד סימן י״ט] שכותב בתשובתו על ידידו וריעו רבה של אלכסנדריה [נא אמון] הגאון רבי יהודה חאבילייו ״ומקרוב נגלו אלי עוד ג׳ קונטרסים בסלע מחלוקות מרבנן תקיפי דארעא דישראל הגאון רבי אברהם אמיגו ומהר״ם בן חביב ומהר״ר דוד הכהן״, וראה עוד שם בחלק אבן העזר סימן ל״ט.

מתשובותיו נדפסו בספר ״נהרות דמשק״ לרבי שלמה קאמונדו חחו״מ סימן י״ג, ועוד מקומות. וכן מביאו הגאון רבי חזקיה די סילוא בספר ״פרי חדש״ אורח חיים סימן תו״ו וביורה דעה סימן ג׳ אות ד׳. ובספר ״שער המים״ הלכות טריפות סימן ל׳.

כתביו אבדו ברובם. חיבורו ״פרי חדש״ נשתבח מאד בפי בני דורו שהוא ״חיבור נפלא ממה שפלפל על הבית יוסף וטור מהלכות פסח עד תשלום אורח חיים׳/ ורבי יהודה ב״ר עמרם אבן דיוואן הגיהו בזמן הדפסת ספרו ״זבח השלמים״, ואולם החיד״א מציינו :אבוד [שם הגדולים אות פ׳ סימן קל׳׳ח]. מספרו השני שו״ת ופסקים, נשתמרו שרידים בכת״י.

בשנת תש״נ נתגלו חידושיו על התנ״ך וש״ס מתוך כ״י מאוצרו דל רבי מנשה רפאל ליהמן ונדפסו לראשונה מעצם כת״י על ידי מכון ״אהבת שלום״ בעיה״ק ירושלים תש״נ לפ״ק.

התולדות מתוך חידושי מהו״א אמיגו, כהוצאת ״אהבת שלום"   

שמיני עצרת ותפילת הגשם אצל יהודי מרוקו-רפאל בן שמחון

שמיני עצרתגשם-שהוא-רפואה

ביום השמיני, עצרת תהיה לכם, כל מלאכת עבודה לא תעשו. (במדבר כט, לה)

בפי יהודי המגרב, שמיני חג עצרת, נקרא ״לעיד א־תאני״ (החג השני). בחוץ לארץ קיימת הפרדה מוחלטת גם בין שני הימים האחרונים הנלווים לחג הסוכות. היום הראשון נקרא ״יום שמיני עצרת״ והשני ״יום שמחת תורה״. יום שמיני עצרת, הוא חג בפני עצמו  ולא קשור לחג הסוכות, זאת גם הסיבה שלא נוהגים בחג זה מצוות הישיבה בסוכה ולא מצוות ארבעת המינים. בארץ ישראל, שני החגים הללו מאוחדים ליום אחד או לחג אחד. כמו­כן חג שמחת תורה אינו מוזכר בתורה. חג זה נתפרסם במאה הי״ד 2 ומאז חוגגים אותו בחוץ לארץ כיום סיום התורה והתחלתה מחדש.

המשורר יעב״ץ (יעקב אבן צור 1753־1673) מעיר פאס הדגיש זאת בפיוט שחיבר ליום שמיני עצרת, בו כותב בין השאר:

בפני עצמו נקרא, רגל ולו שם חדש לחדש עצרה (עצרת), לאל בצדקה נקדש, והוא טעון לינה, בגבעת לבונה, וידחה אנינה ויאמץ לבבכם: אין בו מצוות סוכה, גם לא לולב ואתרוג, אין מים לנסיכה רק לשית לערוג, לעתור ולהתפלל, להודות ולהלל, לפני רב מחולל, עטרת תפארתכם״.

תיקון הגשם לשמיני עצרת

ביום שמיני עצרת, לפני תפילת המוסף, מכריז השליח ציבור: ״משיב הרוח ומוריד הגשם״ ואחריו אומר את הפסוקים:

מדכר עבדכון קדמכון, דעבר זמן הטל ובא זמן הגשם, לחיים ולא למוות, לשבע ולא לרעב, לברכה ולא לקללה, לשלום ולא למלחמה, לחרות ולא לעבדות. יושב בסתר עליון, תוריד גשמינו בעיתם:

אחרי הכרזה זו, פותח החזן בפזמון של ר׳ שלמה אבן גבירול:

שפעת רביבים יוריד מזבוליו להחיות זרע ולתת פרי יבוליו: מטר יורה ומלקוש, יוריד עם אגליו, היות דשן ושמן כל פרי עץ ועליו, חיש ושלח עופר טרם ינוסון צלליו זכור יזכור לי נוטע אשליו. קומם גן נעול ופרדס רימון שתיליו, קרית חנה דוד, ומגדל עוז חייליו.

וממשיך בפזמון השני:

מכסה שמים, בעבים ומלבישם, ומחליף זמנים, עלי חוק ורשם, אוצרך הטוב פתח נא להחיות בו כל נפוחי נשם, ״ והקהל עונה ביחד ״משיב הרוח ומוריד הגשם״.

וכך נמשכת תפילת הגשם אשר בה שרים גם את הפזמון: ״לשוני כוננת אלוהי ותבחר, בשירים ששמת, בפי טוב ממסחר. . . וכן את הפזמון המוכר: ״אל חי יפתח אוצרות שמים, ישב רוחו יזלו מים״.

סוף פזמון זה מסיימים במשפט ״משיב הרוח ומוריד הגשם לברכת״ הנאמר בצוותא ובקול רם על־ידי כל המתפללים.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 135 מנויים נוספים

אוקטובר 2015
א ב ג ד ה ו ש
« ספט   נוב »
 123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

רשימת הנושאים באתר