ארכיון יומי: 22 באוקטובר 2015


מפטיר והפטרה פרשת לך לך בנוסח יהודי מרוקו

מפטיר והפטרה פרשת לך לך בנוסח יהודי מרוקו

איתמר מלכא

الجهاد وكراهية اليهود-ג'יהאד ושנאת יהודים

גהאד ושנאת היהודים

כמו רבים אחרים מאנשי האחים המוסלמים בימי נאצר, ערפאת נסע בשנת 1957 לסעודיה. בשנת 1959 חבר שם לח׳ליל אל־ווזיר, שנודע לימים כאבו־ג׳יהאד, והקים איתו את פת״ח. מפעלם הראשון היה העיתון ׳פלסטין שלנו׳, שהטיף לחידוש המתקפה הצבאית על ישראל. עיקר המימון לפעילויות הארגון הגיע בימים ההם מאוצרותיו של המופתי. אולם המופתי היה פטרון הארגון לא רק מבחינה חומרית. גם שנים אחר כך, בשנת 1967 ובשנת 1968 – סיפר מוחי א־דין אל־חוסייני, חתנו של המופתי – נהגו ערפאת והמופתי להיפגש בביתו של האחרון ברבת עמון. ״חאג׳ אמין הרגיש שערפאת הוא האיש הנכון לרשת ממנו את הנהגת האומה הפלסטינית. הוא האמין שערפאת יוכל לשאת בנטל הזה״.

הצלחותיו התעמולתיות של פת״ח הובילו את נאצר, שראה בו ארגון־חזית של האחים המוסלמים, להקים כמשקל נגד את אש״ף. המופתי התנגד לכך בחריפות, כי אש״ף היה מתון מדי לטעמו. ״גם חאג׳ אמין וגם פת״ח גרסו שיש לעודד פעילות חבלנית מעבר לקווי שביתת הנשק עם ישראל, לגרום לפעולות גמול מצדה וכך לגרור את מדינות ערב למלחמה כוללת נגד ישראל״. סעודיה צידדה אף היא בפת״ח, משום ששיתוף הפעולה שלו עם האחים המוסלמים מתנגדי נאצר תאם את מדיניותה באותם ימים.

מלחמת ששת הימים הייתה נקודת המפנה ביחסים בין אש״ף לפת״ח. פת״ח המשיך לאחר המלחמה לפרוט על אותו מיתר רטורי. ״מחקנו בדם קדושינו את חרפת התבוסה״, הצהיר הארגון בשנת 1968. ״הכרזנו גלויות באוזני צעירינו על ג׳יהאד, והקרבנו על מזבחו את הטובים שבהם״. אש״ף, לעומת זאת, השתנה לחלוטין: פת״ח הצטרף לשורותיו והיה לגורם הדומיננטי בתוכו. בתום חודשים ספורים התמנה ערפאת ליו״ר הארגון. בעידודו של אל־חוסייני, שהציג את ערפאת בפני פייסל מלך סעודיה, החל כסף סעודי לזרום אל קופת אש״ף.

היסטוריה מוקדמת זו מסבירה מדוע אמנת חמאס מגלה יחם חיובי כלפי אש״ף. אמנם התמורות האידאולוגיות הרבות שחלו עם השנים באש״ף לא הושפעו מהקוראן, אלא מזהותם של הגופים שמימנו את אש״ף ומרוחות הזמן, אולם ערפאת עצמו ואחמד יאסין היו מאז ומתמיד בעלי עמדה זהה בסוגיות הפוליטיות והדתיות המרכזיות:

ראשית, ערפאת לא זנח מעולם את שאיפתו להשמיד את ישראל. ״שלום, בעינינו, פירושו החרבת ישראל״, אמר ליומון הוונצואלי ׳אל־מונדו׳ בשנת 1980. ״אנו מתכוננים למלחמה כוללת, מלחמה שתימשך דורות״. גם הסכם אוסלו משנת 1993 היה בעיניו תמרון טקטי זמני, וכדי להעביר מסר זה למאזיניו הוא אזכר אירועים מההיסטוריה המוסלמית: ״אנו מכבדים הסכמים״, אמר, ״כפי שהנביא מוחמר וצלאח א־דין כיבדו את ההסכמים שחתמו עליהם״. שני מנהיגים מוסלמים אלו חתמו על הסכמי הפסקת אש כשהיו חלשים צבאית, והפרו אותם ברגע שצברו די כוח.

הסירוב להכיר בישראל מתבטא במיוחד בכך שגם בעידן אוסלו, כל ספרי הלימוד החדשים והמפות של הרשות הפלסטינית אינם מזכירים את שמה של ישראל ולא את ההיסטוריה היהודית. אפילו המפות המעודכנות ביותר המשמשות בבתי הספר של הרשות מאמינות שישראל תחוסל: כל השטח שבין הירדן ובין הים התיכון מסומן בהן בפלסטין ערבית מאוחדת.

יאסין וערפאת החזיקו בעמדה זהה גם לגבי השואה, האירוע החשוב ביותר בכינונה של מדינת ישראל ובתודעתם של אזרחיה. שניהם ביקשו להותיר כטאבו אותה ואת פרשת קשריו של המופתי עם הנאציזם. שום ספר לימוד של הרשות הפלסטינית אינו טורח להזכיר את אושוויץ. פקיד ברשות הציע פעם לשנות זאת, אך נענה במחאה סוערת. ״אין לנו עניין בלימוד השואה״, הגיב יו״ר ועדת החינוך של המועצה המחוקקת הפלסטינית. עמיתו למועצה, איש הנהגת פת״ח חאתם עבד אל־קאדר, הוסיף כי לימוד השואה הוא ״סכנה חמורה״ לזהות הפלסטינית. ״אם ההחלטה [בדבר לימוד השואה] תתקיים, אין ספק שהיא תהרוס את החלום הפלסטיני ואת השאיפות הפלסטיניות. היא תשמיד את העבר, ההווה והעתיד הפלסטיניים בכללותם״.

לעומת זאת, נראה ששום ״סכנה חמורה״, ואפילו לא סכנה מזערית, אינה נשקפת לזהות הפלסטינית מהפצתה, באישור מזורז של הרשות הפלסטינית, של יצירתו הפרוגרמטית של היטלר ימיין קאמפף׳. זו הגיעה למקום השישי ברשימת רבי־המבר בשטחים הפלסטיניים בשנת 1999, מתרגם הספר לערבית העיר במבוא שכתב על הרלבנטיות המתמדת של המחבר: ״ארולף היטלר אינו שייך רק לעם הגרמני; הוא אחד מאותם אישים גדולים שכמעט עצרו את מהלך ההיסטוריה, ושינו את כיוון תנועתה […] הנאציונל־סוציאליזם לא מת עם מותו של נביאו. אדרבה, זרעיו מתרבים בכל אתר מתחת לשמים״.בעוד הרשות הפלסטינית זורעת כך את זרעי הנאציונל־סוציאליזם וקוצרת יבול של פיגועים רצחניים ביהודים, מדיניות ישראל מוצגת בכל כלי התקשורת שלה כהמשך של הנאציזם ואף בהתגברות שלו. ההשוואה התכופה בין המדיניות הישראלית לזו הנאציונל־סוציאליסטית – בביטויים כגון ״הנאציזם של היהודים״, ״האויב הכמו־נאצי״, ״מעשים נאצי־ציוניים״ – היא סוג מסוים של הכחשת השואה, כזה המצדיק מדיניות השמדה אנטי־יהודית אך מייחס אותה לקורבנותיה.

שלישית, כמוסלמי אדוק נותר ערפאת מחויב לג׳יהאד עד אחרית ימיו. כשעלה לרגל למכה בשנת 1978 נשא נאום יוצא דופן, שבו הגדיר את המאבק ל״שחרור״ ירושלים כחובתו של כל מוסלמי. ״מכאן״, קרא, ״ממולדתו של הנביא, מערש האיסלאם, אני מכריז על פתיחת השער למלחמת הקודש לשחרור פלסטין ולהשבתה של ירושלים״. בעת אינתיפאדת אל־אקצה הסלים ערפאת את הרטוריקה הדתית שלו. שוב ושוב הביע את משאלתו למות כשהיד, ובנאום טלוויזיוני תיאר את פלסטין כ״שטח הרבאט״ – מונח דתי המציין את קו החזית בג׳יהאד נגד הכופרים. אין לתמוה אפוא על כי בספרי לימוד לכיתות ז-ח ברשות הפלסטינית מהוללים הג׳יהאד והשהאדה, מות הקדושים, במשפטים נוסח ״לנפש האצילה שתי מטרות: המוות והתשוקה אליו״, ועל כי המלחמה על כל מטר מרובע של אדמה איסלאמית מתוארת בהם כחובה דתית.

״ביום שיקבל אש״ף את האיסלאם כאורח חיים, נהיה אנחנו חייליו״ – הכריז חמאס באמנתו משנת 1988. עשור שנים לאחר מכן היה אש״ף עתיד להשתרך מאחורי האיסלאמיסטים.

Histoire des juifs de Safi-B. Kredya

Le Makhzen réitéra plus qu'en aucun autre temps le rappel des droits des juifs et de leurs enga­gements écrits dans la loi des « gens protégé

            D'après Germain Ayache, « El Akalia Elyahoudia Fi Maghrib Ma Kabla Istiamar » (« La Minorité juive du Maroc avant la colonisation »), Revue Dar Al-Niaba, n° 12, 1986, p. 11

[1]         Le sultan Moulay Hassan Ier demanda, au sujet des droits des « Ahl Eddhimma », l'avis d'un ensemble de savants dont Jaâfer Al Kettani, Mohamed Guennoun, Ahmed Bel Haj et Abdellah Al Ouadghiri. Dans leur réponse, on relève : « Le Sultan a édicté un dahir chérifien détaillant ce que les juifs ont perpétré en faits inconvenants reniant leurs engagements, et demandant aux gens du savoir ce que la loi "Chraâ" prévoit en la matière… Quand l'ordre supérieur par la grâce de Dieu nous est parvenu, nous l'avons accueilli très volon­tiers et nous avons examiné l'affaire avec attention. Nous avons constaté que les juifs "Ahl Eddhimma" ont dépassé les bornes par leurs agissements, renié leurs engagements et bafoué le pouvoir de leur gouverneur musulman, élevant leur puissance (Dieu les confonde !) par-dessus. Ils se sont déclarés les exécuteurs comme s'ils étaient les juges responsables. Ils ont atteint ce qu'ils visaient en corruption, instituant cela sur les bases de la trahison et de l'entêtement, croyant que le Prince des Croyants n'est pas vigilant et que leurs actes ne pourront être réprimés. Il est nécessaire de les punir sévèrement et de repousser leurs méfaits. S'ils récidivent, ils mériteraient les pires sanc­tions. Leurs actes sont égarements évidents et leur persévérance est un bouleversement dans la religion. La situation des "Ahl Eddhimma" est établie, et dans les registres des savants clairement inscrite, et le pacte institué par Notre Seigneur Sidna Omar, Dieu l'agrée, en est la base… » [D'après le manuscrit : « Eddourar al Jawharyafi madh al khilafa al hassanya » de Ahmed Ben Mohamed ben Hamdoun Bni Lhaj, Bibliothèque Royale, n° 512.]

À ce propos, le sultan Moulay Al Hassan affirma, à l'occasion du début du nouveau siècle de l'hégire 

« Les gens protégés ont été appelés ainsi parce qu'ils sont sous la responsabilité de l'islam, il faut les préserver et les défendre ; verser leur sang et voler leurs biens sont interdits

Et en une autre occasion, il déclara, rappelant leurs obligations 

« Ils sont tenus à des engagements et à des conditions qu'ils doivent respecter et appliquer; autrement, leur violation pourrait induire un mal auquel leur commu­nauté n'échapperait pas et de ce fait, il n'y aurait plus de protection

5.- Le Makhzen appela ouvertement les juifs, à s'adresser directement au Sultan pour exposer les abus et les plaintes. Dans ce sens, il est mentionné dans une lettre du Ministre des Affaires étrangères de Moulay Al Hassan, adressée aux juifs de Marrakech 

« Vous êtes "des gens protégés" et vous êtes de ses sujets. Le Sultan, que Dieu l'assiste, n'aime pas qu'une oppression, une injustice ou un mal vous atteignent de quiconque ; mais au contraire, il faut que vous en soyez préservés et en sûreté, vivant dans de bonnes conditions, une vie satisfaisante… Le Sultan, Dieu le glorifie, m'a ordonné de vous écrire pour que vous nous signaliez par écrit les faits vous concernant pour que je les rapporte à son illustre connaissance

אוצר מכתבים לרבי יוסף משאש ז"ל

קיז

פ׳ תזריע. ש׳ תרפ״ט לפ״ק.

רבי יוסך משאש

רבי יוסך משאש

ידידי החה״ש והכולל, כמוה״ר חיים הלוי ישצ״ו, שלום. שלום.

מכתבו ברעם ורעש הגיעני, ונחמתי כי תארתי את כבודו, ענותן כהלל, והוא קפדן יותר משמאי. מ״ש כבודו כי הללו בשערים את דרושיו, ואני געלתים ומאסתים, וכו', חולין הוא לך לומר כן, לא מאסתים ולא געלתים, רק לא אהבתים, והמהללים, לא מפיהם אנו חיין, שקבעו לעצמם גם בזה הלכתא כבית הלל, כלה נאה וחסודה, אף אם היא חגרת וסוטא (כתובות י״ז), דשנא זה מזה, ושנא גם ממי שלקח מקח רע מן השוק (שם), דהתם נפיק חורבה מדבור של אמת, והכא נפיק חורבא מדבר שקר, ואף מהשתיקה, כי נשחתים הכתובים ומאמרי רז״ל באופן אותם ׳הדרושים, ומי לגו גדול מר׳ עקיבא זיע״א, ולפעמים כשדרש באגדה דבר המעקם את הכתוב הוכיחוהו חביריו, ואמרו לו מה לד אצל אגדה וכר (חגיגה י״ד, סנהדרין ט״ז), ועוד מצאתי בשם הספרי (פ׳ דברים פרשה א׳) שר׳ יהודה ברבי דרש הפך הנראה בכתוב, ואמר לו ר׳ יוסי בן דורמסקית, למה אתה מעוות עלינו את הכתובים, ע״ש. ומה גם שהמהללים שזכר כבודו, אחר המח״ר מכבודם הרם, או שהם פתאים, או חנפים, שדברו אחת בפה ושבע בלב, וגם אני כמו הם, בדברי עם ההמון ששאלו, אבל ביני ובינו, פי ולבי שוים, ומאהבתיה דמר גליתי את אזנו, לבל יוסיף עוד לבנות בנינים ע״פ הסודות והספירות, שאין מכיר .בהן אף אחד מעיר, כי הרבנים והחכמים עוסקים רק בש״ס ובפוסקים, וההמון בתהלים ומשניות ערומות בלי אף פי׳ המלות, ובסוד״ך אל תבא נפשם, כי אין מבין סודותיה וחסרון ההבנה מביא לידי חשד שאפשר שאינם סודות רק דברים בדויים מלב חלילה, כי אין יודע ואין מכריע, ועל כגון זה שמעתי מחכם אחד אשכנזי עובד אורח, על איש שהלך למקום שאין .בהם יודע סודות, ושאל אותו רב המקום, אם הוא חכם בש״ס או בפוסקים, והשים לאו, אם יש לו כסף, והשיב לאו, רק מכיר הרבה בסודות, ואמר הרב דרך הלצה, זהו מ״ש ירמיה, אל יתהלל חכם, והוא אינו חכם, כי צריך לאמת דבריו בחכמתו, ואי אפשר לשקר, וכן עשיר, וכן גבור, אי אפשר להם לשקר, כי המבחן לפניהם, כי אם בזאת יתהלל המתהלל, אף שאין בו, כשיאמר השכל ויודע את ה׳, דהיינו שהוא בעל סודות [כמו שהם אומרים, שהם הם היודעים את ה׳], ואין מי שיכחישם, כי כל הקהל אינם יודעים סודות, ע״כ. וכן להפך, אין מי שיאמין בדבריהם, רק בספק ובחשד הם עומדים.

וכן ענין בגמטרייאותיו אם יהיו הפך המסורת, הוא קשה מאד, ולדעתי המעט, אמורא רבה איכא, דלא נעלם מעיניה דמר, שכמה דיני התורה תלויים לחסיר ויתיר, והדבר הגדול של מסירת קביעות המועדים ביד בית דין, אפילו שוגגים אפילו מזידים, נקראו במועדם, הוא נשמע מחסרון וא״ו של תקראו אתם במועדם, אתם כתיב, כמ״ש בר״ה דף כ״ה ע״א, ע״ש. וא״כ היאך נוכל לחדש חדושים הפך המסורת ן ואף שיש מרז״ל דס״ל יש אם למקרא כמ״ש בסוכה דף ו׳ ע״ב, ובכמה מקומות, מ״מ לא עקרו המסורת לגמרי, ולא הוסיפו שום אות בפועל, ואך כבודו בגמרייאותיו, הוא מחסר ומוסיף בפועל, ועושה בכתובי׳

כאשר לבו חפץ, ואין אלו חדושים, רק הדושים. ומ״ש כבודו, כי לא הבנתי את ערכם, ולא את טעמם, לכן מאסתים וכו', כן הוא ידידי, לא מצאתי להם לא ערך ולא טעם, ולכן לא אהבתים, והנה לפניך ידידי הרב הגדול כמוהר״ר רפאל אנקאווה ישצ״ו, קרא נא לפניו שנים שלשה עמודים, ואמור לו שיחוה לך דעתו באמת הגמור בלי שום חונף חלילה, ובטחוני חזק, שיאמר לך כדברי, ואם לא אמר, איני אחראי לו, הנר׳ לע״ד כתבתי, ועל שאר דבריו אין להשיב, כי נאמרו בעידן רתחא, ואחר הרעש, יתחרט עליהם, ושלום.

אני היו״ם ס״ט

הרב יעקב משה טולידאנו. מנהיגותו הרבנית-פוליטית-ד"ר משה עובדיה

הרב יעקב משה טולידאנו. מנהיגותו הרבנית-פוליטית של הרב הראשי לת"א יפו ושר הדתות – ד"ר משה עובדיה

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 135 מנויים נוספים

אוקטובר 2015
א ב ג ד ה ו ש
« ספט   נוב »
 123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

רשימת הנושאים באתר