ארכיון יומי: 8 באוקטובר 2015


טללי אורות בתורת רבנו "אור החיים" הק' לשבת פרשת "בראשית".

טללי אורות בתורת רבנו "אור החיים" הק' לשבת פרשת "בראשית".Asilah

מאת: הרב משה אסולין שמיר.

"בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ" (בראשית א, א).

  רבנו "אור החיים" הק' פותח את התורה בשיר, וחותמה בשיר, כאשר לאורכה ולרוחבה, הוא שוזרה בסגנון שירי, ציורי, מטאפורי וקבלי,

כיאה לנשמתו הטהורה, הקדושה והאצילה שחוצבה מעולם האצילות, ובכך הולך בדרכו של משה רבנו שכתב את התורה מתוך שירה ככתוב:

"ויכתוב משה את השירה הזאת ביום ההוא – וילמדה את בני ישראל". (דברים ל"א כב).

"בעזר יוצר אורה / אבאר פירוש התורה / לייחד שמו הנורא.

אשר עשני מראשית / ויעצני וקראני ראשית /

 לעסוק בנועם ראשית / אתחיל לבאר ספר בראשית".

               נ-פתחו ה-שמים ו-אראה מ-ראות א-לוקים".{ר"ת א-מ-ו-נ-ה}

 (שיר פתיחה לפירוש "אור החיים" לתורה מאת רבנו חיים בן עטר זיע"א).

"מבאר אנוכי תורה הקדושה / שקיבל מסיני רבנו משה.

 הגבר! בי תחדד עשתונותיך / בפירושי שום תשים בינותיך.

במראה מקום תן עיניים / ויאירו באור החיים.

 ואז תיוושע מאלוקי השמים / ברוב עושר ושנות חיים.

 ברכות יחולו על ראשך/ כאשר תאווה נפשך".

(השיר בו חותם רבנו "אור החיים" הק' את פירושו לתורה).

רבנו "אור החיים" הק' פותח את פירושו לתורה בשיר בו הוא מדגיש שרק בעזר ה' יתברך, הוא זכה לבאר את התורה. וכדברי קודשו: "בעזר יוצר אורה / אבאר פירוש התורה". כלומר, עלינו להתפלל לקב"ה שיצר את התורה, שיהיה בעזרנו בלימודה. את התורה מדמה רבנו ל"אורה" בבחינת "כי נר מצוה – ותורה אור".

זוכר אני שכאשר הוינא טליא בתלמוד תורה "זכור לאברהם" ע"ש סבי כמוהר"ר חכם אברהם אסולין זצ"ל ששימש כרב ומו"ץ במחוז בני מלל שבמרוקו, פתחנו את סדר הלימוד מידי בוקר בשירה אדירה בה השתתפו כל התלמידים: "עזרנו בשם  ה' עושה שמים וארץ…". בנוסף, רבנו אוה"ח הק' מדגיש שיש ללמוד מתוך "ייחוד שמו הנורא" כדברי רבי אלעזר בזוהר הקדוש (חלק ג, נ"א): בכל מעשי האדם, צריך שיהיו כולם לשם הקדוש {תרגום מארמית}. על כך כותב רבנו אברהם אזולאי  {זקנו של רבנו החיד"א} בספרו "חסד לאברהם" (מעיין ז' נהר כח): "העסק בתורה יהיה  על כוונת קישוטי השכינה לייחדה עם קודשא בריך הוא שזו תורה לשמה".

רבנו מציין גם, שעם ישראל הנקרא "ראשית", נבחר "מראשית" לפני בריאת העולם כדברי המדרש: "ישראל עלו במחשבה קודם לבריאת העולם" (בראשית רבה א, ד).

רבנו אוה"ח הק' מדגיש בשיר בו חותם את התורה, שרק ע"י עמל בתורה, נוכל לזכות להאיר באור החיים. וכדברי קודשו בשיר: "הגבר! בי תחדד עשתונותיך / בפירושי שום תשים בינותיך. במראה מקום תן עיניים / ויאירו דברי באור החיים". בכדי להגיע להשגות גבוהות בעולם התורה, עלינו להתגבר {"הגבר"} כארי, ול"חדד את עשתונותינו" = להתרכז ולהתמקד ברעיונות התורה אותה אנו לומדים. כמו כן, עלינו לעיין היטב במקורות הרבים – "במראה מקום תן עיניים" –  היות וכל רעיון תורני/אלוקי מבוסס על מקורות רבים אותם קבלו חכמי ישראל במעמד הר סיני, כל אחד לפי שורש נשמתו. רק אז נוכל להאיר בתורת חיים ככתוב בשיר: "ויאירו דברי באור החיים".  בשירת "האזינו", מדריך אותנו משה רבנו איך ללמוד ולקיים את מצוות התורה: "שימו לבבכם – לכל הדברים אשר אנוכי מעיד בכם היום" (דברים ל"ב מו). משה רבנו מדגיש שיש לשים לב בבואנו לעסוק בתורה.

בפירושו לתורה הוא מדגיש שכל אדם באשר הוא, יוכל לעלות ולהתעלות בתורה, וכל זאת בתנאי "קטן" שישקיע בלימוד בבחינת "לפום צערא – אגרא". וכדברי קודשו: "כי האדם יכול להשיג מה, כפי התעצמותו בתורה… אפילו יהיה במדרגה שאין למטה ממנה. אם יטרח – ישיג הדרגות עליונות כפי שיעור היגיעה". (רבנו אוה"ח הק' ויקרא כב, יב).

"מחדש חודשים" (מתוך הברכה החותמת את ברכת הלבנה). בעל "דגל מחנה אפרים" אומר שכשם שהקב"ה "מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית" על פי התורה, היות וכידוע, "קודשא בריך הוא הסתכל באורייתא, וברא עלמא" כדברי הזוהר, כך בהתחדשות מעשי בראשית בכל יום.  כנ"ל גם בהתחדשות חידושי התורה ע"י בני ישראל בכל יום בבחינת "אל תקרא מחדש חודשים, אלא מחדש ח-י-ד-ו-ש-י-ם. תלמיד חכם העמל בתורה, זוכה לחדש בה חידושים, ולהתחדש בעבודת ה' כדברי רבנו נחמן מברסלב: "…ותרחם עלי, שלא אפול לידי זקנה לעולם. שלא תהא עבודתך זקנה וישנה אצלי לעולם. רק אזכה לחדש עצמי בכל יום ובכל עת ובכל שעה לחדש כנשר נעורי, להתחיל בכל פעם מחדש".

משה רבנו מסיים את התורה במלה "ישראל" דבר הרומז שלכל יהודי יש אות בספר תורה.
י-ש-ר-א-ל = נוטריקון של: יש שישים ריבוא אותיות לישראל. לכן בשעה שמגביהים את ספר התורה לפני או אחרי הקריאה, רצוי להתמקד במלה הפותחת באות הראשונה של השם הפרטי.

לאלה ששמם משה אין שום בעיה למצוא את השם במילואו ותפארתו. 

"ב-ר-א-ש-י-ת"

"בראשית" – מלת המפתח הפותחת את ספר תורת ה', טומנת בחובה סודות עילאין קדישין ככל מלה אחרת בתורה, וכדברי רבנו "אור החיים" הק': "אותיות התורה ספורות, וכל אות מגדת הלכות ונפלאות… כאשר יסד בה האדון בחכמה רבה בשבעים פנים וארבעה אופנים ול"ב נתיבות". (רבנו אוה"ח הק' שמות לא, יג).

המלה "בראשית" פותחת באות ב בבחינת ב-ראשית, כדי להראות שלכל ביטוי בתורה יש ב' התחלות, ב' פירושים ויותר, כאשר הדרך הראשונה היא הפשט עם כל ההסתעפויות ממנה להלכה וכו', והדרכים האחרות הם הרמז, הדרש והסוד, והמשמעויות הרבות להלכה.

רבנו "אור החיים" הקדוש כתב כב' פירושים לפסוק הראשון ובעיקר למלה בראשית, כנגד כב' אותיות בהן נכתבה התורה. בפירוש ד' הוא כותב: "דע כי רשות לנו נתונה לפרש משמעות הכתובים בנתיבות העיון ויישוב הדעת, הגם שקדמונו ראשונים ויישבו באופן אחר. כי ע' פנים לתורה, ואין אנו מוזהרים שלא לנטות מדברי הראשונים, אלא בפירושים שישתנה הדין לפיהם, ולזה תמצא שהאמוראים, אין כוח בהם לחלוק על תנאים במשפטי ה', אבל ביישוב הכתובים ובמשמעות, מצאנו להם בכמה מקומות שיפרשו באופן אחר".

דברים דומים מביא רבנו בהקדמה לפירושו לתורה: "וכבר גליתי דעתי שאין אני חולק חס וחלילה על הראשונים, אפילו כמלוא נימא, אלא שהרשות נתונה לדורשי התורה לעובדה ולזרעה אור זרוע לצדיק. וארץ החיים מעלת פירות לכל זרע זרוע אשר יזרע בה בעלה בן תורה. רק לדבר הלכה… לא ישנו".

להלן דוגמאות מפירושו לפסוק הראשון:

פירוש ה': "בראשית – שיכוון ברוך הוא לומר בשביל תורה שנקרת ראשית. ופירוש בי"ת של ב-ראשית, היא בי"ת הסיבה. ומעתה מי שזכה בתורה, זכה בכל העולם, ומי שלא זכה בתורה, אין לו ליהנות מהעולם".

בוצינא קדישא הלא הוא רבי שמעון בר יוחאי, כתב על הפסוק הראשון ובעיקר על המלה "בראשית", 70 תיקונים {פירושים} בהם השתתפו: רעיא מהימנא {נשמת משה רבנו}, אליהו הנביא שהופיע פעמים ביום, ונשמות מעולם האמת ככתוב בהקדמה לתיקוני הזוהר: "והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע". והמשכילים – איליין רבי שמעון וחברייא. יזהירו – כד אתכנסו {התאספו}… אליהו הנביא, וכל נשמתין דמתיבתאן ולכל מלאכיא", {נשמות מישיבה של מעלה של הקב"ה, וכן נשמות מישיבה של מטה של המלאך מט"ט}. (מתוק מדבש).

רבנו יעקב אבוחצירא  כתב רז פירושים  כנגד המלה "אור" שבפסוק "ויהי אור". = רז

רבנו מכלוף אבוחצירא כתב בספרו "מאין יבוא" תרי"ג פירושים, מהם לומד תרי"ג מצוות.

הגאון מוילנא כתב בפירושו לתיקוני הזוהר (ריש תיקון ל"ב) "ובכל התורה נכלל כל מה דהוי ויהוי = {מה שהיה ומה שיהיה, והכל נכלל בז' ימים הראשונים. וכולו נכלל בפ' הראשון בז' תיבות. ונכלל גם כן בתיבה ראשונה בראשית.

את הדברים הוא אמר בסעודת פדיון הבן. מיד שאלו אותו: איך מצוות פדיון רמוזה במלה בראשית? תשובתו: בראשית: ב = בן. ר = ראשון. א = אחד. ש = שלושים. י = יום. ת = תפדה.

המלה "בראשית" מהווה בעצם דוגמית לכל מלה בתורה אותה ניתן לפרש בשני מיליון וארבע מאות אלף פירושים,

 לפי החלוקה הבאה: שש מאות אלף כנגד הפשט. שש… כנגד הרמז. שש… כנגד הדרש, ושש… כנגד הפרדס.

לאור כל זאת, חובה נעימה לנו להגות בתורתנו הקדושה מתוך קדושה וטהרה, תוך פתיחת צוהר לכל תיבה, וכך נזכה שיקוימו בנו דברי דוד מלכנו: "גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך" (תהלים קיט, יח).

"שבת בראשית".

"ויברך אלוקים את יום השביעי – ויקדש אותו" (בראשית ב, ג)

אחת השאלות בהן התלבטו חכמים הייתה: במה הקב"ה בירך-"ויברך" את יום השביעי?, ובמה קידש-"ויקדש" את יום השביעי = השבת?

רש"י מפרש: בירכו במן שירד לישראל במשך ששת ימי השבוע,  וקידשו בכך שהמן לא ירד בשבת.

הוא מסתמך על המדרש (בראשית רבה יא ב): "רבי ישמעאל אומר: "בירכו במן שכל ימות השבוע היה יורד עומר אחד לגולגולת, ובערב שבת שני עומרים, וקידשו במן, שלא היה יורד בשבת…".

רבנו סעדיה גאון: הברכה והקידוש לשומרי השבת שיהיו מבורכים ומקודשים.

רבנו אברהם אבן עזרא:  הברכה – "תוספת טובה. ביום הזה תחדש בגופות דמות כוח בתולדות. ובנשמות {יורגשו} כוח ההיכר והשכל. "ויקדש". "שלא נעשתה בו עבודה כמו חבריו".

רבנו הרמב"ן: "כי הברכה בשבת היא מעין הברכות, והוא יסוד העולם.  ויקדש, כי ימשוך מן הקודש"

רבנו הספורנו: "בירכו בנפש יתירה לאור באור החיים".

רבנו "אור החיים" הקדוש: השבת הוא היום המקיים את העולם, וממנו משתלשל השפע לששת ימי השבוע. ולכן "בירכו שלא יחסר טוב. ועוד שהוא יתר על שאר הימים ע"י… ג' סעודות". (רבנו אוה"ח בראשית ב, ג).

הוא טוען שבעצם קיומו של העולם תלוי בעבודה שאדם עושה, ולכן ברך וקידש את השבת בכך שיהיה שונה משאר הימים ותשרה בו ברכה למרות שאין עושים בו מלאכה. בפרושו הוא מסתמך על הזוהר הקדוש בפרשת יתרו פ"ח ע"א לכתוב: "זכור את יום השבת לקדשו" רבי יצחק אמר : "ויברך אלוקים את יום השביעי…- כל הברכות של מעלה וכל הברכות של מטה, תלויות ביום השביעי… משום שמאותו יום השביעי מתברכים ממנו כל ששה ימים עליונים. וכל אחד ואחד מאלו השישה ימים נותן מזונו למטה בעולם הזה. כלומר כל אחד ביומו מקבל ברכה מאותה ברכה שהתברכנו בה ביום השביעי, ולכן כל מי שהוא בדרגה של אמונה בהקב"ה ומאמין בהשפעת השבת על כל ימי החול, צריך לסדר את סעודות השבת שבזכותן יתברך הלחם כל שישה ימים" (תרגום לדברי הזוהר) כן יהיה.

הוא גם טוען שהקב"ה ברא את העולם וייעד אותו לעמוד רק שישה ימים ויוכל להמשיך לעמוד רק במידה ותשמר השבת. כלומר, בזכות השבת העולם מתקיים.  הוא מסתמך על דברי הגמרא במסכת שבת קי"ט ע"ב. "אמר רב המנונא כל המתפלל בערב שבת ואומר "ויכולו…", מעלה עליו הכתוב כאילו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית, שנאמר "ויכולו". אל תיקרא ויכלו בקובוץ, אלא "ויכלו" בפתח מתחת לכ'. כלומר "ויכלו" – הקב"ה וגם שומרי השבת המקדשים "ויכלו השמים וכו" .

רבנו "אוה"ח הק' שואל איך אני יכול להיות שותף במעשה בראשית בעשיה שנעשתה לפני אלפי שנים? מכך הוא לומד שבעצם בכל שבוע אנו זוכים להעמיד את העולם מחדש עם הקב"ה ובכך אנחנו נהיים שותפים עם הקב"ה בכך שאנו שומרים את השבת ומקדשים ואומרים: "ויכלו השמים והארץ וכל צבאם….."  

רבנו "אור החיים" הקדוש אומר שלאורך הדורות שמרו את השבת החל מאדם הראשון, בנו שת, מתושלח , נח, שם, אברהם יצחק ויעקב וכו'. ברגע שהשבת לא תישמר חלילא, העולם לא יוכל להתקיים.

"ויברך אותם אלוקים לאמר:

 פרו ורבו ומילאו את המים" (בראשית א' כב')

רבנו "אור החיים" הקדוש אומר שהקב"ה מברך את שרץ המים כמו הדגים וכו' והוא שואל מדוע דווקא את שרץ המים הוא מברך ואילו את הבהמות, הקב"ה אינו מברך.

תשובתו לכך היא: הפריון במים הוא מנוגד לחוקי הטבע, היות והמים קרים ואילו בשביל לרבות צריך את חום הגוף,  וכדברי קודשו: "וכפי זה הדגים אין להם מציאות כפי טבע הקבוע בנבראים להוליד, אשר על כן חזר ה' במאמרו הנכבד ובירכם… שיוכלו להוליד ולא תמנעם קרירות המים … אלא בתוך המים יעשו פרי"

המסר מכך הוא: כמו שהדגים מתרבים שלא על פי הטבע, אלא על פי נס אלוקי, כך בכוח התפילה, גם העקר יכול להוליד בכוח התפילה כמו אצל חנה שאמרה לקב"ה: אתה בראת נשים שיוכלו ללדת, אם כך גם אני רוצה ללדת. כנ"ל אצל האימהות שהיו עקרות וילדו בכוח התפילה – ולכן בכל מצב, יש לפנות לקב"ה – אין ייאוש בעולם כלל.

"משיב הרוח – ומוריד הגשם"

השבת הרוחניות – ע"י הורדת גשמיות.

"משיב הרוח ומוריד הגשם" אותה מתחילים לומר בשמחת תורה הצמודה לפרשת "בראשית", והמלווה אותנו לאורך גשמי החורף שיבואו עלינו לטובה ולברכה. מסביר רבנו אברהם אבן עזרא כך:

כדי להשיב לעצמנו את הרוח = הרוחניות, יש להוריד מעצמנו את הגשמיות.

רבנו "אור החיים" הק' מספר לתומכים בישיבתו "מדרש כנסת ישראל" בירושלים, ובראשם "כמה"ר משה ברוך קראוואליו, על הרוחניות לה זכה בשמחת תורה בישיבה: "ויום שמחת תורה הייתי אני חתן תורה מסיים… וכל הרבנים והחסידים מרקדים לפני התורה בכל עוז ותעצומות – והייתה הארה גדולה אשר כמוה לא נהיתה". באותה איגרת, הוא גם תיאר את חוויתו הרוחנית לה זכה בתפילת יום הכיפורים, וכך הוא כתב: "ותיכף הלכנו לבית הכנסת, וראיתי הארה גדולה בשעת כל נדרי…. ובשעה שפתחתי את ההיכל – ממש היה בעיני כפתיחת שערי גן עדן, בכל כך הארה שהייתה בבית הכנסת".

זהו בעצם המסר המרכזי של נ"ב = 52 ימים מר"ח אלול ועד שמחת תורה בהם נסינו לעבוד את ה' מתוך יראה בחודש אלול, ראש השנה וכיפור, ומתוך שמחה בעבודת ה' בסוכות, כאשר הבסיס המרכזי הוא יציאה מדירת קבע לסוכת עראי תוך הסתפקות במועט, ורק כך זוכים לשמוח בשמחת תורה ולאורך השנה.

52 ימים * 7 = 364 ימים בשנה = השטן = 364. בימים הנ"ל שולט השטן = היצר הרע, פרט ליום כיפור שהוא היום ה- 365 החותם את השנה, בו אין שליטה לשטן. לימוד תורה מתוך שמחה, ממיס את היצר הרע בבחינת "בראתי יצר הרע – בראתי תורה תבלין".

פועל יוצא מהדברים הנ"ל, כדי לעלות ולהתעלות ברוחניות, יש למעט בגשמיות, וזה הבסיס בעבודת ה'. זה גם בריא לגוף, היות ורוב המותרות בעולמנו התעשייתי כמו ממתקים, עוגות, גלידות, שתיה חריפה, מוגזת וממותקת – יודע כל בר בי רב לאילו נזקים גופניים הם גורמים. כנ"ל לגבי ההתעסקות היתירה במחשבים ובסמרטפונים, דבר הגורם לנזקים רוחניים רבים כמו לשון הרע – והרי קדשנו את הערבה בארבעת המינים המסמלת את השפתיים. ואיפה השארנו את הכתוב "ולא תתורו אחרי לבבכם" – הלב החומד אותו מסמל ידידנו האתרוג. מה עם המשך הפסוק "ואחרי עיניכם" – העיניים אותן מסמלים ההדסים, ואוי למה שניתן לראות במכשירים הנ"ל, המהווים מכת הדור. כנ"ל לגבי הלולב המסמל את עמוד השדרה ואת הצורך של כל אחד מאתנו לשמור על עצמאותו וזקיפת קומתו בעבודת ה', ולא להיגרר אחרי פסיכולוגיית העדר.

"אראנו נפלאות"

לרבנו חיים בן עטר – מחבר הפירוש "אור החיים" לתורה.

"ושאבתם מים ב-ש-ש-ו-ן"

 נס המעיין בזכות רבנו אוה"ה הק'.

"ורוח אלוקים מרחפת על פני – המים". בסאלי עיר הולדתו של רבנו חיים בן עטר בעל הפירוש "אור החיים" הק', התגורר יהודי עשיר בשם ישועה ששפורטס. היהודי שלנו החליט להתעשר עוד יותר, וקנה פרדס גדול מאחד הישמעאלים. הפרדס היה מפורסם בטיב פירותיו כגן רווה אשר בירך ה', היות ושני מעיינות מים זכים היו צמודים אליו. לאחר כחודשיים, המעיינות התייבשו וכל השקעתו הכלכלית עמדה לרדת לטמיון.

כדרכם של יהודי מרוקו הפונים לחכם בעת צרה, גם ישועה בעל הפרדס החליט לפנות לצדיק שיעתיר עליו לפני בעל הרחמים. הוא ניגש בדחילו ורחימו לרבנו חיים בן עטר שהיה ידוע ומפורסם בקדושתו וכפועל ישועות, שיוציא אותו מהמצר. ביושבו ליד רבנו, החליט להרוות את צימאונו מכד המים שהיה על השולחן. בלגימה אחת, גמע את מלוא כוס המים. רבנו שם לב שהאורח, לא בירך על המים "שהכל" וגם לא "בורא נפשות".

נענה הרב ואמר: כעת מבין אני מדוע המעיינות התייבשו. כל זמן שהמעיינות היו ברשות הישמעאלי, המים לא תבעו את עלבונם. כעת שעברו לרשות יהודי, המים חשקה נפשם שתזכה אותם בברכה לקב"ה, בבחינת "אנן בעינן למהווי קריבא למלכא". {תרגום: אני מבקש להתקרב למלך העולם}. רבנו ברוח קודשו,  הביא לו מקרא מפורש מהנביא ישעיה: "ושאבתם מים ב-ש-ש-ו-ן ממעייני הי-ש-ו-ע-ה" (ישעיה יב, ג). ראשי התיבות של המלה ב-ש-ש-ו-ן = ב'רכות ש'תים: ש'הכל ו'בורא נ'פשות, ואז יקוים בך המשך הפסוק "ממעייני ה-ישועה". כשמך.

ישועה אכן קיבל על עצמו להקפיד לברך, וגם להעמיד שומר ליד המעיין שיורה לאנשים לברך בכוונה לפני, ואחרי ששותים מהמעיין. רואים אנו שבזכות רבנו, ובזכות הקבלות שקיבל על עצמו ר' ישועה, המעיינות חזרו לנבוע.

המקור לסיפור: (אוצר המכתבים לגאון הרב יוסף משאש זצ"ל – רב ראשי לתלמסן באלג'יר, אב בית הדין במקנס שבמרוקו. עם עלייתו ארצה, התמנה לרב ראשי לחיפה. פרסם 48 ספרים. את הסיפור הוא שמע מהגה"ק רבי רפאל אנקווא זצ"ל המלומד בנסים. הסיפור הנ"ל מופיע  גם בשו"ת "עמק יהושע" מאת זקן רבני מרוקו בארץ, חבר בית הדין הגדול בירושלים, ולפנים ראב"ד מארקש במרוקו, הגאון הרב יהושע ממן שליט"א שפרסם ספרים רבים). 

בברכת התורה וישועה לשנה החדשה:

התשע"ו = תשועה

משה אסולין שמיר   052-3240298   shamir240298@gmail.com

לע"נ אמו"ר הצדיק רבי יוסף בר עליה, סבא קדישא הרה"צ אברהם בר אסתר. סבא רבא המלוב"ן רבי מסעוד אסולין זיע"א.

לע"נ א"מ זוהרה בת חנה. חנה בת מרים. עליה בת מרים. חנה בת עליה. בתיה בת קנדוב. קנדוב בת שושנה ע"ה.


מפטיר והפטרה פרשת בראשית בנוסח יהודי מרוקו

מפטיר והפטרה פרשת בראשית בנוסח יהודי מרוקו

איתמר מלכא

פריחא בת יוסף: משוררת עברייה במרוקו במאה ה־18

1 – שירה ופיוט ביהדות מרוקו – יוסף שטרית – עמוד 147פריחא המשוררת.אלישבע שטרית

פריחא בת יוסף: משוררת עברייה במרוקו במאה ה־18

הציור פרי מכחולה ובאדיבותה של ד"ר אלישבע שטרית

בקרב החוקרים רווחת הדעה, כי היצירה הספרותית והרוחנית של יהדות צפון־אפריקה, ובמיוחד השירה והפיוט בעברית, יצירה גברית היא. ז׳נר ספרותי זה בצפון-אפריקה, שראשיתו בפיוטים למועדים של יהודה אבן קוריש מתאהרת, כולל, על פי אומדן זהיר, יותר מארבעת אלפים שירים שונים: פיוטים, קינות, בקשות, תוכחות, שירים אישיים ושירים לימודיים, תרומתם של מאה משוררים מזוהים ויותר. מקומן של הנשים ביצירה ענפה זו, שרובה ככולה מחכה עדיין לגואל, אינו ידוע. אף השירה העממית בערבית יהודית, שנשתמרה בחלקה הגדול הודות למסירתה מאם לבת במשך דורות רבים, אינה זוכה לשימת לב נאותה של החוקרים. אמנם המשותף לשירה זו ולמסורות שנשתמרו בפי הנשים המוסלמיות השכנות מרובה יותר מהמפריד ביניהן, אך תרומתה המקורית של האישה היהודייה במרוקו לתחום זה אינה מוטלת בספק.

גם בתחום החינוך היהודי המסורתי בצפון־אפריקה נהוג להדגיש, כי בנות מעטות מאוד זכו ללימוד פורמלי של קרוא וכתוב, פרט למקרים מיוחדים – בנות רבנים או נשותיהם שידעו פרק במקרא ובתפילה. דעה חד־משמעית זאת בדבר חינוכה ומעמדה של האישה ביצירה העברית במרוקו בפרט ובצפון־אפריקה בכלל נהפכה למוסכמה מושרשת: אך מצויים ממצאים העשויים לערער אותה.

תוך כדי סקירת מאות כתבי־היד שבספריות ציבוריות ופרטיות בארץ ובעולם, הכוללים שירים בעברית ובערבית יהודית מצפון־אפריקה, גיליתי בסטרסבורג כתב יד עברי ממרוקו ובו שיר בקשה, אשר כל הסימנים מעידים עליו שהוא חובר בידי משוררת עברייה שחייתה, כמסתבר, במרוקו במאה ה־18, או לכל המאוחר בהתחלת המאה ה־19. כתב־יד זה נמצא באוסף פרטי השייך ליוצא קהילת מכנאס, שמשפחתו העמידה מתוכה דורות רבים של רבנים ותלמידי חכמים במרוקו. לפי הקולופון, החוזר פעמים מספר בכתב־היד, הועתקו הבקשות לחול ולשבת ומעט הפיוטים והטקסטים הנוספים בפרוזה במכנאס בשנת תר״ו(1845/6) בידי ״הצעיר/ הבחו״ן [=הבחור ונחמד] סמחון בן שלמה בן משה בן יצחק חלואה״. סמחון חלואה, בן למשפחה של רבנים ומשוררים, שפעלו במשך דורות במכנאס ומחוץ לה, נהיה לימים רב במכנאס, ואחר־כך באוהראן/והראן שבאלג׳יריה, ושם הוא נפטר בשנת תר״ס (1899/1900).

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 135 מנויים נוספים

אוקטובר 2015
א ב ג ד ה ו ש
« ספט   נוב »
 123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

רשימת הנושאים באתר