ארכיון יומי: 23 באוקטובר 2015


עליית יהודי האטלס-יהודה גרניקר

יהודי האטלס 555

בשעה 11.00 הגיע לנמל יהודה ברגינסקי, חבר הנהלת הסוכנות וחבר הכנסת חזני. מר ברגינסקי שאל את אנשי דמנאת, על ידי מי הוקם ארגונם ומי היה הראשון שטיפל בהם. הם הודו כי היה זה מר גרינקר. לעומתו טען חבר הכנסת חזני שאין זכות למנוע ממישהו ללכת למקום שהוא רוצה בו. ובאם אנשים אלה החליטו שהם רוצים להיות במשואה צריך להעבירם לשם. הוא גם איים לצאת בהתקפה ציבורית בכנסת, ובכל דרך אחרת.

אחרי דיון ממושך סוכם להעביר האנשים למקום ניטרלי – לשער העליה. שם ישארו עד אשר תיפול ההכרעה, לאחר בירור שיתקיים בהנהלת הסוכנות.

עוד באותו יום הועברו רוב אנשי דמנאת לשער העליה. למחרת היום הופיע " הצופה " בכותרת רעשנית כי הסוכנות ניסתה להעביר עולים דתיים לחרובית בניגוד לרצונם. המאמר היה מלווה בדמגוגיה זולה. למחרת הוצא בשמנו " גילוי דעת " על נסיונות החטיפה וציד נפשות הנעשים על ידי אנשי הפועל המזרחי.

בכך לא נסתיימה המערכה. הפועל המזרחי החליט כנראה להרחיב את פעולתו מבלי לברור באמצעים. חיפש ומצא. הארגון מאיית בוגמאז עלה על הקרקע ב-22 במאי. חגיגת העליה על הקרקע אשר עמדה להתקיים ב-24 בחודש זה ואשר הוכנה לכל פרטיה, בוטלה בגלל מותו של י. א. וולקני.

למחרת היום הופיעה משלחת ממושב עוצם בפני חנוך הילמן ובראשה מסעוד יפרח ותביעה בפיהם – להוציא את המדריכים מהמושב. כפעולה משלימה הופיע מאמר בעמוד הראשון ב " הצופה " : " מתיישבים דתיים במושב עוצם, בחבל לכיש, מפגינים ותובעים להעבירם למושב של הפועל המזרחי " המאמר היה מלווה גוזמאות, עלילות שווא והסתה שלוחת רסן.

אנחנו החלטנו לא להיכנע לסגנון זול זה שאנשי הפועל המזרחי מעוניינים לגרור אותנו אליו. יצחק קורן העביר אליך קטעי העתונים הנוגעים לפרשה זו. לדעתנו הפועל המזרחי פתח במערכה זו משתי סיבות :

1 – להופיע בקרב הציבור הדתי לקראת הבחירות, בשם המלחמה למען הדת.

2 – לתבוע מם המחלקה להתיישבות יותר מקומות להתיישבות, למעלה מן האחוז שהוקצב להם – קרי עשרים אחוז.

אנחנו מצידנו משתדל שלא להכניס העולים לקלחת מפלגתית כפי שרוצה לעשות זאת הפועל המזרחי "

גרשון צוקר.

בתאריך י"ג בסיון תשט"ו 3.6.55 כותב לי יצחק קורן :

" בוודאי קיבלת את מכתבנו מ-26 במאי, בו פרטנו לך את פרשת תעלולי הפועל המזרחי, ואתה יכול להיות סמוך ובטוח שידענו לענות בצורה תקיפה של דברי ההשמצה.  השתמשנו בהסברת העניינים בכל החומר אשר שלחת לנו וגם במכתבו של עמוס רבל.

אחרי מעשי הפיתוי סרבו 27 משפחות מדמנאת לעבור לחרובית ואז העבירו אותם לשערי העליה. פירצה דומה נעשתה בארגון אשר עבר לעוצם ( לכיש א' ). חלק מן המתיישבים הוסת והאנשים השתתפו בהפגנה בתל אביב ובירושלים בפני המוסדות.

אחרי התגובה החריפה של התנועה, החלטנו לברר בעצם מי רוצה להצטרף להפועל המזרחי ולהעבירם לשם כי הנקודה תישאר צמודה לתנועת המושבים. בימים אלה תצא משלחת כדי לעשות המיון בעוצם. למותר להדגיש את הרעל וההרס ששיטות כאלה בהן נוקט הפועל המזרחי עלולות להכניס בקרב העולים. בימים האחרונים הם נרתעים מפני דעת הקהל.

אני מצרף בזה קטע מפגישת העתונאים שקיימנו בעניין זה. בלי להיכנס לפרטים ברצוני להגיד לך שאם כי עלולים אנו להפסיד כמה משפחות, חשוב לנו וברור שהמערכה הציבורית ומעמדנו בקרב ההתיישבות לא יתערער ".

יצחק קורן.

בקובץ עשור למושבי העולים, מסכם יצחק קורן הפרשה בזו הלשון :

" עם התחלת ביצוע מפעל העליה של תושבי כפרי ההרים שבמרוקו, התחילו נציגי הפועל המזרחי – תחילה במרוקו ואחר כך במרסיי – בפעולה לפתות את עולי הכפרים מהאטלס שלא להצטרף לתנועת המושבים, בנימוק כי במסגרת זו לא יובטחו להם השירותים הדתיים, וכי בשל כך עליהם לתבוע את העברתם למושבי הפועל המזרחי.

הסתה זו אם כי רק קבוצות קטנות נתפסו לה, השפעתה הייתה הרת סכנות משום שהוכנסה ללבם של העולים מהאטלס הדעה, כי לרגל ציד הנפשות שהוחל סביבם, נוח יהיה להם לבוא למוסדות בכל מיני תביעות ודרישות.

עולים שקטים אלה, ספוגי הכיסופים לגאולה זועזעו עד עומק נפשם למראה השיטות אשר בהן נקטו נציגי הפועל המזרחי במרוקו. הדבר הגיע עד לידי כך שסוכם לפנות לרב הדיין במראכש שיפסוק אם מוצדקת ההסתה המנוהלת נגד תנועת המושבים, ובשם הדת כביכול.

למרות פסק דינו של הרב נגד מעשיהם של אנשי הפועל המזרחי הוסיפו אנשים אלה בדרך הנפסדת שהתחילו בה…והדברים הגיעו לשיא, בהתנהגותם עם אנשי דמנאת, בנסותם לפלג את הארגון עוד במרוקו על ידי נציג תנועת המושבים.

בנמל חיפה שידדו מערכה על 27 משפחות מדמנאת ושלחו תועמלנים במדי משטרה להסית העולים עוד לפני רדתם מהאניה. לארח פרשת עולי דמנאת באה פרשת אנשי עוצם בלכיש. שלושה ימים בלבד לאחר הגיעם למקום התיישבותם, כבר ידעו מתיישבי עוצם, מושב המשתייך לתנועת המושבים, להגיע " בכוחות עצמם " לתל אביב ולהפגין לפני משרדי הפועל המזרחי לשם הצטרפותם והעברתם לתנועה זו.

הגיעו הדברים עד כדי כך שאחד המפגינים הרים כלי עבודה והכה בו את המדריך. וכל זה רק שלושה ימים להגיעם ארצה "

( הערה אישית שלי – הנה כי כן אנו עדים מאין באו זרעי הפורענות שהודבקו להם בצדק או שלא בצדק על ידי הציבור הוותיק בישראל. מעדה שכונתה על ידי יצחק קורן במכתבו " עולים שקטים אלה " עד להבאתם, מיד, שלושה ימים לאחר בואם ארצה, לאנשים אלימים, וזאת בשם המפלגה, הדת, הכסאות ורכיבה מכוערת על גבם של עולים תמימים מעדה שקטה ותמימה. אלי פילו )

פקודת המלך להמרה וביטולה-פגיעות בחיי הדת-א.בשן

פגיעות

פרק ט : התאסלמות במאות ה – 17 – 18

שנות בצורת ובעקבותיהן מחלות ומגפות, גרמו למצוקה מיוחדת אצל היהודים, באשר לא נהנו ממחסני המזון של הממשל. כך היה בשנים 1606-1603 כאשר התאסלמו כאלפיים יהודים, וכן ב – 1616-1615 בעקבות בצורת.

התאסלם ואחר כך התנצר.

בראשית המאה ה-17 התאסלם יהודי בשם יששכר בן יצחק אלקאסם, סנדלר במקצועו, שבגיל 20 עבר מספרד לפאס, עבד בשירות השליט במשך עשר שנים, וב-1611 התנצר. בתור נוצרי לא היה יכול להמשיך לחיות במרוקו, והוא עבר לספרד.

בשנת שס״ו (  1606) התאסלמו מעל חמש מאות יהודים, ולפי גירסה אחרת מעל שש מאות, כולל אנשים נשים, בחורים ובתולות בפאס. כפי שכתבו רבי שאול בן דוד סירירו ורבי שמואל אבן דנאן. בשנים  אלה מתו ברעב אלפים, והתאסלמו קרוב לאלף אנשים, נשים וטף.

לפי מקור זר הייתה במאה ה-17 גזרה על ידי הסולטאן, כי על היהודים להתאסלם, ומי שיסרב דמו ראשו. יהודים שילמו שוחד רב כדי לבטל את הגזרה .

כנת שע"ג (  1613) הגיעו יהודים ממראכש לפאס וסיפרו על הקנס שהוטל עליהם על ידי המלך זידאן, עד שברחו רובם וקצתם המירו'. יש להניח, כי בעלי רכוש שלא רצו לנטוש את רכושם החליטו להתאסלם ולא לברוח.

בשנת ש"צ (  1630)

לפי רבי סעדיה אבן דנאן, 'זונה אחת… אשתו של מוסא בן טלילה שהייתה חשודה עם גוי אחד והמירה דתה' (בניהו, תשנ״ג, עמי 93). רשיד השני שלט בשנים 1672-1660. כפי שרשם החיד"א – רבי חיים יוסף דוד אזולאי]:

ראשיד ראה בחור מאנסאנו  – בן למשפחה ידועה במרוקו –  ואמר לו שימיר ואם לאו- יהרוג כל ישראל, והכריחוהו הרבנים שימיר.. ויום הו'  כתב המלך בכתב יד גזרת שמד על כל ישראל שבערי מערב או המרה או הריגה והבחור הנזכר הודיע לרבני העיר מארויקוס [מראכש], בהמשך מסופר שהיה נס והבחור שרף כתב הגזרה שהיה בכיס המלך.

פקודת המלך להמרה וביטולה

מולאי אסמעיל (1727- 1679 ) כינס את נכבדי הקהילה היהודית ואמר להם כי הוא שומע זה שנים על בואו של המשיח היהודי, והנה הוא לא בא. הגיע הזמן שתכירו בטעותכם ותקבלו את דת האסלאם. לפי רבי חביב טולידאנו:

 בשנת תנ"ב (  1692) בערב ראש חודש שבט סמוך לקבלת שבת שלח המלך – אסמעיל –  עם סופר… וכה דיבר שהאומה הישראלית ימירו דתם, ואם לאו חס ושלום להשמיד להרוג ולאבד. היהודים ערכו תפילה מיוחדת, ואחרי השתדלות מחל המלך על הגזירה.

בין השנים ת"ס- תס"ג (1703-1700) נגזרו גזרות על יהודי מרוקו, כפי שכתב יעב"ץ לשליח ירושלים חיים אברהם ביטון בשנת תס"ג.

גובה מס שלא הצליח בתפקידו רצה להתאסלם בשנת תסייד (1704)

רבי שמואל אבן דנאן הרביעי כתב, כי קהל פאס החליט בחודש ניסן שנת תסי"ד שיגבו את המם באמצעות גובה, שמונה על ידי הקהל. אבל הוא לא הצליח לגבות אפילו פרוטה אחת. והגובה בייאושו רצה להמיר דתו (בניהו, תשנ״ג, עמי 122).

חכם בשם רבי יעקב בירדוגו כתב על ישנת תס"ג (1713) אחר עבור שנות הרעב' (׳שופריה ויעקב׳, ח״א, חו״ם,סיי ג). כיוצא בזה כתב החכם הנ"ל, כי ב-1724 בשנת רעב, המירו בפאס קרוב לאלף אנשים נשים וטף ומתו קרוב לאלפיים נפש.

בעקבות יאוש על חוסר מזון – היו הורים אומרים לילדיהם: "לכו מאצלי והמרו דתכם". בהנחה שבתור מוסלמים יקבלו מזון מהממשל (לפי החכם הנ״ל, בניהו, תשנ״ג, עמי 126). אנגלי שליווה את שגריר בריטניה במרוקו בשנת 1728 כתב על יהודי שהתאסלם. (3182 .ק,1729

זונה יהודייה התאסלמה

ר' שלמה חלואה ממכנאס בן המאה ה-18 כתב שיר על זונה יהודייה שהתאסלמה, באשר לקוחותיה היו בעיקר מוסלמים, וכן על בתה אשת איש שעסקה בזנות, והתעברה. לבסוף גורשה מביתה. היא נאסרת על בעלה, וראוי שהיא תישרף.

מעשה באשה ובתה/ דרכי שאול ביתה/ מאד רבה רעתה/!חזקוה בני משפחתה/ נסתרה ונטמאה ועידיה מעידים אותה/ חמתה מרובה מצילתה/ ולבסוף המירה דתה/ ותקם אחריה זרע מרעים מצבתה/ בתה אשר אחזה מדתה/ הוסיפה רשעה על רשעתה/ היא חליפתה היא תמורתה/ ויגלחו צמתה/ אולי תשוב מחטאתה/ ולא הועילו בתקנתה/ ולייסר העוברים מצווה לפרסמה/ וכל שומעת גנותה לשמה/ תשמור חומה/ ותדע בשכבה ובקומה/ וביום שהופל עוברה ובעלה אין עמה/ חברתי מחברת קשה לשמה/ ועל רע ייזכר שמה.

השיר הבא על בתה:

בת כהן על דת עוברת/ דינה בשריפה בקורת.

 שמעו נא דין המופקרת/ בבעלה היא משקרת.

 ריב ומדון מחרחרת/ הומיה היא וסוררת.

 מצאוה מעוברת/ בממזר או בממזרת.

 בת האישה המומרת/ יהי אחריתה להכרית.

ארבעה לה במסורת/ גלוח ראש ותספורת.

וחבל מצרי חוגרת/ בליל מצה וחזרת.

כלימיה מתנכרת/ ונטמאה ונסתרת

. במרומים עלי קרת/ תשא תתן בה מוזרת.

 מור ולבונה מקוטרת/ שלומים היא מדברת.

 אש ועשן מתמרת/ עיניי דרכים שומרת .

עולה יורדת נסערת/ מחוץ לעיר מחמרת.

ברחובות מחזרת/ וביתה בלא מסגרת.

לא ידעה למי גוררת/ יגיעה אשר אוגרת.

 כי ממנו משתכרת/ ואין דעתה מתקררת.

 ומביתה המקורת/ גרשוה באדרת.

שער והיא ממררת/ נפשה הכרת  תכרת.

 תשורה זאת בה תשרת/ גרב _ילפת עורת.

 ושריפה באה בוערת/ בזה תהיה מתכפרת.

 למולדת נכרת/ ועל בעלה נאסרת.

שמתי זאת לה למזכרת/ פן תהיה אליו חוזרת.

(י. שיטרית, תשנ״א, עמי 79-77, 103. הנ״ל, תשנ״ט, עמי 247-245).

עליית הנוער ותנועת שרל נטר-יוסף שרביט

עליית הנוער 6

זה העת לטפח ערכי הקבוצתיות ושיתוף הפעולה של מנת שיגברו על נורמות של אינדיוידואליזם וסוליזם ; זו העת להזדהות עם חיי צוות במישור הלאומי המגולמים בחיי הקיבוץ בארץ ישראל ; זו העת להזדהות עם קיבוץ הגלויות וקיבוץ האנרגיות המפוזרות, וליצור גוש, וליצור אחדות בחיים החברתיים, המוסריים והרוחניים וזו גם העת גם לפתח בך את תכונותיך כאיש צוות.

3 – למד עברית בשיעורים המאורגנים על ידי צעירים. העברית אינה שפה מתה. היא אינה נלמדת עוד כשפה מתה. הודות לשיטות הדידקטיות המודרניות תוכל ללמוד את השפה באורח סביר במשך מספר קטן של חודשים. תגלה את עושרה הבלתי נדלה של השפה, תבין טוב יותר את הפלא ששמו עם ישראל החי על גדות הירדן וגדות המיסיסיפי…..

…….תחדור לנבכי חיי העם הזה, שכם שפתו היא הברומטר של התפתחותו מאז ועד הנה, ללמוד את השפה העברית זה להניע את יסוד ההגשמה היהודית שבך.

4 – השתתף בחוגי הלימוד, הרשם בהקדם. מספר המשתתפים הוא מצומצם בכוונת מכוון : חוגים אלו רוצים להעמיק. בהם תלמד, תקיים שיחות נפש, תעיין בספרים, במסמכים שירחיבו את השכלתך היהודית. תתוודע לתרבות היהודית מימי אברהם עד ימינו, לחוט השני השזור לאורך ימים אלה ובו תשתזר אף אישיותך.

5 – הכרת העברית, שפת אבותינו ושפת אחינו, הכרת המורשת ההיסטורית והתודעה היהודית – יאפשרו לך התערות טבעית בתוך המניינים והתפילות הנערכות על ידי הנוער. זהו יתרונה של אווירה צעירה, יצירתית. נערים ונערות שרים את התפילה, דרשה נמסרת בשפה הצרפתית. זוהי מסורת כה יפה, שלך ובשבילך – עליך לשומרה.

ולבסוף גולת הכותרת של מניין צעירים זה הוא " עונג שבת. מסורת עתיקת יומין המאפשרת לנו להתענג על קדושת השבת ; מסורת יותר צעירה בקרב החסידות המזרח אירופאית שהעשירה את " עונג השבת " בשיחות רעים, בלימוד תורה, בלימוד התלמוד ותולדות ישראל בשילוב סעודת מצווה……

אנו מסים לא לנתק את השלשלת החשובה. עליך, צעיר שבחבורה, להטות שכם. ב " עונג שבת " תלמד על פרשת השבוע ותגלה שהיא מלאת משמעות, אף תגלה בשמחה כי התנ"ך רווי אמיתות נצח…..לימוד האתמול כולו רלוונטי להיום.

תחוש זקן שבע ימים כתורה, בשל ושבע ניסיון כעמך בן ארבעת אלפים שנה וצעיר כעמך מלא המרץ החי בימינו אנו…..ב " עונג שבת " נהנים מקריאת שירה עברית ומגלים את הספרות העברית. ב " עונג שבת " אנו שרים הכל שרים בשירה בציבור מלאת התלהבות.

אנו לומדים לשיר שירים בעברית בני אלפי שנים. בני עשרות שנים, שירים מלאי תקווה למחר קרוב ורחוק. " עונג השבת " היא שעה של קורת רוח, של שמחה בריאה, של התרגעות, לאור המסורת. מקומך ב " עונג השבת ", תזכה בה, תתרום לה.

אם תגיע למגרש הספורט, לסניף התנועה, לשיעור עברית ויהדות, לבית הכנסת ול " עונג השבת ; אם בכל מקום תהיה שלם עם עצמך, דהיינו תהיה מודע לאחראיותך כאדם יהודי, אם ברצונך לפתח את נתוניך הפיסיים והרוחניים, הרי ש " שרל נטר " הצליחה להנחיל מורשת יהודית מאוזנת, שכן היא עיצבה אדם מאוזן הבריא בבריאות הגוף והנפש, הרי הוא יהודי המחר שאותה מורשת מצפה לו.

אין ביטוי יותר נאות ממסמך זה למשנתה של תנועת " שרל נטר ". זו הייתה התורה. ומה היה המעשה ? בכך יעסקו הפרקים הבאים.

אָלף פתגם ופתגם – משה ( מוסא ) בן-חיים ألف مثل ومثل – موسى (موسى) بن – حاييم

אלף פתגם ופתגם

101 – مرة الختيار ارمله

מרת אלח'יתיאר ארמלה

אשת הזקן אלמנה.

נגד נישואי זקן לאישה צעירה

 

102 – ما بتسعد الا المره وما بتتعص الا المره

מא בתסעאד אלא אלמרה ומא בתתעס אלא אלמראה

האישה נביאה אושר והאישה מאמללת

" הכל מן האישה ".

 

103 – ما بضرب المرة الا الخرا

מא בצ'ראב אלמרה אלא אלח'ארא

לא ירביץ לאישה אלא השפל

 

104 – المره زينت البيت

אלמרא זינאת אלבית

האישה יופי הבית

 

105 – كوني في بيتك قرده واضهري ع الناس ورده

כוני פי ביתכ קרדה ואצ'הרי עאלנאס ורדה

בביתך היי קוף, ובפני האנשים הופיעי כפרח

עצה לאישה לשמור על נקיונה והופעתה מחוץ לבית

 

106 – زياده جمعه ولا تطلع سمعه

זייאדה ג'ומעה ולא תטלאע סמעה

תוספת של שבוע ושלא יצא שם רע.

מסופר על אישה שהתחתנה, בעלה האכיל אותה מרורים והראה לה נחת זרועו.

רבים יעצו לה לעזוב אותו, בגלל יותר מסיבה אחת

אמרה להם את הפתגם לעיל.כלומר היא מוכנה להעניק לו תקופת נסיון אולי ירתע

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 135 מנויים נוספים

אוקטובר 2015
א ב ג ד ה ו ש
« ספט   נוב »
 123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

רשימת הנושאים באתר