תולדות חייהם של רבותינו חכמי הספרדים ועדות המזרח-שמעון ואנונו

רבי אברהם ב״ר יעחק מרמוןארזי הלבנון

רמון היא העיר גראנאטא בספרד, [ורבנו אברהם] היה לדעתי בדור הרשב״א ( המאה ה-13 -14 ) כאשר אבאר לקמן וחיבר

א – ספר ״הברית״ הוא ספר נחלק לפרקים, מובא בהקדמות הרב משה בוטריל לפירוש על ספר יצירה ומעתיק שם דברים מפרק י״א מהספר, ותוך הדברים מזכיר לספר המורה [וא״כ זמנו אחר זמן הומב״ם ונסתרה בזה דעת הרב קורא הדורות דף ח' ע״ב אשר סבו שהו״א חיבר ספר הברית] ואינו ספר ברית מנוחה אשר אתנו כאשר עלה על דעת רבים כי הלשון המועתק שם לא ראיתיו בספר ברית מנוחה וגם ספר ברית מנוחה אינו נחלק לפרקים כאשר נחלק ספר הברית.

ב]. ספר ״ברית מנוחה״ גם הוא לרבינו אברהם מרמון כמובא בשער הספר בשם ספר למודי אצילות, והוא ספר עמוק בקבלה ודבריו הם קודש קדשים ומימיו מן הקדש המה יוצאים כמ״ש הרב מו״ה חיים וויטאל בשם רבו האר״י בהקדמתו לספר עץ חיים [ובן בספר שולחן ערוך להאו״י דפוס פפד״א דף נ״ז רע׳׳ג] זה לשונו: וספר הנקרא ברית מנוחה הוא אמתי וחברו חכם גדול בתורה ובחכמה ונאמן רוח וכסה את דבריו בעומק ונעשה ע״פ נשמת צדיק א׳ קדמון שנגלה עליו אליהו ז״ל ולמדו ונדפס באמשטרדם ת״ח, [והרב חלד״א בועד לחכמים ח״א אות ב׳ סימן ג׳ כ' שראה הספר בכ״י ושהנדפס כמעט אינו מגיע לחציו ויש בו חסרונות וחילופים] ויען כי בעל הספר הזה מעתיק רבים בלשון ארמית בשם רבי שמעון בר יוחאי אשר קוראו החכם [עיין מ״ש הרב מו״ה יעב״ץ במטפחת דף ט״ז ע״א] נראה כי כבר נתגלה ספר הזוהר בימיו, אם כי לא נמצאו הדברים בספר הזוהר אשר אתנו בדפוס כמו שכתב הרב מו״ה יעב״ץ בספר הנזכר שם ובדף ל׳ ע״א [ועיין עוד שם ל״ז ע״א] אין זה מן התימה כי ספר הזוהר גדול הרבה יותר ממה שנדפס כמ״ש בספר ״מצרף לחכמה״ דף כ״ב ע״ב ומוכח מזה שמחבר הספר היה בזמן הרשב״א ותלמידיו אשר בימיהם נתגלה ספר הזוהר ולא היה קדמון כאשר חשבו רבים וגדולים ועל כי ראו בהקדמה שלו בסדר קבלת השם המפורש שחושב עד זמן הגאונים ופוסק חשבו מחברו לגאון עד כי ייחסוהו לרב חמאי גאון

[כמו שמביא בספר שם הגדולים ח״א אות ק׳ סי׳ ו' בשם כ״י, וגם אין כאן שנים כאשר סבר הרב בעל סדר הדורות, וכבר השיגו בשם הגדולים ח״ב אות ב׳ סי׳ ג׳] וכבר נטה לדעתי זאת הרב מו״ה יעב״ץ בספר הנזכר שם וז״ל שני מחברים האלה [ר״ל מחבר ספר ברית מנוחה ומחבר ספר מת אגוז] ספרדים היו וקרובים זה לזה בזמן ובמקום ומבאר קצת דבריו.

ג]. ספר ״מגלה התעלומות״ מביאו בספר ברית מנוחה דף ל׳׳ח ע״א

רבי אברהם ב״ר יצחק נרבוני

היה מתלמידי רבינו יונה והרמב״ן וחיבר: א]. פירוש על הלכות הרב אלפסי ז״ל [כ״כ בספר שערי ציון להר״ר יצחק לאטיש שער הראשון [כ״י] וכן מובא בשמו בס״ש ה״ק דף נ״ו ע״ב [אלא שהוסיף ועל המורה כדרכו לערבב המחברים והספרים וכן עשה כאן והחליף ובי אברהם נרבוני עם רבי משה נרבוני]. אור החיים, כערכו

רבי אברהם ב״ר ישועה עטייא

הוא אבי רבי משה מחכמי המאה החמישית. היה מורה צדק ומתואר ביחס הכתובה כדיין ומורה צדק, חסיד ועניו. באייר התפ״ח [1728] נמנה על חכמי ההסגר בקהילה שחתמו על הסכמה בדבר סדרי גביית כספים עבור שלוחי ארץ ישראל [כרם חמר, ח״ב, תקנה קנה] יחד עמו חתמו הרבנים: בנימין ן׳ סמחון, יצחק ן׳ עטר ומרדכי צבע. על ההסכמה חתמו רבי יהודה ן׳ עטר, רבי שלום ן׳ אדרעי וחכמים נוספים. כמו כן חתום על פסק דין עם יעקב מלכא, רבי יהודה אבן צור ורבי מרדכי צבע.

פאס וחכמיה, ה״א, עמוד 344

רבי אברהם ב״ר מאיר אבי זמרה

רב, משורר, ופילוסוף, ממגורשי ספרד של שנת רנ״ב [1492], ישב בעיר תלמסאן ושם חתום על תשובה עם הגאון רבי יעקב בירב ורבי יהודה כלץ. חכמי הדור קראו לו ״גורן נכון״ כי רבי אברהם ידע בעל פה את התנ״ך ואת מורה נבוכים ״ספר התנ״ך על מפרשיו וספר מורה נבוכים שגורים היו בפיו״, הרב עסק בתורת הפילוסופיה, רבי אברהם היה ״משורר גדול והיה לו לשון לימודים ולשון צח ומצוחצח״ היתה לו חכמה וסגולה לכתוב בשיטה נפלאה שירים ופזמונים לאו דוקא בלשון הקודש כי אם גם בלשון ערב [וכפי המעשה שהיה, המובא בספו עומר השכחה, דף קכ״ו ע״א], רבי אברהם ישב בווהראן ושם חיבר תוכחה נפלאה ״נפשי למה תסבלי״ וז״ל: זאת השירה יצרתי לי תוכחה לעצמי ולאחרים עמי כל עוד שהבחירה נתונה ביד האדם להרע או להטיב ר״ל כי הרשות נתונה בידו אם יזכה בעולם הזה ויתאוה לשכליות בעודו בחמריות ויפנה מעלה מעלה אשריו כי יטעום בעולם הזה מתענוג העולם הבא ובעת יציאת נשמתו מגופו יתגלו לו סודות נעלמות וקודם הגיעו לאותה השעה ישתוקק מתי יפול הפירוד וההפך הפך, ויסדתיה בווהראן הרנ״ג ליצירה״ [עומר השכחה, דף קל״ה, לרבי אברהם גבישון, ליוורגו תק״ח].

רבי אברהם ז״ל, גדול שמו בישראל, על היותו הראשון לראות במנוסת היהודים מספרד בשנת קנ״א, גירוש לכל דבר"גירוש שנת קנ״א׳/ רבני המערב הלכו בעקבות חידושו של רבי אברהם ז״ל, לאמור בשנת קנ״א [1391] היה גירוש יהודים מספרד. רבי אברהם אבי זמרה כתב: …כשאירע הגירוש המר בספרד מעיר גראנטה ובאנו לתלמסאן כמו מאתים נשמות והיתה שם בגראנטה משפחה קורין לה בני גבישון והיתה בם יד ה' כולם מתו על קידוש ה׳ ואפילו שום אחד מהם לא המיר דתו כמו משפחות האחרים ועיקר גירושם היה משיבילייא מהגירוש של שנת אל קנ״א נוקם ה׳… [עומר השכחה, דף קל״ח] גם רבינו החיד״א, הדייקן הנאמן השתמש במושג חדשני זה גירוש שנת קנ״א וז׳׳ל: הרשב״ץ… בשנת קנ״א בא לאלגזאייר כי בורח הוא מספרד מהגרוש [שם הגדולים ערך הרשב״ץ], [וראה ספרי הקטן: ספרד וגירוש שנת קרא, ירושלים, תשנ״א]. חי בשנים ר״י-ר״צ לערך [1530-1450].

מלכי ישורון, עמוד 22

רבי אברהם ב״ר מאיר קמניאל [אבן מוחג׳יר]

 מחכמי ספרד בדור הרביעי. מדקדק, תוכן ומקורב למלכות. נפטר בערך שנת ד׳תת״ס [1100]. בן למשפחת אנשי חצר. שירת בחצרו של המלך עבדיד בתואר ״וזיר״. מנהיג קהילת יהודי סוויליה. אירח את הרי״ף בביקורו הראשון בספרד. רבי משה אבן עזרא שיבח את פעילותו לטובת אחיו היהודים, ביחוד בתחום פדיון שבויים, והקדיש לו את ספרו ״תרשיש״.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 155 מנויים נוספים

פברואר 2016
א ב ג ד ה ו ש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
2829  
רשימת הנושאים באתר