ארכיון יומי: 10 במרץ 2016


בס"ד מוסר בלערבי פרשת פקודי בערבית יהודית תוניסאית

בס"ד    מוסר בלערבי פרשת פקודיתוניסיה-רבניה

פלפרשה מתאע הזמעה האדי פרשת פקודי. .כתבתלנה התורה אלחשאב הנדבה אלי זאבוהה ישראל וכיפאש חטוהם פלמשכן. זאבו דהב 29 ככר ו730 שקל. וזאבו 100 ככר ו1175 שקל  פצ'ה. ולככר הווא 57 כילו ו600 גראם. והשקל 18.6 גראם. והנחאס 70 ככר ו2400 שקל. וכמלו אלמשכן פי25 כסליו. ווקתלי שאף משה אלי למשכן עמלו כיף מה וצאהם בארכהם. ורבבי קאל למשה באש יעמלו חנוכת אלמשכן פי 1 ניסן. וסתכאד כסליו. ורבבי קאלו תווה נעווצ'האלך אלי ישראל לכל יעמל חנוכה פי 25 פי כסליו. וכדאלך נצאר אלי נס אלחשמונאים נצאר פי 25 כסליו. וחתה לליום נעמלו חנוכה. ווקתלי כמל אלמשכן תגטטא בלענן. וחתה משה מה נזמשי ידכל. ווקתלי רבבי יחב יתכלם מעא משה אלענן ימשי פוק אלארון מתאע הלוחות. ווקתלי יתקאם אלענן כאמל יספרו ישראל. ווקתלי רבבי יחבהום יוקפו יהבט אלענן פלבקעה האדיך ויוקפו.

פי אוול לפרשה מתאע הזמעה האדי. לפסוק כתב אלי פקודי המשכן משכן העדות אשר פקד על פי משה עבודת הלויים ביד איתמר בן אהרן הכהן. הוני ואחד ינשד. לחאזה לאוולה עלאש לחשאב סמאהוו באסם פקודי. עלאש מה סמאהושי חשבון. אלה חשבון המשכן. תקול האש למענה. מאדאם מן באעד לפסוק כתב אשר פקד מאענאהה אלי ווכל. חקו בדל פלשון באש ואחד מה יגלטשי. חאזה אוכרה. האש מזבד עבודת הלויים הוני. תווה חייעמלו למשכן. חקו כתב אשר פקד ביד בצלאל וכו'. אלי מה תחטו הלויים כאן באעד מה תעמל למשכן.

לפשט הווא אלי משה רבינו ווכל האשכון פי בניין למשכן ווכל האשכון פי עבודת המשכן. מאענאהה אלה פקודי. תתפסר חתתה תווכילאת. מאענאהה האדון התווכילאת אלי ווכל משה רבינו פלמשכן. פלעבודה מתאע הלויים ווכל איתמר. ופי בנין למשכן ווכל בצלאל.

לאכן אחנאן חנפסרו בדרך רמז. אלי מערוף אלי תממה ברשה חאזאת אלי לעבד ווקתלי יעמלום יסתממה כיף אלי קתל. ומראת יתסבב חתתה פלמיתה מתאע עבד אוכר חתתה פלקטרוג אלי יוולי עליה פשמים. לחז"ל קאלו אלי יאכד פרוטה מן צאחבו כיף אלי קתלו. קאלו זאדה המלבין פני חבירו ברבים כיף אלי קתלו. קאלו זאדה אלי לשון הרע יקתל תלאתה. המוציא שם רע כיף אלי קתלו הווא ולמשפחה מתאעו. אלי ידעי לצאחבו מראת תוולי מדת הדין מתוחה ויתסבב פי מותו. וברשה חאזאת כתבו עליהם לחז"ל. ואחדין בלפם וואחדין בליד. והתפסיר יוולי איכה. אלה פקודי. כיף ולא נפקד ממנו איש. מאענאהה מה כסרו חד פלמלחמה אלי רזעו לכל עאיישין. תממה זוז חוואיז אלי יכליוו נפקד. אלי יסבבו מיתה. המסכן מאענאהה יכללי צאחבו פי סכנה. ומסכן העדות. ומראת ידכל צאחבו פי סכנה בלעדות מתאעהו אלי מדת הדין תאכד השהאדה מתאעהו ויוולי עליה קטרוג. תממה אשר פקד על פי. מאענאהה תממה סכנות חיים יתסבבו על פי בלפם. משה עבודת הלויים. אלי הומאן לכדמה מתאעהם בלפם. ותממה על יד. אלי יתסבבו בליד. וכיפאש נמנעו מנהם האדון. איתמר בן אהרן הכהן. אלי נוולי זגאר אהרן ונתבעו הטבאייע מתאעו אוהב שלום ורודף שלום. ווקתהה נזמו נמנעו מן הטבאייע הדוניין לוכרין אלי יסבבו למיתה.

אכוואני לעזאז. לעבד ווקתלי ימשי לשמים באעד 120 סנה. מראת יסתעזב פלחכומאת אלי חייחכמו עליה. מראת תלקא יעטיוו כרה מתאע מצוות אלי מה עמרו מה עמלום. כיף מה יחכיוו עלא ואחד רבי נפטר לקא אלי זאבולו זכויות מתאע קדאש מן בנאת אלי רזעהם

 בתשובה וקדאש ערס לבנאת וקדאש מן מצוות אוכרין. קאלום האנה מה עמלתשי חתתה שיי מן האדה. קאלולו אלי מררה כנת תדרש. ותממה בנת זגירה עמרהה 9 שנין סמעת הדרש מתאעך והתרגשה יאסר וקררת באש תעמל סמינר ללבנאת. ווקתלי כברת עמלת. הסמינר האדה מערוף יאסר ורזאע אלאפאת בנאת בתשובה. ולבנאת האדוך רזעו בנאת אוכרין. ועאוונו פי הכנסת כלות וברשה מצוות כרזו מן ענדהם. ואנתין אלי כנת הסבב. ובהאדה ענדך באיי פי כל שיי. ומראת יחאכמו עלא דנוב אלי הווא מה עמלושי. הווא יקולום האנה מה עמרי מה עמלת הדנוב האדה. יקולולו אנתין הסבב באש תעמל הדנוב האדה. ובהאדה תסתממה אנתין עמלתו. האו כאן ינזם יווקף לעבד אלי חייעמל הדנוב והווא מה רצ'שי עליה יסתממה עמלו. ותממה חאזאת אלי יעמלום לעבד יסתממה כיף אלי עייש עבאד אוכרין. ותממה חאזאת יסתממה כיף אלי קתל נאס אוכרין. ומערוף אלי קאלו לחז"ל אלי מנע עבד יסתממה כיף אלי מנע לעולם כאמלה. ואלי יתסבב פי מות עבד יסתממה כיף אלי קתלו הווא וזריעתו לכל חתה תחיית המתים. לחאזאת האדון פשיטה והנאס מה תרדשי באלהה מנהום. והיה עקב מצוות שאדם דש בעקביו. וכיפאש יוצל לעבד לחאזאת האדון. תממה לכעס. אלי לעבד יתגשש ווקתלי יתגשש מה יערפשי האש יעמל והאש יקול. תלקא יסב וידעי. וכיף מה קלנה אלי הדעה מראת יסבב למיתה. ותממה הנקמה. אלי לעבד יחב יסתנקם מן צאחבו ויבדא יתכללם עליה מן ואחד לואחד ויתסבב פי קדאש מן חאזאת אלי קאלו לחז"ל אלי כיף אלי קתלו. אידה כאן מה מאתשי בלחק. כיף מה יקולו מאת בלחשמה. חתתה ואלו הווא מה מאתשי בלחק. ולאכן בלחשמה כיף אלי מאת. ותממה אלי ישוף כיפאש ינחחי ללוכר כבזתו. אלי יסתממה כיף אלי קתלו. האדון לכל חנתחאשבו עליהם כיף אלי קתלנה. מה נתצוורשי תממה האשכון ירצ'ה באש יתחאכם עלא אלי קתל ואחד וכ"ש אידה יתחאכם עלא אלי קתל ברשה נאס. ואחד ינשד השנווה מזבדני פלכלאם האדה. עלא כאטר מה נערפשי השנווה נצאר הזמעה האדי. אלי קדאש מן ואחד יקאבלני ויבדה יקולי פלאן ביה ופלאן עליה. ומוש חתתה יקאבלני. כאנשי חתתה בטליפון. יכלמני בטליפון יבדה יחכיה מעאייה עאדי ומן באעד יקוללי סמעת פלאן ופלאן ופלאן. כממת עלאש הזמעה האדי כתרת לחכאייה האדי מעאייה. כממת אלי רבבי בעתלי המארה באש נכתב הזמעה האדי עלא לחאזאת האדון. אלי נתצוור מאדאם תממה רמז מן השמים מאענאהה תממה תנביה באש נראזעו רוחנה פלחאזאת האדון. האדה אלי כנת נאווי נכתב. ולאכן לעאדה נכתב פי יום שלישי. לא אסתייעא מילתא כאנשי יום רביעי. עלאש. עלא כאטר רבבי יחבני נכתב כלמה אלי זבדתני פי חק לישראל מתאע יום רביעי פלגמרה. אמר להו רבא לבני מחוזא במטותא מנייכו עושו בהדי הדדי כי היכי דליהוי לכו שלמא במלכותא. מאענהה רבא קאל לולאד בלאדו. עאוונו בעצ'כום באש יווליכום שלום מן למלכות. ונזיבו הוני מעשה יצחק נהאר דכל לבירו מתאעהו לקא זוואב מן ענד מס הכנסה יסתדעיוו באש יזיהום נהאר התנין. דכל בעצ'ו. מס הכנסה מאענאהה הראזל תחטם. האדה אידה כאן פלאכר מה לקאוו ענדו שיי. ואידה כאן טלע מטלוב מה קאל חד לחד. כלם למוחאמי מתאעהו קאלו האו נמשי תווה ונרזע נכלמך. באעד שעה כלמו קאלו מה פהמת שיי. כל שיי סכריתו אלי תכלמו יקולך מוש ענדי מה פהמת שיי ולאכן תווה נזיד נחאוול. קאלו מה תווכרשי ואלי ילזם מוסתעד נדפע. יצחק פי בירו מה נזם יעמל חתתה שיי. אלי ידכלו מן לכדאמה יטיירו. חתה למוקאבלאת אלי

 ענדו דזהם. וכרז מן לבירו מתאעהו ידור בלכרהבה מתאעהו מה יערפשי וין ימשי. פלעשייה ווקף קדאם צלה דכל יצללי מנחה. הצלה האדי אוול מררה יצלליה פיהה. השמש מדלו סדור צלה מנחה ובאעד מנחה הרבי מתאע הצלה עמלום שיעור. קעד. הזמעה האדיך פרשת נשא. הרבי דרש פי ענין ברכת כהנים מן זמלת כלאמו קאלום אלי אכר כלמה וישם לך שלום. אלי בלברכות האדון לכל ינזם יוולי ענדך השלום. אלי השלום ואער יאסר ומוש בשאהל באש ואחד יחצלו. יצחק כמם פי קלבו יא רית רבבי יעמללי שלום מעה מס הכנסה. צלאוו ערבית. הווא כארז תקרבלו שמש הצלה קאלו מביין פיך אנתין מוש מן הוני ענדך וין תאכל אלי מוש בשאהל באש תלקא מאכלה כשר הוני. קאלו האנה נסכן הוני ונצללי פי צלה אוכרה ולאכן ליום כנת הוני ולקית וצל מנחה דכלת נצללי. השמש מה עזבושי צוטו אלי מביין פיה צוט מתאע חייאר. קאלו אידה כאן ענדך מושכלה הוני. אמשי תעששה מעה הרבי וחכילו ראו חכם כביר יאסר וינזם יעטיך צ'בארה באהייה. רצ'ה קאל באלכשי רבבי בעתני הוני באש נלקא צ'בארה מן ענד הרבי האדה. משא תעששה מעאהו ופי וצט לעשה חכאלו מושכלתו. קאלו אסמעני האנה תממה חאזה כדיתהה בו ען זד אלי למאשאכל מה יזיוו עלא לעבד כאנשי מן נקץ השלום. ענדכשי כצומה מעה חד. קאלו האנה מאניש מתאע מאשאכל. וחתתה פלכדמה מתאעי מה עמרי מה עמלת מאשאכל מעה למונאפשין מתאעי ודימה צחאב מעאהם וכל ואחד יכדם עלא רוחו ורבבי יעינו. קאלו תעמלשי לכיר. קאלו אלי יצטחקלי ונזם נעאוונו מה עמרי מה ווכרת. קאלו המאלה מה תכאפשי אנסה חכאיית למס הכנסה וארזע לכדמתך עאדי ובקצ'רת רבבי כל שיי יתצאווב. כמלו עשה והווא כארז קאלו מה נווציכשי עלא השבת אלי ילזמך תנסה כל שיי ותפרח בשבת אלי השבת הייא שבת שלום ובזכות השבת רבבי יזיבלך שלום מעה מס הכנסה. רוואח ומה נזמשי ינסה. כאנשי נהאר הזמעה תקווה עלא רוחו ותלתהה בשבת כיף מה ילזם ורבבי עאוונו באש נזם עמל השבת בפרחה. ולאכן לילת לחד עאווד תפכר כל שיי. נהאר התנין מן הצבאח משה ללמס הכנסה כולו ירעש. מדלום לאסתדעה קאלולו סתננה. באעד נפץ קאלולו תפצ'ל דכלו ללבירו לקא ואחד שמין שוייה פי כרסי גאטץ פי דוסי. ערף אלי האדאך הדוסי מתאעו. וקתלי קאם ראסו מן הדוסי וברק פיה בדה יברק פיה מליח. הוני יצחק זאד תקלק יאסר. קאל השנווה נאוילי השמין האדה. לאכן הראזל האדה וקף וקאלו יצחק. קאלו נעם סידי. קאלו האמה סידי אקעד מה תפכרתנישי. קאלו לא. קאלו אחנאן קרינה מעה בעצ'נה סת שנין ומה עמרי מה ננסאך. האנה מארק. יצחק מה תפכרשי. קאלו צחיח אנתין מה תתפכרשי עלא כאטר אנתין עמלת למליח ונסיתו ולאכן האנה אלי עמלתלי למליח מה עמרי מה ננסאך. קאלו האש עמלתלך. קאלו מה תתפכרשי אלי כנת כל יום תזיב זוז סנדוידשאת ואחד ליך וואחד לייה מלי פקת בייה נלקט פלפאצ'ל מתאע הזגאר. צחיח לחכאייה ענדהה 30 סנה.  ולאכן האנה מה עמרי מה ננסאך. כדה הדוסי. קאלו הדוסי האדה ינזם יחטך פלחבס טול עמרך ויאכדולך רזקך לכל. וחתה כאן תטלע בארי למס הכנסה מה חיישייבכשי. ולאכן מה יהמכשי. מה ענדך כאן הרזאל. רוואח מטמאן ותווה האנה נתצרף. ולאכן טל עלייה כל מררה נעמלו קהוה מעה בעצ'נה. קאלו באהי וכרז מן גאדי מה ערפשי כיפאש מנע. יהי רצון. אלי רבבי יעטינה לכיר ולהנה וצחה. ויבעתלנה משיח צדקינו. במהרה בימינו. אמן סלה . 

מפטיר והפטרה פרשת פקודי בנוסח יהודי מרוקו

 

מפטיר והפטרה פרשת פקודי בנוסח יהודי מרוקו

טללי אורות בתורת רבנו ״אור החיים״ הק׳ לחתימת ספר שמות – פרשת פקודי.

טללי אורות בתורת רבנו ״אור החיים״ הק׳ לחתימת ספר שמות – פרשת פקודי.Asilah

מאות: הרב משה אסולין שמיר

«^א את (פיקוד מ לד)

הורדת השכינה אלינו – קדושת המקום וקדושת האדם. ״רחמנא לבא בעי״ – ע״י רצון, זוכים בחזרה להורדת 3נ1ר של שפע.

פרשת השבוע ״פקודי״, סוגרת מעגל של חמש פרשיות: תרומה, תצוה, כי תישא, ויקהל, פקודי – מעל 500 מילים העוסקות בפרשת הכנת המשכן על פי הציווי האלוקי בתחילת פרשת ״תרומה״: ״ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם״. כלומר, ישנה תכנית אלוקית עם הוראות מדויקות הניתנות למשה, כאשר האמצעים הנדרשים: זהב, כסף וכוי, נתרמים על ידי בני ישראל מכל הלב ומתוך אהבה לקב״ה, כדברי רבי יהודה בר סימון לכתוב (שיר השירים ג ט): ״אפיריון עשה לו המלך שלמה מעצי הלבנון, עמודיו עשה כסף, רפידתו זהב, מרכבו ארגמן, תוכו רצוף אהבה מבנות ירושלים״ – אפיריון זה המשכן״ (שיר השירים רבה). הביצוע: ע״י חכמי לב כמו בצלאל בן אורי ואחיסמך בן אהליאב. התורה מעידה שהמטרה הושגה ככתוב: ״וכבוד ה׳ מלא את המשכן״. השכינה אכן יורדת אל תוך המשכן, ומתחברת אל כל אחד כל אחד מבני ישראל. כאז, כן עכשיו. שנזכה גם כיום.

כמו שבכל מערכת יחסים בכלל, ובמשפחה בפרט, ״כל מה שאתה רוצה לקבל – תן״, כך ביחסינו עם הקב״ה. כדוגמא, נציין את דברי ריה״ל בסוף ספר הכוזרי בו הוא קובע שברגע שנרצה לקבל באמת את הקב״ה בתוכנו ושיבנה בית מקדשנו – הקב״ה יתן ומיד את מבוקשנו. במילים אחרות, ברגע שנפעיל את הרצון – נקבל צנור רווי שפע של אנרגיות רוחניות וגשמיות, ולא כצפצוף הזרזיר שהוא רגיל בכך, כדברי ריה״ל.

כאז בימי הקמת המשכן, גם עתה ניתן להוריד אלינו את השכינה. "ועיקר הרצון במעשה, הוא המושכל…" = דבקות בה'. היכולת להגיע לדבקות בה' תושג ע"י עשייה מכל הלב בבחינת "כל נדיב לבו״. (רבנו אוה״ח הק׳ על פי הזוהר).

רבנו ״אור החיים״ הקדוש עונה על כך בדבריו לפסוק: ״קחו מאתכם תרומה לה׳, כל נדיב לבו יביאה״ (ויקהל לה׳ הי), וכדברי קודשו: ״ועיקר הרצון במעשה, הוא המושכל… ואמר ״כל נדיב ליבו״, פירוש – העושה דבר בנשיאות הלב -אשר ידבנו ליבו. לצד התנועעות הרוחנית השוכן בלב, יפעיל במושכל נעלם. אבל אם יביא תרומה בלא נדיבות לב, אין זה פועל במושכל״ (אוה״ח לה׳ ה׳). מילת המפתח בדבריו היא המילה ״המושכל״ = דבקות בה׳. כלומר היכולת להגיע לדביקות בה׳ תושג רק ע״י עשייה מכל הלב ככתוב: ״כל נדיב לבו״ או כדברי רבנו אוה״ח הק׳: ״מנשיאות הלב״ דבר המזכך ומזכה את האדם להשראת נועם ה׳ בקרבו, וכן לדבקות באורו יתברך שזו בעצם התשוקה הכי חביבה והערבה, אליה האדם יכול להגיע בחייו. התופעה הנ״ל היא אכן אבן דרך בעבודת ה׳ כדברי הזוהר הקדוש – ״רחמנא ליבא בעי״.

הזוהר הקדוש בפרשת (ויקהל קצח׳) אומר על כך: ״פתח רבי אבא: קחו מאתכם תרומה. בא וראה, בשעה שמתעורר באדם הרצון לעבודת קונו, הרצון עולה תחילה ללב המהווה יסוד קיום הגוף, אח״כ הרצון עולה לכל איברי הגוף המתחברים יחד ומושכים את השכינה שתדור עמהם, דבר שהופך את האדם לחלקו של הקב״ה. לדברי הזוהר, הכול תלוי בלבו של כל אחד מאתנו – כל נדיב לב. ורק ע״י כך נזכה לדבקות בה׳ יתברך.

תופעה דומה אנו רואים אצל בצלאל = בצל הא-ל ,שזכה לחכמת הלב, בו בחר הקב״ה להכין את כלי המשכן ככתוב ״וימלא אותו רוח אלוקים בחכמה ובתבונה ובדעת… לחשוב מחשבות לעשות בזהב ובכסף ובנחושת״. הסיבה לזכייה, בגלל ״שחכמתו חלחלה עד ליבו״ כדברי הרמב״ן לביטוי ״חכם לב״ – ההשתוקקות לעסוק בקודש. בצלאל ידע לזהות ברוח הקודש ע״פ צירופי אותיות את כוונת התורם בתרומתו, כך שלאורה שובצה בכלי המתאים. מסופר על רבי חיים מוולוזיין תלמידו של הגאון מוילנא שנהג לשלוח שליח לאיסוף תרומות לישיבת וולוזיין בראשה עמד. השליח נהג בפשטות וענווה.

יום אחד, השליח התעייף והתחלף, ובמקומו מונה שליח שנהג כגביר שהתכבד במרכבה מפוארת הרתומה לשני סוסים. בהגיעו אצל אחד התורמים הקבועים, האיש סירב לתרום. כאשר עיין רבי חיים מוולוזיין ברשימת התורמים תהה מדוע סירב הנ״ל לתרום, הרי מידי שנה בשנה, הוא תרם ״תמידין כסדרן״. הרב החליט לנסוע אליו בעצמו. בהגיעו אליו, הוא שאל אותו מדוע החליט השנה לא לתרום לתלמידי הישיבה, הרי כל שנה תרם בעין יפה? התורם ענה לו שהפעם הוא לא תרם בגלל שראה שהשליח נהג במרכבה נכבדה עם סוסים אציליים, ואינו רוצה שתרומתו תממן סוסים. הרב סיפר לו את המדרש לפסוק ״לחשוב מחשבות״ אצל בצלאל, שידע לזהות ברוח הקודש כוונת התורם, כך שתרומתו הגיעה למקומה בכלי המשכן. כך תרומתך, תגיע למקומה החשוב בישיבה בהתאם לכוונתך.

"וירא משה את כל המלאכה והנה עשו אתה כאשר צוה ה׳ כן עשו,

ויברך אתם משה" (פיקודי לט, מג).

"מה ברכה בירכם? אמר להם: יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם". והם אומרים: "ויהי נעם ה' אלוקינו עלינו, ומעשה ידינו כוננה עלינו"

(תהילים צ, יז. רש״י 1ע״פ מדרש ת״כ לפ. שמיני).

״טוב עין יבורך״ (משלי כב, ט) – אל תקרי יבורך, אלא יברך. זהו משה רבנו שעינו יפה בברכתם של ישראל, ובירכם ארבע ברכות, ואלו הן: ״וירא משה את המלאכה וגוי, ויברך אותם משה״ (פסיקתא דרב כהנא קצט, ע״ב). משה רבנו מברך את בני ישראל לאחר שנוכח לדעת שהמשכן הוקם בהתאם לתכנית אלוקית ״ככל אשר צוה ה' את משה – כן עשו בני ישראל כל העבודה״ (שמות לט, מב).

רבנו ״אור החיים״ הק׳ מציין שהביטויים: ״צוה ה׳ ו״כן עשו״, מופיעים שלוש פעמים כדי לתקן את חטא העגל בו חטאו ״במחשבה, בדיבור ובמעשה… אשר על כן, בתיקון היו שלושתם יחד: הנדבה הוא המעשה, המחשבה היא בחינת החכמה שבמלאכה, הדיבור הוא שיהיו אומרים בשעת מעשה לשם מצוות הי… וכנגד שלושתם אמר הכתוב שעשו ״כאשר צוה ה׳ את משה״, כי תקנו שלוש הדרגות הרע״. (פיקודי לט, מב-מג).

רבנו ״אור החיים״ הק׳ אומר על הפס׳,״ויברך אותם משה": – טעם שהוצרך לומר משה ולא סמך על זכרונו בסמוך. לומר, לא תהיה ברכה זו קלה בעיניך, כי משה איש האלוקים ברכם״

רש״י ע״פ המדרש אומר שברכם בברכת ״יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם. והם אומרים: ״ויהי נעם ה׳ אלוקינו עלינו – ומעשה ידינו כוננה עלינו – ומעשה ידינו כוננהו״. הברכה לקוחה מתוך הפרק בתהילים שכותרתו: ״תפלה למשה איש האלוקים״ (צ, יז). משה רבנו בחר דווקא בברכה הנ״ל מתוך מגוון רחב של הברכות כדי להדגיש את הצורך הראשוני בהשכנת השכינה במעשי ידינו היות ובהקמת המשכן והשכנת השכינה בתוכו ככתוב בהמשך: ״וכבוד ה׳ מלא את המשכן״ (פקודי מ, לד), שזה היהלום בכתר הגאולה כדברי רבנו הרמב״ן שאמר: ״… והנה הגלות איננו נשלם עד יום שובם אל מקומם, ואל מעלת אבותם ישובו… וכשבאו להר סיני ועשו את המשכן, ושב הקב״ה והשרה שכינתו בניהם, אז שבו אל מעלת אבותם, שהיה סוד אלוה עלי אלוקיהם, והם המרכבה – ואז נחשבו גאולים״. (מתוך הקדמת הרמב״ן לספר שמות). עלינו להתפלל יותר לבניין בית תפארתנו, ובפרט בחצות הליל באמירת ״תיקון חצות״. לדעת הרמב״ן, גאולתנו הסופית תהיה בעזהי״ת ובקרוב, רק עם הקמת בית המקדש על מכונו, במלואו ותפארתו.

. ״ויהי נעם ה׳ אלוקינו עלינו״. בעבודת ה׳ מתוך נעם, לקב״ה יש נחת רוח היות וכאשר הדברים נעשים מתוך אהבה, מיד מרגישים נועם במהלך העשייה. כמו במשכן, כך בבית הכנסת, בין איש לאשתו, בין רב לתלמידו, בין חייל למפקדו, בין אזרח תמים לפקיד {שלעיתים מתעלל בו}. והרשימה ארוכה, חיוך קל – יענה את הכול. נעם ה׳ ככתבו וכלשונו.

ב. ״ומעשה ידינו כוננה עלינו״. אנו תפילה לה׳ שנזכה ליהנות מפרי עמלנו, ולזכות להתבשם בהגשמת חלומותינו בבחינת הכתוב: ״יגיע כפיך כי תאכל, אשריך וטוב לך״ (תהילים קכ״ח, ב).

ג. ״ומעשה ידינו כוננהו״. לעיתים לא זוכים לראות את התגשמות חלומותינו בחיינו, בכל זאת אין להתייאש. בבוא היום הדברים יתקיימו אם לא בעוד חמש שנים, אז בעוד חמשים שנה כמו מבשרי הגאולה. כדוגמא, נציין גם את פרי עמלנו בחינוך הילדים, רואים לעיתים לאחר זמן רב.

יש לזכור תמיד את הפתגם: ״כל דרך ארוכה – מתחילה בצעד אחד קטן״.

דוגמא ל״נעם ה״ המלווה את משה רבנו, רואים אנו כאשר הוא הצליח להעמיד את המשכן בצורת נס. חז״ל מספרים לנו שבני ישראל לא הצליחו להעמיד את המשכן על מכונו בגלל כובדו, ואז הקב״ה ביקש ממשה רבנו לנסות להעמיד את הקרשים – והמשכן יעמוד מאליו, בעוד שכלפי חוץ, עם ישראל יראה כאילו משה עשה זאת לבדו.

המעשה הנ״ל מעורר תמיהה, היות ולמעשה הוא לא עשה כלום, ומי שהעמיד את המשכן היה בעצם הקב״ה בכבודו ובעצמו! אכן, הקב״ה רוצה להעביר לנו מוסר השכל: כל מעשה שאנו עושים, נעשה מכוחו של הקב״ה, ולא מכוחנו. כנ״ל לגבי קיום מצוות, זוכים אנו לקיימן רק מכוחו של הקב״ה, והוא זה שמשפיע בנו כוח בכל רגע ורגע לפעול.

לולא השפעה מתמדת משמים, לא היינו מסוגלים לעשות דבר! ההבדל היחיד בין כל מצווה שאנחנו מקיימים למצוות הקמת המשכן הוא, שבהקמת המשכן הנס היה גלוי, בעוד שבשאר המצוות נס הענקת היכולת סמוי. כנ״ל לגבי כל פעולה שאנו עושים, הכול מכוחו יתברך. בעצם, השכר שאנחנו מקבלים על מעשינו אינו על התוצאה, אלא על המאמץ וההשקעה בבחינת הפתגם ״לפום צערא אגרא״.

משה רבנו אכן ליווה את הקמת המשכן מתוך התמסרות עילאית, וביטל את דעתו בפני דעת עליון, לכן הקב״ה זיכה אותו בכבוד הראוי להעמיד את המשכן על מכונו בצורה של נס גלוי. משה רבנו שאף במשך חייו למלא את רצון ה׳, ולכן הוא נקרא ״עבד ה׳, וזכה לנסים. גם אנו, ככל שנאמין בכוח עליון הזורם בעורקינו, כן נזכה להידבק בבוראנו.

״ויעשו בני ישראל –

ככל אשר ציוה ה׳ את משה, כן עשו״ (שמות לט, לב). חשיבות האחדות בעם ישראל – "התורה ניתנה להתקיים בכללות ישראל" (רבנו אוה"ח הקי).

רבנו ״אור החיים״ הק׳ אומר בהקשר לחשיבות אחדות המחנה: ״ויעשו בני ישראל – ככל אשר ציוה ה׳ את משה,

כן עשו״ (שמות לט, לב): רבנו שואל על הכתוב ״ויעשו בני ישראל״. הרי רק יחידים עסקו במלאכת המשכן כמו בצלאל וכו׳, ומדוע נאמר ״ויעשו בני ישראל״? על כך עונה רבנו:

״עוד נראה כי כאן עשה הכתוב מחברת הכללות בקיום התורה, והראה כי בני ישראל יזכו זה לזה, והתורה ניתנה להתקיים בכללות ישראל. כל אחד יעשה היכולת שבידו, ויזכו זה לזה. ואולי, כי לזה רמז באמרו ״ואהבת לרעך כמוך״ (ויקרא יח יט). פירוש, לצד שהוא כמותך. כי בשלומו יטב לך, ובאמצעותו אתה משלים שלמותך. ואם כן, אינו אחר -אלא אתה עצמך, וכאחד מחלקיך.

ובזה מצאנו נחת רוח, כי ה׳ ציוה תרי״ג מצוות. ומן הנמנע שימצא אדם אחד שישנו בקיום כולם. וזה לך האות, כהן ולוי וישראל, ונשים. יש מצוות עשה בכהנים שאין מציאות בישראל… אלא ודאי, שתתקיים התורה במחברת הכללות, ויזכו זה מזה. והוא מה שאמר הכתוב כאן: "ויעשו בני ישראל ככל אשר ציוה ה׳ – כינה לכולם יחד מעשה כולם…״, למרות שרק יחידים עסקו במלאכת המשכן כמו בצלאל ואחיסמך וכל חכם לב.

על חשיבות האחדות בעם ישראל בעיני הקב׳׳ה, נביא את דברי רבנו רש׳׳י על בחירת שני חכמי לב לעשיית המשכן: בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה משבט המלכות, מצד שני אהליאב בן אחיסמך למטה דן. על כך אומר רש׳׳י: ״ואהליאב – משבט דן מן הירודין שבשבטים מבני השפחות, והשווהו המקום לבצלאל למלאכת המשכן, והוא מגדולי השבטים – לקיים מה שנאמר: ׳ולא ניכר שוע לפני דלי (איוב לד יט).

שבת שלום ומבורך – משה א. שמיר.

בברכת ״חזק חזק ונתחזק״ 3ה נחתום בעזהי״ת את ספר שמות – ספר הגאולה. את נוסח הברכה מוצאים אנו אצל יואב בן צרויה שר צבא דוד שבירך את אחיו אבישי בצאתם למלחמת מצווה נגד ארם ובני עמון, וכה בירך: ״חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד ערי אלוקינו – והי יעשה הטוב בעיניו״ (שמואל ב, י, יה). המלבי״ט מפרש: ״ציווהו שיתחזק. א. בעד עם ה׳ ב. בעד ערי אלוקינו… כי תשועת הי צריכה שתי הכנות: א. ההכנה הטבעית {להילחם}. ב. וההכנה המחשבתית לשם ה׳, ועל זה אמר בעד ערי אלוקינו – ואז ה׳ הטוב בעיניו יעשה לעזור

– כפי ההכנה הראויה״.

ושנזכה לחזק איש את רעהו בבחינת "איש את רעהו יעזרו – ולאחיו יאמר חזק" (ישעיה מא, ו-ז).

לע"נ אמו"ר הרה"צ רבי יוסף בר עליה ע"ה. הרה"צ רבי אברהם בר אסתר. המלוב"ן הרה"צ רבי מסעוד אסולין ע"ה. א"מ זוהרה בת חנה ע"ה. חניני בת מרים ע"ה שעלתה לגנזי מרומים – יב אדר. עליה בת מרים ע"ה. בתיה בת שרה ע"ה. לימוד תורה מתוך אהבה ושמחה, ברכה והצלחה, בריאות איתנה למשה בר זוהרה וב"ב.

קהלת צפרו – רבי דוד עובדיה ז"ל

תעודה מספר 93

רבי דוד עובדיה

רבי דוד עובדיה

התק"ץ – 1830

כשנתפס הנגיד המעולה החכםהחשוב כבוד הרב חיים אהרון ה"ן מאמאן על ידי המלך ירום הודו נשארו בני קהל עדתנוכצאן אשר אין לה רועה, מאין איש אשר יצא לפניהם ואשר יוצאיאים ואשר יביאים ושמו עיניהם חמנות עליהם לראש הנכבד וחשוב הרב ישועה בן ראובן אלכסלאסי ולהיות עליהם לקצין ולנגיד.

ולא אבה עד אשר הלכו אל ביתו יחידי הקהל עם החכמים יש"ץ והפצירו בו עד בוש ויאות להם לדבר הזה להיות עליהם לנגיד בתנאי ועל מנת שינקטו לו יחידי הקהל בקניין ובשבועה חמורה שכל הפסד ודררא דממונא דתמטייה מצד השר עלי דידהו ליהדר ועל כל כללות העיר לשלם במיטבא.

וגם הם התנו עליו שילכלכ דבריו במשפט שלא יעשה כי אם על פי דין תורה על פי המורים הנזכרים בעניין אלגזייא הנזכרת בעניין ההוצאות לא יהיה הכל כי אם כפי הדין וסבר וקבל והם גם כן סברו וקבלו

ובכן העדונו על עניין בקנין שבועה חמורה במנא דכשר למקנייא ביה ושבוע חמורה כי אם למה שיועיל הרב שלמה בן מואל ה"ן חמו והרב יחייא צבע והרב שלמה בן כבוד הרב משה אדהאן והרב יחייא המכונה עטייא והרב משה ה"ן שקרון והרב יוסף ה"ן אלכסלאסי והרב משה בן נסים המכונה הרוש והרב שלמה בן יהודה המכונה צירולייא והרב ימין המכונה אלערבי והרב מוסא בן סוסאן והרב יעקב בן ישראל המכונה שרביט והרב יעקב בן שלמה המכונה אלקובי וידידי' בן נחמוס והרב יששכר אדהאן והרב יצחק בן עבו המכונה המכונה הרוש.

האנשים האלה אשר נקבו בשמות כלם כאחד קבלו עליהם התנאי הנזכר שהתנה עליהם הרב ישועה הנזכר כמפורש לעיל וגם הרב ישועה הנזכר קבל עליו התנאי שהתנו עליו הקהל יש"ץ כנזכר לעיל והודו שטר וכו..ונגמר הכל בקנין שבוע חמורה באופן המועיל והיה זה בעישור אחרון לחדש ניסן המעוטר שנת חמשת אלפים וחמש מאות ושמונים ותשע ליצירה והכל שריר ובריר וקיים

יהושע ישראל יעקב – דוד אצייאג

אצטריכנא לאודועי שלא קבל עליו הרב ישועה הנזכר להיות נגיד עליהם כי אם עד תשלום ששה חודשים ומשם ואילך אם ירצה לצאת יצא ושריר ובריר וקיים

יהושע ישראל

בשבועה חמורה כי אם למה שיועיל כבוד הרב ישועה אלבאז י"א והסכים גם הוא על מינוי הנגיד הנזכר כפי התנאים הנזכרים לעיל וככל מה דכתיב ומפורש לעיל והיה זה בזמן הנזכר לעיל וקניין שבועה

דוד אצייאג

סוף תעודה מספר 93

תעודה מספר 22

התרט"ו -1855

ב"ה

באלול אשתקד כאשר נתחדש על בני קהילתנו קהילת קודש צפרו יע"א השר סידי אטאלב מוחמד עזו אללאה, יקרי ה' כי כן יצא דבר מלכות, וראו בני קהלינו בחוש הראות כי אי אפשר לשום אדם להיות נגיד ומווה ומפקח בענייני היהודיםהנוגעים אל השר כי אם להיקר רפאל בן ברוך המכונה עמרם.

יען כי קרב אליו בימי פחזותו, בתחילת שירותו ומינויו על בני אומתו דווקא, ואל היה שום יהודי נכנס אצלו כי אם רפאל הנזכר הוא היה נדרש לכל חפציו, ומהנהו מנכסיו, גם מה שהיה השר הנזכר צריך ללוות היה רפאל הנזכר לווה מאחרים וכותב על עצמו.

באופן בעת אשר נתחזקה יד השקר הנזכר למושל בכל ממשלת השר הראשון שמכללם היהודים האומללים יושבי צפרו יע"א היה רפאל הנזכר הוא המוציא הוא המביא, וכל ענייני השר נחתכים על פיו וכאשר יגזור כן יקום.

ואף שבאותו זמן היה נגיד ומצווה על קהילת קודש צפרו יע"א הנבון וחשוב ומעולה הרב אברהם בן מאמן ישצ"ו לא יוכל לסבול להיות רפאל הנזכר עיקר והוא טפל, כי אין אדם דר עם נחש בכפיפה, ועל דעת אחת לא יסמכו, זה בונה וזה סותר, זה קושר וזה מתיר.

ומה בצע בקריאת שם נגיד , לכן הוצרך הרב אברהם הנזכר להשחיד הזר הנזכר ברצי כסף עד שיצא בשלום, וכאשר ראו בני קהלינו שנשארו כצאן אשר אין להם רועה כי אין איש שיכול ליכנס בגבולו חזרו אצל רפאל הנזכר למנותו עליהם לנגיד.

ואף שאינו לא מאנשיה ולא מהראויים לה זו מצוות עשה שהזמן גרמא, והלכו יחידי הקהל ופייסו לרפאל הנזכר להיות נגיד ומפקח עליהם להרחיק הנזק ולקרב התועלת, ובכן נענע להם בראשו ונתרצה ונתפייס כי מעיקרא כך הייתה כוונתו ותחילת המחשבה סוף המעשה.

אמנם התנו עליו יחידי הקהל שלא יעשה שום דבר קטון או גדול הן בדבר הנוגע לרבים, הן בתפיסת איזה יחיד בר מינן כי אם שיהיה הדבר בהסכמת חמישה אנשים אשר בחרו לו הלא המה כבוד הרב ישועה המכונה אלבאז והרב אברהם המכונה מאמאן והרב אברהם המכונה עוליל והרב אליהו המכונה שלוש והחכם כבוד הרב חיים אליהו המכונה אביטבול.

ונכתב שטר מינויו בסופרי ישראל ותוכו רצוף התנאי הנזכר גם נכתב שטר מינויו בערכאות גם כן, ותכף למינויו הגדיל לעשות ולא היה חושש להסכמת שום אדם כי אם להסכמת עצמו, והחזיר חוקי השר הראשון ןמנהגיו לאיתנם הראשון דהיינו האלתסרוד.

כל מה שצריך להוצאת השר ממה שנותן לבני אומתו המסייעים אותו לעמוד  על משמרתו, והאלסבון שנותנים בעלי מלאכת הבורית מדי חודש בחודשו, והאלעסאר שנותנים היהודים המתגוררים בכפרים בעת עשיית הזיתים בין עשו בין לא עשו

והאלסמן שנותנים היהודים ההולכים לאהלי פלישתים אחר עבור חג הפסח באופן שהחזיר עטרה ליושנה, ובכל זאת היו בני קהלינו סובלים טורחו ומשאו, אך דא עקא שעמד אחיו אח לצרה זה שמו ישועה בן ברוך ומשל ממשל רב בגאונו וגאוותו  וכל דבר קטון או גדול אשר נעשה בהאלמללאח מגיעו אל השר אין דבר נעלם חוזר ומפשר עם השר בעד הנתפסים.

באוםן שהוחזק למסור ורודף אחר היחידים לקעקע ביצתם ולהומם ולאבדם כאשר נודע מפי מגידי אמת, וזה מלבד כמה ענייני כיעור שבאו כמה נשים והגידו לחכמים ולקהל שאמר להם שאם לא יהיו נשמעים אליו יפסידם הפסד גדול.

וכאשר ראו יחידי קהלינו יש"ץ שכולם או רובם מעותדים לתפיסה חס ושלום, עלו אל השר בכינופייא גדולה והוציאו לרפאל הנזכר מהנגידות ותפס השר לישועה אחיו הנזכר, ובחרו להם הקהל איש אשר כלבבם הלא המה החכם החשוב כבוד הרב יעקב המכונה אדאהאן יש"ץ ויעזרהו על דבר כבוד שמו, ומינו אותו לנגיד בהסכמת הקהל.

והן עוד היום האחים רפאל וישועה הנזכרים ויוסף אחיהם מבצבצים ורודפים אחר השררה כדי להנקם מכל היחידים אשר סבבו מפלתו, ובכן נועדו לב יחדיו יחידי קהלינו, הלא המה הרב אברהם בן רבי דוד המכונה מאמאן והרב אהרן בן כבוד הרב שלמה המכונה אלבאז והרב אברהם בן הרב ישועה המכונה עולייל.

והרב יעקב בן הרב משה המכונה אטרזמאן והרב אליהו בן הרב אהרן המכונה שלוש והרב אברהם בן הרב יצחק המכונה אלבאז והרב אהרן בן הרב מרדכי המכונה אלבאז, והרב שלום בן היקר משה המכונה שטרית ידיד אלפילאלי והרב משה בן הרב בנימין במכונה אביטבול והרב יוסף בן הרב אברהם הכהן והרב שאול בן הרב ס"ן ( ? ) המכונה הרוש.

והיקר יוסף בן היקר משה המכונה הרוש, והיקר יונה בן היקר משה בן גבאי והרב רפאל בן הרב דניאל המכונה זכרי והיקר יצחק בן היקר אהרן הכהן והיקר מכלוף בן היקר שלמה המכונה אביטבול ידיע תמאיושת.

והעידו על עניין בקנין שלם ושבועה חמורה במנא דכשר למקנייא ביה ושבועה חמורה כל אחד למה שיועיל האנשים האלה אשר נקבו בשמות ובכוח הקניין ושבועה חמורה הודו הודאה גמורה וחייבו עצמם חיוב גמור שכאשר יתאמת להם שרפאל ואחיו הנזכרים מרדפים לחזור לשררתם או שיהיו מתעסקים בהפסד רבים או יחידים שעל האנשים הנזכרים וטל להפר עצתם ולקלקל מחשבותם ולרודפם עד החורמה.

ויפסידו מכיסם על זה בהוצאות שוחדות עד כדי סך אלף מתקאלים כסף טהור אדעתא שתבוא לכלל גוביינא מכללות הקהל. ובתחילה יהיו קובלים עליהם לפני השר, ואם ראו שהשר עודנו מחזיק בהם ואינו חפץ ברעתם ילכו לקבול לםני המלך ירום הודו ואפילו יפסידו עד כדי הסך הנזכר דלא למטינהו כי אם ריווח והפסד ממון רב.

ויובן שזה שאמרנו שחייבו עצמם האנשים הנזכרים להפסיד על האחים הנזכרים עד כדי הסך הנזכר הוא בין אם הוצרכו האנשים כולם ללכת ולקבול בים אם לא הוצרכו כי אם ארבעה או חמישה מהם על כל פנים כללות הסך הנזכר יתנו אותו האנשים הנזכרים.

ונקטו קניין ושבוע חמורה כל אחד למה שיועיל האנשים הנזכרים וקיבלו עליהם להרב אהרן בן הרב שלמה המכונה אלבאז הנזכר להיות הולכים אחרי דברו ואחרי עצתו ובעת אשר יגזור עליהם ללכת ולקבול כולם או מקצתם אותו המעכב ללכת חייב עצמו בקניין גמור ושבועה למורה לתת לעניי העיר מעכשיו בתורת קנס סך מאה מתקאלים כסף טוב.

יובן שכל אחד מהאנשים הנזכרים חייב עצמו בכך עוד קיימו וקבלו עליהן ועל זרעם אחריהם האנשים הנזכרים בפנים עד סוף כל הדורות שמהיום הזה והלאה לא ימנו עליהם שום נגיד בעיר הזאת לא משלושת האחים הנזכרים לא מהם ולא מהמונם ולא מהמתם ןמזרעם אחריהם עד סוך כל הדורות ונגמר הכל בקניין גור ושבועה חמורה כל אחד למה שיועיל על כל מאי דכתיב ומפורש לעיל.

ולראיה על הכל חתומים פה והי"ז בשבעה ושבעה ועשרים יום לחודש אייר הוא חודש זה של שנת ראה כל גאה הכניעוהו והדוך אשעים תחתם ליצירה ושריר ובריר וקיים

שלמה אביטבול סי"ט – רפאל משה אלבאז סל"ט

סוף תעודה מספר 22

הגדרה קולעת…הצופה 03/06/1955

03-06-1955-הצופה-יהודי מרוקו

לפנינו מאמר שפורסם בעיתון הצופה בתאריך 03/06/1955. במסגרת ההשמצות שנוצרו בין המחנות השונים במסגרת השליטה על העולים ממרוקו, כהוכחה לכך, עיתון הצופנ אשר רוצה הוא לקבל את ההנהגה אודות העלייה ממרוקו, מביא מאמר שפורסם בעיתון הארץ, אשר משמיץ את מפא"י והפועל המזרחי…

תוכן המאמר נאמן לדרכו המתנשאת והגזענית של עיתון " הארץ " אשר לא פספס הזדמנות אחת לנגח את יהדות מרוקו ולהביע את סלידתו מעליית יהודי מרוקו…

נמאמר מובא כאן ככתבו וכלשונו

הגדרה קולעת…

(יוד־נון) ״הארץ״ נקט עמדה הוגנת בבעיית עולי מארוקו. בשני מאמרים חילק סטירות לחי ל״שני החוטאים׳! מפא״י והפועהמ״ז כאחד.

העולים החדשים ."באו מסביבה מפגרת  נידחת״ משוללי כח הבהנה ושיפוט  — הוא כותב. .ברור לו שהם ״פרימיטיביים ביותר-. סימן ההיכר הוא "שהם מגדלים זקנים ארוכים, כולם יראי־שמים המבלים שעות בבית  הכנסת״ מסתבר, שבכדי להכלל בסוג גזע היונקים הפרימיטיביים אין חובה לקפוץ על ענפי העצים ולפצח אגוזי קוקוס, אפשר להשיג את זה בגידול וקן ארור, להיות ירא שמים ולבלות שעות בבית הכנסת. הגדרה קולעת!.״

הצופה 03/06/1955

 

מידת הצדק של הפועל המזרחי.עליית יהודי האטלס..

מידת הצדק של הפועל המזרחי.יהודים_באטלס_010

בי"ג בסיון תשט"ו 3.6.55 קובע בעל המאמר הראשי בהצופה " העולים מכפרי האטלס, יהודים חסידים, לא פקפקו אף רגע אחד שיישבו אותם בישובים דתיים שלמים " מידת הצדק חייבה את מחלקת ההתיישבות להעביר את כולם לרשת הפועל המזרחי, ולאפשר לה לישבם ללא כל הגבלות שרירותיות של מפתח פוליטי "

ט"ו בסיון תשט"ו 5.6.55

למקרא מאמרים אלה בהצופה נזדעזעתי עד עומק נשמתי. אלה הם דברי בלע ועלילות שוא אשר קצרה בינתי מלהשיגם. אני חייב לציין כמה עובדות :

1 – נכון שהבטחתי לאשי ארגון דמנאת מושב דתי, הודעתי במפורש שבמסגרת תנועת המושבים ינתנו להם שירותי דת וינהלו להם שירותי הדת וינהלו חיים דתיים כאוות נפשם, ומעולם לא דובר אתם על התיישבות במסגרת הפועל המזרחי, ומצידם לא הייתה כל דרישה לכך, משום שהשם הפועל המזרחי לא היה מוכר להם כלל.

2 – גם לאחר שנקרט בראשית מארס 1955 לדין תורה בפני הרב הדיין מכלוף אבו חצירה במראכש, נסעתי שוב לדמנאת ב 10.3.55 וכינסתי את חברי ועד הארגון וביניהם, אהרן בוחובוט, מסעוד שמעון, והרב מסעוד דהאן.

אמרתי להם במפורש, ובאפן הברור ביותר שאם ברצונם להצטרף להפועל המזרחי בארץ לאחר עלייתם זו תהיה זכותם ולא אפריע להם. והם הודיעו לי במקום באפן פסקני שאיטן בדעתם ואין ברצונם להצטרף להפועל המזרחי.

3 – סידור עלייתם לארץ נקבע ביני לבין משרד העליה, ולא עמדה כלל לויכוח שאלת הגדרתם לתנועת המושבים. כי על הגדרה זו ידעו כולם מראשית התארגנותם להתיישבות.

4 – אשר ליצחק אלמליח, קודם כל הוא אינו שייך לפועל המזרחי ומעולם לא היו לו כל יחסים עם תנועה זו. ובמידה שהיו הם היו תמיד יחס ריב ומדון. הוא השתייך לנטורי קרטא, הוא תמיד הפריע לענייני העליה והיה בין הקיצוניים ביותר ותמיד נתן ידו לכל ריב ומדון.

פגישה עם אב בית דין

 כ"ו  בניסן תשט"ו 16.6.55

נפגשתי בקזבלנקה עם ראש בית הדין, הרב מכלוף אבו חצירה ושוחחתי אתו בעניין פרשת אנשי דמנאת. לאחר ששמע טענותי על מעשי החבלה וחתירה בארגון העולים, דבר שאינו מוסיף כבוד למדינת ישראל בעיני אלה המתעתדים לעלות, פסק כי על אנשי דמנאת ללכת אתי תוך הבטחה לספק להם צרכי דת במקום התיישבותם ושאין לכפות עליהם השתייכות להפועל המזרחי.

הראיתי לו את גליון " פנים אל פנים " והוא נסער ונרגז מאד על כך שבכתבה באותו גליון מכניס יצחק אלמליח בתור " ריש גלותא " של יהודי מרוקו. הרב אבו חצירה ציין כי הגדרה זו יש בה משום עלבון גדול ליהדות מרוקו וכי הוא עצמו מתקומם אילו כינו אותו בתואר זה. באשר ליהדות מרוקו יש רבנים וחכמים בעלי שם.

כמו כן הוא קבע שאין כל שמץ של אמת בכל מה שנכתב כתבה זו על יצחק אלמליח, ושהוא וחבריו מגנים בכל תוקף פרסומים מסוג זה.

אווירה מורעלת

כ"ח בסיון תשט"ו 18.6.55

שלשום חזרתי למראכש ומצאתי אווירה מורעלת בקרה היהודים בכל האזור, כולל הכפרים. לידי האנשים הגיעו גליונות עתון הצופה גדושי השמצות ועלילות שוא. עתונים אלה עברו מיד ליד וכל אחד מוסיף מדמיונו הפורה כיאות לאנשי המזרח. עם כל מי שדיברתי ענה לי, אתם תנועת המושבים כופים על אנשינו הכפריה בדת. ומעבירים את בנינו על דעתם ואמונתם.

דברי תגובה על ההשמצות

קיבלתי את גיליונות "דבר " מתאריכים ד', ט', יב בניסן תשט"ו 25.30.31 במאי 1955 וכן גיליון " למרחב " מיום 31.5.55 ובכולם תשובה מוחצת ותגובה על ההשמצות ועלילות שוא של עתון " הצופה "

הפועל המזרחי מחדש את ציד הנפשות בקרב העולים

שלושים משפחות עולים שהגיעו ביום א' באניה " גולדן איילס " מהרי האטלס בצפון אפריקה, אורגנו במקומותיהם על ידי נציגי תנועת המושבים להתיישבות בחבל לכיש, אולם בדרכם ממרסיי לחיפה הוסתו על ידי נציגי הפועל המזרחי וחלק מהם אף פותה לסרב לצאת למקום התיישבותם. שיטה זו של התחרות והשמצה עוררה התמרמרות קשה בחוגי תנועת המושבים.

פנינו אל י. קורן מזכיר תנועת המושבים, וקיבלנו ממנו פרטים על השתלשלות הפרשה הזאת ועל צורת הארגון של העולים בהרי האטלס. לא היה מקרה דומה – ציין י. קורן למה שקרה ביום א' בנמל חיפה עם קבוצת משתיישבים, שאורגנו לפני שישה חודשים על ידי נציג תנועת המושבים , יהודה גרינקר מנהלל, הנמצא בשליחות בצפון אפריקה.

האנשים הביעו את רצונם לעלות לארץ ישראל ולהנות מושב עובדים, לפי הסדר, שהוסכם על ידי כל הגורמים בצפון אפריקה ועל ידי מחלקת העליה בירושלים, מופנים העולים שאורגנו על ידי נציג תנועת המושבים, לכפרים של תנועה זו. בהתאם לכך הופנו גם 67 משפחות מהכפר היהודי דמנאת, שהתארגן יחד בתור מושב ועלה עכשיו לישראל.

כאשר העולים האלה הגיעו למרסיי, הם נמסרו לידי נציגי הפועל המזרחי, חיים מויאל, שצריך היה ללוות אותם לחיפה. אך תחת למלא את שליחותו בנאמנות, הוא ניצל אותם לשם הסתת העולים נגד תנועת המושבים, סיפר להם במסגרת התנועה הזאת אין מקום ליהודי דתי וכי עליהם לתבוע כפר מסונף להפועל המזרחי. מלאכת ההשמצות נשאה פרי ו – 27 משפחות סירבו לעבור למקומן בחרובית.

מחאה חריפה על ההתנהגות של נציגי הפועל המזרחי כלולה במכתב, ששיגר מנהל מחלקת העליה במרוקו, עמוס רבל, אל מנהל מחלקת העליה במרסיי, דוד נוימן. עמוס רבל מתריע על המשטר של חטיפה ותחרות, שהשתרש במרסיי. הוא מאשר, כי מתיישבי דמנאת התארגנו במסגרת תנועת המושבים, וכותב בין השאר : " אני מוחה בכל תוקף על חטיפות כאלה ועל המסחר באנשים חיים, כפי שזה נעשה במקרה הנ"ל במרסיי " .

אנו תובעים אמר י. קורן, את התערבות מחלקת הקליטה של הסוכנות היהודית. עליה לשיפ קץ למשטר פרוע זה של ציד נפשות. לאחר שנודע שלשום על המעשה של אנשי הפועל המזרחי באניה " גולדן איילס ", החילטו נציגי מחלקת הקליטה להעביר את אנשי כפר דמנאת לחרובית, בליווי נציגי הפועל המזרחי, עד הבירור.

תנועת המושבים מתנגדת לסידור זה. אין היא רואה שום הצדקה להתערבותם של אנשי הפועל המזרחי בעניין העולים מכפר דמנאת. 27 המשפחות מבין העולים האלה, שנתפתו להודיע על סירובן לצאת לחרובית, נשארו בינתיים בשער העליה, עד בירור הבעיה בסוכנות היהודית. הדבר מחייב טיפול דחוף ומכריע, כי לא ייתכן לגרור את כל העליה מצפון אפריקה לתוך מערבולת של סכסוכים וציד נפשות.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 135 מנויים נוספים

מרץ 2016
א ב ג ד ה ו ש
« פבר   אפר »
 12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

רשימת הנושאים באתר