ארכיון יומי: 10 במרץ 2016


קהלת צפרו – רבי דוד עובדיה ז"ל

תעודה מספר 93

רבי דוד עובדיה

רבי דוד עובדיה

התק"ץ – 1830

כשנתפס הנגיד המעולה החכםהחשוב כבוד הרב חיים אהרון ה"ן מאמאן על ידי המלך ירום הודו נשארו בני קהל עדתנוכצאן אשר אין לה רועה, מאין איש אשר יצא לפניהם ואשר יוצאיאים ואשר יביאים ושמו עיניהם חמנות עליהם לראש הנכבד וחשוב הרב ישועה בן ראובן אלכסלאסי ולהיות עליהם לקצין ולנגיד.

ולא אבה עד אשר הלכו אל ביתו יחידי הקהל עם החכמים יש"ץ והפצירו בו עד בוש ויאות להם לדבר הזה להיות עליהם לנגיד בתנאי ועל מנת שינקטו לו יחידי הקהל בקניין ובשבועה חמורה שכל הפסד ודררא דממונא דתמטייה מצד השר עלי דידהו ליהדר ועל כל כללות העיר לשלם במיטבא.

וגם הם התנו עליו שילכלכ דבריו במשפט שלא יעשה כי אם על פי דין תורה על פי המורים הנזכרים בעניין אלגזייא הנזכרת בעניין ההוצאות לא יהיה הכל כי אם כפי הדין וסבר וקבל והם גם כן סברו וקבלו

ובכן העדונו על עניין בקנין שבועה חמורה במנא דכשר למקנייא ביה ושבוע חמורה כי אם למה שיועיל הרב שלמה בן מואל ה"ן חמו והרב יחייא צבע והרב שלמה בן כבוד הרב משה אדהאן והרב יחייא המכונה עטייא והרב משה ה"ן שקרון והרב יוסף ה"ן אלכסלאסי והרב משה בן נסים המכונה הרוש והרב שלמה בן יהודה המכונה צירולייא והרב ימין המכונה אלערבי והרב מוסא בן סוסאן והרב יעקב בן ישראל המכונה שרביט והרב יעקב בן שלמה המכונה אלקובי וידידי' בן נחמוס והרב יששכר אדהאן והרב יצחק בן עבו המכונה המכונה הרוש.

האנשים האלה אשר נקבו בשמות כלם כאחד קבלו עליהם התנאי הנזכר שהתנה עליהם הרב ישועה הנזכר כמפורש לעיל וגם הרב ישועה הנזכר קבל עליו התנאי שהתנו עליו הקהל יש"ץ כנזכר לעיל והודו שטר וכו..ונגמר הכל בקנין שבוע חמורה באופן המועיל והיה זה בעישור אחרון לחדש ניסן המעוטר שנת חמשת אלפים וחמש מאות ושמונים ותשע ליצירה והכל שריר ובריר וקיים

יהושע ישראל יעקב – דוד אצייאג

אצטריכנא לאודועי שלא קבל עליו הרב ישועה הנזכר להיות נגיד עליהם כי אם עד תשלום ששה חודשים ומשם ואילך אם ירצה לצאת יצא ושריר ובריר וקיים

יהושע ישראל

בשבועה חמורה כי אם למה שיועיל כבוד הרב ישועה אלבאז י"א והסכים גם הוא על מינוי הנגיד הנזכר כפי התנאים הנזכרים לעיל וככל מה דכתיב ומפורש לעיל והיה זה בזמן הנזכר לעיל וקניין שבועה

דוד אצייאג

סוף תעודה מספר 93

תעודה מספר 22

התרט"ו -1855

ב"ה

באלול אשתקד כאשר נתחדש על בני קהילתנו קהילת קודש צפרו יע"א השר סידי אטאלב מוחמד עזו אללאה, יקרי ה' כי כן יצא דבר מלכות, וראו בני קהלינו בחוש הראות כי אי אפשר לשום אדם להיות נגיד ומווה ומפקח בענייני היהודיםהנוגעים אל השר כי אם להיקר רפאל בן ברוך המכונה עמרם.

יען כי קרב אליו בימי פחזותו, בתחילת שירותו ומינויו על בני אומתו דווקא, ואל היה שום יהודי נכנס אצלו כי אם רפאל הנזכר הוא היה נדרש לכל חפציו, ומהנהו מנכסיו, גם מה שהיה השר הנזכר צריך ללוות היה רפאל הנזכר לווה מאחרים וכותב על עצמו.

באופן בעת אשר נתחזקה יד השקר הנזכר למושל בכל ממשלת השר הראשון שמכללם היהודים האומללים יושבי צפרו יע"א היה רפאל הנזכר הוא המוציא הוא המביא, וכל ענייני השר נחתכים על פיו וכאשר יגזור כן יקום.

ואף שבאותו זמן היה נגיד ומצווה על קהילת קודש צפרו יע"א הנבון וחשוב ומעולה הרב אברהם בן מאמן ישצ"ו לא יוכל לסבול להיות רפאל הנזכר עיקר והוא טפל, כי אין אדם דר עם נחש בכפיפה, ועל דעת אחת לא יסמכו, זה בונה וזה סותר, זה קושר וזה מתיר.

ומה בצע בקריאת שם נגיד , לכן הוצרך הרב אברהם הנזכר להשחיד הזר הנזכר ברצי כסף עד שיצא בשלום, וכאשר ראו בני קהלינו שנשארו כצאן אשר אין להם רועה כי אין איש שיכול ליכנס בגבולו חזרו אצל רפאל הנזכר למנותו עליהם לנגיד.

ואף שאינו לא מאנשיה ולא מהראויים לה זו מצוות עשה שהזמן גרמא, והלכו יחידי הקהל ופייסו לרפאל הנזכר להיות נגיד ומפקח עליהם להרחיק הנזק ולקרב התועלת, ובכן נענע להם בראשו ונתרצה ונתפייס כי מעיקרא כך הייתה כוונתו ותחילת המחשבה סוף המעשה.

אמנם התנו עליו יחידי הקהל שלא יעשה שום דבר קטון או גדול הן בדבר הנוגע לרבים, הן בתפיסת איזה יחיד בר מינן כי אם שיהיה הדבר בהסכמת חמישה אנשים אשר בחרו לו הלא המה כבוד הרב ישועה המכונה אלבאז והרב אברהם המכונה מאמאן והרב אברהם המכונה עוליל והרב אליהו המכונה שלוש והחכם כבוד הרב חיים אליהו המכונה אביטבול.

ונכתב שטר מינויו בסופרי ישראל ותוכו רצוף התנאי הנזכר גם נכתב שטר מינויו בערכאות גם כן, ותכף למינויו הגדיל לעשות ולא היה חושש להסכמת שום אדם כי אם להסכמת עצמו, והחזיר חוקי השר הראשון ןמנהגיו לאיתנם הראשון דהיינו האלתסרוד.

כל מה שצריך להוצאת השר ממה שנותן לבני אומתו המסייעים אותו לעמוד  על משמרתו, והאלסבון שנותנים בעלי מלאכת הבורית מדי חודש בחודשו, והאלעסאר שנותנים היהודים המתגוררים בכפרים בעת עשיית הזיתים בין עשו בין לא עשו

והאלסמן שנותנים היהודים ההולכים לאהלי פלישתים אחר עבור חג הפסח באופן שהחזיר עטרה ליושנה, ובכל זאת היו בני קהלינו סובלים טורחו ומשאו, אך דא עקא שעמד אחיו אח לצרה זה שמו ישועה בן ברוך ומשל ממשל רב בגאונו וגאוותו  וכל דבר קטון או גדול אשר נעשה בהאלמללאח מגיעו אל השר אין דבר נעלם חוזר ומפשר עם השר בעד הנתפסים.

באוםן שהוחזק למסור ורודף אחר היחידים לקעקע ביצתם ולהומם ולאבדם כאשר נודע מפי מגידי אמת, וזה מלבד כמה ענייני כיעור שבאו כמה נשים והגידו לחכמים ולקהל שאמר להם שאם לא יהיו נשמעים אליו יפסידם הפסד גדול.

וכאשר ראו יחידי קהלינו יש"ץ שכולם או רובם מעותדים לתפיסה חס ושלום, עלו אל השר בכינופייא גדולה והוציאו לרפאל הנזכר מהנגידות ותפס השר לישועה אחיו הנזכר, ובחרו להם הקהל איש אשר כלבבם הלא המה החכם החשוב כבוד הרב יעקב המכונה אדאהאן יש"ץ ויעזרהו על דבר כבוד שמו, ומינו אותו לנגיד בהסכמת הקהל.

והן עוד היום האחים רפאל וישועה הנזכרים ויוסף אחיהם מבצבצים ורודפים אחר השררה כדי להנקם מכל היחידים אשר סבבו מפלתו, ובכן נועדו לב יחדיו יחידי קהלינו, הלא המה הרב אברהם בן רבי דוד המכונה מאמאן והרב אהרן בן כבוד הרב שלמה המכונה אלבאז והרב אברהם בן הרב ישועה המכונה עולייל.

והרב יעקב בן הרב משה המכונה אטרזמאן והרב אליהו בן הרב אהרן המכונה שלוש והרב אברהם בן הרב יצחק המכונה אלבאז והרב אהרן בן הרב מרדכי המכונה אלבאז, והרב שלום בן היקר משה המכונה שטרית ידיד אלפילאלי והרב משה בן הרב בנימין במכונה אביטבול והרב יוסף בן הרב אברהם הכהן והרב שאול בן הרב ס"ן ( ? ) המכונה הרוש.

והיקר יוסף בן היקר משה המכונה הרוש, והיקר יונה בן היקר משה בן גבאי והרב רפאל בן הרב דניאל המכונה זכרי והיקר יצחק בן היקר אהרן הכהן והיקר מכלוף בן היקר שלמה המכונה אביטבול ידיע תמאיושת.

והעידו על עניין בקנין שלם ושבועה חמורה במנא דכשר למקנייא ביה ושבועה חמורה כל אחד למה שיועיל האנשים האלה אשר נקבו בשמות ובכוח הקניין ושבועה חמורה הודו הודאה גמורה וחייבו עצמם חיוב גמור שכאשר יתאמת להם שרפאל ואחיו הנזכרים מרדפים לחזור לשררתם או שיהיו מתעסקים בהפסד רבים או יחידים שעל האנשים הנזכרים וטל להפר עצתם ולקלקל מחשבותם ולרודפם עד החורמה.

ויפסידו מכיסם על זה בהוצאות שוחדות עד כדי סך אלף מתקאלים כסף טהור אדעתא שתבוא לכלל גוביינא מכללות הקהל. ובתחילה יהיו קובלים עליהם לפני השר, ואם ראו שהשר עודנו מחזיק בהם ואינו חפץ ברעתם ילכו לקבול לםני המלך ירום הודו ואפילו יפסידו עד כדי הסך הנזכר דלא למטינהו כי אם ריווח והפסד ממון רב.

ויובן שזה שאמרנו שחייבו עצמם האנשים הנזכרים להפסיד על האחים הנזכרים עד כדי הסך הנזכר הוא בין אם הוצרכו האנשים כולם ללכת ולקבול בים אם לא הוצרכו כי אם ארבעה או חמישה מהם על כל פנים כללות הסך הנזכר יתנו אותו האנשים הנזכרים.

ונקטו קניין ושבוע חמורה כל אחד למה שיועיל האנשים הנזכרים וקיבלו עליהם להרב אהרן בן הרב שלמה המכונה אלבאז הנזכר להיות הולכים אחרי דברו ואחרי עצתו ובעת אשר יגזור עליהם ללכת ולקבול כולם או מקצתם אותו המעכב ללכת חייב עצמו בקניין גמור ושבועה למורה לתת לעניי העיר מעכשיו בתורת קנס סך מאה מתקאלים כסף טוב.

יובן שכל אחד מהאנשים הנזכרים חייב עצמו בכך עוד קיימו וקבלו עליהן ועל זרעם אחריהם האנשים הנזכרים בפנים עד סוף כל הדורות שמהיום הזה והלאה לא ימנו עליהם שום נגיד בעיר הזאת לא משלושת האחים הנזכרים לא מהם ולא מהמונם ולא מהמתם ןמזרעם אחריהם עד סוך כל הדורות ונגמר הכל בקניין גור ושבועה חמורה כל אחד למה שיועיל על כל מאי דכתיב ומפורש לעיל.

ולראיה על הכל חתומים פה והי"ז בשבעה ושבעה ועשרים יום לחודש אייר הוא חודש זה של שנת ראה כל גאה הכניעוהו והדוך אשעים תחתם ליצירה ושריר ובריר וקיים

שלמה אביטבול סי"ט – רפאל משה אלבאז סל"ט

סוף תעודה מספר 22

הגדרה קולעת…הצופה 03/06/1955

03-06-1955-הצופה-יהודי מרוקו

לפנינו מאמר שפורסם בעיתון הצופה בתאריך 03/06/1955. במסגרת ההשמצות שנוצרו בין המחנות השונים במסגרת השליטה על העולים ממרוקו, כהוכחה לכך, עיתון הצופנ אשר רוצה הוא לקבל את ההנהגה אודות העלייה ממרוקו, מביא מאמר שפורסם בעיתון הארץ, אשר משמיץ את מפא"י והפועל המזרחי…

תוכן המאמר נאמן לדרכו המתנשאת והגזענית של עיתון " הארץ " אשר לא פספס הזדמנות אחת לנגח את יהדות מרוקו ולהביע את סלידתו מעליית יהודי מרוקו…

נמאמר מובא כאן ככתבו וכלשונו

הגדרה קולעת…

(יוד־נון) ״הארץ״ נקט עמדה הוגנת בבעיית עולי מארוקו. בשני מאמרים חילק סטירות לחי ל״שני החוטאים׳! מפא״י והפועהמ״ז כאחד.

העולים החדשים ."באו מסביבה מפגרת  נידחת״ משוללי כח הבהנה ושיפוט  — הוא כותב. .ברור לו שהם ״פרימיטיביים ביותר-. סימן ההיכר הוא "שהם מגדלים זקנים ארוכים, כולם יראי־שמים המבלים שעות בבית  הכנסת״ מסתבר, שבכדי להכלל בסוג גזע היונקים הפרימיטיביים אין חובה לקפוץ על ענפי העצים ולפצח אגוזי קוקוס, אפשר להשיג את זה בגידול וקן ארור, להיות ירא שמים ולבלות שעות בבית הכנסת. הגדרה קולעת!.״

הצופה 03/06/1955

 

מידת הצדק של הפועל המזרחי.עליית יהודי האטלס..

מידת הצדק של הפועל המזרחי.יהודים_באטלס_010

בי"ג בסיון תשט"ו 3.6.55 קובע בעל המאמר הראשי בהצופה " העולים מכפרי האטלס, יהודים חסידים, לא פקפקו אף רגע אחד שיישבו אותם בישובים דתיים שלמים " מידת הצדק חייבה את מחלקת ההתיישבות להעביר את כולם לרשת הפועל המזרחי, ולאפשר לה לישבם ללא כל הגבלות שרירותיות של מפתח פוליטי "

ט"ו בסיון תשט"ו 5.6.55

למקרא מאמרים אלה בהצופה נזדעזעתי עד עומק נשמתי. אלה הם דברי בלע ועלילות שוא אשר קצרה בינתי מלהשיגם. אני חייב לציין כמה עובדות :

1 – נכון שהבטחתי לאשי ארגון דמנאת מושב דתי, הודעתי במפורש שבמסגרת תנועת המושבים ינתנו להם שירותי דת וינהלו להם שירותי הדת וינהלו חיים דתיים כאוות נפשם, ומעולם לא דובר אתם על התיישבות במסגרת הפועל המזרחי, ומצידם לא הייתה כל דרישה לכך, משום שהשם הפועל המזרחי לא היה מוכר להם כלל.

2 – גם לאחר שנקרט בראשית מארס 1955 לדין תורה בפני הרב הדיין מכלוף אבו חצירה במראכש, נסעתי שוב לדמנאת ב 10.3.55 וכינסתי את חברי ועד הארגון וביניהם, אהרן בוחובוט, מסעוד שמעון, והרב מסעוד דהאן.

אמרתי להם במפורש, ובאפן הברור ביותר שאם ברצונם להצטרף להפועל המזרחי בארץ לאחר עלייתם זו תהיה זכותם ולא אפריע להם. והם הודיעו לי במקום באפן פסקני שאיטן בדעתם ואין ברצונם להצטרף להפועל המזרחי.

3 – סידור עלייתם לארץ נקבע ביני לבין משרד העליה, ולא עמדה כלל לויכוח שאלת הגדרתם לתנועת המושבים. כי על הגדרה זו ידעו כולם מראשית התארגנותם להתיישבות.

4 – אשר ליצחק אלמליח, קודם כל הוא אינו שייך לפועל המזרחי ומעולם לא היו לו כל יחסים עם תנועה זו. ובמידה שהיו הם היו תמיד יחס ריב ומדון. הוא השתייך לנטורי קרטא, הוא תמיד הפריע לענייני העליה והיה בין הקיצוניים ביותר ותמיד נתן ידו לכל ריב ומדון.

פגישה עם אב בית דין

 כ"ו  בניסן תשט"ו 16.6.55

נפגשתי בקזבלנקה עם ראש בית הדין, הרב מכלוף אבו חצירה ושוחחתי אתו בעניין פרשת אנשי דמנאת. לאחר ששמע טענותי על מעשי החבלה וחתירה בארגון העולים, דבר שאינו מוסיף כבוד למדינת ישראל בעיני אלה המתעתדים לעלות, פסק כי על אנשי דמנאת ללכת אתי תוך הבטחה לספק להם צרכי דת במקום התיישבותם ושאין לכפות עליהם השתייכות להפועל המזרחי.

הראיתי לו את גליון " פנים אל פנים " והוא נסער ונרגז מאד על כך שבכתבה באותו גליון מכניס יצחק אלמליח בתור " ריש גלותא " של יהודי מרוקו. הרב אבו חצירה ציין כי הגדרה זו יש בה משום עלבון גדול ליהדות מרוקו וכי הוא עצמו מתקומם אילו כינו אותו בתואר זה. באשר ליהדות מרוקו יש רבנים וחכמים בעלי שם.

כמו כן הוא קבע שאין כל שמץ של אמת בכל מה שנכתב כתבה זו על יצחק אלמליח, ושהוא וחבריו מגנים בכל תוקף פרסומים מסוג זה.

אווירה מורעלת

כ"ח בסיון תשט"ו 18.6.55

שלשום חזרתי למראכש ומצאתי אווירה מורעלת בקרה היהודים בכל האזור, כולל הכפרים. לידי האנשים הגיעו גליונות עתון הצופה גדושי השמצות ועלילות שוא. עתונים אלה עברו מיד ליד וכל אחד מוסיף מדמיונו הפורה כיאות לאנשי המזרח. עם כל מי שדיברתי ענה לי, אתם תנועת המושבים כופים על אנשינו הכפריה בדת. ומעבירים את בנינו על דעתם ואמונתם.

דברי תגובה על ההשמצות

קיבלתי את גיליונות "דבר " מתאריכים ד', ט', יב בניסן תשט"ו 25.30.31 במאי 1955 וכן גיליון " למרחב " מיום 31.5.55 ובכולם תשובה מוחצת ותגובה על ההשמצות ועלילות שוא של עתון " הצופה "

הפועל המזרחי מחדש את ציד הנפשות בקרב העולים

שלושים משפחות עולים שהגיעו ביום א' באניה " גולדן איילס " מהרי האטלס בצפון אפריקה, אורגנו במקומותיהם על ידי נציגי תנועת המושבים להתיישבות בחבל לכיש, אולם בדרכם ממרסיי לחיפה הוסתו על ידי נציגי הפועל המזרחי וחלק מהם אף פותה לסרב לצאת למקום התיישבותם. שיטה זו של התחרות והשמצה עוררה התמרמרות קשה בחוגי תנועת המושבים.

פנינו אל י. קורן מזכיר תנועת המושבים, וקיבלנו ממנו פרטים על השתלשלות הפרשה הזאת ועל צורת הארגון של העולים בהרי האטלס. לא היה מקרה דומה – ציין י. קורן למה שקרה ביום א' בנמל חיפה עם קבוצת משתיישבים, שאורגנו לפני שישה חודשים על ידי נציג תנועת המושבים , יהודה גרינקר מנהלל, הנמצא בשליחות בצפון אפריקה.

האנשים הביעו את רצונם לעלות לארץ ישראל ולהנות מושב עובדים, לפי הסדר, שהוסכם על ידי כל הגורמים בצפון אפריקה ועל ידי מחלקת העליה בירושלים, מופנים העולים שאורגנו על ידי נציג תנועת המושבים, לכפרים של תנועה זו. בהתאם לכך הופנו גם 67 משפחות מהכפר היהודי דמנאת, שהתארגן יחד בתור מושב ועלה עכשיו לישראל.

כאשר העולים האלה הגיעו למרסיי, הם נמסרו לידי נציגי הפועל המזרחי, חיים מויאל, שצריך היה ללוות אותם לחיפה. אך תחת למלא את שליחותו בנאמנות, הוא ניצל אותם לשם הסתת העולים נגד תנועת המושבים, סיפר להם במסגרת התנועה הזאת אין מקום ליהודי דתי וכי עליהם לתבוע כפר מסונף להפועל המזרחי. מלאכת ההשמצות נשאה פרי ו – 27 משפחות סירבו לעבור למקומן בחרובית.

מחאה חריפה על ההתנהגות של נציגי הפועל המזרחי כלולה במכתב, ששיגר מנהל מחלקת העליה במרוקו, עמוס רבל, אל מנהל מחלקת העליה במרסיי, דוד נוימן. עמוס רבל מתריע על המשטר של חטיפה ותחרות, שהשתרש במרסיי. הוא מאשר, כי מתיישבי דמנאת התארגנו במסגרת תנועת המושבים, וכותב בין השאר : " אני מוחה בכל תוקף על חטיפות כאלה ועל המסחר באנשים חיים, כפי שזה נעשה במקרה הנ"ל במרסיי " .

אנו תובעים אמר י. קורן, את התערבות מחלקת הקליטה של הסוכנות היהודית. עליה לשיפ קץ למשטר פרוע זה של ציד נפשות. לאחר שנודע שלשום על המעשה של אנשי הפועל המזרחי באניה " גולדן איילס ", החילטו נציגי מחלקת הקליטה להעביר את אנשי כפר דמנאת לחרובית, בליווי נציגי הפועל המזרחי, עד הבירור.

תנועת המושבים מתנגדת לסידור זה. אין היא רואה שום הצדקה להתערבותם של אנשי הפועל המזרחי בעניין העולים מכפר דמנאת. 27 המשפחות מבין העולים האלה, שנתפתו להודיע על סירובן לצאת לחרובית, נשארו בינתיים בשער העליה, עד בירור הבעיה בסוכנות היהודית. הדבר מחייב טיפול דחוף ומכריע, כי לא ייתכן לגרור את כל העליה מצפון אפריקה לתוך מערבולת של סכסוכים וציד נפשות.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 187 מנויים נוספים

מרץ 2016
א ב ג ד ה ו ש
 12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

רשימת הנושאים באתר