ארכיון יומי: 18 במרץ 2016


בס"ד מוסר בלערבי פרשת ויקרא-בערבית יהודית תוניסאית

בס"ד     מוסר בלערבי פרשת ויקראתוניסיה-רבניה

פלפרשה מתאע הזמעה האדי פרשת ויקרא. פיהה 11 מצוות עשה ו5 מצוות לא תעשה. מצוות עשה הומאן 1] באש נקרבו קרבן עולה. אלי נזיבו וקתלי נגלטו ומה נעמלושי מצות עשה  האו לא תעשה אלי אנתקל לעשה 2] באש נקרבו קרבן מנחה 3] וקתלי נקרבן קרבן נחטו אלמלח 4] אידה כאן בית דין גלטו פדין. וקאלו עלא אלחראם חלאל. פי חאזה אלי חייבים עליהה בלעאני כרת. ובגלטה חטאת קבוע. ועמלו רוב ישראל או לכל לחראם האדאך. אידה כאן גלטה פי עוון עבודה זרה. יזיבו 12 פרים ו12 שעירים קרבן. ואידה כאן פי חאזה אוכרה. יזיבו 12 פרים האכהוו. וילזם אלי גלטו בית דין הגדול מתאע 71 דיין. ולכביר מתאע לבית דין מעאהם. ורוב ישראל או לכל עמלו. ופי באלהם בית דין ורא צחיח. ומוש נחאו למצוה זמלה כאנשי גלטו פי חאזאת וחאזאת עמלוהם צחאח. וכאן מה תמאשי הסרוט האדון לכל. כל ואחד אלי עמל יזיב קרבן חטאת ואחדו כיף אלי גלטו יחידים 5] אלי גלט ועמל דנוב. מתלן טרף לחם פי באלו שחם וטלאע רדה. או פי באלו הרדה חלאל. או פי באלו מוש חייב כאן מלקות. יזיב קרבן חטאת 6] אלי יערף שהאדה פי נאזלה מתאע דיני ממונות וטלבו לבית דין או מול הנאזלה ילזמו יזי וישהד. כאנשי אידה כאן הווא חכם כביר יאסר ולבית דין אקל מנו פי חכמת התורה. לאכן אידה כאן דיני נפשות או באש ימנע מן לחראם. ילזמו יזי ישהד מהמה כאן. וחתה ואלו מה טלבו חד באש ישהד 7] באש נקרבו קרבן עולה ויורד. ו6 אלי יזיבו אלקרבן האדה 1] שאהד חלף בלכדב בגלטה או בלעאני 2] חליף בלכדב בגלטה 3] טמא כלה מן לקדש בגלטה 4] טמא אלי דכל למקדש בגלטה 5] למרה אלי תולד 6] למצורע 8] אלי סתנפע מן להקדש יכלץ האש סתנפע. ויזיד 25 פלמיה עלה קימתו 9] באש נזיבו קרבן אשם תלוי. ואחד אלי ענדו שך עמל הדנוב או לא 10] אלי חווץ חאזה ירזעהה 11] נקרבו קרבן אשם ודאי. ו5 אלי יזיבו 1] אלי חווץ חאזה ונכר פלבית דין 2] אלי סתנפע מן להקדש 3] אשם שפחה חרופה 4] אשם נזיר 5] אשם מצורע. מצוות לא תעשה הומאן 1] חראם נכלטו מעה לקטרת כמירה או עסל 2] חראם נקרבו קרבן מן גיר מלח 3] מה ינחיוושי ראש אלעוף וקתלי יעמלולהה מליקה 4] חראם יחטו זית פי מנחת חוטא 5] חראם יחטו הלובאן פי מנחת חוטא.

פי אוול לפרשה מתאע הזמעה האדי. לפסוק כתב ויקרא וכו'. הרש"י ז"ל פסר אלי אקבל כל דבור האו אמירה אלי תכתבת כאן אקבל מנהה ויקרא. אלי הייא מעזה כבירה יאסר למשה רבינו. הוני תממה נשדה המאלה עלאש כאן הוני כתב ויקרא. חקו כתבהה מן אוול אמירה האו דבור. לחז"ל פסרו עלאש לאלף מתאע ויקרא זגירה. אלי משה רבינו מן כתרת לענוה מתאעו מה חבשי יכתב ויקרא. לאכן רבבי שד צחיח באש יכתבהה. ובהאדה הווא כתבהה זגירה. הוני נשדה אוכרה. כיפאש משה רבינו יבדל ויכתבהה זגירה. יאכי עלא כאטר לענוה מתאעהו יקום יבדל חרף פתורה ויעמלו זגיר.

פלמגילה וקתלי סמע מרדכי בלגזרה מתאע המן. בעת לאסתר באש תמשי ללמלך תקולו באש ינחי לגזרה. אסתר קאלתלו אלי מה תנזם תדכל ללמלך כאן מה ינאדיהה. והייא ענדהה תלאתין יום מה נאדאהאשי וקריב חינאדיהה. הוני מרדכי הזואב מתאעו כאן מוש מנתצ'ר בלכלץ ומותהאוור. אלי קאללהה רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר ואת ובית אביך תאבדי. הוני מרדכי חקו צבר שוייה. אלי מאזאל קראבאת לעאם כאמל לתנפיד. והאדי הייא לפרצה לואחידה אלי תנזם תנקצ'הם. יקום יתאוור ויבעתהה. אלי ממכן יאסר תתקתל ומה ילקאשי האשכון ימנעהם .

לאכן הוני מרדכי מה כממשי עלא תמניע ליהודים. אלי יערף אלי הומאן חיימנעו. וחתה אסתר מוש הייא אלי חתמנעהם. אלי כל שיי מרהון פתשובה מתאענה.

 ווקתלי סמעו ודאי אלי כל ואחד חייעמל תשובה. וכיף בלחק האדאך הווא אלי צאר אלי כל בלאצה אלי יסמעו גזרת המלך יעמלו צום ובכי צייאם וצלה. ולאכן הווא חבהה אלי תזי עלא טריק אסתר. והאדאך עלאש מה חבשי יכליהה תצבר. אלי רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר. מאענאהה מתאכד אלי תממה רווח והצלה ולאכן ממכן יזי ממקום אחר. ובהאדה קאללהה אזרבי אנתין ועמליהה.

ולאכן הנשדה אלי מאזאלת. באהי מה יצברשי יאסר. ולאכן יצבר שוייה. תלאתה ארבעה הייאם וישוף. באלכשי ינאדיהה למלך ועלאש ידכלהה פי כטר.  הוני מרדכי כמם חאזה אוכרה. אלי למצווה לכרה מתאעהום מוש הוני. לכרה מתאעהם פי עולםפ הבא. וצחיח אסתר מאשייה תעמל מצוה. ושלוחי מצוה אינם נזקין. ולאכן ממכן יאסר אלי למלך מה יסמעשי כלאמהה ומה תרבח שיי. ובהאדה חב יעמל חאזה אלי לכרה מתאעהה פי עולם הזה. אלי הייא הזריזות פלמצוה. כיף מה יקולו זריזות חצי מזל. עלאש. השנווה זאייד פיהה. אלי לעבד תואלד הווא ולמזל מתאעהו. ולאכן וקתלי יעמל זריזות פי מצוה. חיאכד כרהאה חתה פי עולם הזה. ולא חצי מזל ברך יתחכם פיה. ובהאדה טלבהה פזריזות. באש תאכד כרה הזריזות חתה פי עולם הזה. ולמלך יסמע כלאמהה ותמנע הייא ישראל.

ובהאדה משה רבינו כתב לאלף זגירה. אלי חב יוורי לישראל. אלי לעבד ילזמו יזיד מן ענדו פלמצוות. אלי חתה ואלו הווא תווצה באש יכתב ויקרא. חב יזיד מעאה לענוה. חב ירמזלנה אלי פלמצווה ילזמנה נזידו מן ענדנה. והאדאך עלאש כתבהה הוני פלקרבנות. אלי הומאן זאו יסאמחו עלא הדנוב אלי עמלנה. ואוול חאזה כתבהה לפסוק לעולה. אלי תסאמח עלא מצוות עשה ולא תעשה אלי נתק לעשה. באש ירמזלנה אלי וקתלי נעמלו מצוה ילזמנה נזידו חאזה מן ענדנה. מתלן הזריזות פלמצוה. האו שמחת מצוה. מאענאהה חאזה אלי מוש מווציין עליהה. וייחבהה רבבי. באש תוולי ויקרא. רבבי יוולי יעזנה מעזה כאצה אכתר מלי כאן.

אכוואני לעזאז. מערופה הנשדה. אלי פתורה רבבי כתבלנה וקתלי נעמלו למצוות יוולי ענדנה לכיר. והאדה לכרה מתאע למצוות מוש פלעולם האדה כאנשי פי עולם הבא. וכיפאש לכלאם האדה מקלוב עלא כלאם התורה. ולאכן הזוואב הווא. אלי תממה חאזאת אלי יעמלהם לעבד יהבטו לכיר לעולם. אלי יזיד מן ענדו. כיף מה כתבו פלגמרה אלי ינשדו במה הארכת ימים. ומה תממה חתה חאזה אלי הייא מצוה. כאנשי חאזאת אוכרין. כיף מה קבלשי מתנות. האו יעטי לבורבוואר. ונוע האדה. לחאזאת האדון הומאן אלי נאכדו כראהם חתה פי עולם הזה. ומערוף אלי לעבד תכלק הווא ולמזל מתאעהו. וכל ואחד ענדו באיי פלכיר אלי יהבט ללעולם. אידה כאן לכיר יוולי מוזוד. חתתה אלי באיו אקל ואחד ינזם יעיש מרתאח. ואידה כאן לכיר חייהבט שוייה. האדאך אלי למזל מתאעהו מה יאכד כאן שוייה מה יצחלו כאן שיי קליל אלי מה ידזיהושי בלכאמל. והאדאך עלאש לחז"ל וצאוונה באש נזידו חאזאת מן ענדנה. כיף שמחת מצוה האו זריזות פלמצוה. האדון לכל יהבטו לכיר פלעולם. והאדאך אלי מזלו מוש באהי יוצלו אלי ילזמו מרתאח. הזמעה האדי פי ככר השבת זאבו חאלאת צעיבה יאסר אלי מוזוזדין פי ישראל. אלי תממה האשכון אלי ילם מן הזבלה באש יקוות עאיילתו. חאזאת תבכי. נאס עאיישה זיעאנה. מה ענדהאשי האש תלבש. וקדאש מן ואחד טרדו מן הדאר אלי יסכן פיהה. עאיילאת כאמלה תעאני מן נקץ לפלוס באש תנזם תעיש. הזגאר יבכיו בזוע. חאזאת תהררי לקלב. ותלקאהם לכתרה מתאעהום חרדים. ואחד יקול כיפאש בלאד אלי לאקתיצאד מתאעהה קויי יאסר. פיהה עבאד עאיישין איכה. ומוש שוייה. כאנשי ברשה מן הנאס. לאכן האדוך. אלי למזל מתאעהם מה יחצלושי כאן שיי קליל מן לכיר אלי יהבט. ומן סירת אלי לכיר נאקץ. מה קאעדשי יוצלום כאן שיי קליל. ובהאדה

 אחנאן מן הוני מן זרבה נזמו נעמלו חאזאת אלי לכיר ינזאד פלעולם באש האך לעאיילאת תלקא מוחתזאתהה כאמלה. כיפאש. ילזמנה נזידו מן ענדנה פלמצוות. כיף מה קלנה הזריזות מתאע למצוה. ושמחה מתאע למצוה. יעאוונו יאסר באש יהבט אכתר כיר פלעולם. תווה קדאמנה פורים ופסח. הנאס לכל פרחאנה בלעייאדה אלי זאיין. ולאכן השנווה חצ'רנה ללעייאדה האדון. פי פורים ענדנה מקרא מגילה מנות איש לרעהו מתנות לאביונים סעודת מרדכי. השנווה נזמו נזידו. אוול חאזה וקתלי נעמלו למצוות האדון נעמלו בפרחה אלי אחנאן חנתבתו למצוה מתאע רבבי. מוש באש נשיכו אחנאן. נרדו באלנה באש מה ננסאוושי מנחה וערבית. ואכתר מן לכל באש נעמלו וקיית ללקראייה. הנהאר לכל בחדאנה. כאן נכצצו שעה האו נפץ שעה ללקראייה מכסב כביר יאסר. ובלאכץ פי פורים אלי כתרת לעבאד לאהייה בסעודת מרדכי ותממה נקץ פי קראיית התורה. פסח. לווצטאן טויל. כל ואחד יכטט השנווה חייעמל פלווצטאן. ווין חיימשי ידולש. התכטיט מתאענה ילזם השנווה חנקראוו. וכיפאש חנעמלו הסדר באש יוולי מקבול יאסר ענד רבבי. וכיפאש חנפרחו בלעיד ובלמצוות מתאעהו לשם שמים. האדון חאזאת יכתרו לכיר פלעולם. ואכתר חאזה תהבט לכיר פלעולם כיפאש נעמלו לכיר מעה בעצ'נה בפרחה ולשם שמים. וינזם יעמל חתתה לשם יחוד באש תוולי למצוה לשם שמים. האדון חאזאת אלי נזמו נעאוונו ביהם בעצ'נה. אלי רבבי יהבט כירו פלעולם והנאס לכל תעיש פרחנה. ונזיבו הוני מעשה זוז צחאב כאנו יקראוו בעצ'הם. ולאכן פי עמר 10 שנין תפארקו. אלי בו יהונתן רזאע בתשובה ודכל ולדו לתלמוד תורה. ויאיר כמל קראייתו פל בית ספר ממשלתי. ומן וקתהה תפארקו. לאכן וקתלי כאנו יתקאבלו כאנו יפרחו בבעצ'הם יאסר. כברו ערסו. יהונתן ולא ראש כולל ענדו אברכים יקררי פיהם. ענדו עאיילה פיהה תמנייה זגאר. יאיר וולא מוחאמי. נזח. ווקתלי כתרת עליה לכדמה זאב מועאוונין. וזראוו לפלוס פי ידיה. דכל פי משאריע אוכרה וולא ראזל אעמאל נאזח יתאזר פי כל שיי. חתתה הווא ערס וזאב זוז זגאר. ולד ובנת. וזגארו עדאהם יקראו פי בית ספר ממשלתי. נהאר ולדו מרואח מן לבית ספר דרבתו כרהבה. הדרבה כאנת קוייה ורפעו לספיטאר ולאכן כאן גאייב. קראבאת הזמעה והווא מה פאקשי. בו ואמו ואכתו חייהבלו. עישתהם מרארת. נהאר לכל מאשיין זאיין עלא הספיטאר. אחסן טבבה זאוו שאפו ולכל קאלו מה תמנעו כאן רחמת רבבי. יאיר מה ערפשי השנווה יעמל. נהאר מאשי בכרהבתו וילקא קבאלתו יהונתן יסתננה פלכאר באש ירווח. וקפלו וטלעו מעה. קאלו מוש עוואידך תכרז תווה. קאלו ליום כרזת בכרי שוייה אלי ענדי מילה מתאע הנכד מתאעי. ולאכן אנתין האש מזייבך הוני. חכאלו. קאלו תערפש כיפאש. האנה תווה אקבל מה חנמשי ללמילה חנתעדדה נעמל ביקור חולים לואחד מן לאברכים אלי מה זאשי ליום עלא כאטר מריץ'. איזה אעמל מעאייה למצוה האדי באלכשי רבבי יפרז עליה. משא מעאהו ומן גאדי הזו ללמילה. מן באעד משה תעדדה לספיטאר ישוף השנווה חוואל ולדו. קאלולו אלי ביין חאזאת באהייה. חל עיניה קראבאת השעתין ותווה עאווד גאב. תבת לווקת לקא לוקת מתאע בקור חולים ווקת למילה. רזע ליהונתן יזרי. קאלו שופלי בקור חולים אוכר קד מה תנזם. קאלו מוש כאן בקור חולים תממה ברשה מצוות ינזמו יעאוונו ולדך. ובדה ידכלו מן מצוה יכרזו פי מצוה. וכלהם חוואיז אלי יאכדו לכרה מתאעהם חתתה פי עולם הזה. הכנסת אורחים השכמת בית כנסת ומה תאבעו. ובשוייה ולדו בדה יברא. וקתלי פאק קאל לבו. אלי כל מצוה כנת תעמלהה. כאנו יווריוואלי פשמים ויקולולי האדי תנפעך ולאכן מה תכפישי. פלאכר ברחו עליה פשמים רזעו. אלי רבי יהונתן עיישו. יהי רצון. אלי רבבי יעטינה לכיר ולהנה וצחה. ויבעתלנה משיח צדקינו. במהרה בימינו. אמן סלה.     

תעודות שעניינן יהודי הסהרה בקהילות גריס וקצר אשוק-שלום בר-אשר

תעודה ד (כתב יד 1825.0120)

. אמור לו  – ליד החכם היקר משה ממני אני, יעקב בן יוסף אדרוש בשלומך על בני ביתכם כולם.

ועכשיו הוי רבי משה, אני חשבתי שמילתך היא מילה – ואין לפקפק בה. אבל אותו יהודי לא עשה לי דין, לא בפעם הראשונה ולא בשנייה, ושלחתי התראת חכמים ולא דן את דיני. ועכשיו הנני מבקש מה" יתברך וממך שתשלח לי את הניר – מסמך – שלי. ומכלוף בן אברהם, אמור לו שיאכל אותי בשמיניותי – שמיניות של מתקאל, מטבע כסף נפוץ – . אם הזמן ארוך – הרי כתבתי לך עליו וזה כתבו. 

ואני עבד ה' משה בן דוד דורש בשלומך, ועכשיו אני מבקש מה' יתברך וממך שתעמוד ותשלם ליעקב שנמצא אצל אותו מכלוף. ושלום על החכם השלם, הרב הגדול כבוד הרב, יעקב בן שמחון נטרייא רחמנא ופורקנא ושלום רב. ליד כה"ר משה מאצלי אני, יעקב בן יוסף דורש בשלומך, ופורץ גדר ישכנו נחש. 

זה מכתב לרב משה [אביכזר] מיעקב בן יוסף.מחקרים

לייד [ליד] ה״ה [החכם היקר] משה מע״א [=מן ענדי אנא = ממני אני] יעקב בן יוספ נס׳׳ע וס״ע [=נסללם עליך וסלאם עלא = אדרוש בשלומך ושלום על] האל דארכום ג׳מיע [=בני ביתכם כולם]!

ועכשיו, ייא – זו מילת הפנייה בערבית – רבי משה, אנא יחשאבלי דבור דיאלך – מא פיה כלאם [=אני חשבתי שמילתך היא מילה – ואין לפקפק בה].

הערת המחבר : המילה העברית ךפור שחדרה לערבית שימשה גם במשמעות ׳הבטחה׳. למשל הביטוי בנאדם די מא ענדו דיבור באופן מילולי מיתרגם ׳אדם שאין לו דיבור/ אך כוונתו לדיוקה היא אדם שאינו מקיים את הבטחתו

 ודאק ליהודי מא עמללי שי שרע, לא פנובא לולא ולא תאנייא. וציפטתלו להתראה בלחכמים ומא עמללי שרע [=אבל אותו יהודי לא עשה (=דן) לי דין, לא בפעם הראשונה ולא בשנייה. ושלחתי לו התראת חכמים ולא דן את דיני]. ולדאבא חבת מן הית״ו – ה' יתברך ומנךּ, ממך –  אילא מא תציפטלי כאגטי [=ועכשיו הנני מבקש מה׳ יתברך וממך שתשלח לי את הניר (=המסמך) שלי].

הערת המחבר : במקומות ההם, כשאדם פנה בבקשה חשובה או דרמטית למישהו, אמר לו על פי רוב בערבית ״אני מבקש מה׳ יתברך וממך״. בלשון זה קיבלה בקשתו של המבקש יתר תוקף.

ומכלוף ן׳ ברהם קולו יאכלני פתמנייאתי [=אמור לו שיאכל אותי בשמיניותי (שמיניות של מתקאל, מטבע כסף נפוץ)]; אידא זמאן טויל האני כתבתליך פיה וז״כ [=אם הזמן ארוך – הרי כתבתי לך עליו, וזה כתבו]: ואנא ע״ה [=ואני עבד ה׳] משה ן׳ דוד נס״ע [=נסללם עליך = דורש בשלומך]. ולדאבא חבת מן הית״ו אידא מא תוקפ חתא די תכלץ ליעקב ענד דאק מכלוף. [=ועכשיו אני מבקש מה׳ יתברך וממך שתעמוד ותשלם ליעקב (שנמצא) אצל אותו מכלוף].

וס״ע [=וסלאם עלא = ושלום על] ה״ה ה״ה כה״ר [=החכם השלם, הרב הגדול, כבוד הרב] יעקב בן שמחון, נר״ו וש״ר [=נטריה רחמנא ופרקיה ושלום רב]

[כתובת:] ליד כה״ר משה, מע״א [=מן ענדי אנא = מאצלי אני] יעקב ן׳ יוסף, נס״ע [=נסללם עליך] וש׳׳ר. ופגי״ן [ופורץ גדר ישכנו נחש]. זו תןספת הנהוגה בסופי מכתבים פרטיים.

כתר קדושה – תולדות הזהב לבית פינטו

רבי יצחק ורבי משה בני רבי יעקב פינטוכתר קדושה

בנו השלישי של ר׳ יעקב פינטו הראשון היה המקובל האלקי ר׳ יצחק פינטו. מחכמי מרקש. ביחוס הכתובה המצוי ביד זרעו, תארוהו בתארים מופלגים: ״הרב: הכולל, בישראל להלל, חסידא קדישא ופרישא, סבא דמשפטים, נר המערב״, וכו.

יראת שמים יוקדת ותמימה בערה בלבו של ר׳ יצחק. יראה זו ליבתה בו רוח קנאה לשם אלוקיו, והיא גרמה לו לגלות מארצו, מחמת מעשה שהיה.

וכה מסופר: יהודי מרקש ככלל יהודי מרוקו, שמרו בכל כוחם ומאודם על היבדלות מוחלטת מהגויים שביניהם דרו. בחכמתם ידעו, כי זהו הבסיס הראשוני לקיומם הנצחי כיהודים, כמאמר הכתוב: ״ואבדיל אתכם מן העמים, להיות לי״ (ויקרא כ,כו). בהיבדלות זו מנעו נישואי תערובת, ומנעו בכך נזק בלתי הפיך ליהדות בארצם. משום כך, מעטים מאד היו המקרים בהם ארעו נישואי גויים עם יהודים.

אולם, כבכל כלל, גם כאן היו מעט יוצאי דופן, ואחד מהם ארע במרקש בזמנו של ר׳ יצחק. גוי נוצרי אשר לבו חשק בבת ישראל, נטפל לאחת מבנות ישראל התמימות, והבטיח לה הרים וגבעות באם תיאות להינשא לו. אותה נערה היתה בעלת אופי חלש, וכך הצליח אותו גוי במזימתו, לכד את אותה פתיה ברשתו, הביאה לביתו, ונשאה לאשה.

כשמוע ר׳ יצחק על כך, לבש רוח קנאה, נטל רומח בידו, נכנס לתוך ביתו של אותו נוצרי, הרג את הנוצרי, וחתך את חוטמה של אותה אשה סוררת שבגדה בעמה ובבית אביה.

לאחר שנודע המעשה, נאלץ להימלט מעיר הולדתו, וברח לתוניס.

באגרת ששלח ר׳ יצחק לבני משפחתו, סיפר על כך שבסייעתא דשמיא מצא חבורה נאה של לומדי תורה בתוניס, וכי נתקבל ביניהם בכבוד רב. לאחר מכן מפציר באשתו וילדיו שיבואו לדור עימו, ומבקש מבני משפחתו, שהיות ובני תוניס עניים, יראו לשלוח עבורו כסף למחיה בידי עוברי דרכים. בנוסף, מצדיק את מעשהו,

ומתאר את כבוד שם שמים שהתרבה מכך, ומסיים, שבודאי בני ובנות ישראל ב בטוח יותר מאז מעשהו, וכפי שהעידו בפניו על כך. חי את שארית חייו בתוניס, ושם נתבקש בישיבה של מעלה.

עד אותו מעשה היה ר׳ יצחק מרבני מרקש, ונמנה על דייניה לצד אחיו ר׳ אברהם פינטו והגאונים: ר׳ אברהם קורקוס, ור׳ יצחק חרוש. בשו״ת נר מערבי (סימן כ״ה קי׳׳ח), מובאים פסקי דין מהשנים תקל״ג ותקל״ו בחתימתו, יחד עם הגאונים הנ״ל. גם בשו״ת אבני שיש להגאון ר׳ שאול ישועה אביטבול מצפרו(ח״א צ ב), מובא שטר סילוק בחתימת ר׳ יצחק, וסמך על כך לדינא. כמו כן אברהם יגל להגאון ר׳ אברהם הכהן מתוניס (ליקוטים על הש״ס מסכת נדה לא:), מובא דבר תורה ששמע מר׳ יצחק בשם רבני מרקש.

בניו של ר׳ יצחק היו:

האחד, החכם השלם, החסיד ועניו, ר׳ מימון פינטו, מרבני מרקש, וכיהן בה כמורה צדק, ר׳ מימון היה גאון עצום ודיין מובהק, וכיהן בדיינות יחד עם הגאונים: ר׳ דוד צבאח, ר׳ אלעזר חזאן, ר׳ רפאל מסעוד בן מוחא זצ״ל.

שמו נודע לתהילה בכל רחבי מרוקו, ובהרבה משאלות ההלכה שעלו על הפרק בתקופתו נתבקש להביע דעתו, כפי שמוכיחים פסקי הדין הרבים שיצאו מעטו המופיעים בספרי השו״ת של בני דורו. מאותם תשובות ניכרת חכמתו הרבה, שליטתו הרחבה בכל מכמני התורה, וכוחו הרב בפסק.

במליצה שחיבר עליו ר׳ מסעוד בן מוחא נאמר: ״החכם, בנן של קדושים, קרא הרבה, שנה הרבה, מוליך ומביא, מעלה ומוריד, דברי חכמים כדרבנות, עומקן ורומזן – זה, הדור בלבושו, מאן דלביש מידה, לתורה ולתעודה, פאר הזמן נתבש״ם, זקן ויושב בישיבה, של ענוה גדולה מכולם, ולא מחזיק טיבותא לנפשיה, וכל העם יענון על החכם רבי מימון, מקודש מקודש״.

בנו של ר׳ מימון היה הגאון ר׳ יעקב פינטו, מרבני מרקש, והיה עניו מאד, ומתנהג בחסידות.

השני, ר׳ משה פינטו מרבני מרקש, עקר לטבריה, ונשלח ממנה כשד״ר לערי המערב בשנת תקפ״ח.

השלישי, כבוד החכם השלם ר׳ אברהם פינטו, אשר יצק מים ע״י אליהו. אמו היתה בתו של הרב הגדול, מעוז ומגדול, כמוה״ר מוסא בן דוד אוחיון.

בנו היה ר׳ ראובן פינטו, שעל מצבתו נחרת: ״אבן שיש מאירה מאנשי כנסת הגדולה, כמוהר״ר ראובן פינטו״, נפטר בשנת תרס״א.

בנו הרביעי של ר׳ יעקב פינטו הראשון היה הגאון ר׳ משה פינטו. מה שנודע לנו אודותיו הוא רק שהיה אחד מרבני מרקש, וכיהן בה כמורה צדק. (ואולי הוא שכיהן כדיין בבית דינו של הגאון ר׳ דוד צבאח. ראה כרם חמר יו״ד סוף סימן

יהודי מרוקו בארץ ובעולם-הגירה תפוצה וזהות-רוברט אסרף

יהדות מרוקו-רוברט אסרף

במאה התשע-עשרה, ארבע הקהילות בירושלים, טבריה, צפת וחברון, שלחו מדי שנה שליחים לארבע קצוות תבל כדי לקבץ את דמי ה״חלוקה״, התרומה שנועדה למחייתם של הרבנים בארץ הקודש. באותה תקופה מבחינים בעלייה משמעותית במספרם של השליחים שמוצאם ממשפחות מרוקניות חדשות או וותיקות בארץ ישראל תחת הכיבוש העותומאני.

שני המקרים הידועים ביותר הם רבי רפאל בנסימון (1847 – 1927) ורבי רפאל אוחאנה (1850 – 1902). הראשון היה בנו של מייסד הקהילה המרוקנית בירושלים, ופעמיים, ב-1888 וב-1889 בא לפס, עיר מוצאה של משפחתו. באותן הזדמנויות הקים אגודה שמטרתה הייתה הוצאה לאור של הכתבים הקלאסיים של הספרות הרבנית המרוקנית, ובייחוד ״עת לכל חפץ״ ו״משפט וצדקה ביעקב״ מאת רבי יעקב אבנצור. חבים לו גם את הגירסה המודפסת הראשונה בעידן המודרני, של הסידור של יהודי פס, ״אהבת הקדמונים״. אשר לרבי רפאל אוחאנה, תושב טבריה, הוא הגיע למקנס ב־ 1889, וניצל את שהותו שם לכתיבת ספר ״מיזכר הלכה״, הדן בגאבלה, המס על הבשר, אשר גרם למחלוקת בקהילת מקנם.

העלייה במספרם של מרוקנים שהתיישבו בארץ הקודש במחצית השנייה של המאה התשע-עשרה באה כתוצאה מתנועה כפולה, שנוצרה בזכות השיפור הניכר בתעבורה הימית מצד אחד, וביטול המס הכבד מאוד שנדרש בעבר מעולי-הרגל היהודים המרוקנים על ידי מולאי עבדרחמן.

עד להתיישבותם של הצרפתים באלג׳יר, ב-1830, המסע בדרך הים היווה הרפתקה מסוכנת, עקב המצאם של שודדי-ים המכונים ״הברברסקים״ שלא היססו להתנפל על ספינות זרות, כולל כלי-שייט מרוקנים, כאשר הללו עברו ליד חופי אלג׳יריה או לוב. עם סיום ה״מירוץ ״ כוננו קשרים שגם אם לא היו תכופים יותר, היו בטוחים יותר. המועמדים לנסיעה יכלו להגיע, דרך אלג׳יריה או טוניסיה, לנמלים אירופיים שונים (מארסיי, גנואה וכיו״ב) שם היו קשרי תחבורה סדירים עם אלכסנדריה, ביירות ויפו.

בתחילה לא יכלו היהודים המרוקנים ליהנות כלל מן ההקלות הללו. מאז 1844 הוטל מס יציאה כבד ביותר על כל מועמד לנסיעה. זאת, עקב הרעשה כבדה של הצי הצרפתי את נמלי טאנג׳יר ומוגאדור. צעד זה נועד לעצור את יציאתם של היהודים, שנחשדו בכך שסיפקו לצרפתים ידיעות לגבי מערך ההגנה בנמלים המרוקנים. 

מ-1858 ואילך בעקבות בקשה מצד הרבנים בוטל המס הכפרי וזה איפשר ליהודים להגר – הגירה שבאופן פרדוקסלי התחזקה עם התיישבותם של הצרפתים באלג׳יריה אשר גרמה לדאגה בקרב משפחות רבות ממוצא מרוקני, שהתיישבו באוראן מסוף המאה השמונה-עשרה ואילך. קבוצות אלו, שהיו מסורתיות מאוד, חששו מפני התוצאות של ״התמערבות״ היהדות האלג׳ירית, שב-1844 נכפתה עליה השיטה הקונסיסטוריאלית הצרפתית.

הרב אברהם שלוש מאוראן, מרוקני במוצאו(1812 – 1858) צפה את מה שהוא ראה כסכנה, ובשנת 1838 עזב את אוראן יחד עם 150 מבני עדתו והתיישב ביפו, שבה כבר חיו כמאה יהודים. הרב, שהיה ביחסים טובים עם הרשויות העות׳מאניות, אפשר את הגעתם של מהגרים חדשים, וזכה להכרה רשמית בקהילתו, הודות להקמתו של בית-דין רבני. אחרי מותו של אברהם שלוש ב-1858, יהודי יפו מנו כ-500 איש, ריבוי ששימח את האיש שאהב לומר בערבית: ״הביאו מים, הביאו מלט, המשיח בדרך״.

בנו, אהרון שלוש, שנולד באוראן ב-1829, ירש אותו ורכש אדמות בסביבת יפו. הוא הקים את בית האבן הראשון ברובע החדש, נווה צדק. אהרון שלוש נהנה מתמיכתו של אדם שזה מקרוב הגיע, שמוצאו היה בטאנג׳יר: רבי יעקב בן שימול, שהתעשר מיצוא פירות לאנגליה ולאיטליה. הוא רכש, סמוך ליפו, פרדס, שבהמשך הפך להיות רכושו של סר מוזס מונטפיורי. הנדבן האנגלי הושיב שם שלוש משפחות ממוצא מרוקני במסגרת של פרוייקט שנכשל, להקמת מושבות חקלאיות.

בנו, שלמה, חידש בכך שהתחרה עם הערבים בפעולה המסוכנת של הורדת נוסעים מספינות שהגיעו ליפו, פעולה שעשרות שנים מאוחר יותר, גרמה לחשש-מה בלבו של עולה חדש בשם שמעון פרס. בנמל יפו לא היו מזחים, עקב האיכות הגרועה של המעגן בו. הספינות נאלצו לפיכך לעגון במרחק קשרים אחדים מהחוף, והנוסעים הועברו אל סיפוניהן של סירות, בתנאים מאד לא-נוחים. העלייה במספר המבקרים היהודים משנות השמונים של המאה ואילך, נתנה לשלמה בן שימול הזדמנות לפתוח בתחום פעילות חדש, ואפשרה לו ליצור קשרים עם החלוצים היהודים שהגיעו מרוסיה.

ב-1854 הקבוצה המרוקנית ביפו התחזקה במידה ניכרת, עם הגעתו של אחד מנכבדי רבאט, רבי אהרון מויאל, שהתעשר ממסחר עם אנגליה וגיברלטר. בשנת 1854 לאחר כישלון בהקמת מושבה באזור חיפה, התיישב תלמידו זה של רבי יהודה ביבאס ביפו, ואיתו 180 בני משפחה וידידים. עם מותו של רבי אברהם שלוש התמנה לראש הקהילה היהודית ביפו, תפקיד שעבר בירושה לבנו אברהם.

בביתו של זה האחרון התגוררו במשך שלושה חודשים של שנת 1882, הקבוצה הראשונה של ״חובבי ציון״ שבאו מרוסיה ומרומניה, לבדוק את האפשרויות להקמת מושבות חקלאיות יהודיות לאורך מישור החוף. אברהם שלוש יעץ להם והתערב לטובתם בפני הרשויות העות׳מאניות, וכך ״חובבי ציון״ הפכו אותו, עד למותו ב-1885, לנציגם בפלסטינה העות׳מאנית ונוצר החיבור בין היהדות המרוקנית לבין מאורע מכונן בהיסטוריה של מדינת ישראל העתידית, ״העלייה הראשונה״.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 135 מנויים נוספים

מרץ 2016
א ב ג ד ה ו ש
« פבר   אפר »
 12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

רשימת הנושאים באתר