Dr Dan Manor Rabbi Yaakov Abehssera, l'homme et sa pensee
Dr Dan Manor
Rabbi Yaakov Abehssera, l'homme et sa pensee
La source de Nefech est la Sefira Malkhout, proche des Klipot (les écorces). C'est pourquoi sa place est dans le monde de la Assia – l'action- qui est surtout mal ; Rouah vient de la Sefira, Tiferet (Zéïr Anpin) qui elle aussi est guettée par les Klipot et pour cela elle est dans le monde de Yétsira dont la moitié est « mal ». Nechama dans la Sefira Bina est éloignée du domaine des Klipot et c'est pourquoi sa place est dans le monde de la Bria (création) qui est 'bien' dans sa majorité. Haya, son origine est dans la Sefira Hokhma et par conséquent sa place est dans le monde de la Atsilout qui est le bien suprême. L'origine de Yehida est dans la Sefira Kéter et elle est inaccessible, comme la couronne.
À l'encontre de Nefech qui pénètre dans le corps et est le patrimoine de chacun, les degrés dont on parle ici ne se développent pas dans l'homme dès sa naissance, mais ils sont acquis à force d'étude et d'actions. L'étude de la Bible uniquement octroie à l'homme Nefech. Celle de la Mishna lui donne Rouah, la Guemara Nechama et Torat Hasod (les sens cachés de la Thora) Haya. Selon une autre formule, celui qui étudie le Pchat a droit à Nefech. Celui qui étudie le Drach a droit à Rouah. Celui qui étudie le Remez a droit à Nechama, et qui étudie le Sod reçoit Haya. Les propos de RY.A.sur l'application des Mitsvot ne sont pas définitifs mais il est bien compris que l'accomplissement des Mitsvot avec intention mystique offre à l'homme trois degrés : Nefech, Rouah, Nechama.
Quant à Yehida elle est, comme nous l'avons dit, dans le domaine de la Divinité Transcendante. C'est pourquoi nul ne l'a obtenue sauf Moché, car pendant le Matan Thora, (le don de la Thora) il a saisi en une fois les 600 000 commentaires de la Thora. C'est une illumination intellectuelle surhumaine. Cet avis est proche de celui du Rambam, Maïmonide, qui affirme que Moché est arrivé à une intensification intellectuelle surhumaine en captant toute la réalité (du monde) dans sa véracité.
Il ressort de cela que les différents degrés de l'âme marquent le processus de la connaissance de l'homme, Nefech représentant le grade le plus bas, Haya le plus élevé. La position du Talmud au-dessous du Sod, est presque parallèle à la catégorisation de Maïmonide qui lui aussi place le Talmud au- dessous de la philosophie avec cette différence que les sages du Talmud dans l'exemple de Rambam, ne savent pas que la philosophie est le juste moyen pour atteindre la vérité de l'essence Divine alors que l'auteur pense que les maîtres du Talmud sont pleinement conscients de l'importance du Sod en tant qu'unique moyen de parvenir à Dieu.
C'était un condensé de son enseignement sur la science de la Divinité et sur la condition humaine. En résumé, il faut se contenter de cela, bien que son enseignement comporte d'autres sujets, comme la position du peuple d'Israël dans le monde, la signification du mal, la loi de la récompense, la diaspora et la guéoula, la repentance et les valeurs. Il est entendu que ce cadre ne peut contenir tout son enseignement. Il faut seulement signaler que sur ces sujets aussi, il exprime des opinions originales à l'exemple de celles que nous avons vues sur les sujets traités dans l'article. Voici un exemple de ses brillants commentaires.
Dans son commentaire des propos de Hazal : " Que les anges ne peuvent pas chanter là-haut jusqu'à ce qu'Israël chante d'abord en bas" (Houlin 71.2), Il explique que les anges ne peuvent pas chanter car ils se trouvent en manque de perfection, à la suite de l'imperfection du monde de la Atsilout. Le chant d'Israël rend le monde de VAtsilout parfait et en même temps les anges aussi parviennent à la perfection ce qui leur permet de chanter.
Par là, on comprend que le rapport entre le chant d'Israël et la perfection de YAtsilout est semblable à celui qui existe entre le moyen et le but et d'après la logique, le moyen est inférieur au but. Le chant des anges également, d'après Hazal, n'est pas un but en soi mais est destiné à servir Dieu. Donc, même le chant des anges est un moyen seulement, mais un moyen utilisé par un facteur extérieur c'est-à-dire par le fait du chant d'Israël. Donc le rapport entre le chant d'Israël et le chant des anges est identique au rapport entre la cause et le facteur. D'après les règles de la logique, la cause est supérieure au facteur. Donc le chant d'Israël est supérieur à celui des anges. L'interprétation de l'auteur du texte de Hazal est basée sur sa pensée philosophique et ceci n'est qu'un exemple parmi les perles de ses commentaires.
Nous terminerons par une remarque d'actualité. La célébrité de R.Y.A comme "Homme remarquable, faiseur de miracles", a porté atteinte à sa science. C'est un fait regrettable surtout lorsque nous savons que dans ses écrits, on ne trouve aucune allusion qui le désigne comme Tsadik "remarquable par sa grandeur, ses miracles et ses merveilles" à l'exemple du Tsadik dans la littérature hassidique.
אנוסים בדין האינקויזיציה-חיים ביינארט
הצגה של טקס "אוטו דה פה" מ-1475.
בעיה השובה בתולדות אנוסי סיאודד ריאל היא בעיית מספרם של הנידונים. כשאנו משוים את מנין הנידונים שנשמרו להם תיקיהם לרשימות השטניות של המופיעים באוטו־די־פי השונים, יזדקר לעינינו הפרש מספרי גדול. להפרש זה עלינו להשוות את מספרי־האומדן שהביאו כרוניסטנים שונים בכרוניקות. מבחינת הערכתם של נידוני סיאודד ריאל לא נתן דעתנו למספרי־אומדן אלה, שאינם אלא מספרי־התרשמות. תיקיהם של נידוני סיאודד ריאל מעלים לנו שמות רבים נוספים של אנוסים שקיימו מצוות, ומהם נמצא רבים שנשלחו לקחת חלק באוטו־די־פי, כרשום ברשימה שפירסם פיטה- FITA תופעה זו מעלה על הדעת:
(א) שכלל לא הגיעו לידינו תיקיהם של האנוסים שנידונו בסיאודד ריאל בשנות 1483- 1485 !
(ב) לא כל מי שהאינקויזיציה ידעה עליו שהוא אנוס מקיים־מצוות הובא לדין!
(ג) אנוסים הועמדו לדין גם בלי שהיה סיפק, כאמור, בידי בית הדין לערוך את תיקיהם או אפילו לערוך להם משפט בפרוצידורה מלאה! להם ניתן, לאור ההוכחות שהיו בידי בית־הדין, פסק־דין כולל. עובדות אלה מחייבות להימנע מלהעריך את מספרי הנידונים בעיר זו בתקופה שאנו עומדים בה.
שורה של אוטו־די־פי נערכה בשעה שישב בית־הדין בסיאודד ריאל. הראשון בהם בא לסיים את תקופת־החסד, והוא נערך ב־16 בנובמבר 1483, ביום הראשון. ביום זה הוחזרו לחיק הכנסיה בסיאודד ריאל כל אותם אנוסים שוידוים נתקבל על דעת בית־הדין, והאינקויזיציה החליטה לסלוח להם ולכפר על עוונותיהם. היה זה מעיקרו אוטו-די־פי של מוחזרים לחיק הכנסיה, והוא נערך בכנסית סן־פדרו שבעיר. להלן נמצא שעד שיצא בית הדין מסיאודד ריאל ועבר לטולידו נערכו 11 מעמדות של אוטו־די־פי. בהם יש לראות כגדולים וחשובים את המעמדות שנערכו ב־23 וב־24 בפברואר 1484 וב־15 במרס 1485. הראשון במנין זה הוא יום של עליית אנוסים על המוקד, בשני נשרפו דמויותיהם של אנוסים בורחים, ואילו השלישי הוא אוטו-די־ פי מסכם שבו נשרפו גם עצמותיהם של אנוסים רבים שנידונו לאחר מותם. אך יש לזכור שהנידונים שלא בפניהם לא השיגה אותם יד בית־הדין, והם אחוז לא מבוטל כלל בין נידוני סיאודד ריאל. עם זאת אין אנו יודעים מה עלה בגורלם. אמנם היו ביניהם ששבו ונידונו, אך מסתבר שרבים מהם ניצלו והצטרפו אל קהילות ישראל כיהודים לכל דבר.
הערת המחבר : האוטו־די־פי הראשון בטולידו נערך ב־12 בפברואר 1486, בו הופיעו תושבי הפארוכיות: סן-ויסנטי, סן-ניקולאס, סן-חואן לה ליצ׳י, סנטה־יוסטה, סן-מיגל, סן-יוסטי, סן-לורנצו. מספרם: הגיע ל־750. האוטו־די־פי השני נערך ב־2 באפריל 1486, ובו הופיעו 900 איש מן הפארוכיות; סן-רומן, סן-סלבדור, סן־כריסטובל, סן-סואיל, סן-אנדריס, סן-פדרו. ב־11 ביוני 1486 נערך אוטו־די־פי שלישי, ובו 750 איש מן הפארוכיות: סנטה־אולאליה, סן-תומס, סן-מרטין, סן- אנטולין. ב־10 בדצמבר סיפקה טולידו שוב 900 איש לאוטו־די־פי וב־15 בינואר 1487 הופיעו שוב 700 איש מן הארכידיאקונות של גואדלחרה, טלבירה ומדריד. אך עליהם יש עוד להוסיף. נידוני מקומות אחרים שהשתתפו בתהלוכות האוטדדי־פי.
ביוני 1485 עבר בית־הדין מסיאודד ריאל לטולידו. וכאמור נידונו מעתה אנוסי סיאודד ריאל בעיר הראשה שבמלכות קסטיליה, ושם גם הוצא פסק־הדין לפועל. בבית הדין בטולידו אורגנה שיטת פיקוח של מבקרים (visitadores) שנהגו לבקר בסיאודד ריאל, כבמקומות אחרים, בפרקי־זמן קבועים, ולגבות עדויות נוספות, לאסור ולהביא לדין בטולידו את הנתבעים לדין על התיהדות, כעל שאר עוונות, שהאינקויזיציה התחילה נותנת דעתה עליהם. על מבקרים, עד לגירוש ספרד, בסיאודד ריאל הגיעו אלינו ידיעות מעטות, אך הדעת נותנת שאותם נידוני סיאודד ריאל שהובאו לטולידו נאסרו בידי מבקר והוא שלקחם עמו למקום בית הדין. מסתבר שבתחילה נשאר נציג האינקויזיציה במקום, ששימש מען לכל מי שנזקק לבית־הדין. אבל עיקר המלאכה היה של המבקר.
עד כאן על צד אחד של שיטת פעולת בית־הדין. הפיקוח על אנוסים שהוחזרו לחיק הכנסיה נמסר לכמרי הפארוכיות, שבכנסיותיהן גם נשמדו רשימות המוחזרים לכנסיה לדראון עולם להם ולצאצאיהם אחריהם. אף נשמרו שם מלבושי הסַנְבֶּניטו. מבקרים אלה היו בודקים בשעת ביקוריהם אם קוימו הוראות האינקויזיציה לגבי נידונים. הם גם גבו לעתים עדויות וחזרו לגבות עדויות שנמסרו לשעבר לבית־ הדין ועתה נזקקו לאישורן. אין ספק שאי־ידיעת מועד בואו של המבקר מטעם בית־הדין קיימה מתיחות מתמדת בחייהם של האנוסים, וביחוד בחייהם של אנוסים שנידונו. ואין גם להקל כמלוא נימה במידת הפיקוח המתמיד בפארוכיה עצמה.
בתיאור זה העלינו את תולדותיו של בית־הדין בסיאודד ריאל ואת דרכו בפעולותיו היומיומיות כשיצא לבער את התיהדותם של אנוסי העיר. זוהי גם בעצם דרכו של בית־הדין מבחינתו הרשמית שלו, וכאלו היו מעשיו. אבל כדי להעריך נכונה את פעלו של בית־הדין עלינו לשוב לדינים עצמם ולעיין בהם כדי ללמוד את דרך פעולתו של בית־הדין ולעמוד על דמותם החברתית והציבורית של אותם אנוסים שבית־הדין חדר לנבכי נשמותיהם. כל אחד מהם הוא עולם מלא יסורים; כל אחד מהם קיים את תורת משה בתנאים קשים, כשהוא מסתיר לעתים את דמותו היהודית אף מעיני קרובים ואהובים עליו. דרך־חיים זו היא שהטביעה בהם דפוסים מיוחדים במינם לחיי יונדיום כשמטרה נכספת לנגד עיניהם: לשוב ולחיות כיהודים לכל דבר בגלוי ובפומבי, ללא פחד ואימה.
אוֹטוֹ דַה פֶה (Auto da fé) היה טקס דתי חגיגי שערכה האינקוויזיציה בהוציאה לפועל את גזרי הדין של קורבנותיה.
תרגומו המילולי של "אוטו דה פה" הוא "מעשה האמונה". בטקס זה, שנערך בכנסייה, הוכרז גזר דינם של הכופרים שנתפסו ונחקרו על ידי האינקוויזיציה, וכן הוצא לפועל. בניגוד למאסרם ולעינויים של החשודים בכפירה, שנעשו בחשאי, טקס האוטו דה פה התנהל בריש גלי בכיכר ציבורית, במועד שהוכרז עליו מראש. מטרתו העקרית של הטקס הייתה לזרוע אימה מפני כפירה בנצרות ולחזק את אמונתם של אלה הנאמנים לה.
שבועות מספר לפני קיום הטקס, היו מכריזים על מועדו מעל לדוכני הכנסיות בסביבה. יום הטקס עצמו היה בדרך כלל יום ראשון, או יום חג. ביום זה הייתה נערכת תהלוכה גדולה בה השתתפו כמרים, גדולי האצילים והנידונים. הקהל הגדול שבא לצפות בטקס ליווה את התהלוכה בדרכה לכנסייה. במרכז חצר הכנסייה הוקמה במה מיוחדת ועליה הוצבו הנידונים. הטקס התקיים במעמדם של המלך או נציגו ובמעמד האינקוויזיטור הראשי, אשר ניצח על האירוע. לאחר דרשת האינקוויזיטור הראשי הובאו הנידונים בזה אחר זה בהתאם לסדר האשמה וחומרת פסק הדין. הנידונים התוודו (או שוידוייהם הוקראו) והם נדרשו לחזור בתשובה. לאחר כל וידוי הובא הנאשם למרכז הבמה וגזר דין הוכרז. המיתה המקובלת הייתהבשריפה. ביצוע גזר דין זה הוטל על הזרוע החילונית של המשטר. אם הנאשם חזר בו מכפירתו היו חונקים או תולים אותו ורק לאחר מכן שורפים את גופתו, אך אם סירב לחזור בו, היה נשרף חי.
רוב טקסי האוטו דה פה נערכו בספרד, בפורטוגל ובמושבותיהן בין השנים 1826–1480. בסך הכל הוצאו בשיטה זו להורג כ-90,000 בני אדם, רבים מהם יהודים. האוטו דה פה הראשון שנרשם בתולדות היהודים אירע בצרפת ב-1288. טקס האוטו דה פה האחרון נערך בספרד, ב-1826 ונשרף בו קטלני בשםריפול (Ripoll).
אישים בהנהגת קהילת עזה היהודית
פרק רביעי – 1909-1888
אישים בהנהגת קהילת עזה היהודית
חמישה אישים היו עמודי-התווך של הישוב היהודי בעזה, היו לו למשענת בקרב הערבים והממשלה ותרמו מניסיונם לקיומו. היו אלה חכם דוד עמוס, חכם יוסף יאיר, חכם משה אמוץ, אברהם חיים שלוש וחכם נסים אלקיים, כל אחד בתחומו, לפי מעמדו ותפקידו באיזור בעת ההיא.
חכם דוד עמוס
דמות ססגונית מיוחדת בימים ההם היתה דמותו של חבם דוד עמוס. הוא מילא תפקיד חשוב בגיבוש הישוב, ובהדרכתו בנתיבי הכלכלה המיוחדים במדבר הנגב. היו לו שלושה בתים: בית באלכסנדריה, בית ברפיח ובית בעזה: והיו לו שתי משפחות, משפחה אחת ישבה קבע באלכסנדריה, והשנייה נדדה עימו לעזה ולרפיח. את החורף בילה תמיד עם אשתו ובניו שבאלכסנדריה, ואת הקיץ עם אשתו שבעזה, אותה היה לוקח עימו גם לרפיח. שתי משפחותיו חיו בידידות.
הוא ישב בנגב לפני העלייה להתישבות בעזה והיה אחד מגדולי הסוחרים שייצאו שעורה וחנדל לארצות אירופה. היה הגדול והחזק מכל הסוחרים היהודיים, והערבים והנוצרים התחשבו בו מאוד.
בדומה למוסה ארווץ שבא לעזה אחריו, היה לו קשר בלעדי עם סוחרי טריפולי, שהיו בעלי הזכיון היחידים לאספקת שעורה וחנדל לאנגליה ולגרמניה.
במשך השנים חכם דוד עמוס קנה שטחי אדמה גדולים ברפיח. אומרים כי ברפיח בלבד קנה מאה אלף דונם בשיטת הימים ההם; היו קונים רק זכות זריעה על האדמה, ועל-פי קבלות המסים וחוזה הקניה, הכירה הממשלה בזכות הבעלות הבלעדית של הקונה והגנה על זכותו. בימים ההם עדיין לא היו מדידות, ולא היה טאבו לרישום הבעלות על האדמה בקושאן(את מיסמבי הבעלות על השטחים ברפיח העביר משה אלקיים, בנו של חכם נסים, למשה דיין ולשר ישראל גלילי, בעת שהממשלה החליטה על ישוב פיתחת רפיח).
במשך שנות הישוב בעזה הציעו חכם דוד עמוס וחכם נסים אלקיים (שהיה המוכתר של הישוב בעזה) למשרד הארצישראלי הצעות רבות לרכישת אדמות להתישבות יהודית סביב עזה ובאר-שבע, בהן אדמות ג'ממה עליהם הוקמה חוות רוחמה.
לימים, היו שניהם שותפים לחג' עלי אל-עטוונה, ראש עיריית באר-שבע, במסחר השעורה והחנדל, והיו ליצואנים הגדולים ביותר. כאשר התרחב מסחרם יזמו את הקמת המזח הראשון בחוף עזה, שהוקם באמצעות מסגריית האחים שטיין ביפו, בשנת 1910
חכם יוסף יאיר – האישיות השנייה לפי מעמה
חכם יוסף יאיר היה דמות פטריארכלית מיוחדת במינה. חכם, נבון וסוחר הגון וישר, שהאמין בישוב הארץ ובגאולת העם. אביו השתייך לעלייה הראשונה שעלתה ליפו מהמגרב. אף-על-פי שסחר בשעורה ובחנדל בחאן-יונס לפני עליית הגרעין להתישבות בעזה, הוא הצטרף לגרעין והתישב בעזה.
היתה לו יריבות סמויה עם משפחת ארווץ העשירה, יריבות שהתבטאה בקנאה ובהפגנת יכולת המשפחה. כמן מוסה ארווץ, הוא עמד בראש משפחות יאיר בעזה, שהקימו בית-כנסת מתחרה לבית-הכנסת של משפחת ארווץ. חכם יוסף יאיר היה החזן וגם השוחט של החמולה שלו. חלק מהשנה התגורר עם משפחתו בחאן-יונס, שם עסק במתן הלוואות ברבית לחקלאים ולסוחרים הערביים, וגם נתן ידו במסחר השעורה, כולל בעזה. כמו מוסה אמוץ, גם הוא קנה לעצמו שם מכובד בקרב הערבים בעזה ובחאן- יונס,ואצל הבדואים במדבר באר-שבע.
חכם יוסף יאיר התעשר ורכש זכויות על שטחי אדמה רבים, בדרך המקובלת של העברת זכויות זריעה ללא העברת בעלות. אדמותיו היו בדרום. ביתר חלקי הרצועה לא היו מדידות ולא היו עדיין רשומות בטאבו, לכן לא היתה לו עליהן בעלות חוקית רשומה. עם קום המדינה ב-1948 התיישבו על אדמותיו הרבות כמה קיבוצים בדרום, וכל תביעותיו לפצותו היו לשווא.