שַׁבָּת כְּאִישׁוֹן / בַּת עָיִן-סי׳ שמעון בן לביא חזק-אעירה שחר כרך א'

אעירה שחר חלק א

בקשה מספר 6 כרך א'

דודי ירד לגנו — רמל-מיא

ידיד נפש — נועם ״בו לבד אבטח בעודי״ (מס׳ 16)

בקשה א׳ — שבת כאישון בת עין ב׳ — טובך י-ה לגמור

(6) — בקשה — סי׳ שמעון בן לביא חזק

נועם ״עין חן עלי בנך פקח״ (מס׳ 23)

רבי שמעון לביא (ה'רמ"ו 1485/6–1586) היה משוררפילוסוף ומקובל מדור גירוש ספרד. מחבר הספר "כתם פז" והפיוט המפורסם "בר יוחאי" ורבה של יהדות לוב.

קורות חייו

שמעון לביא נולד בספרד בשלהי המאה ה-15. בעקבות גירוש ספרד הגיע בילדותו לעיר פאס שבמרוקו ושם גדל ופעל כרב. בשנת 1551 החליט לעלות לארץ ישראל, אך בהגיעו לטריפולי החליט להישאר בה ולהתמנות לרב הקהילה היהודית עקב מצבה הקשה באותן שנים. לפי כתבים מאוחרים יותר, הוא הנחיל את המנהג הספרדי ליהדות טריפולי, והתקין מספר שינויים שהשתלבו במסורת של יהדות לוב.[1] פרופ' רפאל פטאי מזכיר אותו בספרו על אלכימאים יהודים, כמי שעסק באלכימיה תאורטית.[2]

עבודתו החשובה ביותר של רבי שמעון לביא היא ספרו "כתם פז", פרשנות על ספר הזוהר. בנוסף הוא חיבר שירים, שהמפורסם שבהם הוא "בר יוחאי" לכבודו של רבי שמעון בר יוחאי.

מתוך ויקיפדיה

שַׁבָּת כְּאִישׁוֹן / בַּת עָיִן

 תִּשְׁמוֹר וְזָכְרֵהוּ / עַל יָיִן

 

מוֹפֵת וְאוֹת לָנוּ בְּרִית / וּבְסוֹד שֶׁמִּטַּת אַחֲרִית

הֶקֵּף בְּלִי יַכְרִית / סוֹד יָיִן:

 

עֹנֶג מְכֻבָּד מִבְּלִי  / נֶגַע וּפֶגַע וָחֳלִי

כִּי יוֹם מְנוּחָה לִי / אוֹר עָיִן:

 

וַיְבָרְכוֹ וַיְקַדְּשׁוֹ / נֶפֶשׁ יְתֵרָה לִבְּשׁוֹ

יִנְעַם צוּף דִּבְשׁוֹ / מֵיָּיִן:

 

נַחַל עֲדָנִים יִנְחֲלוּ / אַנְשֵׁי בְּרִיתוֹ , יַעֲלוּ —

פּוֹרָת וְיִשָּׁתְלוּ / עַל עָיִן:

 

בֶּן־זוּג לְאֻמִּי נִסְמָן / צִוָּה אֱ-לֹהִים נֶאֱמָן —

לְכוּ אִכְלוּ מַשְׁמָן / עִם יָיִן:

 

לָכֵן חֲכַם לֵב יִסְעַד / שְׁלֹשׁ סְעוּדוֹת בַּל יִמְעַד

כִּי כֵן יְבֹרַךְ עַד / טוֹב עָיִן:

 

בֶּטַח בְּשָׂרוֹ יִשְׁכּוֹן / נוּחַ לְנַפְשׁוֹ יִכּוֹן

כִּי כֵן יְהִי נָכוֹן / אֶל יָיִן:

 

יוֹבֵל גְּאֻלָּה וּדְרוֹד / יִזְכֶּה, וְיָשׁוּב אֶל צְרוֹר —

לֹא רָאֲתָה לוֹ אוֹר / כָּל עָיִן:

 

אָהֳלֵי חֲדָרָיו אֶעֱלֶה / שׂבַע שְׂמָחוֹת יַזְּלִי —

אֵ־לִי, וְיַעֲרוֹךְ לֶ- / -חֶם־יָיִן;

 

חִזְקוּ וְאִמְצוּ נוֹצְרֵי / חֻוקִּים וּמִצְוֹת, 'שׁוֹמְרֵי־

שַׁבָּת, יָבוֹא עֶזְרִי / מֵאָיִן:

 

כנפי שחר        

 (6) הנושא: קדושת שבת ושכרה.

שבת באישון… — שמור שבת כבבת העין. מופת… — כי הוא הוכחה וראיה קיימת על חידוש העולם. בסוד שמטת אחרית — שאחרי ששת אלפי שנים תשבת הבריאה אלף שנים, והוא שמטת סוף העולם. הקף בלי יכרית — מחזור שלא יפסק, שלאחר כך שוב יתחדש וחוזר חלילה. סוד יין — סוד השביעיות, יי"ן כמספר שבעים. עונג… — נגע אותיות ענג. ינעם :..מיין — יותר מיין. נחל עדנים — סמל לשכר טוב בעולם הבא. יעלו פורת… — יתנו פרי כעץ שתול על מים. בן־זוג… — השבת הוא בן־זוגה של כנסת ישראל. יהי נכון… — יהיה מזומן לסעודה של יין המשומר לצדיקים לעתיד לבוא. יובל… — לתקיעת שופר המבשרת גאולה ודרור יזכה, אל צרור… אוצר החיים ששום עין לא ראתהו. אחלי חדריו — גנזי מרומים. יזלי — יזיל לי, יוריד. מאין — מעם ה׳, מאין־סוף ברוך הוא.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 199 מנויים נוספים
אוגוסט 2020
א ב ג ד ה ו ש
 1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
3031  
רשימת הנושאים באתר