ד״ר שלמה אלקיים-וּבְכֵן הָעֲנִיִּים וְהָאֶבְיוֹנִים מְבַקְשִׁים מַיִם-ברית 27

ברית מספר 27

ד״ר שלמה אלקיים

ובכן העניים והאביונים מבקשים מים

פיוט לעצירת גשמים מתוך "כף נקי" (כ״י) לר' כליפא גן מלכא.

רבי כליפא מלכא, הצדיק של אגדיר

רבי כליפא בן מלכא נולד בעיר סאפי בסוף המאה ה־17. עוד בהיותו ילד התייתם מאביו ומאמה בנעוריו נסע ללמוד בפז בישיבתם של ר׳ יהודה בן עטר ור׳ שמואל הצרפתי, והם קירבוהו ועודדו אותו. הוא הכיר להם טובה ומזכיר תקופה זו בערגה.

 

דברי מבוא

ב״ברית" 21 (אביב תשס״ג) פרסמנו שיר מפרי עטו של ר' כליפא בן מלכא (להלן רכב״ם) מתוך "כף נקי", כתב יד יחיד מאוסף גינזבורג שבספריה הלאומית ע״ש לנין במוסקבה. לכבודו של הסופר – המחנך עורך "ברית", ידידי מר אשר כנפו. אנו מפרסמים כאן לראשונה פיוט לעצירת גשמים, "ובכן העניים והאביונים מבקשים מים" מתוך אותו כתב היד. מוצאו של פיוט זה מן העיירה אופראן השוכנת בדרום מזרח מרוקו בפתח הסהרה. עיירה זו זכתה שאשר העמיד לה יד ושם בקרב קהילות ישראל. מאמרים רבים, שראו אור ב״ברית" ובבמות אחרות, הקדיש לה אשר. הגדיל עשות ברומן מפרי עטו"התינוק מאופראן". אופראן ניצבת במלוא הדרה ותפארתה; אנשיה צדיקים ותמימים, אך הם חוו את חוויית עלילת הדם ועמדו בה בגבורה. מסורותיה, בעיקר מסורות שבע״פ, מעמידות אותה בשורה אחת עם קהילות ישראל שאגדה ומציאות אופפות אותן.

 

"כף נקי" לר' כליפא בך מלכא (המאה הי״ז-י״ח)

"כף נקי" הוא אוצר בלום של הליכות ומנהגים, עיוני תפלה ודברי שירה, חקירות לשוניות וענייני מסורה. הוא משמר מסורות עתיקות של בני מרוקו בקריאת התורה ובהפטרות. כמו״כ הוא מכיל ידיעות הסטוריות על מאורעות שהתרחשו בדרומה של מרוקו. מצויים ממנו שני עותקים. האחד מצוי במכון לתצלומים ולכ״י שבבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי בירושלים ומספרו 1006 8°, והשני באוסף גינזבורג מסי 315. כה״י מאוסף גינזבורג מקיף כ-180 עמודים בכתב רש״י שהיה נהוג בצפון אפריקה.

 

חיבורו של ר״כ בן מלכא, לבד מן השימוש שעשה ב״סידור התושבים", מזכיר נוסחאות תפלה ועניינים אחרים שהתהלכו במקומות רבים במרוקו: בתאפיללת וסביבותיה, במרקש ובעמק הסוס, בקהל אופראן ובקהל דרעא ב״מתא סאלי" ובטיטואן. אין צריך לומר שנוסחאות אלה נעלמו וזכרם בא ב״כף נקי" בלבד.

 

הגהותיו של הרב בן מלכא מבוססות על'שלשה עקרונות ובלשונו"תחת שלש יסודות – דייק בלישנא וגדר השיר… וחכמה בישישים… בשלשתם יצטרפו ויתבררו, יעלו הקמשונים יסורו הזימי והיגי…" ההקפדה על שלושת היסודות – דיוק בלשון, גדר השיר ומסורות קדמונים – מבטיחה את זיכוך התפלה מן ה״קוצים" שדבקו בה. לצורך זה הוא עורך השוואה בין נוסח הסידור המודפס לבין נוסח הסידורים הקלאסיים: סדר רב עמרם גאון, סידור רס״ג ונוסח התפלות של הרמב״ם, ומאידך גיסא הוא מקביל את נוסחאותיו לנוסחאות המובאות באבודרה״ם, בטור ובבית יוסף, בסידורי אשכנז ורומא ובסידורי הספרדים לסוגיהם לרבות "הספרדים של פראנקייה". הוא פונה בשאלות לתלמידי חכמים במרוקו ומחוצה לה. הוא מנצל את שהותם של שדרי״ם מא״י כדי לעמוד על עניינים שנותרו ב״צריך עיון". הוא מתיעץ עם שליחי ציבור בעלי "מסורות מהימנות" וכיוצ״ב. מלבד בעלי מסורה מביא המחבר את המקורות שמהם שאב את ידיעותיו כגון ספר צחות וספר מאזנים לראב״ע, ספר ההרכבה ושירי הדקדוק ל״הבחור" אור תורה לר' מנחם לונזאנו והליכות שבא לר' שלמה בן אלמולי, מקנה אברהם לר' אברהם די בלמש ולוית חן לר' עמנואל בן יקותיאל, ועוד הרבה. כללו של דבר: אופיו השיטתי של "כף נקי" ותוכנו הפרשני – שכלתני מצביע על קיומו של חוג משכילים שפעל במרוקו במקביל לתלמידי חכמים, למקובלים ולפייטנים. חוג זה עסק בחקר שיטתי של נושאים עיוניים־פילולוגיים. החיבור פורש בפנינו חומר עשיר של מקורות וחיבורים הגותיים המצביעים על היקף הפעילות האינטלקטואלית הרבה, ששררה בחברה היהודית במגרב, שהעלום בה (בתקופה הנדונה) רב על הגלוי.

 

מסתבר שרכב״ם חיבר חיבורים נוספים. החיד״א ור״י בן נאיים (ראה בהמשך) ידעו רק על קיומו של חיבור נוסף בשם 'רך וטוב'. אך מסתבר שהוא חיבר גם: א־אזנים לתורה "על הסימנים לקצת כללי דינים" (כף נקי, מה.ע"ב), ב-מעשה נערות "על קצת חרוזים לקחת מוסר השכל" (שם, שם), שני חיבורים אלה נתאחדו ל'פל״ח' – פרפראות לחכמה. שהוא החלק השני של חיבורו הכולל, כף נקי. ג- קול רנה "וראיתי להעתיק פה [אחרי תיאור החלום שבו נקרא 'אסף']. קצת שירים מקונטריס קול רנה שיסדתי, אפס קצהו תראה שנים שלש לדוגמא, (שם, נו. ע״ב) פיוט אחד מקובץ זה, 'לאל עליון נורא, הודפס בסוף 'קריאי מועדי, ליוורנו תרפ״ו. ד-'קול עציג' "ובמהדורה קמא כתבתי במקום זה שתי קינות שיסדתי על פטירת אשתי בזמן המגפה לתצ״פ [לא תקום צרה פעמים], מהקונטריס שעשיתי וקראתי אתו קול עציב […], לעת כזאת השמטתי אותם מחלק זה שאינם מדרך ההגה" (שם, לב.ע"ב). ה­-משובה נצחת "קצת מהויכוחים שנתוכחתי עם מי שאינו ב״ב [בן ברית] (שם, פה. ע״א), כמו״ב הוא ערך אנתולגיה בספרות המוסר הכוללת: אגרת המוסר להרמב״ן, מגיד מישרים לר״י קארו, פרק עשרה הילולים לבעל השלייה, ספר הישר לרבנו תם, קערת כסף לר' יוסף האזובי, השיר 'מוסר השכלי לרב האי גאון ושני החיבורים – אורח מישור וספר זיכרון לבני ישראל – לר״י חאגיז: "אשר על כן עשיתי מכולם [מכל החיבורים דלעיל] קונטריס אחד מהם לקרות קבע בכל יום" (שם, מד. ע״ב). ומדבריו נראה שכתב חיבור על התפשטות השבתאות במרוקו: "וכמו אנשי אמונת שבתי צבי ואחרים אחריו ששגגתם עלתה זדון כמסופר בספר ציץ נובל למהרי״ש [ר' יעקב ששפורטש] […] הגם שרבים רצו אחר אמונתו במערב כאשר כתבתי באריכות מעניינו" (ס.ע"ב).

 

ג. מקומו של הפיוט "ובכן העניים…״ ב"כה נקי".

הפיוט שלפנינו מובא בחלק השני מתוך חמשת החלקים המרכיבים את "כף נקי". חלק זה מכונה בפי רכב״ם פל״ח – פרפראות לחכמה והוא כולל שני חיבורים: א. אזנים לתורה – עיונים ודיונים בדברי תורה והלכה. ב. מעשה נערות – דברי שיר, פיוטי תוכחה ופיוטים מלוקטים. וכן הרבה מכתמים: אמרות חכמה ומוסר ופתגמים מחורזים על סימני הלכות מתוך שולחן ערוך לר' יוסף קארו. המכתמים שאובים מנסיון החיים של המחבר ומחוויותיו האישיות. עפ״י עדותו של המחבר הם נלקטו או חוברו בצעירותו, (מכאן השם – מעשה נערות) והוא שב וכינסם לעת זקנתו.

התוודעותו של רכב״ם לעיירה אופראן ידועה לנו ממקומות נוספים ב״כף נקי" כגון זה. בסמוך להגהות חלק הסליחות לחודש אלול ולתפלות הימים הנוראים מציין רכב״ם:

וטרם אעבור להגיה הסליחות ותפילות ימים נוראים רה״ש ויה״כ [ראש השנה ויום הכיפורים] אגלה אוזן ידידי הקורא, שקודם שעסקתי בהגה [= בהגהה] זה רציתי לעמוד על נוסחאות הישנים והבאתי קונטרסים ישנים מארץ אופראן ומארץ אלכתאוה בארץ דרעא, שאומרים הם מגורשי ארץ תוואת […] עם שאומרים שבארץ תוואת הנ' [זכרת] היה שם קהל גדול מגירוש בית שני עד שנתגרשו עוד על ידי הצורר וכו' והיו מתנהגים ע"פ הגאונים ובפרט רבנו חושיאל ורבנו חננאל ורבנו נסים גאון ותלמידיהם (כף נקי לג. ע״א).

בדרך אגב למדים אנו על דרכו המיוחדת של רכב״ם החותר ללא לאות לצורכי מחקריו- הגהותיו להשיג עדים נאמנים ועתיקים ומסורות תפילה ונוסחאותיה, שהילכו בזמנו במקומות מרוחקים בפאתי הסחרה. אנו גם יוצאים נשכרים מן הידיעות ההסטוריות של יישובים אלה ובתוכם אופראן.

 

ד. הפיוטים לעצירת גשמים

פייטני מרוקו, שהרבו בפיוטים מכל הסוגים ולכל המעגלים: תפילה, השנה וחיי אדם, היחיד והחברה, מיעטו בפיוטים לעצירת המטר ופיוטי הודייה לירידת הגשמים, על אף שמרוקו ידועה כבצורות קשות שפוקדות אותה לעתים תכופות, על כל פנים מעט מאוד מפיוטים מסוג זה הגיע לידינו. מכאן חשיבותו של הפיוט המוצג כאן לראשונה.

פיוט זה "ובכן העניים והאביונים מבקשים מים" מופיע תחת הסיווג מוסתגיאב, מונח ערבי שפירושו המילולי: מענה.

 

בראש השיר מובא קטע מפסוק מקראי – העניים והאביונים מבקשים מים (ישעיה י.ב), שמשמש כרפרין. לאמור: ענייה אחרי כל מחרוזת. בפיוט שבע מחרוזות בנות ארבעה טורים בלתי שקולים. הטור הרביעי בכל מחרוזת הוא שבר פסוק מקראי. שלושת הטורים הראשונים שבכל מחרוזת חורזים זה בזה, והטור הרביעי הוא שבר פסוק המסתיים במילה "מים", שהיא גם המילה שמסיימת את הרפרין"ייעודו של פיוט זה הוא שאילת גשמים, שה' ירחם על בניו המשחרים את פניו, שלא יגוועו. הפייטן פותח את שירו מתוך דברי ירמיהו על הבצורת הקשה שפגעה בארץ יהודה" היש בהבלי הגוים מגשימים (ירמיה יד. כב). ככלל הבצורת ותוצאותיה, שנמשכה יותר משנה בזמנו של ירמיה היא העומדת ברקע הפיוט שלנו. הפייטן מצייר את התנהגותם של יושבי הארץ ואת התנהגותו של החי, שנתייגע לשוא לחפש עשבים. הם ישבו כאבלים חפויי ראש ברחובות ולא נותר להם אלא להתפלל לה' שיוריד להם גשם.

 

הערת המחבר

זכורים לי מימי ילדותי מעמדים ליליים, שקיימו אנשי עירנו, תארודנט, בשנות בצורת. במעמדים אלה נהגו לקיים סדר לימוד מיוחד, שכלל תפילות מיוחדות, דרשת הרב ופנייה להקב״ה שיפתח את אוצרות השמים וימטר על הארץ, וכן הרבו לתקוע בשופר כדי לעורר רחמים. א״א ר׳ יצחק אלקיים ע״ה מסר לי שמעמדים אלה התקיימו בעצה אחת עם שלטונות העיר. בשנת תש״ז(שנת 2000 למניינם) השתתפתי בכנס חוקרים במרקש שבמרוקו. אותה שנה שנת בצורת היתה שלטונות מרוקו הכריזו על עצרות תפילה בימי ששי(למוסלמים) ובשבת (ליהודים). בסמוך לתפילת מוסף של שבת קיימה הקהילה סדר ״תיקון הגשם״ במלואו, כפי שנהוג בשמיני עצרת.

 

וּבְכֵן הָעֲנִיִּים וְהָאֶבְיוֹנִים מְבַקְשִׁים מַיִם

 

הֲיֵשׁ בְּהַבְלֵי הַגּוֹיִם מַגְשִׁימִים בִּלְתְּךָ צוּרִי

גּוֹלֶה עֲמֻוקּוֹת מִנִּי-חֹשֶׁךְ הַאֵיר אוֹרִי

צָמְאָה לְךָ נַפְשִׁי כָּמַהּ לְךָ בְּשָׂרִי 

5-בְּאֶרֶץ צִיָּה לֶעָיֵף בְּלִי מַיִם

וּבְכֵן הָעֲנִיִּים וְהָאֶבְיוֹנִים מְבַקְשִׁים מַיִם

       

רָחֵם עַל עַם שׁוֹחֲרֶיךָ עַל מָיִם

עוֹשֶׂה אֶרֶץ בְּכוֹחוֹ וִימִינוֹ טָפְחָה שָׁמַיִם

הַהוֹפְכִי הַצּוּר אֲגַם מָיִם

חַלָּמִישׁ לַמַּעְיְנוֹ מָיִם

וּבְכֵן הָעֲנִיִּים וְהָאֶבְיוֹנִים מְבַקְשִׁים מַיִם

     

10 נִבְהֲלוּ עַמֶּךָ מֵרוֹב יְגוֹנֵיהֶם

לְשַׁחַר פָּנֶיךָ נָפְלוּ פְּנֵיהֶם

וְאַדִּירֵיהֶם שָׁלְחוּ צְעִירֵיהֶם

הָלְכוּ עַל גֵּבִים וְלֹא מָצְאוּ מַיִם

וּבְכֵן הָעֲנִיִּים וְהָאֶבְיוֹנִים מְבַקְשִׁים מַיִם

     

שָׁבוּ בּוֹשִׁים וְנִכְלָמִים

15 חַנּוּן נִקְרֵאתָ בַּעַל הָרַחֲמִים

שׁוּב לְמַעַן עֲבָדֶיךָ יוֹדֵעַ תַּעֲלוּמִים

פֶּלֶג אֱלֹהִים מָלֵא מָיִם

וּבְכֵן הָעֲנִיִּים וְהָאֶבְיוֹנִים מְבַקְשִׁים מַיִם

     

יוֹדוּךְ כִּי זוּלָתְךָ אָיִן

עֵת יִרְאוּ רוּחַ וְעָנָן וְגֶשֶׁם אָין

20 וּתְשַׂמְּחֵם בִּישׁוּעָתְךָ עַיִן בְּעַיִן

בָּרְחוֹבוֹת פַּלְגֵי מַיִם

וּבְכֵן הָעֲנִיִּים וְהָאֶבְיוֹנִים מְבַקְשִׁים מַיִם

     

שׁוֹבָה אָז וְרָחַם עַל עֲבָדֶיךָ

שׁוֹפְכִים לֵב מוּל כִּסֵּא כְּבוֹדְךָ

שְׁלַח מְבַשֵּׂר לְעַם חֲסִידֶיךָ

25 לֹא רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹא צָמָא לַמַּיִם

וּבְכֵן הָעֲנִיִּים וְהָאֶבְיוֹנִים מְבַקְשִׁים מַיִם

     

  1. 1. ובכן… מים(ישעיה י.ב). 2. היש… מגשימים(ירמיהו יד. כב). 3. גולה וכוי כינוי לה עפ״י איוב יב. כה. -5 4. צמאה … מים תהלים סג. ב. 6. עם שוחריך כינוי לעם ישראל עפ״י משלי ז. טו: "יצאת לקראתך לשחר פניך ואמצאך". 7. וימינו טפחה שמים עפ״י ישעיה מח. יג: "ידי יסדה ארץ וימיני פחה שמים". 9-8. ההפכי… למעינו מים (תהלים קיד. ח.). 10. נבהלו… יגוניהם עפ״י תהלים קז. לט: "וישחו מעצר רעה ויגון". 11. לשחר וכוי שיעור הכתוב בשתי החחזות: מחמת יגונם וצרתם בשל הבצורת נפלו פניהם. לא עמד להם הכוח לשחר את פניך, להקדים ולבקש על צרתם. 13-12. ואדיריהם… ולא מצאו מיס (ירמיה יד. ג) בשינוי קל: "באו" וכוי"לא" וכוי. השינוי ל״תיקון לשון הכתוב ולפישוטה. במקור "באו על" תמורת "באו אל" כמו״כ חסרה מילת הניגוד: "אבל", או ווי החיבור להבעת הניגוד. שיעור החרוזות בפיוט הוא המנהיגים שלחו את שליחיהם לגבים – גומות וסלעים בסדקים – כדי להביא מים, אך השליחים חזרו וכליהם ריקים ומשום כך: 14. שבו כושים ונכלמים עפ״י"בשו והכלמו וחפו ראשם" (שם, שם). 15. חנון וכוי עפ״י תהלים מד. כב: "כי הוא יודע תעלומות". תעלומים לצורך החרוז. 17. פלג וכוי תהלים סה. משמעו בהקשרו בפיוט: אתה ה' יודע תעלומות עשה למען עבדים שהפלג הגדול (על משקל הררי אל) יימלא מים. 18. יודוך וכוי עפ״י שמואל ב, ז. כג – כה.. 19. עת… רוח מלכים ב' ג. יז: "לא תראו רוח ולא תראו גשם". וענן וגשם אין עפ״י משלי כה. יד: "נשיאים ורוח וגשם אין". 20. ותשמחם וכוי. צירוף של "כי שמחתי בישועתך" (שמואל א' ב. א) ו״עין בעין יראו בשוב ה' ציון" (ישעיה ב. ח). 21. ברחובות וכוי משלי ה. טז. 22. שובה… עבדיך עפ״י דברים ל.ג: "ושב… את שבותך ורחמך". 23. שופכים… כבודך עפ״י איכה ב. יט: "שפכי כמים לבך נכח פני הי". 24. שלח… חסידך עפ״י תהלים עט. ב: "בשר חסידיך לחיתו ארץ". 25. לא… למים עמוס ח. יא.

בבית שפחת אלפסי במראכש

 

ד״ר שלמה אלקיים

ובכן העניים והאביונים מבקעים מים

ברית 27

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 161 מנויים נוספים

נובמבר 2020
א ב ג ד ה ו ש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
2930  
רשימת הנושאים באתר