ד״ר שלמה אלקיים-וּבְכֵן הָעֲנִיִּים וְהָאֶבְיוֹנִים מְבַקְשִׁים מַיִם-ברית 27
ד״ר שלמה אלקיים
ובכן העניים והאביונים מבקשים מים
פיוט לעצירת גשמים מתוך "כף נקי" (כ״י) לר' כליפא גן מלכא.
רבי כליפא מלכא, הצדיק של אגדיר
רבי כליפא בן מלכא נולד בעיר סאפי בסוף המאה ה־17. עוד בהיותו ילד התייתם מאביו ומאמה בנעוריו נסע ללמוד בפז בישיבתם של ר׳ יהודה בן עטר ור׳ שמואל הצרפתי, והם קירבוהו ועודדו אותו. הוא הכיר להם טובה ומזכיר תקופה זו בערגה.
דברי מבוא
ב״ברית" 21 (אביב תשס״ג) פרסמנו שיר מפרי עטו של ר' כליפא בן מלכא (להלן רכב״ם) מתוך "כף נקי", כתב יד יחיד מאוסף גינזבורג שבספריה הלאומית ע״ש לנין במוסקבה. לכבודו של הסופר – המחנך עורך "ברית", ידידי מר אשר כנפו. אנו מפרסמים כאן לראשונה פיוט לעצירת גשמים, "ובכן העניים והאביונים מבקשים מים" מתוך אותו כתב היד. מוצאו של פיוט זה מן העיירה אופראן השוכנת בדרום מזרח מרוקו בפתח הסהרה. עיירה זו זכתה שאשר העמיד לה יד ושם בקרב קהילות ישראל. מאמרים רבים, שראו אור ב״ברית" ובבמות אחרות, הקדיש לה אשר. הגדיל עשות ברומן מפרי עטו"התינוק מאופראן". אופראן ניצבת במלוא הדרה ותפארתה; אנשיה צדיקים ותמימים, אך הם חוו את חוויית עלילת הדם ועמדו בה בגבורה. מסורותיה, בעיקר מסורות שבע״פ, מעמידות אותה בשורה אחת עם קהילות ישראל שאגדה ומציאות אופפות אותן.
"כף נקי" לר' כליפא בך מלכא (המאה הי״ז-י״ח)
"כף נקי" הוא אוצר בלום של הליכות ומנהגים, עיוני תפלה ודברי שירה, חקירות לשוניות וענייני מסורה. הוא משמר מסורות עתיקות של בני מרוקו בקריאת התורה ובהפטרות. כמו״כ הוא מכיל ידיעות הסטוריות על מאורעות שהתרחשו בדרומה של מרוקו. מצויים ממנו שני עותקים. האחד מצוי במכון לתצלומים ולכ״י שבבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי בירושלים ומספרו 1006 8°, והשני באוסף גינזבורג מסי 315. כה״י מאוסף גינזבורג מקיף כ-180 עמודים בכתב רש״י שהיה נהוג בצפון אפריקה.
חיבורו של ר״כ בן מלכא, לבד מן השימוש שעשה ב״סידור התושבים", מזכיר נוסחאות תפלה ועניינים אחרים שהתהלכו במקומות רבים במרוקו: בתאפיללת וסביבותיה, במרקש ובעמק הסוס, בקהל אופראן ובקהל דרעא ב״מתא סאלי" ובטיטואן. אין צריך לומר שנוסחאות אלה נעלמו וזכרם בא ב״כף נקי" בלבד.
הגהותיו של הרב בן מלכא מבוססות על'שלשה עקרונות ובלשונו"תחת שלש יסודות – דייק בלישנא וגדר השיר… וחכמה בישישים… בשלשתם יצטרפו ויתבררו, יעלו הקמשונים יסורו הזימי והיגי…" ההקפדה על שלושת היסודות – דיוק בלשון, גדר השיר ומסורות קדמונים – מבטיחה את זיכוך התפלה מן ה״קוצים" שדבקו בה. לצורך זה הוא עורך השוואה בין נוסח הסידור המודפס לבין נוסח הסידורים הקלאסיים: סדר רב עמרם גאון, סידור רס״ג ונוסח התפלות של הרמב״ם, ומאידך גיסא הוא מקביל את נוסחאותיו לנוסחאות המובאות באבודרה״ם, בטור ובבית יוסף, בסידורי אשכנז ורומא ובסידורי הספרדים לסוגיהם לרבות "הספרדים של פראנקייה". הוא פונה בשאלות לתלמידי חכמים במרוקו ומחוצה לה. הוא מנצל את שהותם של שדרי״ם מא״י כדי לעמוד על עניינים שנותרו ב״צריך עיון". הוא מתיעץ עם שליחי ציבור בעלי "מסורות מהימנות" וכיוצ״ב. מלבד בעלי מסורה מביא המחבר את המקורות שמהם שאב את ידיעותיו כגון ספר צחות וספר מאזנים לראב״ע, ספר ההרכבה ושירי הדקדוק ל״הבחור" אור תורה לר' מנחם לונזאנו והליכות שבא לר' שלמה בן אלמולי, מקנה אברהם לר' אברהם די בלמש ולוית חן לר' עמנואל בן יקותיאל, ועוד הרבה. כללו של דבר: אופיו השיטתי של "כף נקי" ותוכנו הפרשני – שכלתני מצביע על קיומו של חוג משכילים שפעל במרוקו במקביל לתלמידי חכמים, למקובלים ולפייטנים. חוג זה עסק בחקר שיטתי של נושאים עיוניים־פילולוגיים. החיבור פורש בפנינו חומר עשיר של מקורות וחיבורים הגותיים המצביעים על היקף הפעילות האינטלקטואלית הרבה, ששררה בחברה היהודית במגרב, שהעלום בה (בתקופה הנדונה) רב על הגלוי.
מסתבר שרכב״ם חיבר חיבורים נוספים. החיד״א ור״י בן נאיים (ראה בהמשך) ידעו רק על קיומו של חיבור נוסף בשם 'רך וטוב'. אך מסתבר שהוא חיבר גם: א־אזנים לתורה "על הסימנים לקצת כללי דינים" (כף נקי, מה.ע"ב), ב-מעשה נערות "על קצת חרוזים לקחת מוסר השכל" (שם, שם), שני חיבורים אלה נתאחדו ל'פל״ח' – פרפראות לחכמה. שהוא החלק השני של חיבורו הכולל, כף נקי. ג- קול רנה "וראיתי להעתיק פה [אחרי תיאור החלום שבו נקרא 'אסף']. קצת שירים מקונטריס קול רנה שיסדתי, אפס קצהו תראה שנים שלש לדוגמא, (שם, נו. ע״ב) פיוט אחד מקובץ זה, 'לאל עליון נורא, הודפס בסוף 'קריאי מועדי, ליוורנו תרפ״ו. ד-'קול עציג' "ובמהדורה קמא כתבתי במקום זה שתי קינות שיסדתי על פטירת אשתי בזמן המגפה לתצ״פ [לא תקום צרה פעמים], מהקונטריס שעשיתי וקראתי אתו קול עציב […], לעת כזאת השמטתי אותם מחלק זה שאינם מדרך ההגה" (שם, לב.ע"ב). ה-משובה נצחת "קצת מהויכוחים שנתוכחתי עם מי שאינו ב״ב [בן ברית] (שם, פה. ע״א), כמו״ב הוא ערך אנתולגיה בספרות המוסר הכוללת: אגרת המוסר להרמב״ן, מגיד מישרים לר״י קארו, פרק עשרה הילולים לבעל השלייה, ספר הישר לרבנו תם, קערת כסף לר' יוסף האזובי, השיר 'מוסר השכלי לרב האי גאון ושני החיבורים – אורח מישור וספר זיכרון לבני ישראל – לר״י חאגיז: "אשר על כן עשיתי מכולם [מכל החיבורים דלעיל] קונטריס אחד מהם לקרות קבע בכל יום" (שם, מד. ע״ב). ומדבריו נראה שכתב חיבור על התפשטות השבתאות במרוקו: "וכמו אנשי אמונת שבתי צבי ואחרים אחריו ששגגתם עלתה זדון כמסופר בספר ציץ נובל למהרי״ש [ר' יעקב ששפורטש] […] הגם שרבים רצו אחר אמונתו במערב כאשר כתבתי באריכות מעניינו" (ס.ע"ב).
ג. מקומו של הפיוט "ובכן העניים…״ ב"כה נקי".
הפיוט שלפנינו מובא בחלק השני מתוך חמשת החלקים המרכיבים את "כף נקי". חלק זה מכונה בפי רכב״ם פל״ח – פרפראות לחכמה והוא כולל שני חיבורים: א. אזנים לתורה – עיונים ודיונים בדברי תורה והלכה. ב. מעשה נערות – דברי שיר, פיוטי תוכחה ופיוטים מלוקטים. וכן הרבה מכתמים: אמרות חכמה ומוסר ופתגמים מחורזים על סימני הלכות מתוך שולחן ערוך לר' יוסף קארו. המכתמים שאובים מנסיון החיים של המחבר ומחוויותיו האישיות. עפ״י עדותו של המחבר הם נלקטו או חוברו בצעירותו, (מכאן השם – מעשה נערות) והוא שב וכינסם לעת זקנתו.
התוודעותו של רכב״ם לעיירה אופראן ידועה לנו ממקומות נוספים ב״כף נקי" כגון זה. בסמוך להגהות חלק הסליחות לחודש אלול ולתפלות הימים הנוראים מציין רכב״ם:
וטרם אעבור להגיה הסליחות ותפילות ימים נוראים רה״ש ויה״כ [ראש השנה ויום הכיפורים] אגלה אוזן ידידי הקורא, שקודם שעסקתי בהגה [= בהגהה] זה רציתי לעמוד על נוסחאות הישנים והבאתי קונטרסים ישנים מארץ אופראן ומארץ אלכתאוה בארץ דרעא, שאומרים הם מגורשי ארץ תוואת […] עם שאומרים שבארץ תוואת הנ' [זכרת] היה שם קהל גדול מגירוש בית שני עד שנתגרשו עוד על ידי הצורר וכו' והיו מתנהגים ע"פ הגאונים ובפרט רבנו חושיאל ורבנו חננאל ורבנו נסים גאון ותלמידיהם (כף נקי לג. ע״א).
בדרך אגב למדים אנו על דרכו המיוחדת של רכב״ם החותר ללא לאות לצורכי מחקריו- הגהותיו להשיג עדים נאמנים ועתיקים ומסורות תפילה ונוסחאותיה, שהילכו בזמנו במקומות מרוחקים בפאתי הסחרה. אנו גם יוצאים נשכרים מן הידיעות ההסטוריות של יישובים אלה ובתוכם אופראן.
ד. הפיוטים לעצירת גשמים
פייטני מרוקו, שהרבו בפיוטים מכל הסוגים ולכל המעגלים: תפילה, השנה וחיי אדם, היחיד והחברה, מיעטו בפיוטים לעצירת המטר ופיוטי הודייה לירידת הגשמים, על אף שמרוקו ידועה כבצורות קשות שפוקדות אותה לעתים תכופות, על כל פנים מעט מאוד מפיוטים מסוג זה הגיע לידינו. מכאן חשיבותו של הפיוט המוצג כאן לראשונה.
פיוט זה "ובכן העניים והאביונים מבקשים מים" מופיע תחת הסיווג מוסתגיאב, מונח ערבי שפירושו המילולי: מענה.
בראש השיר מובא קטע מפסוק מקראי – העניים והאביונים מבקשים מים (ישעיה י.ב), שמשמש כרפרין. לאמור: ענייה אחרי כל מחרוזת. בפיוט שבע מחרוזות בנות ארבעה טורים בלתי שקולים. הטור הרביעי בכל מחרוזת הוא שבר פסוק מקראי. שלושת הטורים הראשונים שבכל מחרוזת חורזים זה בזה, והטור הרביעי הוא שבר פסוק המסתיים במילה "מים", שהיא גם המילה שמסיימת את הרפרין"ייעודו של פיוט זה הוא שאילת גשמים, שה' ירחם על בניו המשחרים את פניו, שלא יגוועו. הפייטן פותח את שירו מתוך דברי ירמיהו על הבצורת הקשה שפגעה בארץ יהודה" היש בהבלי הגוים מגשימים (ירמיה יד. כב). ככלל הבצורת ותוצאותיה, שנמשכה יותר משנה בזמנו של ירמיה היא העומדת ברקע הפיוט שלנו. הפייטן מצייר את התנהגותם של יושבי הארץ ואת התנהגותו של החי, שנתייגע לשוא לחפש עשבים. הם ישבו כאבלים חפויי ראש ברחובות ולא נותר להם אלא להתפלל לה' שיוריד להם גשם.
הערת המחבר
זכורים לי מימי ילדותי מעמדים ליליים, שקיימו אנשי עירנו, תארודנט, בשנות בצורת. במעמדים אלה נהגו לקיים סדר לימוד מיוחד, שכלל תפילות מיוחדות, דרשת הרב ופנייה להקב״ה שיפתח את אוצרות השמים וימטר על הארץ, וכן הרבו לתקוע בשופר כדי לעורר רחמים. א״א ר׳ יצחק אלקיים ע״ה מסר לי שמעמדים אלה התקיימו בעצה אחת עם שלטונות העיר. בשנת תש״ז(שנת 2000 למניינם) השתתפתי בכנס חוקרים במרקש שבמרוקו. אותה שנה שנת בצורת היתה שלטונות מרוקו הכריזו על עצרות תפילה בימי ששי(למוסלמים) ובשבת (ליהודים). בסמוך לתפילת מוסף של שבת קיימה הקהילה סדר ״תיקון הגשם״ במלואו, כפי שנהוג בשמיני עצרת.
וּבְכֵן הָעֲנִיִּים וְהָאֶבְיוֹנִים מְבַקְשִׁים מַיִם
הֲיֵשׁ בְּהַבְלֵי הַגּוֹיִם מַגְשִׁימִים בִּלְתְּךָ צוּרִי
גּוֹלֶה עֲמֻוקּוֹת מִנִּי-חֹשֶׁךְ הַאֵיר אוֹרִי
צָמְאָה לְךָ נַפְשִׁי כָּמַהּ לְךָ בְּשָׂרִי
5-בְּאֶרֶץ צִיָּה לֶעָיֵף בְּלִי מַיִם
וּבְכֵן הָעֲנִיִּים וְהָאֶבְיוֹנִים מְבַקְשִׁים מַיִם
רָחֵם עַל עַם שׁוֹחֲרֶיךָ עַל מָיִם
עוֹשֶׂה אֶרֶץ בְּכוֹחוֹ וִימִינוֹ טָפְחָה שָׁמַיִם
הַהוֹפְכִי הַצּוּר אֲגַם מָיִם
חַלָּמִישׁ לַמַּעְיְנוֹ מָיִם
וּבְכֵן הָעֲנִיִּים וְהָאֶבְיוֹנִים מְבַקְשִׁים מַיִם
10 נִבְהֲלוּ עַמֶּךָ מֵרוֹב יְגוֹנֵיהֶם
לְשַׁחַר פָּנֶיךָ נָפְלוּ פְּנֵיהֶם
וְאַדִּירֵיהֶם שָׁלְחוּ צְעִירֵיהֶם
הָלְכוּ עַל גֵּבִים וְלֹא מָצְאוּ מַיִם
וּבְכֵן הָעֲנִיִּים וְהָאֶבְיוֹנִים מְבַקְשִׁים מַיִם
שָׁבוּ בּוֹשִׁים וְנִכְלָמִים
15 חַנּוּן נִקְרֵאתָ בַּעַל הָרַחֲמִים
שׁוּב לְמַעַן עֲבָדֶיךָ יוֹדֵעַ תַּעֲלוּמִים
פֶּלֶג אֱלֹהִים מָלֵא מָיִם
וּבְכֵן הָעֲנִיִּים וְהָאֶבְיוֹנִים מְבַקְשִׁים מַיִם
יוֹדוּךְ כִּי זוּלָתְךָ אָיִן
עֵת יִרְאוּ רוּחַ וְעָנָן וְגֶשֶׁם אָין
20 וּתְשַׂמְּחֵם בִּישׁוּעָתְךָ עַיִן בְּעַיִן
בָּרְחוֹבוֹת פַּלְגֵי מַיִם
וּבְכֵן הָעֲנִיִּים וְהָאֶבְיוֹנִים מְבַקְשִׁים מַיִם
שׁוֹבָה אָז וְרָחַם עַל עֲבָדֶיךָ
שׁוֹפְכִים לֵב מוּל כִּסֵּא כְּבוֹדְךָ
שְׁלַח מְבַשֵּׂר לְעַם חֲסִידֶיךָ
25 לֹא רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹא צָמָא לַמַּיִם
וּבְכֵן הָעֲנִיִּים וְהָאֶבְיוֹנִים מְבַקְשִׁים מַיִם
- 1. ובכן… מים(ישעיה י.ב). 2. היש… מגשימים(ירמיהו יד. כב). 3. גולה וכוי כינוי לה עפ״י איוב יב. כה. -5 4. צמאה … מים תהלים סג. ב. 6. עם שוחריך כינוי לעם ישראל עפ״י משלי ז. טו: "יצאת לקראתך לשחר פניך ואמצאך". 7. וימינו טפחה שמים עפ״י ישעיה מח. יג: "ידי יסדה ארץ וימיני פחה שמים". 9-8. ההפכי… למעינו מים (תהלים קיד. ח.). 10. נבהלו… יגוניהם עפ״י תהלים קז. לט: "וישחו מעצר רעה ויגון". 11. לשחר וכוי שיעור הכתוב בשתי החחזות: מחמת יגונם וצרתם בשל הבצורת נפלו פניהם. לא עמד להם הכוח לשחר את פניך, להקדים ולבקש על צרתם. 13-12. ואדיריהם… ולא מצאו מיס (ירמיה יד. ג) בשינוי קל: "באו" וכוי"לא" וכוי. השינוי ל״תיקון לשון הכתוב ולפישוטה. במקור "באו על" תמורת "באו אל" כמו״כ חסרה מילת הניגוד: "אבל", או ווי החיבור להבעת הניגוד. שיעור החרוזות בפיוט הוא המנהיגים שלחו את שליחיהם לגבים – גומות וסלעים בסדקים – כדי להביא מים, אך השליחים חזרו וכליהם ריקים ומשום כך: 14. שבו כושים ונכלמים עפ״י"בשו והכלמו וחפו ראשם" (שם, שם). 15. חנון וכוי עפ״י תהלים מד. כב: "כי הוא יודע תעלומות". תעלומים לצורך החרוז. 17. פלג וכוי תהלים סה. משמעו בהקשרו בפיוט: אתה ה' יודע תעלומות עשה למען עבדים שהפלג הגדול (על משקל הררי אל) יימלא מים. 18. יודוך וכוי עפ״י שמואל ב, ז. כג – כה.. 19. עת… רוח מלכים ב' ג. יז: "לא תראו רוח ולא תראו גשם". וענן וגשם אין עפ״י משלי כה. יד: "נשיאים ורוח וגשם אין". 20. ותשמחם וכוי. צירוף של "כי שמחתי בישועתך" (שמואל א' ב. א) ו״עין בעין יראו בשוב ה' ציון" (ישעיה ב. ח). 21. ברחובות וכוי משלי ה. טז. 22. שובה… עבדיך עפ״י דברים ל.ג: "ושב… את שבותך ורחמך". 23. שופכים… כבודך עפ״י איכה ב. יט: "שפכי כמים לבך נכח פני הי". 24. שלח… חסידך עפ״י תהלים עט. ב: "בשר חסידיך לחיתו ארץ". 25. לא… למים עמוס ח. יא.
בבית שפחת אלפסי במראכש
ד״ר שלמה אלקיים
ובכן העניים והאביונים מבקעים מים
ברית 27
אלף ואחד פתגמים יהודיים ממרוקו-יששכר בן-עמי-מנוקד
104-אַס יִעְבִּבי לְמְבְרְד מֵן לְמְבְרְד, ג'יר סְלָאבָא ווּקְּלְת לְעְרד
מה תקח הפצירה מן הפצירה, זולת עזות־פנים וקלות־ראש
105-אַס יִעְמֵל לְכְרּרָאז פְסְבּבָאת בְנוֹ
מה יעשה הסנדלר בנעלי בנו
106-אַס עְבְאָק ווּזָאבְק יָא כָארְז טְרִיק
מה מביא אותך משוטט ברחוב
נאמר על אדם המתערב בעניינים שאינם שייכים לו.
107-אַס תְעְבִּבי לְמוּת, מֵן דָאר לְכָאלִייָּא
מיה יקח המוות מבית הרום
נאמר על אדם החייב כסף ואין לו אפילו מה לאכול, לא־כל־שכן להחזיר.
108-אס תקדי דבזא פדי עטאה אללאה סחתו
מה יועיל אגרוף נגד מי שאלוהים נתן לו כוח!
109-בָּא כְנָאפוֹ מְסָא, ווּכְללָּא דִייָּאפוֹ
אביו של כנאפו הלך והשאיר את אורחיו [לבדם]
נאמר על אדם המזלזל באחרים.
110-בָּאבָּא עְמֵלְנִי סֵללּוֹם, בָּאס טֵלְעוֹנִי לְעְדָאמָא
אבא עשה סולם באמצעותו הגיעו אלי האויבים
נוסח ידוע יותר של הפתגם גורם ״עדייאן (אויבים) במקום ״עדאמא״ (עניים).
הכוונה היא, שדווקא הקרוב אלי ביותר הוא שהביא למפלתי.
111-בָּאבָּא פְסְעְבָּא, ווּיִמָּא פְסְווָארִי
אבי בגבעה ואמי על הסלים
המובן של הפתגם סתום. נראה, שהוא רוצה להצביע על המרחק הרב הקיים בין האב והאם.
112-בָּאס זִית יָא רָאזֵל, ווּבָּאס מָאסִי
במה באת, איש, ובמה אתה הולד ?
113-בָּאם מָא סָארְקְ, רְבֵח
כדרך שהגנב מכר, הוא מרוויח
114-בָּאס מָאָת בוּק אֵלְמְרָא, קָאלוֹ מֵרְד וּמָאת
במה מת אביך ? אשה! הוא חלה ומת
מספרים על אשה שהיתה רגישה באופן מיוחד. לאחר שמת אביה היה בעלה מציק לה ושואל אותה, בעיקר בזמן הארוחות, ממה מת אביה. היא היתה בוכה ובוכה, ומשאירה את האוכל. לאחר זמן־מה שאלו אותה שכנותיה לסיבת בכייה, והיא סיפרה להן את הדבר.
ענו לה: טיפשה, בפעם הבאה, כשבעלך ישאל אותך, השיבי לו, שאביך חלה ומת.
115-בָּאס תְגְ'לֵב זָארְתֵק, בְּכְמִירְתֵק אַוְו בְּעָאפִיתֵק
במה תנצחי את שכנתך ? בשמריך או באשך ?
אלף ואחד פתגמים יהודיים ממרוקו-יששכר בן-עמי-מנוקד
14/11/20
Langues et folklore des Juifs marocains-Pinhas Cohen-2014-Les proverbes El-mtail u-l-m’ani
Chapitre IV Les proverbes El-mtail u-l-m’ani
Nes pour la plupart de la verve populaire, les proverbes ont de la saveur, de l,humour, de la couleur parfois de la cruaute mais toujours de la sagesse. Ils occupent une place privilegiee dans le parler des juifs du Maroc.Beaucoup d’entre eux sont communs aux juifs et aux musulmans. Les conversations du mellah sont souvent emaillees de dictons, adages et jeux de mots subtils, pour exprimer spontanement un sentiment ou pour donner du relief a une repartie, particulierement dans le discours feminin. II en existe pour toutes les situations et les circonstances de la vie sociale. Transmis oralement de generation en generation, ils constituent le grand livre de la sagesse populaire, commun aux juifs et aux musulmans.
Censes etre des conseils, des lecons de morale, des regies de savoir-vivre, ils se presentent generalement sous la forme de distiques reunis en deux parties distinctes par une rime souvent heureuse qui facilite leur memorisation. Ceux qui en sont depourvus sont des caiques d’inspiration frangaise en general. Exemples :
Di rqed t‘assa =Qui dort dine
Di sreq beda isreq zmel / Qui vole un oeuf peut voler un chameau ( caique de : Qui vole un oeuf vole un bceuf)
Fhal di ka i‘te j- johar l-d-djaj = comme celui qui nourrit les poules
avec des perles
( caique de :Donner des perles aux cochons)
Le proverbe judeo-marocain enonce en une formule lapidaire et elegante la lecon des siecles. II est le plus souvent cite a moitie. Cela suffit pour qu’il soit compris de l’interlocuteur. II est quelquefois annonce par une expression rituelle : Fhal di qalo =comme l’on dit.. Fhal di qalt el metla=comme dit le proverbe
Chaque proverbe meriterait a lui seul une interpretation, une mise en situation, pour en saisir le sens profond. Nous avons voulu seulement rappeler ceux qui sont le plus frequemment usites dans le parler arabe des juifs marocains, sans commentaire.
Au nombre de plusieurs centaines, utilises dans les actes ordinaires du discours, ils ont fait l’objet de nombreuses etudes .
Les lecteurs qui voudraient s’y plonger plus intimement pourront se referer aux inventaires etablis notamment par L. Brunot & E. Malka, Hanania Dahan, Joseph Toledano, Samuel Vanish etc…
II n’est done pas dans notre intention d’en faire une etude exhaustive, mais d’en citer un grand nombre correspondant a differents themes de la vie sociale : l’amitie, la sante, l’argent, la chance, l’amour, le travail, la justice, les femmes, l’hospitalite, la chance et la malchance, la richesse, la cupidite 1’education, les metiers, les voisins, la vieillesse, la vie, la mort, les defauts et les qualites (la paresse, l’endurance, l’avarice etc..). Pour beaucoup d’entre eux ils ont certainement leur equivalent dans d’autres cultures comme l’a si bien montre dans sa these sur les proverbes Mr Samuel Vanish (voir notel)
Lli ma sab kherf-makan /i‘mel f-el-lsan
S’il n’est pas dans ta maison rien que tu puisses offrir,
Dans tes paroles, au moins, puise a loisir, pour donner du bonheur et du plaisir .
Lli ma ‘ando kher f-kmamo /i‘amlo f-tarf Isano
Qui n’a pas de bien dans ses manches,
Qu’il en ait (au moins) au bout de sa langue.
El-klam l-ldid/ka ihell/l- biban d-el-hdid
Les paroles douces ouvrent meme les portes de fer
‘Ammer ma ‘na ma kherzt keddaba
Jamais proverbe n’a ete dementi
Kell ma‘na ka dzid ‘kel
Chaque proverbe rend plus sage
‘Ammer l-melh ma- idduwed
Jamais le sel ne se gate ( Bon sang ne saurait mentir)
S-seltan b-t-taz u-ka-ihtaz
Meme avec sa couronne un sultan a besoin des autres
Di ismo ma‘rof /ma ihtazflos-l-mesrof
Qui a un bon nom n’a pas besoin de bourse pour, au marche, faire ses courses
T‘allmo l-hazzama f-ras litama
Sur la tete des orphelins les coiffeurs se sont fait la main
As t‘abbi l-mot men-d-dar l-khalia
Que peut prendre la mort d’une maison en mine ?
Di ‘ando femmo / ma-yentlef
Qui bouche possede, ne peut se perdre
L-li ka-idfa‘ bla hsab /talito -/ bka u-ndab
Qui depense sans compter finira dans les pleurs et les lamentations
Hetta worda ma kherzet bla soka
II n’y a pas de rose sans epine
Mdarbat el-hbab /mell ‘atba l-bab
La facherie entre les amis ne dure que du seuil a la porte
L-li dhek / dhek m ‘ah / u-lli bka / bki m ‘ah.
Ris avec les rieurs et pleure avec les pleureurs
N-nqa ka-tzid f-la ‘mar
L’hygiene favorise la longevity
Ma iqde l- l-fta bas tefta /gher l-berd u s- sta
Pour que le navet soit tendre, il lui faut le froid et la pluie
Ida kan hbibek ‘sel/ma taklos kello
Si ton ami est de miel, ne le consomme pas tout entier
Di meksi b-dial-n-nas / ‘aryan
Qui s’habille avec les effets des autres est considere comme nu
l-qlil ka i‘aqqel/u-l-ktir ka ihabbel
Le peu assagit mais l’abondance fait perdre la tete
[1] Cf. Louis Brunot et Elie Malka, Textes judeo-arabes de Fes ; Hanania Dahan, Proverbes judeo-arabes marocains; Joseph Toledano, / ’Esprit du mellah ; Samuel Vanish, Proverbes judeo-arabes du Maroc (these de doctorat), Univ. Paris VIII
On peut se referer aussi aux ouvrages de Kebbaj Cherardi, Al amtal al maghribiya et Leila Massoudi, ‘Proverbes et dictons du Maroc ,Amtal wa aqwal maghribiya pour les proverbes propres a la medina .
Langues et folklore des Juifs marocains-Pinhas Cohen-2014-Les proverbes El-mtail u-l-m’ani