ארכיון יומי: 8 בנובמבר 2020


פעילות כספית של נשים – אליעזר בשן-נשות חיל יהודיות במרוקו

נשות-חיל-במרוקו

חק'ןדי

 

אישה שפותח בית, שמושכו לגויים

הרב מרדכי בירדוגו דן במעשה זה: ״ראובן נתן לו זקנו בית אחד ועמד אביו של ראובן ומשכן הבית ביד הגוים ועמדה אשה אחת ונתנה לגוי מעותיו ופדתה המשכון והחזיקה בבית כמה שנים, וכל זה בהיות ראובן קטן, ועכשו כשהגדיל העידו לו עדים שהבית הנזכר נתנה לו זקנו ובא וערער על האשה אשר פדתה אותו להוציא הבית מידה גוף וחזקה וגם הפירות שאכלה דהיינו הדירה שדרה בה״. החכם הצדיק את היתום וערעורו התקבל.

חכם זה דן גם באישה זקנה, שהשכירה מהבתים שהיו לה: ״הייתה הזקנה גובה תמורתה שכירות הבית״. בסימן אחר מדובר בבת, שירשה קרקע מאביה ומכרה אותה בשנת רעב(בירדוגו מרדכי, תש״ז, סימנים, מד, מח).

אישה מכרה מנכסי בעלה. אישה מכרה לבעלה כל אשר לה בהיותה בריאה.

שלמה אביטבול מצפרו דן במעשה הבא: יהודי הקדיש מקווה טהרה על־ידי בית־הדין. לאחר מכן מכרה אשת המקדיש את המקווה לבעל חוב של בעלה (אביטבול, תש״י, חו״מ, סימן עב).

קוריאט, תרכ״ב, אהע״ז, סימן צב. ״אשה שמכרה לראובן ביתה שהיה ממושכן ביד שמעון״ (בירדוגו, תרנ״א, חלק ב, סימן קכח). ״ראובן ואשה אחת היו שותפים בקרקע״(בירדוגו, תרצ״ה,חלק ב, דף ט, ע״ב, ענף ו).

 

 

אישח שחכחישח קבלת פיקדון

לאחר השגת פשרה חזרה בה, הודתה וחויבה לשלם הכל. וזה סיפור המעשה:

״שלמה רביבו מתושבי אצוירא [מוגדור] שתבע להאשה עאליא אשת משה בן ארכא בפקדון שהפקיד בידה מסך שלושים מתקאלים וכפרה האשה בפקדון ואמרה שלא הפקיד בידה אלא ביד בעלה והבעל אכל הפקדון… ולפי שהבעל לא היה לו ממה לשלם והאשה כפרה לכן נתפשר הר״ש רביבו עם האשה בסך עשרה מתקאלים ואחר כך הודית האשה בפני עדים שהפקדון הופקד בידה מאת הר״ש רביבו, ולזה תבע ר״ש רביבו להאשה בפני החכם שמואל ויזמאן להשלים לו סך הפקדון על פי הודאתה והורית שהבעל גנב לה הפקדון ואכלו״(אלמאליח, תקפ״ג-תרט״ו, חלק א, סימן ט).

 

אישה שנדרשה לשלם במקום בעלה

בתשובות הרב יעקב אביחצירא נדון מעשה ב״ראובן שהיה חייב לגוי בשטר העשוי בערכאות של גוים בסך מה והלך ראובן להסתחר בעיר אחרת ונתעכב שם ימים רבים ושנים עד שעבר זמן השטר של הגוי… והיה הגוי הנושה הולך ובא לאשת ראובן באומרו אם קרוב לבא או תפרע היא לו״.

העובדה שהגוי פנה אליה מעידה, שהדבר עשוי להיות אקטואלי, כלומר יש אפשרות שאישה תשלם במקום בעלה אם הוא רחוק. בסופו של דבר לא האישה היא ששילמה אלא אהובו של בעלה, והבעיה שהתעוררה הייתה האם חייב הבעל להחזיר לו (אביחצירא, תרמ״ה, סימן סב).

אלמנות שעסקו בפעילות כלכלית: מכרו או קנו בתים, היו בעלות חזקה על בית ועל שטדי חוב, לוו והלוו

בשנת תרכ״ד (1864) אלמנה מכרה קרקע של בעלה כדי לשלם את חובו, וכך היה המעשה: יהודי מצפרו בשם אברהם בן ראובן לוטאטי היה חייב כסף רב ליהודי מפאס בשם אברהם אפלאלו. כשנפטר הלווה רצו הנושים להיפרע מעזבונו. ״כשראתה אלמנתו כי אזלת יד וכל קרקעותיו הלואי יספיקו לפרעון חובותיו, עמדה ומכרה קצת מהקרקעות לבעלי חובותיו וקצת מהם מכרה לזולת״. אולם יורשיו תבעו את ירושתם, ולכן היה עליה ״לרצותם מכיסה״. בית־הדין אישר את המכירה בשל החשש, שהקונים יחזרו בהם, ואז לא יהיה לאישה כסף לפצות את בעלי החוב. היורשים ערערו על המכירה בטענה, שאין האלמנה רשאית למכור את חלקם של היורשים, אך בית־הדין, שישבו בו: הרב חיים אליהו אביטבול, הרב רפאל משה אלבאז והרב יקותיאל אלבאז, אישר בשנת תרכ״ח (1868) את המכירה(אלבאז, תש״ם, חו״מ, סימן סז).

 

אלמנה מכרה קרקע לראובן (אבילה, תקס״ו, סימן ה). אלמנה מכרה שטר שהיה לבעלה (טולידאנו, תרצ״א, סימן קעח). אישה תבעה אלמנה בקשר להלוואה (שם, סימן רצא). בשנת תקט״ז(1756) קנתה אלמנה קרקע מהעזבון שהניח לה בעלה. לאחר מכן מכרה אותה כדי לפרנס את בניה הקטנים (בירדוגו מרדכי, תש״ז, סימן עא). אלמנה קנתה בית ומשכנה אותו (טולידאנו, תרצ״ט, אהעייז, סימן יט). בשנת תקנ״ג(1793) אלמנה מכרה שטר חוב (אלמאליח, תקפ״ג-תרט״ו, חלק א, סימן יג). בשנת תק״ס(1800) אלמנה מכרה חזקה על חנות(שם, חלק ב, סימן פא). בשנת תקנ״ח (1798) אלמנה מכרה לבני בעלה ״כל חלקה העולה לה בקרקעות״ (אביטבול, תרצ״ה, חלק א, סימן ח). אישה קנתה בית מאלמנה (שם, חלק ב, סימן נ). אלמנה קנתה בית ומשכנה אותו (טולידאנו, תרצ״ט, אהעייז, סימן יט). אלמנה מכרה חצר (כלפון, תרצ״ה, חלק ב, סימן כד). אלמנה לוותה משמעון(שם, חלק ב, סימן לא). ״אלמנה קנתה קרקע קודם שחילקה עם היתומים ומכרתו״(בירדוגו תרנ״א, חלק ב, סימן צא). ״אלמנה שמכרה היא ובנה בית מעזבון בעלה״ (שם, סימן קא). אלמנה הרוויחה מהכסף, שהניח בעלה (קוריאט, תרכ״ב, אהע״ז, עא ע״ב). אלמנתו של יעקב מאימראן מכרה חלקת קרקע אחת תמורת כתובתה (בירדוגו, תשכ״ט, אהע״ז, סימן נח, נט). אלמנה ובניה קנו חצר (אביטבול, תש״י, חו״מ, סימן לב). אלמנה ויתומים מכרו רכוש (אלבאז, תשייט, סימן קא). אלמנה מכרה רכוש (שם, סימן סא). יהודי מרבאט קנה מאלמנה חלק מחצר (אנקאווא, תר״ץ, סימן כח). אלמנה מכרה קרקע (מונסונייגו, תשי״ב, סימן קד; צבאח, תרצ״ה, דף קכז ע״ב). אישה קנתה בית מאלמנה(עובדיה, תרצ״ד, דף קט). בשנת תרפ״ו(1926) קנה ראובן בית מאלמנה(אביחצירא, תשל״א, חו״מ, סימן קכד).

 

 

אלמנה שנתנה הוראה למכור רכוש

על פי מקור משנת תרמ״ב (1882) עלתה אלמנה ארצה עם בתה. כעבור זמן מה נפטרה הבת, ו״כל חלק עזבונה שראויה לירש מאביה ביד אמה יען כי לא חלקו האם עם בתה… והן היום שלחה האשה מהתם להכא… להחכם ר׳ אליהו בן מויאל למכור אותם ולשלוח לה המעות, והיה מי שערער על זכותה על הרכוש״(אנקאווא, תר״ע, סימן צו).

 

האלמנה שמחה אלמאליח, שתבעה סוחר זר, שהיה חייב לבעלה, בבית־משפט קונסולרי(1879)

ב־12 ביוני 1879 פנה ר״ל ג׳ונסטון (Johnston), הקונסול הבריטי בפועל במוגדור, אל יהושע יולי וכן אל מר בן דהאן וביקשם, שישמשו מעריכים (שמאים) בתביעתה של הגברת שמחה אלמאליח נגד מר ג׳ורג׳ ברום (Broome) בדבר החזרת סחורה שהנתבע חייב. ישיבת בית־המשפט התקיימה בקונסוליה והמשפט נערך על־ידי הקונסול בפועל. הנתבע הוזמן להופיע בבית־המשפט ביום שישי ה־13 ביוני 1879 בשעה 14:00 אחר־הצהריים כדי לשמוע את ההאשמה מפי התובעת, האלמנה שמחה אלמאליח ממוגדור. המשפט יתקיים גם אם לא יופיע ובית־המשפט עשוי לפסוק בהיעדרותו.

פרטי התביעה: התובעת דרשה לקבל את הסחורה או את ערכה, שנלקחה על־ידי הנתבע ב־5 בדצמבר 1878 ממחסני יהודה אלמאליח המנוח, בעלה של התובעת. בשם התובעת הופיע מר ראטו, שביקש מן הנתבע לנמק מדוע אינו מחזיר את הסחורה, שלקח מן המחסן.

כתובת התובעת אמורה להיות משולמת מדמי הסחורה: מר ראטו הראה מסמך, שאמור היה להיות הכתובה, שנמסרה על־ידי יהודה אלמאליח על־סך 1,800 דולרים ספרדיים, ותאריכו יז בחשון תרי״ח (סוף 1857). בכתובה מופיעה הבטחה לשלם לשמחה 1,200 דולרים ועוד 200 במטבעות אחרים, שערכם לא הוגדר. כן נאמר בה, שיהודה אלמאליח קיבל משמחה נדוניה, הכוללת כלי בית ובגדים בערך של 600 דולרים. הכתובה נחתמה בערבית על־ידי מר יהודה אלמאליח ובעברית – על־ידי שני עדים: משה כהן ואברהם בן עטאר. מר ראטו ביקש להגיע להחלטה בהסתמך על הזכות הנובעת מן הנישואין.

טיעוני הנתבע: הנתבע הצהיר, שהלווה ליהודה אלמאליח סך של 300 לי״ש, ואף הראה ספרים, שרשומים בהם חשבונות בינו ובין הנפטר. לדבריו אין הסחורה שמדובר בה מצויה ברשותו. מפתחות המחסנים נמסרו לו על־ידי התובעת לאחר שהודיע לה, שבעלה המנוח חייב לו. הוא ביקש מן המוציא לפועל של הצוואה, מר עמרם אלמאליח, לפקח על הסחורה. מאז לא ראה את עמרם, שגם לא מסר לו דיווח. זכותו של הנתבע על הרכוש אינה שנויה במחלוקת.

סיכום הדיון: הישיבה הבאה נערכה ב־16 ביוני 1879 והוסקו בה המסקנות הבאות:

בשום זמן במהלך חייו של יהודה אלמאליח לא יוחד סכום כסף לביצוע ההבטחה, הכלולה במסמך המתואר כהסכם.

אין ויכוח על כך, שהתביעה מן הנתבע על הנכס של יהודה אלמאליח עולה על ערך הסחורה, שאמורה להיות ברשותו.

פסק הדין: האלמנה שמחה אלמאליח תקבל סכום של 1,800 דולרים ספרדיים, שהבטיח לה בעלה בכתובה, אך לא את ערך הסחורה של בעלה (631/7,12-29 F0).

פעילות כספית של נשים – אליעזר בשן-נשות חיל יהודיות במרוקו

Joseph Toledano-Bijaoui- Bismuth- Bitan

une-histoire-fe-familles

BIJAOUI: Nom patronymique d'origine arabe, ethnique de la ville de Béja au nord de la Tunisie, l'habitant de Beja. Autres orthographes: Béjaoui, Begiaoui. Au XXème siècle, nom répandu, porté uniquement en Tunisie (Tunis, Béja, Sousse, Sfax, Kairouan).

 

JOSEPH: Fils d’Abraham. Journaliste en langue arabe et française né à Tunis en 1890. Il fut un des journalistes les plus féconds de la presse judéo-arabe, collaborant à presque toutes les revues en judéo-arabe de son temps. Après avoir commencé sa vie professionnelle comme tailleur, il fut en 1911 le rédacteur de "Al Jarida", "quotidien en judéo-arabe du monde entier". La même année il fut avec E. F. Hassid, le rédacteur de l’hebdo­madaire d’informations générales, "Ado", La Lumière. Puis il fonda avec Yaacob Chemla l’hebdomadaire "El Fajr” (L’Aurore) qui deviendra en 1914 le seul quotidien en judéo-arabe. A partir de 1913, il collaborera à la revue de tendance sioniste "Kol Sion״. Il fonda en 1920 avec un autre célèbre journaliste en judéo-arabe, Daniel Hagege, l’hebdomadaire sioniste, ״A1 Ouatan", La Patrie. De 1923 à 1924, il publia avec le journaliste Abraham Koscas, "Cachefo Lasra", le révélateur de la vérité, hebdomadaire d’informations générales. En 1926, il fonda avec Joseph Uzan, le premier journal économique de Tunisie de langue française, "Le Commerce Tunisien", et en 1936 l’hebdomadaire ”Le Juif’. Sur le plan littéraire, il traduisit en judéo-arabe plusieurs chefs d’oeuvre de la littérature européenne dont le célèbre roman français "La fille du Marquis".

 

BISMUTH

Nom patronymique d’origine arabe, francisation de "bsmat", textuellement pain sec grillé qui servait jadis, selon le rabbin Eisenbeth, de provision aux pèlerins se rendant à la Mecque et aux voyageurs ne pouvant s'approvisionner en route en pain frais. C’est aussi le nom donné dans les communautés juives de Tunsie au pain allongé que l'on mangeait au troisième banquet du chabbat, la "séouda chlichit" qui suit la sieste traditionelle du jour du samedi. Au Maroc, ce pain perdu grillé et moulu, appelé "bzmat", constituait dans l'ancien temps l’essentiel du petit déjeuner du matin. Au figuré cela pourrait indiquer un trait de caractère: celui qui ne laisse rien se perdre, l'économe, l'avare. Autre forme: Beschmout. Au XXème siècle, nom particulièrement répandu en Tunisie (Tunis, Kaïrouan, Bizerte, Sfax) et également porté en Algérie, dans l’ancien département de Constantine (Constantine, Bône).

 

  1. ISRAËL: Rabbin et membre du tribunal rabbinique de la communauté des autochtones, les Twansa à Tunis, seconde moitié du XVIIIème siècle, sous la présidence de rabbi Eliahou Hay Borgel.

 

  1. YOSSEF: Un des grands rabbins de Tunis au milieu du XVIIIème siècle quand le goût des études florissait et que Tunis était devenue un centre de Torah réputé. Il dirigea la grande yéchiba qui portait son nom. Dans son célébré journal de voyages, "Maagal Tob", l'émissaire de Terre Sainte, rabbi Haïm David Yossef Azoulay rapporte que lors de son passage imprévu à Tunis, en 1773-74, il apprécia particulièrement les soirées d'études avec cet éminent rabbin, soulignant son intelligence et sa finesse.

 

YOSSEF: Caïd de la communauté juive de Tunis chargé de la gestion du trésor du Bey jusqu'à sa mort en 1775.

 

  1. ITSHAK: Rabbin à Tunis, seconde moitié du XIXème siècle, il fut en 1880 un des signatures au nom du grand rabbinat de la Takana interdisant l'ouverture des cafés juifs le jour du chabbat.

 

NATHAN: Un des joumalsites qui participèrent à la fin du siècle dernier et au début du XXème à la grande épopée, unique par son ampleur au Maghreb, de la presse en judéo-arabe. Il collabora notamment avec Isaac Berebi au seul essai de lancement en 1910 d'un journal satirique "Hyat Eldhak", "La vie pour rire, journal comique excentrique et politique paraissant trois fois par mois".

 

DAVID: Dirigeant sioniste, président de l'association "Chibat Sion" de La Goulette au début du siècle. Militant communautaire, il fut élu au comité des Soixante au cours des premières élections à la direction de la communauté de Tunis au suffrage universel indirect en 1922. C'était en effet le corps ainsi élu qui à son tour élisait le Comité de la Communauté.

 

 ISAAC-HENRI: Engagé volontaire dans l'année française pour la durée de la Première Guerre Mondiale, il atteignait le grade de sergent avant de tomber sur le champ d'honneur. Chevalier de la Légion d'Honneur, son nom fut donné à une des mes de Tunis.

 

JULES: Administrateur et enseignant né à Tunis en 1876, il fut le fondateur de la première Ecole Pratique de Commerce en Tunisie et édita dans ce cadre un grand nombre de manuels de compatabilité.

 

 ABRAHAM: Journaliste à Tunis de la presse en judéo-arabe et en français. Il fut en 1920 le rédacteur du bi-hebdomadaire en judéo-arabe: "El Nahla", L'Abeille". Un des rédacteurs de "La Gazette d'Israël", hebdomadaire d'informations et d'action juive à tendance révisioniste, majoritaire dans le mouvement sioniste tunisien, qui parut entre 1938 et 1951, avec une interruption pendant la guerre.

 

GUY : Avocat et notable de la communauté de Tunis entre les deux guerres. Il fit partie du Comité provisoire de gestion de la communauté mis sur pied par Paul Guez au cours de la terrible période de l'occupation allemande de novembre 1942 à mai 1943.

 

VICTOR HAIM: Fils de Raphaël. Administrateur né à Sfax en 1917. Licencié en Droit de la Faculté d’Alger. A son retour en Tunisie, il intégra l'adminis­tration des Finances du Protectorat où il fut chef du service de contrôle des collec­tivités locales à la veille de l'indépendance. En 1959, il fut nommé sous-directeur du budget au ministère tunisien des Finances, puis directeur des Services étrangers à la Banque Centrale de Tunisie. En 1961, il quitta la Tunisie et intégra le ministère des Finances français où il remplit d'impor­tantes fonctions jusqu'à à sa mise à la retraite en 1983.

 

DR HENRI ISAAC: Fils de Joseph Chirurgien et universitaire français, né à Tunis en 1934. Docteur en médecine de la Faculté de Paris. Professeur agrégé, direc­teur du département de chirurgie expérimentale à l'unité d'enseignemement et de recherche de la Faculté de Kremlin- Bicêtre. Coordinateur du réseau de recherches clinique sur la transplantation hépathique depuis 1990. Il a notamment opéré avec succès le ministre israélien de la Culture, Shoulamit Aloni, la fondatrice du mouvement des droits de l'homme et du parti "Méretz".

AGNES: Femme de lettres française, originaire de Tunisie. Elle a publié en 1996 son premier roman: "Le Gros lot" sur les étranges relations entre un jeune étudiant en médecine et Mara, la femme la plus grosse du monde.

 

BITAN

Nom patronymique d'origine hébraïco-araméene, indicatif d'une métier: l’archietcte, le constructeur. Autre orthographe: Bittan, Bettan. Au XXème siècle, nom peu répandu, porté essentiellement en Tunisie (Djerba, Tunis, Moknine); mais également en Algérie (Constantine, Souk-Akhras, Tebessa, Alger) et très peu au Maroc (Ouezane, Casablanca).

 

  1. ABRAHAM: Rabbin célèbre à Djerba, seconde moitié du XIXème siècle. Il eut une grande controverse avec le grand rabbin de Tunis, rabbi Yéhouda Nadjar à propos de son livre de commentaires talmudiques "Shébout Yéhouda". Quel­ques-uns de ses miracles sont contés dans le livre "Maassée Nissim", en judéo-arabe, publié à Djerba.

 

Bijaoui- Bismuth- Bitan

Page 255

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 161 מנויים נוספים

נובמבר 2020
א ב ג ד ה ו ש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
2930  

רשימת הנושאים באתר