ארכיון יומי: 22 בנובמבר 2020


Bitton-Boaziz-Blanca-Joseph Toledano

une-histoire-fe-familles

BITTON

Nom patronymique sans doute d'origine espagnole, un de très nombreux noms votifs lié à la vie, augmentatif de vita, dans le sens de très vivant, équivalent du provençal Vidal, de l'hébreu Hayim et de l'arabe Aïch. Pour le rabbin Eisenbeth ce serait plutôt une altération phonétique de Piton, petite corne de chevreau. Autre hypothèse vraissemblable: nom d'origine arabe indicatif d'un métier typiquement juif dans l'ancien temps: tailleur, le nom dérivant de "btna", la doublure, "elbttan" celui qui fait la doublure, le tailleur. Rabbi Yossef Messas en donne l'explication la plus savante mais pas la plus convaincante: ethnique de la ville de Betonim attribuée à la tribu de Gad, lors du partage de la Terre Promise par Josué (Josué, 13-26). Toujours dans la piste hébraïque, I. Hamet avance qu'il est relatif au prénom biblique masculin Piton, fils de Mikha, dont le sens est séduction (I Chroniques, 8, 35). Ce patronyme est attesté en Espagne dès le XlVème siècle sous la forme de Vitton. Après l'expulsion on trouvait des porteurs de ce patronyme essentiellement au Maghreb mais aussi dans les Balkans, dans l'île de Rhodes. Autres formes: Betoun, Biton, Bithoun, Béton, Bitoun, Bittoun. Au XXème siècle, nom très répandu, en particulier au Maroc où il était le patronyme le plus répandu après Cohen, porté dans toutes les régions; Fès, Meknès, Marrakech, Rabat, Salé, Casablanca, Mogador, Agadir, Tafilalet, Tanger, Tétouan, Larache); moins en Algérie (Alger, Oran, Tlemcen, Blida, Tiaret, Périgueux, Boufarik, Nemours, Sahara, Constantine, Biskra, Guelma, Ghardaia, Philippeville, Bône) et moins encore en Tunisie (Tunis).

 

SAMUEL: Médecin de la Reine de Castille au milieu du XVème siècle.

 

  1. ABRAHAM: Un des rabbins de la première génération d'expulsés d'Espagne établis à Fès. Un des signataires de la Takana de la sainte communauté des originaires de Castille à Fès en l'an 1545. Elle fut proclamée en même temps dans les synagogues des Mégourachim et des Tochabim. On retrouve sa signature dans les autres Takanot édictées emre 1545 et 1575.

 

ABRAHAM: Grand commerçant de Tétouan, né en 1780, il s'installa à Gibraltar avec sa famille en 1794. Dans le recensement de 1817, il apparaît déjà comme un des grands négociants de la colonie anglaise.

 

  1. ABRAHAM: Rabbin à Meknès première moitié du XIXème siècle, il fut parmi les signataires de la Takana dite de la "Béhira", l'option, sur les modalités de la succession de la femme mariée introduite dans la communauté de Meknès par le grand rabbin Raphaël Berdugo et qui ne devait être adopté définitivement par les autres communautés du Maroc qu'après le Concile des Rabbins de ..1954! Elle permet au mari survivant de choisir entre le partage moitié moitié avec les autres héritiers ou le paiement aux autres héritiers de la moitié de la somme inscrite à la Kétouba.

 

EMILE BITTOUN: Sécrétaire général du Consistoire de la communauté de Nemours en Algérie dans les années cinquante.

 

 JOSEPH: Président du consistoire d'Oran dans les années cinquante.

 

CHARLY: Le plus connu des leaders du mouvement de contestation sociale des "Pantheres Noires" en Isarel. Ne au Maroc, il arriva encore enfant en Israel en 1950 avec sa famille qui s'etablit dans le quartier de Mousrara a la frontiere avec Jerusalem Est alors sous domination jordanienne. La concentration de families nombreuses toutes originaires des pays d'Orient dans le quartier, le chomage, les mauvaises conditions de logement amenent un groupe de jeunes du quartier, pour ne pas sombrer dans la deliquence, a lancer avec le soutien d'etudiants de l'Universite Hebraique, un mouvement de contestation sociale qui prit le nom volontairement provocateur de Pantheres Noires americaines, critiquant l'establishment achkenaze et l'accusant de pratiquer une politique de discrimination economique, sociale et culturelle a l'encontre des juifs originaires des pays d’Orient. Une premiere manifestation, le 3 mars 1971, dans les rues de la capitale degenera en emeute. Les repercussions psychologiques furent enormes aussi bien en Israel que dans le monde. Le gouvemement de Golda Meir surpris par la violence de la contestation, nomma une commission d'enquete presidee par le Dr Israel Katz qui aboutit a un rapport alarmant sur les conditions de vie de la jeunesse des quartiers defavorises. Une partie de ses recommandations furent immediatement mises en application, en particulier dans le domaine de l'education, la creation d’allocations familiales, degrevements fiscaux, etc.. Les Pantheres Noires deciderent de passer a l'action politique mais 1'echec de leur tentative d'entrer a la Knesset amena une serie de scissions. Chraly Bitton se detacha de ses anciens compagnons de lutte pour faire alliance avec le Parti Communiste Israelien et entrer ainsi a la Knesset ou il se distingua par son style virulent et ses initiatives osees pendant quatre legislatives. L'alliance avec le parti communiste prit fin en 1992. Charly Bitton se presenta sur une liste independante qui essuya un cuisant echec, le contraignant a quitter l'arene politique active.

 

EREZ: Un des poetes israeliens les plus connus. Secretaire general de ]'association des Ecrivains d'Israel depuis 1993, il a remis un peu d'ordre dans cette association en crise. Ne au Maroc dans un village du Todra dans le Haut Atlas, il arriva enfant en Israel. Il perdit la vue en jouant avec une grenade dans un champ pres de Lod, a l'age de huit ans. Apres des etudes en intemat, il se fit connaitre au debut des annees soixante-dix par ses poemes de contestation, clamant le desarroi et la revolte des originaires des pays orientaux relegues a la portion congrue dans la societe israelienne et chantant la nostalgie du Maroc: "Minhat maroqait" (Ramat-Gan, 1976); "Na'na"' (Tel-Aviv, 1979), traduit en francais sous le titre: "Le livre de la menthe, Paris, 1981). Son apport oriental dans la poesie israelienne marqua ime date et fut adopte par l'establishment culturel. Il cotnmenca a editer une revue litteraire sepharade de haut niveau, "Apirion". Avec les annees le ton revolutionnaire et contestataire de sa poesie a laisse place a un style plus mur accepte par toutes les couches de la population.

 

  1. DAVID: Rabbin originaire du Maroc a Jerusalem. Il publia en 1971 un recueil de poemes de la tradition sepharade preface par rabbi Yossef Messas.

SIMONE: Cineaste israelienne, nee a Casablanca. Arrivee tres jeune en Israel, elle quitta le pays qu'elle accusait de pratiquer une discrimination envers les originaires des pays arabes pour s'installer a Paris ou elle milite a la fois pour la cause palestiniennes, le combat sepharade et la paix. Elle a notamment fait un grand reportage pour la television francaise sur le retour d'Arafat a Gaza apres les accords d'Oslo.

 

ELIE: Fils de Raphael, amin des bijoutiers de Marrakech. Administrateur de societes et pieux philanthrope ne a Marrakech en 1913. Apres avoir ete le directeur de la banque du Credit Foncier d'Algerie et de Tunisie a Marrakech, il fut appele a diriger a Casablanca la societe Oleicole de Marrakech, appartenant a M. Israel de Marrakech. Apres son installation en France, il fut le directeur de la Societe Mediterranneenne de transports, la SOME- TRA a Monaco ou il continue a vivre depuis sa retraite. Ses dons en faveur de !education juive lui ont valu le diplome d'honneur deceme par le rav Ovadia Yossef. L'Institut Academique pour la formation de cadres rabbiniques de Bne Berak porte son nom: ,,Birkat Eliahou".

 

BLANCA

Nom patronymique d'origine espagnole, la blanche, equivalent de 1'hebreu Laban et de l'arabe Bei'da et de 1'espagnol Albo. Au XXerne siecle, nom tres peu repandu, porte en Tunisie.

 

BOAZIZ

Nom patronymique d'origine arabe, deformation phonetique de Bou Aziz, le pere du cheri, du bien aime. Le prenom Aziz est particulierement populaire parmi les Musulmans avec le sens de puissant, honore, respecte, sans pareil. Autres formes: Bouaziz, Ben Aziz, Aziz, Baziz, Beziz, Boassis. Au XXerne siecle, nom peu repandu porte en Algerie (Oran, Mostaganem, Mascara, Alger) et egalement au Maroc (Casablanca, Meknes).

 

  1. MESSOD: Grand rabbnin de Mostaganem dans les annees trente.

 

  1. MOCHE: Rabbin a Alger dans les annes vingt et trente.

 

SALOMON:     Imprimeur originaire d'Algerie installe au Maroc dans les annees 1920. Il fonda la premiere imprimerie hebraique a Fes depuis 1517. Le premier livre imprime, en 1926, fut le rituel de Pessah avec la traduction en judeo-arabe. L'annee suivante, il quitta Fes pour fonder une imprimerie generale a Meknes.

 

ELIE ARTSI: Administrateur ne a Casablanca en 1941. Monte enfant en Israel en 1950. il fut eduque dans les institutions de la Alya Hanoar. Apres des etudes d'histoire a lUniversite Hebraique de Jerusalem, il rejoignit la jeune garde du Parti Liberal Independant dont il prit la tete. Envoye en mission par le Departement de la Jeunesse de l’Agence a Paris en 1968-70, il fonda et dirigea le centre de seminaires Mayanot. Il fut nomine apres le Congres Sioniste de 1979, directeur general du Departement des Communautes Sepharades de l'Organisation Sioniste Mondiale. Comme un des fondateurs du Parti sepharade Tami d'Aharon Abehsera, il fut appele en 1981 par le ministre Aharon Uzan comme directeur general du Ministere de l'Integration de !'Immigration. Apres la disparition du Tami, il se convertit dans les affaires.

 

ILAN BAZIZ: Educateur ne a Casablanca. Ancien responsable des projets israeliens du Departement de la Jeunesse et du Hehaloutz de l'Organisation Sioniste Mondiale en faveur de la jeunesse en difficulte et ancien delegue de l'Agence Juive en France pour la promotion de la alya en France dans les annees 1980.

Bitton-Boaziz-Blanca-Joseph Toledano

Page 257

ספרד וגירוש קנ"א-אליהו רפאל מרציאנו-ספרד מקוללת- איסור על היהודים לדור בספרד ופורטוגאל

גירוש קנא

איסור על היהודים לדור בספרד ופורטוגאל

מול גזירת השמד האיומה, קמו יהודים עזי נפש וברחו מספרד, נטשו רכושם והיקר להם, הפליגו אל ארצות ישמעאל מסביב לים התיכון וכן לאיטליה. הריב״ש והרשב״ץ שיצאו עם הגולים בשנת קנ״א גזרו איסור על הישיבה בספרד מפני הסכנה הרוחנית האורבת לכלל ישראל שם. הריב״ש נחרץ בענין כתב:… לכן באלו האנוסים שעבר עליהם חרב השמד ועמדו ימים רבים בין עובדי כוכבים גוזרי השמד ולא מלטו נפשם אל ארץ אחרת שיעבדו ה' בלי פחד ראוי לחקור הרבה בענינם כי יש מהם שהיה יכולת בידם לצאת מן הארץ ההיא ולמלט נפשם מן השמד ולפי האמת כל שאפשר להם להציל עצמם חייבין להציל אף אם יעזבו ביניהם ובני ביתם שאהבת ה׳ ותורתו קודמת לכל….

 

ספרד נקראת אחרי קנ״א, ארץ השאול וההפיכה … , ואחרי שנת רנ״ב ארץ שעבוד הנפש … ::) או הארץ הארורה… .

 

חכמי ישראל עסקו בשאלת האנוסים מאות בשנים והזהירו והדגישו חומרת האיסור של שהיה בארץ השמד, וממכלול הדיונים במעמד האנוסים מתברר שהיתה להם התנגדות עזה לשהיית היהודים בארצות האלילות …).

 

מקור התנגדות הפוסקים מצויין באגרת השמד להרמב״ם: … והדעת שאני רוצה בה לי ולכל מבקש עצה שיצא מאלה המקומות וילך למקום … וכל זה אם לא יכופו אותו הכופרים לעשות מעשיהם שצריך האדם לצאת מביניהם אבל בשכופין אותו לעבור על אחת מן המצות אסור לעמוד באותו מקום אלא יצא ויניח כל אשר לו וילך ביום ובלילה … ולא יעמוד בשום פנים במקום השמד וכל העומד שם הרי הוא עובר ומחלל שם שמים והוא קרוב למזיד…).

 

הרב דוד הכהן, הפוסק הגדול מהאי קורפו חזר על עצת הרמב״ם: …כל אנוס שנאנס לעבוד ע״ז… ובידו לצאת מתחת ממשלתו של המושל הרשע ההוא וללכת תחת מושל לעבוד את בוראו אינו עושה הרי הוא עובד ע״ז במזיד…).

 

ולא רק על השהיה בספרד ובפורטוגאל הקפידו הפוסקים, אך גם על ארצות הנוצרים אשר אין להם מסורת של רדיפת יהודים יצא הקצף, כגון זה של הרב שמואל די מודינה:… ואחר שעינינו ראו ולא זר הקורות והצרות אשר הגיעו ליושבי איטליה מה׳ או ו׳ שנים ועד עתה הן משריפת התלמות הן מענין הדת ומדברים כיוצא באלה ודברים פרטיים אין צריך לזוכרם אין ספק שהמתעכב שם אינו ירא לנפשו ולתורתו שאל״כ איך יעמוד לבו תחזקנה ידיו ממי שראה השרפה אשר שרפו אויבי ה׳ ותורתו לעמוד במקום ההוא כי בכל איטליה היתה גזרה ולא עוד אלא שא״א ללמוד שם תורה אחר שאין בידם טובם הוא התלמוד והרי גדולה מזו אמרו דבכל מקום מוציאין ממקום שרובם גוים למקום שרובם ישראל על אחת כו׳ ממקום שרובם גוים אויבי ה׳…), הרב די מודינה אוסר על היהודים לקבוע דירה גם בארצות השפלה (כגון הולאנד) בנימוק:… שיותר גויים ומשומדים הם כשהם בפלאנדריש מכשהם בפורטוגאל ערלים ועוברים על דת …

 

על החרם לחזור לארצות השמד

חכמי ספרד התייחסו, בעקיפין, לרעיון החרם. הריב״ש איים בהטלת שמתא על יהודים אשר יגרמו לאחריהם לחזור לספרד וז״ל הריב״ש: … ויקר מקרה כי יום אחד הגיעה פה ספינה ממיורקה ובה מ״ה נפשות מאנוסי מיורקה ובלנסיאה וברצלונה והשר היה רוצה להכניסם בעיר…וזה פלוני (היהודי) היה מתאמץ שיעשו הקהל עם השר לבל יניחם לרדת למען ישובו למיורקה וימנעו הכל מלבא פה ואני בשמעי שקצת היהודים היו מתאוננים ומלינים על ביאת אלו לא יכלתי להתאפק ואמרתי בפני ארבעה או חמשה הנה השר וגם האלקאדי חפצים להכניסם ויהודים מונעים בשמתא יהיה בעולם הזה ובבא כל יהודי שיגרום שישובו אלו העניים למיורקה _).

 

הפרשה הסתיימה בטוב והיהודים אשר תכננו למנוע כניסת היהודים הפליטים לאלג׳יר נכנעו מול תגובתו החריפה והחמורה של הריב״ש הכרזת הריב״ש הרתיעה קהל שומעיו והוא הבהיר דעתו כלפי אלה אשר לא שמים לב לשובם של יהודים לספרד ולסכנה הטמונה בה וכלפי היהודים אשר יחליטו לשוב הם עצמם לספרד.

 

הרב יהושע צונצין מתורכיה מתרעם על יהודים שיצאו מפורטוגאל והלכו לארץ נוצרית לקבוע שם דירתם וז״ל: …. יהודים אלו אשר היו מקודם נוהגים בנימוסי הגוים בפורטוגאל ובאו לחסות תחת כנפי השכינה לנהוג דת משה ויהודית לא היה להם לקבוע דירה בארצות הגוים …הרב זועם על הנכשלים בצעד זה:… ואם הייתי מוצא מי שימנה עמי הייתי מחרים כל מי שנאנס בפורטוגאל וקבע דירתו תחת שררה … בארצות הגויים …

 

דעת הריב״ש והרב צונצין נחרצת, עד הטלת שמתא או חרם נגד יהודים אשר יכשלו בחזרה לארצות בם רודפים יהודים שומרי תורה ומצוות.

 

בסגנון דומה התנבא הרב משה מטראני, המבי״ט, והוא התבטא בלשון רכה, אך דעתו לא פחות תקיפה מזו של הריב׳׳ש והר״י צונצין. המבי״ט נשאל על יהודי שנולד באיטליה, אבל סבו נולד בספרד, לאיזה קהל חובה עליו להצטרף, לקהל האיטליאנים או לקהל הספרדים. קהל יוצאי איטליה טען שהאיש חייב להמנות בתוך קהלם, ומגורשי ספרד טענו שהוא שייך להם וחובה עליו לשלם חובותיו ולתרום מכספו לבית כנסת ולקהל המגורשים מספרד. הר׳ המבי״ט פסק שהדין עם קהל ספרד, ואחרי הנימוק, הרב הוסיף: … כי אין שם יהודי באראגון (ספרד) זה שבעים שנה ואנו בטוחים שלא יאהל עוד שם יהודי כי האל יתברך מקבץ נדחי ישראל בזמן קרוב .

 

ידועה היא המחלוקת בין הפוסקים האחרונים בדברי המבי״ט ולדוגמה נזכיר דעת הרב משולם ־אטה ז״ל וכן דעת יבדלח״ט הרב אליעזר וולדינברג.

 

הרב ראטה מבין מדברי המבי״ט שלא היתה הסכמה או חרם על אלה שיחזרו לספרד ומה שאומרים שמגורשי ספרד גזרו חרם שלא לשוב לספרד לא מצאתי זאת בשום ספר, ושמועה זו אין לה יסוד נאמן, אדרבה בשו״ת המבי״ט, א,, סי׳ ש״ז מוכח ההיפך…!

 

דעת הרב ראטה היא שלא היה חרם והוא מסתמך על דברי המבי״ט. הרב וולדינברג מוכיח ההיפך מדברי המבי״ט, וז״ל הרב: … ואסתעיין כעת מילתא בידן למצוא כמעט גילוי מלתא מפורשת על היות הסכמה לכך … בשו״ת מבי״ט ח״א, סי׳ ש״ז… ונדמה כי כל מעיין ישר מדי קראו דברים אלה של המבי״ט ירגיש מיד כי אכן מהסכמה כללית שלא לשוב עוד עד עולם לאראגון(ספרד) הוא המדובר כאן, כי הרי המבי״ט כותב בבירור ובפשטות על הידוע ״כי לעולם לא יבוא שום איטלייאנו וכו׳, ומאין ידעו על כך אם לא שקדמה כבר קבלה על כך, וכמו״כ מאין אנו בטוחים בהבטחות של המבי״ט ״שלא יאהל עוד שם יהודי״ אם לא שהחרימו על כך מקדמת דנא … אלא ודאי הדבר כנ״ל שהנימוק היסודי לידיעה ולביטחה שלא יאהל עוד יהודי שם הוא בגלל ההסכמה והחרם שהתקיים כבר בקשר לכך…).

 

המעיין היטב בלשון הרב המבי״ט ״ואנו בטוחים שלא יאהל עוד שם יהודי" ירגיש שהרב מתכוון בבטחון מלא על ענין ידוע מפורסם פחות או יותר ומקובל בין המגורשים.

 

לסיכום מצאנו מחלוקת בין האחרונים על יסוד מה המבי״ט כתב ״ואנו בטוחים שלא יאהל עוד שם יהודי״?

 

הרב משולם ראטה …) סובר שהמבי״ט על סמך בטחון ואמונה בה׳ אשר יקבץ במהרה נדחי עמו ישראל, לא יחזור אף יהודי לספרד ואין בדברי הרב מצפת שום רמז על חרם או הסכמה לא לשוב לספרד.

הרב וולדינברג סובר שדברי הרב המבי״ט מבוססים על הסכמה או חרם בתוקף בין יהודי ספרד בנוגע לשובם של יהודים לאי האיברי, ועל דעת כך, כתב הרב ״ואנו בטוחים שלא יאהל עוד שם יהודי?

 

אליבא דאמת, גם אם טענת הרב משולם ראטה היא מבוססת, עדיין לא יצאנו ידי חובת הרב המבי״ט, המאמין בבטחון גמור שיהודים לא ידרכו יותר על אדמת ספרד.

 

הרב יוסף הכהן נוקט לשון חריפה ביחס לספרד של השמד והגירוש, וז״ל: … מהיום ההוא והלאה רבו האנוסים בכל ארץ ספרד … וישבו היהודים במצודת אואיטי… ובמבצרים אחרים עד צאתם מן הארץ הארורה אשר אררה ה׳ … , והרב אליהו קפשאלי מחרף ומגדף את הספרדים … ותשב בת מלך ספרד אל בית אביה בנעוריה אורו ארור יושביה…

 

כותבי קורות עם ישראל הרב כהן והרב קפשאלי התבטאו כלפי ספרד בלשון של ארור, וגם הרמב״ם מביא מדברי חז״ל נימוק על איסור גידול החזיר וז״ל: ואמרו חכמים ארור מגדל כלבים וחזירים מפני שהיזקם מרובה ומצוי …), משום כך, עלינו להבין מדוע התבטאו קדמונינו כלשון ארור בנוגע לספרד, והרי מאז שנת קנ״א יהודים חיו בספרד בצל הגזרות האיומות של הגירושים והשמד, האם זה לא נזק מרובה ושכיח?

 

חרב חיים גאגין, מהמגורשים היושבים בפאס, מספר על יהודים שחזרו, אחרי גרוש רנ״ב, לספרד וז"ל: … ושנת נד״ר פגעו בנו שתי משפטיו הרעים הדבר והרעב, עד שהרבה מישראל עברו ברית וחלפו חק וחזרו למלכות קשטילייא …), המעיין בסיפור דברי הפולמוס סביב היתר נפיחת הריאה, ימצא שבביטוי ״עברו ברית חלפו חק״…), מתכוון הרב המחבר לומר שהיו אנשים שזלזלו במנהג או עברו על הסכמה, היינו לא התייחסו למנהג או להסכמה הקובעת שאין לחזור לספרד! ואולי כוונת הרב לומר גם שהיו יהודים שקבלו עליהם דת הנצרות וחזרו לקשטיליה!

ספרד וגירוש קנ"א-אליהו רפאל מרציאנו-ספרד מקוללת- איסור על היהודים לדור בספרד ופורטוגאל

עמוד 37

מנהג שירת הבקשות אצל יהודי מרוקו-דוד אוחיון-הוצ' אוצרות המגרב-תשנ"ט-קובצי הפיוטים של הבקשות

קובצי הפיוטים של הבקשות

בערבי ״שירת הבקשות״ נעשה שימוש בקובצי פיוטים שחוברו בערים השונות במרוקו.

כך קרה שבערים הותיקות, כמו מוגדור, מרקש, פאס, מקנס, טיטואן ועוד השתמשו בפיוטים שונים; ומובן מאליו שלא היתה אחידות בין הקהילות השונות. כל זה קורה עד להופעת הקובץ ״רני ושמחי״.

א. קובץ הפיוטים ״דבי ושמחי״ 1890, מוגדור

בקובץ זה נעשה ניסיון לכלול בו את כל מנהגי ״שירת הבקשות״ שהתגבשו בקהילות השונות ולהפוך אותו לקובץ אחיד לכלל הקהילות.

הוא נערך במוגדור ב־1890 והודפס בוינא. הקובץ נערך ע״י שלושה:

יצחק בן יעיש הלוי (מוגדור, 1850-1895) [היה ידידו הקרוב של ר׳ דוד אלקיים ממוגדור.]: פעיל בחוג המשכילים במוגדור. הוא ידע בעזרת מכתבים את העיתונים העבריים ״הצפירה״ ו״המליץ״ על מצבם הקשה של יהודי מרוקו. הוא אף שלח עצומות לארגונים יהודיים כדי להזעיק את יהדות מערב אירופה למען זכויותיהם של יהודי מוגדור ומרוקו.

דוד יפלח (מרקש, 1943־1867) : היה לו ידע רב במוסיקה הערבית המוסלמית האנדלוסית ובמאות שירי קצידה. בקיאותו היתה ידועה לערבים וליהודים כאחד. הוא המשיך בפעילותו המוסיקלית עד לשנות ה־40 של המאה ה־.20נוסף לזאת נחשב דוד יפלח לגביר מכובד במוגדור (לשם עבר מאוחר יותר), השתתף בחוג של משכילים עבריים והתמנה ל״שיך״ היהודים (״נגיד״) הרבה גם בזכות עושרו שצבר מעבודתו כצורף. הוא היה שליח ציבור וניהל בקשות בבתי הכנסת שבעיר.

[סיפור עליו אומר, כי עפ״י בקשת המלך מוחמד ה־5 ליוה וניגן רבות בתזמורות אנדלוסיות שערכו מופעים בארמונות המלך במרקש וברבט. הוא ליוה את עצמו בתזמורת המלכותית ה״סתארה״.]

מנחם אבן חיים .

הספר ״רני ושמחי״ אינו ערוך לפי סדרות של פיוטים לכל שבת. הוא כולל בתחילתו את הפיוט ״ידידי נפש״, ברכות השחר, פרקים מספר ה״זוהר״ ומסיים בסדרה ארוכה של בקשות ופיוטים.

ב. קובץ הפיוטים ״שיר ידידות׳/ 1921, מרקש

העיר מוגדור היתה בראשית המאה ה־ 20 עיר של תורה ושל פיוט. החיים בעיר תססו במפקד של ה־ 29 באוקטובר 1917 נמנו במוגדור 7.697 יהודים. אוכלוסיה זו, קרוב ל־ 8000 נפש, חיה במלאח ובסביבתו. מוסדות תורה נפתחו ותלמודי תורה סיפקו את שרותי החינוך בעיר זו פעלו פיטנים מוכרים כמו: ר׳ שלמה בן יוסף אביטבול, ר׳ דוד אלקיים, ר׳ חיים אפריאט (עבר לאחר מכן למרקש) ועוד.

מנהג ״שירת הבקשות״ בעיר זו ובמרקש היה קיים באופן מודגש. בערבי ״שירת הבקשות״ במוגדור ובמרקש נעשה שימוש בקובץ ״רני ושמחי״. לקובץ זה היה ביקוש רב ולאחר זמן הוא אזל. הוחלט כי יש לערוך קובץ פיוטים נוסף כדי לספק את הדרישה.

שלושת העורכים של הקובץ החדש היו:

״שיך״ דוד יפלח, מעורכי ״רני ושמחי״.

חיים אפריאט, היה ידוע כפיטן בעל עצמת קול. יליד מוגדור בה חי עד ראשית המאה ה-20 לאחר מכן עבר למרקש. היה מורו של המשורר והפיטן המלומד ר׳ חיים עטר ממרקש, [לימים מורו לפיוט של המשורר והפיטן הדגול ר׳ דוד בוזגלו.]מומחה למוסיקה האנדלוסית ואת ״שירת הבקשות״ למד במרקש מהמשורר הותיק ר' יצחק אוחנה אותו החליפו חיים אפריאט לעת זקנתו.

ר׳ דוד אלקיים, משורר ידוע, מחבר פיוטים וקצידות מהעיר מוגדור.

שלושת העורכים הנ״ל הנהיגו בקשות נפרדות, כל אחד בבית־הכנסת שבו הוא התפלל.

הם התבססו על הקובץ ״רני ושמחי״ כאמור, קובץ הפיוטים שקראו לו ״שיר ידידות״ הוצא כדי לספק את הדרישה כי ״רני ושמחי״ אזל. הקובץ נערך בהשתדלותו של החכם והפיטן הידוע ר׳ חיים עטאר.

הערת המחבר:״שיר ידידות״ ־ המילים הרבות המשתמעות בשורש זה מקורן מ״שיר השירים״. הן מופיעות בו 39 פעם. במקור ״שיר ידידות״ הוא ספר שירים שחיבר יצחק אצבאג שהיה מחכמי פאס וחי במאה ה-18 בימיו של המשורר הידוע ר׳ יעקב אבן צור (יעב״ץ). מידע זה ליקטתי מ״מלכי רבנן״ שכתב ר׳ יוסף בן נאים.

ב״שיר ידידות״ הם כללו פיוטים עם לחנים מהמוסיקה האנדלוסית. העורכים נעזרו בספרי פיוטים שונים ובכתבי יד שהצליחו להשיג: ״זמירות ישראל״ שכתב המשורר ר׳ ישראל נג׳ארה מצפת, קובצי פיוטים מאלג׳יר ומתוניס ופיוטים ממסורות שעברו מאב לבן במוגדור ובמרקש. נראה כי ישנה תרכובת של פיוטים שהיו נהוגים, מקובלים ונפוצים בקהילות השונות. הדבר מצויין בהקדמה ל״שיר ידידות״ ״והוא מלא משירים קדמונים חדשים גם ישנים כמנהג כל עיר מערי המערב״.

במה שונה ״שיר ידידות״ מ״רני ושמחי״?

ב״רני ושמחי״ מופיעים בפתיחה הפיוט ״ידיד נפש״, ברכות השחר ומספר פרקים מה״זוהר״ לעומת זאת, ב״שיר ידידות״ מופיעים כל הקטעים הנקראים כיום בפתיחה של מעמד הבקשות: ״תיקון לאה״ בשלמותו, תוספת של הפיוט ״דודי ירד לגנו״, ״שיר השירים״.

ב״רני ושמחי״ הופיעו בקשות ופיוטים ללא הגיון בסדר וברצף. ב״שיר ידידות״ מופיעים, לעומת זה, הבקשות והפיוטים עפ״י הגיון מוסיקלי ברור: לכל סדרה של כל שבת הצמידו רצפים מוסיקליים הבנויים כשרשור ארוך מתוך אחת הנובאת האנדלוסיות. כך יוצא שכל פיוט קשור בסופו של הפיוט שקדם לו. שרשור זה בין הלחנים של הפיוטים נשמע לכל אוזן קשבת.

התיחסות לנקודה זו יש במקור הבא:

"וכשראינו שנפלו בו ( ברני ושמחי) טעויות הרבה אם ממעתיקים אם מדפוס ועוד כי ספו תמו הספרים הנז(כאים)….ואז קמנו אנחנו הבאים בחיותם להגיד ולסדר השירים ההם על מתכונת הדקדוק והנגונים לרוח העת והזמן כאשר קבלנו מחכמים ומלומדים בגוונים שונים מעיר מרראקיס (מרכש) הבירה, אשר יש להם תורה קדומה בזה והמה הראשונים כמנהג הזה כאשר קבלו גם הם מהראשונים השם עליהם יחיו, ועוד יתירה עשינו להשוות ניגון כל שיר ושיר, סוף כל שיר קשור במשנהו השני בניגונו עד שנראה כל סדר שבת אחד כשלשלת אחת ונשמע ונערב לכל אוזן שומעת ועוד לבל ילאו הפייטנים סדרנו מספר השירים לכל ליל במידה ובמשקל כפי עיתו ורגעיו"

הנה אנו רואים כי יש כאן התאמת הפיוטים לזמנם מבחינת הדקדוק והלחן. הלחנים נלקחו ממקאם אחד של אחת הנובאת בשרשור ארוך, כך שכל הסדרה לשבת תישמע כלחן אחד מתפתח.

עורכי הקובץ ליקטו 559 פיוטים ושיבצו אותם בין פרשיות השבוע שבין שבת ״בראשית״ לשבת ״זכור״, בסך הכל קיימות 20 שבועות, וכל פרשה נקראת ״סדרה נוסף  אליהם צירפו 4 סדרות לאדר ב׳ בשנה מעוברת עד לשבת ״זכור״ השבת שלפני פורים. יוצא שב״שירת הבקשות״ קיימות 20 סדרות בשנה רגילה ו־24 סדרות בשנה מעוברת. בשבת יתרו הסדרה הארוכה ביותר ובה 32 פיוטים. לעומת זאת, בשבת ״תרומה״ הסדרה הקצרה ביותר ובה 16 פיוטים.

יוצא אפוא כי כמות פיוטי הבקשות חולקה באופן שווה, פחות או יותר, אם כי לא בדיוק רב, בין השבתות השונות, זאת כנכתב בהקדמה ע״י העורכים ״לבל ילאו הפייטנים סדרנו מספר השירים לכל ליל במידה, במשקל, כפי עתו ורגעיו״.

מאחר שנותר זמן רב עד התפילה, החליטו העורכים להוסיף שירי ״קצידה״ שחיבר ר' דוד אלקיים לכל סדרה וסדרה בין ״בראשית״ ל״תצוה״ (שבת ״זכור״).

האם הקצידות של ר׳ דוד אלקיים חוברו לפני עריכת ״שיר ידידות״ ללא כל זיקה לקובץ, או שמא חוברו על ידו בעקבות עריכת הקובץ?

אם הקובץ נערך ב־1921, נמצא כי הקצידות חוברו בסוף המאה ה־19 ובראשית המאה ה־ 20, כשר׳ דוד אלקיים היה צעיר יותר. סימוכין לכך נמצא ב״שירי דודים״ שם כתוב על הקצידה שחיבר ר׳ דוד אלקיים מפרשת ״וארא״(״אל יושב שמיימה ארך אפיים חנון הוא כי נכתבה בשנת 1900 וכך כתוב: ״שיר זה היה בשנת 5660 (1900) וכל העולם היו מצפים לבוא המשיח״

סברה אחרת אומרת, כי יתכן ור׳ דוד אלקיים חיבר את הקצידות לצורך חבורת הבקשות שהתכנסה בלילות שבת בבית הכנסת בו התפלל במוגדור. צירופם ל״שירת הבקשות״, אם כך, נבעה מנסיון לצמצם את מרווח הזמן שבין סיום ״שירת הבקשות״ לתפילת השחרית של שבת. הוספת הקצידות הארוכות והאורכות זמן מנעה הפסקה ארוכה עד לתפילה.

המבנה הרב גוני של פיוטי ״שירת הבקשות״ בקובץ ״שיר ידידות״ אילץ את העורכים להוסיף דברי הסבר במספר מקומות על הלחן בו יש לבצע את הפיוטים שבחלקם היו בבחינת חידוש.

לדוגמה, בשבת ״בראשית״ עמ׳ קט״ו, לפני הפיוט של ר׳ אברהם אבן עזרא, מפנים העורכים, לאחר הבית הראשון, את תשומת לב הפיטן להערה הבאה: ״האד לוסט נועם מציאותו ואחדותו דצביהאן, ביות לוכרין פחאל אשמחה״. בתרגום מהערבית המרוקאית המדוברת לעברית: ״בית שני בלחן של מקאם צביהאן, שאר הבתים כמו הלחן של בית ראשון״.

הקובץ ״שיר ידידות״ הפך לספר מוביל ב״שירת הבקשות״ בדרום ־במוגדור ובמרקש, לאחר מכן עבר לערי החוף שבאוקינוס האטלנטי ־ אגדיר, סאפי, מאזאגן ואזמור. דחף לכך ניתן ע״י יוצאי מוגדור שישבו בערים אלה. לאחר מכן הופץ הקובץ בקזבלנקה בשנות ה־30, ולאחר מכן עבר לערי הצפון פאס, מקנס, טטואן וטנג׳יר.

הקובץ יצא בשתי מהדורות: ב־1921 וב־1931 ובשתי מהדורות נוספות בירושלים ב־1961 וב־1968. לאחר יציאתו לאור של הקובץ ״שיר ידידות״ החלה דעיכה מסויימת בכתיבה של הפיוט של יהודי מרוקו כשאחרון המשוררים והבולט שביניהם היה, כמובן, ר׳ דוד בוזגלו שהמשיך בכתיבה של הפיוט והשירה עד סמוך למותו באוגוסט 1975.

מי היו מחברי הפיוטים בקוב. ״שיד ידידות״ ?

חיים זעפרני, חוקר ידוע של השירה היהודית בצפון אפריקה ובמרוקו, סיכם במשפט קצר את זהותם של כותבי הפיוטים במרוקו: ״כל משכיל היה משורר״. יוצא אמנם, שהמשוררים והפייטנים במרוקו, אותם אפשר למנות במאות, כללו ביניהם את ראשי הקהילה ואת ההנהגה הרוחנית שלה: שוחטים ודיינים, צדיקים עושי נסים וחכמים וסתם אלמונים שזהותם מסתכמת בשמם בלבד,ולעיתים, רק בשמם הפרטי.

559 הפיוטים והקצידות המופיעים ב״שיר ידידות״ בנויים מרובדי כתיבה מתקופות שונות:

עשרות פיוטים נכתבו בתקופת ״תור הזהב״ בספרד (מאות 12־10) ע״י משוררים דגולים, כמו ר׳ יהודה הלוי, ר׳ שלמה אבן גבירול ור׳ אברהם אבן עזרא.

עשרות פיוטים נוספים הם מתקופת המקובלים בצפת (המאה ה־16) ונכתבו ע״י ר׳ יצחק לוריא, הלוא הוא האר״י הקדוש, ר׳ ישראל נג׳ארה, ר׳ אליעזר אזכרי, ר׳ חיים כהן.

מאות פיוטים שחוברו ע״י יהודי צפון אפריקה בכלל ומרוקו בפרט(מאמצע המאה ה־17 ועד תחילת המאה ה־ 20) ביניהם ניתן למנות צדיקים כמו: ר׳ חיים פינטו ־ 6 פיוטים ו־8 קצידות, ר׳ יעקב אבוחצירא ־ פיוט אחד.

משוררים מקצועיים שעיקר עיסוקם היה בכתיבה כמו: ר׳ דוד חסין ־ 5 פיוטים, ר׳ יעקב אבן צור ־ 3 פיוטים, ר׳ דוד אלקיים ־ 14 פיוטים וקצידות, ר׳ רפאל משה אלבז ־ 7 פיוטים.

פיטנים פחות מוכרים לציבור הרחב, כמו ר׳ יעקב בן שבת ־ 2 פיוטים וקצידות, ר׳ משה בן ר' יצחק אבן־צור ־ 6 פיוטים, ר׳ מרדכי טרזמן ־ 6 קצידות, מנדיל ־ 5 פיוטים, ר׳ סעדיה שוראקי ־ 3 פיוטים.

כמובן, שהשתתפו בכתיבה גם פיטנים עלומי שם, אלמונים שכתבו את שמם בראש הפיוט, ולעיתים הסתפקו בשמם הפרטי.

יש לשים לב כי פיוטים רבים של משוררים, משייכים למאות ה־19־18. מאות אלה מרשימות ביצירתיות שלהן בפיוטים, בספרות שו״ת, בפרשנות מקראית ובפרשנות קבלית.

אין הדבר כך לגבי המאות ה־17־16. מתקופה זו חסרים כתבי יד רבים. האם ייתכן וגםבמאות אלה היתה פריחה תרבותית? בפיוטים רבים חסרים פרטים על זהות הכותבים. שמות, כמו ״עמרם״, ״חיים״, ״מסעוד״, ״סעדיה״ ועוד מופיעים בקובץ ״שיר ידידות״. שמות אלה אינם אומרים דבר, וזה מקשה על זיהוי מחברי הפיוטים, כמו גם על מועד חבורם.

קובע הפיוטים ״אעירה שחר/ 1980, באד שבע

מהדורה חדשה ומשופרת של הקובץ ״שיר ידידות״ יצאה לאור ע״י הרב חיים רפאל שושנה ז״ל בבאר שבע ב־1980. המחבר הוציא לאור שלושה כרכים ונתן להם את השב ״אעירה שחר״.

הרב שושנה נולד בסוף שנת 1912, שימש כמורה ב״חדר״ ואחר כך בבי״ס ״אליאנס״ של כי״ח שבמרקש, ב־1951 מתמנה לרב בעיירה דמנאת וב־1955 לדיין בקזבלנקה. בניסן תשכ״ו אפריל 1966 עולה ארצה ומתישב בבאר־שבע.

בהקדמתו על הסיבה לכתיבת המהדורה הוא כותב ״קנאת השירה אכלתני מאז באתי במגע איתה״. והוא מתכוון לימים שבילה בבתי הכנסת במרקש. בימים אלה הוא לומד את תורת ה״אלא״ והופך לבקי במוסיקה האנדלוסית. כך עברו עשרות שנים עד שהחליט לכתוב ב־ 1973 מתחיל את כתיבתו, אותה הוא מסיים ב־1980.

הרב שושנה גילה חסרונות רבים שנעשו ב״שיר ידידות״, והוא מתקן את כל הטעויות בגירסתו המשופרת: הפיוטים נוקדו וסודרו עפ״י צלעות, נעשתה הגהה ופיסוק לכל הפיוטים על כל פיוט הובא ציון של צורת הפיוט והחריזה שבו. בעמי 29 למבוא שכתב הוא מציין ״בא להשלים ולמלא את החסר…ונעים לאוזן״.

נוסף לזה הוא מוסיף שני פירושים משלו למילות הפיוטים:

״כנפי שחר״ ־ ביאור מתומצת על הפיוטים המלווה כל פיוט ופיוט.

״מעשה חרש״ ־ ביאור מורחב על הפיוטים.

בשני פירושים מגלה הרב שושנה את בקיאותו במקרא ובמקורות חז״ל.

הכרך השלישי לא הושלם ע״י המחבר שנפטר בינתיים. כרך זה, מאמצע פרשת ״משפטים״, הושלם ע״י ידידו ר׳ אברהם חפותה מפתח תקוה.

מנהג שירת הבקשות אצל יהודי מרוקו-דוד אוחיון-הוצ' אוצרות המגרב-תשנ"טקובצי הפיוטים של הבקשות

עמוד 84

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 226 מנויים נוספים
נובמבר 2020
א ב ג ד ה ו ש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
2930  

רשימת הנושאים באתר