ארכיון יומי: 9 בנובמבר 2020


The jews of arab land in modern times-Norman A. Stillman

SOCIAL TRANSFORMATIONS

A Letter from the Alliance Israelite universelle to Rabbi Raphael Abensur of Fez requesting his help in combating child marriage

(1903)

Alliance Israélite Universelle  Paris, 27 September 1903

Dear Rabbi,

We were visited a few days ago by several notables from Fez. We discussed with them the situation of the community, and we are happy to note the progress realized these last years in Fez. These improvements are due to a variety of causes, among which, we believe our schools are the principal factor. We would be completely delighted to congratulate the Fez community, if it would renounce the sorry custom of child marriages prac­ticed by Jewish families.

Questioned by us on the means to putting an end to this deplorable practice, Messrs. Mimoun, David Cohen, and Raphael Azuelos were of the opinion that the cure for this evil depended upon you and your colleagues, Rabbis Vidal and Solomon Danan. They urged us to beg you to act on behalf of this among your coreligionists in Fez. You know as well as we, Rabbi, that our foremost talmudic authorities are hostile to child marriage. Does not the Pirka abot V,21 fix the age of marriage at eighteen?

There is no purpose for us to go on citing texts with which you are entirely familiar. Unfortunately, instead of following the advice of our sages, numerous communities have imitated the Arabs, who for a purpose that is hardly praiseworthy, marry off their children at an age when they should still be sitting on school benches. Morality and hygiene are no less opposed to this custom than is religion. Is it possible for two children who do not know all about life and its difficulties to set up a household already during their tender years, at age ten and even younger?

From the point of view of health, the dangers are of the greatest gravity: death during childbirth for many young wives, high infant mortality, and neglected hygienic care. What can one expect of a twelve-year-old mother and a fourteen-year-old father?

It is urgent that this custom disappear from our Moroccan coreligion­ists’ way of life. In Tangier and Tetouan, marriages of girls under fifteen have become rare. The community of Fez under the enlightened prompting of its rabbis must follow suit. We beg you, Rabbi, to join our efforts to check this evil. Make the parents understand the dangers that they are courting for their children by not conforming to our counsels. We are convinced that thanks to your high religious authority, you are better placed than anyone in Fez to undertake such a task.

André Chouraqui, Cent ans d’histoire (Paris, 1965), Annexe 5, no. 1, p. 458.

Jacques Bigart was the secretary of the Alliance at this time.

Rabbi Vidal is probably Rabbi Vidal Sarfaty (1862-1921). Rabbi Solomon Danan is Solomon Aben Danan (1848-1929), who at this time was Av Bet Din, or head of the rabbinical court of Fez. Aben Danan had been approached in 1897 by Joseph Bensimhon, the director of the Alliance School for Boys, with regard to this same matter. Aben Danan, however, had not been very helpful. See Michael M. Laskier, The Alliance Israélite Universelle and the Jewish Communities of Morocco: 1862-1962 (Albany, N.Y., 1983), p. 119. This may explain why the Alliance was turning in this letter to Rabbi Abensur, who was the scion of an equally distinguished dynasty of Fasi rabbis.

 

A European jew tries to rescue a girl from a child marriage in Morocco

(1910)

A few weeks after we had moved in, we heard the cries and weeping of a child. These cries were coming from the undeveloped property facing our building, on which there were some shanties in which poor Moroccan Jewish families were living, six or eight to a room.

I went down in a bathrobe. A little girl of about eight years of age ran toward me in tears, begging me to protect her from a group of people who were gathered not far from there. I asked the others why the little waif was so frightened. They explained that the girl had been married the same day to a young man of twenty or thirty, whom they presented to me, and that the girl was afraid to go and pass the wedding night with her husband.

I was very upset. I called them savages and led the little girl away to pass the night in my house. The next day, I received a summons from the rabbinical court of Casablanca. I went there immediately.

At the court, I was told that I had been wrong to carry off this girl from her husband, who had married her in proper religious fashion. More­over, this sort of marriage took place frequently in Morocco and was com­pletely normal. I was then asked persistently to restore the little girl to her husband and his family, which I did with a heavy heart.

Afterward, the director of the Alliance Israélite confided in me that it often happened that parents remove their daughters from school at age eight in order to marry them off.

Ten or fifteen years after this incident with the little girl, a beautiful young woman came upon me in the old city of Casablanca, kissed my clothing, and told me that I had protected her from her husband and his family on her wedding night. She added that since then she was happy and had had two or three children.

Zede Schulman, Autobiographie: l’histoire de ma collection (Chatillon-sous-Bagneux, 1980), pp. 62-63.

Social Transformations

The jews of arab land in modern times

Norman A. Stillman

שושלת חכמי משפחת אבן חיים במראקש-חביב אבגי-רבי שלום בוזאגלו

אבני זכרון לקהיל מראכש

 

מכתבו של רבי שלום בוזאגלו לר׳ יהונתן אייבשיץ

המכתב נדפס בספר ׳גחלי אש', דף לח ע״ב, וז׳׳ל: העתק מכתב מוהר״ר שלום בוזאגלו ששלח לרבי יונתן אייבשיץ, אב״ד מהמבורג. ונשלח ממנו העתק ליד הגאון המפורסם אב״ד דק״ק אמסטרדם.

״חכם חרשים ה״ה כמוה״ר יונתן. אחר ד״ש להודיע שנתעכבתי פה אמסטרדם בי״ט של פסח בבית הרב הגדול, להקביל פני כבוד תורתו זכיתי. ומעניין לעניין נשאלתי עד שהתגלגלו הדברים בעניין הקמיעות ׳שבאלונה. וראיתי בכל הטענות באיזה פירוש שאפשר להפוך בזכותו של צורבא מרבנן. וכ״ש כוותיה דמר, וקצרי למילין. לתשובת הרב כוללת, קבלתי- שאם יפרשו לו הקמיעות באיזה פירוש, הס שלא להזכיר בהם שם שבתי צבי. אזי יכתוב לגיסו נר״ו לבקש מחילה. אבל תן דעתך על ד׳ קמיעות מקוימות ׳ממיץ׳. קבלתי־ שכולם בנויים על אמונת ש״צ ימש״ו, כאשר פי שטן של הדברים הבנתי. אמרים מרים- ובאצבע מורים, שלדעת הכותב באמת כוונתי. ובכן הלא תראה ארבעתן בחילוף א״ת ב״ש הולכים בסגנון א׳ ומושיע אין להם, בלתי יכולת פ׳א- ס׳ח מצה ומרור. ולעבוד אלוקי ישראל ותורתו קנאתי. ולא אנוח מעצבי עד אמצא מקום לד׳ והתנצלות מספיק מכל כת ויכולת. ובהרת כזו, מיצוה לקוץ אותה פן פשה תפשה המספחת באחי ורעי, איך אתאפק שיזלזלו בכבודו ביגון שוט לשון להם. חל עליו חובות הברית לעשות לחמץ מצות ביעור, ולשקע מרור זה בחרוסת, עכ״ל.

הספר שהיה לסלע מחלוקת

באותו עמוד גם על הסכמת רבי יעקב עמדין לספר, הודבקו תוויות שונות של בעד ונגד ראה המכתב לעיל. רבי שלום בוזאגלו, ביקש להסתייג מהסכמה לאישור שנתן לר׳ יונתן אייבשיץ, בעניין הקמיעים והזיוף. אחד הספרים שרבי שלום היה משבח הוא: ספר ׳חמדת הימים', נדפס בשנת תצ״א באיזמיר: ואשר הובא לדפוס ע״י הגאון רבי יעקב אלגאזי, ראש מתיבתא ואב״ד עה״ק בירושלים. מהאמור לעיל בחריפות הסגנון של הדברים, והקשר של הכת של שבתי צבי לעניין הקללות שהטיחו בו בספר – וגם על בעל הספר "חמדת הימים".

חמדת הימים: או צרת הימים ?

בעקבות ההשתלשלות העניינים, רבי שלום בוזאגלו מצא עצמו בתוך מחלוקת שלא רצה בה. רבי שלום בוזאגלו קבל ההסכמה של היעב״ץ לספר "מקדש מלך" בהמלצת גיסו רבי ׳אריה לייב' רבה של אמסטרדם, שהיה ידידו של ר׳ שלום בוזאגלו, וגם התארח בביתו כמו שכתב לעיל. ואולם – אך זה יצא לדפוס, והיעב״ץ חזר בו מהסכמתו. וטען שעשה את הדבר בלחץ גיסו הראב״ד של אמסטרדם שהוצרך לסור למשמעתו… וגם באר איסור כולל של ספר "חמדת הימים" בו פתח המחבר הלז ר׳ שלום בוזאגלו ולא בחכמה! "למען לא ייכשל בו אדם מישראל להכניס צרה לביתו, כי תועבה היא…ואח״כ הוא ממשיך:

ואולם כאשר הבינותי ענייניו של הספר הזה של ר׳ ש׳ בוזאגלו הלזה…שעשה פירוש לס׳ על עיונו בספר חמדת הימים כמו בהקדמתו לס׳ הנ״ל, ואני כבר פרסמתי קלון ספר חמדת הימים בספר בית מידות שלנו. קיצור הדברים, הוא אומר שמתחרט על מעשה ההסכמה. אני בתומתי החזקתי. ומאחר שכבר נעשה מעשה מעתה חל החיוב עלי ג״כ ולא אוכל להשתמט עוד. אע׳׳פ שבלבי בטלתי דיבורי. ועל הספר חמדת הימים הוא כותב: "בשחק נאמן, שאפילו היה מרבה מוהר ומתן, לא הייתי מסכים על ספרו. אחר שנראה לי בבירור שהוא חשוד ׳לאותו דבר׳, רק הוראת שעה הייתה כנ״ל. כי לא הייתי רשאי להשיב פני אדוני גיסי הרב מר באתריה, ואם לפניו הייתי הגון נטיתי שכמי לסבול עול מצוותו: ובטלתי רצוני מפני רצונו, אמנם עם כל זה עשיתי בזה תיקון גדול להיותי זריז לעשות רצון אבי שבשמים: להזכיר בהסכמתי הלזו גנותו וביעורו־ של ספר ׳חמדת הימים׳. לפרסם קלונו ברבים ולהכות על קדקוד ׳המחבר בוזאגלו׳ שסמך על משענת קנה רצוץ."

עד כאן תקציר דבריו הקשים של היעב״ץ על ספר חמדת הימים, והערותיו בענין על רבי שלום בוזאגלו.

תשובתו של הגאון רבי חיים פלאג׳י

על דבריו אלה השיב הרב הגאון רבי חיים פלאג׳י זצ׳׳ל:

״העוד אבי דדי״ שנודע בשערים. שספר חמדת ימים בנוי לתלפיות מיסוד רבותינו הקדושים חכמי התלמוד והגאונים, גדולי הפוסקים ראשנים ואחרונים. וחומר בקדש מספר הזהר הקדוש, התיקונים ובעלי הקבלה, ועילא מניהון מרן הקדוש איש האלוקים רבינו האר״י ז״ל ותלמידיו.

הרב פלאג׳י הביא שורה ארוכה של הסכמות ודברי שבח על הספר מפי גדולי הדור, מוהר״מ [=מורינו הרב משה] אלשיך, ובעלי המוסר. ואומר הרב פלאג׳י:

אחד הקורא – ואחד השומע, יתלהב לבו ומור׳א ל׳ו יעלה על ראשו׳ והדבר בדוק ומנוסה. על כן אני אנכי אומר בפי מלא כי ראוי לומר עליו בספרו המזוקק הלזה חמדת הימים, אשר תוכו רצוף אהבה לאהוב את ה׳ אלוקנו ולאהבה אותו. כי דברים היוצאים מהלב נכנסים ללב״.

הרב פלאג׳י משיב על מה שכתב הרב יעב״ץ. שהספר חמדת ימים שהוא כס׳ ׳המירוס והמינים׳ ח״ו! הרחיב הרב המחבר פיהו. ובסוף הביא דברי תלמידו. שכתב

וז״ל: וירא להגיד לי שראה כן בספר חמדת הימים אף כי איננו אתי. כי הוא יודע באותו ספר, שהוא אחד מספרי הפוקרים עכ״ל. ואחרי המחילה רבתי, אנכי אומר עליהם, כי שרי להם מרייהו לומר כן על ספר קדוש וסהור ממולא תורה ומצוות ומע״ס דעת ויראת ד' מייסוד רז״ל הראשונים והאחרונים ומארי קבלה. ועל הכל ירא אנכי לומר כי דדו פוגע בכבוד כמה וכמה רבנים גאוני עולם כמוהו. אשר חבבו מאד דברי הספר הקדוש הזה.

היו דברים שהרבנים הנז׳ נאחזו בהם כגון: ספירת העומר בערב השני של פסח. לפי בעל חמ״י המסתמך על הקבלה לברך על הספירה אחרי הסדר. ועוד דעה בעניין ברכת הנערים לפי דעת חמ״י לברך אותם רק ביד אחת על ראשם יד ימין: וגילו בהם כביכול דברי אפיקורסות ומינות ומנהג פתיות… כדבריהם ז״ל וכו׳. ועל כך השיב הרב פלאג׳י ז״ל:

לענ״ד תמיהה גדולה יש לי על הרב!. באם הוא חשב לתפוס אותו שטעה בדין בעניינים לעיל. עונה הרב: אדרבא. מציגו שהיא דעתם של רבנים גאוני עולם: הרא״ש ושלושה רבנים מקובלים. אם כן: מה עניין חירוף וגידוף על דבר הספר הקדוש הזה בכללות. הרי- הם למה -ולא כלום!. ואחר מח״ר [=מחילה רבתי] בנשיקת יד ורגל קדשו מכבוד תורתו, לא צדקו דבריו כלל! ואם חרה לו על אשר היה מודה בשבתי צבי, אין זה נוגע בעניין התורה״, ע״כ.

שושלת חכמי משפחת אבן חיים במראקש-חביב אבגי-רבי שלום בוזאגלו

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 228 מנויים נוספים
נובמבר 2020
א ב ג ד ה ו ש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
2930  

רשימת הנושאים באתר