ארכיון יומי: 19 בדצמבר 2020


השירה האישית והחברתית בערבית יהודית של יהודי מרוקו-מקדם ומים כרך א' 1981 -יוסף שטרית

מקדם ומים חלק א

ד. יחסי היהודים עם הסביבה הלא־יהודית

קבוצה רביעית של קצידות כוללת יצירות, שניתן לכנותן בשם ׳קצידות היסטוריות׳. כאן מתייחסים השירים אל אירועים או מאורעות, אל פרעות, רדיפות או שואות, שבהן מעורבת הקהילה היהודית במרוקו או מחוצה לה, בכללותה או על־ידי פרט או פרטים המייצגים אותה. » בשירים אלה באים לעתים לידי ביטוי ישיר היחסים שבין היהודים לבין המימסד השלטוני או הסביבה הלא־יהודית שבה הם חיו והתייחסותם האלימה בדרך־כלל של שני גורמים אלה אל היהודים.

הערת המחבר: רק לעתים נדירות נכתבו יצירות שאין להו נגיעה ישירה לנושא יהודי כלשהו. היוצא־מן־הכלל המאשר את הכלל הוא ׳לגנייא דלגיררא די סארית פי בלאד פראנסא׳ (=שיר המלחמה שהיתה בארץ צרפת) שנושאו מלחמת־ העולם הראשונה. ראה כ״י 8°4286 Heb, עמ׳ 96. השיר מעיד על התעניינות היהודים בעניינים הצרפתיים, לאחר שצרפת חתמה ב־1912 על הסכם הפרוטקטוראט עם מלר מרוקו מולאי חפיר — או ליתר־דיוק, אילצה אותו לחתום עליו.ע"כ

גם אם באופן כללי טיב היחסים ששררו במשך דורות בין יהודי מרוקו לבין השלטון המרכזי או המקומי ובינם לבין החברה המוסלמית או הברברית שבקרבה הם שכנו, לא היה רע במיוחד, הרי אין ספק שבזכרונם הקיבוצי או הפרטי של יהודי מרוקו הצטבר מישקע עמוק ומר של רדיפות ופרעות במללאחים שונים — ולא רק בשנים 1790—,1792 של התעללויות ושל רצח יהודים על לא עוול בכפם, לעתים בידי שליחי השלטון המרכזי ולעתים בידי השלטונות המקומיים או סתם לסטים ופושעים. מאורעות אלה רשומים בכרוניקות שחוברו בעיקר בקהילת פאס. אין פלא, אם כך, שנושאים אלה מצאו את התבטאותם בשירה של יהודי מרוקו גם בעברית וגם, ובעיקר, בערבית־יהודית. ואכן, על הפרעות הקשות שערכו בני שבט האודאייא מאזור מקנאס במללאח של פאס, כנראה בשנות 1826—,1832 חובר שיר ארוך, המתאר את הזוועות שעוללו הפורעים ביהודים. כמו־כן, אחת מהקצידות הידועות והנפוצות ביותר בגירסות שונות היא זאת המוקדשת לסוליקה חג׳ואל — קצידא די סוליכא (או סול) צדיקא׳ ( = סיפור סוליקה או סול הצדיקה), המתארת אותה צעירה מטנג׳יר, אשר סירבה להתאסלם והעדיפה למות על קידוש־השם בשנת 1834 בפאס, לאחר שהעלילו עליה שכניה המוסלמים כאילו היא הסכימה לכך לפני־כן.

הערות המחבר: על פרעות אלה, ראה הירשברג, ב, עמי 04ב, וכן ראה: D. Corcos, ‘Trois documents inedits sur les relations judeo-musulmanes dans le vieux 97—81 .Maroc’, Michael, V, pp הקצידה נמצאת בכתב־יד שבמכון בן־צבי, סי׳ 4וו2, עמי 6א — 7ב, ונושאת את השם ׳קצת לכור׳ (= סיפור הפגזים).

אחת הגירסות (אוסף מכון בן־צבי סי׳ צ36), שיצאה בדפוס ללא ציון תאריך והוצאה על דף בודד, נושאת את הכותרת ׳קינה וקצה די לאלא סוליק׳א צדיקה די עוב״י פאס יע״א׳ ( = קינה וסיפור גברתנו סוליק׳א הצדיקה מעיר ואם בישראל פאס, יכוננה עליון אמן). השיר מורכב מ־4ו בתים וחובר על־ידי דוד עמאר. על מאורע טראגי זה, השווה הירשברג, ב, עמ׳ 304—305. ע"כ

רדיפות אלה, ובעיקר ההתעללויות שהתעללו ביהודים שבטים ברבריים או פקידים מקומיים בצפון מרוקו, עומדות גם במרכזן של קצידות רבות, שחוברו לכבודם ולתפארתם של מלכים שונים עם עלותם לשלטון או לאחר התבססותם בו. השירים מהללים כולם את המלכים על הגנתם על היהודים מפני דורשי־רעתם ועל השבת הסדר הציבורי על כנו והחזרת הביטחון בדרכים ובערים. כן הם משבחים אותם על מיגור שונאיהם ועל הבסת השבטים והמורדים שקמו נגד שלטונם. מעניין לציין, שרוב הקצידות שנשתמרו בכתובים מסוג זה מתייחסות לשלושה מלכים, שמלכו במרוקו בזה אחר זה בסוף המאה ה־19 ובתחילת המאה ה־20 עד להשתלטותם של הצרפתים על מרוקו ב־1912. על המלך מולאי חאסאן (1873—1894) חוברו שתי קצידות: האחת נכתבה על־ידי יחייא דהאן, בה מתוארות מעלותיו ושלטונו היציב:

לְקְּבָּאיְיְל כְּלְהוּם נְסְרוּהּ, זָאבּוֹ לְהְדִיַּיה,

כל השבטים התפללו לנצחונו,הביאו מתנות,

אוּסְלְת חְכּוֹמְתוֹ וּכוּפוּ לְסְג' רִיף, וּמָא לְבְרָאבֵּר וּלְעַרַב מְעָא לוּדָאיָּיא

שלטונו ומוראו הגיעו עד לריף,

בעוד שהברברים והבדואים עם שבט האודאייא

מֵן הִיבְתוֹ כָאיְיְפִין, חְתָּא סְרִיף וּעְרִיף.

חתיתו נפלה עליהם, ואף על השריף והמכר.

 

הקצירה השנייה — 'קצת מולאי חאסאן י ר ״ ה ׳    (= ירום הודו) — מעלה על נס את דיכוי השבטים שמרדו נגדו ואת הצלתו את היהודים מפני המהומות שהתחוללו במקומות שונים.

 אחרי מולאי חאסאן עלה לשלטון בשנת 1894 בנו האהוב מולאי עבד אל־עזיז בן ה־14, אשר מלך עד לשנת 1909, והקצידה הראשונה שנכתבה לשבח אביו שימשה בעיבוד־מה להאדרת שמו של הבן.

 בזמנו מרדו נגד השלטון המרכזי שבטים שונים מהרי הריף שבצפון מרוקו, ואחד ממנהיגי המרד, הידוע בהעזתו ובאכזריותו, היה ׳בו חמארא׳ ( = בעל האתון), אשר פעל בין השנים 1903 —1909. על מרד זה ובעיקר על מעללי מנהיגו, אשר נתפס לבסוף והושלך לגוב אריות אחרי שסובבו אותו בערים שונות בתוך כלוב של ברזל, חיבר ר׳ ראובן אזייני קצידה בת 26 בתים. משורר זה גם כתב שיר נוסף בערבית־יהודית בן 40 בתים על הכתרתו של מולאי חפיץ׳ ( = מולאי עבד אל־חאפט׳) ב־1908, לאחר הפרעות שפרעו בני השאוויה בפועלי נמל צרפתיים וביהודים בקזבלנקה בשנים 1907—1908. בשיר זה מתנה המחבר גם את צרות היהודים במללאח של צפרו שמקורן במהומות שהתחוללו בצפון מרוקו באותה עת ואשר נסתיימו רק לאחר שדיכא אותן המלך החדש. אולם, גם לאחר־מכן נמשכה האנרכיה בזמן מלכותו של מולאי עבד לחאפט׳ — אנרכיה שהביאה להתערבותה הצבאית של צרפת במרוקו. על מרד שבטים ב־ 1911 ועל הסבל, שסבלו מכך יהודי צפרו, כתב ר׳ ראובן אז׳ייני שיר שלישי ארוך בן 68 בתים של שלוש שורות כל אחד.76

קצידה מעניינת נוספת מתייחסת למאורע היסטורי אחד, אשר מעטים לגביו המסמכים המעידים על מעורבותם של יהודי מרוקו בו. הכוונה למלחמת־האזרחים בספרד בשנות השלושים. ׳קצידא די יצחק זנאתי פלחן לויהראניין׳ (= סיפור יצחק זנאתי על־־פי הלחן של השיר ׳בני והראו׳)  מספרת על הסבל הרב שסבלו יהודי מליליה שבמרוקו הספרדית מהפצצות צבאות פרנקו.[ מליליה היא עיר־נמל על חיה הים־התיבון בצפון מרוקו, אשר עוד בשנת 1578 עברה יחד עם סבתה (צאוטה) לשלטונה של ספרד, הממשיכה להחזיק בהן עד היום. על כר עיין הירשברג, ב, עם׳ 39.] המחבר, אשר כנראה על שמו נקראה הקצידה, מבכה את מר גורלו על אשר נאלץ להיפרד מהוריו למשך שבע שנים בגלל גיוסו לצבא הספרדי והוא מספר על פצצה שנפלה על בית־ספר במליליה ועל יהודים רבים שנפגעו בעיר, ועל בן הדיין החייל שיצא לחופשה ומצא את מותו עם טיבועה של האונייה עליה הפליג. כן הוא מציין, שנאלץ לשתות מרק ביום כיפור יחד עם קפה בלי סוכר (!).

מאורעות טראגיים פי־כמה שימשו גם הם כנושאים לקצידות רבות. המדובר בשירים שחוברו כולם בערבית־יהודית בהשראת מלחמת־העולם השנייה ואשר יצאו לאור לאחר נחיתת הכוחות האמריקניים בצפון אפריקה ב־8 לנובמבר 1942, אך לפני תום המלחמה. כל השירים האלה מספרים באריכות את דבר עלייתו של היטלר ומרעיו לשלטון, את השתלטות גרמניה הנאצית על כל אירופה כמעט, את המלחמה נגד בעלות־הברית גרמניה, איטליה ויפן, ואת ההתעללויות ביהודים בכל הארצות שנכבשו. אולם, למרות שבשיר אחד — מעאודא פלחן די מי כמוך עלא היטלר׳ (= סיפור על־פי הלחן של [הפיוט] — י״ש) ׳מי כמוך׳ על היטלר) מאת משורר החותם י׳ פ׳79 — מציין המחבר במבוא, שהוא מקצר הרבה בתיאור סבל היהודים ׳משום שהוא ידוע׳, הרי מורגש בעליל, שהמחברים השונים לא ידעו עדיין על גודל השואה של יהודי אירופה, שכן היצירות נכתבו, כנראה, בשנים 1943— 1944. הנימה המרכזית ביצירות פה היא השמחה לאיד להתמוטטות המערך הנאצי בזירות המלחמה השונות.

הערת המחבר: יש לציין, שכל השירים המודפסים האלה נושאים מספר אישור להדפסה מאת—צנזור האזורי — דבר המאשר שחוברות אלה יצאו לאור עוד בעיצומה של המלחמה.

מלבד השיר על היטלר יצאו לאור גם; ׳קסידה דלגיררה׳ (= סיפור המלחמה), המיוחדת בכך שהיא מביאה גם קריקטורות אנטי־היטלראיות הלקוחות מהעיתון ׳לה גלוב׳: ׳קול ברומא נשמע ביללה/ קול נהי מברלין עיר המקללה׳ הכולל בתים בעברית עם עיבודם לערבית־יהודית מאת מחבר החותם בראשי־ תיבות נ׳׳ד; וכן ׳קצידא די היטלר פלחן מי כמוך ופלחן די תחבו על סבת מרבעא׳ ( לסיפור היטלר על־פי הלחן של מי כמוך׳ או של כל לחן שתרצו, שכן השיר מרובע) מאת מתתיה בן שמחון. כמו־כן חוברה: ׳הגדה די היטלר׳ ( =הגדה של היטלר) על־ידי נסים בן שמעון על־פי השלד הסיפורי והפיסקתי של ההגדה של פסח. יצירה זאת מספרת את סיפור מלחמת־העולם השנייה כשהדגש מושם על ה׳מכות׳, שהנחילו בנות־הברית לצבאות הנאצים.

מתתיהו בן שמחון עלה בינתיים לארץ והתיישב במושב זרעית על גבול הלבנון.גם בארץ המשיך לחבר שירים בערבית־יהודית על אירועים שונים, אך אינו שש לפרסמם.

לאחר עלותם של רוב יהודי מרוקו לארץ בשנות החמישים והשישים, צצו בעיות, אירועים ותהליכים חברתיים חדשים, אשר גם הם מצאו את ביטויים בשירים ובקצידות בערבית־יהודית. כך חוברו שירים רבים על העלייה והקליטה בארץ,״ על מבצע סיני, על מלחמת־ששת־הימים, על ׳מבצע אנטבה׳ ועל בעיות חברתיות או פוליטיות, המעניינות את הציבור הישראלי בכלל ואת יהודי מרוקו בפרט. כן נכתבו קצידות שונות, אשר שימשו בתעמולת בחירות גרידא.

השירה האישית והחברתית בערבית יהודית של יהודי מרוקו-מקדם ומים כרך א 1981 -יוסף שטרית-עמ' 212-207

תולדות יהודי אל-מגרב-פרופ' ) ג'ורג') הררי- תשל"ד

תולדות יהודי אל-מגרב

 

בשנת 1438 אירעה בפאס תקרית חמורה. במסגד שבעיר נמצאה צלוחית יין. (בדת האיסלם היין אסור בהחלט על מאמיניה). מהר מאד פשטה העלילה בקרב המוסלמים כאילו היהודים עשו זאת, כדי לחלל בקודש. מיד החלו הפרעות שהיו בעלות אופי קשה במיוחד. התעללו בזקנים ובנשים ונחטפו תינוקות לשם התאס­למות. השלטונות עמדו אובדי עצות.

לאחר כמה ימים קשים, כדי למנוע זעזועים נוספים הוציא אבו יוסף המושל דאז את צאצאי מייסדי פאס הישנה (פאס לבלי) והעביר אותם מחוץ לעיר שם בנה להם שכונה חדשה, את ה״אלמלאח״. תגובת המוסלמים על המעשה הזה היתה חיובית. היהודים מצידם נחלקו בדעותיהם. אותם שעמדו בקשר הדוק עם בני הארץ ודעותיהם היו ליברליות יותר, ראו בזאת עלבון חמור ודיכוי. השכבות האחרות ראו ברכה במעשה זה. כאן נראה להם כי יוכלו לקיים דתם באין מפריע, איחודם וליכודם יגבר, ייתקלו פחות במוסלמים ויסבלו פחות מהשפלות. ואמנם, עד מהרה הסתגלו הכל למצב החדש עד שהסכינו לראות ב״אלמלאח״ מדינה בפני עצמה.

כ־30 שנה נמשכה רגיעה זו. בשנת 1465 נזדעזעה יהדות פאס וכמעט שהובאה עליה כלייה שלמה. העילה להתנפלות הפעם היתד. גילוי גוויתו של מוסלמי הרוג. החשד נפל על היהודים ונתגלגל חיש בכל רחבי אזור הבירה. למעשה, שימש הדבר כנימוק הסוואתי, כדי לבטא בגלוי רגשי נקם שנבעו מסיבות אחרות לגמרי. הסיבה הפעם היתה יועצו הכלכלי של המלך, עבד לחק למריני, יהודי בשם אבן אהרון, שהתמסר באמונה שלמה לעניני האוצר של המלוכה. אהרון הטיל מם מיוחד על כל תושבי מרוקו. מתשלום המס לא שוחררו אפילו אנשי המעמד הדתי המוסלמי, שראו עצמם פטורים ממנו. ״השורפא ולמורביטין״, כפי שנקראו אלה, ראו במעשה היהודי השפלה מכוונת ולעג גלוי. מספר כינוסים והסברים להמון הביאו לידי כך שיראה בישראל עלוקה מוצצת. העובדה שגם על היהודים הוטל המם נעלמה מעין ההמון המוסלמי. ״המלך נוטה אחר היהודים״ — כך נראה הדבר להמון הסוער. סכנה ארבה כביכול לדת המוסלמית. הדרך היחידה להצלה היתה התנפלות על המלך ומשנהו ורציחתם. הענין קיבל ממדים מהפכניים, רבבות הקנאים נהרו אל ה״אלמליח״, נתנו יד חפשית ליצריהם האפלים ופרעו ללא רחם. מתושבי השכונה המובדלת נותרו כ־120 משפחות בלבד. פאר יהדות מרוקו נמחה כהרף עין. שמועת הפרעות עשתה לה כנפים בכל מרוקו וגרמה לאימה ופחד של היהודים באשר הם. העמל הרב של ממשלת המרינים עלה בתוהו. המצב דמה עתה מהבחינה היהודית לזה ששרר בימי האלמואחידין, ושוב היתה הבעיה העיקרית למצוא דרך להינצל ממוות ומשמד.

לא הגיעו לידינו פרטי המאורעות של הימים ההם, אבל הדם הגיעו למרחקים. עדות לכך היא קינתו של ר׳ אברהם אבן עזרא, גם אם הוא לא היה שם, כי הוא רק נדד הרבה באירופה, בכל זאת מצא צורך לבטא את רחשי ליבו. והרי קטע מן ״אהה ירד״.

או אפס / כל קהל פאם / וחיש אבדו במהרה

עיר תורה / והמקרא / והמשנה והגמרא

עיר חכמים / מחכמים / בסוגיא ובסברה

ותלמידים / החרדים / במצות אל ברה

ודרשנים/ המבינים/ בסוד ספרי וגם ספרא

ומדרשות / מאין חשות / ולא תמוש התורה

וחזנין / מתחננין / בקול ערב ובצורה…

 

את חיי הרוח של היהודים בשנות השלטון המריני ניתן לחלק, מנקודת ראות ידיעותינו אודותיהם, לשתי תקופות, בעוד שמתקופת המאה הראשונה של השושלת הזו לא נודעו לנו אלא שמות גדולי התורה בלבד ומפעליהם נעלמו, ידועים עד היום חכמי שני הדורות הבאים ואף יצירותיהם רובן נשתמרו.

אל הקבוצה הראשונה ניתן לשייך את ר׳ שלמה עמאר מסגל מיסא ואת מי שהיה כפי הנראה בנו, רבי יצחק עמאר מסווטא. את רבני פאם, האב ובנו דוד ומשה בן זכרי. שני האחרונים החליפו אגרות בעניני הלכה עם רבי שלמה בן אדרת (1210—1245), אז גדול רבני ספרד. חכם אחר שעמד בקשר דעות עם הרשב״א — רבי יצחק בן מלמון בן אלחנן מן העיר תאזא (Taza), רבי יהודה גיאן פעל בסוף המאה ה־13 ותחילת המאה ה־14. חברו הצעיר ממנו היה רבי יוסף בן גליל (גם הוא בזמן הרשב״א) זה האחרון נתיידד עם רבי סעדיה בר׳ יצחק מסגלמיסא, אשר נתחנך בספרד אצל ר׳ אברהם אבולעפיה, איש הקבלה, החוזה ומתנגדו של הרמב״ם ודרך מחקרו (1211—1240).

דורות הרבנים המאוחרים זכו כאמור ונשתמרו יותר בכתבים. מקובל גדול שחי בארץ המערב בערך במחצית המאה ה־14 היה רבי נסים בן מלכה. איש פאס זה כתב שני ספרים, הידועים עד היום, הדנים בקבלה. ״צניף מלוכה״ ו״אמרי מלוכה״. בהשפעתו התעניין גם יהודה בנו בקבלה ובפילוסופיה. הוא חיבר פירושים על ספר ״יצירה״ ועל ״פרקי רבי אליעזר״, כן נמצאו עוד מספר עבודות משל יהודה בן מלכה. רב גדול ומיוחס, מצאצאי רבי יהודה סוסאן, היה רבי יוסף הכהן. אף זה לימד תורה בפאם ותלמידיו שחסו בצילו, היו לא רק מבני מרוקו.

שני רבנים אחרים, הידועים מאותה תקופה בשל ריב שהתנהל ביניהם על מעמדם של האנוסים, היו ר׳ שלמה בן פאלקון ור׳ נתן בוסתי. זה האחרון צידד ביהודים אומללים אלה, שרבים, וביניהם ר׳ שלמה, ראו אותם כפסולים למשרות ציבוריות רבות ולעניני קדושה. ר׳ לוי בן ואליד מדרע עסק לא רק בדברי הלכה, אמנם בשטח זה כתב כמה חיבורים: קונטרס בדיני טריפות ושאלות־ותשובות בהלכה. הוא ניצל גם את ידיעותיו במתמטיקה ובאסטרונומיה וכתב ספר שעינינו עיבור השנים. שני בניו, רבי חלפתא ורבי יוסף, נתעלו וקנו להם שם בתלמוד בזכות עצמם.

בן אותו הדור היה רבי דוד הלוי, יליד תמאגרות, פייטן ומקובל. ספרו ״המלכות״, הדן בקבלה, נדפס בקאזאבלנקה בתחילת המאה ה־20, לאחר שלא נמצא בשלמות זמן רב. הספר מעיד על עומק הידיעות המרובות. הוא מפורסם כצדיק וקדוש ומכל מרוקו נוהרים להשתטח על קברו. חסידיו חוגגים את חג השבועות באדרע, מקום קבורתו.

עם ביצור מעמדם של היהודים המגורשים היתה מחשבתם הראשונה מיבנה קהילותיהם וליכודם בהנהגת רבנים מוכרים. וזאת מתוך כמה סיבות. מנהגיהם השונים של אחיהם שבמרוקו ודינים הלכתיים בלתי מוכרים, שקנו מהלכים ביבשת החדשה, הטעו את יוצאי ספרד. גם יחוסם התרבותי, שעמד על רמות גבוהות, לא הסכימו על נקלה לאבדו בהיטמעות מוחלטת. רבים ראו עצמם, בהתאם לשושלתם, כיחסנים ונכבדים מאד. אולם יחוסם שורשיו ארכו הרבה, וראשית כל הקפידו על נישואים מתאימים כאבן בוחן לסטאטוס חברתי.

כיצד סודר המבנה הקהילתי? רבני המגורשים חיברו את ״ספר התקנות של ק״ק המגורשים וגדוליהם בפאס״. כאן נכללו כל התקנות שנקבעו ונחתכו משך 200 השנה האחרונות בספרד. הרבנים שעסקו בעבודה לא קבעו דברים על פי פוסקים מוסמכים משם. בענינים רבים סמכו על כשרונם האינטואיציוני כדי להורות את הנחוץ והמתאים. כך קרה שהקלו הרבה בתקנותיהם.

ספר זה נעשה למקור בסיסי לכל חוק ודין ושימש עד מהרה כעין ״שולחך ערוך׳ את כל יהדות מרוקו. לא יוצאי אירופה בלבד.

בדברנו על היישוב הספרדי במרוקו, אל לנו לשכוח כי ריכוזו הרב ביותר היה בחבל הצפוני הדרומי של הארץ וגם כאן בעיקר סביב פאס, מקנאס וערי החוף לאראש (אל־עראיש), טנג׳יר וטטואן. בדרום המרוחק יותר לא נודעה השפעת המגורשים אלא בערים הגדולות, מראקש בדרום מערב ומוגאדיר שעל חוף האוקיאנוס האטלנטי. השוני הזה במצב הדמוגרפי ניכר גם בבחינה התרבותית. בעוד שבצפון אנו יודעים אודות אנשי רוח רבים, הרי באזורים המרוחקים לא היו דיוני תורה והלכה שעלו על רמה בינונית וגם תרבות זרה לא נראתה באופק.

שלושה גדולים ממגורשי ספרד, היו זמן מה במרוקו ועצבוה. והם: ר׳ יעקב בירב מספר על עצמו ״מיום הגירוש והשמד שבספרד לעולם הייתי מורה הוראות בישראל ורב לחמשת אלפים בתים יהודים במדינת פאס כמפורסם לכל בעולם והייתי אז בן י״ח שנים ועדיין לא הייתי בחתימת זקן והיו שם חכמים גדולים ועם היותי ברעב ובצמא ובחוסר כל וכו'…״. ר׳ אברהם זכות בשבתו בירושלים בישיבתו של ר׳ יצחק שולאל עסק בעריכת לוחות של חשבון־שנים מותאם, והוא מזכיר כי כדבר הזה עשה ״בשאלאמאיקה בקאשטילייא וכן בפאס בתלמשאן וכן בתוניס״. גם על הרב דוד אבן זמרא (הרדב״ז) מסופר, כי בזמן הגירוש הלך לפאס ומשם פנה למצרים. ובוודאי מקרה הוא, כי נודע לנו רק על שהותם של חכמים אלה בערי אפריקה הצפונית, בפאס, תלמסאן ותוניס, בדרכם לתור להם מקלט.

אולם רובם של גולי ספרד ופורטוגאל שנקלעו למארוקו, נקלטו בה והתיישבו בערי הנמל שלה ובערים הגדולות בפנים הארץ. ומסתבר כי המגורשים לא התרכזו בערים בלבד. על התיישבותה של משפחה עניפה באיזור דאדס שבהרי האטלאס המרכזי מספר אחד מצאצאיה, שעבר לאירופה:

״…ובני משפחתי ישבו שם במלכות קשטיליא הישינה… ויקנאו בהם האומות… לאמור יגורשו מארצנו… ובני פרץ רובם יצאו סך רב ושטטו מעבר לים אקיאנוס בחלק אפריקא וישכנו להלאה למגדל אד״ר היא מלכות מלך מראי״קוס ויקנו מידו עיר הנקרא דאדי״ש ויעמדו (!) השערים, וישכיבו (!) לבטח ובתוכם לא עבר זרים, שלא בית אבותם, בשם מתוארים, ואינם נושאים אשה ממשפחה אחרת אם יפילו אותם פגרים, כי אם ממשפחתם מבני הנעורים, ובכל יום ויום שלימים וכן רבים ופרים, ולא נשאה הארץ אותם לשבת יחדיו כשבת אחים וחברים, ויקנו עוד מאת המלך עיר הסמוכה ונראה לה הנקראת טילי״ת ויקם להם אחוזה זו בדמים יקרים, ועד היום במקומות האלו דרים, ובתוכם רבנים גדולים, גאונים מופלגים, בשבעים פנים התורה מבארים, והתורה והמצוות ביתר שאת משמרים…״.

דבריו אלה של יהודה פרץ לא על קורותיה של משפחה אחת בלבד יצאו ללמד, אלא על גורלם של בתי אבות רבים, שבניהם לא הנציחו את תולדותיהם, ואף המצבות שבבתי־הקברות, במידה שנשתמרו, אינן מוסיפות לנו פרטים על האנשים הטמונים שם. מגורשי ספרד נהגו אז להקים אבני־זיכרון דמויות־אדם ללא כל כתובת, ואנו מוצאים אותן בבתי־הקברות של תטואן ושל תנג׳ה. במקומות שנהגו לחרות את שם הנפטר ואת התאריך היו מניחים את הלוח עם הכתב למטה, בגזירת השלטונות המוסלמיים, ובמרוצת הזמן ניטשטשו חריצי האותיות ונתמלאו עפר.

משפחה ספרדית מיוחסת אשר התיישבה בסביבות מארקש, בדאדש היתה משפחת פרץ. משפחה זו השכילה להקים במקומה קהילה בעלת חשיבות ועמדה. אולם גם המעט הזה אשר לבד ממנו לא קמה באיזור הדרום כל תרבות יהודית, נתפזר כעבור מספר שנים בשל רדיפות.

ללא כל ספק נוכל להסיק מסקנות חיוביות מן המריבות בין היהודים לבין עצמם, מצבם היה טוב מנקודת הראות הכלכלית וכן גם מהאספקט הרוחני. יהדות מרוקו על כל פלגיה, התבססה היטב זמן מועט אחר הפגעים הקשים של סוף המאה ה־15. על מסקנות אלו יעידו עדים כשר יעקב רוג׳ליש ומשה אבוטאם, באי המלך מולאי בוחסון, רבי שם־טוב ברבי אברהם, רבי שאול בן רמוך (שבא תחתיו) ויעקב בן ליחסן, הנגידים על התושבים היהודים, והנכבדים בעיני השלטון. הגדיל מכל אלה שמואל בלאנסי  שעמד למלך מולאי מסעוד בשעת צרה. משעלו בני משפחת כריף (גם הם משבט האלמרינים) להוריד את השליטים דאז, אסף בלאנסי כ־1400 לוחמים, גם יהודים ביניהם, והכניע את המתמרדים.

עוד מקרה של התקוממות אשר דוכא הודות ליהודים אירע דווקא בשטח מימשל נוצרי. בשנת 1511 קמו תושבי העיר סאפי, המוסלמים נגד השליטים הפורטוגלים שפרשו את שלטונם 3 שנים קודם לכן. התושבים ניסו לכבוש את השלטון והרימו את נס המרד, אך יצחק בן זמרה ושמואל, מאנשי החצר סיכלו את המרד.

מעמדם של היהודים בכלל היה טוב מזה של תושבי מרוקו המוסלמים. בעיקר ניתן להבין את מצבם המשופר הודות להשכלתם הכללית והרחבה בשטחים שונים. כאן שוב היו המגורשים הכוח הדוחף והמסייע.

גם המאורים התייחסו אל היהודיים שבתוכם בכבוד. ר׳ אברהם בן זמרה השפעתו היתה רבה על כל תושבי עירו סאפי.

משנת 1521 ועד לשנת 1524 שררה באפריקה הצפונית בצורת קשה. הרעב בן שלוש השנים הביא צרות רבות על האוכלוסיה וכמעט הפך על פיהם את סדרי השיקום של היהודים שהוקמו בעמל רב. רק שכבה דקה מקרב אזרחי מרוקו לא סבלה. היו אלה בעיקר יהודים עשירים אשר על אף פגעי הטבע הצליחו לשמור כמויות גדולות של תבואות, תמורתן השיגו חפצן על אף המחסור. מעניין לציין, כי על פי תעודות שנמצאו מכרו חיטים לארצות חוץ. הם העדיפו זאת על אחיהם, שמרוב צרות ואכזבה המירו הרבה מהם דתם. מציאותה של שכבה אנושית כזו, שכל מעייניה בצע כסף בלבד עוררה ובצדק את זעם ההמון הצפון אפריקני. גניבות מבתי היהודים ופשעים אחרים כלפיהם הפכו לדבר יומיומי. המלך הגדיל את ההתמרמרות בתומכו ביצואנים ואגב כך בקופתו שלו. גל ההתמרמרות גבר ועורר עוד מעט מרידה חדשה. אולם בדרך נס ירדו גשמים, שבישרו שנת ברכה וגרמו להשקטת הרוחות.

תולדות יהודי אל-מגרב-פרופ' ) ג'ורג') הררי- תשל"ד- עמוד 66

Recent Posts


הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 219 מנויים נוספים
דצמבר 2020
א ב ג ד ה ו ש
 12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

רשימת הנושאים באתר