מורשת יהדות מרוקו

בתחילת שנת 1893 נסעתי לבירות. לנסיעתי זאת היו שתי מטרות: רוחנית וחמרית. תקפוני געגועים עזים לראות את בית הספר שבו למדתי, להתראות עם המנהל והמורים ושנית, לבקר בתי מסחר העוסקים בסחורות כשלי, ולהתחקות היטב על המחירים והאפשרויות להזמנת כמויות סחורות שיתנו ריוח הגון. כשבאתי לבירות התאכזבתי מאד במובן הרוחני, שמעתי כי בית הספר סגור. הבנין נמכר לנוצרי אחד ומשפחת המנוח זכי כהן נדדה למצרים. הצטערתי מאוד על הדבר וגם עד היום בזכרי זאת אתעצב על לבי. מה גדל דאבוני בראותי כיצד המורים נהפכו לסוחרים ונותקו באשמת החיים מעל ההוראה שהיתה חלק מנפשם.

בהיותי בבקורי זה בבירות הרגשתי צורך נפשי ולא יכולתי להבליג על זה ולנסוע מהעיר מבלי לראות לכל הפחות את מקום בית הספר שהתחנכתי בו, לראותו אפילו מאחורי כתליו.

לקחתי עגלה ונסעתי למגרש הגדול שבית הספר נמצא, סבבתי את הבית מכל צדדיו שקשור כל כך בזכרונות נעורים היקרים לי מאד.

סבובי את הבית שקוע בהרהורים וזכרונות מחיי נעורי עשה רושם על איש זר כאילו הייתי איזה שוטר חרש והסתכלותי בבנין היא לאיזו מטרה חשודה. בהסתובבי כך מאחורי כותל הבית שהיה בית ספרי, שמעתי פתאום קול צועק מחלון הבית:

מה לך בן אדם פה, כי תסתובב כך?

על קול הצעקה שהעיר אותי כמו מחלום מזכרונות נעורי, עניתי בקול מקוטע:

כלום… כך… אני מסתובב בסביבה… ולא יותר…

תשובתי כנראה לא מצאה חן בעיני האיש הצועק מהחלון שחשדו התגבר עלי, על האיש המוזר שמסתובב כך, בלי שום ענין, וכעבור איזה רגעים ירד הוא מהמדרגות נחפז כנפחד בטענות ובשאלות: מה לך פה כי תסתובב בלי שום ענין.

אז גליתי לאיש שהיה בעל הבית שרכש את בית הספר שלמדתי בו, וספרתי לו כי בית זה בית ספרי שלמדתי בו ובבקרי את העיר בירות נתעוררו בי זכרונות ילדותי ונעורי ולא יכולתי להבליג עליהם מבלי לבקר את המקום הקדוש לי.

כאשר נודע לאיש סוד בקורי המוזר סביב ביתו הזמינני בכבוד לביתו. הראה לי אותו על כל מבואיו ואת החדר שלמדתי בו, הוא התיחס אלי בכבוד רב וחבה רבה וכבדני בכל מיני דברים טובים ובקשני להשאר אצלו ללון הלילה בחדר למודי, גם הציגני לפני משפחתו בתור איש השומר בקדושה זכרונות נעוריו ולמודיו.

ובהפרדי ממנו העיר לי את הדברים שאני זוכר אותם עד היום הזה, הוא אמר: בן אדם שיש לו רגש התקשרות כל כך חזק לבית ספרו שלמד בו, כעבור שנים בן אדם שכזה ראוי לכל הכבוד, בן חיל הוא ויצליח בחייו.

התחלתי לבקר בתי מסחר שונים בעיר. ראיתי סחורות שונות טבען ומהותן ובאתי לידי הכרה שישנן כאלו אשר אפשר להזמינן ישר מבירות, בעלות יותר בזול מאשר מבתי החרושת. סדרתי שתי הזמנות משני סוחרים לשם נסיון ופניתי לבית אוכל שבאותו הרחוב. מול בית האוכל היתה ליוני אחד תעשית מזודות ומדי יום ביומו הסתכלתי בתשומת לב כיצד עובדים אותן עד שנתעוררה בי התשוקה לסדר גם ביפו תעשיה כזאת קניתי חמרים הנצרכים לעבודה זאת בכמות מועטה כדי לעשות נסיון, פועל מומחה לעבודת המזודות לא הזמנתי מבירות כי יראתי שאם יבוא לעיר שאין בה כלל תעשיה כזאת, ישלוט עלי ואולי גם יתחרה בי והסתפקתי בראותי בלבד והחלטתי לעבוד בעצמי. שלחתי ליפו את הסחורות שהזמנתי יחיד עם החמרים לתעשית המזודות.

בבואי שוב ליפו סדרתי את הסחורות וקבעתי להם מחירים. קבלתי עוזר נוסף לבן דודי יצחק ברוך כי הכינותי עצמי לעבודת המזודות והתיבות. הריקותי לשם זה אחד המרתפים בביתנו בנוה צדק. הכנסתי לשם עצים, קרטון ויתר החמרים הדרושים. עשיתי בתור נסיון מזודה אחת בחשאי, לבל יראה שום איש ואחרי גמרי העליתיה לביתנו להראות למשפחתי. בביתנו התפלאו מאד על המזודה והיה ספק בידם אם היא מעשה ידי, מלבד אבי שהיה בטוח בדבר באמרו: “ידעתי את יוסף אליהו בני, שעוד בהיותו בן שבע-שמונה שנים, היה בעל כשרונות וחכם לב”. הזמנתי עוד חמרים והתחלתי בעבודה, לעזרה לקחתי את יוסף לוריה אחי גיסי צבי ישעיה לוריה, למדתיו את העבודה עד שנעשה בקיא בה. כשהוצאתי למכירה את המזודות רבו עליהן הקופצים מפני יפים ואיש לא האמין כי המה תוצרת הארץ. כשנוכחתי שהעסק עולה יפה השתדלתי לשפר תעשיתי זאת. הזמנתי כל מיני גומי הדומים יותר לעורות כדי שהמזודות תהיינה חזקות יותר, הוספתי עוד עובדים על יוסף לוריה, שהיה כבר אומן במקצוע זה, אשר מצאו במלאכה זו פרנסה בכבוד. סחורה זאת היתה רגילה וידועה רק בבית מסחרי, בטיבה ויפיה ונמכרת בכמויות גדולות. במשך הזה הגדלתי עוד יותר את בית המלאכה ומסרתי להנהלתו בידי פועלי הנאמנים ואנכי שבתי לחפש נסיונות חדשים.

באותו הזמן היו הנפחים ביפו עושים מעדרים ומחרשות, בלי מדה ומשקל, כשאחד לשני לא היה שוה בצורתו ובטיבו. קניתי אחד מכל מין, צירתים ושלחתים לגרמניה אל הפירמה “ורמנגוס את פונקה” ושאלתי אם אפשר להם לעשות מעדרים ומחרשות שכלם יהיו שוים ממין אחד. כעבור חדשים אחדים קבלתי תשובה חיובית בצרוף המחירים, שעלו לחצי משוים בארץ. שלחתי טלגרמה והזמנתי בראשונה כמות קטנה לשם נסיון. כשבאה הסחורה סדרתי בפתח חנותי וכל העובר היה תומה ושואל למחיר ומה השתומם עוד יותר כשבקשתי אותו המחיר שלוקחים הנפחים הערבים. בין המעדרים, כאלה הדרושים לעבודת הפרדסים וכפי שנוכחתי עבודה זאת תהיה זקוקה לאלפים ממין זה ולי היה רק מאתים. איסכנדר רוק אחד העשירים מיפו בעל פרדסים רבים, בשמעו על דבר המעדרים האלה סר אלי וקנה את כולם עד אחד. שלחתי טלגרמה והזמנתי אלפים מכל מין ובקשתי לשלוח הסחורות במהירות הכי אפשרית. אבל, היו הרבה סוחרים שקפצו על המצאה זו, והזמינו אותה הסחורה ממקום אחד והתחילה ההתחרות. מהסוחרים האלה היו כמו: פרלמן, רוקח, “עקווי וערקתנג’י” וחנה באנאט. בראותי זאת שבתי לחפש נסיונות חדשים.

התחלתי לחשוב על דבר תעשית הדבק. מפי ערבי אחד נודע לי שישנה תעשיה כזאת בדמשק ואחד הפועלים שעבד במקצוע זה מתגורר עכשיו ביפו. בקשתיו שימצא אותו וישלחהו אלי. כשבא אלי פועל זה התחלתי לחקור אותו בידיעות העבודה ונוכחתי כי ידיעותיו קלושות, אך נוכחתי שמתוך הבנה עצמית והתאמצות אוכל להוציא לפועל תעשיה זאת. צויתי עליו לאסוף שיירי עורות ונגשתי לעשות את הנסיון הראשון. ברם, הדבק לא היה טוב, הרגשתי שחסר לו דבר מה בלתי ידוע לי. כשהתעכבתי לחשוב הבנתי כי דרוש לבנות תנור מיוחד שבו יעשה הדבק מבלי לבשל את העורות בפח פשוט, לבנות צריף מיוחד ולעשות בו רשתות וטבלאות לשם יבוש הדבק. חשבתי ומצאתי המקום המתאים ביותר הוא הבנין הנמצא רחוק מחוץ לעיר (הבית נמצא עכשיו מול הראינע “עדן”), שבו גר דודי אברהם ברוך ואם העסק יעלה יפה יוכל גם הוא להתפרנס בזה כי אשלחהו אל הכפרים לאסוף בשקים שירי עורות. הקמתי את הצריף סדרתי הרשתות והטבלאות ובניתי גם את התנור. אף בהתחלת העבודה חכיתי עד החורף שבו עשית הדבק מצליחה יותר. בראשית החורף שלחתי את דודי לכפרים והוא הביא לי שקים מלאים שיירי עורות בכמויות גדולות שדרשו מאתי לבנות תנור יותר גדול. הסחורה נפוצה ביפו וביתר ערי הארץ והכניסה רוחים הגונים. העסק הזה נמשך שנים מספר, עד שמרוב אהבתי ותשוקתי להמצאות חדשות התחלתי לחלום על הקמת בית חרושת למרצפות.

את בית החרושת למרצפות סדרתי בצריף גדול ומרווח, שעתה משמשים בו בתור מחסן, על ככר רחבת ידים מאחורי ביתנו בנוה צדק הגובל עם בית הספר לבנות. בראשונה עשיתי מרצפות פשוטות ממינים ובעלי גון שונים, עד שהזמנתי מכונות חדישות ואמן מומחה מבירות והתחלתי לעשות מרצפות מוזאיק. תוצרתנו זאת שהשתפרה מדי יום ביומו התפרסמה מאוד בשוק המסחרי ועד היום היא קימת. בית-החרושת שעבר לבנין אבן על אותה ככר והידוע על שם “האחים שלוש” ממציא כיום הזה כל מיני מכשירי בנין, עמודים, מעקות, מדרגות, צנורות וכו'.

יוסף אליהו שלוש – פרשת חיי-1870-1930

אברהם אמינוף

יליד עיר בוכרה בשנת התרי״ד. בהיותו בן ל״ח עלה לאה״ק, עם החלוצים הראשונים מבני עדתו, ויקבע מושבו בירושלים. בהמשך הזמן עזד לארגון צבור הבוכרים ויקדיש הרבה ממרצו ומעתותיו ליסודה ולהרחבתה של שכונת ״רתובות״. בין הזמנים נסע פעמים אחדות בשליתות עדתו לבוכרה ועדי טורקסטאן, ויאסוף תרומות בשביל העניים ע״י מכירת אתרוגים ולולבים ולהחזקת בית הת״ת. בהשתדלותו, נרשמו כמה חצרות מצד בעליהם כרכוש הקדש על שם העדה, וכן עזר ליסוד ישיבות, בתי כנסיות ובפרט ישיבת ״מגן אברהם״ הידועה

בםפריתה הרבנית העשירה. נכבדי עדתו הכתירוהו בתאר רב, ויש אשר כנוהו בשם רבי אברהם תלמודי, מחמת היותו חשוך בנים קבע כל עתותיו ללמוד התורה ולצרכי צבור הבוכרים. נודע בענותנותו וצדקתו, ויראת ה' חופפת על פניו תמיד. כמנהיג עדה אמתי, הוטל עליו לדאג ולהשגיח לבסוסה, ולהגנת זכויות יחידיה. היה חבר ועדות שונות שטפלו בצרכי הישוב העברי, מהן בעלות סמכות חוקית רחבה. בקורים רשמיים רבים מטעם נציבים עליונים ואנשי השלטון נערכו בביתו. לאות הוקרה על פעולותיו, הוכרז ע״י עסקני הבוכרים כנשיא

הכבוד של עדתם לכל ימי חייו. הוציא לאור כמה ספרי דת, לזכות בהם את הרבים.

אברהם אנג׳יל

חי בשלוניקי. בע״ס פתוחי חותם שהוא טעמים לכל התיקו שבש״ס, ודרושים על כל התיבות הכתובות בתורה. נדפס בשלוניקי ש. תקע״ט, ובירושלים בשנת תרמ״א. מוצא השם מהשפה האטלקית ופירושו מלאך. כנוי משפחה זה, שכיח בין היהודים הספרדים תושבי תורכיה ואיזו ממדינות הבלקן. ובם, די״י בתוגרמא מובא בשם "יד אהרן" כי הרב מרדכי גלאנטי כתושב רומא, שאח״כ התישב בצפת נקרא לפנים אנג׳יל. ומתוך זה ששרי המדינה קראוהו גלאנטי הומו, נשכת שמו הראשון במשך הזמן.

ברוך אנג׳יל

מבני ישיבתו של הרב חיים שבתי בשלוניקי, סמוך לשנת ש״פ. אח״כ ראש ישיבה שם. מורו של ר״ד קונפורטי בע״ס קורא הדורות, וקוראהו רב מובהק ופסקן ודרשן ובקי בשאר החכמות שהרביץ תורה הרבה. נודע בתשובותיו בפלפול, שנדפסו בשלוניקי שנת תע״ז. ובאוצה״ס נזכרים חידושיו על כמה ממסכתות מהש״ם. חידושיו למסכת שבועות נמצאים בכ״י, בידי הר״י באדהב ירושלים. נלב״ע באזמיד שנת תכ״ב. קוה״ד עמ. מה. אוצה״ם ש.

וידאל ב״ר חנוך אנג׳יל

מגדולי רבני ירושלים, בחצי השני של המאה השביעית לאלף זה. ממנהיגי ק״ק חסידים בית אל. שנים אחדות עמד בראש בית המדרש הנ״ל. בספרי רבני דורו יתואר בשם הרב המופלא בסתר ובנגלה. התעסק גם בצרכי צבור, ונראה שהיה מגבאי וראשי כוללות עדת הספרדים בירושלים. חתום על פסק דין בענין מגרש מונטיפיורי שהובא בעתון החבצלת לשנת תרנ״ה גליון .33 מחדושי תורתו נדפסו בקובץ תורה מציון חוב. ב. סי , י״א ירושלים תרמ׳יז, וחוב. ב. סי׳ י״ח וכן בהמאסף להרב״צ קואינקה שנה א. סי, יט. יש״א איש עמ. פא. וכו'.

במשך תקופה ידועה היה חבר בדה״צ ואח״כ נתעלה למשרת ראב״ד לעדת הספרדים. בתפקיד זה שרת באמונה ובמסירות עד יום מותו. נלב״ע כ״ח שבט תרס״ז.  ר' שערי רחמים להרב רחמים יוסף פראנקו ח״ב על אה״ע סי, ג.

חיים וידאל ב״ר שבתי אנג׳יל

מחכמי ורבני שלוניקי, במאה החמשית לאלף זה. נודע בחבוריו אשר פרסם, ביניהם ספור החיים, הכולל דרושים והספדים, נדפס בשלוניקי שנת תקכ״א. וס'  החיים שהוא דרושים על התורה שלוניקי תקצ״א. ובאוצה״ס לבן יעקב אות ס. סי , 448 נזכר ספור החיים ע״פ זכר צדיקים לברכה להרב חננאל ניפי ולעומתו באות ח. סי׳ 561 ספר החיים דרושים ונראה לי שזהו ספר אחד בשתי מהדורות.

חנוך משה אנג׳יל

מיחידי ורבני ק״ק חסידים בית אל בשנת תרל״ד. וחתום על פס״ד של צוואת הגביר קאיד נסים שאמאמה, שהובאה בקבץ ״ישמח משה״ להרב שלום משה חי גאגין, ירושלים תרל״ד. לדעתי היה אביו של הרב וידאל ב' חנוך אנג׳יל, מראשי ק״ק בית אל כעבור זמן וראב״ד לעדת הספרדים בירושלים, בשנת תרנ״ד. ראה מחידושיו בהמאםף לרב״צ קואינקה שנה א. סי , מב.

יצחק אנג׳יל

מגבירי שלוניקי. בהקדמה לס׳ מעם לועז לאדינו סדר ויקרא, מביע מחברו הרב יצחק מאגריסו שפע תודות לנדיב ר׳ יצחק אנג'יל מתושבי שלוניקי, ואומר עליו בין השאר: ידי איש אחי וצדקתו היא סמכתני, אחד מן הרמתים מחזיקנא טיבותא וגבר הוקם על שכיות החמדה, רב חנא ורב חסדא דרחים ומוקיר רבנן, הגביר המרומם על כל מעלה רמה, רודף צדקה וחסד כמהר' יצחק אנג׳יל הי״ו.

מאיר אנג'יל

חכם משכיל ומשורר. יליד שלוניקי. בצעירותו התישב בקושטנדינא. בהיותו שם, חבר ספר בשם ״קשת נחושה״, הכולל דברי מוסר בשיר. נדפס בבית הדפום של הגברת דונה גראסיה נשיא בבילוידיר, בשנת שנ״ג. אח״כ הוזמן לסופיא לרב ומו״צ ומטיף. משם עבר לבילוגראדו ובה חבר ס' מסורת הברית, פשטים על מסורות כסדר א״ב בערכין. נדפס קראקא שע״ט. עוד חבר ס' מסורת הברית הגדול, פשטים. נדפס במנטובה ש. שפ״ב. בסוף ימיו עלה לצפת ונפטר בה. וכתב עליו הרב ש״ם גירונדי כי היה דרשן מופלא ותלמיד הרב אליעזר

אזכרי, וישראל סרוק מגורי האר״י. אשר לחבוריו, משוער כי כתב עוד באור נכבד על כמה פסוקים ומדרשים תמוהים, פרפראות לחכמה וכו׳.

מירקאדו חיים אנג׳יל

רב ועסקן בשלוניקי, ממנהלי הדפום של נז״י סעדי הלוי אשכנזי. הוציא לאור את הספר מעם לועז יהושע, להרב רחמים מנחם מיטראני בשנת תרכ״ז.ח״א מהדורא ב וח״ב, מהדורא א. חבור זח נפוץ מאד בקרב היהודים תושבי ארצות המזרח הקרוב דוברי השפה האשפניולית.

משה ב״ר יצחק אנג׳יל

מנדיבי הלב, אשר תמכו בידי הרב יצחק מאגריסו, להדפיס את חבודו הגדול מעם לועז לאדינו סדר במדבר. בהקדמה לספר הנ״ל הוא מביע לו את תודתו העמוקה ומכנהו ברא כרעא דאבוה, הואיל ואביו ר׳ יצחק עזר גם הוא שנים אחדות קודם לכן, להדפסת סדר ויקרא.

נחמן אנג׳יל

נולד בשנת תרכ״ט בשלוניקי. בנו של הרה״ג הראב״ד וידאל ב׳ חנוך אנג׳יל. מגדולי רבני ירושלים בתורת החן. מלא מקום אביו כראש במדרש חסידי ק״ק בית אל. מקובל נודע לשם. שנים אחדות היה חבר בביה״ד והשתתף בועד לעדת הספרדים בירושלים. נלב״ע בלא עתו ביום א׳ טבת תרפ״ה.

שמעיה אנג׳יל

מתושבי קושטא ואח״כ בדמשק. איש חיל ורב פעלים. הרבה להטיב לאה״ק ע״י נדבותיו הקבועות. נפטר שם בשנת תל״ד. הרה״ג יש״א ברכה[הרב יעקב שאול אלישר] בהספדו עליו מכנהו: ״איש צדיק תמים שר וגדול מן הפרתמים הלא זה הוד והדד בקדש נהדר השר המפואר ובישראל יתפאר נשיא ישראל ידו פתוחה לתת לכל שואל כש״ת ס' שמעיה אנג׳יל ואל״על יקראוהו קום עלה בית אל. רודף צדקה וחסד לכל שואל די מחסורו ויראת ה׳ היא אוצרו לא הניח תמורתו״, וכו'. הרב שמ״ח גאגין בהקדמה לספרו ״שמח נפש״ קוראהו: ציץ נזר כל משפתות קצות הארץ, מי ישוה אל יחס המשפחה הנישאה לבית אנג׳יל בתבל אדירה תרב גדולתה נשיא בית אב גולת הכתרת מושיע חוסים אדון הנגידים. שר השרים וחסיד בכל מעשיו צרור המור דודי לי שמעיה אנג׳יל. אשתו היתה בת הראש״ל אג״ן. בין המון חסדיו עם הישוב העברי בא״י, יזכר גם זה. הוא הלוה לכוללות צפת סך כסף עצום של מאה אלף גרוש כמובא בתעודה אחת שנדפסה ב״מגנזי ירושלים״ לר״פ גרייבםקי חוב. כ. ובראותו בשנת תר״ה את גדל מצוקת הכולל הנ״ל הסכים לותר על תביעתו ולהסתלק ממנה כליל, וימחל על כל מיני טענות ותביעות וחובות ושכר פעולות וחיובים וזכויות אשר לו, מחילה גמורה שרירה וקימת באופן המועיל כדין וכהלכה. על תעודה מופתית זו חתומים הצעירחיים מימון טובי ס״ט, הצעיר שמעיה אנגייל ס״ט, והצעיר יעקב בנימין. חצרו הנמצאת במרכז רובע היהודים בדמשק, והידועה עד כה בשם חצר שמעיה, מהוה כעין מלון ובית נכאת זעיר לעתיקות, שבמוצגיו המזרחיים השונים מרהיב עין. לצאצאיו המחזיקים עוד היום בחצר זו, היא משמשת מקור הכנסה וקיום. גם בנו אלעזר אנג׳יל נודע בחסדיו וצדקותיו להחזקת הישוב באה״ק׳ ובהקדמת הספר ״בני בנימין וקרב אי״ש״ יכונה בשם ״מעלת הגביר המרומם, השר והטפסר, מחזיק ביד לומדי התורה יצ״ו, חכם עדיף  שלם במדות ובדעות״ וכו'.

מ. ד. גאון-יהודי המזרח בארץ ישראל-חלק שני– משפחת אנג'יל