ארכיון יומי: 13 במאי 2021


Abraham Laredo- Les noms des Juifs du Maroc 

Sans aucun doute, la necessite de commencer un tel travail se fait sentir d’une facon imminente et il serait souhaitable qu’une tache si ardue, si deconcertante et pourtant si passionnante fut entreprise par des Juifs marocains. Personne ne pent etre mieux impregne des traditions et de la vie des communautes juives marocaines et personne ne saurait avoir autant de comprehension de leurs coutumes et de leur riche folklore. Qui pourrait avoir plus de facilite pour fouiller librement dans les nombreuses archives privees, transmises de pere en fils, encore pieusement conservees et qui meriteraient d’etre etudiees avec interet?

Il faut aimer et connaitre bien nos coreligionnaires pour s’efforcer de tracer leur histoire de facon objective, en l’affranchissant des critiques mal fondees ou malveillantes faites a differentes epoques par des personnes qui tantot ont mal compris ou, de faqon tendancieuse, n’ont voulu decrire que les aspects miserables d’un «Mellah»  quelconque, sans se preoccuper des valeurs spirituelles qui s’y cachaient. D’autres, notamment les auteurs arabes, en ecrivant l’histoire du Maroc ont passe sous silence le role joue par les Juifs dans la vie du pays.

Cependant, ceux qui voudraient entreprendre une telle tache, devront s’armer de courage et de patience pour vaincre les difficultes qu’ils auront a surmonter. En effet, le principal obstacle a franchir consiste dans la rarete de documents que nous possedons sur l’histoire des Juifs au Maroc. Le Juif, qui depuis les temps les plus anciens s’est depense a enrichir la litterature, dans les domaines de la theologie, de la casuistique, du droit, de la metaphysique, des sciences, de la philosophic et de la poesie, partout ou il a vecu, lui qui est le personnage historique le plus complet, par sa participation a la vie et a revolution de tous les peuples de la terre, n’a pas attache trop d’importance a consigner sa propre histoire.

De notre temps, peu d’auteurs juifs ont essaye de brosser l’histoire du Judaisme marocain et leurs travaux sont d’une valeur tres appreciable pour servir de base a une histoire plus complete.

En attendant qu’un tel travail soit serieusement entrepris et comme contribution a l’introduction de l’histoire des Juifs du Maroc que nous aimerions pouvoir lire bientot, nous avons consacre une etude a l'histoire des origines des Berberes et des Juifs au Maroc, d’apres les legendes, les traditions et les sources hebraiques anciennes . Dans cet essai, nous nous sommes efforce de developper les theories des historiens arabes sur l’arrivee des Chananeens en Afrique et leur fusion avec les Berberes, tout en essayant d’etablir les rapports ayant existe entre ces deux peuples et l’influence tres marquee qu’ont laisse dans ce pays de longs siecles de colonisation chananeenne, c’est-a-dire phenicienne.

Dans la partie de cet ouvrage que nous avons consacree a 1’etude des origines des Juifs au Maroc, apres une analyse serree des textes puises aux plus anciennes sources hebraiques: la Bible, le Talmud et le Midrash qui corroborent les traditions locales, nous croyons avoir pu situer les differentes migrations de Juifs en Espagne, dans le Nord de l'Afrique et, particulierement au Maroc, aux epoques suivantes:

  1. °) Biblique et Phenicienne, d’abord au temps du roi Salomon et ensuite a la deportation des dix tribus du Royaume d’Israel par les Assyriens en 722 av. J.-C. ;
  2. °) Periode carthaginoise, lors de la destruction du premier Temple et la prise de Jerusalem par Nabuchodonosor, roi des Chaldeens, en 587 av. J.-C. ;
  3. °) Pendant l’occupation grecque, par des infiltrations en Occident d’elements provenant des colonies juives d’Egypte et de Cyrena'ique;
  4. °) Sous l’Empire romain, a la suite de la destruction du second 'Temple, en 70 de l’Ere chretienne;
  5. °) Lors de l’expulsion des Juifs d’Espagne, sous les rois Wisigoths, au VIIe siecle ;
  6. °) A la conquete arabe du Nord de 1’Afrique (immigrants venus d'Orient entre le VIIe et le Xe siecle);
  7. °) A la suite des persecutions de 1391, de l’expulsion generale des Juifs d’Espagne en 1492 et de ceux du Portugal, en 1497.

Pour completer cette etude, nous pensons que les differents documents sur les Juifs d’Espagne et du Portugal, et des glanes dans les ouvrages des historiens et litterateurs arabes, seraient aussi d’un puissant concours.

A part les chroniques connues de rabbins marocains et les recits  d’explorateurs et autres auteurs etrangers sur le Maroc, la lecture de nombreuses relations de voyages entrepris a differentes epoques par des rabbins palestiniens, des emissaires politiques venus d’Europe on des missionnaires catholiques charges de la redemption des captifs, .ainsi que des recherches dans les archives des Chancelleries et des Ministeres des differents pays ayant eu des relations diplomatiques avec tie Maroc, ne manqueraient pas d’apporter egalement quelque lumiere sur l’histoire des Juifs.

Les savants travaux archeologiques de Tissot, ceux de Lamartiniere,. ainsi que ceux en cours par les Services des excavations et des recherches  archeologiques du Maroc, nous ont deja fourni des documents de la plus haute importance sur les epoques phenicienne et romaine puisqu'ils- sont venus confirmer les renseignements precieux contenus dans le Talmud et le Midrash au sujet des premiers etablissements de Juifs dans; ce pays.

A part ces elements, il faudra rechercher de nombreux manuscrits  hebraiques qui sont encore pieusement conserves dans plusieurs villes׳ du Maroc, les compulser et en extraire et classer les innombrables materiaux qtii s’y trouvent surement.

Les Sheelot u-Teshubot (((Questions et Reponses») on recueils de־ consultations juridiques ecrites a partir du Xe siecle jusqu’a ce jour par d’innombrables rabbins espagnols, babyloniens, palestiniens et nord- africains, refletent toujours avec une exactitude frappante la vie religieuse, sociale, politique et economique de chaque epoque et constituent une des meilleures sources pour l’histoire.

De nombreux ouvrages rabbiniques publies ou conserves encore en  manuscrits dans les bibliotheques privees au Maroc contiennent egalement dans leur introduction une relation d’evenements qui se sont deroules pendant la vie de leur auteur.

Des excavations et une etude methodique des steles mortuaires dans les tres anciens cimetieres comme celui d’Oufrane et d’autres endroits; ainsi que des fouilles dans leurs Guenisot, compenseraient tres largement ce travail par la decouverte de documents de grande valeur historique.

La recherche de vieux manuscrits dans les grandes villes comme  dans les villages les plus recules du Maroc a deja ete entreprise a plusieurs reprises, d’une facon lucrative, par des rabbins et des intellectuels commissionnes par des antiquaires de New-York, de Vienne, et d’autres capitales europeennes. Leur temps n’a pas ete perdu car ils ont־ toujours pu faire des recoltes riches en parchemins et vieux manuscrits ainsi qu’en incunables et autres rares editions qu’ils ont emportes dir Maroc.

Abraham Laredo- Les noms des Juifs du Maroc  

Considerations generales sur l'histoire du Judaisme maroccain

כתובות ותנאים-מאיר נזרי

כתובות ותנאים-מאיר נזרי

הספר שלפנינו ׳כתובות ותנאים לחג השבועות בקהילות ישראל׳ נחלק ל-2 חטיבות: חטיבה א׳ בת 3 חלקים: פרקי רקע, פרקי מבוא וחלק מרכזי הדן בפירוט בכתובת ר׳ ישראל נג׳ארה ׳ירד דודי לגנו׳ המהווה מקור השראה לשאר היצירות. חטיבה ב׳ ־ מהדורה של 20 פיוטי כתובות ותנאים, כשהם ערוכים, מנוקדים ומפורשים בליווי מקורות ומבואות הנחלקים ל-2 קבוצות: א. כתובות מקהילות ספרדיות ובראשן כתובת נג׳ארה מצפת; קהילות מהאמפריה העתומאנית: בלגרד, בוסניה, סלוניקי ותורכיה, וקהילות ממרוקו: סאלי, מכנאס וצפרו. ב. כתובות ותנאים מקהילות שבארצות אשכנז: גליציה, פולין, לטביה, אוקראינה, ליטא וגרמניה.

מהדורה זו היא הרביעית בתחום השירה והפיוט מאת דר׳ נזרי. היא וקודמתה ׳פיוטי הדרן לסיום מסכת ולסיום הש״ס בקהילות ישראל׳ יצאו לאור במוסד הרב קוק בירושלים, מיסודם של הרב י. ל. מימון ודר׳ יצחק רפאל (תש״פ). שתי המהדורות הראשונות: ׳שירת הרמ״א – הרב רפאל משה אלבאז, מאדריכלי השירה העברית במרוקו׳(תשע״ג) ו׳היצירה הפיוטית לחכמי אביחצירא׳ (תשע״ח) יצאו לאור במרכז ללשונות היהודים וספרויותיהם באוניברסיטה העברית בירושלים, מיסודו של פרופ׳ משה בר אשר.

זהו ספרו השביעי של החוקר העוסק בחקר השירה והקהילה. 3 ספריו האחרים עוסקים בחקר קהילות ישראל ב׳סג׳למאסא (בהנהגת חכמי אביחצירא) ומנהגיהן במעגל האדם והשנה בהוצאת אוני׳ בר אילן (תשע׳׳ג, תשע״ו ותשע״ח). החוקר שימש מרצה וחוקר בתחום השירה והפיוט בבר אילן בחסות האקדמיה למדעים וההדיר למעלה מ-600 פיוטים מקהילות שונות.

 

פיוטי הדרן-מאיר נזרי

פיוטי הדרן-מאיר נזרי

הוצאת מוסד הרב קוק-ירושלים

הספר ׳פיוטי הדרן לסיום מסכת ולסיום הש״ס׳ כולל בתוכו שתי חטיבות: א. פרקי מבואות לסיום מסכת ולסיום הש״ס – מקורות ורעיונות. ב. מהדורה בת 50 פיוטים מן המאות ה-17-20 מקהילות איטליה, אשכנז, אמסטרדם, מרוקו, אלג׳יריה, ג׳רבה ובבל.

הפיוטים ערוכים, מנוקדים ומפורשים בליווי מקורות ומבואות ונחלקים לארבע קבוצות: פיוטי הווי, פיוטי מבואות לתושב״ע, פיוטים על סיום הגלות ותחילת הגאולה ופיוטי שבח לתורה.

מהדורה זו בהוצאת מוסד הרב קוק היא המהדורה השלישית בתחום השירה והפיוט מאת דר׳ נזרי. שתי קודמותיה הן – א. ׳שירת הרמ״א – הרב רפאל משה אלבאז, מאדריכלי השירה העברית במרוקו׳ (תשע״ג). ב. ׳היצירה הפיוטית לחכמי אביחצירא׳(תשע׳׳ח). שתיהן יצאו לאור באכסניה אחת של המרכז ללשונות היהודים וספרויותיהם באוניברסיטה העברית בירושלים.

זהו הספר השישי של החוקר בתחום השירה והקהילה. שלושת ספריו האחרים עוסקים בחקר קהילות ישראל ב׳סג׳למאסא (בהנהגת חכמי אביחצירא) ומנהגיהן במעגל האדם והשנה בהוצאת אוניברסיטת בר אילן(תשע״ג, תשע׳׳ו ותשע״ח).

דר׳ נזרי הוא גם בעל השכלה תורנית גבוהה ומוסמך להוראה מטעם הרה״ר (תשנ״א). הוא עסק שנים בהוראה אקדמית במכללת אחוה באר טוביה, מכללת עמק הירדן ומכללת ליפשיץ בירושלים וגם בחקר השירה והפיוט באוניברסיטת בר אילן בחסות האקדמיה למדעים וההדיר עד כה 600 פיוטים.

סיפורי עם מפי יהודי מרוקו-יששכר בן עמי-סיפורי עם מפי יהודי מרוקו- מעשה בשני נחשים.

תפוח ההריון

מעשה בשני נחשים

פעם אחת היה רב גדול, שהבין את לשון כל בעלי־החיים.

יום אחד, חזר מבית־הכנסת והנה הוא שומע שני נחשים מדברים ביניהם. אמר האחד לשני: ״העשיר פלוני אלמוני חייב מיתה. אנחנו הולכים להרוג אותו. יש לו הרבה כסף והוא איננו נותן אפילו צדקה. אם כן, בשביל מה לו כל זה? נהרוג אותו״.

שמע זאת הרב ואמר להם: "שלום עליכם״. ענו לו הנחשים: "עליכם שלום״.

אמר להם: ״אני אומר לכס, שאין לכם רשות ללכת לשם, עד שאני אומר לכם. אני צריך ללכת הראשון, ורק כשאני אצא משם, תיכנסו אתם ותעשו מה שתרצו״.

התפלאו הנחשים לשמוע בן־אדם מדבר כמוהם, כי ידעו, שרק שלמה המלך יכול היה לדבר בלשון החיות. הסכימו איפוא לדברי הרב. ומה עשה הרב? במקום ללכת לביתו, הלך לביתו של אותו עשיר. לעשיר אשה, שני בנים ומשרתים. דפק הרב בדלק ויצא המשרת.

"מה אתה רוצה"? שאל המשרת.

״אני רוצה לדבר עם בעל־הבית״.

נכנס המשרת פנימה ואמר לבעלת־הבית: "יש פה רב פלוני שרוצה לדבר איתך״.

שמעה זאת האשה, נבהלה וברחה מן הבית, פן יתאנה לה בעלה על אשר הכניסה זר לבית. אחר־כך ברחו שני בניה, כי גם הם פחדו מפני אביהם, משום שלא הרשה לתת צדקה. לבסוף ברח גם המשרת. הרב נכנס לבית והיה לבדו. לבסוף הגיע בעל־הבית. ניגש אליו הרב ואמר לו: "אולי תיתן לי משהו לאכול"?"שב״, כעס בעל־הבית. ״בוא ותרחץ איתי ידיים״, אמר הרב. "או הו! מה פתאום לרחוץ ידיים״? צעק העשיר (כי לא איכפת לו תורה. איכפת לו רק כספו וזהבו). ״בכל זאת", התעקש הרב.

קם העשיר, רחץ ידיו והרב היה שמח. הנה, לפחות עשה מצווה אחת, שנתן לו את הכבוד לצקת מים על ידיו. "עכשיו״, אמר לעשיר, "גם אתה תרחץ ידיך״. כעס העשיר, אך לבסוף נטל גס הוא ידיו. ״עכשיו״ אמר הרב, "צריך לברך". ״מה זה ׳לברך ״?"צריך לברך על נטילת ידיים״. "אני לא יודע". ״טוב. קח מגבת, וכל מילה שאומר חזור אתה אחריי״.

כעס העשיר, אבל עשה ואמר מה שפקד עליו הרב. והרב היה שמח, כי עם כל זה הוא מבטל את הגזירה. העשיר חזר ואמר אחריו את כל הברכה של נטילת ידיים.

גמרו לברך וישבו. "עכשיו, מה אתה רוצה״? שאל העשיר. ״עכשיו אני רוצה שנסעד מעט״. ״טוב, אבל לא נשאר אף משרת בבית, כולם ברחו״. הלך הרב והביא דג. אמר לעשיר: ״גם אתה תאכל איתי״. אמר לו: ״טוב״, והתחיל לחתוך את הדג. אמר לו הרב: ״המתן. ברך תחילה על הלחם״. "מה אתה מסובב לי את הראש? לברך על הידיים, לברך על הלחם״ התלונן העשיר. ״ככה זה. מעט סבלנות. הכסף עדיין איננו הכל. עם הכסף צריך לעשות צדקה ומצוות, כדי לשמור על חיי ילדיך, אשתך, וחייך אתה״. ״טוב, אז מה אתה רוצה״? ״ברך על הלחם ועל הדג".

ברכו השניים ברכת 'המוציא לחם מן הארץ׳ וברכה על הדג 'שהכל נהיה בדברו׳. כאשר סיימו את הברכות, אכלו והעשיר אמר: "עכשיו אכלנו. ומה אתה עוד רוצה"?"עכשיו נברך את הברכה שלאחר המזון״. ״או, אני לא יודע״. "אין דבר, כל מילה שאני אומר לך תגיד אחריי״. וכך היה. הרב היה שמח, שכל מה שאמר לעשיר, אף כי היה כועס, בכל זאת עשה.

כשסיימו, כבר היה חצות הלילה. התרנגול קרא בקול ״קוקוריקו״, וכששמע הרב את קריאת התרנגול אמר לעשיר: ״שמע״. ״מה לשמוע״? שאל העשיר. ״דופקים בדלת״, ענה הרב. שניהם שמעו שמכים חזק בדלת. קם העשיר כדי לפתוח. ״לא! לא! שב״! קרא אליו הרב. ״למי אתה רוצה לפתוח בשעה כזו״? ״אולי זה מישהו״? השיב העשיר. ״מי צריך לבוא עכשיו״? הוסיף לשאול הרב.

פתאום שמע העשיר את קולה של אשתו: ״בעלי, פתח לי את הדלת, אני בחוץ, באתי מהבית של אימי, קר לי בחוץ עכשיו, פתח לי". "אוי, זאת אשתי״! קרא העשיר, קם ורץ לפתוח. קרא הרב בקול: "אין זאת אשתך. שב שם״.

לפתע שמע שוב את הקול: ״קום, פתח לי את הדלת״. והקול קול אשתו.

״מדוע אתה אומר לי שאין זאת אשתי״? ״שב שם ואל תפתח את הדלת״. ״אבל זאת אשתי! "זו לא אשתך״.

כך עברה חצי שעה ואחר־כך היה שקט. כעבור שעה, שוב נשמעה דפיקה בדלת.

״מי זה״? שאל העשיר, "אני הולך לפתוח״. "שב״! הושיבו הרב במקומו. "עוד לא״. "מי אתה"? כעס העשיר, "אני רוצה לפתוח״. ״אמרתי לך שלא תפתח עד הבוקר״.

פתאום שמע העשיר את קול בניו: ״אבא, פתח לנו. אמא הלכה, אנחנו לבדנו".

קם האב ורץ לדלת. והרב לפתו בידיו: ״שב״! ״מה זה? אני אשב ואשתי וילדיי בחוץ״? צעק העשיר. ״אבא, פתח לנו. הערבים רצים אחרינו ואנחנו מפחדים״, נשמע הקול מבחוץ.

שוב רצה העשיר לקום אך הרב הושיבו בכוח על הכסא: "לא עכשיו״! צעק עליו. ענה לו העשיר: ״אתה רוצה להגיד לי מה קרה לך הלילה? אשתי וילדיי בחוץ ואני אינני יכול לפתוח להם את הדלת״?

וכך עבר הזמן, עד אור הבוקר.

אמר הרב לעשיר: ״עכשיו נתפלל כי הגיע זמן התפילה ואחר־כך נפתח את הדלת״.

אמר לו: ״אף פעם לא התפללתי ואינני יודע מה זאת תפילה בכלל״. ענה לו הרב: "גם ברכת נטילת ידיים לא ידעת, ואמרת. גם ברכת הלחם לא ידעת, ואמרת, גם ברכת הדג לא ידעת, ואמרת. עכשיו אני קורא ואתה חוזר ואומר אחריי״. ״טוב״, אמר לו. ישבו שניהם והתחילו לקרוא את התפילה. כשסיימו, כבר האיר הבוקר כליל. אמר לו הרב: ״עכשיו בוא איתי״.

פתחו את הדלת. הם מצאו על־ידה שני נחשים גדולים־גדולים מוטלים מתים בפתח הבית. הנחשים, בראותם שאינם יכולים להיכנס, היכו בראשם בדלת, הרגו את עצמם ונשארו מוטלים על המפתן. נבהל העשיר וקרא: ״מה זה״? ענה לו הרב: ״ראית״? ״כן כן, אני רואה", אמר בהתרגשות העשיר. אמר לו הרב: ״הקול של אשתך היה קול הנחש הזה. אילו פתחת לו, היה לוקח את נשמתך. הוא ראה שלא פתחת והרג את עצמו. השני הוא הקול של בניך ששמעת וכך קרה גם לו״.

אותה שעה הגיעו הביתה אשתו ושני בניו של העשיר. ראה אותם וקרא לאשתו: "היית כאן בחצות"?"מה איתך"? ענתה לו, מה אתה חולם? מדוע אבוא בלילה״? ״ולא דפקת בדלת? ולא קראת שאפתח לך"? ״לא! ישנתי אצל אמא״. ״והילדים לא באו״? ״לא. הס היו איתי כל הזמן״.

״ראית״? אמר הרב. ״היו אלה הנחשים שחיקו את הקולות, כדי שתפתח להם ויהרגוך. ועתה, האם תעשה מצוות וצדקה עם הכסף שיש לך? עכשיו״?

ענה לו העשיר: ״את כל כספי אתן למצוות ולצדקה״. יצא משם הרב שמח והמשפחה חייתה גם היא בשמחה.

 

סיפורי עם מפי יהודי מרוקו-יששכר בן עמי-סיפורי עם מפי יהודי מרוקו- מעשה בשני נחשים.

הירשם לבלוג באמצעות המייל

הזן את כתובת המייל שלך כדי להירשם לאתר ולקבל הודעות על פוסטים חדשים במייל.

הצטרפו ל 169 מנויים נוספים

מאי 2021
א ב ג ד ה ו ש
 1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
3031  

רשימת הנושאים באתר